בפניי תביעת התובע כנגד הנתבעים, לקבלת פיצויים בסך של 29,000 ₪ (נכון למועד הגשת התביעה), בגין נזקים שלטענת התובע נגרמו למטע עצי רימונים שבבעלותו.

על פי כתב התביעה, ביום 20.3.10 התובע הגיע לחלקת הקרקע שבבעלותו והידועה כגוש 18590 חלקה 85 בשטח של כ- 14 דונם מאדמות תמרה (להלן: "חלקת התובע"), וגילה כי מטע עצי הרימונים שבחלקתו נעקר במזיד, כי הושמדו קטעי גדר רשת ברזל מגבול החלקה, וכי נשברו שלושה צינורות בטון תת קרקעיים אשר שימשו כמעביר מים לצורך ניקוז המים מחלקת התובע.

לטענת התובע, עת הגיע לחלקתו, ידע הוא כי הנתבעים הם אלה אשר חיבלו במטע ובקרקע.

התובע טוען עוד, כי מעשי הנתבעים מנעו את ניקוז המים מחלקתו, ובכך גרמו נזקים לעצי הלימון הנטועים בתוך החלקה (ראו: חוות דעתו של השמאי מטעם התובע – מוצג ת/3).

הנתבעים הינם הבעלים של המקרקעין הידועים כגוש 18590 חלקה 84 הגובלת בחלקת התובע (להלן: "חלקת הנתבעים").

הנתבעים הם אב ובנו, טענו כי החלקה בבעלותו של הנתבע 1 (להלן" הנתבע"), כאשר לנתבע 2 אין כל זיקה לחלקה. הנתבעים הודו כי חלקת הנתבע גובלת בחלקת התובע, אך כפרו בטענות המיוחסות להם על ידי התובע בכל הנוגע לנזקים הנטענים ולגרימתם על ידי מי מהנתבעים.

אקדים ואציין, כי הנתבע 2 טען כי אין כל זיקה לחלקה 84, וכי הנתבע 1 (אביו) הינו הבעלים והמחזיק היחיד באותה חלקה. אך, נשאלת השאלה, מדוע מצא הנתבע 2 לנכון, וחרף טענתו הנ"ל, להצטרף כתובע בתביעה שכנגד שהוגשה על ידי הנתבעים כנגד התובע. פשיטא, כי הנתבעים יחדיו מחזיקים בחלקה 84, מעבדים אותה, ומשתמשים בה (ראו: סעיף 4 לכתב התביעה שכנגד). על כן, דין טענת הנתבעים לסילוק התביעה כנגד הנתבע 2 להידחות.

הנתבעים הגישו תביעה שכנגד נגד התובע – הנתבע שכנגד (למען הנוחות ייקרא להלן: "התובע"), וטענו כי במועד בלתי ידוע להם, התובע נטע, בניגוד לדין באופן בלתי מקצועי, עצי ברוש בגבול שבין שתי החלקות, דבר שגרם וגורם ליבול חלקת התובעים שכנגד (שייקראו להלן: "הנתבעים"), נזקים כבדים, וזאת עקב ההצללה מעצי הברוש ועקב הניצול של מי ההשקיה והדשן, מאחר ושורשי עצי הברוש אינם מבחינים בין גבולות החלקות. לא זו אף זו: הנתבעים הוסיפו וטענו, כי במועד שאינו ידוע להם, התובע הקים סככה ללא היתר בנייה וללא שמרת מרחק נסיגה חוקי, כאשר תקרת הסככה בולטת אל כיון חלקת הנתבע דבר שגורם לניקוז מי הגשמים לחלקת הנתבעים. עוד נטען בתביעה שכנגד, כי התובע, ובמועד שאינו ידוע לנתבעים, הקים גדר בגובה כשני מטרים לאורך הגבול בין שתי החלקות, וכן מילוי אדמה בגובה של חצי מטר לכל הפחות. הגדר הוקמה שלא לפי תקן, ומפריעה לשימוש הנתבעים בחלקתם.

