1. כללי
2. בתובענה זו התבקש בית המשפט, להורות על השבת סך כולל של 126,000 ₪ ( 14,000 ₪ לכל תובע), אשר התובעים שילמו כשכר לימוד עבור לימודים אקדמיים אצל הנתבעת.
3. מטעם התובעים הוגש תצהיר עדות ראשית של התובע 2 ניצן גינסברג, מר ערן שריד (להלן - שריד), ומטעם הנתבעת הוגש תצהיר עדות ראשית של מר אבי ביתן, מי שמשמש כיו"ר דירקטוריון הנתבעת אשר הפעילה את שלוחת אוניברסיטת דרבי בישראל (להלן – ביתן). בדיון ההוכחות ביום 7.12.14 ובהיעדר התייצבות התובע 2 לדיון, וויתר ב"כ התובעים על עדותו (עמ' 6, ש' 15 לפרוטוקול).
4. ההדגשות בציטוטים לאורך פסק הדין הוספו על ידי הח"מ.
5. רקע עובדתי
6. הנתבעת הינה חברה אשר הפעילה את שלוחת אוניברסיטת דרבי בישראל (להלן – השלוחה), אשר הינה שלוחה של אוניברסיטת דרבי באנגליה. השלוחה פעלה ברישיון מאת המועצה להשכלה גבוהה (להלן – המל"ג) אשר התיר לה לקיים בישראל לימודים אקדמיים שבסיומם הוענקו לבוגריה תארים אקדמיים של אוניברסיטת דרבי האנגלית. במהלך שנת 2007, עקב שינויי חקיקה, סגרה הנתבעת את שערי השלוחה והקימה את המרכז ללימודים אקדמיים באור יהודה בע"מ.
7. התובעים הינם מי שבשנת 2007 נרשמו ללימודי ניהול תיירות בשלוחה, ומי שאוחזים בתואר B.A. אשר הוענק להם על ידה ועל ידי אוניברסיטת דרבי האנגלית. בגין לימודיהם, שילמו כל אחד מהתובעים שכר לימוד בסך כולל של 63,000 ₪ לנתבעת.
8. לטענת התובעים, בטרם החלו לימודיהם, נמסר להם, כי הלימודים ישתרעו על פני 9 סמסטרים, אולם לקראת סוף לימודיהם, נמסר להם על ידי נציגי הנתבעת, כי מכסת לימודיהם תקוצץ בכ- 22.23% וישתרעו על פני 7 סמסטרים בלבד. בגדר ההליך דנן עתרו התובעים להשבת החלק היחסי של שכר הלימוד אשר שילמו.
9. יצוין, כי תחילה, הוגשה התביעה אף כנגד אוניברסיטת דרבי האנגלית – הנתבעת 2, אולם לאור הסכמת הצדדים נמחקה התביעה כנגד נתבעת זו ללא צו להוצאות.
10. טענות הצדדים
11. לטענת התובעים, טרם הרישום ללימודים, הם שוחחו עם יועץ מטעם הנתבעת אשר הסביר להם, כי הלימודים ישתרעו על פני 9 סמסטרים כשבכל אחד מהם ילמדו 10 שעות שבועיות בממוצע, וכי עם סיום הלימודים, הם יהיו זכאים לתואר B.A. בלימודי תיירות, בתמורה לתשלום שכר לימוד בסך 63,000 ₪ על ידי כל תובע. לטענתם, רק לאחר שהשלימו כמחצית מתקופת לימודיהם, נודע להם על ידי גב' דפנה רשתי-נוף מנהלת החוג מטעם הנתבעת וכן על ידי ביתן, כי הלימודים ישתרעו על פני 7 סמסטרים בלבד, מבלי שהשעות החסרות יושלמו באופן כלשהו. לטענתם של התובעים, אילו היו יודעים מלכתחילה, כי ההבטחות שניתנו להם בדבר היקף הלימודים לא ימומשו, ייתכן וכלל לא היו מתחילים את לימודיהם בשלוחה או לחילופין נושאים בתשלום שכר לימוד נמוך יותר. ההחלטה בדבר קיצור היקף הלימודים התקבלה על ידי הנתבעת באופן חד צדדי וללא הסכמתם.
12. מנגד טענה הנתבעת, כי דין התביעה להידחות בהיעדר עילה ובהיותה קנטרנית, נגועה בחוסר תום לב ומהווה שימוש לרעה בהליכי משפט. לטענתה, התובעים, לאחר שעמדו בכל תנאי הלימוד הנדרשים, קיבלו עם סיום לימודיהם תואר אקדמי מאת אוניברסיטת דרבי האנגלית. מדובר בסוגיה הבאה בגדרו של סעיף 33 לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973 (להלן – חוק החוזים) אשר אינה שפיטה. כן טענה, כי בטופס ההרשמה עליו חתמו הצדדים צוין, כי תכנית