1. בפני כתב תביעה מתוקן שהוגש ככתב תביעה בסדר דין מקוצר שהגיש התובע יוסף שפיראה כנגד הנתבעים שבכותרת לתשלום הסך של 133,671 ₪.

בהסכמת הצדדים מיום 8.7.2014 נמחקה הכותרת סדר דין מקוצר והדיון התנהל בסדר דין רגיל.

סכום התביעה -מורכב מסך חוב שלא שולם תמורת עבודה שביצע התובע לגרסתו, להזמנת ישראל רביב ז"ל והנתבעת 2 בסך של 88,271 ₪ בצירוף ריבית והצמדה בסכום נוסף של 45,400 ₪.

הנתבעת 1 נתבעה כיורשתו של ישראל רביב ז"ל, להלן "המנוח" ו"כניסתה לנעליו".

כפי שהצהירה בישיבת יום 8.7.2014 היא בעלת כל המניות אצל הנתבעת 2 ומנהלת בחבר זו וכן יורשתו של ישראל רביב זל שהייתה בעלת 50 אחוז ממניות הנתבעת 1 בטרם נפטר ישראל רביב ז"ל.

זאת לציין כי כתב התביעה המתוקן הוגש ביום 23.3.2014.

2. משהסכימו הצדדים מחיקת כותרת הפך התצהיר שהוגש בתמיכה לבר"ל לכתב הגנה .

כתב התביעה המקורי הוגש ב16.9.2010.

3. התביעה

לגירסת התובע הזמינו אצלו ישראל רביב המנוח אשר הציג עצמו בפני התובע כבעלים של הנתבעת 2 והנתבעת 2 עבודות גמר במבנים בחוות ראם .

התביעה סומכת על נספח א לכתב התביעה שכותרתו לכאורה "הסכם" (הכותרת נרשמה בכתב יד)

הסכם זה הוא למעשה "הצעת מחיר גמר מבנים בחוות ראם ". מוצאת לנכון להעיר כי מסמך זה אינו נושא תאריך וגם אינו נוקב מחיר סופי אלא מונה מחיר ליחידת התייחסות כגון "עבודות גבס לפי 50 ₪ למטר ...." "עבודות אינסטלציה 600 ₪ לנקודה כולל חומר שחור" , "עבודות חשמל לפי 100 ₪ לנקודה וכו".

לגירסת התובע לאחר החתימה על הצעת המחיר נערך מסמך נוסף בין הצדדים – חישוב כמויות וכן מסמך מיום 18.12.2003 שכותרתו "חשבון סופי חוות ראם" שגם הוא נחתם לטענתו על ידי המנוח.

בהקשר זה יוער כי המנוח , ישראל רביב ז"ל , בעודו בחיים, חתם על תצהיר לתמיכה בבר"ל בגידרו פרס את גירסתו בתשובה לתביעה.

בתצהירו הכחיש המנוח את חתימתו על המסמך שכותרתו "חשבון סופי"

על פי חישוב הכמויות שביצע התובע מסתכם החשבון הסופי לשיטתו ,תמורת העבודות שביצע וסיפק לסך של 120,371 ₪ - סכום כולל מע"מ

על פי כתב התביעה ,מיתרת החוב הנטענת על פי "החשבון הסופי "יש לקזז סכומים שנזקפו לטובת הנתבעים בגין רכישת "מכשיר לחיצה" שרכש הנתבע המנוח עבוד התובע , תשלום עבור בטון שביצע המנוח , תשלום עבור כלכלה לעובדי התובע שעבדו בשטח (שטח החווה מבודד באיזור מצפה רמון", תשלום עבור חומרים שנרכשו עבור מטבח תשלום ששילם המנוח עבור עובדים .

כן יש לקזז בנוסף -ביצוע תשלום על חשבון בסך של 10,000 ₪ - על דרך הלוואה שהלווה לו למנוח, קרמר מיכאל.

