1. בפני תביעה שטרית, שנפתח בעת שהוגש לביצוע בהוצאה לפועל (תיק הוצאה לפועל מס' 1713076100) שיק ע"ס 6,600 ₪, משוך על ידי פ. פנאי 2000 בע"מ (להלן – "החברה"), לפקודת "מוסך אלפסי עוזי", לזמ"פ 25.4.10. על גב השיק מוטבעת חותמת ערבות אישית סטנדרטית, ובה מולאו בכתב יד הפרטים הבאים: "[אני] אלי מן {או שמא: מנ – צ.ל.} ,[ת.ז.] 054222254 [ערב אישית לפירעון צ'ק זה]" ובמקום המתאים לכך חתימה משורבטת (הקטעים שבסוגרים מרובעים מודפסים והם חלק מהחותמת).

2. הנתבע, מר אלי מנטל, הגיש התנגדות לביצוע השיק, שם טען, ראשית, כי השיק ניתן לביטחון, ושנית, כי השם ומס' הזהות שע"ג השיק אינם שמו ומס' תעודת הזהות שלו, והחתימה אינה חתימתו – וכל אלה זויפו. לאחר שנחקר על תצהירו, ניתנה לנתבע רשות להתגונן, כשזו הוגבלה, בהסכמה, לטענת הזיוף בלבד (החלטה מיום 1.2.2011).

3. יוער, במאמר מוסגר, כי מס' תעודת הזהות של הנתבע הוא 054202254, ואילו מס' תעודת הזהות הרשום ע"ג השיק, כאמור לעיל, הוא 054222254. ההבדל, איפוא, הוא בספרה האמצעית, שם נרשם "2", בעוד הספרה הנכונה היא "0".

4. לאחר שהועבר התיק לסדר דין מהיר, הגיש התובע, מר עוזי אלפסי, את תצהירה של הגב' איילת דוד כתצהיר עדות ראשית (להלן: "איילת"), ובה נכתב, כי היא אחותו של התובע, ועובדת כמזכירה במוסך שבניהולו; לטענתה, השיק נחתם בפניה, לרבות החתימה על חותמת הערבות האישית, אותה הטביעה על גב השיק על פי המקובל במוסך.

5. בישיבה המקדמית, והגם שהיה מקום לעשות כן מבעוד מועד, עתר הנתבע לאפשר לו להגיש חוות-דעת מומחה לכתב יד מטעמו, והרשות ניתנה לו (החלטה מיום 8.5.2012).

6. משהתברר בישיבה המקדמית הבאה, כי הנתבע לא הגיש חוות-דעת, ואף לא הגיש בקשה מתאימה, אסמכתאות מתאימות, לתמוך בטענתו שניסה להביא להצגת השיק המקורי בפני מומחה מבעוד מועד – נדחתה בקשתו לארכה נוספת להגשת חוות-הדעת, והתיק נקבע להוכחות (החלטה מיום 5.9.2012).

7. בישיבת ההוכחות נחקרה איילת, והודתה, כי מתוך 3 שיקים שקיבלה (במועדים שונים) הטביעה את חותמת הערבות רק ע"ג השיק הראשון, נשוא תיק זה. לדבריה, שגתה בכך שלא עשתה כן בשיקים האחרים. היא לא נחקרה במישרין על ארוע חתימת השיק המדובר, אם כי טענה גם, שאם היתה חפצה לזייף את חתימת הנתבע, היתה עושה כן על כל 3 השיקים.

8. אף התובע נחקר, והעיד כי המלים והספרות שע"ג השיק אינם בכתב ידו; הוא סרב לאשר או להכחיש את העובדה הניכרת לעין, גם לעין בלתי מקצועית, כי הדיו ששימשה לכתיבת המלים והספרות אינה הדיו ששימשה לחתימה; הוא גם סרב לאשר או להכחיש את הטענה, כי החתימה דומה לחתימותיו ע"ג התצהיר ועל פני השיק (אותן אין הוא מכחיש). הוא לא הצליח להיזכר בשמו של מומחה כתב היד שלטענתו פנה אליו הנתבע לשם הזמנת חוות-דעת, כשניתנה לו ההזדמנות לכך. הוא לא נתן הסבר לכך שלא פנה למשטרה בתלונה על הזיוף הנטען, ואף נסוג קמעא מטענתו כי החתימה זויפה, אם כי דבק בכך שלא הוא חתם אותה.

9. הצדדים סיכמו טענותיהם. התובע ביקש שאאמץ את עדותה של איילת, אשר כלל לא נחקרה על עצם הארוע של החתימה, כאמור, ושאזקוף לחובת הנתבע את ההימנעות מהגשת חוות-דעת מומחה; הנתבע ביקש להשתית את פסק-הדין על השוני בין שמו לבין השם שעל השיק, ובין מס' תעודת הזהות שלו לבין מס' תעודת הזהות הרשום על השיק, והסביר את אי-הגשת חוות-הדעת בכך שלא עלה בידו לתאם עם ב"כ התובע את מסירת השיק המקורי למומחה.