הלימודים תהא כפופה לשינויים, ואף בגדר סעיף 23 לתקנונה צוין, כי הנתבעת תהא רשאית לעדכן את תכנית הלימודים. עדכון תכנית הלימודים שקרה בפועל, נבע משינוי חקיקה ונעשה בהתאם להנחיית המל"ג ואוניברסיטת דרבי האנגלית, והתובעים היו מודעים לשינוי זה כבר בתחילת לימודיהם אצלה. בהקשר זה טענה הנתבעת עוד, כי לתובעים ניתנה במועד הרלבנטי האפשרות לבחור שלא להמשיך את לימודיהם ולבטלם ללא תשלום קנס כספי, להמשיך את לימודיהם אצל הנתבעת בכפוף לשינוי במתכונת תכנית הלימודים או לעבור ללמוד במרכז ללימודים אקדמיים באור יהודה בע"מ אשר נפתח על ידי הנתבעת ולקיים בה את תכנית הלימודים אותה למדו התובעים. ואולם התובעים סירבו להצעות אלו כולן. כן טענה הנתבעת, כי לתובעים אף ניתנה אפשרות להשתתף בקורסי העשרה ללא חיוב כספי, אולם הם סירבו אף לכך. לבסוף הכחישה הנתבעת את טענת התובעים, כי נגרם להם נזק כלשהו ובעניין זה נטען, כי ככל שאכן נגרם נזק בפועל, הרי שהוא נגרם ונבע עקב התנהלותם של התובעים עצמם.
13. דיון והכרעה
14. ראשית מובהר, כי איני מקבלת את טענת הנתבעת לפיה המקרה דנן בא בגדרו של סעיף 33 לחוק החוזים. בעתמ (חי') 1376/03 ליאור דץ נ' הטכניון מכון טכנולוגי לישראל (פורסם במאגרים המשפטיים) נקבע, כי סעיף החוק הנ"ל אינו מוציא את מערכת היחסים האמורה מביקורת שיפוטית. מטרתו של סעיף 33 לחוק החוזים היא למנוע התערבות בית המשפט בשיקול דעת מקצועי הקשור למתן ציון, תואר או פרס, ואולם, אין בהוראת חוק זו כדי להסיר מאופי היחסים שבין הסטודנט לבין האוניברסיטה את מהותם החוזית, ואין בסעיף האמור כדי לחסום דיון משפטי, באותם נושאים שאינם נוגעים לשיקול דעת מקצועי. מכאן, שלמרות לשון ההוראה האמורה, אין מערכת היחסים זו שבין סטודנט או מועמד להיות סטודנט לבין מוסד אקדמי מצויה מחוץ לתחולתה של ביקורת שיפוטית. נקודת המוצא בעניין זה הינה, כי לא יכולה להתקיים מערכת יחסים כמפורט לעיל, שהמשפט אינו מתייחס אליה או חל לגביה. לא ניתן לקבל את הטענה שכאשר מדובר במוסד להשכלה גבוהה קיים מעין "חלל משפטי" ובגין כך לא יכולה להתקיים ביקורת שיפוטית.
15. כן נקבע בפסה"ד הנ"ל, כי סעיף 33 לחוק החוזים הוא בגדר חוזה שחוק החוזים יחול עליו. ומכאן שנורמה משפטית קיימת, אלא שהיא מסייגת את אי-השפיטות המוסדית בכך שבית המשפט לא יתערב בשיקול דעת מקצועי ולא יחליף את שיקול הדעת המקצועי של הרשות המוסמכת. אין בכך כדי לאפשר לאורגן מינהלי, ובכלל זה לאורגן אוניברסיטאי, לפעול ללא סמכות ולאפשר שרירות, הפליה או פגמים אחרים הפוגעים בשיקול הדעת של אותה רשות מקצועית מחליטה. לכן, על החלטות - אפילו מצויות הן במישור של הערכה או מתן ציון - כאשר אלה כוללות לא רק שיקול מקצועי, אלא משולבות בשיקולים "חוץ מקצועיים" תחול ביקורת שיפוטית. מכאן, שבשאלות כגון מיהו האורגן המוסמך באוניברסיטה הרשאי להחליט בנושא שינוי תכנית לימודים, מוסמך בית המשפט לדון.
16. ומכאן להכרעה בסכסוך לגופו.
17. שריד העיד, כי בטרם ההתקשרות החוזית בין הצדדים, הוצג לתובעים על ידי נציגי הנתבעת, כי הלימודים ישתרעו על פי 9 סמסטרים (סעיף 4 לתצהיר שריד). הנתבעת מצדה לא העידה את הנציגים מטעמה אשר נפגשו עם התובעים ולא סתרה עדות זו מטעם התובעים. ביתן העיד בחקירתו הנגדית, כי הוא אינו מכיר את התובעים, וכי מעולם לא נפגש עם מי מהם:

"ש. אתה מכיר אישית את התובעים?

ת. לא. אם הייתי רואה אותם לא הייתי מזהה אותם.

ש. אתה יודע האם כאשר הם או חלק מהם נרשמו ללימודים, הוצגה בפניהם תוכנית לימודים

ת. מניח שהיתה תוכנית כזו . מוצגת גם בערכות השיווק, וגם במערכת הממוחשבת של המכללה.

ש. האם הוצגה בפניהם מערכת שעות מערכת קורסים?

ת. מכיוון שלא הייתי נוכח פיסית לא יודע אם הוצגה או לא פיסית."

(עמ' 20, ש' 3-9 לפרוטוקול)

1. כן העיד שריד, כי בפועל, נטלו התובעים חלק ב- 26 קורסים אשר נפרשו על פני 7 סמסטרים (סעיף 6 לתצהיר שריד). שריד אף חזר על עדותו בחקירתו הנגדית כדלקמן:

"ש. לאיזה כמות קורסים התחייבו לכם

ת. 34 קורסים.

ש. כמה בפועל למדתם

ת. 26 קורסים.

ש. יש לך אישור בכתב שמישהו התחייב ל-34 קורסים

ת. אין לי אישור.

ש. איך היתה התחייבות

ת. בשיחה של נציג של האוניברסיטה שני מפגשים – האחת פגישת היכרות אישית שלי ושל אמא שלי עם היועץ. והשניה, במעמד החתימה - אני ואמי והיועץ".

(עמ' 8, ש' 37 – עמ' 9, ש' 8 לפרוטוקול)

וכן:

"ש. קודם שדיברת על כך שהיית אמור ללמוד 10 ש"ש בממוצע, התכוונת ל 10 ש"ש במובן של השעון במילה או ל 10 ש"ש אקדמיות

ת. התכוונתי לנקודות אקדמאיות. וגם מבחינת זמן – לנו הובטחו 9 סמסטרים. כאשר אני נרשם לתואר אני לא שואל כמה שעות בדיוק. היו כמה שינויים בתואר. וזה קורה ואתה מקבל את זה. בפועל אומרים לי אתם אמורים לסיים עוד שני סמסטרים מהיום, ואתם לא תלמדו אותם. למדנו 7 קורסים במקום 9 קורסים. בוודאות שאני לא קיבלתי אותם".

(עמ' 14, ש' 15-20 לפרוטוקול)

