1. תביעה זו עניינה שכר טרחת עורך דין. התובע הגיש תביעתו על סך של 221,653 ₪.

2. אין מחלוקת כי התובע ייצג את הנתבע בתביעה לסילוק יד ולחילופין תביעה כספית בבית משפט השלום בעכו כנגד המועצה המקומית ירכא. ביום 19.10.08 ניתן פסק דינו של כב' השופט שר אשר חייב את המועצה המקומית ירכא לסלק ידה מן המקרקעין נשוא המחלוקת בתוך 90 יום ואם לא תעשה כן תהא חייבת בפיצוי לתובע בסך של 476,240 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 26.2.98 ועד לתשלומם בפועל.

3. מועצה מקומית ירכא לא פינתה את השטח האמור, לפיכך חל החיוב הכספי ואין מחלוקת כי המועצה אכן שילמה את חובה לנתבע.

4. תשלום החוב בוצע לאחר שהנתבע פתח תיק הוצל"פ נגד המועצה. אין מחלוקת כי בפועל מי שייצג את הנתבע בתיק ההוצל"פ לא היה התובע אלא עורך דין אחר.

5. בין הצדדים אין הסכם שכר טרחה ערוך בכתב. קיימת מחלוקת בין הצדדים מה היה תוכנו של הסכם שכר הטרחה בעל פה וכן מחלוקת עובדתית האם שילם הנתבע לתובע תשלומים כלהשם על חשבון שכר הטרחה, או שמא אף פרע את כלל חובו, כגרסת הנתבע. יצוין כי המחלוקת ביחס לתוכן ההסכמות בין הצדדים נסבה גם על השאלה האם הוסכם מראש כי התובע ייצג את הנתבע בהליכי ההוצאה לפעול.

ההליכים

6. מטעם התובע הוגש תצהירו ותצהירה של אשתו העובדת יחד עמו במשרד כמזכירתו, שניהם נחקרו בחקירה נגדית. כמו כן העיד עו"ד אליאס פרח אשר העיד בחקירה ראשית ונגדית. מטעם הנתבע הוגש תצהירו של הנתבע עצמו אשר נחקר בחקירה נגדית וכן העיד בחקירה ראשית ונגדית עו"ד נג'יב מדאח.

7. הצדדים הגישו סיכומי טענותיהם בכתב.

הסכם שכר הטרחה

8. טענת התובע בדבר תוכן ההסכמה בעל פה פורטה כבר בכתב התביעה והוא חזר עליה לכל אורך ההליך שבפני. כמפורט בסעיף 6 לכתב התביעה-

"הנתבע לא יכול היה לשלם לתובע בשנת 1998 ולפני הגשת התביעה את שכר טרחתו של התובע בגין הגשת התביעה וניהולה נגד המועצה וע"כ הוסכם בין הצדדים כי הנתבע ישלם את האגרות להגשת התביעה וניהולה בבהמ"ש ואת שכ"ט השמאי שהכין חוות דעת לטובת הנתבע ובאשר לשכר טרחת עו"ד הוסכם כי הוא ישולם מהסכומים שיתקבלו וייגבו מהמועצה הנ"ל במסגרתה תביעה לאחר מתן פסק דין בתביעה ולאחר ביצוע פסה"ד בלשכת ההוצל"פ נגד המועצה וזאת לפי תוצאות התביעה וע"י תשלום שכ"ט ראוי ובאחוז מתאים מהסכומים שייפסקו לטובת הנתבע ואשר ייגבו ע"י התובע מהנתבעת במסגרת ההליכים המשפטיים שינקוט התובע בשם הנתבע וכבא כוחו בבהמ"ש ובלשכת ההוצל"פ."

9. דומה בעיני כי תמצית גרסת התובע באשר להסכם שכר הטרחה בעל פה היא כי שכר הטרחה ישולם רק לאחר פסק הדין ולאחר הגבייה בפועל של כספים על פיו. שכר הטרחה יהיה ראוי ועל פי אחוזים מתאימים מן הגביה בפועל. מראש צפה ההסכם האמור לכאורה הליכי הוצאה לפועל וכי התובע ייצג את הנתבע באותם הליכים.

10. רב הסתום על הגלוי בגרסת התובע. למעשה מגרסתו ניתן ללמוד רק כי עד גביית הכספים לא חב הנתבע בתשלום שכר טרחה. מה יהיה שעור שכר הטרחה? אין מענה למעט מתאים וראוי.

