רקע

1. ביום 11.7.11 הרשיע כב' השופט חיים לי-רן, את הנאשם בהתאם להודאתו בעובדות כתב אישום שתוקן בהסדר טיעון, בביצוע מספר עבירות של מעשה מגונה בקטין שטרם מלאו לו 14 שנים, עבירה לפי סעיף 348(א) בנסיבות סעיף 345(א)(3) לחוק העונשין התשל"ז-1977.
2. על פי עובדות כתב האישום המתוקן, הנאשם, שימש כמורה בחטיבה הצעירה בבית הספר באלון שבות ולימד ילדים בכיתות א-ב. במהלך שנת הלימודים תש"ע, לימד הנאשם את הקטין ל', יליד 10.02 ואת הקטין א' יליד 12.01. במספר הזדמנויות, במועדים שונים בשנת תש"ע, כאשר ל' פנה אל הנאשם במסגרת תפקידו כמורה, הושיב הנאשם את ל' על ברכיו ונגע בו באיבר מינו מעל הבגדים לשם גירוי מיני. במועד שאינו ידוע הנאשם עשה זאת תוך הפעלת לחץ בידו על איבר מינו של ל'. בהזדמנות אחרת, הושיב הנאשם את א' על ברכיו ונגע באיבר מינו מעל הבגדים לשם גירוי מיני.
3. על פי הסדר הטיעון אליו הגיעו הצדדים, הוסכם כי אם תסקיר שירות המבחן יהיה חיובי והערכת המסוכנות תהיה נמוכה, תטען המאשימה לעונש של שישה חודשי עבודות שירות, מאסר על תנאי וקנס ואילו הנאשם יהיה חופשי בטיעוניו לעניין משך ריצוי עבודות השירות, מאסר על תנאי וקנס. בנוסף, סיכמו הצדדים כי בכל מקרה יושת על הנאשם פיצוי לל' בסך 7,500 ₪ ופיצוי לא' בסך 5,000 ₪.

דוח הערכת מסוכנות

1. הגב' מירב משיח-זיסר (להלן: ("מעריכת המסוכנות") מהמרכז להערכת מסוכנות העריכה את מסוכנותו של הנאשם והגישה לבית המשפט 3 חוות דעת.
2. ביום 12.1.12 הוגשה חוות הדעת הראשונה (להלן: "חוות הדעת הראשונה") ומעריכת המסוכנות בהסתמך על שקלול פקטורים סטאטיים ודינאמיים קבעה כי הנאשם בעל רמת מסוכנות בינונית. בחוות הדעת ציינה מעריכת המסוכנות כי הגורמים הסטאטיים של הנאשם, אשר אינם משתנים עם הזמן, נמצאו כגורמים המקושרים סטטיסטית עם שיעורים גבוהים יחסית לרצדביזם מיני, זאת בהתחשב בכך שהעבירות בוצעו במקום ציבורי וכלפי שני קטינים שאומנם מוכרים לנאשם, אולם הם אינם מבני משפחתו. עוד שקלה המעריכה כי העבירות בוצעו ללא שימוש בכח וכי הנאשם נעדר עבר פלילי וללא רקע התמכרותי אשר מקיים מערכת יחסים זוגית הכוללת חיי שיתוף לאורך שנים ארוכות.

מעריכת המסוכנות התייחסה גם לגורמים הדינאמיים מהם עולה כי ההליך הפלילי מהווה עבור הנאשם גורם מרתיע באופן משמעותי, כי משפחתו תומכת בו ומלווה אותו לאורך ההליך, כי הנאשם מודה בביצוע העבירות, כי קיימת אצלו הבנה לעיוותי החשיבה בהם החזיק בזמן ביצוע העבירות וכי כיום הוא מבין את הסיכון לו הוא חשוף. בשולי חוות הדעת ציינה מעריכת המסוכנות כי יש מקום להעמקת התובנות אליהם הגיע הנאשם זאת באמצעות המשך הטיפול בו החל הן במסגרת קבוצה ייעודית לעברייני מין מטעם שירות מבחן והן בטיפול פרטני שיזם באופן פרטי.

תסקיר שירות מבחן

1. בתסקיר שירות מבחן שהוגש עוד ביום 24.1.12. קצינת המבחן ציינה כי החל מחודש נובמבר 2011 השתלב הנאשם בקבוצה טיפולית ייעודית לעברייני מין. לדבריה הנאשם הגיע לכל המפגשים וגילה אחריות רבה ביחס למעגלי חייו השונים וביחס לעבירות המיוחסות לו והוא חש בושה על מעשיו. לדברי קצינת המבחן, ההסברים שנותן הנאשם למעשיו מלמדים על עיוותי חשיבה אשר העניקו לו לגיטימציה לביצוע העבירות וזאת מבלי להתמודד עם האשם שבמעשיו.

