רקע

1. בפני תביעה כספית בסך 10,549 ש"ח, שהגישה התובעת, ווינהלפ-אופרן שותפות מוגבלת, נגד הנתבע, מר רוג'ר גרליק-פירשטנברג, בטענה כי נותרה יתרת חוב בעבור שירותי פרסום שנתנה התובעת לעסקו של הנתבע. התביעה הוגשה בסדר דין מהיר, וכמצוות התקנות ינומק פסק-הדין בתמציתיות, בלא להתעכב על עובדות וטענות שאינן רלבנטיות להכרעה.

העובדות והטענות

2. התובעת מנהלת את פורטל האינטרנט "Weekend", לפרסום אתרי נופש וכיו"ב. הנתבע ביחד עם אשתו ניהל בזמנים הרלבנטיים עסק של אירוח ביחידת אירוח בביתו שבהוד השרון. העסקה שנקשרה מלכתחילה היתה של הקמת אתר ופרסום בפורטל למשך שנה מחודש ספטמבר 2005 ועד לחודש ספטמבר 2006. תמורת עסקה זו שולמה. לאחר מכן נקשרה עסקה נוספת לשנת פרסום שניה, עד ספטמבר 2007, ולאחריה חידוש לשנה שלישית. השיקים שנמסרו עבור שנת הפרסום השניה נפרעו ברובם, אולם 3 אחרונים לא נפרעו (מחודש ספטמבר 2007 ואילך); השיקים שנמסרו עבור שנת הפרסום השלישית חוללו כולם.

3. המחלוקת בין הצדדים היא סביב עסקאות חידוש אלה. התובעת טוענת שיש לפרוע את השיקים, שכן הפרסום הוזמן וניתן לשלוש שנים. הנתבע טוען, כי עסקאות החידוש נעשו בעל פה, ונלווה אליהן תנאי מפורש, לפיו הוא רשאי לבטל את הפרסום בכל עת, ובמקרה כזה יוחזרו לו השיקים המתייחסים לתקופה שבוטלה. עוד טוען הנתבע, כי בשנת הפרסום הראשונה היו פגמים רבים בפרסום, אשר לא הצדיק עצמו כלכלית, ולפיכך נרתע מלחדש את המנוי לשנה שניה, אולם שוכנע לעשות כן רק בתנאי הנזכר של אפשרות ביטול בכל עת. הוא שוכנע לחדש לשנה שלישית בדברי חלקות, ותחת חידוש ההבטחה כי אין מניעה מביטול העסקה. הוא הוסיף גם, כי לקראת סוף 2007 פנה לתובעת וביקש למנוע את חידוש ההסכם לשנה השלישית. את השיקים עבור השנה השניה, שחוללו, הוא פרע במזומן, אולם השיקים לא הוחזרו לו.

הראיות

4. מטעם התובעת העידה הגב' מירי נשר, מנהלת התפעול של האתר, שנתנה תצהיר על דרך ההפניה, בתמיכה בכתב התביעה. לכתב התביעה צורפו טופס הזמנה (מתייחס לשנת הפרסום השניה, ואינו חתום על ידי הנתבע), חשבונית מס ידנית וקבלה מודפסת (המתייחסות לשנת הפרסום השלישית, ואף הם אינן חתומות על ידי הנתבע), צילום השיקים שחוללו, וכן מכתב מהגב' נשר לנתבע ולאשתו, שם היא מפרטת את השתלשלות ההזמנות, מציעה תשלום מופחת לפנים משורת הדין, ומאשרת קבלת 600 ₪ במזומן ע"ח החוב. על פי המכתב, טענה אשת הנתבע באחת השיחות, כי בחודש נובמבר 2007 ביקשו את ביטול השנה השלישית, והגם שהדבר אינו תואם את תנאי ההזמנה, נאותה התובעת, לפנים משורת הדין, לגבות עבור חלק מרכיבי הפרסום עד חודש דצמבר 2007 בלבד. יוער, כי בכתב התביעה לא נעשתה מסכום השיקים הפחתה של הסך של 600 ₪ שאין חולק שהתקבל אצל התובעת.