בסך הכל על פי גירסת התובע בתביעתו, סך כל הכספים ששילם המנוח עבור הפרוייקט והיה זכאי לקיזוזם מהחשבון הסופי הסתכם ל32,100 ₪.

יתרת החוב לתשלום לשיטתו של התובע , למועד החשבון הסופי לאחר הקיזוז כאמור הסתכמה ל88,271 ₪.

4. גירסת המנוח בתצהירו עליו לא נחקר באשר ניפטר טרם מועד הדיון שיועד לכך :

המנוח, ישראל רביב ז"ל לא הכחיש את חתימתו על המסמך המהווה את הצעת המחיר – ניספח א לכתב התביעה . כן לא הכחיש ביצוע עבודות על ידי התובע .יחד עם זאת טען בסעיף 7 לתצהירו כי "למיטב זכרוני לא חתמתי על החשבון הסופי שצורף כנספח א לכתב התביעה ואין זו חתימתי עליו"

טענת ההגנה העיקרית שלו הייתה כי לאור חלוף הזמן הרב למן ביצוע העבודות לא ניתן לבדוק שאכן בוצעו העבודות הנטענות . עוד טען כי בשנים האחרונות ביצע התובע "עבודות נוספות" בעבורו שבגינם שולם לו שכרו.- עבודות אלה לא טרח לפרט, גם לא את התשלום ששולם בגינן.

המנוח הוסיף וטען כי "במידה ואכן בוצעה העבודה או חלק ממנה הרי ששולם לתובע מלוא שכרו בגין עבודה זו " – סעיף 10 לתצהירו .

5. עדויות ראשיות ומהלך הדיון:

5.1- גירסת התובע:

על פי תצהיר עדות ראשית שהגיש התובע , הוא התקשר עם ישראל רביב ז"ל שהציג עצמו בפניו כבעלים של חברת "ישראל הדייג " וכבעלים של החווה- "חוות ראם".

התובע, להזמנתו של ישראל רביב ז"ל ביצע עבודות גמר במבנים בחוות ראם .

לפני תחילת העבודה חתם המנוח על הצעת מחיר שצורפה כנספח א לתביעה . זאת לציין כי למקרא נספח א' עולה כי עסקינן ב"הצעת מחיר גמר מבנים בחוות ראשם".

הצעת מחיר זו כוללת הצעת מחיר לפי יחידת מטר לעבודות , מחיר לנקודת אינסטלציה , לנקודת חשמל , עבודות ריצוף לפי מטר התקנת דלתות ליחידה , התקנה מושלמת של מטבח ליחידה , והתקנת חלון ליחידה.

הצעת המחיר חתומה לטענת התובע על ידי ישראל רביב ז"ל בעצמו שלא בצירוף חותמת חברה ואינה נושאת תאריך.

התובע צירף בנוסף לתצהירו, מסמך שכותרתו "חישוב כמויות וכן מסמך שכותרתו "חשבון סופי חוות ראם מיום 18.12.2003 שנחתם לגרסתו גם הוא על ידי המנוח ישראל רביב ז"ל.

זאת לציין כי סכום החשבון הסופי שערך מסתכם על פי מסמך זה , בצירוף מע"מ בסך כולל של 120,371 ₪.

מסכום החשבון הסופי ניכה התובע סכומים לטובת הנתבע בגין תשלומים ורכישות שביצע הנתבע ישראל רביב ז"ל ובגין תשלום ששולם לו בסך של 10,000 ₪ באמצעות מיכאל קרמר.

בסך הכול ניכה מהסך הכולל סך של 32,100 ₪ כך שיתרת החוב לתשלום הסתכמה לשיטתו ל-88,271 ₪ .

כפי שהצהיר התובע ,הוא לא שהה במקום שהייה מלאה ורצופה בעת ביצוע העבודות במלואן אלא מנהל עבודה מטעמו מר עלי רדד. הוא , על לפי גירסתו נסע לחווה המרוחקת לראות את העבודות וראה את העבודות שהקים- סעיפים 9 ו-10 לתצהירו.

