בפניי תביעה כספית על סכום של 62,962 ₪ נכון ליום הגשת התביעה (והכוללת בתוכם את השיק שחזר נשוא התביעה השטרית).

התביעה לכאורה פשוטה.

התובעת סיפקה סולר לנתבעים ולא קיבלה את מלוא כספה בגין אספקת הסולר, על פי חשבוניות מצורפות, נשוא כתב התביעה.

מדובר בתביעה מאוחדת אך למעשה הסכום השטרי נשוא התביעה השנייה כלול על פי הצהרת ב"כ התובע בסכום התביעה, כך שלמעשה המדובר בעניין אחד.

הנתבעים היו מיוצגים בעבר ע"י עו"ד נור, שהלך לעולמו במהלך המשפט ונעשו חילופי ייצוג וזו אחת הסיבות להימשכות ההליכים בתיק זה.

מכל מקום, טענות ההגנה של הנתבעים, כפי שבאו לידי ביטוי בכתבי הטענות ובתצהיר הנתבע 1 בשם שני הנתבעים, שאכן הסולר נשוא כתב התביעה סופק, תמורתו לא שולמה אך הסיבה לכך הינה הבטחה של מנהל ובעלי התובעת (המצהיר יהודה בוכניק), כי הנתבעים יקבלו הנחה משמעותית במחיר הסולר, דבר שבדיעבד התגלה לנתבעים כלא נכון ומשכך יש לקזז מס' שנים אחורה את הסכומים ששילמו הנתבעים ביתר.

קיזוז זה על פי חוו"ד שניידר משה, המצהיר מטעמם של הנתבעים מלמד, כי אין כל חוב ולמעשה התובעת היא שחבה לנתבעים אלפי שקלים.

זו טענת ההגנה של הנתבעים במסגרת כתבי הטענות הטעונה הכרעה ע"י ביהמ"ש.

טענות אחרות, אם היו לנתבעים, כמו למשל ששילמו כספים כאלו או אחרים שזכרם לא הופיע בכרטסות שהוצגו ע"י התובעת בשיקים כאלו או אחרים שניתנו על ידם ומשכך יש לקזז זאת מהחוב הנתבע, היו צריכות להיטען במפורש בכתב ההגנה או בתצהיר ואם יתגלו, כפי שהיה ניסיון לטעון בישיבת ההוכחות בתיק זה בשלב מאוחר יותר, היה על הנתבעים לעתור לתיקון כתב ההגנה ו/או הגשת תצהיר משלים.

אני מציין זאת משום שבסוף חקירתו הנגדית הארוכה יחסית של נציג התובעת ועלי לציין, כי אפשרתי חקירה ארוכה שבחלקה לטעמי היתה לא רלוונטית של נציג התובעת, על מנת לבחון אם עדותו תיסתר ולאור בקשת ב"כ הנתבעים במעמד ההוכחות להגיש כראייה מס' שיקים (4 שיקים) בערך כולל של 33,000 ₪ שלטענתה אינם חלק מכרטסת התובעת.

הוצגו צילום השיקים במעמד ההוכחות (לא מקור) וכן תצלום הגב של השיק, כאשר לטענת הנתבעים שיקים אלו נפרעו בפועל.

ב"כ התובעת מצידו התנגד מכל וכל להצגת ו/או קבלת השיקים כראייה משום שמדובר ב"הרחבת חזית" אסורה. המדובר במסמכים שלא גולו ולא ניתן היה לבדוק אותם ובמיוחד לאור העובדה שמוצגים תצלום של השיקים בלבד עם תצלום של חלק אחורי של השיקים, כאשר לא ידוע וברור אם אכן מדובר בחלק האחורי "האמיתי" של אותם שיקים.

בתגובה הציגה ב"כ הנתבעים מכתב ששלחה לב"כ התובע ביום 12.3.13 (8 ימים לפני מועד ההוכחות ביום 20.3.13), שבו נאמר בסעיף 2: "להלן מסמכים שהגיעו לאחרונה לחזקת מרשי: צילומי שיקים". יש לציין כי לא צורפו השיקים למסמך הגילוי הספציפי.

לאחר שבחנתי את הסוגייה ולאחר שציינתי, כי בפסה"ד העיקרי עם קבלת סיכומי הצדדים שהתקבלו אך כעת, אתן את דעתי לסוגיית קבלת השיקים כראייה, אני נותן את החלטתי בעניין זה – אני דוחה את בקשת ב"כ הנתבעים לצרף כראייה נוספת את התצלום של השיקים האמורים ובמאמר מוסגר אציין, כי גם אם הייתי מקבל אותם כראייה, לא היה בכך כדי לשנות את מסקנתי ביחס לתיק זה אשר תפורט בהמשך.

