1. לפנינו תביעה לביטול פיטוריה של התובעת מס' 1 (להלן - התובעת) והחזרתה לעבודה כמורה. לחילופין, נתבע שכר בגין שנת הלימודים תשע"א. כמו כן נתבעו הפרשי שכר בגין שנת הלימודים תש"ע, פיצויים בגין פיטורים שלא כדין ועגמת נפש וכן פיצוי בגין אי ניצול הזכות לשבתון.

רקע עובדתי והליכים

2. התובעת היא מורה למתמטיקה, עובדת הוראה קבועה בעלת רשיון הוראה קבוע ותואר ראשון במתמטיקה ובמקרא. התובעת חברה בארגון המורים בבתי הספר העל יסודיים במכללות ובסמינרים, הוא התובע מס' 2 (להלן - הארגון).

3. התובעת עוסקת בהוראה כעשרים שנים.

4. על יחסי העבודה חלים בין היתר, חוזרי מנכ"ל משרד החינוך ותקנון שירות עובדי הוראה וכן ההסכמים וההסדרים הקיבוציים שנחתמו בין המדינה לבין ארגון המורים.

5. תחילתו של ההליך שלפנינו היא בבקשה לצו מניעה שהגישה התובעת ביום 29.8.10, שבו עתרה לביטול פיטוריה ולהשבתה לעבודה. הבקשה לסעדים זמניים שעיקרם החזרתה של התובעת עד לסיום ההליך העיקרי, נדחתה ביום 7.9.10.

ההליך בעב 8986/06

6. קודם להליך זה, התנהל בין הצדדים הליך נוסף (עב (ת"א) 8986/06, מותב בראשות כב' השופטת איטח). באותו הליך ניתנה ביום 25.12.08 החלטה לפיה נפל פגם בהליך הפיטורים הפדגוגיים של התובעת (בש"א 8154/06). נקבע כי פיטוריה הפדגוגיים של התובעת מבוטלים מאחר שנפל פגם בהרכב שתי מועצות מפקחים שדנו בעניינה של התובעת. למרות ביטול הפיטורים, בית הדין קבע שאין בכך לחייב את הנתבעת להציב את התובעת לעבודה כמורה בפועל. כמו כן נקבע כי על הנתבעת להביא את עניינה של התובעת לדיון בפני מועצת מפקחים על יסוד דוחות הפיקוח הקיימים, תוך 45 ימים.

בית הדין הארצי דחה את הערעור על החלטה זו (ע"ע (ארצי) 88/09, פסק דין מיום 15.7.09).

7. פסק דין משלים, שנושאו שיעור הפיצוי הכספי לתובעת, ניתן בתיק עב 8986/06 ביום 17.11.10. בפסק הדין נקבע כי על הנתבעת לשלם לתובעת פיצוי כספי בסך 10,000 ₪ בגין נזק בלתי ממוני לפי סעיף 13א(א)(1) לחוק עבודת נשים, התשי"ד - 1954.

8. הרקע העובדתי שהביא בסופו של יום להחלטה בדבר נקיטת הליך של פיטורים פדגוגיים פורט ונדון בהרחבה בפסק דינו של כב' השופט איטח ובמיוחד בהחלטה מיום 25.12.08. על מנת שלא להאריך, וגם משום שהטענות והעובדות ביחס להליך זה, עד כינוס מועצת המפקחים בהרכב החדש, נדונו בהליך הקודם ואינן רלוונטיות לצורך הכרעה בהליך זה, לא נפרטן.

9. עניינו של ההליך שבפנינו הוא בשאלה אם נפלו בצעדי הנתבעת מאז פסקי הדין בהליך הקודם, פגמים המצדיקים את ביטול ההחלטה על פיטורי התובעת והחזרתה לעבודה או קבלת התביעה לסעדים הכספיים החלופיים.

10. בהתאם לפסק הדין של בית הדין הארצי, עניינה של התובעת הובא בפני מועצת מפקחים חדשה, ביום 27.7.09. זו החליטה להמליץ על פיטורי התובעת וקבעה:

"לאחר עיון בתיק המורה ולאחר קריאת הדוחות של המפקח אביגדור גונן כמפקח ראשי ומפקחי המשנה שבקרו בשיעוריה.

הגענו למסקנה כי לא היה מנוס מלהביא את המורה לפיטורין בשל חוסר יכולת טוטאלית 'להחזיק' כתה ולנהל שיעור תקין.

מן הדוחות עולה כי לא מתרחשת למידה בשיעוריה של המורה ואנו מתרשמים מאווירה של 'תוהו ובוהו' בשיעוריה.

לאור הנאמר החליטה מועצת המפקחים להמליץ בפני הנהלת המחוז והמנהל הכללי לפטר את המורה."

11. נזכיר את אשר פורט בהרחבה בהליכים קודמים, כי בהליך פיטורים פדגוגיים, לאחר כינוס מועצת המפקחים השניה (המתכנסת לאחר אזהרת מנכ"ל), המורה יבוקר על ידי שלושה מפקחים בשמונה שיעורים שונים, תכונס ועדה פריטטית והצעת הפיטורים תשלח לאגף כח אדם שיעבירה למנכ"ל משרד החינוך. בנוסף, יש ליתן למורה את זכות הטיעון (ר' בהרחבה סעיפים 26 - 29 להחלטת כב' השופט איטח מיום 25.12.08 וכן ע"ע (ארצי) 174/05 סחרטוב – מדינת ישראל [פורסם בנבו] (30.8.05)).

12. לאחר כינוס מועצת המפקחים ועוד טרם שהועדה הפריטטית התכנסה, עם תחילת שנת הלימודים התש"ע ביום 1.9.09, התובעת החלה לעבוד כמורה למתמטיקה בחטיבת הביניים קרית גנים בראשון לציון, בהיקף של 15 שעות שבועיות.

13. ביום 9.11.09 קיבלה התובעת זימון לשימוע ממר זמיר ברנשטיין, מפקח בית הספר בו עבדה (להלן - ברנשטיין). השימוע נקבע ליום 7.12.09 (נספח יג' לכתב התביעה).

14. בישיבת השימוע שהתקיימה ביום 7.12.09, נכחו נציגי משרד החינוך: עו"ד רות יפה, היועצת המשפטית של מחוזות תל אביב והמרכז, המפקח, מר זמיר ברנשטיין, גב' חיה בן טל, עוזרת מפקח מחוז המרכז וכן נציגי ארגון המורים: יו"ר הארגון, מר רן ארז (להלן – ארז) ומנהל סניף תל אביב, מר יעקב אופק. התובעת הצטרפה בשלב מאוחר של הישיבה (נספח ג' לתצהיר ברנשטיין).

15. ביום 8.2.10 התקיים דיון בועדה הפריטטית העליונה בעניינה של התובעת. בסיכום הישיבה נקבע:

"סיכום

מר רן ארז ארגון המורים:

אם יוגש דו"ח שלילי אחד ע"י המפקח הכולל של בית הספר עבודת המורה תופסק בסוף שנה"ל ללא צורך בדיון במועצת מפקחים או בוועדה פריטטית.

במידה ויעלה כי המורה גורמת נזק לתלמידים תופסק עבודתה מיידית שכרה ישולם עד סוף שנה"ל בלבד.

