1. תביעה כספית הוגשה בגין כישלון תמורה חלקי עבור עבודות חפירה אותן בצעה התובעת בהזמנת הנתבעת.

טענות הצדדים:

2. הסכם נחתם בין הצדדים ביום 1.10.09 ונילוו לו, תנאים כללים לאור זכייתה של התובעת במכרז 5005/09 לביצוע עבודות חפירה עבור הנתבעת בבריכת אחילוטוס בשמורת טבע עין אפק (להלן-"החוזה" ,נספחים א'1 א' 2 לכתב התביעה המתוקן, ייקרא להלן-"כתב התביעה" ).

3. התובעת טוענת כי לפי החוזה היה על הנתבעת לשלם לה תמורה עבור ביצוע העבודות שתחושב על פי כמות העבודה שתימדד, במכפלת מחירי היחידות שבכתב הכמויות. לפי החוזה, התמורה עבור עבודות נוספות או שינויים בעבודה שלא תומחרו בחוזה, ייקבעו במשא ומתן בין הצדדים.

4. לטענת התובעת, עם תחילת ביצוע העבודות ביום 4.10.2009 היא הביאה לאתר דחפור D9 ומוטוסקרייפר S-21 ותכננה להביא אחד נוסף לו, באותו מועד. אי אז, הופסקה באותו יום העבודה בהוראת המפקח מטעם הנתבעת וכפועל יוצא, הושבתו הכלים והמוטוסקרייפר הנוסף, הוחזר למקומו. בהתאם לסיכום עם הנתבעת ועל מנת שינתן היתר לחידוש העבודה הורתה לה הנתבעת ביום 12.10.09 לבצע חישוף של שטח החפירה בהורדת הצמחייה ועקירת 102 עצים. בנוסף, הורתה הנתבעת ביום 14.10.09 להרחיב את חישוף שטח החפירה ב- 20 מטר לכיוון מזרח. לטעמה של התובעת, מדובר בעבודות נוספות לעבודות שנקבעו בחוזה (בהפנותה ליומן פיקוח מטעם הנתבעת וראו: נספח ב' לכתב התביעה). משהסתיים ביצוע העבודות הנוספות ביום 18.10.09 אישר המפקח מטעם הנתבעת את חידוש העבודה, אך לא לאורך זמן. כבר ביום 21.10.09 , הורתה הנתבעת על הפסקה זמנית נוספת של העבודה בשל גילוי עתיקות באתר לפי טענתה ובנוסף, הורתה על העברת הדחפור D9 ומוטוסקרייפר S-21 (להלן-"הכלים") למחסניה. בכך, הושבתו הכילים מיום 4.10.09 ועד 18.10.09 והוצאה דרישת תשלום לנתבעת בגין בטלת הכלים.

ביום 29.10.2009 הודיעה התובעת לנתבעת על גמר ביצוע העבודה ומילוי התחייבויותיה על פי המכרז.

5. התובעת טוענת כי בגמר ביצוע העבודות נערכה מדידת עדות של המצב הקיים (As-Made) ע"י מודד מטעמה ובהתאם למדידה היא הגישה לנתבעת חישוב של הכמויות שבוצעו (נספח ד' לכתב התביעה). ביום 20.12.09 הוגשו לנתבעת, חשבון סופי ודרישת תשלום על פי החוזה בסך של 183,420 ₪ ובנוסף, דרישת תשלום בגין העבודות הנוספות בסך של 111,398 ₪ (נספח ה' לכתב התביעה) . כמו כן, הוגשה דרישת תשלום עקב בטלת כלים בסך של 77,000 ₪ בצירוף מע"מ (העתקי חשבונות ויומני העבודה , נספחים ו'-ח' לכתב התביעה). הנתבעת, שילמה לה סך של 98,614 ₪ בלבד כולל מע"מ שכלל סך של 41,000 ₪ בתוספת מע"מ בגין בטלת כלים.

לפיכך, טוענת התובעת כי נותרה יתרת חוב בסך של 332,695 ₪ כולל מע"מ ובתוספת ריבית פיגורים לפי הוראות סעיפים 59 ו-60 לחוזה המגיעים לסך של 359,876 ₪ במועד הגשת התביעה.