1. אכן, בעניין זה טענה הנתבעת, כי בפועל למדו התובעים את מכסת השעות שהשלוחה ואוניברסיטת דרבי האנגלית קבעו מלכתחילה, וכי בפועל לא צומצם היקף תכנית הלימודים (סעיף 3 לסיכומי הנתבעת), ואולם אין בידי לקבל טענה זו. ראשית אני סבורה, כי מדובר בהרחבת חזית אסורה באשר הטענה עלתה רק בעדותו של ביתן בחקירתו הנגדית ובסיכומיה של הנתבעת. מעבר לכך, הנתבעת אף לא הוכיחה טענתה זו בראיות מספקות. ניתן היה לצפות כי לו מדובר היה בטענה ממשית, הרי שהנתבעת הייתה מציגה ביחס אליה גרסה מפורטת, מגובה באסמכתא רלבנטית, בדבר תכנית הלימודים אשר נמסרה לתובעים עובר לתחילת הלימודים אצל הנתבעים, אל מול תכנית הלימודים אשר נלמדה בפועל.
2. עם זאת, אין חולק, כי למרות הצמצום במכסת הלימודים, בפועל, סיימו התובעים את לימודיהם אצל הנתבעת וקיבלו תואר אקדמי - B.A. בלימודי תיירות. המחלוקת הינה, האם נוכח שינוי זה, התובעים זכאים להשבת החלק היחסי של שכר הלימוד אשר שילמו בגין הקורסים אשר לא נלמדו.
3. עיון בראיות אשר הונחו לפני מלמד, כי התובעים נרשמו ללימודי תיירות אצל הנתבעת במהלך שנת 2007, וכי במועד הנ"ל היו נציגי הנתבעת מודעים לאפשרות, כי ייתכן ונוכח בקשת הנתבעת אשר הוגשה למל"ג, לא ניתן יהיה להשלים את תכנית הלימודים כסדרה כפי שנמסרה לתובעים עת שנרשמו ללימודים.
4. ביתן העיד בעניין זה, כי במהלך שנת 2005 חל שינוי חקיקתי אשר בעקבותיו הוחלט על הפיכת השלוחה למוסד אקדמי אשר יבוא בנעליה, וכי בהתאם להוראות המעבר נדרשה הנתבעת להגיש למל"ג בקשה להכרה במוסד אקדמי חדש עד ליום 1.6.06 (סעיפים 8, 12-13 ו- 15 לתצהיר ביתן). מכאן, שבמועד הנ"ל היה ידוע לנציגי הנתבעת, כי לכשתינתן החלטת המל"ג יהא על השלוחה להפסיק פעילותה.
5. ביתן אף השיב בחקירתו הנגדית לשאלת בית המשפט בעניין זה כדלקמן:

"שאלת בית המשפט: האם אותה חלוקת זמנים שתארת כעת, אשר לפיה שניים מתוך תשעת הסמסטרים, לא ישמשו ללימודים פרונטאליים אלא ישמשו להשלמות ולביצוע עבודה כפי שתארת, האם המידע הזה הוצג בצורה ברורה לתלמידים כאשר הם נרשמו ללימודים ?

ת. כאשר התלמידים נרשמו ללימודים עבדנו עדיין במתווה של תוכנית פרושה יותר, ובשני הסמסטרים שעליהם מדובר, הוספנו לקבוצות הלומדות שלושה קורסי בחירה. שלושת קורסי הבחירה הם לא חלק מתוכנית הלימודים הם זיכו בנקודות זכות שמעבר לדרישות לקבלת התואר. אני מסביר, אנו בשנת 05 החל משנה זו כפופים לתיקון מספר 12 לחוק המעוצה להשכלה גבוהה. התיקון קבע שתואר משלוח לא יהיה קביל במדינת ישראל לצורכי שכר. על מנת שהדבר הזה לא יחול על סטודנטים לומדים בשלוחות, ועל סטודנטים שעתידים להרשם לשלוחות, עד להשלמת התיקון שמשמעותו היתה הפיכת השלוחות במדינת ישראל למוסדות ישראליים להשכלה גבוהה, היינו אמורים להגיש בקשה להפוך להיות מוסד ישראלי ולהמתין לקבלת אישור מהמועצה להשכלה גבוהה שמאפשרת את המהלך. זה נמסר לתלמידים החל משנת 2005 היו חוזרים ופרסומים שלנו שעסקו בנושא הזה של מעמד של המתנה לאישור המועצה להשכלה גבוהה והפיכה למוסד ישראלי. במהלך התקופה הזו נרשמו לשלוחה 5 מחזורי לימוד חדשים שהיו תחת האפשרות שבאיזה שלב שהשלוחה תהפוך למוסד אקדמי...".

