מונחת לפניי בקשה מטעם המשיבה /התובעת (הכשרה חברה לביטוח בע"מ ע"י ב"כ עו"ד מיכאל שמפל) למתן החלטה מנומקת בבקשת המבקש להארכת מועד להגשת בקשה לביטול פסק דין.

ראשית יוער כי מחמת טעות אנוש נחתמה בתיק ביום 5.1.15 החלטה בבקשה זו על ידי העוזרת המשפטית שלי ועל כן ההחלטה מיום 5.1.15 אשר יושמה בהודעת מזכירות כמספר בקשה 6 מבוטלת בזאת.

לבקשה גופא:

1. מדובר בבקשת המבקש – הוא הנתבע בתיק זה מיום 4.8.15 להארכת מועד וביטול פסק דין שניתן כנגדו ביום 28.2.11 בהיעדר הגנה (להלן:
   "המבקש או "הנתבע"- בהתאמה ) בגדרה הורה בית המשפט על חיובו של הנתבע במלוא סכום התביעה בסך 34,796 ₪ אותה הגישה התובעת – חברת הכשרת היישוב לביטוח בע"מ בגין תביעת שיבוב בעקבות תאונה מיום 16.03.10 שבה היה מעורב רכבו של הנתבע עם רכב אותו ביטחה התובעת.
2. בגין הבקשות דלעיל ניתנה החלטתו של כ"ה יובל גזית ובה נקבע כי הליכי מימוש פסק הדין יעוכבו עד למתן החלטה בבקשה לביטול פסק הדין בכפוף להפקדת סך של 4,500 ₪ בקופת בית משפט.
3. ביום 10.08.15 הגיש המבקש בקשה נוספת להארכת המועד להגשת בקשה לביטול פסק הדין.
4. ביום 27.8.15 הגישה המשיבה תגובתה הן לבקשה להארכת מועד והן לבקשה לביטול פסק הדין.

טענות המבקש:

1. הבקשה לביטול פסק הדין כוללת מספר נדבכים עיקריים והם בקצרה: האחד, המשיבה הטעתה את בית המשפט עת תבעה את המבקש בתביעה גופו ואולם מסרה את התביעה לאדם הנושא שם אחר בשם "מסאי מוחמד" ובהתאם הסתמכה על אישור המסירה שנמסר לו במסגרת בקשתה למתן פסק דין כנגדו. השני, במסגרת דיון מיום 17.4.12 הורה בית המשפט על מחיקת מי שנתבעה במקור ביחד עם הנתבע, חברת כלל לביטוח בע"מ, ואולם לעמדת המבקש התובעת לא מסרה בידיו עד כה תביעה מתוקנת והסתמכה הלכה למעשה על תביעתה המקורית כנגדו. השלישי, עם היוודע דבר קבלת פסק הדין כנגדו, ביום 31.5.15, פנה המבקש לעורך דין שיגיש עבורו בקשה לביטול פסק דין אך זה התמהמה ולא עשה דבר וזו הסיבה לעיכוב בהגשת בקשה זו. הרביעי, עומדת למבקש הגנה עובדתית כנגד אחריותו הנטענת לתאונה זו ובכללה הטענה כי עמד בצומת טרם שפנה ימינה, משראה כי הדרך פנויה, פנה ואז הגיע רכב התובעת במהירות רבה ופגע בו.
2. בהמשך הבקשה מפורטים התנאים הקבועים בהלכה להפעלת שיקול דעתו של בית המשפט במסגרת בקשה לביטול פסק דין ושניים הם: הסיבה אשר גרמה לכך שהמבקש לא הגיש כתב הגנה במועדו וסיכויי ההצלחה כנגד התביעה נגדו. הלכה למעשה ובהקשר לאמור, המבקש טוען כי הסיבה לאי הגשת כתב הגנה מטעמו נעוצה בעובדה שזה מעולם לא הומצא לו משכך חובת הצדק מחייבת ביטולו של פסק הדין. באותו עניין מציין המבקש כי גם אם נמסר כתב התביעה לאחיו (כמצוין באישור המסירה עליו נסמכה התובעת) הרי שאישור מסירה זה היה ממוען לאחר ולא לו.