6. הנתבעת, מכחישה כי נותר חוב כלשהו וטוענת כי היא שילמה ביתר לתובעת מחמת טעות חישובית. משהוצא צו תחילת עבודה החל ביצועה ביום 4.10.09 . בד בבד, אותרו ממצאים ארכיאולוגיים על ידי רשות העתיקות ולפיכך, הופסקה העבודה באתר. לאור זאת, נערכה פגישה בין הצדדים ובמסגרתה הודגש כי כל שינוי בתוכניות, יעשה באישורו של נציג הנתבעת מר מנחם אסף ובאישורו של המתכנן (סעיף 7 לסיכום הישיבה, נספח 6 לכתב ההגנה). התובעת, נידרשה להוציא את הכלים מהשטח אך התעכבה והשתהתה בהוצאתם. לפיכך, היא חזרה על דרישתה לתובעת וביום 21.10.09 הודיע נציגה מר אסף למנכ"ל התובעת שעל התובעת להפסיק את העבודה ולהוציא את הכלים על אתר מהשטח, אך לשווא.

7. הנתבעת דוחה את טענתה של התובעת בדבר ביצוע עבודות נוספות לפי דרישת רשות העתיקות ממנה שכן, זכייתה במכרז היתה לביצוע עבודות בהזמנת הנתבעת ולא עבור רשות העתיקות. זאת ועוד, המפות וחישוב הכמויות שהוגשו על ידי התובעת אינן מדויקות. הבסיס למדידת עדות, היא מדידת מצב קיים עובר לביצוע העבודות שהוזמנו. לא ניתן ביטוי במפות שהוגשו על המצב לפני תחילת העבודות וכן לא הוצגה מפת מדידה בטרם תחילת ביצוען. המפות שהוגשו ע"י התובעת, לא כללו מפת התכנון ובלעדיה, לא ניתן לחשב את הכמויות שבוצעו ע"י התובעת.

לפיכך, בהעדר נתונים עפ"י מפת מצב תכנון ונתונים נוספים, לא ניתן לחשב את הכמויות שבוצעו בפועל ולא די לצורך כך במפות שהגישה התובעת.

בנוסף טענה הנתבעת, כי התובעת הוציאה דרישת תשלום לחישוב כמויות שאינו סביר מאחר וביצוע חישוף בשטח של 52,000 מ"ר הוא מן הנמנע בהתאם להיקף שטח האתר.

דיון מסקנות:

8. בהתאם להסכמה דיונית שהושגה בין הצדדים וניתן לה תוקף של החלטה ביום 24.10.11, פסק הדין יינתן על פי החומר המצוי בתיק הכולל בין היתר כתבי טענות, תצהירים וכן חוות דעת של המומחה מטעם בית משפט, המהנדס יאיר מרוקו (להלן-"המומחה") , תשובותיו לשאלות הבהרה ועדותו משהוזמן להיחקר על חוות דעתו.

9. חוות דעת המומחה הוגשה ביום 26.6.11 במסגרתה התייחס המומחה לסוגיות שבמחלוקת כדלהלן:

א. האם יש לחשב את התמורה על פי חישובי כמויות כטענת התובעת או על פי תחשיב ימי העבודה כטענת הנתבעת.

ב. מה היקף בטלת הכלים לאור השבתת העבודה .

ג. מה היקף העבודות שבוצעו ואופן חישובם.

10. המומחה העיר בסעיף א' לחוות דעתו לעניין תיעוד העבודה ביומן כי לפי 'פרק המוקדמות' בסעיף 00.05.02 לחוזה, נקבע כי על הקבלן (התובעת- מ.ל.) לנהל יומן עבודה שייחתם מדי יום על ידי המפקח (מטעם הנתבעת- מ.ל.) ועל ידי הקבלן. בפועל נימצא לדבריו, שכל צד ניהל יומן משל עצמו ולא טרח להחתים את הצד השני עליו. נימצאו הבדלים בין היומנים שהוצגו בפניו ע"י הצדדים בעוד קיימת חשיבות ליומנים כראייה להיקף העבודה. ההבדלים בין היומנים, מלמדים על חוסר מהימנותם להערכת המומחה. בנוסף ציין המומחה כי לפי סיכום ישיבה מיום 4.10.2009 שנירשם ע"י מנחם אסף יומן ינוהל על ידי נציג הנתבעת ויאושר ע"י התובעת בכל יום. הלכה למעשה, לא נחתם היומן אף פעם.

כמו כן, על פי החוזה (סעיף 52) יש לבצע מדידות לאחר ביצוע העבודה בנוכחות שני הצדדים וקיימת אפשרות לקביעת הכמויות, בהעדר הקבלן.

לא קיימת אפשרות לפי החוזה, לפיה התובעת תבצע מדידות בהיעדר נוכחות של המפקח מטעם הנתבעת או מבלי שיתייחס לאותן מדידות שנערכו בהיעדרו (ראו: סעיפים 52 (2), 52(3) ו- 52(4) לחוזה).

