1. בתאריך 17.05.10 הודיע הנתבע לתובע על שלילת זכאותו לגמלת הבטחת הכנסה החל מחודש 05/2010 וזאת מאחר והכנסותיו עולות על גובה הגמלה החודשית.

הנתבע במכתב הדחייה הפנה להוראות סעיף 5 (ב) לחוק הבטחת הכנסה התשמ"א - 1980 וציין כי הוא לוקח בחשבון שהכנסותיו הנחשבות של התובע מנכסים עמדו נכון לחודש 05/2010 על סך של 5,913 ₪ בעוד ששיעור הגמלה החודשית אשר לה היה זכאי התובע אלמלא הכנסותיו עמד על סך של 3,469 ₪.

כנגד החלטה זו של הנתבע הוגשה התביעה בתיק שלפנינו.

לאחר הגשת התביעה הוציא הנתבע מכתב מעודכן בתאריך 24.08.10 ובו פירט את הנכסים שנלקחו בחשבון ואת גובה ההכנסה החודשית מנכסים אלה. סכום ההכנסה החודשית תוקן לסך של 4,740 ₪.

2. בכתב התביעה טען התובע' כי הנכסים שמוספרו במספר 1, 2, ו-4 בחוות דעת השמאי מטעם הנתבע הינם בבעלות בנו כנאענה בלאל, וכי נכס שמוספר כ-3 בחוות הדעת שייך לבנו כנאענה עאמר.

כמו כן טען התובע, כי שני בניו עאמר ובלאל, הינם הבעלים של נכס מס' 5, שהינו חלקת אדמה בעמק נטופה.

3. הנתבע בכתב ההגנה חזר על האמור במכתב הדחייה וכן צירף לכתב ההגנה העתק מפלט נדל"ן ממס רכוש באשר לנכסים על שם התובע ועל שם הבן, וכן צירף הנתבע שומה של שמאי מקרקעין על הנכסים הרלבנטיים.

הנתבע אף צירף תעודת עובד ציבור לתיק בית-הדין המפרטת, כיצד נערך חישוב הכנסות התובע לעניין שלילת זכאותו לגמלת הבטחת הכנסה.

4. השמאי מר חיים ברדוגו מתייחס בשומה מטעמו ל-5 נכסים.

ארבעת הנכסים הראשונים הינם דירות בגוש 19,389 חלקה 30. והנכס החמישי הינו קרקע חקלאית בגוש 19,373 חלקה 61.

באשר לנכס החמישי הצהיר ב"כ התובע כי אין מחלוקת לגבי חלקה זו, לא באשר לשוויה ולא באשר לכך שיש לקחתה בחשבון עד לחודש 10/2010. המדובר בחלקה שהועברה על ידי התובע לבנו בהעברה ללא תמורה, כאשר חמש השנים מאז ביצוע ההעברה ללא תמורה הסתיימו בחודש 10/2010. [עיין עמ' 1 לפרוטוקול מ-07.09.11].

5. באשר לדירות המגורים בחלקה 30 בגוש 19,389, המדובר בחלקה שהייתה רשומה על שם סבו המנוח של התובע, יאסין איסמעיל.

התובע הצהיר לפני פקיד התביעות בהצהרה מתאריך 01.02.07 [נ/2] כי אביו היה הבן היחיד של הסב וכי לאביו היו 11 ילדים מתוכם 5 בנים וכל הבנים בנו על החלקה, כך שחלקו בפועל של התובע בירושה היה 500 מ"ר ועל חלק זה היה ממוקם ביתו של התובע.

המדובר בבניין אשר בו קיימות 5 דירות, ביניהן גם דירת התובע.

בקומה הראשונה של הבניין מצויים הנכסים הממוספרים כנכס מס' 3 וכנכס מס' 4 בשומה של השמאי מר ברדוגו.

בקומת הקרקע מצויים נכס מס' 2 וכן דירת המגורים של התובע שלא נערכה לגביה שומה ובקומת המסד מצוי נכס מס' 1.