5. מטעם הנתבע העידו הנתבע עצמו ואשתו (שסמכה ידיה על תצהירו, ואגב הגמשת סדרי הדין לטובת הנתבע נקבע בדיון, כי תיחשב כמי שחתמה אף היא על התצהיר). סוכן המכירות שפעל מטעם התובעת, דורון, לא הוזמן להעיד על ידי מי מהצדדים, ושניהם ביקשו לזקוף זה לחובת זה את ההימנעות מהזמנתו.

6. מעדותה של הגב' נשר עולה, כי אין לה כמעט שום ידיעה ישירה אודות העסקאות שנקשרו בין התובעת לנתבעים. לה, כמנהלת התפעול, היתה נגיעה ישירה לעניין רק בשיחות שניהלה עם אשת הנתבע במהלך שנת 2008, לגבי החוב. לפיכך, ידיעותיה הן ככל שהיא מצליחה להסיק מתוך מכתבה אל הנתבע ואשתו, הנזכר לעיל. היא העידה עוד, כי יש להניח כי ישנו הסכם בכתב אודות חידוש ההזמנות, שכן "אנו חברה מסודרת והעתקים של ההזמנות נשמרות במשרד. בודאי שכן." (עמ' 4 לפרוטוקול, שורות 27-28). לשיטתה, הסכמים אלה לא צורפו מחמת שלא נדרשו מב"כ התובעת. היא סיפרה, כי דורון, איש המכירות, הפסיק לעבוד אצל התובעת בשנת 2008 לערך.

7. הנתבע חזר על עיקרי גרסתו, והגם שטען שהליקויים בפרסום נמשכו גם לשנה השניה, לא היה בפיו הסבר לחידוש הפרסום למרות הליקויים. אשת הנתבע חזרה אף היא על עיקרי הגרסה, ואישרה כי השיקים חוללו בשל קשיים כספיים.

דיון והכרעה

8. אקדים ואומר, כי כל שלושת העדים עשו עלי רושם מהימן, באופן כללי, ולאחר שבחנתי את הראיות שבפני, הגעתי למסקנה כי דין התביעה להתקבל באופן חלקי, בלבד.

9. השאלות בהן יש להכריע הן, האם הסכם החידוש כלל תנאי המאפשר ביטולו בכל עת; ואם נקבע שנכלל תנאי כזה, מתי בוטל (בשים לב לכך שאין מחלוקת שהודעת ביטול נמסרה, כפי שנראה).

10. התביעה, כפי שהוגדרה בכותרתה, היא תביעה חוזית, ולא תביעה שטרית. אף על פי כן, כעולה מפסקאות הסיכום, התביעה מבוססת על סכומי השיקים בלבד (בצירוף ריבית והוצאות), ולפיכך – חרף המוצהר – יש לראותה גם כתביעה שטרית.

11. חוזית, טענת ההגנה של הנתבע היא טענת ביטול כדין ועל פי תנאי ההסכם; שטרית, טענתו היא טענת תנאי במסירה, כשהתנאי הוא שההסכם לא יבוטל על ידו; משבוטל – פקע התנאי ופקעו השיקים.

12. בין כך ובין כך, נטל השכנוע הוא על הנתבע. חוזית, מהטעם שטענתו היא טענת "הודאה והדחה": הוא מאשר כי נחתם הסכם, אולם טוען כי בין היתר נכלל בו תנאי המאפשר ביטולו בכל עת. שטרית, לאור חזקת המסירה ללא תנאי וחזקת התמורה הקבועות בסעיפים 20(ג) ו-29(א) לפקודת השטרות [נוסח חדש]. כפי שנראה, אני סבור שהנתבע עמד בנטל זה.

13. רק לנתבע גרסה עובדתית באשר להסכם; לתובעת אין עד מטעמה היכול להעיד על תנאיו, ואין הסכם חתום הכולל את התנאים. למעשה, אם נקבל את עדותה של הגב' נשר כפשוטו, יש להניח כי לתובעת הסכם חתום, אלא שהיא בחרה שלא לגלותו. דבריה, כאילו ההסכם החתום לא הוצג מחמת שלא נדרש מב"כ התובעת, מנוגד לתקנות המחייבות גילוי כל המסמכים הנוגעים לעניין (תקנה 214ח לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984).