עריכת חשבונות לפי החוזה:

11. בהתאם לסעיף 5 רישא לחוזה , גובה התמורה המגיעה לתובעת לביצוע העבודה ייקבע "על סמך הכמויות שתימדדנה, ובהתאם למחירי היחידה אשר בתקציב הבנין המצורף לחוזה זה". בהתאם למפרט הטכני ולכתב הכמויות (נספח ב' לתצהירו של ניסים קשת מטעם הנתבעת) בסעיף 00.14.02 נקבע בנוגע ל"עבודה יומית": "המפקח רשאי, שהדבר יראה לו לנחוץ או רצוי, לצוות בכתב שעבודה אשר לא נקבע לה מחיר בכתב הכמויות תבוצע על בסיס של ימי עבודה או שעות עבודה".

הלכה למעשה, בהתנהלות בין הצדדים לא נעשה שימוש בהוראה זו שבמפרט הטכני שאינה רלוונטית לעבודה שהוזמנה לפי החוזה כי אם רלוונטית לעבודות אחרות מעבר לחוזה ככל שהמפקח מטעם הנתבעת , בענינינו מנחם אסף, הורה לבצען. לגבי עבודות מעין אלו, על פי ס"ק (ג) נקבע כי התשלום בגינן יחושב לפי " מחירי היחידות לסוגי הציוד הנקובים בכתב הכמויות ולפי זמני העבודה של העובדים והציוד כפי שאושר על ידי המפקח על בסיס הרישומים ביומן".

12. הסכמות הצדדים לפי החוזה ובפרט לפי סעיף 52(2) לחוזה הנוגע לכלל העבודות לפי החוזה (להבדיל מעבודה נוספת, שהיא היוצא מן הכלל ) ונקבע לגביהן כי חישוב כמויות יעשה על סמך המדידות "שתיעשנה על ידי המפקח והקבלן בהתאם לשיטה המפורט בכתב הכמויות ו/או על סמך חישובי כמויות שיוגשו על ידי הקבלן ויאושרו על ידי המפקח, הכל לפי העניין".

בהתאמה לכך נקבע בסעיף 60(2) לחוזה כי "שכר החוזה ייקבע סופית על ידי המנהל על יסוד המכפלות של המחירים שבכתב הכמויות בכמויות שנמדדו לפי סעיף 52 בתנאי החוזה".

13. לאור הוראות החוזה כמובא לעיל אני דוחה את טענתה של הנתבעת (כאמור בסעיף 36 לכתב ההגנה) לפיה חישוב הכמויות יתבצע על פי יומן העבודה וקובעת כי הוסכם והתחייב לפי החוזה שהחישוב, יבוצע על פי כתבי הכמויות ( ראו גם סעיף 1.3 לחוות דעת המומחה). אילו חישוב התמורה היה נקבע בחוזה לפי יומני העבודה, סביר להניח שהיתה הקפדה של שני הצדדים בנוגע לרישום היומן ואישורו ע"י הצד השני. בכך, אין כדי לגרוע ממחדלה של התובעת באי ההקפדה שלה להביא לאישורו של המפקח את היומן ונותרה תהייה על היעדר דרישה או התראה מצד הנתבעת על אי הצגתם לעיונה מידי יום לפי זכותה לכך.

14. בחנתי את השאלה האם המדידות שבוצעו בפועל על ידי התובעת לפי גירסתה אכן משקפות את היקף העבודה שבוצעה בפועל על ידה.

הנתבעת טענה שהמדידות, אינן מהימנות וכי יש לאמץ את חוות דעתו של המומחה (סעיף 29 לסיכומיה) אשר קבע שהמדידות אינן אינדיקציה חד ערכית לביצוע העבודות בפועל וכי יש לבחון את הדברים לגופם.

מנגד, טענה התובעת כי הואיל והנתבעת נכחה בעת ביצוע המדידות ולא השיגה עליהן מה גם, שלא טרחה להמציא מדידות אחרות מטעמה, יש לאשר את המדידות שלה כאינדיקציה לביצוע העבודות בפועל.

14. החוזה "שותק" בעניין השגות המפקח על מדידות אותן ביצע הקבלן (ראו סעיף 52 לחוזה). מנגד, נקבעו הוראות בחוזה בנוגע להשגות של הקבלן על המדידות של המפקח מטעם הנתבעת.

התובעת טוענת, שיש ללמוד גזרה שווה ודין הקבלן כדין המפקח. לפיכך, אם קיימת השגה על המדידות יש להשיג עליהן בכתב תוך 7 ימים כאמור בסעיף 52(5) לחוזה.

