כנגד הנאשם הוגש כתב אישום אשר בו נטען כי בעת שנהג באופנוע ברח' דיזנגוף בת"א מכיוון צפון לכיוון דרום, נהג הוא עפ"י הטענה בקלות ראש במובן זה שעקף מימין אופנוע אחר שעצר לפני מעבר חציה על מנת לאפשר להולכת רגל לחצות במעבר חציה, לא שם לבו לדרך, לא האט את מהירות נסיעתו, לא הבחין מבעוד מועד בהולכת הרגל אשר חוצה במעבר החציה, לא איפשר להולכת הרגל להשלים את החציה בבטחה, ופגע בה, ועקב כך הולכת הרגל נפלה לכביש וכן נפלו האופנוע, הנאשם, ונוסעת שהנאשם הרכיב על האופנוע. עוד נטען בכתב האישום כי כתוצאה מהתאונה נחבלה הולכת הרגל.

בישיבת ההקראה הודה הנאשם באמור בסעיפים 1, 2 ו-3 לעובדות כתב האישום – דהיינו כי אכן נהג הוא באופנוע בכיוון ובמקום המתואר, כי מסומן שם אכן מעבר חציה להולכי רגל, וכי באותה שעה אכן חצתה במעבר החציה הולכת הרגל מימין לשמאל כיוון נסיעתו.

הנאשם גם הודה בישיבת ההקראה כי פגע בהולכת הרגל ,אם כי לאחר מכן סייג זאת וציין כי אין הוא יכול לומר בודאות שהיתה פגיעה וכי בעצם אין הוא יודע אם פגע בה או לא.

הנאשם כפר באחריותו לתאונה.

באשר לתעודה הרפואית על שם הנפגעת מביה"ח, ויתר הנאשם על חקירת עורכה וכן ויתר על חקירת גובת הודעתו במשטרה.

לנוכח כפירת הנאשם באחריותו לתאונה נקבע התיק להוכחות ונשמעו הראיות.

מטעם התביעה העידו בתיק זה העדים הבאים:

הגב' אפרת כהן (ע.ת. 1) שהיא הולכת הרגל המעורבת. במסגרת עדותה הוגשה התעודה הרפואית על שמה (סומנה ת/1).

מר ליאור מור (ע.ת. 2) שהוא רוכב הקטנוע אשר עפ"י העובדות הנטענות בכתב האישום נעצר ועמד עם קטנועו לפני מעבר החציה על מנת לאפשר להולכת הרגל לחצות והעיד במשפט זה כעד ראיה לאירוע.

בוחן התנועה המשטרתי מר ארז בסון (ע.ת. 3) אשר במסגרת עדותו הוגשו חוו"ד (סומנה ת/2), תרשים (סומן ת/3), ומפה (סומנה ת/4).

בהסכמה כאמור הוגשה גם הודעת הנאשם במשטרה (סומנה ת/5).

מטעם ההגנה העידו העדים הבאים:

הנאשם מר אהוד ברקוביץ (ע.ה. 1).

הגב' ליטל הירשלר (ע.ה. 2) שהינה ידידתו של הנאשם ואשר הורכבה על ידו כנוסעת מאחוריו על האופנוע שלו בעת האירוע.

לבקשת ההגנה הוגשו מטעמה המסמכים הבאים:

ששה תצלומים שצילם הנאשם בסמוך לפני דיון ההוכחות בבית המשפט, פרט לתמונה אחת שצילם לדבריו כשנה לפני כן (סומנו נ/1 עד נ/6).

מזכר משטרתי (סומן נ/7).

הצדדים סיכמו בע"פ (התביעה) ובכתב (ההגנה).

לאחר שנתתי את דעתי לעדויות, לראיות, לסיכומים ולדין אני מוצא לנכון לקבוע שהתביעה עמדה בנטל ההוכחה בקשר עם כל המיוחס לנאשם בכתב האישום וכי דינו של הנאשם להרשעה בעבירות שיוחסו לו כתב האישום.