משרד החינוך:

אנו מסכימים להצעת ארגון המורים ונזמין מפקחת כולל לבחינת עבודתה.

הערת מר רן ארז – צריך להיאמר מפורשות כי אכן גורמת נזק לתלמידים."

(ההדגשות במקור – ד.ו.; נספח יט' לכתב התביעה)

16. כל אותה תקופה, התובעת המשיכה בעבודתה בחטיבת הביניים קרית גנים. בהתאם להחלטת הועדה הפריטטית, ברנשטיין צפה בשיעור שהתובעת העבירה ביום 17.2.10 ורשם דו"ח צפייה (נספח כ' לכתב התביעה; להלן – דוח הפיקוח או דוח ברנשטיין), בו צויינו הדברים הבאים:

"במהלך כל השיעור התלמידים דיברו בינם לבין עצמם, השיעור התנהל בצעקות (מצד התלמידים) והמורה לא הצליחה "להשתלט" על הכיתה ולכוון לדיון ושיח ענייני. למעשה לא התנהל שיעור משמעותי, שכן, על פני כל השיעור כמעט, פתרה המורה תרגיל 1 (אחד) בלבד.

כמחצית מהתלמידים לא הוציאו/ פתחו את חומרי הלימוד (מחברת/ספר), רק לקראת סוף השיעור פנתה המורה לשני תלמידים וביקשה שיפתחו את מחברתם.

5 מחברות נבדקו, 2 מהן לא היו מאורגנות, דלות במידע ובלי קשר הכתוב (אין רצף). במחברת אחת היו תיקונים של תרגיל, אך בלי הערות מילוליות.

הרעש לאורך כל השיעור לא איפשר למידה והתקדמות בנושא השיעור, כמחצית מהתלמידים היו מנותקים לגמרי ממה שקורה בשיעור, היו שקמו באמצע השיעור התהלכו בכיתה, פתחו וכיבו את המזגן. ציטוט מתוך מהלך השיעור: "רק שני ילדים יודעים את החומר", צועק אחד הילדים וננזף מיד על ידי המורה (מדובר בשיעורי חזרה).

במהלך פתרון התרגיל על גבי הלוח, היו למורה מספר שגיאות, אותן תיקנה לאחר שאחד התלמידים היפנה את תשומת לבה לטעויות.

למרות שהמורה הציגה את דרך הפתרון על הלוח של תרגיל החזרה, נראה כי בסופו של דבר, מספר גדול של תלמידים לא הבינו כיצד הגיעה לפתרון ויותר מכך מדוע נראית הפרבולה.

השיעור הסתיים לפני הצלצול ולא היה סיכום שיעור."

בעמוד האחרון של הדוח נרשמו הדברים הבאים:

"ברצוני לציין כי בשיעור בו לקחתי חלק לא הייתה אוירת לימודים בכיתה, התלמידים עשו כל העולה על דעתם. הגב' שרבט התקשתה לנהל את השיעור ולגרום לתהליכי הנעה ולמידה למרות שזה היה שיעור חזרה. בפועל לא היה דיאלוג בין המורה לכיתה".

17. דוח ברנשטיין כלל אף התייחסות לדוחות שערכו מנהלת בית הספר ורכזת המקצוע מהם עולה כי תפקודה של התובעת לקוי. מסקנתו של ברנשטיין בדוח היתה:

"לאור הנאמר לעיל ובכפוף לנאמר בפרוטוקול הוועדה הפריטטית העליונה מיום 8 פברואר 2010, אני ממליץ על הפסקת עבודה של הגב' דפנה שרבט לאלתר, לאור הנזק המצטבר לתלמידים עם סיום חטה"ב ושיבוצים בחט"ע".

18. הדו"ח הועבר לעיון התובעת, אשר הגיבה לו וברנשטיין השיב על השגותיה (נספחים כא' – כב' לכתב התביעה). בין השאר, התובעת טענה שהדוחות של מנהלת בית הספר ושל רכזת המתמטיקה בבית הספר וכן תלונות הורים ותלמידים המוזכרים בדוח הפיקוח, לא הובאו לידיעתה או עיונה.

19. ביום 3.3.10 הודיעה מנהלת המחוז לתובעת כי עבודתה תופסק ביום 14.3.10, בהתאם לסיכום הועדה הפריטטית ולאור דו"ח הפיקוח (דו"ח ברנשטיין). עוד ציינה כי בקשה לתשלום שכרה של התובעת עד סוף שנת הלימודים הוגשה לועדת חריגים. בו ביום קיבלה התובעת הזמנה לשימוע שנקבע ליום 16.3.10 בפני מפקח המחוז, מר שמואל גרוס (נספח כד' לכתב התביעה).

20. ביום 25.3.10 התקיימה ישיבת שימוע, בה נכח גם ארז, נציג הארגון (נספח כח' לכתב התביעה).

21. ביום 28.3.10 מר שמואל גרוס, מפקח המחוז, המליץ בפני מנכ"ל משרד החינוך על פיטורי התובעת (נספח כט' לכתב התביעה).

22. ביום 16.5.10 שלח מנכ"ל משרד החינוך הודעת פיטורים לתובעת (נספח ל' לכתב התביעה).

23. לאחר קבלת הודעת הפיטורים, שלחו התובעים מכתבי ערעור למנכ"ל משרד החינוך ולשר (נספחים לא' – לג' לבקשה), אך השר אישר את הפיטורים (נספח לד' לכתב התביעה).

24. תמצית טענות התובעים

לטענת התובעים, התובעת פוטרה שלא כדין. ההחלטה בדבר הפסקת עבודתה התקבלה ללא קשר לתפקודה המקצועי, עוד במהלך חודש דצמבר 2009. בנוסף, המפקח ברנשטיין ערך דוח מגמתי על מנת להביא לסיום עבודת התובעת, דוח אשר נסמך בעיקרו על דוחות שכלל לא הובאו לידיעתה. ברנשטיין אף נגוע בדיעה קדומה על התובעת, מאחר שכעס עליה שלא הביאה לידיעתו את העובדה שננקט כנגדה הליך פיטורים פדגוגיים. מדובר בפגמים היורדים לשורשו של הליך הפיטורים ועל כן יש להורות על ביטולם. בנוסף, הדבר מעיד על כך שפיטוריה של התובעת היו בבחינת מעשה עשוי ולא ניתנה לתובעת הזדמנות להוכיח את עצמה.

אשר לתביעות הכספיות, נטען שמאחר שמועצת המפקחים התכנסה לאחר יום 31.5.09, התובעת היתה זכאית לעבוד במהלך שנת הלימודים תש"ע בהיקף משרה מלאה ולקבל את מלוא שכרה. בנוסף, התובעת זכאית לפיצוי בגין אי יציאתה לשבתון. כמו כן נתבעו פיצויים בגין פיטורים שלא כדין, פיצויים בגין עגמת נפש וכן הפרשי שכר בין משרתה המלאה (24 ש"ש) ובין השכר אותו השתכרה בפועל בגין משרה חלקית (15 ש"ש).