לגרסתו, את העבודה של הקמת המבנים שצילם , להוציא כיסוי בפנל הוא ביצע באמצעות פועליו משלב יציקות הבטון .לאחר מכן הורכבו פנלים מוכנים , לשביעות רצונו של המנוח שהתחייב בפניו שהוא והחברה שלו ישלמו עבור העבודות שביצע התובע.

בחקירתו הנגדית הרחיב ותאר את העבודה שביצע- "להכין את ההכנות לפני שהם נכנסים לעשות שתי רצפות בטון ואח"כ הם יבנו את המבנה ואחר אחזור עם העובדים שלי לסיים. באתי עם עוד שני עובדים שלי היה טרקטור שעזר לנו לעשות טפסנות ...אחרי שעשיתי את עבודות הבטון והבאתי את כל צוות העובדים שלי ועשינו כל עבודות הגמר עד הסוף ...יצקנו את הבטון, הגיעה החברה ...שעשתה את השלד ...ואז אני הגעתי עם 4 עובדים שלי ועשינו את כל הגמר . חתכנו את החלונות לפי מידה בפח , עשינו את הריצוף קירות גבס חשמל אינסטלציה הכל מאלף ועד תו. עשינו קווי מים וקווי ביוב בחוץ עד גמר מושלם "- ע 3 לפרטיכל שורות 1-12.

לשאלת בית משפט להעדר מסמך "הזמנת עבודה" כמקובל, או "הסכם עבודה" כמקובל, הכולל בין היתר תנאי תשלום ומועדים לתשלום הבהיר כי בתקופה הרלבנטית עבוד כקבלן מול רשויות ציבוריות לפי מכרזים . בפעילות מסוג זה הבהיר אין הצעות מחיר כפי ש "יש במכרז" יחד עם זאת הבהיר , "סיכמנו על מחיר . גם המחירים זה אפילו לא 50% ממחיר השוק " – ע 3 לפרטיכל שורות 23,24.

התובע, להוכחת טענתו, כי תחשיב העבודות שערך כבסיס לתביעתו נמוך בכ50% משווי העבודות , הגיש כניספח ב לתצהירו אומדן של המהנדס רמי לבנת, על פיו אומדן עלות העבודות הנטענות על ידי התובע בתביעתו , מסתכם ל191,187 ₪ הבסיס לחישוביו היה כמויות לפי צילומים והסברים לתמונות שקיבל מהתובע ומחירי יחידה לפי מחירות דקל שיפוצים 2003.

בהתייחס לאחת מטענות ההגנה של הנתבעים הבהיר התובע, כי שלא כטענת הנתבעים לא ביצע בעבור הנתבעים עבודה מאוחרת לעבודה נשוא התביעה בעבור הנתבעים.

כפי שהעיד בעמוד 4 לפרטיכל שורות 11 -,17 כשנתיים לאחר ביצוע העבודה המדוברת הוא הוזמן לביצוע עבודה ברמת אפעל – ביצוע "מלתחות ושירותים" בעבור קבוצת הכדורסל של רמת אפעל שישראל רביב היה אחד מתורמיה.

ברם , כאשר במהלך העבודה דרש התובע תשלום , הן עבור ביצוע אותה עבודה והן בעבור ביצוע העבודה נשוא התביעה , פרץ ריב בין הצדדים, הגיעה משטרה ש"זרקה אותו " מהמקום.

במשמע, שלגרסתו שלא נסתרה ,לא מחל באותה תקופה על החוב נשוא התביעה שהיו חייבים לו אלא עמד על פרעונו באופן שהביא לעימות בין הניצים.

התובע מוסיף ומתאר את מערכת היחסים בינו לבין המנוח על מנת להבהיר הימנעותו מהגשת תביעה במשך כ – 6 שנים . כפי שתיאר , הוא במהלך התקופה לאחר ביצוע העבודה היה חסר אמצעים.