ולהלן נימוקיה המפורטים של הכרעת הדין:

לא היתה מחלוקת בפי הנאשם כי במיקום האירוע התאונתי מצוי מעבר חציה המסומן על פני הכביש.

קיומו של מעבר החציה נראה היטב גם בתמונות נ/1, נ/4, נ/5 ו- נ/6 אשר בחר הנאשם להגיש.

הנאשם גם הודה, יש להזכיר, בישיבת ההקראה, באמור בסעיף 2 לעובדות כתב האישום המפרט קיום מעבר החציה המסומן במקום.

בהודעתו במשטרה גם מסר הנאשם כי הוא מכיר את מעבר החציה במקום וכי הוא גם חושב שיש תמרורים המורים על מעבר החציה.

לא היתה גם מחלוקת בפי הנאשם כי האירוע התרחש באור יום (בשעה 15:00) וכמו כן ניתן למצוא בהודעתו של הנאשם במשטרה כי הראות במקום היתה טובה.

לא נסתרה בכל דרך עדותו של עד הראיה (ע.ת. 2 מר ליאור מור) כי הוא עצמו עצר את קטנועו לפני מעבר החציה (כשהוא עומד בנתיב השמאלי מבין שניים בכוון נסיעה זה) וכי עשה כן על מנת לאפשר להולכת הרגל המעורבת לחצות במעבר החציה.

לא נסתרה גם בכל דרך עדותו של עד הראיה הנ"ל על כי בעת שכך עמד עם קטנועו לפני מעבר החציה, ולאחר שהולכת הרגל החלה בחציית הכביש במעבר החציה מימין לשמאל, הגיע בנתיב הימני (דהיינו מימינו של מר ליאור מור) הנאשם עם אופנועו ופגע בהולכת הרגל.

ומוצא אני לנכון לצטט מעדותו של עד הראיה מר ליאור מור:

"הגעתי למעבר חציה לא מרומזר, אני הייתי רוכב על קטנוע, אני הייתי בנתיב, היו שני נתיבים בכוון הנסיעה, אני הייתי בנתיב השמאלי מביניהם. היתה הולכת רגל שרצתה לחצות את המעבר חציה, היתה עם רגל או שתיים כבר על הכביש. עצרתי את הקטנוע, היא הסתכלה, עצרתי את הקטנוע שלי כדי לתת לה לעבור, היא הסתכלה עלי, הנהנה לאות תודה, והתחילה בחצייה. עשתה אולי צעד אחד בכביש, ואז הגיע בנתיב הימני קטנוע אחר שפגע בה."

(מתוך עדותו של ע.ת. 2 מר ליאור מור, בעמ' 10 שורות 26-30 לפרוטוקול).

עד הראיה מר ליאור מור עשה עלי רושם מהימן בעדותו, ולמעשה, כפי שכבר נאמר, עדותו וגירסתו לא נסתרו כלל, והנאשם בעצם לא חלק על גירסת עד הראיה.

מיותר לציין כי עד ראיה זה איננו מכיר איש מהמעורבים היכרות קודמת.

מדובר בעד ניטראלי.

באשר לעצם הפגיעה של הנאשם בהולכת הרגל במעבר החציה הרי שעל כך העיד כאמור עד הראיה , ולמעשה על כך גם העיד הנאשם עצמו ב-ת/5 בהודעתו במשטרה כדלקמן:

"... אני נסעתי בנתיב הימני במהירות של 15 קמ"ש לערך, אני מתקן, נסעתי במהירות של כ-30 קמ"ש לערך ואז הבחנתי בהולכת רגל שמגיעה מצד ימין שלי וחוצה רגלי במעבר חציה ללא רמזורים את הכביש. ואז בלמתי בבלימה רגילה ואז החלקתי ואז פגעתי בהולכת הרגל שחצתה." (מתוך דברי הנאשם ב-ת/5 שורות 12 עד 18).