11. גם גרסת הנתבע אינה נקיה מבעיות ולקויות.

בכתב ההגנה בסעיף 11 על סעיפי המשנה שבו, טוען הנתבע כי הוא שילם לתובע את מלוא שכר הטרחה המגיע לתובע בגין ניהול התביעה. שכר הטרחה שולם לתובע בשלבים במהלך ניהולה של התביעה. לא היה כל הסכם בין הצדדים כי שכר הטרחה ישולם על פי התוצאות. עוד מוסיף הנתבע ומציין כי התובע התנה את הגשת הסיכומים בתשלום יתרת שכר הטרחה והנתבע עשה כן. בסעיף 18 הוא מוסיף כי מעולם לא הוסכם כי התובע ייצג אותו בהליכי ההוצאה לפועל.

12. גם בגרסת הנתבע קיימות כאמור בעיות לא מעטות. בכתב ההגנה אין הנתבע מפרט כלל וכלל מה הוא גובה שכר הטרחה עליו הוסכם. מתי שילם אותו, כיצד שילם אותו.

13. בישיבת בית המשפט מיום 11.5.11, העיד הנתבע (שלא במסגרת שמיעת הראיות) כי הוא סיכם עם התובע על שכר טרחה כולל בסך של 30,000 ₪ ושילם אותו במלואו. חלקו במזומן וחלקו בשקים.

14. יש לשוב ולציין את החשיבות הרבה שיש לעריכת הסכם שכר טרחה מסודר בכתב ולא לסמוך על הבנות או הסכמות בעל פה. כמו כן ניסיון החיים מלמד כי גם אין לסמוך על הכרות בין המשפחות כגרסת התובע בתיק זה. נכון הדבר בכל התקשרות חוזית וקל וחומר בהתקשרות בין ערוך דין ללקוח. עורך הדין עוסק במקצוע אשר מחייב כי תהא לו הבנה בדבר חשיבות הסדרים ברורים בכתב.

ראה לענין זה דבריו של כב' השופט רובינשטיין ברע"א 4723/05 עו"ד שלמה לוי נ. יהונתן ברוש (החלטה מיום 12.9.05)-

"... שורש הקושי, שעליו הצביעו בתי המשפט הקודמים, היה היעדרו של הסכם כתוב בעניין שכר הטרחה, בניגוד לנכון ולראוי בכגון דא, לקח שלמד בתיק זה גם המבקש. הצורך בהסכם זה נובע בראש ובראשונה מן השכל הישר, ומנסיון החיים שלפיו כשמדובר בכסף, לפת חילוקי דעות רובצים."

15. בהעדר הסכם בכתב נדרש בית המשפט להסכמה בעל פה שבין הצדדים. על אף ששני הצדדים טוענים לקיומה של הסכמה בעל פה הרי ששניהם טוענים לתוכן הסכמה שונה בתכלית זה מזה. שני הצדדים אינם יכולים לתמוך גרסתו של מי מהם בראיה כלשהיא למעט דבריהם הם.

16. איני יכולה לקבל את גרסת התובע שכן בכל מקרה אין בה כדי להואיל. הסכם אשר תוכנו שכר ראוי ובאחוז מתאים אינו מפורט דיו על מנת שניתן יהיה לתת לו תוקף כלשהוא. שהרי בכל מקרה בהעדר הסכם שכר טרחה על בית המשפט לפסוק שכר ראוי. ואם יבחר לעשות כן באמצעות אחוזים מן הסכום שנפסק או נגבה, הרי על אחוז זה להיות אחוז מתאים.

17. באשר לגרסת הנתבע, הרי גרסתו גרסה מתפתחת. בכתב ההגנה לא פירט מה הוא סכום שכר הטרחה עליו סוכם וכמה שילם בפועל. כל אשר טען הוא כי פרע את חובו. יצויין כי פרוט הסכום הינו דבר מתבקש. לראשונה טען כי השכר עליו סוכם היה 30,000 ₪ בישיבת בית המשפט מיום 11.5.11. מפליא הדבר כי בפסק הדין קבע כב' השופט שר בין היתר כי המועצה המקומית ירכא תשלם לתובע החזר הוצאות עבור שכ"ט עו"ד בסך של 30,000 ₪ בתוספת מע"מ. הנתבע העיד באתה ישיבה כי השופט לא ידע כי זה הוא הסכום המוסכם.

