רקע

1. הנאשם הודה והורשע בכתב אישום מתוקן, במסגרת הסדר טיעון, בעבירות הבאות:

א. שיבוש הליכי משפט, לפי סעיף 244 לחוק העונשין.

ב. נהיגה בזמן פסילה, לפי סעיף 67 לפקודת התעבורה.

ג. נהיגה ללא רשיון, לפי סעיף 10(א) לפקודת התעבורה.

ד. הפרת חובת פוליסה, לפי סעיף 2(א) לפקודת ביטוח רכב מנועי.

בהתאם לעובדות כתב האישום המתוקן, ביום 24.11.2008 בשעה 00:10 לערך בכביש הערבה, נסע הנאשם 2 (להלן: הנאשם) ברכב שבבעלות אחיו, בו נהג הנאשם 1 בהיותו פסול רשיון נהיגה וללא פוליסת ביטוח. במהלך הנסיעה, לאחר שהנאשם 1 חצה קו הפרדה רצוף, הוא נעצר על ידי ניידת משטרה ועוכב לתחנת משטרת אילת. הנאשם שלפני, בחר להישאר עם הרכב במקום, הצהיר לפני השוטרים כי אין לו רשיון, ובהתאם הוזהר שלא לנהוג ברכב. כעבור זמן קצר, נעצר הנאשם במחסום מג"ב, כשהוא נוהג ברכב חרף היותו פסול מלנהוג. משכך, עוכב גם הנאשם לתחנת המשטרה, שם אישר לשוטרי התחנה כי הנאשם 1 הינו נאשם 3. בהמשך, ביום 5.1.2009, הגיש הנאשם תלונה במשטרה בגין התחזות בשמו, באירוע המתואר מעלה , טען כי כלל לא היה באילת וכי אחר התחזה לו באמצעות תעודת זהות מזוייפת.

2. הנאשם כפר תחילה במיוחס לו, אולם לאחר שנשמעו חלק מן העדויות, הודה בכתב אישום מתוקן.

הממונה על עבודות השירות מצא כי הנאשם אינו מתאים לריצוי העונש בעבודות שירות, כאשר אף הנאשם בעצמו אינו מעוניין בכך.

טיעוני הצדדים

3. המאשימה הפנתה לאינטרסים המוגנים השונים בהם פגע הנאשם, תוך סכנה לציבור, וכן הקושי שהעמיד בפני הרשויות בהתנהלותו. אשר לעבירות התעבורה שביצע, סבורה המאשימה כי מתחם הענישה נע בין שישה חודשי מאסר שירוצו בעבודות שירות, לבין 18 חודשי מאסר בפועל, לצד פסילת רשיון נהיגה וכן הטלת קנס כספי. לעניין עבירות שיבוש הליכי משפט, טענה המאשימה למתחם הנע בין שישה חודשי מאסר מותנה לשישה חודשי מאסר שירוצו בעבודות שירות, לצד קנס. נוכח עברו הפלילי והתעבורתי המכביד, טענה המאשימה כי יש להטיל על הנאשם, מאסר בפועל המצוי בתוך המתחם שלעיל, לצד ענישה נלווית. המאשימה צירפה פסיקה לחיזוק עמדתה העונשית.

4. בא כח הנאשם טען, כי יש להשית על הנאשם עונש בסדר גודל העונש שהושת על נאשם 1, על אף שחלקו של נאשם 1 באירוע הוא גדול ופעיל מחלקו של הנאשם. עוד הפנה להודאת הנאשם, ולנסיבותיו האישיות של הנאשם: איש משפחה לו שלושה ילדים צעירים, אשר בשנת 2011 נפגע באופן קשה בתאונת דרכים, ומאז אינו עובד. הסנגור טען כי נוכח מגבלתו הרפואית של הנאשם, אשר אינה מאפשרת את ריצוי העונש בעבודות שירות, יש להתחשב בנאשם, בעת בחינת משך המאסר, כפי שהתחשבו בו במסגרת התיק האחרון בו הורשע בשנת 2013.

מתחם ענישה

5. במקרה הנדון, שזורות באירוע עבירות שונות, אולם כיוון שמדובר במסכת עובדתית אחת, אקבע מתחם ענישה אחד לעונש אותו אגזור על הנאשם.

עבירות התעבורה אותן ביצע הנאשם, הן בעלות פוטנציאל פגיעה בכל המשתמשים בדרך, הזכאים להגנה על בטחונם, בריאותם ושלמות גופם. הנאשם הרשה לעצמו לנהוג ברכב ללא רשיון נהיגה, בשעה שהוא פסול מלהחזיק ברשיון. הדבר מלמד על הסכנה הרבה הנובעת מהתנהלותו, עד כדי פוטנציאל פגיעה בלתי הפיכה בגוף אדם ובחייו. בנוסף, התנהלות פסולה זו פוגעת ביכולת הרשויות לפקח אחר אלו שנמצאו בלתי כשירים מלהחזיק ברשיון. עוד יש לקחת בחשבון את המשמעות הכלכלית של תאונה המתרחשת כאשר בוצעה עבירה של הפרת חובת פוליסה.