עד כה עולות אם כך בבירור מן הראיות הנקודות הבאות:

• יש במקום מעבר חציה.
• הנאשם מכיר את המקום ואת מעבר החציה.
• הולכת הרגל חצתה במעבר החציה.
• הולכת הרגל נפגעה מקטנועו של הנאשם בהיותה על מעבר החציה.
• הנאשם הגיע מימינו של רכב אחר (קטנועו של מר ליאור מור) אשר עצר לפני מעבר החציה כדי לאפשר להולכת הרגל לממש זכותה לחצות במעבר החציה.
• הנאשם הגיע לדבריו במהירות של 30 קמ"ש ואיננו מתאר כי עובר להבחנה בהולכת הרגל הפחית ממהירות נסיעתו כדי לקדם פני האפשרות שהולך רגל יעשה שימוש במעבר החציה דנן ברח' דיזנגוף בשעת צהריים בלב העיר ת"א.
• הנאשם ביצע למעשה עקיפה (מימין) של רכב אשר עצר לפני מעבר חציה.
• לא נשמעה מפי הנאשם טענה כי כביכול לא היה לו שדה ראיה לראות את קטנועו העומד של מר ליאור מור בנתיב השני מימין לפני מעבר החציה.
• קיומו של קטנועו העומד של מר ליאור מור בלב הכביש (בנתיב השני מימין ולפני מעבר החציה) צריך היה לשמש עבור הנאשם תמרור אזהרה בהתקרבו למעבר החציה וזאת בנוסף לחובתו ממילא של הנאשם כנהג לצפות את האפשרות כי הולך רגל או הולכת רגל יעשו שימוש במעבר החציה ולהתאים את מהירות נסיעתו ודריכותו לכך ולכך שיעלה בידו לעצור לפני מעבר החציה ולא לפגוע באדם המצוי על מעבר החציה.

זהו המקום להזכיר שבתקנה 47(ז) לתקנות התעבורה אסר המחוקק על נהג לעקוף רכב שעצר לפני מעבר חציה.

זהו המקום גם להזכיר כי בתקנה 47(א) אף אסר המחוקק על עקיפה מימין בפרט.

הנאשם מלין בסיכומיו על הולכת הרגל ואולם על הנאשם לדעת כי מעבר החציה הוא מקום מבצרו של הולך הרגל וכי במקרה זה הולכת הרגל לא חטאה בדבר.

הנאשם נשאל ב-ת/5 האם הולכת הרגל חצתה בריצה. הנאשם השיב בשלילה וציין כי הולכת הרגל חצתה בהליכה.

לא נסתרה גירסת עד הראיה מר ליאור מור על כי הולכת הרגל לא קפצה לכביש לפתע אלא תחילה החליפה מבטים עם מר ליאור מור אשר איפשר לה לחצות והיא מצידה הנהנה לו בתודה והחלה לחצות.

כשם שמר ליאור מור יכול היה לראות את הולכת הרגל המבקשת לחצות ועצר את קטנועו, יכול היה בוודאי ובוודאי ועל אחת כמה וכמה הנאשם לראות את הולכת הרגל שכבר התקדמה על הכביש במעבר החציה ולעצור אף הוא וליתן לה להשלים חצייתה בבטחה.

לא זו בלבד כאמור שעל הנאשם היה לצפות ולהתארגן לקראת האפשרות שבמעבר חציה זה בלב העיר בשעה 15:00 עשוי לחצות הולך רגל, אלא שאף סימן אזהרה ברור מעבר לכך היה לו לנאשם והוא קטנועו העומד של מר ליאור מור בנתיב השני מימין לפני מעבר החציה המצוי במקום.

והנה כאמור, במבחן התוצאה, הנאשם הגיע עם קטנועו והמשיך בנסיעה ללא האטה המקדמת פני אפשרות ופני סכנה , ורק כשהבחין בהולכת הרגל על הכביש ביצע בלימה.

הנאשם טען כי יתכן שהיה שמן על הכביש.

בהקשר זה יאמר כי איש לא מנע מהנאשם (אשר לדבריו לא נפגע בתאונה) לבדוק ענין זה על אתר בסמוך לאחר האירוע .