התפתחות נוספת בגרסת הנתבע חלה בישיבת ההוכחות בחקירתו הנגדית. יצוין כי בתצהיר העדות הראשית גם ציין כי שכר הטרחה עליו סוכם היה של 30,000 ₪ בחקירתו הנגדית הופנה הנתבע למכתב מיום 22.1.04 ששלח לתובע במענה למכתב דרישה שלו וציין בסעיף 4 כי שילם תשלומים עבור שכר טרחה בסכום העולה על 30,000 ₪. בחקירתו הנגדית הבהיר כי כנראה מדובר במע"מ וכי אינו זוכר אם ההסכמה הייתה לסכום זה כולל מע"מ או בלעדיו (פרוטוקול עמ' 28 ש' 10-15).

18. איני יכולה לקבל את גרסת הנתבע. מתקבל הרושם כי במכתב מיום 22.1.04 ציין הנתבע כי שילם למעלה מ-30,000 ₪ בהתייחס לכך כי כב' השופט שר קבע בפסק דינו החזר הוצאות שכ"ט עו"ד בסך של 30,000 ₪ בתוספת מע"מ. דומה כי צירוף סכומים אלו אינו מקרי. ואין לשכוח כי גרסה זו נעדרה מכתב ההגנה.

19. לפיכך, בהעדר הוכחה של הסכם כלשהוא ישים בין הצדדים על בית המשפט לנהוג על פי פסיקת שכר טרחה ראוי.

האם זכאי היה התובע לייצג את הנתבע בהליכי ההוצאה לפועל?

20. כאמור התובע לא הוכיח את תוכן ההסכם בינו לבין הנתבע. טענה על פיה הגביל הנתבע את זכותו לבחור מייצג לצורך הליכי ההוצל"פ מחייבת הוכחה והנטל מונח על כתפי התובע.

21. התובע מעיד על כי ההסכמה ביניהם הייתה כי תשלום שכר הטרחה יהיה באמצעות הכספים שיגבו בתיק ההוצל"פ. לחיזוק גרסתו העיד התובע גם את אשתו, הגב' עבדאללה יופרה.

22. הגב' יופרה העידה כי שעה שנכנסה להגיש קפה שמעה כי התובע מסכם עם הנתבע ששכר הטרחה יושלם לפי תוצאות ההליך (פרוטוקול עמ' 20 ש' 16 ואילך). כמו כן העידה כי שמעה שיחה ביניהם כאשר הנתבע ביקש מהתובע לשלם עוברו את אגרת ההוצל"פ והתובע סרב.

23. לא אוכל להסתמך על עדות זאת על מנת לקבוע כי אכן הייתה הסכמה כי התובע ינהל גם את הליכי ההוצאה לפועל. העדה מעידה כי היא אינה מתערבת ואינה נוכחת בשיחות בין התובע לבין לקוחות. תמוה הוא כי דווקא בשני רגעים חשובים אלו הגישה קפה או עמדה במקום בו שמעה את השיחה. אין לשכוח כי מדובר באשתו של התובע העובדת עמו כמעט בכל שעות עבודתו. דומה כי קשה היא ההפרדה במקרה זה בין ידיעה אישית לבין ידיעות שמקורן חילופי מידע ביניהם. כאמור העדה עצמה העידה כי אינה שותפה לישיבות עם לקוחות "... אף פעם לא הייתי נוכחת עם הלקוח שלו בישיבה. ישיבה איתו עם הלקוחות שלו בחיים שלי לא ישיבתי איתו. אולי להכין כוס קפה ללקוח." (פרוטוקול עמ' 19 ש' 31-32).

24. אוסיף גם כי הגב' יופרה מעידה כי לאחר ששמעה כי התובע יסכם עם הנתבע כי ישלם לפי התוצאות שאלה את התובע כיצד הוא מסכים לכך ולמה הוא סומך על הנתבע כי אכן ישלם (פרוטוקול עמ' 20 ש' 17). לכאורה כי נכנסה להגיש קפה ושמעה דבר חריג ושאינו רגיל ועל כן זכרה אותו ודנה בו עם בעלה. אולם, מנגד מעידה היא כי "כמעט 99% מהתיקים משלמים אחרי שנין פסק דין." (פרוטוקול עמ' 21 ש' 13). כלומר, הדבר אינו חריג.

25. בהעדר הוכחה כאמור לא אוכל לקבל את הטענה כי לתובע קנויה הייתה זכות לייצוג הנתבע בהליכי ההוצאה לפועל.