14. גרסת הנתבע וגרסת אשתו היו עקביות למדי, ותמכו גם בגרסתם שבכתב ההגנה. אמנם, בגרסתו של הנתבע עלתה תמיהה מסוימת, כאשר אישר שחידש את ההסכם חרף ליקויים בפרסום, אולם אין בין תמיהה זו לבין עיקר הגרסה דבר, ואם ניקח בחשבון את קשיי השפה שבלטו בעדותו, נגיע למסקנה שאין בכך כדי לערער את מהימנות הגרסה מיסודה.

15. אין בידי הנתבע ראיות בכתב; מנגד – בידי התובעת ישנם שיקים. ברם, אין בכך דבר, שכן גרסת הנתבע מתיישבת עם החזקת השיקים בידי התובעת. למעשה, הסכמת התובעת (ע"י דורון) לקבל שיקים בפריסה ארוכה, כש-3 השיקים האחרונים של שנת הפרסום השניה חוללו בהעדר כיסוי, מתיישבת עם הסכמה לביטול העסקה בכל עת, שכן קשה להלום קושי כלכלי הניכר מחילול השיקים עם נכונות להתקשר בעסקה ארוכה נוספת.

16. הנתבע נמנע מלזמן את דורון. אני מקבל, בהקשר זה, את עמדת התובעת, כי את ההימנעות יש לזקוף לחובת הנתבע, ולא לחובתה-היא. ברם, עצם ההימנעות כשלעצמו אינו מחייב דחיית הגרסה, אלא רק מקים את החזקה, לפיה דורון, אם היה מתייצב, לא היה מעיד לטובת הנתבע. דורון אמנם כבר אינו תלוי לפרנסתו בתובעת, אולם ממילא יש להניח כי היה נרתע מלהעיד, כי פעל בניגוד לנהלי התובעת (אם אכן כך פעל), ובכך לחשוף עצמו לתביעה. הימנעותו מלהעיד, אם כך, אינה מכרעת, שכן יש להניח כי גם אם היה מעיד לחובת הנתבע, היה משקל מוגבל לעדותו.

17. ברי, כי האמור לעיל אינו מצביע על ביסוס מעולה של גרסת הנתבע. ברם, במשפט האזרחי די בביסוס מספק, כזה שהופך את הגרסה לסבירה יותר מאשר היפוכה. בהעדר ראיה כלשהי – למעט דברי הגב' נשר עצמה – כי התובעת אינה נוהגת לאפשר ביטול הסכמים, אני סבור שאין בפני דבר היכול להצביע כי גרסת הנתבע אינה מסתברת. כפי שנראה, דווקא מרכיבים מסוימים בגרסת התובעת אף תומכים בגרסת הנתבע ומחזקים אותה.

18. משכך, נראה כי הנתבע עמד, גם אם בדוחק, בנטל הבאת הראיות להוכחת גרסתו, ועלה בידו להעביר נטל זה אל כתפי התובעת. זו, כאמור, לא הביאה כל ראיה ישירה באשר לתנאי ההתקשרות. למעשה, הראיה החזקה ביותר שלה היא המכתב שכתבה הגב' נשר במאי 2008, שם היא מעלה על הכתב את תוכן שיחתה עם אשת הנתבע. אלא, שגם במכתב זה אין כדי להוכיח שגרסת הנתבע אינה נכונה. כל שניתן ללמוד ממנו הוא המועד בו לטענת אשת הנתבע (כפי שמדווחת הגב' נשר) ביקשו היא והנתבע לראשונה את ביטול ההסכם – סוף נובמבר 2007. למעשה, במכתב עצמו יש כדי לתמוך בגרסת הנתבע לפחות במידה, שגרסה זו נטענה על ידם כבר בזמן אמת, תוך כדי שנת הפרסום השלישית, ולא רק למפרע, לאחר הגשת התביעה.

19. הוסף לכך את העדר ההסכם הכתוב – אשר לטענת הגב' נשר חייב להימצא בספרי התובעת – ונמצאת מגיע למסקנה, שהתובעת לא השכילה להדוף את ראיות הנתבע, ולא ניתן לקבל את גרסתה.