קצינת המבחן ציינה כי המצוקה הנפשית לה היה נתון הנאשם בעת ביצוע המעשים, היא שהובילה אותו לפעול בצורה רגרסיבית ואנטי חברתית. קצינת המבחן סבורה כי רמת הסיכון הבינונית שהתקבלה בחוות הדעת הראשונה היא תוצאה של עיוותי חשיבה לצד הבנה של חומרת מעשיו. לדבריה הנאשם הוא בעל פוטנציאל טיפולי טוב והוא עשוי להיתרם מהתהליך הטיפולי שכן מדובר בנאשם בעל שליטה עצמית אשר מקבל עליו את החוק בדרך כלל. בהתחשב בכל אלה המליצה קצינת המבחן להטיל על הנאשם צו מבחן למשך שנתיים וכן עונש מאסר שירוצה בעבודות שירות שהינו עונש מציב גבולות ומרתיע, מאסר על תנאי, התחייבות שלא לבצע עבירות ופיצוי לקורבנות.

1. בדיון שהתקיים ביום 18.4.12 ביקש ב"כ הנאשם לדחות את הטיעון לעונש בחצי שנה שכן על פי הסדר הטיעון אליו הגיעו הצדדים, צוין כי הצדדים יטענו לעונש "בסיום ההליך הטיפולי" (ר' סעיף 2 רישא להסדר הטיעון), ב"כ הנאשם הפנה לאמור בחוות הדעת הראשונה ובתסקיר שירות המבחן, אשר מהם עלה כי הנאשם נמצא בתחילתו של הליך טיפולי. ב"כ המאשימה התנגדה וטענה כי יש לטעון לעונש על סמך חוות הדעת הראשונה, שכן לדבריה הנאשם נמצא בטיפול מזה זמן ממושך ועשוי להימצא בו עוד פרק זמן ארוך ביותר כך שדחיית הדיון בחצי שנה לא תתרום דבר. לדבריה, הסיבה בעטיה מבקש ב"כ הנאשם לדחות את הטיעון נעוצה במסקנה אליה הגיעה מעריכת המסוכנות.

כב' השופט לי-רן, בהסתמך על נוסח הסדר הטיעון, לפיו טיעוני הצדדים לעונש ישמעו לאחר סיום הטיפול, קבע כי משלא סיים הנאשם את הטיפול אותו החל יש מקום להיעתר לבקשת בא כוחו לדחות את הדיון וזאת כדי לקבל הערכת מסוכנות משלימה לאחר שהנאשם יסיים את ההליך הטיפולי אותו החל.

1. בהמשך לכך בשל יציאתו של כב' השופט לי-רן לחופשת פרישה נקבע התיק בפני.
2. חוות הדעת השנייה הוגשה ביום 28.10.12 (להלן: "חוות הדעת השנייה"). בחוות דעת זו ירדה רמת מסוכנותו של הנאשם לרמה בינונית-נמוכה. מעריכת המסוכנות ציינה בחוות הדעת כי הנאשם נמצא בשלב ראשוני מבחינת השינוי ההתנהגותי הרצוי, שכן הוא מזהה את בעיותיו וניתן לראות שיפור, אולם ציינה כי יש לבחון את השינוי לאורך זמן וביחס לסיטואציות אשר מהוות את המניע לביצוע העבירות. באשר לביצוע העבירות העריכה מעריכת המסוכנות כי חלה נסיגה בעמדותיו של הנאשם ביחס למעשים המיוחסים לו וכיום הוא שולל משיכה מינית או פנטזיות מיניות כלפי קטינים בתקופת ביצוע העבירות ונותן למעשיו הסבר רציונאלי. מעריכת המסוכנות הגיע למסקנה בדבר רמת המסוכנות הצפויה מהנאשם בהתחשב בכך שהפקטורים הדינמיים השתנו, שכן הנאשם נטל חלק בהליך טיפולי בקבוצה מיועדת לעברייני מין במשך שנה ובזמן ההערכה היה ניכר כי הנאשם מבין באופן ברור שמשיכתו המינית הינה כלפי נשים, ולכן גורמים אלה יכולים להוות גורמי חוסן עבורו.
3. ביום 26.11.12 הוגש תסקיר משלים אשר התבסס על השתתפותו של הנאשם בקבוצת הטיפול בשירות המבחן. קצינת המבחן ציינה כי השתתפותו של הנאשם בקבוצה היא עקבית ויציבה, הוא מגלה יכולת להתבוננות עצמית ומשתף באופן פתוח את חברי הקבוצה. התרשמותה של קצינת המבחן היתה כי מאז שהנאשם החל את הטיפול היכרותו את מעגל התקיפה המינית העמיקה וכן הבנתו ויכולתו לזהות מצבי סיכון, כמו כן הנאשם הרחיב את גורמי תמיכה. לדבריה לנאשם מוטיבציה להעמיק את תהליך הטיפול לצורך התבוננות ופיתוח שליטה עצמית. קצינת המבחן סברה כי הנאשם זקוק לתקופת טיפול נוספת על מנת שיוכל לבסס את החיבור הרגשי, שמהווה עבורו גורם סיכון. קצינת המבחן ציינה כי רמת המסוכנות של הנאשם ירדה לרמה בינונית נמוכה ומשקפת את התרומה המשמעותית של הטיפול אותו הוא עובר. לאור זאת שבה קצינת המבחן על המלצתה הטיפולית מהתסקיר הקודם.
4. בעת הדיון בפני ביום 3.1.13 בקשה המאשימה לטעון לעונש ללא מגבלת העונש שהסכימה לו במסגרת הסדר הטיעון, שכן המאשימה סברה כי הנאשם לא עמד בתנאיו. ב"כ הנאשם ציין כי הסדר הטיעון אליו הגיעו הצדדים כלל הן תיקון משמעותי בעובדות כתב האישום והן הסדר לעניין העונש. לדבריו הנאשם הודה והצדדים הגיעו להסדר על רקע קשיים ראייתיים ניכרים בתיק (ר' פרוט' מיום 3.1.13 עמ' 20 ש' 18-19). לטענתו חוות הדעת השנייה התבקשה בשל כך שהנאשם טרם סיים את הטיפול אותו החל וכעת חוות הדעת המונחת בפני בית המשפט קובעת רמת מסוכנות נמוכה יותר. ב"כ הנאשם דרש כי המדינה תעמוד בהסדר אליו הגיעו הצדדים. לדבריו, חוות הדעת קובעות הערכת מסוכנות בינונית נמוכה, לכך מצטרף התסקיר שהוגש שהוא חיובי ביותר וממליץ על עונש של עבודות שירות, בנסיבות אלו חזרת המדינה מהסדר הטיעון אליו הגיעה עם הנאשם אינה ראויה.