25. תמצית טענות הנתבעת

לטענת הנתבעת, התובעת פוטרה כדין מטעמים ענייניים ובהתאם להחלטת הועדה הפריטטית. בית הדין בחן את הליך פיטוריה של התובעת, בהליך שנדון בפני כב' השופט איטח, ומצא כי למעט עניין אחד – הרכב מועצת המפקחים, לא נפלו פגמים בהליך הפיטורים. לפיכך, הנתבעת המשיכה את הליך הפיטורים מהמקום אשר לגביו נקבע כי נפל פגם.

עוד נטען כי הפסקת העבודה של התובעת בחודש מרץ 2010 אינה פיטורים. ברנשטיין התרשם שהתובעת גורמת נזק לתלמידים. על כן ובהתאם להסכמה שהתקבלה עם הארגון, עבודתה של התובעת הופסקה. על מנת להגיע למסקנות בנושא זה, היה על המפקח להיעזר בהערכותיהן של מנהלת בית הספר ורכזת המתמטיקה ואין פסול שכך נהג. מעבר לכך, לא נפל פגם בדוח הפיקוח.

גרסת יו"ר הארגון בדבר לחצים שהופעלו על ברנשטיין מהווה עדות כבושה, המבוססת על השערות ועל כן אין לקבלה. ברשנטיין העיד שהדוח שכתב מבוססת על מה שראה ולכן יש לדחות את טענות התובעת על דיעה קדומה, המבוססות על פרשנות מעוותת לאמור בדוח ולעדותו של ברנשטיין.

לסיכום, עמדת הנתבעת היא שאין להורות על החזרתה של התובעת לעבודה והיא אף אינה זכאית לסעדים הכספיים שנתבעו על ידה.

דיון והכרעה

26. השאלה המונחת לפתחנו היא תקינות הליך הפיטורים לאחר פסק הדין בעב 8986/06 ולאור האמור בו, כאשר הנושא העיקרי העומד לדיון הוא דוח הפיקוח שערך המפקח ברנשטיין.

27. בהתאם להחלטת מותב בראשות כב' השופט איטח, אשר אושרה בבית הדין הארצי, עניינה של התובעת הובא בפני מועצת מפקחים אשר המליצה על פיטוריה. החלטה זו התקבלה ביום 27.7.09.

נזכיר כי בית הדין הארצי קבע שפיטורי התובעת מבוטלים, אך לא הורה על החזרתה לעבודה. בית הדין אף לא קבע שהפגם בהליך (הרכב מועצת המפקחים) מצדיק ביטול כל הליך הפיטורים, כך שהיה על הנתבעת להתחיל את כל הליך הפיטורים מחדש. נהפוך הוא: בית הדין הארצי אישר את החלטת בית הדין האזורי לפיה יש לתקן את הפגם היורד לשורשו של עניין, שהוא הרכב מועצת המפקחים, על ידי כינוס מועצה בהרכב תקין. כלומר, הנתבעת היתה רשאית להמשיך את הליך הפיטורים הפדגוגיים מהנקודה לגביה היה עליה לתקן את ההליך (כינוס מוצעת מפקחים בהרכב חדש ונכון).

28. נוכח מסקנתנו זו, איננו רואים באמירות כגון: "מורה שפוטרה פיטורים פדגוגיים לפני שנתיים ובשל סיבות טכניות בית המשפט ביקש שנערוך וועדה חדשה לפיטורים כולל מועצת מפקחים" שנאמרו על ידי נציגות הנתבעת (גב' ליבה בועדה פריטטית מיום 8.2.10) או "היה פגם במועצת המפקחים לכן החזירו ההליך למשרד" (עו"ד יפה בישיבת שימוע מיום 7.12.09), כאמירות שיש בהן להעיד על כך שבשלב בו נאמרו כבר נתקבלה החלטה סופית בעניינה של התובעת.

נזכיר כי ההחלטה הסופית על פיטורי מורה נתונה למנכ"ל המשרד. לא נטען וודאי שלא הוכח כי דעתו בעניין היתה נעולה. בנוסף, אך טבעי הוא כי כאשר הנתבעת פותחת בהליך פיטורים כנגד מורה, תהא עילת הפיטורים אשר תהא, לדעת המעביד יש להביא להפסקת עבודתו של העובד. אין בכך להעיד שעמדת המעביד נעולה וכי אינו פתוח לשמוע את טענות העובד או שאם היו מובאים בפניו נתונים חדשים שלא היה ער להם, לא ישנה את דעתו. ברי שקודם להזמנת עובד לשימוע בפני פיטורים, צריכה להיות החלטה של המעביד שהוא שוקל את הפסקת עבודתו של אותו עובד.

29. גם העובדה שנציגי הנתבעת התייחסו לפגם שבהרכב מועצת המפקחים, לגביו בית הדין קבע כי הוא יורד לשורשו של עניין, כפגם טכני בלבד, אינה מעידה על כך שעמדת הנתבעת נקבעה מראש ללא יכולת לשנותה. נזכיר כי תיאור זה של הדברים הושמע מפיה של גב' ליבה, מנהלת גף כח אדם בהוראה, שאינה משפטנית ועל כן אין להיתלות בנוסח של דבריה. מכל מקום, גם הארגון לא טען כנגד הצגה זו של הדברים, בעת הדיון בועדה פריטטית, כלומר לא התנגד בזמן אמת לכך. בנוסף, מפרוטוקול הועדה הפריטטית עולה כי העמדה שהוצגה על ידי עו"ד יפה היתה ש"היועצת המשפטית התנגדה לכך מאוד [להצעת ארז שהוצגה למנכ"ל המשרד, לפיה מפקח ילך ויבדוק מחדש את טיב עבודתה של התובעת ובינתיים יש לבטל את הוועדה – ד.ו.] מאחר ויש לפעול על פי הנחיות בתי המשפט שקבע שכן יש להמשיך ולקיים את הוועדה הפריטטית." כלומר, עמדתה היתה שיש לקיים את החלטת בית הדין במלואה ואין להסכים להליך מקוצר, כפי שהוסכם בסופו של יום. יש בכך ללמד על הרצינות שהמשרד יחס לקיום ההליך עד תומו ועל פי לשונו.

אשר לעמדה שהובעה על ידי עו"ד יפה, היועצת המשפטית של המשרד, לפיה התובעת אינה יכולה להמשיך לעבוד, נשוב ונזכיר כי כל הדיונים שבהם היא השתתפה היו לאחר שעמדו בפני הנתבעת דוחות שליליים על תפקודה של התובעת כמורה ולאחר שהנתבעת החלה בהליך פיטורים של התובעת. בנסיבות אלה אין פסול בכך שאחת מנציגות המשרד מייצגת בדבריה את עמדת המעביד לפיו יש להביא להפסקת העבודה של התובעת.

לסיכום, על פי הראיות שהוצגו בפנינו, לא שוכנענו כי לא ניתנה לתובעת הזדמנות להציג את עמדתה וכי ההחלטה על פיטוריה גובשה עוד בדצמבר 2009. מכאן לטענות שעניינן תקיפת דו"ח הפיקוח ועורך הדו"ח – המפקח זמיר ברנשטיין.