אני דוחה את טענתה זו של התובעת, שאינה מתיישבת עם הוראות החוזה. עיון בסעיף 52(2) לחוזה מלמד כי קיימת אפשרות נוספת לפיה הקבלן, יגיש חישובי כמויות והללו יאושרו על ידי המפקח מטעם הנתבעת , הכל לפי העניין.

החוזה, נתן אם כן ביטוי למנגנון בחינת חישוב הכמויות מטעם הקבלן בהיותו טעון את אישורו של המפקח ולא בדרך של השגה בכתב של המפקח על החישוב של הקבלן תוך 7 ימים כטענת התובעת.

15. אין חולק כי לא ניתן אישור גורף של הנתבעת למדידות מטעם התובעת. לפיכך, בהיעדר אישור אין בידי לקבל את דרישתה של התובעת לאמץ את תחשיבי הכמויות שלה באופן גורף ומוחלט , כאינדיקציה לביצוע של העבודות בפועל.

חיזוק לכך מצאתי בחוזה , בקביעת המנגנון לחישוב התמורה לסוג אחר של עבודות, בהתייחס לעבודה ב'יומית' (סעיף 00.14.02 (ג) לחוזה) שקובע, כי לא יינתן תשלום עבור זמני עבודה וציוד שלא קיבלו את אישור המפקח.

בהתאם לכך, יש לבדוק באופן פרטני ולא בצורה גורפת מהו היקף העבודה שבוצעה בפועל על פי הכמויות שנמדדו.

לא נעלם מעיניי כי הנתבעת, נכחה בעת ביצוע המדידה ע"י התובעת ולא הסתייגה ממנה אך בכך, אין כדי לשמוט את חיובה של התובעת לפי החוזה לקבל אישור בכתב מהנתבעת למדידות שבוצעו על ידה.

היקף העבודות שבוצעו ודרך החישוב:

16. תשלומיה של הנתבעת לתובעת לפי נספח יא לתצהירו של מר קשת הם:

1. סעיף 01.1.020 לא בוצע – 0 ₪.

2. סעיף 01.1.040 אושר 2,099 מ"ר בסך 1,050 ₪.

3. סעיף 01.1.050 מאושר 6,000 מ"ר בסך 12,000 ₪.

4. סעיף 01.1.090 מאושר בסך 11,360 ₪.

5. סעיף 01.1.100 מאושר בסך 1,620 ₪.

6. בטלת ציוד אושרו 11 ימים בסך 41,100 ₪.

7. מדידה לסימון עתיקות אושר חלקית בסך 10,017 ₪.

8. חפירה באתר הבריכה – לא בוצע לא אושר.

9. חישוף בריכת אחילוטוס –ניקוי שטח גוף מים בהיקף 15,000 מ"ר בסך 7,500 ₪.

10. עקירת עצים – לא אושר.

17. אין מחלוקת , שאושרו במלואן דרישותיה של התובעת לעניין אספקה והתקנה של גדר בקר, עבודת מחפרון  ביומית וקבוצת מודדים, מדידה לסימון עתיקות והכנת תוכנית בסך כולל של 22,997 ₪ (סעיף 40 לסיכומי התובעת).

לפיכך, נדרשתי לבחינה של יתר הסעיפים, השנויים במחלוקת.

18. לעניין חפירה בשטח וסילוק לפי הנחיות (על פי סעיף 01.1.020 למפרט הטכני) דורשת התובעת סך של 61,800 ₪ לפי שטח חפירה בהיקף של 4,120 מ"ק (סעיף 41 לסיכומיה). הנתבעת טוענת, כי לא אישרה זאת משלא בוצעה כל עבודה בנדון וככל שבוצעה עבודה, הדבר נעשה ללא אישורה (סעיפים 32-33 ו- 36 לסיכומיה).

המומחה ציין בסעיף 3.1 לחוות דעתו, כי הנתבעת חזרה בה מסירובה המוחלט לשלם לתובעת בגין רכיב עבודה זה בפגישה שלו עם נציגיה וכי היא הודיעה לו כי היא מכירה בשטח של 3,000 מ"ק.

לאור זאת, קבע המומחה שמדידת התובעת מהימנה יותר בעיניו ואישר 4,120 מ"ק. בחקירתו עמד המומחה על דעתו והעיד כי הוא בדק את המדידות על פי כתבי הכמויות של התובעת וכן נפגש עם נציגי הנתבעת שאשרו לו, כי על פי מדידות אחרות בוצעה חפירה באומדן של כ- 3,000 מ"ק. לדבריו, משנימצא כי ההפרש שבמחלוקת אינו גדול, וביני לביני בוצעו עבודות נוספות בשטח וייתכן שגם עבודות מילוי, הוא מקבל את נתוניה של התובעת בנדון (עמ' 8 שורות 27-30 , עמ' 9 שורה 4).