ב"כ המאשימה ביקשה מבית המשפט לדחות את בקשת ב"כ הנאשם. לדבריה אחד התנאים להסדר לא קוים, שכן סעיף 3 להסדר קובע באופן מפורש כי בהתאם לתסקיר חיובי ולהערכת מסוכנות נמוכה תעתור המאשימה לעונש של 6 חודשי עבודות שירות. משהערכת המסוכנות בעניינו של הנאשם אינה נמוכה הרי שסעיף 3 להסדר לא מתקיים. ב"כ המאשימה ביקשה להעיד את מעריכת המסוכנות על מנת שתעמוד על ההבדל בין רמות המסוכנות. חקירת מעריכת המסוכנות החלה אולם החלטתי כי הדיון ידחה פעם נוספת לצורך קבלת חוות דעת ותסקיר נוספים.

1. חוות הדעת השלישית הוגשה ביום 25.8.13 (להלן: "חוות הדעת השלישית"). רמת המסוכנות לא השתנתה מאז חוות הדעת השנייה ונותרה בינונית נמוכה. מעריכת המסוכנות התרשמה כי הנאשם הגיע לבדיקה מוכן. לדבריה הנאשם התקשה לקבל ביקורת ולהגמיש את עמדותיו. לשיטתה כאשר ניסתה לעמת את הנאשם מול השינוי שחל בגישתו ביחס לביצוע העבירות ניכר היה כי אמר את המצופה ממנו להגיד בפגישה. עוד סברה מעריכת המסוכנות כי הנאשם גילה בקיאות במאפייני מעגל התקיפה, אולם מדובר בהבנה אינטלקטואלית בלבד אשר לא אופיינה על ידו ברמה הרגשית.
2. בתסקיר השלישי שהוגש ביום 27.8.13 ציינה קצינת המבחן כי הנאשם המשיך להשתתף בטיפול באופן רציף ופעיל. קצינת המבחן התרשמה כי הנאשם לומד את החומר ברמה הקוגניטיבית וברמה הרגשית קיימת הפנמה חלקית בלבד ביחס ליכולתו להכיר ולקבל את נטיותיו המיניות הסוטות. קצינת המבחן התייחסה לחוות הדעת השלישית וציינה כי מעריכת המסוכנות קבעה לנאשם רמת מסוכנות בינונית נמוכה תוך קביעה כי "הפנטזיות והדחפים הסוטים אינם פעילים כעת אולם הם יכולים להופיע במצבי דחק קיצוניים עבורו". קצינת המבחן סברה כי תהליך הטיפול אותו עבר הנאשם, פיתוח מודעות ושליטה ורכישת מיומנויות תקשורת מסייעים לנאשם בהפחתת הסיכון. קצינת המבחן הדגישה כי הנאשם בעל יכולת להיענות לגבולות שמציב לו בית המשפט הוא מקבל את סמכות המטפלים בו והוא מפיק תועלת מהטיפול בו, דבר אשר ממזער את החשש אותו העלתה מעריכת המסוכנות, לפיו בעת מצבי דחק, הסטייה המינית ממנה סובל הנאשם עלולה להתפרץ. קצינת המבחן שבה וחזרה על המלצתה העונשית בהדגישה כי הטלת צו פיקוח בשילוב ענישה של עבודות שירות עשויה להפחית את הסיכוי להישנות העבירות.

חקירת מעריכת המסוכנות

1. עדותה של מעריכת המסוכנות החלה ביום 3.1.13 ונמשכה ביום 22.10.13, לאחר שהוגשה חוות הדעת השלישית. במסגרת עדותה עמדה מעריכת המסוכנות על האבחנה בין קביעת רמת מסוכנות בינונית נמוכה לרמת מסוכנות נמוכה. לדבריה חלוקה לרמות מסוכנות אמורה לשקף את אחוזי ההישנות לבצע עבירות בתקופה של חמש שנים, כך שאחוזי ההישנות ברמת מסוכנות נמוכה הם בין 5-8 אחוז, ברמה בינונית בין 12-14 אחוז וברמת מסוכנות גבוהה למעלה מ-25 אחוז. מעריכת המסוכנות אישרה כי הגורמים הדינאמיים השתנו כך שהנאשם הלך וירד ברמת מסוכנותו וכי הנאשם טרם סיים את ההליך הטיפולי אותו החל. אולם לא יכלה להתחייב כי בסופו של הליך טיפולי רמת המסוכנות הנשקפת ממנו אכן תרד לרמה נמוכה. כשנשאלה על הפער בין דבריה של קצינת המבחן בתסקירים שהוגשו בעניינו של הנאשם לבין הדברים שהיא כותבת בחוות הדעת, ציינה מעריכת המסוכנות כי היא אינה מטפלת בנאשם אלא תפקידה להעריך את מסוכנותו.