דו"ח הפיקוח – דו"ח ברנשטיין

30. בהתאם להחלטת הועדה הפריטטית, ביום 21.2.10 צפה בורנשטיין בשיעור שהתובעת לימדה. כאמור, הדוח היה שלילי וממנו עולה כי התובעת מתקשה לנהל שיעור באופן סדיר ו"להחזיק כיתה". מן הדוח עלו אף בעיות מקצועיות נוספות הנוגעות להעברת החומר ולפתרון תרגילים על ידי התובעת. ברנשטיין הזכיר בדוח שלו את הדוחות שערכו מנהלת בית הספר ורכזת המקצוע בבית הספר, מהם עולה כי תפקודה של התובעת הוא לקוי. בסופו של הדוח, נקבע שהתובעת גורמת נזק לתלמידים.

בהתאם להסכמת הצדדים בועדה הפריטטית ולאור האמור בדוח, הופסקה עבודתה של התובעת והיא המשיכה לקבל שכר עד לסוף שנת הלימודים התש"ע.

31. התובעים מנו מספר פגמים אשר לדעתם תומכים במסקנה שנפלו פגמים בדו"ח, המצדיקים ביטול ההליך. כאמור לעיל, נטען שברנשטיין ערך דוח מגמתי על מנת להביא לסיום עבודת התובעת, דוח אשר נסמך בעיקרו על דוחות שכלל לא הובאו לידיעתה. ברנשטיין אף נגוע בדיעה קדומה על התובעת, מאחר שכעס עליה שלא הביאה לידיעתו את העובדה שננקט כנגדה הליך פיטורים פדגוגיים.

הנתבעת טענה שדוח הפיקוח לא היווה חלק מהליך הפיטורים הפדגוגיים ולא בא במקומו, כך שלא ניתן לאמר כי דוח זה "חרץ את גורלה" של התובעת, ומכל מקום לא נפל פגם בדוחות שנערכו. לטענת הנתבעת, בהתאם לכללים החלים על פיטורים פדגוגיים, לאחר קבלת החלטת מועצת המפקחים בעניינו של עובד הוראה, יש צורך בקיום שימוע ובוועדה פריטטית, כאשר אין חובה להגיע להסכמה בועדה הפריטטית. מכאן שאף ללא דוח הפיקוח, הנתבעת היתה רשאית לקבל החלטה בדבר פיטוריה של התובעת (סעיפים 27-32 לסיכומי הנתבעת).

32. אינו מקבלים את טיעונה של הנתבעת. אנו סבורים כי משהצדדים הגיעו להסכמה בועדה הפריטטית, לבחינת עניינה של התובעת והסכימו על ההליך שיינקט, הסכמה זו מחייבת אותם ומהווה חלק בלתי נפרד מהליך הפיטורים. מכל מקום, לא מצאנו כי עניין זה משנה את התוצאה הסופית או את התייחסותנו לטענות התובעים, כפי שיפורטו להלן.

מכאן לטענות התובעים.

33. נפתח ונציין כי הדוח ברור, משקף היטב את השיעור שבו נכח ברנשטיין ומסקנותיו עולות בקנה אחד עם השיעור שבו צפה. אף התובעים לא טענו דבר וחצי דבר כנגד התיאור העובדתי של השיעור. לדעתנו, על יסוד הסכמת הצדדים מיום 8.2.10 לפיה "אם יוגש דו"ח שלילי אחד ע"י המפקח הכולל של בית הספר עבודת המורה תופסק בסוף שנה"ל ללא צורך בדיון במועצת מפקחים או בוועדה פריטטית", משברור לכל הנוגעים בדבר כי הדוח הוא שלילי (ולעניין זה ר' גם עדותו של ארז בעמוד 13 לפרוטוקול, שורה 20– "הדו"ח הזה הוא לא דו"ח חיובי"), יש לדחות את טענות התובעת ביחס לדו"ח או לעורכו. להלן נתייחס באופן פרטני לטענות העיקריות של התובעים בנושא זה.

34. ראשית, לטענה שדעתו של ברנשטיין היתה מוטה מאחר שהוא כעס על התובעת שלא גילתה לו את הליך הפיטורים שננקט כנגדה שעה שהתראיינה אצלו ביום 31.8.09, לפני תחילת העבודה בחטיבת הביניים קרית גנים.

כרקע לדיון בטענה זו יש להבהיר שהתובעת התראיינה אצל ברנשטיין יום לפני תחילת שנת הלימודים, ביום 31.8.09, וזאת לאור בקשתה לעבוד כמורה בחטיבת הביניים קרית גנים. התובעת לא ציינה בראיון שמתנהל כנגדה הליך פיטורים פדגוגי, לאור יעוץ שקיבלה מארגון המורים (עמוד 18 לפרוטוקול, שורות 6-8). בנוסף, התובעת הציגה לברנשטיין נוסח קורות חיים שונה מהנוסח שהציגה למנהלת בית הספר ובו עבודתה בתיכון קציר בחולון לא צוינה (נספח א' לתצהיר ברנשטיין לעומת נספח ד' לתצהירו).

ברנשטיין העיד שהתובעת לא הרשימה אותו במהלך ראיון העבודה שערך לה, אולם לאור מצוקת כח אדם בבית הספר, קיבל אותה לעבודה וביקש מרכזת המקצוע ללוות ולהדריך את התובעת (סעיף 5 לתצהיר ברנשטיין). עוד העיד שמתחילת שנת הלימודים התעוררו בעיות בכיתתה של התובעת והתקבלו תלונות על תפקודה (סעיף 6 לתצהיר ברנשטיין).

35. לטענת התובעים, הנתבעת מנסה להציג את התובעת באור שלילי, כמי שרימתה את ברנשטיין והגישה לו קורות חיים שאינם מעודכנים. ברנשטיין היה אמור להבין מקורות החיים שהיא הועסקה במשרד החינוך, מאחר שעולה מהם שהיא היתה מורה בחטיבות ביניים, שרובן הן בבעלות הנתבעת.

36. נוסח קורות החיים שהוצג לברנשטיין אכן שונה מהנוסח שהוצג למנהלת בית הספר. בנוסח שהוצג לברנשטיין (נספח א' לתצהירו), ניתן להבין שבשנים האחרונות התובעת לא עסקה בהוראה ושעבודתה בהוראה קודם לכן היתה במסגרות שונות (שלא פורטו בקורות החיים). בקורות החיים לא נזכרה עבודתה בבית הספר "קציר" בחולון. הסברה של התובעת לפיו "זה נשמט מהמחשב" (עמוד 17 לפרוטוקול, שורה 18-19) אינו הגיוני או משכנע, במיוחד נוכח תשובתה לגבי השמטת מקום עבודה אחר – "לא ראיתי לנכון לכתוב שזה בהרצוג" (שם בשורה 14), ממנה עולה כי הקדישה מחשבה לשאלה אילו בתי ספר תציין בקורות החיים.

לדעתנו, העובדה שהוצג נוסח אחד למפקח ונוסח אחר למנהלת, מעידה על נסיון לא לדייק או לטשטש את העובדות המדוייקות. אין זו התנהגות המצופה מעובד.