המנוח שנהג להמר בחו"ל ונסע לחו"ל במימון מארגני ההימורים שמימנו את נסיעת המנוח ושהייתו בחו"ל.

כפי שתיאר התובע את מערכת היחסים "אני לא היה לי כסף . הוא לקח אותי לבילויים כי היינו חברים. זה לא עלה לו כסף...אבל בזכותו החיים שלי היו טובים ". "היינו רוצים לנסוע עם כל החברים לחו"ל היה מרים טלפון ...והייתי מצטרף במילה אחת שלו . לי זה היה חיים טובים . לא יכולתי ללחוץ עליו ולבקש כסף עכשיו חוץ מהמקרה של רמת אפעל שהייתי חנוק וצריך כסף" – מעמ5 שורה 29 עד, ע 6 שורות 1 ,2 לפרטיכל .

לתמיכה בגירסת התובע לביצוע עבודות בחוות ראם הביא התובע בין היתר את העד "מוחמד שוופט" שביצע עבודות אלומיניום בחוות ראם .

לגירסת העד, סיכם על העיסקה "ישירות עם ישראל רביב" באמצעות התובע – ע 8 שורות 16- 20 לפרטיכל.

לגרסתו, נתן הצעת מחיר בעל פה . קיבל מקדמה במזומן מישראל ויוסי (-התובע) על העבודה את היתרה נמנע ישראל רביב משלם לו. בדלית ברירה שילם לו התובע, הגם שהעבודה סופקה לישראל רביב המנוח את תמורת עבודתו.

כן אישר בעמוד 9 לפרטיכל כי שוחח עם המנוח אודות התשלום בשנת 2007, המנוח לא הכחיש את חובתו לשלם "אמר שישב עם יוסי על החשבון ושישלחו לי" – משלוח/תשלום שלא בוצע כאמור על ידי ישראל רביב מעולם.

5.2 גירסתה תצהירה ועדותה של הגב אורלי רביב – הנתבעת 1 – אלמנתו של המנוח ישראל רביב ז"ל

בתצהירה שאושר ביום29.4.2012 ואשר ניתן במסגרת בקשתה למחיקת כותרת ו/או בר"ל, טענה בין היתר כי למיטב ידיעתה התובע המשיך לעבוד ולתת לחברה שירותים . לפיכך הביעה תמיהה נוכח טענתו כי לא היה לו כסף לשלם לעו"ד להגשת תביעה במהלך שנים כה רבות.

מסתבר שטענה זו נטענה סתמית. בחקירתה הנגדית של המצהירה לא ניתן כל ביטוי לטענתה זו.

הגב רביב לא הצביעה על עבודה שביצע התובע עבור הנתבעים לאחר ביצוע העבודה נשוא התביעה להוציא עבודה במלתחות ברמת אפעל שלא בוצעה באופן פרטי בעבור הנתבעים ואשר גם תמורתה לא בוצע תשלום לגירסת התובע (וכאמור , לא נוכחתי אחרת)- חבות שבעטיה נכנסו הצדדים לעימות , הוזמנה משטרה והתובע סולק מהמקום. במובן זה מקבלת במלואה את גירסת התובע שלא נסתרה.

עוד טענה באופן תמוה – זאת על רקע תפקידה בחברת ישראל הדייג בע"מ בה כיהנה כמנהלת- ,כי הסכומים נשוא התביעה "ייתכן ששולמו ...לאור הזמן שחלף אין לנו רישומים לבדוק טענה זו :" סעיף 25 לתצהירה זה.

הגברת אורלי רביב , יורשתו של המנוח ישראל רביב ז"ל הגישה כעבור כשנתיים תצהיר עדות ראשית מטעמה. בשלב זה הוסיפה טיעון על פיו כל פעולותיו של המנוח בהתקשרותו עם התובע נעשו בכשירותו כמנהל ושלוח של חברת הריף יבוא ושיווק דגים ופירות ים בע"מ באמצעותה נוהלה הפעילות בחוות ראם שהייתה בבעלות שווה של המנוח ושלה.