מעריכת המסוכנות ציינה כי תסקירי שירות מבחן, וחוות דעתה של הפסיכיאטרית המטפלת בנאשם ד"ר וישנה (נ/1) לא היו לנגד עיניה בעת עריכת חוות הדעת וכי ראתה אותם רק בזמן הדיון (ר' עמ' 23 ש' 29-עמ' 24 ש' 1). מעריכת המסוכנות אישרה כי מסוכנותו של הנאשם לטווח הקצר, של ימים, הינה נמוכה אולם משלא נתבקשה לחוות דעתה על כך לא ציינה זאת, מה גם שהערכת מסוכנות המוגשת לבית המשפט היא לטווח הארוך.

ב"כ הנאשם שאל את מעריכת המסוכנות מדוע לא השתמשה בכלים אובייקטיבים להערכת מסוכנותו של הנאשם והסתמכה רק על התרשמותה, על כך השיבה כי היא אינה חושבת שהם רלוונטיים להערכת מסוכנות (ר' עמ' 31 ש' 21-24).

ב"כ הנאשם שאל את מעריכת המסוכנות אם היתה שוקלת מתן טיפול תרופתי לנאשם לאחר חוות הדעת הראשונה לו חשבה כי הנאשם מסוכן ברמה מיידית וזו השיבה: "...ברמה הקלינית ההתרשמות שלי היתה שהמשיכה העיקרית הראשונית שלו היא לנשים בוגרות וברקע סביב מצבי דחק מאד קיצוניים יש איזה שהיא רגרסיה לדחפים ראשונים עוד יותר סוטים ולכן גם ההגדרה היתה שהוא סובל מפדופיליה לא אקסקלוסיבית רגרסיבית". (ההדגשה שלי ח.מ.ל.)

חוות דעת פסיכיאטרית מטעם הנאשם נ/1

1. ד"ר טלי וישנה (להלן: "ד"ר וישנה"), טיפלה בנאשם באופן פרטני במשך למעלה משנתיים בתדירות של אחת לשבוע עד שבועיים. לדברי ד"ר וישנה הנאשם הגיע אליה עם נכונות גבוהה לטיפול. ד"ר וישנה מסרה כי הנאשם שיתף פעולה עם הטיפול ונענה למטלות שהוטלו עליו והיה ניכר כי רצונו בטיפול הוא כן ואמיתי וזאת כדי להבין את פשר מעשיו ולא במטרה לחמוק מעונש. ד"ר וישנה ציינה כי הנאשם עזב את עבודתו כמורה ואינו מתכוון לשוב ולעבוד בעתיד עם ילדים. לדבריה המחיר שהנאשם שילם ומשלם בשל המעשים אותם ביצע הוא כה כבד הן ברמה האישית והמשפחתית והן ברמה התדמיתית והחברתית שיש בכך גורם מרתיע משמעותי עבורו.

ביחס להערכות המסוכנות שניתנו בעניינו, סוברת ד"ר וישנה כי בכל הפרמטרים הדינמיים, אשר ביכולתו של הנאשם להשפיע עליהם, הנאשם הציג שיפור משמעותי והדברים באים לידי ביטוי הן בתסקירי שירות המבחן והן בחוות הדעת של מעריכת המסוכנות. לדבריה, רמת המסוכנות שהתקבלה בחוות הדעת השלישית היא הנמוכה ביותר שיכולה היתה להתקבל לאור הנתונים הסטטיים שאין ביכולתו של הנאשם להשפיע עליהם (ר' נ'1 עמ' 7). ד"ר וישנה ציינה בחוות דעתה כי הנאשם אינו עומד בקריטריונים של פדופיל, שכן לצורך קביעה כזו קיים קריטריון יסודי של פנטזיות מעוררות מינית בילד בתקופה של שישה חודשים ומעלה, דבר אשר לא קיים אצל הנאשם ולכן היא העריכה את מסוכנותו של הנאשם ברמה נמוכה.