37. שאלה נפרדת היא האם עובדה זו גרמה להטיית דעתו של ברנשטיין, כך שהדוח שרשם היה מוטה. אנו סבורים שיש לדחות טענה זו. ראשית, כפי שציינו בפתח הדברים, הדוח מתאר את השיעור ומשקף את שהתרחש בו ואין לתובעים טענה כנגד תיאור הדברים. די בתיאור זה כדי להביא למסקנה אליה הגיע ברנשטיין, לפיה הדוח שלילי. אנו סבורים שתיאור השיעור מדבר בעד עצמו. שנית, הטענה לגבי "הסתרת" הליך הפיטורים לא הוסתרה מהתובעים. היא הועלתה בשימוע וניתנה לתובעת הזדמנות להשמיע עמדתה בנושא.

שלישית, עניין נוסח קורות החיים או גילוי הליך הפיטורים שבוטל בהחלטת בית הדין אינו נוגע לרמה הפדגוגית של התובעת אלא להערכה כללית של התובעת כעובדת. נזכיר שבעניינה של התובעת אין מחלוקת לגבי ההיבט הפדגוגי, שהוא זה העומד לדיון בהליך הפיטורים שבנדון.

38. זאת ועוד, העובדה שלברנשטיין היתה דעה מוקדמת ביחס לתובעת, בשל הסתרת הליך הפיטורים מפניו, אינה פוסלת אותו מלהעריך את עבודתה המקצועית. מבחינה עובדתית, ברנשטיין נשאל בחקירה נגדית האם גיבש דעה לגבי התובעת כבר ביום 7.12.09 והשיב "לא אמרתי שגיבשתי דעה, אמרתי שזו היתה תחושתי" (עמוד 30 לפרוטוקול, שורה 31). נציין כי עדותו של ברנשטיין היתה מהימנה וניכר שניסה להשיב על השאלות הוצגו לו על פי מיטב הבנתו. בעניין זה ר' תשובותיו בחקירה נגדית (עמוד 34 לפרוטוקול, שורות 8-12):

"מזלי שאני לא איש משפט ואני איש חינוך ואני מכיר ביכולות שלי לעשות את האבחנה המקצועית ולתת למורה את הסיכוי המקצועי שלו בשיעור ולעשות את האבחנה בין הצד המשפטי ובין העובדות שראיתי בכיתה. כתבתי את מה שראיתי בכיתה, קיבלתי את סיכומי השיעור של הרכזת והמנהלת ואלה מצוטטים פה עם תאריכים ולכן הדוח הוא פדגוגי ועוסק בפדגוגיה."

39. בנוסף, ברנשטיין העיד שעיקר הדיון ביום 7.12.09 היה משפטי וכי בראות עיניו, הפן הפדגוגי כלל לא עמד לבחינה בישיבה זו (עמוד 29 לפרוטוקול, שורות 16-23). לטענתו בשלב הדיון לא הביע עמדה בנוגע להמשך העסקתה של התובעת שכן טרם ביקר בכיתתה (עמוד 29, שורות 10-12).

בחקירתו הנגדית, ברנשטיין הוסיף את הדברים הבאים -

"ש. אתה חשבת שצריך להפסיק עבודתה לאלתר באותו הרגע?

ת. לאור הדברים כפי שהיו פרושים בפניי, היה מקום להפסקת עבודה לאלתר. לא אני המעסיק שלה ויש נוהלי העסקת עובד ולכן צריך היה להמשיך את התהליך בהתאם למקובל ביחסי עובד מעביד."

(עמוד 28 לפרוטוקול, שורות 14-17 ור' גם בהמשך העמוד, בשורות 18-29)

כלומר, הגם שהיתה לו דעה, היה ברור לברנשטיין שיש מקום להמשיך את ההליך כפי שהוסכם וכפי נקבע בכללים.

40. מכל המקובץ עולה כי אכן לברנשטיין היתה דעה מוקדמת לגבי יכולותיה המקצועיות של התובעת ואף דיעה לגבי המצג שהציגה עת התקבלה לעבודה בחטיבת הביניים קרית גנים. עם זאת איננו סבורים כי עניין זה הביא להטיית הדוח, כטענת התובעים. עדותו של ברנשטיין היתה מהימנה. אין לנו כל סיבה לחשוד שהדוח אינו משקף את השיעור שנכח בו. אף התובעים לא טענו זאת. מתיאור השיעור ברור, גם למי שאינו מחזיק בהשכלה פדגוגית, כי הדוח אינו חיובי. אף יו"ר הארגון, מר ארז, הסכים לכך (עמוד 13 לפרוטוקול שורות 19-23):

"ש. האם הדו"ח הזה הוא חיובי?

ת. הדו"ח הזה הוא לא דו"ח חיובי. אבל יש דוחות גרועים, לא טובים, בינוניים, חלשים, יש משקל לכל דבר ודבר.

ש. איזה דו"ח זה?

ת. הוא לא חיובי, אבל הוא לא דו"ח שנגרם נזק לתלמידים כפי שסוכם."

41. בית המשפט העליון נדרש לסוגיית "היכרות מוקדמת" וזאת במסגרת דיון בעניין מכרזים וועדות ממשלתיות. בעניין זה נקבע:

"אמת הדבר, למשיבים מס' 3 ו- 4 היתה דעה שלילית על התאמתו של העותר לתפקיד,
ודעה זו באה להם בשל הכרותם המקצועית הקודמת עמו. אך אין לנו כל יסוד להניח כי לבם לא היה פתוח, שעה שבאו לדיוניה של הוועדה, להתרשם מהופעתו של העותר, להשוותו כמיטב מצפונם ושכלם לייתר המועמדים שהופיעו לפניהם ולקבוע את עמדתם הסופית על פי מכלול ההתרשמויות כפי שהתגבשו בשעת דיוני הוועדה."

בג"צ 685/78 עומרי מחמוד נ' שר החינוך והתרבות, פ"ד לג (1) 767 (1979).

וכן נקבע:

"הכלל בדבר איסור על משוא פנים, ככל שהוא נוגע לענייננו, מטיל על כל חבר בוועדה איסור על הימצאות במצב שבו קיימת אפשרות ממשית של משוא פנים או דעה משוחדת (השווה בג"צ 174/54 שימל נ' רשות מוסמכת לצורך הסדר תפיסת מקרקעים ואח' [3]). הכלל פוסל את חברותו של אדם בוועדה אם אותו אדם גיבש לעצמו עמדה (סופית) בעניין נושא דיוניה של הוועדה, באופן שמבחינתו שלו אין עוד טעם בהמשך הרגיל של דיוני הוועדה ("המשחק מכור"). הכלל יחול מקום בו אין לצפות מחבר הוועדה שהוא יהיה חסר פניות (impartial). ודוק:נהכלל אינו אוסר על חברות בוועדה של אדם, שעם מינויו יש לו דעות משלו בעניין נושא הוועדה. לעתים קרובות מתמנים לוועדה מומחים, אשר להם דעות מקצועיות בעניינים שהם נושא לדיוני הוועדה (השווה בג"צ 685/78 מחמוד נ' שר החינוך והתרבות ואח' [4], בעמ' 771). האיסור על חברות בוועדה חל מקום שיש לו לחבר הוועדה דעה קדומה, שאין סיכוי סביר כי תשתנה במהלך דיוני הוועדה. פסילתו של חבר ועדה מלכהן בה בא מקום שדעתו של החבר "נעולה", ואין הוא "פתוח" לשכנוע ולשינוי (השווה בג"צ 2148/94 גלברט ואח' נ' יושב-ראש ועדת החקירה לבדיקת אירועי הטבח בחברון ואח' [5])."