- יוער לעניין זה ,כי טענה זו לא בא זיכרה מטעם המנוח בתצהירו שהגיש בתמיכה לבר"ל טרם פטירתו. כן טענה כי הצעת המחיר נחתמה בידי חברת ריף – אישיות משפטית נפרדת . ומשכך , לא קמה כל עילה כלפי המנוח אישית – ישראל רביב ז"ל.

ברם במסגרת חקירתה הנגדית אישרה כי לא נכחה בחווה למעשה .

היא אישרה כי נכחה בחווה מספר פעמים אלא שלא זה היה מקום העבודה שלה פיסית , אלא בתל אביב – "ישבנו במשרדים של ישראל הדייג שהיו ביפו"- ע 10 לפרטיכל שורה 15.

מי שהפעיל את החווה בעבור חברת ריף שליטתה היה "ניר" שלא הובא על ידה לעדות .

כפי שהעידה, מי שעבד בחווה היו "קיבוצניקים לשעבר" שהיו "כמו קומונה" וישנו בחווה ועבדו שם . אלא שהם באו אחרי שהוקמו המבנים . "בזמן שיוסי עבד זה היה בזמן ההשקעות והשיפוצים" – ע10 שורה 25.

הגברת רביב גם גרסה כי המבנים בחווה היו קרוילות ממוזגים אך לא זכרה אם עברו שיפוצים. גם לא זכרה ולא מצאה לנכון להמציא אסמכתאות שתעדנה כי החברה או מאן דהוא שילמו עבור קרווילות אלה לא כל שכן בעבור יציקות הבטון עליהן הוצבו כמסד - וכפי שאישרה בחקירתה הנגדית בעמוד 12 שורה 20 – "יוסי עשה עבודה בחוות ראם".

בד בבד אישרה כי ישראל – בעלה המנוח, ניהל את נושא הכספים בחברות ...ואישר דברים בשם החברות"- שורה 12 ע 29.

גם לגירסתה, מי שקיבל את האחריות להפעלת החווה היה ניר כליף שהיה לו הידע והניסיון . ניר כליף לא הובא לעדות על מנת להעיד אלו מבנים עמדו לרשותו במהלך העבודה.

בשים לב לעדותה על פיה עזבו היא ובעלה המנוח והחברות שניהלו את החווה 5 שנים בקירוב בטרם עדותה ונוכח העדר ראיות מטעמה לרכישת הקרווילות שיפוצן על ידי מאן דהוא ותשלום תמורת שיפוץ זה, הציג לה התובע תמונות של המבנים ששיפץ . או אז אשרה בעדותה כי אכן המבנים שצילום התובע וטען שעסק בשיפוצם הם המבנים שהיו בחווה – ע 11 שורות 24 – 29.

בעמוד 12 שורה 20 היא גם אישרה כי התובע ביצע עבודה בחוות ראם. ברם, הגם שלגריסתה בעמוד 13 שורה 5 ,6 "כל עבודות ההקמה בחוות ראם מתועדות וכל התשלומים שנעשו בגין עבודות הקמת חוות ראם שולמו על ידי חברת הריף, בתור מי שניהלה את ספרי חברת הריף וכפי שהעידה על עצמה כמי שהייתה אחראית על תשלום לספקים – ע ' 14 שורה 25 - , לא המציאה כל אסמכתא לטענה סתמית זו.

הגב' רביב טענה אומנם כי החברה נקלעה להליכי כינוס וזו הסיבה שאין לה אסמכתאות לביצוע התשלום בפועל אלא שבחקירתה הסתבר כי למועד הגשת תצהיר עדות ראשית מטעמה לא התנהלו הליכי כינוס בעניין החברה.