הסיבה לאי קבלת השיקים פשוטה – מדובר בהרחבת חזית אסורה שבמהלכה משתמשים בשיקים שמבוקש להגיש אותם בחקירה נגדית של מצהיר התובע, בטענה שלא הועלתה לא בכתב הגנה, לא בתצהיר, לא בקדמי משפט רבים שהיו בתיק זה, כי מדובר כביכול בסכומים ששולמו ע"י הנתבעים ולא זכו להתייחסות בכרטסת התובע.

לא ניתנה לתובע בפועל שום אפשרות לבדוק טענות אלה, לבדוק את השיקים, את החתימות (כזכור, הוצגו תצלומי שיקים לרבות חלק אחורי שלא ברור כלל אם הוא שייך לאותם שיקים). אם רצו הנתבעים להכשיר את קבלת השיקים כראייה, יכלו לבקש זאת על דרך של תיקון כתבי ההגנה, הגשת תצהיר משלים, ייתכן והיו צריכים לשאת בהוצאות עקב תיקון כתבי הטענות, אולם לאחר שהיו ניתנות החלטות בעניין היו יכולים לפעול כמי שמצופה ממי שמציג הגנה בהקשר זה.

"הגילוי" אליו מתייחסת ב"כ הנתבעים של אותם שיקים איננו גילוי אמיתי, במיוחד שמדובר ב-8 ימים לפני מועד הוכחות וציון של ב"כ הנתבעים, כי ברשותה צילומי שיקים ללא פירוט או הסבר במיוחד לאור האמור לעיל, אינו מלמד על גילוי אמיתי וסביר.

אשר על כן, הבקשה לקבל את השיקים כראיה והטענה שכביכול השיקים מלמדים על תשלומים כספיים בסדר גודל של 33,000 ₪ אשר אינם באים לידי ביטוי בכרטסת התובעת, דינן להדחות ואינני רואה באותן שיקים כחלק מראיות התיק וכראיות שיכולות לסייע בידי הנתבעים.

אני עובר לדיון לגופו של ענין.

טענת ההגנה של הנתבעים, וניתן לאור הודאתם המפורשת באי תשלום החשבוניות של הספקת הסולר שקיבלו ואישרו שקיבלו נשוא כתב התביעה, לטעון בהקשר זה "הודאה והדחה", כי ניתנה הבטחה בהנחה בהיקף כזה או אחר על ידי התובע וכי ניתוח ההנחות שהיו צריכים הנתבעים לקבל רטרואקטיבית מלמד על כך כי התביעה הכספית למעשה דינה להדחות.

אני דוחה טענה זו של הנתבעים וקובע כי דין התביעה להתקבל במלואה וזאת מן הנימוקים הבאים:

1. התביעה מבוססת על חשבוניות המצורפות לכתב תביעה. החשבוניות עניינן הספקת סולר אשר הנתבעים אישרו את קבלתו. מדובר בחשבוניות של חודשים אוקטובר, נובמבר, דצמבר לשנת 2009 לחודשים ינואר, פברואר, מרץ, אפריל לשנת 2010. רק על חשבוניות אלה תבעו התובעים.

כאן המקום לומר, כי התביעה הוגשה כנגד שני הנתבעים ואולם הגב' מיכל פלדהיים לא הגישה תצהיר.

2. התובעת היא חברה שעסקה בתיווך מכירת דלק כאשר הסולר נרכש מחברת דור אלון, אנרגיה בע"מ. בעבור כמות הסולר אותו רכשה התובעת מדור אלון אנרגיה בע"מ, שילמה הנתבעת סך של 60,059 ₪. זה עלות הסולר ללא פרמטר של הרווח כלל והמשמעות היא שבכל מקרה זהו סכום שהיה לתובעת מגיע שיפוי מאת הנתבעים שהרי את אותו סולר שסיפקה לנתבעים היא עצמה שילמה עליו את הסכום האמור.

הרווח הנטען היה סך של 11,300.63 ₪ ללא מע"מ, דהיינו רווח של 1.1 ₪ לליטר סולר.

3. הנתבעים טוענים לקיום הנחה מספק סולר אחר, ספק בשם "נברי שירותי דלק" הנחה שלטענתם לא קיבלו. טענה זו לא הוכחה כלל. חקירות הצדדים והיו חקירות נרחבות לא שכנעו אותי, כי התובעת הבטיחה לנתבעים הנחה פחות מכל ספק אחר (נברי שירותי דלק). אילו רצו הנתבעים יכלו היו לרכוש את הסולר היכן שהם רוצים.