19. בחקירתו של המומחה, לא נסתרה גרסתו לפיה נציגי הנתבעת הציגו בפניו נתוני מדידות של 3,000 מ"ק לחפירה (סעיף ב(1) לסיכום הפגישה מיום 12.4.2011).

בהיעדר ראייה לסתור ע"י הנתבעת את המדידות שבצעה התובעת לא ראיתי מקום לסטות מהערכת המומחה לפיה אכן בוצעה חפירה של 4,120 מ"ק. בכך, אין כדי לסתור את קביעתו של המומחה לפיה עבודה רבה בפרוייקט לא בוצעה, משלא נקבע בה כי דווקא עבודת חפירה רבה לא בוצעה (סעיף 2 לחוות הדעת).

חיזוק לקביעתי מצאתי גם בהוראה שנתנה הנתבעת לתובעת, להוצאת החפירה מהשמורה, התומכת בגרסתה של התובעת לפיה בוצעה חפירה ונותר רק לתהות על הכחשה של הנתבעת בכתב ההגנה בדבר ביצוע עבודות חפירה.

לאור האמור, אני מאמצת את הערכת המומחה , אשר בחן את נתוני החפירה שהוצגו בפניו וקובעת כי בוצעה חפירה של 4,120 מ"ק ע"י התובעת.

20. תמחור רכיב החפירה כולל תמחור לחפירה ומילוי בתוך האתר שעלותו 5 ₪ למק"ב ותמחור אחר לחפירה וסילוק מהאתר, בסך של 15 ₪ למק"ב .

הנתבעת טוענת, שבהעדר הנחיה לסילוק החומר שנחפר מהאתר, גם אם יונח שבוצעה חפירה של 4,120 מ"ק, כל החומר אמור היה להיטמן באתר המילוי בהפנותה לסעיף ג(4) לסיכום הפגישה מיום 12.4.2011 (סעיף 40 לסיכומיה).

21. מסעיף ג(4) לסיכום הפגישה לעיל, עולה שמר הדרי טען ש - 22,000 מ"ק חפירה היו מיועדים למילוי במקום ורק 5,000 מ"ק לסילוק מחוץ לאתר. לדבריו, הואיל ובשטח האתר היה מקום רק ל - 7,000 מ"ק, היה צורך בהוצאה של 20,000 מ"ק מחוץ לאתר. עוד נאמר בסעיף ד(3) לסיכום הפגישה שמר הדרי טען כי קיבל הוראה , שלא למלא בשטח השמורה והיפנה להוראה ביומנה של הנתבעת מיום 21.10.2009 (ראו סעיף 14 לתצהירו של הדרי).

22. עיון ביומן פיקוח תשתיות של הנתבעת מלמד כי ביום 21.10.2009 נירשם כי ניתנה הוראה שלא למלא בגבעות התצפית על פי הוראה של ג'יזל , מנהלת השמורה. בדומה לכך נימצא ביומן העבודה מטעם התובעת (נספח 7 לתצהירו של הדרי) רישום לפיו ביום 19.10.2009 ניתנה הוראה על ידי ג'יזל , לא למלא בשטח גבעות התצפית מצפון ודרום.

23. בנסיבות אלו, לא הוכחה טענתה של הנתבעת לפיה כל החפירה הוטמנה או צריכה היתה להיטמן בשטח האתר מה גם, שהרישומים ביומנים סותרים את טענת הנתבעת לפיה כלל לא בוצעה חפירה ומתיישבים עם עדותו של המומחה לפיה הנתבעת אישרה בפניו כי בוצעה חפירה ע"י התובעת.

בהתאם לכך ולאור הדרישה של הנתבעת לפנות את החומר שמחפר מהאתר, אני מקבלת חוות דעתו של המומחה בנוגע לרכיב עבודה זה וקובעת כי מגיע לתובעת סך של 15 ₪ לכל מ"ק ובסה"כ 61,800 ₪.

חישוף:

24. סעיף 01.1.040 למפרט הטכני לחוזה, נוגע לחישוף האתר.

התובעת טוענת שעל בסיס המדידות שבוצעו ולא נסתרו, עליה לקבל תמורה בגין 6,036 מ"ר בעלות של 0.5 ₪ ליחידה ובסך הכל סך של 3,018 ₪ בתוספת מע"מ.