מסקנה – אם היו בידי המצהירה אם מטעמה ואם מטעם חברה בבעלותה ראיות לפרעון החוב או לתשלום תמורת עבודות שביצע התובע לא הייתה כל מניעה אובייקטיבית שתמציא אסמכתא לכך.

זאת אישרה הלכה למעשה הגב רביב בחקירתה בע 17 לפרטיכל שורה 8 לדוגמא.

בהעדר אסמכתא כאמור ,– מסקנתי היא מחד , כי התובע ביצע עבודות כמפורט בתביעתו – עבודות שאושרו על ידי ישראל רביב ז"ל בתצהירו ולמעשה גם על ידי אלמנתו מחד , ומאידך לא שולמה תמורתן.

אשר לטענת ההגנה של הנתבעים לאמור כי מי שהתחייב אם בכלל כלפי התובע היה חברה בע"מ להבדיל מישראל רביב ז"ל – אין בידי לקבל טענה סתמית זו.

המסמכים שנחתמו על ידי ישראל רביב נחתמו על ידו אישית.

לא ניתן להסיק בכל דרך כי נחתמו בשם חברה בע"מ או על ידי חברה בע"מ . בנסיבות אלה דוחה הטענה ומקבלת את עמדת התובע לעניין זה לאמור , כי התקשרותו הייתה ישירות מול ישראל רביב ז"ל וכך גם ההתחייבות לשלם תמורת העבודות. ולא זאת אף זאת אלא שלא ישראל רביב בעת שהגיש תצהיר לבר"ל ולא הגברת רביב אלמנתו לא צירפו אסמכתאות שיעידו אודות מורשי החתימה בחברת הריף , או אסמכתא אחרת שתעיד מי וכיצד היה רשאי לחייב את חברת הריף או שמא חברת ר. ישראל הדייג שוק דגים בע"מ , לא כל שכן כי התובע , ידע בדרך כל שהיא כי הוא מבצע עבודות להזמנת חברה בע"מ.

6. טענת התיישנות

טענה נוספת ואחרונה שנותרה להכרעה היא טענת התיישנות שהעלה בא כח הנתבעים.

לטענתו , התביעה "הראשונית" הוגשה עם חלוף 6 שנים ו-9 חודשים ממועד הולדת עילת התביעה.

לשיטתו , נולדה עילת התביעה במועד החשבון הסופי – 18.12.2003 ואילו התביעה הוגשה ב16.9.2010.

בשים לב לעובדה שהתביעה הראשונית נמחקה מחוסר מעש בתאריך 16.2.2011 נסגר התיק מחוסר מעש בהחלטת הגב אתי אביי – מנהלת מדור.

לשון אחרת – אין מדובר בהחלטה שיפוטית אלא החלטה מינהלית גריידא.

התובע, שהגיש את תביעתו בעת שלא היה מיוצג , הגיש בקשתו ביום 11.10.2011 לביטול המחיקה מחוסר מעש מהטעם שלמרות שהנתבע התגורר בכתובתו , לא בוצעה לו מסירה על ידי רשות הדואר או מערכת המזכירות של בית המשפט ובטענה כי לא ניתן לייחס לו חוסר מעש מאחר ועל פי גירסתו הוא פעל על פי הנחיות המזכירות, בדק מדי חודש את גורל תביעתו ונתבקש להמתין עד למסירת כתב התביעה לנתבע. רק לאחר שעשה מי מן המזכירות מעשה ובדק התיק בפועל , נתבשר התובע כי תביעתו נמחקה. וכל זאת בתוך פרק זמן של פחות משנה , למן הגשת התביעה , מחיקתה , ביטול מחיקתה בהחלטת כבוד הרשם אבי כהן מ11.10.2011.

בפועל אין חולק כי התביעה נמסרה כדין לנתבעים ב24.11.2011 – כך עולה בבירור מבקשת הנתבעים מ30.11.2011.