10. דין התביעה להתקבל. הלכה היא, כי בעל דין החפץ להסתמך על חתימה שנויה במחלוקת, חייב להוכיח את נכונותה. מכאן, כי נטל השכנוע בשאלה היחידה שבמחלוקת רובץ לפתחו של התובע. על מנת לעמוד בו, שלא בדרך של הצגת חוות-דעת מומחה לכתב יד (על יתרונותיה וחסרונותיה של דרך זו), הביא התובע את איילת, שהתיימרה להיות עדת ראיה לפעולת החתימה.

11. העדה לא התייחסה בתצהירה לשאלת זהות כותב המלים והספרות ע"ג השיק, ואף לא נשאלה על כך בחקירה הנגדית. מכל מקום, עדותה לא הופרכה, והיא אף לא נחקרה על עיקר עדותה. כשלעצמה – עדותה ראויה להתקבל.

12. אמנם, אי-הטבעת החותמת על שני שיקים נוספים מעוררת תהיות, והשוני בשם ובמס' תעודת הזהות אף הוא פועל לחובת התובע, אולם מאחר שלקושי הראשון ניתן הסבר (מדובר היה בארוע אחר, ובמחדל), והקושי השני ניתן להסבר בקלות (כפי שכבר נרמז, הרישום "אלי מן" נראה יותר כ"אלי מנ", וקל לשער כי בשעת כתיבת שם הנתבע, אם מחמת היסח הדעת ואם מכל סיבה אחרת, הופסקה הכתיבה ולא חודשה; ובאשר למס' תעודת הזהות – מדובר בשוני של ספרה אחת בלבד, בין 3 ספרות זהות, וסביר בעיני שבכתיבת המספר, שלא על ידי בעל תעודת הזהות בעצמו, תיתכן בנקל טעות של כתיבת 2222 במקום 2022).

13. מנגד, לחיזוק העדות ניצב השוני הבולט בסוגי הדיו, כנזכר לעיל, וכן הדמיון (לעין בלתי מקצועית) בין החתימה השנויה במחלוקת לבין 2 חתימות אחרות שאין חולק שהן של הנתבע.

14. הקשיים הנזכרים בסעיף 12 לעיל אינם חסרי-משקל, גם בהינתן ההסברים האמורים, אולם אני סבור שבשים לב למכלול, לרבות חיזוק הגרסה כאמור בסעיף 13 לעיל, עמד התובע בנטל הבאת הראיות הנדרש ממנו, ברמת הסתברות של 51%, כדי להעביר את נטל השכנוע אל כתפי הנתבע.

15. הנתבע, לבד מהכחשתו הסתמית את החתימה, לא הביא ראיה כלשהי. אמנם, מלכתחילה אין נטל הבאת הראיות רובץ לפתחו, אולם שעה שעתר במפורש להתיר לו להמציא חוות-דעת מומחה, אך נמנע בפועל מלעשות כן, בלא הסבר מניח את הדעת, נמצא עומד וידיו ריקות.

16. להחלשת גרסתו יש גם להצביע על חוסר הסבירות שבעצם הטענה, כי מזכירה במוסך – גם אם היא אחותו של בעלי המוסך – תחליט לפתע פתאום לזייף את חתימתו של אחד מלקוחותיה על חותמת ערבות, ובכך תסכן את חירותה בהסתבכות בפלילים בלא אינטרס נראה לעין, ובקשר עם סכום פעוט, יחסית.

17. נמצאנו, איפוא, עם ראיה מספקת לטובת התובע, ובלא ראיה מספקת לטובת הנתבע – שאליו עבר נטל הבאת הראיות. לפיכך, על פי כללי הראיה שבמשפט האזרחי – יש לקבל את התביעה.

18. התביעה מתקבלת בזה, איפוא, והנתבע יישא בהוצאות התובע, בשים לב, מחד, לסכום התביעה, ולעובדה שהתובע בחר שלא להביא חוות-דעת מומחה מטעמו; ומאידך, לאופן התנהלות התביעה, והדחיות שנגרמו בעטיו של הנתבע, לאור בקשתו – שלא מומשה – להביא חוות-דעת מומחה מטעמו-הוא; בסך של 3,600 ₪. סכום זה יתווסף על החוב בתיק ההוצאה לפועל.

19. הליכי ההוצאה לפועל (תיק מס' 1713076100) לגביית השיק יחודשו, ככל שלא ייפרע החוב כולו תוך 30 יום.

המזכירות תשלח העתק פסק-הדין לב"כ התובע ולנתבע.

ניתן היום, י"א חשון תשע"ד, 15 אוקטובר 2013, בהעדר הצדדים.