אין בפני כל ראיה או אף ראשית ראיה כדי לתמוך במה שנראה אך כהשערה בלבד מצד הנאשם ולענין שכזה אין די בהשערות גרידא.

ועוד יצויין בהקשר זה כי מר ליאור מור לא ציין כל שמן או בעייתיות במקום, והנאשם גם לא היפנה אליו כל שאלה בענין שכזה בחקירה נגדית.

הנאשם גם טען כי עמוד חשמל המצוי על המדרכה הסתיר להולכת הרגל את שדה הראיה לכיוון קטנועו המתקרב.

בהקשר זה ייאמר כי לכשלא נסתרה עדותו של העד מר ליאור מור על כי הולכת הרגל כבר היתה מצויה על הכביש אזי בוודאי שאין לדבר על כלל הסתרה ותחת זאת יש לדבר על חובותיו של הנאשם כנהג כלפי הולכת הרגל.

יתרה מכך, באם מתקרב נהג למעבר חציה וסבור כי יתכן שדבר מה מסתיר לו או להולך רגל פוטנציאלי, יתכבד אותו נהג ויתאים את דרך נהיגתו לאפשרות שהולך רגל ייחשף לעיניו בשלב נתון.

אף אין ללמוד מהתמונות של הנאשם כי היתה הסתרה, שכן ראשית הנאשם בחר לצלם באופן אשר קשה בכל הכבוד להשתחרר מן הרושם כי יש בו מגמתיות בצילום וזאת כאשר מדובר בצילום מקורב של עמוד צר, ושנית לא חקר הנאשם את הולכת הרגל ואף לא את עד הראיה באיזה מרחק היתה הולכת הרגל מאותו עמוד בטרם החלה את חצייתה.

כאמור, לדברי עד הראיה הולכת הרגל לא ירדה לכביש בהתפרצות אלא ירדה רק לאחר שעד הראיה נעצר כדי לאפשר לה לחצות והיא הנהנה לו בתודה.

כאמור, הולכת הרגל גם לא חצתה בריצה.

במצב שכזה יש להולך רגל ציפיה לגיטימית שנהג אחר שיתקרב למעבר החציה יבחין במתרחש מולו על הכביש יהיה דרוך ויישם אופן נהיגתו ותשומת ליבו כך שיוכל לעצור לפני מעבר החציה .

הנאשם גם הלין על הולכת הרגל כי כביכול סירבה היא להגיע למשטרת ת"א למסור עדות, ואולם הולכת הרגל שבה והסבירה כי אין הדבר כך והדגישה כי הרי היא ביוזמתה הלכה למשטרה וכי לכשנאמר לה כי איננה יכולה למסור עדותה במשטרת פ"ת, מסרה עדותה במשטרת ת"א.

הנאשם גם הלין על בוחן התנועה כי זה האחרון טעה והתיחס לצומת ברח' דיזנגוף בקרבת מקום, שהינו צומת מרומזר. בכך צודק הנאשם אלא שלגופו של ענין אין הדבר מעלה או מוריד לענין בחינת האחריות שהרי אין כל מחלוקת בפי הצדדים בסופו של יום כי התרחש אירוע תאונתי דנן במעבר החציה וכי הולכת הרגל חצתה במעבר חציה זה ונפגעה במעבר חציה זה אשר לפניו עמד כאמור מר ליאור מור.

ובמילים אחרות : אין כל מחלוקת בפי אף אחד מארבעת העדים לאירוע (והכוונה הן לנאשם, הן לנוסעת שהיתה עמו , הן להולכת הרגל שנפגעה , והן לעד הראיה ליאור מור) היכן ובאיזה מעבר חציה התרחש האירוע.

אף משמניחים אם כך בצד את כל הקשור לבוחן התנועה , עדיין נותרים עם מעבר חציה אשר לפניו עצר העד מר מור , ואשר בעת החציה בו נפגעה הולכת הרגל מקטנועו של הנאשם אשר הגיע מימין לקטנועו העומד של מר מור.