הנתבעת, אישרה חישוף בשטח של 2,099 מ"ר ושילמה סך של 1,050 ₪ בתוספת מע"מ (ראו גם סעיף 43 לסיכומיה).

המומחה קבע בנדון, כי קשה לקבוע 'מספר' נכון ולפיכך, משנימצא פער לא גדול בין הצדדים ערך מיצוע לחצי וקבע כי החישוף נעשה בשטח של 4,100 מ"ר (סעיף 3.2 לחוות הדעת).

25. אין בידי לקבל את קביעתו זו של המומחה בהיעדר נימוק להכרעה בין עמדות הצדדים על דרך המיצוע (סעיף 44 לסיכומי הנתבעת , סעיף 47 לסיכומי התובעת).

נטל השכנוע מוטל על התובעת בבחינת "המוציא מחברו עליו הראיה" ולא די בטענתה, לפיה יש להסתמך על מדידותיה בהיעדר ראיות תומכות לכך שהחישוף, היה בהיקף הניטען על ידה .

לפיכך אני דוחה את דרישת התשלום לרכיב עבודה זה וקובעת כי שולמה לתובעת התמורה בגין עבודת חישוף ואין להוסיף על התשלום ששולם לה.

26. חישוף באתרי דרכים: סעיף 01.1.050 למפרט הטכני נוגע לחישוף זה.

התובעת, בהסתמך על מדידותיה הגישה דרישת תשלום עבור 52,811 מ"ר בעלות של 2 ₪ ליחידה ודרשה 105,622 ₪ בתוספת מע"מ (ראה נספח ו לכתב התביעה). הנתבעת, אישרה כי בוצע חישוף של 6,000 מ"ר (1,500 מ"ר X 4) בעלות של 2 ₪ ליחידה ושילמה לה 12,000 ₪ בתוספת מע"מ (סעיף 45 לסיכומיה).

המומחה (בסעיף 3.3 לחוות הדעת) אישר 700 מ"א ברוחב של 10 מטר בממוצע, קרי 7,000 מ"ר ולעניין עלות מחיר היחידה אישר 60% מהמחיר משלא הוחזר החומר לאחר המילוי ובהתאם למחיר יחידה של 1.2 ₪ למ"ר.

בחקירתו העיד המומחה שהערכה לנוחיות העבודה של המיישר היא 10 מ"ר (עמ' 14 שורה 6) ובד בבד דחה את טענתה של התובעת לחשיפת שתי דרכים שכן, לא היה טעם לכך ואף לדעת נציג הקיבוץ שנכח במקום לדבריו, בוצעה עבודה לתוואי אחד בלבד (עמ' 14 שורות 12-13 ו- 19). המומחה העיד כי בהעדר טענה מצד הנתבעת לאי החזרת המילוי ובהעדר תיעוד והתייחסות לכך שלא הוחזר המילוי, מגיע לתובעת מלוא התשלום ליחידה אם הוחזר המילוי (עמ' 13 שורה 32).

לאור זאת, אני קובעת שהתמורה ליחידה היא בשיעור 100% ובהתאם לכך סך של 2 ₪ ליחידה.

27. לעניין גודל שטח החישוף, אין מחלוקת שעל פי המפרט הטכני היה על התובעת לחשוף על פי החוזה לכל היותר 9,000 מ"ר . לפיכך, בהעדר דרישת תשלום להפרש חישוף באתרי דרכים כעבודה מעבר לעבודה שהוזמנה בחוזה אין לאשר חריגה ממנה על פי סעיף 01.1.050.

כמו כן, התובעת לא הוכיחה כי היא נדרשה לבצע עבודות חישוף של שני תוואים ואני מאמצת את הערכת המומחה לפיה, לא סביר שהיתה נידרשת לכך שכן אין כל תועלת בכך. לפיכך ובהתאם לסעיף 00.18 (ג) למפרט הטכני לפיו הקבלן אחראי לדרכים זמניות שביצוען יהיה על חשבונו , אין לחייב את הנתבעת בגין תוואי שני.

28. בנסיבות העניין לא הוכיחה התובעת כי ביצעה עבודות חישוף בשיעור של 52,811 מ"ר אשר על הנתבעת לשאת בתשלום בגין מלוא אותו שטח.

בהתאם לחוות דעת המומחה שנחקר עליה , השתכנעתי כי בוצע חישוף של 700 מטר אורך ברוחב של 10 מטר בממוצע ובהתאם לכך קובעת כי התבצע חישוף של 7,000 מ"ר.