חקירת ד"ר וישנה

1. ד"ר וישנה הגיעה לבית המשפט ונחקרה על חוות דעתה. ב"כ המאשימה שאלה את ד"ר וישנה ארוכות על ניסיונה המקצועי בטיפול בעברייני מין ועל הכשרתה ויכולותיה המקצועיות להעריך מסוכנות. ד"ר וישנה השיבה כי היא פסיכיאטרית במקצועה ומכח כך הכשרתה והסמכתה היא רחבה יותר משל פסיכולוגים וקרימינולוגים. כשנשאלה לגבי הקושי להעריך את מסוכנותו של הנאשם כאשר היא המטפלת הפרטית שלו ועובדת עמו למעלה משנתיים והוא זה אשר משלם לה על הטיפול, השיבה ד"ר וישנה באופן ברור: "לו הייתי מטפלת היחידה שלו הייתי רואה קושי, אני לא המטפלת היחידה בו. אני חושבת שדמויות טיפוליות שליוו אותו מעל שנתיים שזה שירות מבחן ואני, אני חושבת שצריך להיות יותר או לפחות שקול במפגש חד פעמי. אני גם חושבת שלטעון תשלום על הטיפול הופך את חוו"ד לא מהימנה זו הנחה מופרכת. לו הייתי חושבת שהוא מסוכן, הייתי מטפלת בו בתרופות כמו שאני עושה במטופלים אחרים שלי. ולו שירות המבחן היה חושב שהטיפול מצריך טיפול תרופתי או שהטיפול לא יעיל, היה מבקש טיפול אחר, אבל לא מחוייבים אלי ויכלו להפנות אותו לטיפול אחר" (ר' עמ' 35 ש' 3-9 ההדגשות שלי ח.מ.ל.). ד"ר וישנה הסבירה שהיא עצמה כמטפלת עובדת על כך שלא ליצור הזדהות עם המטופל ואף ומעבירה על כך סדנאות לרופאי משפחה בכירים. ד"ר וישנה הסבירה כי הערכת המסוכנות שנתנה בעניינו של הנאשם הינה קלינית ולא באה במקום הערכת המרכז להערכת מסוכנות שנותן הערכתו בהתאם לחוק.

טיעוני הצדדים לעונש

1. ב"כ המאשימה בטיעוניה לעונש הסבירה כי הסדר הטיעון עם הנאשם נחתם בשל קשיים ראייתיים בתיק ובעיקר מתוך רצון לקדם הליך טיפולי, זאת בהנחה שמסוכנותו של הנאשם תהיה נמוכה. לדידה, משקבעה מעריכת המסוכנות כי רמת המסוכנות הנשקפת מן הנאשם היא בינונית נמוכה, אזי האינטרס הציבורי מחייב להבטיח את טובת הציבור ובפרט את טובתם של קטינים על פני הצורך בשיקומו של הנאשם. ב"כ המאשימה הפנתה לתצהירי נפגעי העבירה ולמצבם של הקטינים ל' ו-א' אשר כתוצאה ממעשיו של הנאשם לקו בחרדות ונזקקו לטיפול פסיכולוגי ממושך. ביחס לטיפול אותו עבר הנאשם ב"כ המאשימה ציינה כי הנאשם החל בטיפול רק עם גילוי העבירות. ב"כ המאשימה מבקשת שלא לקבל את חוות הדעת שהוגשה מטעם ההגנה, שכן דר' וישנה אינה מעריכת מסוכנות מוסכמת לפי סעיף 5 לחוק ההגנה על הציבור ולכן אינה יכולה לתת הערכת מסוכנות. לדבריה ד"ר וישנה אינה יכולה להעריך את המסוכנות הנשקפת מהנאשם לאור קיומו של קשר טיפולי עם הנאשם וזאת בניגוד לסעיף 9 (א)(2) לחוק ההגנה על הציבור, שכן מעריך המסוכנות צריך להיות אדם אובייקטיבי שאינו נוגע בדבר. משכך ביקשה ב"כ המאשימה לחזור בה מההסדר ביחס לרכיב עבודות השירות ולהטיל על הנאשם שנת מאסר בפועל. ביחס לפיצוי ולקנס לא ביקשה ב"כ המאשימה לחרוג מהסדר הטיעון.
2. עוד ביקשה ב"כ המאשימה לאפשר לנ"א אמו של הקטין ל' לומר את דברה בבית המשפט. ב"כ הנאשם מסר הסכמתו תוך הסתייגות מהוספת פרטים שאינם מופיעים בכתב האישום שתוקן בהסדר. כמו כן ביקש ב"כ הנאשם כי אמו של הקטין לא תוסיף מעבר לאמור בתצהיר נפגע העבירה שהוגש שכן קיים הסדר סגור בנוגע לפיצויים שעל הנאשם לפצות את הקטינים.
3. אמו של הקטין סיפרה בבית משפט על התחושות הקשות המלוות אותה כאם של קטין נפגע עבירה. על הזעזוע העמוק שחשה כתוצאה ממעשיו של הנאשם אשר פגע בבנה זמן שהיה תלמידו. לדבריה, כיום שלוש וחצי שנים אחרי האירוע מסוכנותו של הנאשם איננה נמוכה והחשש שלה שילדים נוספים יפגעו ויעברו את הסבל שהם עוברים יום יום. אמו של הקטין הוסיפה כי היא אינה יודעת כיצד תספר לל', אשר מאז האירוע מתלבש בחדר נעול, מתקלח בדלת סגורה ולא מוכן להיכנס לים, שהנאשם לא נכנס לכלא. לדבריה, סטייה של מספר אחוזים ברמת מסוכנותו של הנאשם היא 100% עבור ילד שנפגע בבית הספר על ידי מורו.
4. ב"כ הנאשם ביקש מבית המשפט לכבד את הסדר הטיעון אליו הגיעו הצדדים. לדבריו הנאשם נטל אחריות ונרתם להליך טיפולי על בסיס הסכם חתום בינו לבין המאשימה. למרות ההסדר נעשה ניסיון מצד המאשימה להתנער מההסכמות אליהם הגיעו הצדדים. לדבריו סטייה של מספר אחוזים ברמת המסוכנות עליה סיכמו הצדדים אינה מצדיקה חזרה מהסדר ולכן עמדת המאשימה אינה ראויה. ב"כ הנאשם ציין כי על אף רצונה של המאשימה לחזור בה מההסדר הנאשם לא ביקש לחזור בו מהודאתו ועמד על רצונו בשיקום ובהמשך ההליך הטיפולי בו החל. ב"כ הנאשם טען שלמרות שתיקון 113 אינו חל בעניינו של הנאשם, שכן הוא הורשע טרם כניסת החוק לתוקף, על בית המשפט ליישם את עקרונות החוק ולסטות ממתחם הענישה לצורכי שיקום. ב"כ הנאשם ביקש מבית המשפט לאמץ את האמור בתסקירי שירות המבחן ובחוות דעתה של ד"ר וישנה (נ/1), אשר טיפלה בנאשם קרוב לשנתיים. ב"כ הנאשם הוסיף כי לא מדובר בעונש קל עבור נאשם אשר ויתר על רצונו לעבוד במערכת החינוך. לדבריו יש להביא בחשבון כי הנאשם שהה תקופה ממושכת במעצר בית מלא באיזוק אלקטרוני, ורק לאחר תקופה במעצר בית מוחלט החל לצאת לעבודה, כל זאת כשהוא בפיקוח אזיק אלקטרוני.
5. אחיו ואשתו של הנאשם העידו אף הם במסגרת הטיעונים לעונש. מעדות האח עולה כי אמם נפטרה כאשר הנאשם היה בכיתה ט' ומאז העול המשפחתי היה המוטל על כתפיו של הנאשם. האח סיפר כי מזה שלוש שנים הוא ערב לנאשם ומלווה אותו מידי יום. לדבריו הנאשם עבר שינוי משמעותי וכי כיום מדובר באדם עצמאי ובעל ביטחון. עוד הוסיף, כי הנאשם מודע למגבלותיו ומכה על חטא. לדבריו כאשר הנאשם חתם על הסדר הטיעון עם הפרקליטות, הוא עשה זאת בידיעה ואמירה ברורה שהוא לוקח אחריות על מעשיו ללא קשר להחלטת בית המשפט בהסדר.