בג"צ 1359/96 ד"ר בן דוד נ' שמעון פרס ראש ממשלת ישראל, פ"ד נ(1)661, 666 (1996).

הכלל המשפטי סוכם בבג"צ 3751/03 אילן נ' עירית תל אביב, פ"ד נט (3) 817 (2004), בלשון זו -

"בהקשר זה הבחינה ההלכה בין "דעה מוקדמת" לבין "דיעה קדומה", שאחרונה תפסול את פלוני מהיותו חבר בועדת מכרזים – שכן דיעה היא שאינה ניתנת להבקעה – לבין ראשונה שאין בה כדי לפסול את אלמוני מהיותו חבר הועדה."

(ר' גם בפסיקת בית הדין הארצי: ע"ע (ארצי) 673/09 עו"ד גלעד-מזור - מדינת ישראל, [פורסם בנבו] (12.9.10); וכן בהקשר רחב יותר - "קיימות דרגות שונות של ניגוד עניינים ולא כל ניגוד עניינים יוביל בהכרח לפסילת מינויו של בעל המקצוע" (רע"א 5006/11 אלקומפ פתרונות מחשוב מתקדמים בע"מ נ' דנשיר תוכנה בע"מ, [פורסם בנבו] (27.9.11)). נבהיר כי על פי הפסיקה, ניגוד עניינים הוא מקרה פרטי של משוא פנים, כפי שנקבע בבג"צ 3751/03 "התופעה של משוא פנים אף היא תופעה רבת פנים היא: פורשת היא עצמה על מצבים של ניגוד עניינים אישי וניגוד עניינים מוסדי" (שם, בעמוד 829)).

42. טענה נוספת בפי התובעים והיא שדוח ברנשטיין נכתב בהנחיית גורמים בנתבעת על מנת להביא לפיטוריה (סעיפים 20-21 לתצהיר התובעת). ארז טען שעו"ד רות יפה כעסה על כך שהתובעת החלה לעבוד כמורה בפועל וכי כעסה הופנה כלפי ברנשטיין. על כן, לטענתו, נציגי הנתבעת עמדו על כך שברנשטיין, שאינו משמש כמפקח על הוראת המתמטיקה, יבקר בשיעור של התובעת (סעיפים 12-13 לתצהיר רן ארז). ארז העיד ש"מאחר שחשבתי שהמפקח זמיר הוא מפקח ישר, הגון ואובייקטיבי נתתי את הסכמתי במסגרת הועדה הפריטטית לכך שהמפקח זמיר יצפה בשיעור של התובעת ועל יסוד התרשמותו האישית תתקבל ההחלטה האם לסיים את עבודתה של התובעת" (סעיף 13 לתצהיר ארז). בהמשך התברר לו שברנשטיין קיבל הנחיה מפורשת מהממונים עליו לכתוב דוח שלילי על התובעת וכן כי ברנשטיין כעס על כך שהתובעת לא הודיעה לו כי היא מצויה בעיצומו של הליך פיטורים פדגוגי (סעיפים 14-18 לתצהיר ארז).

43. ברנשטיין הכחיש את כל טענותיו של ארז בנושא: הן הטענה לפיה פעל מתוך כעס כלפי התובעת והן הטענה לפיה קיבל הנחיה לערוך את הדוח בדרך מסויימת. ברנשטיין הבהיר בעדותו שערך את הדוח באופן ענייני, בהתאם לדברים שראה בשיעור (סעיף 16 לתצהיר בורנשטיין) וכי ניסוח הדוח נעשה על ידו עצמאית, מבלי שקיבל הנחיות כלשהן בעניין (עמוד 32 לפרוטוקול, שורות 26-27).

44. טענתו של ארז נטענה לראשונה בעל פה, בדיון שהתקיים בבקשה לסעדים זמניים בתיק זה. היא לא נזכרה בתצהיר שהגיש בתמיכה לבקשה. לטענתו, מכלול הנסיבות בעניינינו הביאוהו למסקנה לפיה הופעל על המפקח לחץ בנוגע לכתיבת הדוח (עמוד 12 לפרוטוקול, שורות 5-14), כלומר מדובר במסקנה אישית שלו המהווה עדות סברה – "זה יכולתי לשער רק לאחר מכן. אני לא הייתי עד לשיחות ביניהם...לאט יצרתי לעצמי את הפאזל שלא היה ברור לי כ"כ בהתחלה...אדם ראוי יכול להסיק מסקנות מעובדות שהוא רואה".

ביחס לסברא זו, נזכיר שארז הסכים לכך שברנשטיין הוא שיבחן את עניינה של התובעת. ארז נכח בישיבת השימוע והיה ער לדברים שאמר ברנשטיין בנוגע לתובעת. אם סבר שאין לאפשר לברנשטיין לצפות בתובעת, היה עליו לציין זאת באותה ישיבה. מעבר לכך, נוכח עדותו המהימנה של ברנשטיין, אנו מעדיפים את עדותו על פני עדותו של ארז שהיא עדות סברא.

45. לסיכום האמור עד כה, לא נפל פגם בעובדה שברנשטיין, אשר ראיין את התובעת בתחילת שנת הלימודים ונודע לו בדיעבד על הליך הפיטורים כנגד התובעת, הוא המפקח שערך את הדו"ח שעל בסיסו נקבע שהתובעת תפוטר. בנוסף, נדחית טענת התובעים לפיה ברנשטיין קיבל מהנתבעת הוראה לכתוב חוות דעת שלילית בעניינה של התובעת.

46. טענה נוספת בפי התובעים היא שבדוח הפיקוח נפל פגם מאחר שברנשטיין התייחס בחוות דעתו לדוחות שערכו מנהלת בית הספר ורכזת המקצוע בעניינה של התובעת, ולתלונות של הורים ולתמידים - דוחות ותלונות אשר לא הובאו לידיעת התובעת ועיונה.

בדוח ברנשטיין נזכרו דוחות שערכו מנהלת בית הספר ורכזת המקצוע (נספח ה לתצהיר ברנשטיין – גליון הערכה/ דוח המנהלת על שיעור מיום 6.10.09 ונספח ו' לתצהירו – דוח צפיה של רכזת המתמטיקה מיום 3.2.10).

ברנשטיין ציטט בהרחבה מדוחות אלה ובסופו של יום סיכם כי התובעת מסבה נזק לתלמידיה. בחקירתו הנגדית הבהיר כי לדוחות המנהלת והרכזת ניתן משקל בחוות דעתו (עמוד 35 לפרוטוקול, שורות 17-18).

אין חולק שהתובעת לא קיבלה מכתבי תלונה במהלך עבודתה בחטיבת הביניים קרית גנים (עמוד 36 לפרוטוקול, שורות 26-27) וכי ברנשטיין לא עדכן את התובעת בדבר התלונות נגדה (עמוד 22 לפרוטוקול, שורות 16-23).