טענות המשיבה:

1. בתגובת המשיבה לבקשה להארכת מועד להגשת בקשה לביטול פסק הדין ובתגובה לבקשה לביטול פסק דין נטען על ידי ב"כ המשיבה כי היא מתנגדת לבקשתו של המבקש לביטול פסק הדין, שכן מדובר בתביעת שיבוב שהוגשה ע"י המשיבה נגד המבקש ונגד חברת הביטוח "כלל" בגין נזקי תאונה אשר אירעה בין רכב שבוטח ע"י המשיבה לבין רכב בו נהג המבקש. התאונה כך נטען, אירעה באחריותו של המבקש אשר נכנס לצומת בניגוד לדין, תוך התעלמות מתמרור "האט ותן זכות קדימה" שהיה מוצב בכיוון נסיעתו והתנגש ברכב שבוטח ע"י המשיבה שנסע אותה עת בצומת כדין. בעקבות התאונה הוגש כנגד המבקש כתב אישום והוא הורשע כדין, עובדה אשר "נשכחה" ע"י המבקש והוא אינו מצינה במסגרת בקשתו. (העתק כתב האישום צורף נספח א' 1 –א'2 ). עוד נטען כי גם כתב התביעה וגם פסק הדין נמסרו למבקש כדת וכדין, הוא ידע עליהם, אולם מסיבות השמורות עמו הוא התעלם מהם עד אשר נפתח כנגדו תיק הוצל"פ. בתגובה לבקשה להארכת מועד להגשת בקשה לביטול פסק הדין נטען כי בתצהיר שצורף לבקשה לביטול פסק הדין רשום כי התצהיר ניתן על ידי אדם העונה לשם מוחמד אבו שאח, אשר אין לו קשר למבקש ו/או למקרה. אמנם בעמוד האחרון של התצהיר מתנוססת חתימתו של המבקש אולם ספק אם המדובר בתצהיר תקין ומבוקש לפסול אותו. לחילופין וככל שבית המשפט לא יפסול את התצהיר אזי לעמדת המשיבה אין לקבל את בקשת המבקש למתן אורכה להגשת בקשה לביטול פסק דין מהטעם שעו"ד עלום שם אליו פנה המבקש לצורך הגשת הבקשה לביטול פסק הדין ואשר התרשל בהגשת הבקשה, אינה עילה עצמאית למתן אורכה להגשת בקשה זו מהטעם שאין בה "טעם מיוחד" כדרישת תקנה 528 לתקנות סדר הדין האזרחי. המשיבה מבקשת אף לדחות גרסה זאת לגופה שכן המבקש לא מציין פרטים אודות אותו עו"ד וגם לא את ייפוי הכוח עליו הוא חתם כביכול בפניו. לאור האמור לעיל מבקשת המשיבה לדחות את הבקשה להארכת מועד להגשת בקשה לביטול פסק דין תוך חיוב המבקש בהוצאות. באשר לבקשה לביטול פסק הדין טוענת המשיבה כי כל טענותיו של המבקש בבקשתו לביטול פסק הדין נטענות בחוסר תום לב מוחלט. כמו כן, נטען כי מעיון באישור המסירה עולה כי כתב התביעה נמסר לאחיו של המבקש, סאג'ד, אולם המבקש לא מצא לנכון לצרף לבקשתו תצהיר מאת אחיו בו יצוין האם הוא קיבל אותו ומה עשה עם כתב התביעה לאחר קבלתו. בכך נטען כי על בית המשפט להפעיל את חזקת אי הבאת עד רלבנטי ולקבוע כי הימנעותו של המבקש מהגשת תצהירו של אחיו פועלת לרעתו. יוסף כי שמו של המבקש כפי שמופיע בכתב התביעה מורכב משם משפחתו ומשם אביו, מספר תעודת הזהות שלו רשום באופן נכון והתאונה נשוא כתב התביעה הינה זו בה היה המבקש מעורב (על כך אין חולק). על כן ברור כי המבקש הבין היטב שכתב התביעה מופנה אליו אך לא עשה דבר וזלזל בהליך המשפטי ואין לו להלין אלא על עצמו. בסוף הדברים נטען כי המבקש לא הזכיר ולו בחצי מילה כי בשל אחריותו לתאונה הוגש כנגדו כתב אישום והוא אף הורשע. לאור האמור על בית המשפט לדחות את הבקשה לביטול פסק הדין ולחילופין בלבד לקיים דיון בבקשות שהוגשו על ידי המבקש ולאפשר למשיבה לחקור את המבקש בחקירה נגדית.
2. בתגובת המבקש לתגובת המשיבה נטען באשר להארכת המועד באמצעות פסיקה לפיה טעות של עורך דין ואפילו רשלנות אינן מונעות לחלוטין הארכת מועד שכן מדובר בטעות שבדין. זאת ועוד נטען כי סיכוייו הלכאוריים של ההליך לגביו מוגשת הבקשה להארכת מועד ביטול פסק הדין הנם טובים ואף מצוינים . המבקש שב וחזר על טענותיו כי כתב התביעה לא הומצא לו כדין שכן אישור המסירה לא היה ממוען אליו. כמו כן טוען ב"כ המבקש כי האיחור בהגשת הבקשה במהותו נבע מאירוע חיצוני שאינו קשור בו, שכן העביר לעורך דין אשר ברשלנותו לא דאג להעביר את הבקשה לביטול פסק הדין במועד הקובע לכך בחיקוק. לעניין שמו של עורך הדין ציין המבקש את שמו בתור עו"ד ראני אשקר ואולם לטענתו חילוקי דעות ביניהם מונעים ממנו להגיש את תצהירו של זה. כמו כן נטען כי מדובר באיחור קל ועל בית המשפט להתייחס לבקשה ביתר חיוב וכן אי מתן אורכה משמעו פגיעה ממשית בזכות הגישה לערכאות זכות אשר הינה זכות יסוד.
   