הנאשם טען בסיכומיו (עמ' 1 סיפא לסיכומיו) כי לרשות הולכת הרגל עמד שדה ראיה פתוח אל עבר קטנועו המתקרב ואולם היא, לדבריו, לא השכילה להשתמש בו. (ראה נא את דברי הנאשם בסיכומיו).

על כך יש בכל הכבוד להשיב לנאשם כי אם גירסתו היא שהיה שדה ראיה פתוח כדי שהולכת הרגל תראה אותו אזי באותו קו ראיה ושדה ראיה פתוח יכול היה הנאשם, וצריך היה הנאשם, לראות אותה ולפעול כחובתו כנהג המתקרב אליה ואל מעבר חציה.

ואם טוען הנאשם שלהולכת הרגל היה שדה ראיה פתוח הרי שטענתו זו סותרת את טענתו האחרת אשר לפיה עמוד חשמל הסתיר להולכת הרגל.

הנאשם גם הדגיש כי עולה מהעדויות שהולכת הרגל הספיקה לחצות אך קטע קצר של מעבר החציה בטרם נפגעה.

בהקשר זה אסביר לנאשם כי גם הולך רגל שהספיק לחצות רק קטע קצר ממעבר חציה זכאי לכך שלא יפגע בו קטנוע בהיותו על מעבר החציה וזכאי לכך שיאפשרו לו להשלים את החציה במעבר החציה בבטחה.

עוד אסביר לנאשם כי מלכתחילה יש לנהג חובה לקדם פני אפשרות של חציה מצד הולך רגל אשר אפילו אך עמד על שפת המדרכה לפני מעבר חציה, ולא כל שכן לכבד זכותו של הולך רגל המצוי כבר על מעבר חציה.

רוכב הקטנוע מר ליאור מור עשה כן וכיבד את זכותה של הולכת הרגל.

אין לראות סיבה,ולמעשה על אחת כמה וכמה, שגם הנאשם ,שהגיע עם קטנועו מעט אח"כ , לא יעשה כפי שמר ליאור מור עשה ונהג.

ובאשר למהירות נסיעתו של הנאשם בתנאי הדרך והמקום (לגירסתו 30 קמ"ש לערך), וכאשר ידידתו של הנאשם מספרת כי המהירות לא חרגה מהמהירות המקסימלית המותרת, יש להסביר לנאשם כי התאמת מהירות הנסיעה והתאמת תשומת הלב של נהג לקראת הגעה למעבר חציה (ובפרט כזה שלפניו נעצר ועומד כבר רכב אחר) היא הכרחית ומתחייבת עפ"י דין.

עוד יצוין לבסוף כי הנאשם בחר שלא לחקור את הולכת הרגל בבית המשפט על אמירתה בעדותה כי שמעה וקלטה בחושיה מפיו לאחר התאונה שהוא אומר ומסביר לה שדיבר בטלפון אגב הרכיבה על הקטנוע וגם הסתכל אחורה ולכן לא ראה אותה.

לא זו בלבד שהנאשם לא חקר את הולכת הרגל דבר על גירסתה זו, אלא שבעדותו גם לא בחר להתייחס לכך ולא בחר להכחיש זאת.

לא נסתר דבר הפגיעה הגופנית בהולכת הרגל והעולה מהתעודה הרפואית, כשם שלא נסתרה עדות הולכת הרגל על כי הורמה באוויר באירוע, נזרקה באוויר, נפלה לכביש, נפגעה בגב ובצוואר וגם נזקקה ל- 4 חודשי פיזיותרפיה.

לאור כל המנותח לעיל , מורשע לפיכך הנאשם בעבירות שיוחסו לו בכתב האישום שהן אי מתן אפשרות להולך רגל לחצות בבטחה במעבר חציה בניגוד לתקנה 67(א) לתקנות התעבורה ונהיגה בקלות ראש בניגוד לסעיף 62(2) בקשר עם סעיף 38(2) לפקודת התעבורה.

ניתנה היום, 13 ספטמבר 2012, במעמד הצדדים.

_______________

נהרי עופר, שופט

קלדנית: דפנה ענוה-רז