20. למעשה, נוכח המסמכים שכן צורפו לכתב התביעה, כלל אינני משוכנע שישנו הסכם בכתב חתום על ידי הנתבע, ואני מניח כי אם היה – היה זה מצורף. אלא, שהמסקנה שיש להסיק היא שדורון פעל בניגוד לנהלים, בכל הפחות בנוגע להחתמת הנתבע על טופס הזמנה מסודר, ומכאן, כי מתחזקת אף יותר ההסתברות, כי בלהיטותו "לסגור עסקה" פעל בניגוד לנהלים גם בהוספת תנאי, שאינו מקובל אצל התובעת, המאפשר ביטול בכל עת.

21. מכאן, כי יש להעדיף את גרסת הנתבע על פני גרסת התובעת, ועל כן יש לקבוע, שטרית, שלשיקים אכן נלווה תנאי במסירה, וכי התנאי – ביטול ההסכם – אכן התקיים; ואילו חוזית יש לקבוע, כי החוזה בוטל כדין.

22. כעת נותר לקבוע רק מתי בוטל ההסכם. כבר כתבנו, שממכתב הגב' נשר משתמע, כי אשת הנתבע טענה באזניה, שבסוף נובמבר 2007 הודיעה על הביטול. דברים אלה מתיישבים גם עם גרסת הנתבע ואשתו, בתצהירם, שם נכתב כי הפנייה היתה "לקראת תום שנת 2007". אני קובע כממצא, איפוא, כי הודעת הביטול נמסרה בסוף חודש נובמבר 2007.

23. לא הוצגה בפני ראיה כלשהי, או טענה פוזיטיבית כלשהי, באשר לתנאי הביטול המוסכמים, דהיינו: אם מדובר בביטול לאלתר, או שמא בחובת הודעה מוקדמת. הדעת נותנת, כי לא ניתן יהיה לבטל פרסום תוך כדי החודש השוטף בו ניתנת ההודעה, מקום בו השיקים ערוכים לתשלום חודשי. מאחר שמועד חידוש ההסכמים היה באמצע חודש ספטמבר 2007 (הדבר עולה במפורש מגרסת התובעת, ואינו נסתר בשום דרך בטענות הנתבע), יש לקבוע, כי ההסכם פקע באמצע חודש דצמבר 2007. מכאן, כי על הנתבע היה לפרוע את 3 השיקים הראשונים שמסר עבור שנת הפרסום השלישית.

24. מובן, ודומה כי על כך אין למעשה מחלוקת אמיתית, כי היה עליו גם לפרוע את השיקים שמסר עבור שנת הפרסום השניה. אמנם, לדבריו מסר לדורון סכומי מזומן, אולם הוא עצמו לא ידע להעיד כמה שילם, ומעדות אשתו עולה כי הסכום ששולם הוא 600 ₪ - סכום העולה בקנה אחד גם עם האמור במכתב הגב' נשר (גם אם לא בא זכרו בכתב התביעה, כאמור לעיל). לגבי מועד תשלום סכום זה, שככל הנראה שולם בחלקים, לא הובאה גרסה ברורה. משילוב דברי הנתבע ואשתו עם הכתוב במכתב הגב' רגב, אני משער שהסכום שולם בתוך אותו רבעון אחרון של שנת 2007. לפיכך, ישוערך כאילו שולם ביום 15.11.2007, אמצעו של אותו רבעון.

תוצאה אופרטיבית

25. התוצאה מכל האמור הוא, שאני מקבל את התביעה בכל הנוגע לסכומי 6 השיקים הראשונים – ה-3 האחרונים של שנת הפרסום השניה, וה-3 הראשונים של שנת הפרסום השלישית; ודוחה את התביעה בכל הנוגע לסכומי 9 השיקים האחרונים. מתוך סכום חלק התביעה שהתקבל, יש להפחית סך של 600 ₪, ולשערכו כאילו שולם ביום 15.11.2007.

26. נוכח התוצאה החלקית, אינני עושה צו להוצאות. ב"כ התובעת יגיש פסיקתה לחתימתי.

המזכירות תשלח העתק פסק-הדין לב"כ הצדדים.

ניתן היום, ח' כסלו תשע"ד, 11 נובמבר 2013, בהעדר הצדדים.