דיון והכרעה:

1. ייאמר כבר עתה כי אני מקבל את בקשת המבקש להארכת מועד להגשת בקשה לביטול פסק הדין ובקשתו לביטול פסק הדין כנגדו ובמה דברים אמורים:

תקנה 201 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984 קובעת:

"ניתנה החלטה על פי צד אחד או שניתנה באין כתבי טענות מצד שני, והגיש בעל הדין שנגדו ניתנה ההחלטה בקשת ביטול תוך שלושים ימים מיום שהומצאה לו ההחלטה, רשאי בית המשפט או הרשם שנתן את ההחלטה- לבטלה, בתנאים שייראו לו בדבר הוצאות או בעניינים אחרים...".

שתיים הן העילות האפשריות לביטול פסק דין, שניתן בהעדר הגנה: ביטול מתוך חובת הצדק וביטול מכוח שיקול דעתו של ביהמ"ש.

לעניין שיקול הדעת, יש להציב את שני המבחנים:

א. סיבת מחדלו של הנתבע להתגונן.

ב. סיכויי ההצלחה של הנתבע כנגד התביעה נגדו כאשר מבחן זה עולה בחשיבותו על המבחן הראשון כנאמר בבע"א 64/53 כהן נ' יצחקי, פ"ד ח 395:

"ניתן פסק דין כהלכה, יציג לעצמו בית המשפט, אשר אליו פנה הנתבע בבקשת ביטול, שתי שאלות אלו: ראשית, מהי הסיבה אשר גרמה לכך שהמבקש לא רשם הופעה, או לא הגיש. שנית, ושאלה זו חשובה לאין ערוך מהראשונה-מה הם סיכויי ההצלחה של הנתבע- המבקש, אם יבוטל פסק הדין והנתבע יורשה להתגונן במשפט".

באשר לשאלה השנייה - על המבקש להראות, כי לגופו של עניין, עשוי הביטול להצמיח לו תועלת; לאמור, אם שמיעת עמדתו בנושא המחלוקת אכן עשויה להוביל את בית המשפט למתן החלטה שונה מזו שניתנה. לעניין זה ראה: ע"א 5000/92, ע"א 5000/92, רע"א 4680/92 בן ציון נ' הנאמן על נכסי בן ציון, פ"ד מח ("פס"ד בן ציון").