47. אשר לדוחות של מנהלת בית הספר ורכזת המקצוע - אנו סבורים כי גרסת התובעת לפיה הדוחות לא הוצגו לה, לא הוכחה. התובעת נשאלה בחקירה נגדית לגבי דוחות המנהלת ורכזת המקצוע. בעדותה אישרה בלשון רפה שהמנהלת ביקרה בשיעור שלה (עמוד 19, שורות 11-12) וכלל עדותה בעניין זה היתה מתחמקת (ר' למשל עמוד 19, שורות 13-15). בנוסף, על פי עדות ברנשטיין (עמוד 35 לפרוטוקול, שורות 31-32), לאחר שקיבלה את הדוח שלו, התובעת לא טענה שלא קיבלה את הדוחות הנוספים הנזכרים בו.

48. איננו מקבלים את טענת התובעים לפיה דוח ברנשטיין נסמך ברובו על חוות הדעת שערכו מנהלת בית הספר ורכזת המקצוע (סעיף 16 לתצהיר התובעת). קריאת הדו"ח אינה תומכת בטענה זו. בנוסף, ברנשטיין העיד בתצהירו שנעזר בדוחות המנהלת ורכזת המקצוע לצד השיעור בו צפה (סעיף 15 לתצהיר ברנשטיין). לדעתנו, בבואו לקבל החלטה בעניינה של מורה, המפקח רשאי לבחון את מכלול הנסיבות הרלוונטית, לרבות דוחות מנהלת בית הספר ורכזת המקצוע. העובדה שעשה כן אינה מאיינת את החלטתו והיא אינה מהווה פגם היורד לשורשו של עניין, כפי שטענו התובעים.

49. דוח ברנשטיין, הכולל התייחסות גם לדוחות נוספים, הועבר לעיון התובעת ולהערותיה. בחלק המשקף את השיעור בו צפה, הדוח היה שלילי. הדוח היה ענייני, שיקף את מצב הדברים בכיתתה של התובעת ואף ארז אישר שמדובר בדוח שלילי.

מעבר לכך, הדוחות שימשו בסיס להחלטה בדבר הפסקת עבודתה של התובעת בפועל ואין להם השפעה על תיאור השיעור בו נכח ברנשטיין. משאין חולק כי השיעור שבו ברנשטיין נכח לא היה טוב, ובהתאם גם הדוח השלילי, העובדה שהמפקח עיין בחומרים נוספים שעזרו לו להגיע למסקנתו, אינה פוסלת את הדוח. נציין כי בהיותו מפקח שאינו מעורה בחיי היום יום בבית הספר, אך טבעי כי יפנה למקורות נוספים (שהם המנהלת ורכזת המקצוע, המכירות את עבודתה השוטפת של התובעת). לדעתנו, הדבר מתבקש על מנת שמלוא התשתית העובדתית תעמוד בפניו טרם מתן המלצתו.

50. לאור מסקנתנו לעיל, לפיה הדוח של השיעור שבו ברנשטיין צפה היה דוח שלילי, העובדה שהדוח כלל גם התייחסות לדוחות של המנהלת ושל רכזת המקצוע או לתלונות שלא הוצגו לתובעת, אינה משנה את החלק בדוח ביחס לשיעור שבו צפה. נזכיר כי על פי הועדה הפריטטית, "אם יוגש דו"ח שלילי אחד...עבודת המורה תופסק...". בנוסף, אף על פי עדותו של ברנשטיין, התלונות והדוחות הנוספים, שלטענת התובעת לא הוצגו לעיונה, הביאו אותו למסקנה שהתובעת גורמת נזק לתלמידים, היינו הם היו רלוונטיים לשאלת עיתוי הפסקת עבודתה בפועל ולא לגבי עצם ההחלטה על פיטורי התובעת.

51. כפי שצוין בהחלטה מיום 7.9.10 בתיק זה (סעיף 16 להחלטה הדוחה את הבקשה לסעדים זמניים), החלטת הועדה הפריטטית מיום 8.2.10, עסקה בשני מקרים מובחנים – האחד: הפסקת עבודתה של התובעת בפועל, אם דוח הפיקוח יקבע שהתובעת גורמת מסבה נזק לתלמידים; הנושא השני: פיטוריה של התובעת בסוף שנת הלימודים התש"ע - אם יוגש דוח שלילי אחד, ללא שיידרש כינוס מועצת מפקחים או ועדה פריטטית. אף ארז אישר זאת בחקירתו הנגדית (עמוד 16 לפרוטוקול, שורות 1-2, 9-11).

מדוח ברנשטיין עולה כי אין אוירת לימודים בכיתה, התובעת התקשתה לנהל את השיעור ולגרום לתהליכי הנעה ולמידה ובפועל לא היה דיאלוג בין המורה לכיתה. מדובר בממצאים חמורים, במיוחד בשים לב לותק של התובעת בהוראה.

52. אנו דוחים את הטענה לפיה כאשר הוסכם על ידי הועדה הפריטטית, ש"במידה ויעלה כי המורה גורמת נזק לתלמידים תופסק עבודתה מיידית", משמעה "אדם שמנבל את פיו בזמן שיעורים, אדם שמשפיל תלמידים, הכוונה למורה מתנהג כלפיהם באלימות, בצורה שלא מאפשרת להם למצות את הפוטנציאל תוך כדי הפיה תוך כדי צעדים לא נראים נורמטיביים...מורה שמכה או מקלל, מורה שמטריד תלמידות" כפי שהציע ארז (עמוד 15 לפרוטוקול, שורות 26-29).

לדעתנו, מורה שמתקשה לנהל את השיעור ולגרום לתהליכי הנעה ולמידה, שאינה מצליחה לקיים דו שיח עם התלמידים, במיוחד במקצוע מתמטיקה ובמיוחד בחטיבת ביניים, כאשר השלב הבא בלימודים הוא לימודים לקראת בחינות הבגרות בתיכון, כשהשיעור שנבדק הוא באמצע שנת הלימודים ולא בתחילתה (נתון שיכול להשפיע על הדיאלוג עם התלמידים), גורמת נזק לתלמידים. קל וחומר כאשר ידוע לכל כי הדוח על השיעור הנצפה הוא דוח משמעותי והוא בא במסגרת הליך פיטורים ובעקבות החלטת ועדה פריטטית. לפיכך, לא נפל פגם במסקנה להפסיק את עבודתה של התובעת מיד ולא להמתין עד סוף השנה.

53. מאחר שמצאנו שלא נפל פגם בהחלטה על פיטורי התובעת, העובדה כי עבודתה הופסקה בפועל לאלתר (גם אם לא הוצגו לתובעת התלונות כנגדה), אין בכך להביא לתוצאה של ביטול ההחלטה על הפיטורים. במכלול הדברים, מדובר בפגם בעל משקל נמוך, שהרי עיקר הדברים הוא - הבאת הטענות כנגד התובעת ומתן הזדמנות להשיב להן מולא ובוצע.