העדים שהעידו מטעם הנתבעים לא היה בהם כדי לשנות את מסקנה זו. העד שניידר משה הינו כלכלן אשר עשה חישובים בהתאם למחירון של חברת פז, והתעלם ממחירון של חברת דור אלון אנרגיה בע"מ ממנה נרכש הסולר. חישובו הינו חישוב תיאורטי בלבד. גם עדותו לענין מרכיב הרווח (3.5 ₪ לליטר) הדגיש למעשה את העובדה שהתובעת לא הרוויחה כאן רווח שאיננו סביר בנסיבות הענין או שלא הוכח.

בסיכומי הנתבעים מתבקש בית המשפט להשתכנע מה הנימוק שהביא את פלדהיים לעזוב חברה גדולה כמו "נברי שירותי דלק" ולעבור לרכוש דלק אצל התובעת וכן מדוע סרבו הנתבעים לשלם בעבור מספר חודשים הגם שההתקשרות בין הצדדים היתה מספר שנים.

הנתבעים מבקשים לשכנע כי הסיבה לכך היא ההבטחה לקיום הנחה שהתקיימה בשנים 2002 ו-2003.

הנתבעים מסבירים, כי צרכן של חברות תיווך הדלק אינו יכול להשוות בין מחירי שתי חברות תדלוק דלק, שכן הוא אינו יודע את המחיר שישלם בעבור הדלק אלא בדיעבד עם הנפקת חשבוניות של חברת תיווך הדלק, משכך לא ידעו הנתבעים אל נכון לטענת בא כוחם כי למעשה ההנחות שהובטחו להם לא התקיימו.

גם שניידר העיד בענין כי חוסר האפשרות להשוואת המחירים מנע את האפשרות של פלדהיים למהר ולעזוב את נברי תוך בדיקה שאכן מנהל התובעת ממלא אחרי ההסכם ואולם רק בדיעבד גילה על ההפרה.

היו מערכות יחסי אמון בין הצדדים.

העובדה שלא היה חוב משך מספר שנים מלמד כי לא היתה התחמקות של הנתבעים עמידה בהתחייבויותיהם.

לטענת הנתבעים נטען קיזוז מיד כאשר לא ניתנה הנחה.

טענות אלה של הנתבעים המופיעות בסיכומיהם לא הוכחו במשפט ולא שכנעו אותי לאחר בחינת עדותו של מנהל התובעת שנתתי בה אמון כי היו הבטחות להנחה גדולה יותר מזו של נברי ומשכך לא שולם הסולר.

עלי לציין כי גם אם נטענו טענות אלה לענין הרווח, לא ניתן כל הסבר מדוע לא שולם עלות הסולר עצמו אשר התובעת רכשה מדור אלון ואשר ביחס לרכישה זו הוצגו מסמכים מפורשים.

5. בשולי הדברים אציין כי לא התרשמתי מטענות הנוגעות לאי הסכמה לבדיקת פוליגרף או להרשעות בעבר שצוינו ביחס למנהל התובעת והם אינם רלוונטים לצורך הכרעה בתיק זה.

נתתי אמון בעדותו של מנהל התובעת ולא מצאתי בעדותו אי אמירת אמת או סתירות כנטען על ידי הנתבעים.

6. לא מצאתי כי יש לאמץ את חוות דעתו של שניידר מטעם הנתבעים ואודה על האמת כי היתה בה אי רלוונטיות רבה לענין ההכרעה בתיק זה וזאת מבלי לפגוע בכישוריו של העד וביכולותיו.

7. מכל המקובץ דלעיל, דין טענות הנתבעים להדחות ודין התביעה להתקבל.

8. אני פוסק לתובעת את הסך של 62,962 ₪ בשתי התביעות המאוחדות לרבות התביעה השטרית, כאשר הסכום צמוד ונושא ריבית מיום הגשת התביעה ועד התשלום המלא בפועל ובתוספת אגרות בית משפט ששולמו על ידי התובעת ובתוספת הוצאות ויציאות המשפט לרבות שכ"ט עדים, ככל ששולמו וכן שכ"ט עו"ד בגובה של 20% + מע"מ מתוך סך הסכום שנפסק וזאת לאור ריבוי ההליכים בתיק זה והחלטות שונות שניתנו בהקשר זה על ידי בית המשפט שלא כאן המקום לחזור על כולם.

סכומים אלה ישולמו תוך 30 יום על ידי הנתבעים לתובעת שאם לא כן ישאו הסכומים הפרשי הצמדה וריבית כחוק.

ניתן היום, ט"ו תמוז תשע"ג, 23 יוני 2013, בהעדר הצדדים.