בתביעה שכנגד, הנתבעים עתרו למתן צווים להריסת הסככה, הגדר ולעקירת עצי הברוש מגבול החלקות. כן ביקשו כי יינתן צו מניעה כנגד התובע, לפיו יהא עליו להימנע מגרימת נזק לנתבעים ולהשיב את הקרקע למצבה הקודם, וכן לפצותם בגין הנזקים שנגרמו להם בסך של כ 50,000 ₪ (ראו: חוות הדעת מטעם הנתבעים – מוצג נ/5).

במהלך חקירתו הנגדית, הנתבע 1 העיד, כי לא טען כי הסככה נבנתה ללא היתר, אך טען שנבנתה קרוב מדי לחלקתו ובניגוד לתוכנית מדידה, והוסף וציין, כי ככל שיתברר כי הסככה נבנתה לפי החוק, אזי אינו עמוד על הריסתה (עמ' 7 ש' 12-17).

לאחר שמיעת עדויותיהם של התובע ושל הנתבע 1, ומשנוכחתי בקיומו של סכסוך ממושך בין הצדדים הנוגע לאותן חלקות גובלות, הצדדים הסכימו כי ימונה מומחה אגרונום מטעם בית המשפט, שיהא עליו לבדוק את המצב בשטח וליתן המלצותיו לפתרון שני הנשואים הענייניים השנויים במחלוקת בין הצדדים: האחד – מיקום עצי הברוש, והשני – הדרך היעילה לפתרון בעיית הניקוז בשתי החלקות. בכלל זה, ברי כי היה על המומחה להתייחס לשאלת הקשר הסיבתי בין הנזקים הנטענים על ידי הנתבעים לבין עצי הברוש שהתובע נטע בגבול שתי החלקות, וכן לשאלת הקשר הסיבתי בין בעיית הניקוז לבין הנזק לעצי הלימון בחלקת התובע.

בעקבות ההסכמה הנ"ל, מונה מטעם בית המשפט האגרונום והשמאי, מר איל שפירא, אשר ביקר בחלקות ונתן את חוות דעתו בשאלות שלעיל (להלן: "חוות דעתו של שפירא"). למותר לציין, כי הצדדים אף הסכימו, כי המומחה שפירא ישום את כלל נזקי הצדדים.

בחוות דעתו של שפירא נקבע לקמן:

1. טענת הנתבעים, לפיה הצל של עצי הברוש גורם נזקים ליבול בחלקתם, נדחתה על ידי המומחה שפירא.
2. עצי הרימון של התובע, ניטעו בין עצי הברוש ולכן, אין להם כל אפשרות לגדול ולהתפתח. על כן, טענות התובע לקבלת פיצוי מהנתבעים בגין עקירת עצי הרימונים, נדחתה אף היא.

בבחינת למעלה מן הצורך, אוסיף ואציין, כי טענת התובע בדבר ייחוס מעשה עקירת עצי הרימונים לנתבעים, לא הוכחה כדבעי.

1. עצי הלימון שבתוך חלקת התובע נפגעו מניקוז טבעי של השטח ולאחר פתיחת תעלת הניקוז לחלקה 84 (חלקת הנתבעים) ניתן יהיה לאושש את החלקה.
2. המומחה שפירא ציין, כי הנתבעים אינם מאפשרים את ניקוז החלקה וגורמים ל "עמידת" המים בחלקת התובע (ראו: סעיף 6.9.1 לחוות דעתו של המומחה שפירא). המומחה שפירא קבע בחוות דעתו, כי על פי בדיקתו באזור, כל חלקה מנוקזת על ידי החלקה המערבית הסמוכה לה.
3. מכאן, מומחה בית המשפט קבע, כי על הנתבעים (שחלקתם נמצאת ממערב לחלקת התובע) לפתוח מעבר למים שיאפשר ניקוז המים של חלקת התובע וימנע נזקי הצפות בחלקת הלימון.
4. הנזקים שנגרמו לתובע בחלקה 85, נאמדו בסך של 6,700 ₪. סכום זה כולל את ההוצאות הנדרשות לשיקום מעביר המים בין שתי החלקות, טיפול שיקומי בשטח הלימון ופיצוי בגין הנזקים שנגרמו לעצי הלימון.
5. לנתבעים ייגרם נזק בסך של 2,500 ₪, בגין עלות הסדרת תעלת ניקוז במקביל לדרך הכורכר בין חלקה 84 וחלקה 90, סכום אשר מוערך בהתאם ליום עבודה של מחפרון.

