בפני התנגדות לביצוע תביעה.

בתצהירה טוענת המבקשת כי במועדים הרלוונטיים לכתב התביעה בוצעו פעולות חפירה והריסה בנכס נשוא התביעה וחרף תצהיר שהוגש למשיבה בעניין, המשיבה המשיכה לחייב את המבקשת בתשלומי ארנונה עבור הנכס, תחת סיווגו כנכס תעשייתי. המבקשת זכאית לפטור באופן מלא שכן הנכס כלל לא היה בשימוש.

בתגובתה טוענת המשיבה כי המבקשת בחרה להעלים מבית המשפט פרטים מהותיים, שכן הגישה השגה למנהל הארנונה עבור נכסים סמוכים, באותו העניין ובתשובתו התייחס מנהל הארנונה גם לנכס נשוא התביעה. המבקשת לא פעלה בהתאם לחוק הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית) תשל"ו-1976, ולא הגישה ערר על החלטת מנהל הארנונה. הדיון בטענות בדבר פטור מאגרה הינו בסמכותו הבלעדית של מנהל הארנונה וניתן להגיש ערר על החלטתו. רשאי בעל דין ברשות בית המשפט להעלות בפני בית המשפט טענות אשר מקומן במסגרת ההליך המנהלי, אולם מהפסיקה עולה כי בית המשפט לא ייתן רשות כאמור, אלא רק במקרים חריגים, כאשר מדובר בשאלה עקרונית ציבורית, לא כבמקרה דנן.

בית המשפט בהחלטתו מיום 02.01.14 הורה למבקשת להצביע על מקור סמכותו לדון בטענותיה חרף המסלול המנהלי הקיים על פי דין.

להלן תגובת המבקשת בהתאם להחלטת בית המשפט כאמור:

המבקשת טוענת כי המקרה דנן מעלה שאלה בעלת חשיבות עקרונית ציבורית המקנה לבית המשפט סמכות לדון בה, שכן לא ייתכן כי המשיבה תטיל תשלומי ארנונה בהיקף של 100% כאשר מודעת לכך שהנכס אינו בשימוש כלל. יוזכר כי תגובת המבקשת כאמור הוגשה באיחור רב וכן בחלוף המועד אותו ציינה המבקשת בבקשתה למתן אורכה מיום 29.01.14.

מתגובתה של המשיבה עולה כי הייתה מודעת למצבו של הנכס וכן למצבם הדומה של נכסים סמוכים אחרים בידי המבקשת, שכן הוגשה השגה בעניין ומנהל הארנונה הכריע בניגוד לבקשת המבקשת, אולם זו האחרונה נמנעה מלפעול במסגרת ההליך המנהלי על פי דין ולא הגישה השגה על החלטת מנהל הארנונה. לאחר עיון בטענות הצדדים הגעתי לכלל מסקנה כי אין מדובר בשאלה עקרונית בעלת חשיבות ציבורית אשר יש בה כדי לעקוף את ההליך המנהלי.

אשר על כן, ולנוכח האמור לעיל, מאחר וטענות המבקשת אינן עשויות להקנות לה הגנה, אף לא לכאורה, אני מורה על דחיית ההתנגדות.

אני מורה על ביטול עיכוב ההליכים בתיק הוצאה לפועל מס' 03-29035-10-1.

ניתנה היום, כ"ה חשוון תשע"ה, 18 נובמבר 2014, בהעדר הצדדים.