6. בדיון מתאריך 07.09.11 הצהיר ב"כ התובע, כי הוא מעמיד את המחלוקת בתיק שלפנינו רק באשר לנכס מס' 4, כאשר התובע טוען כי יש לקחת בחשבון לגבי נכס זה את שווי זכויות הבנייה בלבד, שכן הנכס עצמו נבנה על-ידי הבן בלאל בעוד שהנתבע טוען שיש לקחת בחשבון את שוויו המלא של נכס מס' 4 כהכנסה של התובע ולא רק את שווי זכויות הבנייה [עיין עמ' 2 לפרוטוקול מ-07.09.11].

לאור הצהרה זו של ב"כ התובע, הרי אין מחלוקת לגבי יתר הנכסים - נכסים מס' 1, 2, ו-3 וכן נכס 5.

7. נכס מס' 1 שהינו הדירה בקומת המסד בשטח של כ-80 מ"ר, הינו דירה שבה התגוררו בעבר סבו וסבתו של התובע, לאחר מכן התגוררו בדירה הוריו, ונכון להיום מתגוררת בדירה בתו הנשואה של התובע - תמרה.

המדובר בנכס השייך לתובע, שכן התובע העיד כי אותו חלק קרקע עליו בנוי ביתו, הינו חלקו בירושה, דהיינו לתובע קיימת דירה נוספת השייכת לו ואשר קודם לכן התגוררו בה הוריו, וזאת בנוסף לדירה בה הוא מתגורר בעצמו. התובע לא העביר במס רכוש את הדירה על שם בתו תמרה (עמ' 4, ש' 25-27 לפרוטוקול).

התובע עצמו מתגורר בדירה הממוקמת בקומת הקרקע, ואשר שוויה לא הוערך, ובה הוא מתגורר עם אשתו ועם שלושת ילדיו הרווקים בלאל, עאמר, והבת גדיר.

8. באשר לנכסים 2 ו-3 שהינם דירות המיועדות למגורי הבן בלאל ולמגורי הבן עאמר, הנתבע מייחס לתובע רק את שווי זכויות הבנייה ולא את שווי הנכסים במלואם.

למרות זאת, מעדות התובע עצמו עולה כי הוא שבנה את נכס מס' 3 והתגורר בו בעבר ורק לאחר שהגג בנכס מס' 3 התקלקל הוא עבר להתגורר בדירה בה הוא מתגורר כיום שהינה מתחת לנכס מס' 3, תוך שהוא נותן לבן עאמר את הזכות לשפץ את נכס מס' 3 על מנת שזה יהיה ראוי למגורי הבן.

מעדות התובע בבית-הדין עולה כי האמור בתצהיר התובע על פיו כביכול הנכסים 1 ו-3 נבנו מכספי הבנים, אינו נכון.

נכס מס' 3 נבנה על-ידי התובע עצמו ועאמר הבן רק משפץ את הנכס, ונכס מס' 1, לפי עדות התובע בבית-הדין, היה בנוי מזה שנים רבות כאשר עוד סבו וסבתו של התובע גרו בנכס.

התובע ובנו בלאל לא נתנו הסבר מניח את הדעת לסתירה בין עדותם בבית-הדין לבין האמור בתצהיריהם, השווה לסעיף 5 לתצהיר התובע ת/1 וסעיף 6 לתצהיר הבן בלאל - ת/2.

עוד ובנוסף נציין, כי אין אף הסבר מניח את הדעת מדוע צריך הבן בלאל לבנות יותר מדירת מגורים אחת עבור עצמו, דהיינו מדוע צריך הבן בלאל לבנות גם את נכס מס' 2 וגם את נכס מס' 4.

9. בלאל, בנו של התובע, הינו יליד 1984 ובהתאם לתצהירו ת/2 סיים את לימודיו בבית-ספר תיכון בשנת 2002 לערך. [עיין סעיף 3 ל-ת/2].

שומת השמאי נערכה בשנת 2010, וקשה להניח שבלאל בתוך כ-7-8 שנים השתכר די על מנת לבנות שתי דירות וזאת בהתחשב בתלושי המשכורת שצורפו לתצהירו ולאור האמור בתצהירו באשר למהות עבודתו.

בילל גם לא זכר במדויק, מתי החל לבנות את נכס מספר 2, ולא נתן לבית הדין הסבר מניח את הדעת, מדוע הוא צריך לבנות שתי דירות, כאשר הוא עדיין אינו נשוי, ולאחר שיתחתן יהיה זקוק לדירה אחת, וכיום הוא מתגורר עם הוריו (עיין עמ' 7 לפרוטוקול).