אשר לעבירת שיבוש מהלכי משפט, אציין כי אף בה יש כדי לפגוע בציבור ובשלומו. מדובר בעבירה הפוגעת ביכולת הרשויות להגיע לחקר האמת, וכן ביכולת לאתר עבריינים.

5. בנסיבות מקרה זה, הנאשם גילה תעוזה מסוכנת, וזלזול מופגן בחוק, במספר מעשים שביצע:

הנאשם ראה את נאשם 1, נתפס בנהיגה בעת פסילה, ומעוכב. הנאשם אף הוזהר מפורשות, לאחר שהצהיר כי אין לו רשיון, לבל ינהג ברכב. חרף האמור, הסתכן הנאשם ונהג ברכב ללא רשיון, בזמן פסילה. לאחר שנתפס, הציג הנאשם מצג מטעה לעניין זהותו של נאשם 1. מעשים אלה, מלמדים על תעוזת הנאשם, חוסר מורא מפני אנשי אכיפת החוק, וזלזול בחוקי המדינה.

6. לאחר שבחנתי את מידת הפגיעה באינטרס המוגן, הפסיקה הנוהגת (ראו המפורט בגזר דינו של נאשם 1), וכן את נסיבות המקרה הנדון, תוך שנתתי דעתי לכך שחלקו של הנאשם 1 הינו גדול מחלקו של נאשם זה בארוע, אני קובע כי מתחם הענישה לגבי הנאשם במקרה הנדון, נע בין שלושה חודשי מאסר שירוצו בעבודות שירות, לבין 18 חודשי מאסר בפועל, פסילת רשיון לתקופה הנעה בין שישה חודשים לבין 3 שנים וקנס כספי הנע בין 1,500 ₪ ל-4,500 ₪ (בהתחשב אף ביכולות הנאשם, כמפורט בתסקיר).

העונש המתאים

7. הנאשם הינו אב לשלושה ילדים קטנים, עבר תאונה דרכים בשנת 2011, בעקבותיה סובל מבעיות רפואיות. לנאשם עבר פלילי בעבירות אלימות ורכוש, וכן עבר תעבורתי מכביד, הכולל 4 הרשעות בגין נהיגה בזמן פסילה, כאשר העבירה האחרונה בהקשר זה בוצעה ביום 23.12.2004. הרשעות אלה, לצד הרשעות התעבורה הנוספות של הנאשם, מצביעות כי התנהלותו על הכביש היא משוללת אחריות ומסכנת את כלל ציבור משתמשי הדרך. נכונותו החוזרת ונשנית לסכן את עצמו ואת הזולת בנהיגה, כאשר זו נאסרה עליו על פי דין, מלמדת על זלזול מתמשך מצידו, אי מורא מהחוק וגבולותיו.

לזכות הנאשם יש לזקוף את הודאתו בעבירות שביצע, וכן יש להתחשב בתאונה שעבר, אשר נותנת אותותיה בו (ראו האישורים הרפואיים). עוד אתחשב במידת הפגיעה של העונש אשר יוטל על הנאשם, הן עליו והן על משפחתו הקרובה.

בהתייחס לטענת הסנגור לגבי נקודת המוצא של העונש אשר הוטל על הנאשם 1, אציין כי קיים שוני בין הנאשמים, הן מבחינת עברם הפלילי והתעבורתי, והן בשל נסיבותיהם האישיות. יחד עם זאת, יש לתת משקל בגזירת העונש, לעובדה שאין משקלו של מאסר בפועל, שלילת חרותו של אדם, כמשקל מאסר בעבודות שירות.

8. לאחר ששקלתי את כל האמור לעיל, וכן את חלוף הזמן מעת ביצוע העבירה, החלטתי להטיל על הנאשם את העונשים הבאים:

א. שלושה חודשי מאסר בפועל ויום נוסף.

ב. חמישה חודשי מאסר אותם לא ירצה הנאשם, אלא אם יעבור תוך 3 שנים מהיום עבירות של שיבוש הליכי משפט או נהיגה בזמן פסילה.

ג. אני פוסל את הנאשם מלקבל רישיון נהיגה וזאת למשך 12 חודשים, החל מיום 1.5.15.

ד. אני פוסל את הנאשם מלהחזיק ברישיון נהיגה למשך 12 חודש, זאת על תנאי שלא יבצע עבירות נהיגה בזמן פסילה, או ללא רשיון, זאת במשך שנתיים.

ה. קנס בסך 1,500 ₪ או שבעה ימי מאסר תמורתו. הקנס ישולם בחמישה תשלומים שווים החל מיום 1.5.15 ומידי ראשון בכל חודש עוקב.

זכות ערעור לבית המשפט המחוזי בירושלים תוך 45 יום מהיום.

ניתן היום, כ"ג טבת תשע"ה, 14 ינואר 2015, במעמד הצדדים.