לטענת בא כח הנתבעים – בשים לב למועד מסירת התביעה לאחר שבוטלה מחיקתה כמפורט לעיל, התיישנה התביעה. עוד טען בטיעוניו שהוגשו בכתב לאחר מועד הדיון האחרון בפני כי נסיבות המחיקה מחוסר מעש מעידות על התרשלות התובע בניהול תביעתו ועל מחדלים שיש לייחס לו בהקשר זה.

מחדלים שבגינם לשיטת בא כח הנתבעים נמחקה התביעה.

כפי שתיארתי לעיל , בבחינה מדוקדקת של התיק לא ניתן לייחס כל מחדל או רשלנות לתובע.

התביעה נמחקה מחוסר מעש בהחלטה מינהלית גריידא וללא הפעלת שיקול דעת שיפוטי, תוך התעלמות מהעובדה שהתובע – אזרח שאינו מיוצג – נסיבות שחייבו את מזכירות בית המשפט למסור התביעה לנתבעים . כאמור לא נוכחתי שהתביעה נמסרה בפועל לנתבעים בטרם המחיקה מחוסר מעש!.

לשון אחרת! מסקנתי היא שהתובע לא ישן על זכויותיו , לא התרשל ולא זנח תביעתו. משבוטלה המחיקה מחוסר מעש שהייתה אקט מנהלי כאמור , יש להתייחס לצורך מניין הזמנים לעניין התיישנות למועד הגשת התביעה מלכתחילה . ולא זאת אף זאת אלא שבא כח הנתבעים התעלם לחלוטין מהוראת סעיף 16 לחוק ההתיישנות לאמור : .

"נתעכב מנין תקופת ההתיישנות כאמור בסעיפים 10 ו-12 עד 15, לא תסתיים התקופה לפני שעברה לפחות שנה אחת מן היום שבו חדל העיכוב; נתעכב מנין התקופה כאמור בסעיף 11 – לא תסתיים התקופה לפני שעברו לפחות שנתיים מן היום שבו חדל העיכוב."

בענייננו חדל העיכוב לעניין מניין תקופת ההתיישנות רק עם ביטול המחיקה מחוסר מעש בהחלטת כבוד הרשם אבי כהן מיום 11.10.2011 . משכך – "לא תסתיים התקופה לפני שעברה לפחות שנה אחת מיום שחדל העיכוב".

בשים לב לנסיבות המקרה בפני ומשנוכחתי כי התובע , מיד כאשר נודע לו על המחיקה מחוסר מעש פעל לביטולה , מסקנתי היא כי לא נהג בתביעתו לא ברשלנות ולא תוך זניחתה.

אשר על כן דוחה הטענה לעניין התיישנות.

7. לסיכום

התוצאה היא מחד נוכחתי כי התובע ביצע עבודה להזמנת הנתבעים המקוריים 1 ו-2.

מאידך לא נוכחתי כי שולמה לו תמורת עבודה זו.

אשר ע חכו מקבלת את התביעה במלואה .

מחייבת את הנתבעת 1 ככל שירשה את בעלה המנוח ישראל רביב ז"ל בסכום פסק דין זה ואת הנתבעת 2 - ביחד ולחוד במלוא סכום התביעה בסך של 133,671 ₪ (- על פי כתב התביעה המתוקן מיום 23.3.2014) בצירוף ריבית חוקית והפרשי הצמדה למדד מיום הגשת כתב התביעה המתוקן ועד התשלום בפועל , בצירוף הוצאות התובע שהוציא בפועל לאגרה מיום שנשא בתשלום האגרה ועד התשלום בפועל , ובצירוף שכר טירחת עורך דין בסך כולל של 23,400 ₪ בצירוף ריבית חוקית והפרשי הצמדה למדד החל מהיום ועד התשלום בפועל

המזכירות תשלח העתק פסק הדין בדואר רשום אל באי כח הצדדים

ניתן היום, כ' אדר א' תשע"ו, 29 פברואר 2016, בהעדר הצדדים.