54. גם אילו היינו מגיעים למסקנה שונה (היינו שנפל פגם בהליך הפסקת עבודתה בפועל של התובעת (בשונה מהליך הפיטורים), כאשר ההחלטה על הפסקת עבודתה בפועל של התובעת במהלך שנת הלימודים התבססה, בין היתר, על תלונות שלא נמסרו לתובעת), על פי פסיקת בית הדין הארצי לעבודה, לא כל פגם בהליך המנהלי יביא לבטלותו (ע"ע (ארצי) 554/09 צבר ברזל הספקה ושיווק מתכת בע"מ – שמיר, [פורסם בנבו] (13.1.11); ע"ע (ארצי) 701/07 חברת החשמל לישראל בע"מ – תורג'מן, [פורסם בנבו] (3.3.09)).

כאמור, לדעתנו, אין מדובר בפגם היורד לשורשו של עניין ועל כן אינו מאיין את ההחלטה בדבר הפסקת עבודת התובעת לאלתר. נדגיש כי על פי החלטת הועדה הפריטטית, גם אם עבודתה תופסק במהלך השנה, התובעת תהיה זכאית לשכר עד סוף השנה. כך שלא נגרם לתובעת נזק ממון בגין החלטה זו. בנסיבות העניין, בשים לב לכך שמכל טענות התובעת, התקבלה רק הטענה לפיה תלונות על עבודתה לא הוצגו לה, איננו סבורים שהתובעת זכאית לפיצוי כספי רק בשל כך (למקרים בהם יפסקו פיצויים בגין נזק בלתי ממוני, ר' ע"ע (ארצי) 360/99 כהן – מדינת ישראל, פד"ע לח 1 (2002)).

התייחסות לסעדים הכספיים

55. כאמור, הגענו למסקנה כי לא נפל פגם בהחלטה על פיטורי התובעת. לפיכך, התביעה לפיצוי בגין פיטורים שלא כדין ופיצוי בגין נזק בלתי ממוני, נדחית.

56. שבתון

א. התובעת טענה שעקב פיטוריה לא עלה בידה לנצל שתי שנות שבתון שנצברו לזכותה. לתמיכה בטענתה צירפה התובעת "בקשה לאישור תכנית לימודים לשנת הלימודים התשע"א של קרן ההשתלמות למורים בבתי הספר העל יסודיים במכללות ובסמינרים בע"מ" (נספח 6 לתצהיר התובעת). אנו סבורים כי אין במסמך זה כדי לתמוך בטענת התובעת. מדובר בטופס בקשה שהגישה התובעת, הטופס אינו חתום על ידה ואף לא קיבל אישור הגורמים המוסמכים ומשכך לא ברורה נפקותו לענייננו.

ב. הנתבעת טענה שהתובעת לא היתה זכאית לצאת לשנת שבתון-חל"ת בתקופה בה נוהל הליך הפיטורים, מה גם שמימון שנת שבתון מתבצע מכספים המופקדים בקרן השתלמות, העומדים לרשות התובעת אף כיום (סעיף 74 לכתב ההגנה).

ג. התובעת לא התייחסה לטענה זו ולא הציגה אסמכתא בעניין הכספים המופקדים לזכותה בקרן ההשתלמות. משכך מצאנו לדחות תביעתה בעניין.

57. הפרשי שכר

א. מחודש ספטמבר 2009 ועד לחודש מרץ 2010 עבדה התובעת בפועל בהיקף של 15 שעות שבועיות ושכרה שולם בהתאם. התובעת המשיכה לקבל שכר אף לאחר הפסקת עבודתה ועד לסוף שנת הלימודים התש"ע בהתאם להיקף משרה של 15 ש"ש.

לטענת התובעת, היא זכאית לשכר עבור שנת התש"ע על פי היקף משרה מלאה של 24 ש"ש, בהתאם להחלטת בית הדין בעב 8986/06 אשר אושרה על ידי בית הדין הארצי.

ב. הנתבעת טענה שהתובעת הועסקה בהיקף משרה חלקי על פי בקשתה, מבלי שהביאה עניין זה לידיעת הפיקוח. מאחר שהעסקתה החלקית היתה לבקשתה, היא אינה זכאית לתשלום נוסף מעבר לעבודה אשר ביצעה בפועל (סעיפים 69-70 לסיכומי הנתבעת).

ג. בית הדין הארצי קבע שהפיטורים השניים של התובעת מבוטלים, אך אין בכך לחייב את הנתבעת להציב את התובעת לעבודה כמורה בפועל. כמו כן, הוא הורה לנתבעת לשלם את שכר התובעת מחודש ספטמבר 2007 ועד למועד מתן פסק הדין ואילך. עוד הורה בית הדין הארצי לנתבעת לפעול להחזרת התובעת לעבודה בהיקף בו לימדה ערב פיטוריה הראשונים, אם לא תכנס את מועצת המפקחים תוך 45 ימים.

מכלל הוראותיו של בית הדין הארצי עולה כי מחד גיסא, לא היתה חובה על הנתבעת לשבץ את התובעת בהוראה בפועל. מאידך גיסא, היה על הנתבעת לשלם לתובעת את שכרה "בהיקף בו לימדה ערב פיטוריה".

ד. אנו מקבלים את טענת התובעים לפיה, מאחר שמועצת המפקחים התכנסה לאחר יום 31.5.09, התובעת היתה זכאית לעבוד במהלך שנת הלימודים תש"ע בהיקף משרה מלאה ולקבל את מלוא שכרה. לכך נוסיף שאין לזקוף לחובתה של התובעת את העובדה שמצאה מקום עבודה בהוראה ובכך הקטינה את נזקה כתוצאה מהחלטת בית הדין שלא לחייב את הנתבעת להחזירה לעבודה. גם אין לזקוף לחובתה את העובדה שנציגי הארגון לא טענו בועדה הפריטטית לגבי הפרשי השכר המגיעים לה. נזכיר שנושא הועדה היה פיטוריה הפדגוגיים של התובעת ואך טבעי שנציגי הארגון התרכזו בנושא זה ולא נתנו דעתם להיבטים הכספיים של עבודת התובעת.

לסיכום, אנו סבורים שעל הנתבעת לשלם לתובעת את הפרשי שכר בין 15 ש"ש שהתובעת לימדה בשנת הלימודים תש"ע ובין המשרה המלאה בה הועסקה קודם החלטת הפיטורים שבוטלה – 24 ש"ש וזאת לכל שנת הלימודים תש"ע, עד המועד שבו פיטוריה נכנסו לתוקף.

58. סוף דבר

התביעה מתקבלת באופן חלקי.

הגענו למסקנה כי לא נפל פגם בהחלטת על פיטורי התובעת או הפסקת עבודתה במהלך השנה. התובעת זכאית להפרשי שכר בגין שנת הלימודים תש"ע, היינו להשלמת השכר ששולם לתובעת בפועל עד שכר במשרה מלאה של 24 ש"ש, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.1.10 (אמצע שנת הלימודים) ועד התשלום בפועל.

בהתחשב בתוצאה, כל צד ישא בהוצאותיו.

מובהר כי בפסיקת ההוצאות נלקחה בחשבון הן תוצאת פסק הדין, לפיה התביעה התקבלה רק באופן חלקי והן העובדה כי הבקשה לסעדים זמניים נדחתה.

ניתן היום, ו' אלול תשע"ב, 24 אוגוסט 2012, בהעדר הצדדים.