יחד עם זאת, אין הנתבע חייב להראות, כי הגנתו היא איתנה ובטוחה, ודי לו אם יראה, כי ההגנה אפשרית. בשונה מהמקרה, שבו הנתבע לא התייצב, במצב בו הנתבע אינו מתגונן, הבדיקה של סיכויי ההצלחה נלמדת מהבקשה לביטול ומהתצהיר התומך בה. לעניין זה ראה: ע"א 184/63 קול העם בע"מ נ' קסטנר, פ"ד יח (1) 136.

באשר לשאלה הראשונה - בדונו בשאלה זו, ייטה בית המשפט להיעתר לה " אלא אם שוכנע כי תשלום ההוצאות אין בו כדי לשמש פיצוי מספיק לנזק אשר נגרם ליריבו", (ראה: פס"ד בן ציון).

אך לא תמיד יוכל המבקש לכפר על מחדלו בתשלום הוצאות, הגם שהראה סיכויי הצלחה, וזאת, כאשר התנהגותו אינה רשלנית בלבד, אלא היא עולה כדי התעלמות מדעת מההליך המשפטי ותוך גילוי יחס של זלזול כלפי חובותיו כבעל דין (ראה: ע"א 625/68 מפעל הבניה נ' החברה הדרומית, פ"ד כג(2) 721).