יוער כי הנתבעת, באמצעות מנחם אסף אישרה כי בוצעה עבודה בשטח בגודל קרוב לנ"ל בסך של 6,000 מ"ר ( סעיף 2 למכתבו מיום 26.11.2009) ובכך, יש משום חיזוק להערכתו של המומחה אותה אימצתי.

בהתאם לכך, אני קובעת לעניין רכיב זה כי הנתבעת לשלם לתובעת עבור 7,000 מ"ר ומחיר יחידה הוא 2 ₪ .

בהתאם לכך זכאית התובעת לתשלום בסך של 14,000 ₪ בתוספת מע"מ (7,000 מ"ר X 2 ₪ למ"ר). מששולם לה כבר סך של 12,000 ₪ לרכיב עבודה זה, אני מחייבת את הנתבעת בתשלום היתרה בסך של 2,000 ₪ .

עבודות נוספות :

29. התובעת דרשה בהתאם להוראת יומן מיום 6.10.2009 עבור חישוף וניקוי צמחייה בשטח חפירה בהיקף של 27,730 מ"ר ובעלות של 2.81 ₪ ליחידה ובסך כולל 77,921 ₪.

מנגד, הנתבעת שילמה 7,500 ₪ בתוספת מע"מ לפי ניקוי שטח שגודלו 15,000 מ"ר במחיר של 0.5 ₪ למ"ר (סעיף 9 לנספח ח' לתצהירו של מר קשת). המומחה , דחה את דרישת התובעת ובסעיף 3.6.1 לחוות דעתו ציין שהעבודה לא הוכחה.

משנחקר על כך המומחה בהצגת סעיף 5 למכתבו של אסף מנחם מיום 26.11.2009 (נספח יד' לתצהירו של מר קשת) אישר כי רשום 'ניקוי צמחייה' (עמ' 21 שורה 4).

בנוסף, במסמכים שהוגשו לתיק כדוגמת יומן פיקוח של הנתבעת מיום 12.10.09 נאמר כי הוזמן מחפרון, לביצוע חישוף שטח חפירה.

בסעיף 2 לסיכום הפגישה מיום 4.10.09 (נספח ה' לתצהירו של קשת) נאמר: "החישוף יתבצע ע"י כלי גלגלי" ובסיכום פגישה מיום 13.12.09 נאמר שניקוי השטח מצמחיה, נעשה על פי דרישת רע"ת ובאישור דרג הפיקוח (נספח ט"ו לתצהירו של קשת).

ביומן עבודה של התובעת מיום 12.10.09 נאמר כי ניתנה הוראה לבצע ניקוי מצמחייה באמצעות כלי גלגלי קל.

30. ממכלול הראיות עולה כי קיימות ראיות התומכות בגרסתה של התובעת כי היא בצעה חישוף וניקוי צמחייה וכך אני קובעת.

למרות זאת, התובעת לא עמדה בנטל להוכיח כי העבודה בוצעה בשטח של 27,730 מ"ר (ראו גם עמ' 12-13 לפרוטוקול).

לאור זאת נימצא כי הנתבעת אינה חייבת לתובעת תשלום נוסף מעבר לסך של 7,500 ₪ בתוספת מע"מ אותו היא שלמה לה לפי חישוב שטח חישוף וניקוי צמחיה בהיקף של 15,000 מ"ר ובמחיר 0.5 ₪ ליחידה.

31. לעניין עקירת עצים טענה התובעת כי היא עקרה 102 יחידות ומחיר ליחידה הוא 230 ₪. בהתאם לכך היא דרשה סך של 23,460 ₪.

הנתבעת דחתה את מלוא הדרישה בכתב ההגנה. בסיכומיה (בסעיף 59) אישרה הנתבעת כי אכן היו באתר 102 עצים, אך העלתה טענה כי לא הוכח כי אכן נעקרו כל העצים. בנוסף טענה כי לא מגיעה לתובעת כל תמורה בגין העיקרה ככל שיוכח שבוצעה, שכן על החוזה היה על הקבלן לדאוג לסילוק כל פסולת לרבות עקירת עצים (סעיף 31(1) לחוזה).

המומחה (בסעיף 3.6.2 לחוות הדעת) קיבל את עמדת התובעת בהסתמכו על הרישום ביומן. עיון ביומן הפיקוח של הנתבעת מלמד כי בימים 13.10.09, 15.10.09, 18.10.09, 20.10.09 ו- 21.10.09 בוצעה עקירת עצים וצוין בהערות "בשטח 102 עצים לעקירה ע"י מחפרון D9".