(עמ' 21, ש' 4-19 לפרוטוקול)

1. הנתבעת, לא טענה, וממילא לא הוכיחה בראיות, כי מידע בדבר האפשרות הממשית לביצוע שינוי כאמור נמסר לתובעים, הגם שמידע זה היה מצוי בידה עת נרשמו התובעים ללימודים אצלה. ביתן העיד, כי החל מיום הגשת הבקשה לקבלת היתר מהמל"ג חלפו כשנתיים בהן נבחנה בקשת הנתבעת, וכי כל אותה תקופה פעלה הנתבעת והמשיכה לרשום סטודנטים חדשים (סעיף 17 לתצהיר ביתן). אני סבורה, כי אף אם הנתבעת אכן לא הייתה מודעת לפרק הזמן בו תארך בחינת בקשתה, היה עליה ליידע את הסטודנטים הבאים בשערה, ובכללם התובעים, בדבר מצב הדברים והשינוי האפשרי בתכנית הלימודים ובכך לאפשר לכל אחד מהם לקבל החלטה אישית בהתאם לשיקוליו וצרכיו.
2. ביתן אמנם העיד, כי על גבי טופס ההרשמה עליו חתמו התובעים צוין, כי הנתבעת שומרת לעצמה את הזכות לערוך שינויים במסגרת התכנית והדרישות האקדמיות (סעיף 6 לתצהיר ביתן), ואף בסעיף 23 לתקנון הנתבעת צוין, כי אוניברסיטת דרבי האנגלית רשאית לערוך שינויים בתכנית הלימודים (סעיף 8 לתצהיר ביתן). אף שריד העיד, כי בטופס ההרשמה עליו חתם הוא אישר, כי הנתבעת ואוניברסיטת דרבי האנגלית שמרו לעצמן את הזכות לבצע שינויים בתכנית הלימודים (עמ' 15, ש' 24-25 וכן עמ' 16, ש' 5-6 לפרוטוקול).
3. ואולם אני סבורה, כי אין באזכור כללי זה בדבר אפשרות לעריכת שינויים בתכנית הלימודים, לכשעצמו, כדי לפטור את הנתבעת מאחריות כלפי התובעים, בנסיבות המקרה דנן. מאחר ומידע קונקרטי בדבר האפשרות לשינוי התכנית כאמור נוכח הבקשה אשר הגישה למל"ג היה מצוי בידי של הנתבעת בעת ההתקשרות החוזית בין הצדדים, היה עליה לציין אפשרות במפורש הן בפני התובעים טרם ההתקשרות החוזית בין הצדדים והן על גבי טופס ההרשמה, ולא להסתפק באמירה הכללית והגורפת הנ"ל.
4. עם זאת, ולמרות דברי לעיל, איני סבורה, כי הורם הנטל להפרת תנאי ההתקשרות על ידי הנתבעת. אבאר טעמי בעניין זה להלן.
5. כאמור, ביתן העיד, כי עם מסירת הידיעה בדבר סגירת השלוחה הצפויה, הוצעו לתובעים שלוש אפשרויות: 1. לבטל את ההתקשרות עם הנתבעת ולקבל את מלוא הכספים ששילמו עד אותו מועד בחזרה, לרבות דמי הרישום ששילמו; 2. להמשיך ולסיים את לימודיהם ולקבל את התואר; 3. לעבור ללמוד במוסד החדש אשר ייפתח על ידי הנתבעת ולקיים את תכנית הלימודים אותה למדו התובעים (סעיפים 22 ו- 26.4 לתצהיר ביתן).
6. ביתן אף חזר על עדותו בעניין זה בחקירתו הנגדית כדלקמן:

"ש. פרט להצעה של אקסטרה השכלה, היה גם הצעה לזיכוי כספי ?

ת. לגבי זיכוי כספי - אני הצעתי שלוש הצעות בדרך כלל בתחילת הדרך - באותו יום שקיבלנו את ההיתר במהלך שלושה שבועות עברתי על כל הכיתות האלה. וההצעות שעלו הפרק:

החזר מלא של כל תשלום שהם נתנו לשלוחה לרבות דמי רישום והיו הולכים לדרכים להפסיק את הלימודים. זה היה לאחר שלושה שבועות מתחילת הלימודים.

ההצעה השניה - ללמוד את הסמסטר הראשון בשלוחה, לקבל את הקרדיט הזה למוסד הישראלי ולהמשיך תואר במוסד ישראלי.