אשתו של הנאשם סיפרה כי היא נשואה לנאשם מזה 13 שנים והם מגדלים יחד חמישה ילדים בגילאי 12-3. אשתו של הנאשם הייתה נרגשת והתקשתה לדבר. לדבריה לא רק חיי הנאשם עומדים על הכף, כי אם חיי משפחתה כולה. לדבריה שני ילדיהם הגדולים סובלים מבעיות, אחד סובל מבעיות רגשיות והשני סובל מבעיות קשב וריכוז (חוו"ד על מצבו של הבן השני הוגשה נ/2). אשתו של הנאשם הוסיפה כי הנאשם עבר שינוי משמעותי בחייו וכי הטיפול שעבר תרם לו מאד וסייע בידו לדבר ולהביע רגשות ולהפנים את הפסול שבמעשיו.

1. הנאשם הביע חרטה על מעשיו. וביקש להתנצל בפני הקטינים והוריהם. הנאשם ביקש להתנצל גם בפני בני משפחתו על הסבל שעברו. הנאשם ציין כי עבר טיפול ממושך וביקש הזדמנות מבית המשפט. לדבריו, כיום הוא מודע לכך שפגע באנשים והתחייב שלא ישוב על מעשיו.

דיון והכרעה

1. הסוגיה של מעמד הבטחה שלטונית במסגרת של הליך פלילי זכתה לדיון נרחב בבג"צ492/11 יחיא טורק ואח' נ' פרקליטת המדינה ואח' (ניתן ביום 27.3.2011) (להלן: "בג"צ טורק") שם נדונה שאלת בקשתה של המדינה להשתחרר מהסדר טיעון. בית המשפט העליון הזכיר את ההלכה שנקבעה בבג"ץ218/85 ארביב נ' פרקליטות מחוז תל אביב, פ"ד מ(2) 393 (1986) שם, בסעיף 15 לפסק הדין, נאמרו הדברים הבאים:

"עמדתי על מספר שיקולים – אמינות השלטון, הגשמת הדין הפלילי, אינטרס הנאשם - אשר יש לקחתם בחשבון בקביעת אינטרס הציבור, המצדיק השתחררות מעיסקת טיעון. אכן, אינטרס הציבור אינו רק בהעמדת עבריינים לדין. אינטרס הציבור הוא גם באמינות השלטון ורשויות התביעה. אינטרס הציבור הוא גם בשמירה על אינטרס הנאשם. שיקולים אלה כולם מובילים לעתים לתוצאה אחת. מקרה זה פשוט הוא, ולרוב אינו מעורר קשיים. אך לעיתים קרובות עשויים השיקולים הנזכרים להוביל לתוצאות שונות. במצב דברים זה יש לתת לשיקולים השונים את משקלם הראוי, ויש לאזנם על-פי משקלם. בעניין זה ניתן להצביע על קשת של אפשרויות, היוצרת מצבים שונים ומגוונים בעלי משקל סגולי שונה. מנקודת מבט ושל הנאשם, לא הרי פגיעה בו, כל עוד לא עשה דבר כדי לשנות את מצבו (אינטרס הציפייה), כהרי פגיעה בו, כאשר נקט פעולות מצדו (אינטרס ההסתמכות). מנקודת מבט המדינה כתובעת, לא הרי המקרה, שבו לא חל כל שינוי בנסיבות (פרט לשינוי בדעתו שלתובע או חילופי תובעים), כהרי המקרה, שבו חלו לאחר עיסקת הטיעון שינויים במערכת העובדתית הידועה לתובע. כמו כן יש מקום להתחשב מנקודת מבט התביעה במהותה של העבירה ובמידת חומרתה. אכן, בקצה אחד של הקשת מצויים המקרים, שבהם הנאשם מילא את מלוא חלקו בעיסקת הטיעון, ואילו מבחינת התובע לא חל כל שינוי בנסיבות. במצב דברים זהאין, בדרך כלל, אינטרס ציבורי בהשתחררות מעיסקת הטיעון (ראה Statev. Kuchenreuther (1974)). נהפוך הוא: האינטרס הציבורי, המבוסס על הצורך להבטיח את אמון הציבור במערכת השלטונית ועל הצורך להבטיח הגינות והגנה על האינטרסים של הנאשם, מחייב קיום ההבטחה, הכלולה בעיסקת הטיעון (ראה: Santobellov.New York (1971)). בקצה האחר של הקשת מצויים המקרים, שבהם הנאשם טרם מילא את חלקו בהסכם, ואילו מבחינת התובע חלו שינויים מהותיים בנסיבות, כגון שנתגלה חומר ראיות חדש, שיש בו כדי לבסס לכאורה אישום חמור הרבה יותר כנגד הנאשם. במצב דברים זה עשוי להתקיים אינטרס ציבורי בהשתחררות מעיסקת הטיעון. אינטרס זה מתבסס בעיקרו על הצורך להגשים את המשפט הפלילי מזה ועל העדר פגיעה באינטרס ההסתמכות של הנאשם מזה. בין שני קצוות אלה מצויים מצבים שונים ומגוונים, שבהם האינטרסים השונים באים לידי התנגשות. כך, למשל, ניתן לתאר מצב דברים, שבו הנאשם טרם מילא את חלקו (אינטרס ציפייה בלבד), ומבחינת התביעה לא חל וכל שינויים בנסיבות האובייקטיביות, פרט למחשבה מחודשת של התביעה או לשינוי בהרכב האישי. במצב דברים זה יש ליתן משקל מיוחד לאינטרס הציבורי באמינות השלטון, ובדרך כלל אין לאפשר לתביעה לחזור בה מעיסקת הטיעון (ראה: Cooper). אכן, המצבים הקשים ביותר הם אלה, שבהם חלו שינויים הן אצל הנאשם(אינטרס ציפייה ממושך; מסירת מידע לשלטונות ביחס לנאשמים אחרים; הודאה באישומים) והן אצל התובע (התגלו עובדות חדשות, הנאשם הורשע בעבירה אחרת). האינטרס של הנאשם(בעיקר אינטרס ההסתמכות) מצדיק שמירה על עיסקת הטיעון. האינטרס של המשפט הפלילי מצדיק השתחררות מהעיסקה. במצב דברים זה יהא על התובע להעריך את משקלו של האינטרס האחד לעומת משקלו של האחר, תוך עימות בין השניים. כך, למשל, ניתן להצדיק השתחררות מעיסקת טיעון, אם השינוי אצל הנאשם הוא פחות ערך (ציפייה של מספר ימים בלבד),ואילו שינוי הנסיבות הוא רב ערך (מידע חדש המסבך את הנאשם בעבירה חמורה). בקביעת משקלות אלה על התובע להיות מודרך על-ידי העיקרון, כי בצד האינטרסים של הנאשם מזה ושל המשפט הפלילי מזה קיים אינטרס ציבורי נוסף, המתמקד באמינות השלטון".

בבג"צ טורק קבע בית המשפט העליון כי ככלל אין לאפשר למאשימה להשתחרר מהסדר, תוך קביעת חריג לכלל השמור למקרים בהם קיימים אינטרסים כבדי משקל ונסיבות חדשות חריגות המצדיקות זאת. ואולם השינוי בתשתית הראיות וברמת המסוכנות צריך להיות במידה משמעותית מהתשתית שעל בסיסה ניתנה ההתחייבות השלטונית. [ר' בש"פ7163/06 מ' א' נ' מדינת ישראל (ניתנה ביום 7.9.06)]