1. במקרה זה שלפניי הגעתי לכלל מסקנה כי נפלו פגמים מצד שני הצדדים הקשורים בסוגיית המצאת התביעה מחד והגשת כתב הגנה מאידך בכדי להביא לביטול פסק הדין מחובת הצדק ואבאר:
2. הוכח כי ביום 17.4.12 הורה בית המשפט בהסכמת הצדדים דה אז על מחיקתה של חברת כלל כנתבעת נוספת בתיק. אין חולק כי קודם לכן ביום 7.10.10 ביצעה התובעת מסירתה של התביעה לאדם כלשהו, וזאת בצל המחלוקת שבין הצדדים בנוגע לכשרות ההמצאה. כתב התביעה המקורי אותו מסרה התובעת לנתבע נושא בחובו שני נתבעים: האחד, הנתבע דה כאן והשני, חברת כלל. דא עקא וחברת כלל נמחקה מהתביעה במאוחר למסירת התביעה דנן . משמעות הדבר היא שבעת שניתן פסק הדין כנגד הנתבע הוא ניתן על בסיס תביעה שבמאוחר יותר שונתה אך הוא לא ידע אודותיה. בהקשר לאמור כי אמנם תקנה 26 (א) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984 קובעת כי רק החלפת או הוספת בעל דין מחייבת הגשת תביעה מתוקנת וכלשונה: " (א) הוסף או הוחלף בעל דין, יתוקן כתב התביעה לפי הצורך, אם לא הורה בית המשפט או הרשם הוראה אחרת; העתק כתב התביעה המתוקן יומצא לכל בעלי הדין. ( ההדגשה שלי. ע.ס), אלא שבמקרה זה מאחר והנתבעת 2 הייתה מי שביטחה את רכבו של הנתבע 1 ולמעשה חבה עמו , כל עוד לא נקבע אחרת, בנזק כלפי התובעת בהתאם לסעיף 68 לחוק חוזה הביטוח, תשמ"א-1981 מן הראוי היה שמחיקתה של חברת כלל תובא לידיעתו של הנתבע באמצעות הגשת תביעה מתוקנת כנגדו ובכך כל עוד לא תוגש הגנה מטעמו, תהא התובעת זכאית לסעדיה כלפיו.
3. אדגיש כי אין באמור בס"ק א' לעיל להוות כעילה עצמאית ואוטונומית לביטול פסק הדין מחובת הצדק כאשר זה מצטרף למובא להלן. אין חולק והתובעת אף מודה בכך כי נפל פגם בשם הנתבע על פי התביעה כאשר במקום שמו של הנתבע נרשם שמו של אביו מר מיאסי מחמוד כנתבע בתיק ובפסק הדין שניתן על פי בקשת התובעת נרשם שמו של הנתבע, כאשר מספר הזהות בשני המקרים נותר זהה. התובעת מבקשת להסתמך על העובדה שאין חולק לגביה כי מדובר במספר זהות זהה וזאת בכדי לרפא את הפגם שנפל מצידה בעניין זה. אמנם מספר זהותו של הנתבע נותרה כמות שהיא בכתב התביעה והיא נרשמה נכונה אלא שבאותה נשימה נרשם שם אחר ואין לומר כי מספר הזהות היא האינדיקציה היחידה והמרכזית בעניין זה שכן בסופו של דבר שמו של הנתבע הוא הגורם החיוני והמרכזי על פיו רשאי תובע לבסס את תביעתו (ראה תקנה 9 לתקסד"א) ואין בציון תעודת הזהות כשלעצמה לצד שם אחר בכדי לרפא זאת. אמנם כמו האמור לעיל גם כאן, אין במחדל זה של התובעת בכדי להוביל למסקנה בדבר המצאה שגויה מדעיקרה של התביעה אשר תביא לבטלותו של הפסק הדין ואולם מדובר בנדבך נוסף שאין להתעלם ממנו.
4. מעברו השני של המתרס, אני שותף לעמדת התובעת בדבר העובדה שהנתבע לא טרח להגיש תצהיר של אחיו אשר לשיטתו לא קיבל לידיו, חרף הנקוב באישור המסירה, את התביעה. מדובר בתצהיר הכרחי בכדי לקבוע מסמרות בעניין זה ובהעדרו עומדת טענתו של הנתבע בתוך חלל ריק מתוכן ותלויה באוויר. גם טענת הנתבע בדבר הסיבה לאיחור בהגשת כתב הגנה מצדו אינה עונה ל"טעם מיוחד" באשר ולהבדיל מעמדתו אין מדובר בנסיבות חיצוניות שאינן בשליטת הנתבע שכן הנתבע היה מודע או לפחות מוחזק כמודע לפסק הדין שניתן נגדו ולמועד שבו עליו היה להגיש את ביטולו של פסק הדין שהרי בשל כך פנה לעורך דין ועל כן טרם חלוף המועד לכך, מחויב בבחינת הנעשה בענייננו ואין על כן באיחור שנפל מצדו בעניין זה בכדי לקבוע כי עניין לנו בטעם למתן האורכה כמבוקש. מכלול המחדלים כולו, זה של התובעת וזה של הנתבע מוביל למסקנה כי פגמים משותפים של שני הצדדים בהליכים שבפניי, הם הגורם המוביל למסקנת בטלות ההליך כולו אך זאת כפוף לבחינת נימוקי ההגנה כפי שיובא להלן.
5. לעניין ההגנה, אכן כפי שצוין על ידי התובעת, כנגד הנתבע הוגש כתב אישום בגין תאונה זו והוא אף הורשע בדין. הנתבע טוען לעומת זאת כי האחריות לתאונה חלה על נהג התובעת שכן זה הגיע במהירות ופגע בו לאחר כניסתו לצומת מעמידה. יכול והתובעת צודקת בטענותיה בעניין זה ואולם עדיין אין לשלול כי בסופו של ההליך ימצא אשם תורם מצד הנהג מטעמה אשר יביא להפחתת הנזק שנתבע ולחילופין תותר לנתבע, על פי בקשתו, האפשרות להביא ראיות לסתור בהתאם לסעיף 42א לפקודת הראיות [נוסח חדש]. במקרה שכזה, אין לחסום מלפני הנתבע את הדלת אך מפני הרשעתו בדין וכאמור בצל כך שנפלו פגמים בהמצאת התביעה לידיו.
6. סוף דבר, אני מורה על ביטול פסק הדין שניתן כנגד הנתבע. בשים לב לאמור, איני עושה צו להוצאות. הגזברות תשיב לידי הנתבע את הכספים שהפקיד כתנאי לעיכוב ההליכים כנגדו בתיק זה.
7. אני סבור עם זאת שלנוכח הרשעתו בדין של הנתבע בגין תאונה זו לצד האפשרות שבסופו של ההליך יקבע כי הוא אחראי באופן מלא או חלקי להתרחשותה, נכון ביותר שהצדדים ישוחחו ביניהם על מנת להגיע לעמק השווה בתיק זה. במידת כישלון המשא ומתן יקבע דיון הוכחות על פי יומני. הצדדים יודיעו על תוצאות המשא ומתן בתוך 30 ימים מהיום.

ניתנה היום, ז' שבט תשע"ו, 17 ינואר 2016, בהעדר הצדדים.