מה הוא השכר הראוי

27. בהעדר נסיבות מיוחדות ובהעדר כל ראיה אחרת, אזי השכר הראוי יפסק על פי כללי לשכת עורכי הדין (התעריף המינימלי המומלץ), תש"ס- 2000.

שתי דרכים לחישוב הסכום.

האחת- לפי תביעה כספית. התביעה הכספית עמדה על סך של 476,240 ₪. במקרה זה קובעים הכללים כי בתביעה עד לסך של 107,217 ₪ שכ"ט יהיה 10%, בסכומים מעבר לכך 4%. במקרה אשר לפני משעות הדבר הוא כי מדובר בשכ"ט בסך של 25,483 ₪ בתוספת מע"מ.

הדרך השנייה- לפי תביעה לסילוק יד. במקרה זה מורים הכללים כי יש לחשב את הסכום לפי 2% מערך הנכס. במקרה זה לפי ערך נכס של 476,240 ₪ מדובר בשכר טרחה בסך של 9,525 ₪.

28. מאחר והנתבע אישר כי שכר הטרחה המוסכם היה בסך של 30,000 ₪ בתוספת מע"מ וסכום זה עולה על התעריף המינימלי, הרי יש לפסוק את הסכום אותו אישר.

29. לפיכך, הנני קובעת כי שכר הטרחה של התובע עבור התביעה האמורה יעמדו על סך 30,000 ₪ בתוספת מע"מ כחוק.

האם שולמו תשלומים בפועל על חשבון שכר הטרחה

30. נטל ההוכחה להוכיח את טענת פרעתי את חובי מוטל על כתפי הנתבע. הנתבע אינו יכול לציין סכום מדויק ששילם, אינו יכול לציין את מועדי התשלומים ואינו יכול לציין כיצד בוצע התשלום, אלא כי חלק במזומן וחלק בשקים. לפיכך, אל ניתן לקבל את טענתו הוכלל כי פרע את מלוא חובו כמוכחת.

31. לאחר שכבר הוגשו תצהירי עדות ראשית הגיש הנתבע תצהיר משלים אליו צירף ספחי שיקים, מתוך שני פנקסי שיקים, אשר הוגשו לבית המשפט וסומנו נ/1. בפנקסים אלו מופיעים ספחים של שני שקים עליהם נרשם סכום וכי הם לסאלח עבדאללה. יש לציין כי הוצג ספח של שיק נוסף גם הוא לעו"ד עבדאללה אך מצוין כי הוא עבור אגרה. שיק אחד על סך 1,500 ש"ח ושיק שני על סך 2,600 ש"ח.

32. התובע כופר באמיתות ראיות אלו. לטענתו לא זו בלבד שראיות אלו "נולדו" בשלב מאוחר, לאחר הגשת תצהירי עדות ראשית, ניתן גם לראות כי העט בהם שחור ולא עט כחול כמרבית השקים האחרים.

33. אכן הנטל מוטל על הנתבע להוכיח ביצוע התשלום. אולם, משהציג את השיקים, עובר נטל הבאת הראיה לתובע על מנת שישלול את ביצוע התשלומים הנטענים. התובע, מנהל משרד עורכי דין ומעיד, וחזקה עליו, כי כל תשלום נרשם בספריו ויש קבלה / חשבונית. אין מחלוקת בין הצדדים כי הנתבע שילם תשלומים שונים שנועדו על מנת לכסות את הוצאות ההליך. התובע מאשר זאת. למרות זאת לא הוצגו מסמכים מסודרים של מערכת ההתחשבנות עם הנתבע. לא הוצגו כל העתקי החשבוניות ו/או הקבלות. חוסר ראייתי זה פעול לטובתו של הנתבע.

34. אציין לעניין זה כי קיימת אצל התובע גרסה לא אחידה האם לקרת הליך משפטי זה או במהלכו ביצע בדיקה של פנקסי החשבוניות שלו לבחון את טענת הנתבע האם בכל זאת קיימות חשבוניות בגין תשלום שכ"ט.

"לא בדקתי מאחר ואני יודע שהנתבע מעולם, אבל מעולם, לא שילם לי שקל אחד עבור שכ"ט עו"ד, דבר שאני בטוח בו ב 100%. איך אחפש דברים שאינם נמצאים? למעלה מזה, ולמרות שאני בטוח במליון אחוז אחר שטען את הטענה הזו, עיינתי בפנקסים כדי שאראה ולי שאתבדה ואיני יודע על מה אני מדבר."