בנוסף, ביומן העבודה של התובעת נרשם: ביום 12.10.09 ניתנה הוראה לעקירת עצים ונספרו 102 עצים גדולים. בימים 14,15,16,18 לחודש אוקטובר 2009 נאמר שמחפרון ביצע עקירת עצים.

לאור זאת, אני מקבלת את טענתה של התובעת וקובעת כי הוכח כי בוצעה עקירה של 102 עצים על ידה.

סעיף 31(1) לחוזה אינו רלוונטי לעקירת העצים דנן שכן, הוא נוגע לפינוי פסולת 'עם השלמת העבודה' ובענינינו, אין חולק כי הנתבעת עצמה, פטרה את התובעת מקיום חובותיה על פי המכרז לסיום העבודה (כאמור במכתב שחרור נספח ט' לתצהירו של קשת). כך גם, עקירת העצים לא היתה לפינוי פסולת כי אם כחלק מביצוע העבודה גופה באתר, כפי שניתן ללמוד מהיומנים .

בנסיבות העניין, מתקבלת דרישתה של התובעת לרכיב עבודה זה ואני מחייבת את הנתבעת בתשלום בסך של 23,460 ₪.

השבתת העבודה ובטלת הכלים:

32. התובעת דרשה סך של 77,000 ₪ בתוספת מע"מ ( המהווה 50% ממחיר יום עבודה בסך של 4,000 ₪ לדחפור D9 וכן 7,000 ₪ ליום עבודה לשני מוטוסקרייפר S-21) לבטלת הכלים, למשך 14 יום (סעיף 20 לכתב התביעה ונספח ז' לו).

הנתבעת שילמה לשיטתה לתובעת סך של 41,100 ₪ לפנים משורת הדין בתוספת מע"מ בגין 11 ימי בטלה של דחפור D9 ומוטוסקרייפר S-21 אחד (סעיף 6 לנספח יא לתצהירו של מר קשת).

המומחה, התבסס בחוות דעתו על הרישום ביומנה של הנתבעת (סעיף 2.3 לחוות הדעת) וקבע שבטלת כלים משולמת רק עבור כלי , אשר נותר מושבת בשטח ולא עבור כלי שנותר בכוננות במחסני הקבלן (סעיף 2.2 בחוות הדעת). בהתאם לכך ולפי יומנה של הנתבעת הוא קבע כי מגיע לתובעת תשלום עבור 13 ימי בטלה בסך של 4,000 ₪ ליום לדחפור D9 וסך של 3,500 ₪ ליום למוטוסקרייפר S-21 אחד ובסה"כ 48,750 ₪.

33. דרך חישוב זו לא נסתרה בחקירת המומחה ואין לשנות ממסקנותיו למעט הפחתת יום בטלה אחד לדחפור D9 שכן, מעיון ביומן פיקוח תשתיות של הנתבעת (נספח ד' לתצהירו של מנחם אסף) עולה כי אושר בשגגה יום בטלה ליום 20.10.2009.

34. לאור זאת, התובעת זכאית ל- 13 ימי בטלה למוטוסקרייפר בסך של 22,750 ₪ ול- 12 ימי בטלה עבור דחפור בסך של 24,000 ₪ וסך הכל 46,750 ₪.

מששילמה הנתבעת לתובעת בגין בטלת כלים סך של 41,100 ₪, עליה לשלם לה את היתרה בסך של 5,650 ₪ .

35. בהתאם לקביעותי מתקבלת התביעה בחלקה. הנתבעת, תשלם לתובעת כדלהלן:

1. 61,800 ש"ח עבור חפירה וסילוק .

3. 2,000 ש"ח עבור חישוף באתרי דרכים.

4. 23,460 ש"ח עבור עקירת עצים.

5. 5,650 ש"ח בגין בטלת כלים.

לסכומים אלו , המגיעים לסך של 92,910 ₪ יתווסף מע"מ כדין .

אני מקבלת את דרישתה של התובעת בכתב התביעה ובסיכומיה עליה לא השיבה הנתבעת,

לצירוף ריבית החשב הכללי כאמור בסעיף 60 לחוזה ומורה על צירופה מיום 24.12.09

ועד יום התשלום בפועל.

36. אני מחייבת את הנתבעת בהוצאות התובעת לאגרת בית משפט וכן בשכר טרחת עו"ד בסך של 16,000 ₪. בהתאם לקביעותיי, כל צד יישא בהוצאות המומחה.

המזכירות תשלח עותק פסק הדין לצדדים.

ניתן היום, י"ד טבת תשע"ג, 27 בדצמבר 2012, בהעדר הצדדים.