ודוק: בהקשר זה, המומחה שפירא לא הציע פתרון הנוגס בחלקה 90 או בחלקה אחרת של צד ג' כלשהו. כל מה שנקבע בחוות הדעת, הינו מיקום תעלה הניקוז בין חלקות 84 ו- 85, כך שתונח במקביל לדרך הכורכר שבחלקן הצפוני מערבי של החלקות (ראו: סעיפים 6.6 ו- 6.10.2 לחוות דעתו של המומחה שפירא).

1. התנגדות הנתבעים לפתרון אשר הוצע על ידי מומחה בית המשפט, אשר מונה בהסכמת הצדדים, שאף הסכימו לנושאים שהוסמך להתייחס אליהם ולחוות בהם את דעתו, דינה להידחות. ודוק: ברי, כי הפתרון אשר הוצע על ידי המומחה שפירא יש לבצעו בכפוף להשגת כל האישורים התכנוניים וההנדסיים הדרושים לכך, וזאת ככל שקיים צורך בקבלת אישורים כאמור.
2. לא זו אף זו: לנתבעים ניתנה הזדמנות לזמן את מומחה בית המשפט לחקירה והם בחרו לוותר על חקירתו. זאת ועוד, הנתבעים לא הגישו מטעמם ולו בדל ראיה אחת שתציע פתרון חלופי לבעיית הניקוז בחלקתו של התובע.
3. המומחה ציין, כי הערכתו הכספית הינה בערכים של תקופת האירוע (מרץ 2010), וכי תיתכן סטייה בגבולות 15% למעלה או למטה, כתוצאה מאי דיוקים בשחזור הנזק.
4. עוד קבע המומחה, כי בבסיס הערכתו הנ"ל עמדה ההנחה כי יימצא פתרון זמני לבעיית הניקוז בחלקת התובע (חלקה 85), שאם לא כן הנזק רק ילך ויחמיר.

לסיכום

1. הנני מקבלת את התביעה באופן חלקי, כך שהנני מחייבת את הנתבעים ביחד ולחוד, לשלם לתובע סך של 6,700 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום 20.3.10 ועד היום, וכן בתוספת סך של 3,900 ₪ בגין הוצאות משפט (סכום זה כולל שכר טרחת עו"ד, הוצאות מומחה בית משפט, ואגרת פתיחה).

הסכומים הנ"ל ישולמו תוך 30 יום מהיום, שאם לא כן הם ישאו הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

1. על הצדדים לפעול באפיקים המקצועיים והתכנוניים הנדרשים, ככל שנדרשים, לצורך הקמת תעלת הניקוז בין שתי החלקות נשוא התביעה, כאשר יהא על התובע לשאת בהוצאות הנתבעים שיידרשו לשאת בהן לצורך הקמת תעלת הניקוז, הכל עד סך 2,500 ₪, כשסכום זה הינו נכון ליום 20.3.10.
2. הצדדים יפעלו כאמור בסעיף 2 לפסק הדין, בתוך חצי שנה מהיום.
3. לאור המפורט לעיל, דין התביעה שכנגד להידחות ללא צו להוצאות, וכך אני מורה.

מזכירות בית המשפט תמציא פסק הדין לצדדים.

ניתן היום, ה' אדר ב תשע"ד, 07 מרץ 2014, בהעדר הצדדים.