(פרוטוקול עמ' 18 ש' 2-5)

"... לא נדרשתי על ידי הנתבע לבדוק בפנקסים שלי. ביהמ"ש לא אמר לי להביא את הפנקסים שלי וכאשר אני משוכנע שאין חשבוניות ואין מה להציג אין סיבה שאביא ספרי פנקסים שלפני שנים, אף אחד לא דרש אותם."

(פרוטוקול עמ' 18 ש' 10-12)

35. לפיכך, מקבלת אני את טענת הנתבע כי שילם שני שקים על חשבון שכר טרחה בסך של 1,500 ₪ ובסך של 2,600 ₪.

36. הנתבע טוען כי לפני שלב הגשת הסיכומים באותה תביעה דרש התובע כי ישלם לו סך של 3,000 ₪ על חשבון שכר הטרחה כתנאי להגשת הסיכומים לפיכך נאלץ לשלמם. לדבריו הוא התייעץ בעניין זה עם שני עורכי דין. העיד עורך דין.

העיד עו"ד אליאס פרח כי אכן נשאל שאלה על ידי הנתבע האם עו"ד יכול להתנות הגשת סיכומים בתשלום. למיטב זכרונו הנתבע לא ציין מי עורך הדין שבגללו הוא שואל את השאלה. כמו כן אינו זוכר את המועד בו נשאל זאת.

העיד עו"ד נג'יב מדאח שר עבד תחילה כשכיר אצל התובע ולאחר מכן ייצג את הנתבע באופן עצמאי, כי התובע אכן שאל אותו בעניין זה.

37. למרות עדויות אלו לא אוכל לקבוע כי התשלום בסך של 3,000 ₪ אכן בוצע. כמו כן לא אוכל לקבוע כי מדובר היה בתשלום המסיים את חובו של הנתבע בשכר טרחת עורך דין. שכן, הנתבע עצמו סותר גרסה זו.

38. בתגובה למכתב דרישה של התובע השיב הנתבע במכתב חתום על ידו מיום 22.1.04 בין היתר כדלהלן "יצוין כי במעמד תשלום המחצית השניה של האגרה שילמתי לך סכום נוסף ע"ס 3,000 ₪ שלפי דבריך היווה את התשלום האחרון עבור יתרת שכ"ט.".

הגרסה על פיה התשלום של 3,000 ₪ האחרון היה תנאי להגשת הסיכומים ולא צמוד לתשלום האגרה השנייה הועלה לראשונה במכתבו של הנתבע מיום 18.8.10.

39. לפיכך, הנני קובעת כי הנתבע הוכיח תשלום בסך של 2,600 ₪ ותשלום נוסף בסך של 1,500 ₪.

סיכום

40. לאור האמור לעיל הנני קובעת כי סכום שכר הטרחה בו חייב הנתבע הינו בסך של 30,000 ₪ בתוספת מע"מ כחוק, קרי סך כולל של 35,400 ₪. מתוך סכום זה הוכח תשלום של 4,100 ₪. לפיכך, נותר החייב חייב סך של 31,300 ₪.

41. קיים קושי לקבוע את מועד החיוב שכן התובע עצמו טוען כי עם הגביה ולא דרש את התשלום עם מתן פסק הדין. עוד יש לציין כי התובע השתהה מאוד עם הגשת תביעתו. פסק הדין ניתן ביום 19.10.03 והתביעה הוגשה ביום 7.9.10.

42. לפיכך הנני קובעת כי חובת התשלום הייתה 30 יום לאחר מתן פסק הדין, על פי הסדר שכ"ט ראוי. מאחר והתובע השהה תביעתו עד כמעט גבול ההתיישנות איני מוצאת לנכון לפסוק לטובתו ריבית בגין תקופה זו אלא הפרשי הצמדה בלבד. מיום הגשת התביעה ועד היום זכאי הוא להפרשי הצמדה וריבת.

43. 31,300 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה מיום 19.10.03 ועד ליום 7.9.10 הינם סך של 36,404.54 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבת כחוק מיום 7.9.10 ועד היום סך של 40,942 ₪.

44. לפיכך, הנני מחייבת את הנתבע לשלם לתבוע סך של 40,942 ₪.

כמו כן ישלם הנתבע לתובע הוצאות משפט בסך של 7,000 ₪.

כל הסכומים ישולמו בתוך 45 יום מיום המצאת פסק הדין שאם לא כן יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

ניתן היום, י"ב אדר תשע"ד, 12 פברואר 2014, בהעדר הצדדים.