בפני בקשה מטעם המבקש, הוא צד ג' בתובענה, לחייב את המשיבות (הנתבעות ושולחות הודעה לצד ג'), לפסוק לו הוצאות ושכר טרחה בעקבות דחיית התובענה כנגדו.

התביעה בתיק זה הוגשה ביום 01.08.2010.

ביהמ"ש סיים את שמיעת הראיות ביום 19.12.2012.

ביום 07.02.2013 הגישו המשיבות בקשה לדחות את ההודעה לצד ג' שנשלחה למבקש "לאחר שקילת נסיבות ההליך ועל מנת למזער עלויות...".

ביום 07.02.2013, ניתן פסק דין חלקי, המורה על דחיית הודעה לצד ג' שנשלחה למבקש, וביהמ"ש איפשר לבעלי הדין להעלות את טענותיהם בעניין הוצאות המשפט.

המבקש טוען כי הוא אדם פרטי, אשר נגרר להליך על ידי המשיבות, ללא סיבה מוצדקת, וכי מדובר בתביעת סרק כנגדו, כאשר הוא נאלץ להוציא הוצאות כבדות לצורך מימון הגנתו המשפטית. המבקש עותר לפסוק לו הוצאות ריאליות בגין עלות ניהול ההליך. המבקש צירף לבקשה עותק מהסכם שכר הטרחה וכן חשבוניות בגין תשלום שכר טרחה (נטען כי נותר חוב לתשלום שכר טרחה בגין ישיבות ביהמ"ש).

מהסכם שכר הטרחה עולה, כי המבקש התחייב לשלם לבאי כוחו, סך של 20,000 ₪ כולל מע"מ, וכן 1,500 ₪ בצירוף מע"מ עבור כל ישיבה שתתקיים בביהמ"ש. לבקשה צורפו 6 חשבוניות המעידות על כך שהמבקש שילם לבאי כוחו עד עתה, סך כולל של 20,000 ₪.

המשיבות טוענות (במסגרת הבקשה מיום 07.02.2013), כי הוצאות צד ג' היו מינימליות ויש בהסכמתן לדחיית ההודעה לצד ג', כדי להצדיק את בקשתן, שהתביעה תידחה ללא צו להוצאות.

עוד טוענות המשיבות, במסגרת תגובתן לבקשה, כי יש בהסכם שכר הטירחה של המבקש, להוות אמת מידה לפסיקת הוצאות ההליך, אך לשיטתן, ישנן נסיבות המצדיקות פסיקת שכר טרחה לצד הנמוך, אם בכלל.

הכלל הוא שיש לפסוק לבעל דין שזכה בתביעתו הוצאות ריאליות, כלומר ההוצאות שהוציא בפועל או שהתחייב לשלם לבא כוחו. פסיקת שכ"ט עו"ד מסורה לשיקול דעתו של בית המשפט שלפניו נדון העניין, כאשר הכלל הוא, שבעל דין שזכה - זכאי לקבל את הוצאותיו "שלא יצא שכרו בהפסדו". מקצת משיקולי בית המשפט, בתיתו צו להוצאות ובקביעת שיעורן, מפורטים בתקנה 512 (ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד - 1984 (להלן: "התקנות"), ביניהם, שווי הסעד השנוי במחלוקת; שווי הסעד שנפסק בתום הדיון והתחשבות בדרך שבה ניהלו בעלי הדין את הדיון. רשימת השיקולים אינה "רשימה סגורה" וישנם גורמים נוספים המשפיעים על קביעת שכר הטרחה כגון אופי התביעה ומידת מורכבותה; היקף העבודה שהושקעה על ידי בעלי הדין וכיוצ"ב שיקולים נוספים. כמו כן, רשאי בית המשפט להטיל הוצאות על בעל דין, אשר האריך את הדיון שלא לצורך (תקנה 514 לתקנות).

בעת קביעת שיעור שכ"ט עו"ד התחשבתי, בכל השיקולים המצוינים לעיל, תוך שנתתי את דעתי להליכים שהתקיימו עד כה, לרבות השלב המאוחר שבו נדחתה התובענה וכן מידת הצדקת התובענה מלכתחילה.

מכל האמור לעיל, ראיתי לנכון לחייב את המשיבות לשלם למבקש שכר טרחת עורך דין, בסך של 20,000 ₪, ובתוספת 4,500 ₪, בגין שלוש ישיבות בבית המשפט, ובסה"כ 24,500 ₪.

הסכומים שנפסקו נכונים למועד מתן פסק הדין.

המשיבות ישאו בתשלום בתוך 30 ימים מהיום, שאם לא כן – ישאו הסכומים הנ"ל הפרשי הצמדה וריבית חוקית מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

מזכירות ביהמ"ש תשלח עותק ההחלטה לב"כ בעלי הדין, בדואר רשום ובצירוף אישור מסירה.

ניתנה היום, כ"ג ניסן תשע"ג, 03 אפריל 2013, בהעדר הצדדים.