נגד הנתבע 1 ניתן פסק-דין בהעדר התגוננות, והוא הגיש בקשה לבטלו. בדיון שהתקיים, הוסכם כי ינתן פסק-דין לפשרה שינוע בין 20,000 ₪ ל-40,000 ₪, בתוספת הוצאות המשפט, באופן שהסכום יחולק ל-12 תשלומים – והוא יחליף את פסק-דין הקיים.

לאחר ששקלתי את הסיכונים והסיכויים של שני הצדדים, לרבות בהיבטים הדיוניים, וכן את הנקודה בה נכון היה לטעמי שהצדדים יתפשרו, אילו היה מתנהל ביניהם מו"מ מוצלח לפשרה, אני קובע כי יהיה זה נכון וצודק לחייב את הנתבע 1 לשלם לתובעת סך של 31,000 ₪ וכן הוצאות משפט בסך 4,000 ש"ח, ובסך-הכל 35,000 ₪.

הנתבע 1 הפקיד ערבון בסך 5,000 ₪ בקופת בית המשפט ואני מורה על חילוטו והעברתו לתובעת על חשבון החוב הפסוק כדלעיל. יתרת החוב הפסוק תשולם ב-12 תשלומים חודשיים, שווים ורצופים בסך 2,500 ₪ כל אחד, שישולמו עד לסוף כל חודש קלנדרי, מחודש יולי 2014 ועד חודש יוני 2015.

אי עמידה בתשלום מהתשלומים (ואיחור של עד 7 ימים לא ייחשב כאי עמידה בו) תזכה את התובעת בהעמדת מלוא יתרת החוב הפסוק כדלעיל לפרעון מיידי, אגב תיקון הסכום שבתיק ההוצאה לפועל, ובחידוש ההליכים לגבייתה, ובמקרה כזה יצבור הסכום הפסוק כדלעיל הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום ועד לתשלום בפועל.

ניתן היום, ט' תמוז תשע"ד, 07 יולי 2014, בהעדר הצדדים.