בהתאם לעדות בילל, הוא עוד לא חשב לצורך מה הוא בונה את נכס 2, לטענתו, אולי בעתיד הוא ירצה להפוך נכס זה לחנות.

10. ב"כ התובע הצהיר לפרוטוקול, כי הבנייה בחלקה הרלבנטית עליה ממוקם ביתו של התובע ועליה נבנו או מצויות בשלבי בנייה, דירות נוספות נעשית בלא היתר בנייה, כך שלא ניתן לבחון על שם מי הוצאו היתרי בנייה. [עיין עמ' 2 שורה 9 לפרוטוקול מ-07.09.11].

בכל מקרה, לא צירף התובע היתרי בניה לגבי דירות שהוא טוען שנבנו עבור ועל-ידי הבנים.

בילל העיד, כי אין היתר בניה לא לנכס 2 ולא לנכס 4, וכי לא הגיש בקשה לקבלת היתר (עמ' 7, ש' 18 לפרוטוקול).

11. כאשר נשאל בילל, כיצד עולה בקנה אחד עדותו שהחל לבנות את נכס מס' 2 בשנת 2005, לאחר שסיים לימודיו בשנת 2002, ולכאורה עבד במשך 3 שנים, עם כך שקיבל הבטחת הכנסה בשנים 2004-2005, תשובתו היתה, שהיה עובד בלי תלוש, וכי הוא לא זוכר עם מי במדויק עבד.

הנה כי כן, לפנינו מקרה בו נעשית בניה ללא היתר, עבודה ללא תלושי שכר וללא דיווח, וייתכן שגם בזמנים בהם מקבל בילל הבטחת הכנסה, ולמרות זאת בית הדין צריך להאמין, כי בחור צעיר שעדיין לא נישא, הוא זה שבונה שתי דירות, כאשר הוא בקושי מתפרנס, ולא ברור מה יעשה בהן.

12. לאור האמור לעיל, הננו קובעים, כי בדין ייחס הנתבע לתובע הכנסה רעיונית משווי נכס מספר 4 במלואו, כפי שהוערך ע"י השמאי, הן באשר לשווי זכויות הבניה, והן באשר לשווי הבנייה עצמו

בהקשר זה נציין, הוראות סעיף 9 לחוק הבטחת הכנסה, וכן תקנה 10 לתקנות הבטחת הכנסה, מגדירות - מהי הכנסה הנלקחת בחשבון לעניין חוק הבטחת הכנסה, והמדובר גם בסכומים הרואים אותם כהכנסה מנכס, גם אם אין מופקת מהם הכנסה, כאשר התחשיב נעשה על פי 8% משווי הנכס מחולק ב-12, או לפי ההכנסה החודשית המופקת בפועל, לפי הגבוה מבין השניים.

תכליתו של חוק הבטחת הכנסה, הינה להבטיח תמיכה מהקופה הציבורית, רק למי שבאמת זקוק לכך, ולא למי שבפועל הינו בעל רכוש, גם כאשר הרכוש אינו רשום על שמו כדין.

בענייננו, המדובר בנכס הבנוי על גבי דירה השייכת לתובע, כאשר כל אותו שטח אדמה עליו בנוי המבנה הינו חלקו בירושה של התובע, וכאשר לא הוכח באופן מניח את הדעת, כי בנו של התובע בילל נשא בעלות הבנייה של נכס מספר 4, והנטל בעניין זה הינו על התובע.

הקבלות שצורפו לתצהיר בילל אין בהן כדי להוכיח, כי כמות החומרים שנקנתה מספיקה לשני נכסים, ולגבי נכס מספר 2, הרי כאמור לעיל, לקח הנתבע בחשבון כי את הנכס בונה בילל, ולכן רק שווי זכויות הבנייה נזקפו כהכנסה של התובע.

13. התביעה נדחית.

14. אין צו להוצאות.

15. לצדדים זכות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים תוך 30 יום מקבלת פסק דין זה.

ניתן היום, יח' אלול תשע"ב, 5 בספטמבר 2012, בהעדר הצדדים.