ההצעה השלישית - להשאר במסגרת הלימודים בשלוחה. כל התלמידים בחרו להישאר.

בעת הזו, תחת אותם תנאים למדו למעלה מ-3000 סטודנטים בישראל. כולם קיבלו את התמורה שלשמם הם נרשמו".

(עמ' 22, ש' 16-25 לפרוטוקול)

1. היינו, לפי עדות זו, שלא נסתרה, התובעים בחרו שלא לבטל את ההתקשרות בין הצדדים ולהמשיך לימודיהם בשלוחה, ובעניין זה, בהעדר ראיה לסתור, מקובלת עלי עמדת הנתבעת לפיה התובעים קיבלו את החלטה חופשית, כל אחד על פי בחירתו ובהתאם לשיקוליו (סעיפים 24 ו- 26.5 לתצהיר ביתן). משכך אני סבורה, כי יש לראות בתובעים כמי שהסכימו לשינוי במסגרת הלימודים והשלימו איתו. משמעות הדבר הינה הסכמה מצד התובעים לשינוי בתנאי ההתקשרות בנקודה זו. משכך, גם אם היה בשינוי משום הפרה של ההסכם, הרי שהתובעים, אשר יכולים היו שלא להמשיך בהתקשרות ובחרו כן להמשיך בלימודיהם, ביטאו בהתנהגותם זו הסכמה לשינוי ומחילה על הפרה אפשרית בעניין זה.
2. כמובן, שבמקביל לביטול ההתקשרות בזמן אמת, יכולים היו התובעים, לו בחרו באפשרות זו, ובהתאם לתרופות על פי דיני החוזים, לתבוע פיצוי בגין נזקים כאלה ואחרים אשר נגרמו להם בפרשה עקב השינוי בתכנית הלימודים, ככל שנזקים כאמור אכן ארעו. אך התובעים לא עשו כן ובחרו כאמור להמשיך בלימודיהם, על כל המשתמע מכך במישור החוזי, כמפורט לעיל.
3. ודוק: אני ערה לעדותו של שריד בחקירתו הנגדית, כי הוא אינו זוכר הצעה מצד הנתבעת לביטול ההתקשרות בין הצדדים (עמ' 16, ש' 37- עמ' 17, ש' 2 לפרוטוקול), אולם העובדה, כי עד זה אינו זוכר האם הנתבעת מצדה הציעה לתובעים לבטל את ההתקשרות בין הצדדים לא די בה כדי לשלול את גרסת הנתבעת, כי זכות כאמור אכן ניתנה לתובעים, כעולה מעדות ביתן לעיל.
4. אני אף סבורה, כי על מנת לבסס גרסה ממשית ומשכנעת בעניין זה היה על כל אחד מהתובעים, להציג גרסה עצמאית ונפרדת בעניין זה. שהרי, העובדה כי שריד אינו זוכר הצעה זו, מעבר לכך שאין בה כדי לשלול את גרסת הנתבעת, אף אין משמעותה, בהכרח, כי יתר התובעים לא היו מודעים לאפשרות אשר ניתנה על ידי הנתבעת לביטול ההתקשרות. גרסתם, מטעמים השמורים עמם, לא הובאה לפני בית המשפט, לא בעניין זה ולא בכל עניין אחר. משכך, כאמור, עדותו של ביתן בנקודה זו עומדת על כנה.
5. שריד העיד עוד, כי אילו היו התובעים יודעים מלכתחילה, כי ההבטחות אשר ניתנו להם בדבר היקף הלימודים הינן הבטחות סרק אשר לא ימומשו, יתכן וכלל לא היו מתחילים לימודיהם אצל הנתבעת או אף אם אכן היו בוחרים ללמוד אצל הנתבעת, היו מוכנים לשאת בתשלום שכר לימוד נמוך יותר (סעיף 9 לתצהיר שריד). אין בידי לקבל טענה זו. כפי שצוין לעיל, לתובעים ניתנה אפשרות לבטל את ההתקשרות בין הצדדים ולקבל את כספם בחזרה אולם הם בחרו שלא לעשות כן והראו בהתנהגותם נכונות לקבל את השינוי בהיקף הלימודים.
6. אני ערה אף לעדות שריד לפיה רק לאחר שהתובעים השלימו כמחצית מתקופת לימודיהם, הודיעו להם נציגי הנתבעת את השינוי המתוכנן בתכנית הלימודים (סעיף 6 לתצהיר שריד). ואולם, עיון בראיות אשר הונחו לפני מלמד, כי המידע בדבר סגירת השלוחה והשינוי בתכנית הלימודים נמסר לתובעים בסמיכות לתחילת לימודיהם.
7. בעניין זה העיד ביתן, כי בסוף שנת 2007, ולאחר כחודש ממועד תחילת לימודי התובעים, הוא עבר בין הכיתות והודיע לכלל הסטודנטים, וביניהם התובעים, על סגירת השלוחה הצפויה. כן הוסבר לסטודנטים על שלוש האפשרויות העומדות לפניהם כמפורט לעיל (סעיפים 21-22 לתצהיר ביתן).
8. ביתן אף חזר על עדותו זו בחקירתו הנגדית כדלקמן:

"... אנו קיבלנו את האישור בשנת 11/07 למעשה 4 שבועות אחרי שהסמסטר של התובע הזה החל ואני באופן אישי עברתי את כל הכיתות שלמדו במועד הזה, והצפתי בפניהם את האפשרויות".

(עמ' 21, ש' 19-21 לפרוטוקול)

1. ראיה נוספת בדבר המועד בו נודע לתובעים על סגירת השלוחה ניתן למצוא במכתב הנתבעת מיום 3.12.07, המופנה לסגל ההוראה ולכלל הסטודנטים, בו ביקשה הנתבעת להודיע על סגירת השלוחה והעברת פעילותה למוסד החדש שייפתח על ידה, מכתב אשר פורסם באתר האינטרנט של הנתבעת וכן בלוח המודעות (צורף כנספח 3 לכתב ההגנה).
2. אכן בעניין זה העיד שריד בחקירתו הנגדית, כי מסמך זה לא הובא לידיעתו (עמ' 6, ש' 36 – עמ' 7, לפרוטוקול). ואולם אף בעניין זה, העובדה כי שריד, אחד התובעים, לא היה מודע למסמך זה אין בה כדי לאיין את טענת הנתבעת לפיה המידע בדבר השינוי בתכנית הלימודים אכן נמסר לכלל תלמידיה זה מכבר. בעניין זה יש לקחת בחשבון אף בעניין זה את העובדה, כי מטעם התובעים נמסרה עדותו של שריד בלבד ואת האפשרות כי ייתכן, כי יתר התובעים כן היו מודעים לקיומו של המכתב האמור, אשר הופץ לתלמידים.
3. מכאן שאני סבורה כי אין לקבל את טענת התובעים לפיה המידע בדבר השינוי בתכנית הלימודים נמסרה להם רק לאחר שהשלימו כמחצית מלימודיהם וכשנתיים לאחר תחילת לימודיהם (סעיף 6 לתצהיר שריד וכן עמ' 8, ש' 17-20 לפרוטוקול).
4. כאמור, ביתן אף העיד, כי לתובעים ניתנה אפשרות ליטול חלק בקורסים נוספים, אולם הם בחרו, מטעמיהם, שלא ליטול חלק בקורסים אלה (סעיף 25 לתצהיר ביתן). אכן, שריד העיד כי התובעים לא היו מעוניינים בקורסים האמורים מאחר ולא קיבלו קרדיט אקדמי עבור השתתפות בהם (עמ' 10, ש' 22-30 לפרוטוקול, עמ' 11, ש' 25-27 ו- 35-37). זוהי כמובן בחירה לגיטימית לכשעצמה, אך איני מקבלת טענת התובעים, בסעיף 18 לסיכומיהם, כי יש לראות בהצעה זו של הנתבעת משום הודאה מצידה בזכאותם לפסיקת פיצוי.
5. סיכום
6. מהטעמים אשר פורטו לעיל, תוצאת ההליך הינה דחיית התביעה.
7. התובעים, יחד ולחוד, יישאו בהוצאות הנתבעת בגין ניהול ההליך ושכ"ט עו"ד וזאת בסך כולל של 10,000 ₪.

המזכירות תשלח את פסק-הדין לב"כ הצדדים.

ניתן היום, כ"א כסלו תשע"ו, 03 דצמבר 2015, בהעדר הצדדים.