1. במקרה שבפני, הצדדים הגיעו להסכמה כי המאשימה תעתור לעונש מאסר של שישה חודשים אשר ירוצה בעבודות שירות זאת בכפוף לכך שיתקבל תסקיר חיובי והערכת מסוכנות נמוכה. הרציונל שעמד מאחורי ההסדר הנ"ל מלבד קשיים ראייתיים שנתגלו בתיק, הוא שיקומו של הנאשם תוך נקיטת הליך טיפולי משמעותי. ניכר כי הנאשם עשה כל שביכולתו על מנת לעמוד באותו "תנאי מתלה". הנאשם נטל חלק בקבוצה טיפולית מטעם שירות מבחן והתמיד בה במשך למעלה משלוש שנים. התסקירים שהתקבלו מעידים על הצלחתו ואף ממליצים בין היתר על הטלת עונש מאסר אשר ירוצה בעבודות שירות. זאת ועוד, הנאשם נרתם להליך הטיפולי ויזם טיפול נוסף על ידי פסיכיאטרית פרטית מטעמו, עמה נפגש אחת לשבוע או שבועיים במשך כשנתיים. אומנם אין לראות את חוות הדעת של ד"ר ושניה כחוות דעת פסיכיאטרית על פי חוק שכן היא הגורם המטפל בנאשם. כמו כן אין לראות בחוות דעתה משום דוח הערכת מסוכנות. לכן נתתי משקל לעדותה כעדות אופי במסגרת טיעונים לעונש. מעדותה עולה תמונה של נאשם אשר התמיד בטיפול אותו החל, מפנים את הפסול במעשיו וחש בושה וכלימה עליהם. עדותה מצטרפת להתרשמות בני משפחתו ולהמלצה החד משמעית של שירות המבחן. לכן אני סבורה כי לא ניתן לומר שהנאשם לא קיים את חלקו בהסדר, ולכן יש להעדיף את אינטרס ההסתמכות של הנאשם כי המאשימה תעמוד מאחורי ההסדר עליו חתמה עמו.
2. זאת ועוד, אם אנקוט בפרשנות דווקנית של ההסדר אליו הגיעו הצדדים, הרי שהערכת המסוכנות גבוהה באחוזים בודדים מזו שצפו הצדדים בעת הגעתם להסדר. כאשר מדובר בסטייה של אחוזים בודדים, תוך קביעה של מעריכת המסוכנות כי הסכנה הנשקפת מן הנאשם היא במצבי דחק בלבד, וכי הגורמים המעלים את רמת הסיכון הם סטטיים ואינם תלויים בנאשם, ניתן לומר כי הנאשם עמד בתנאי ההסדר. המאשימה בטיעוניה הדגישה כי, ההסדר אליו הגיעו הצדדים נבע מקשיים ראייתיים שעלו מהתיק ובעיקר מתוך רצון לקדם הליך טיפולי. בהודית הנאשם בכתב אישום מתוקן נחסכו עדויות הקטינים בבית המשפט. הנאשם נרתם כל כולו להליך טיפולי כפי שעולה מתסקירי שירות המבחן ומחוות דעתה של ד"ר וישנה ולכן הוא עמד במטרות ההסדר כפי שהציגה אותם המאשימה. אשר על כן לא מצאתי לאפשר למאשימה להשתחרר מהסדר הטיעון.
3. אתחשב מחד בחומרת העבירות, בעובדה שהנאשם פגע בקטיני קטינים, ניצל את האמון שנתנו בו הקטינים כמורה, ואת הפגיעה הקשה בקטינים כתוצאה ממעשיו של הנאשם, מאידך אתחשב בלקיחת האחריות של הנאשם, בכך שזו מעידתו היחידה בפלילים, בהבעת החרטה של הנאשם, בטיפול הממושך אשר עבר הנאשם, בכך שהנאשם איבד את מקור פרנסתו ולא יוכל לשמש כמורה, העובדה כי הנאשם שהה בתנאים מגבילים קשים, לרבות מעצר בית ואזוק אלקטרוני במשך שנים, את נסיבותיו האישיות הלא פשוטות של הנאשם והפגיעה בבני משפחתו וכן בהתחשב ברמת המסוכנות של הנאשם שהיא אינה במדרג גבוה, החלטתי לכבד את הסדר הטיעון, מאחר שמצאתי כי מדובר בהסדר הולם וראוי, ולהטיל על הנאשם את העונש המקסימלי לו עתרה המאשימה על פי ההסדר. לפיכך אני מטילה על הנאשם את העונשים כדלהלן:
4. שישה חודשי מאסר אשר ירוצו בעבודות שירות במועד ובמקום עליו יודיע הממונה בתוך 30 יום מהיום.
5. 18 חודשי מאסר. הנאשם לא ירצה עונש זה אלא אם יעבור בתוך שנתיים מהיום על עבירה של מעשה מגונה.
6. צו מבחן למשך שנתיים מהיום. מובהר לנאשם כי אם לא יעמוד בתנאי המבחן ידון עונשו מחדש.
7. קנס בסך 3,000 ₪ או 30 ימי מאסר תחתיו. הקנס ישולם ב-10 תשלומים שווים ורצופים החל מיום 1.2.14 ובכל ה-1 לחודש שלאחריו. לא ישולם תשלום במועדו או במלואו תעמוד יתרת הקנס לפירעון מידי.
8. פיצוי לל' בסך 7,500 ₪ ופיצוי לא' בסך 5,000 ₪ (על פי פרטים שתמסור המאשימה בתוך 7 ימים) הפיצוי ישולם עד ליום 1.2.14.

העתק גזר הדין ישלח לממונה על עבודות השירות ושירות המבחן.

זכות ערעור לבית המשפט המחוזי בירושלים בתוך 45 יום מהיום.

ניתן היום, כ"ג כסלו תשע"ד, 26 נובמבר 2013, במעמד ב"כ הצדדים והנאשם.