בפני תובענה לתשלום פיצוי בסך 31,000 ₪, בגין נזקים שנגרמו לטענת התובע, למרצפות שרכש מאת הנתבעת. במקור התנהל התיק בפני כב' השופט אביטל חן. לקראת תום שמיעת הראיות הסתבר לכבוד השופט חן דבר קיומה של הכרות שלו עם בני משפחה קרובים של התובע, לפיכך, הועבר התיק לכב' נשיאת בית המשפט, השופטת שולמית דותן, שהורתה על העברת התיק למותב זה, לצורך כתיבת פסק דין על סמך חומר הראיות בתיק וללא שמיעת התיק מחדש.

רקע כללי

בשנת 2007 רכש התובע מאת הנתבעת מרצפות אבן שיש לריצוף שתי קומות בבית מגוריו. בכתב תביעתו, טוען התובע כי במועד האספקה, הבחין בפגמים בדמות חורים וסדקים בחלק מן האריחים שסופקו לו . משפנה אל הנתבעת, הציעה לו זו להחליף חלק מן האריחים הפגומים, וכן לבצע על חשבונה ליטוש והברקת קריסטל, לאחר ביצוע עבודות הריצוף.

הנתבעת מכחישה הטענה בדבר אספקת אריחים פגומים, אך לדבריה, הסכימה מכוח תודעת שירות גבוהה, להחליף חלק מהאריחים.

הנתבעת מאשרת טענת התובע כי הסכימה לבצע על חשבונה עבודות ליטוש והברקת קריסטל, לאחר השלמת ביצוע עבודות הריצוף על ידי רצף מטעם התובע. עבודות הליטוש בוצעו על ידי לטש מטעם הנתבעת.

יריעת המחלוקת

בהתאם לסיכום בין התובע לנתבעת, לאחר ביצוע עבודות הריצוף על ידי רצף מטעם התובע, בוצעו עבודות ליטוש על ידי מר מוטי אשכנזי, בעל מקצוע מטעם הנתבעת.

הצדדים מסכימים כי במועד ביצוע עבודות הליטוש לא הופיעו כתמים על משטח השיש המרוצף וכי אלו הופיעו לראשונה לאחר עבודות הליטוש, ובשל רטיבות כלואה בתשתית שמתחת למשטח המרוצף.

המחלוקת בין הצדדים הינה בשאלה, מהו מקור אותה הרטיבות, אשר הביאה להופעת כתמים בהיקף לוחות השיש.

לגרסת התובע, הכתמת האריחים הינה תוצאה של ליטוש לא מקצועי, במהלכו נעשה שימוש בכמויות מופרזות של מים על ידי מבצע הליטוש. בחוות הדעת העלה מומחה התביעה אפשרות חלופית, לפיה חומר אטימה שנמרח במישקים שבין האריחים הוא שגרם ליצירת הכתמים, אך טענה זו נזנחה בהמשך על ידי התובע.

מנגד, הנתבעת אינה מכחישה קיומם של כתמים על אריחי הריצוף, אך טוענת כי הדבר לא נגרם באחריותה ו/או בשל גורם שבשליטתה.

לטענת הנתבעת, הכתמים נוצרו בשל שטיפת המרצפות בכמות מים מופרזת, על ידי אשת התובע, לאחר הריצוף וטרם ביצוע עבודות הליטוש, בזמן שהמישקים בין האריחים לא היו אטומים.

לטענת הנתבעת, הצהירה אשת התובע באזני הלטש כי מיד לאחר הריצוף שטפה את הרצפה עם כמויות גדולות "כדי שיהיה קל יותר". בכך פעל התובע בניגוד להנחיות בכתב שנתנו לו בעת רכישת האריחים, ולפיהם "חל איסור חמור להציף את משטח אריחי השיש הטבעי במים, דבר הגורם להצפת התשתית ולכתמים על פני האריחים".

כל אחד מהצדדים הגיש חוות דעת מומחה מטעמו התומכת בגרסתו.

חוות דעת המומחה מטעם מומחה בית המשפט

בדיון שהתקיים ביום 18/1/11 הסכימו הצדדים על מינוי מומחה מטעם בית המשפט, מונה המהנדס אחי קליין ליתן את חוות דעתו במחלוקת בין הצדדים.

מר קליין ביקר במקום ושוחח עם הצדדים.

בחוות דעתו מציין מר קליין כי בעת ביקורו בבית התובע הוצג לו אריח בודד מן האריחים שסופקו לתובע על ידי הנתבע. באריח זה שלא רוצף, לא נמצאו כתמים בהיקפו, ולפיכך גם הוא סבור כי ניתן לייחס את הכתמים לפעילות כלשהי, שבוצעה לאחר הנחת הריצוף. מר קליין מסכים עם מומחי הצדדים כי הגורם להכתמת הריצוף הוא חדירת רטיבות אל חול המילוי שמתחת לריצוף במועד כלשהו לאחר ביצוע הריצוף.

המומחה מר קליין מציין בחוות דעתו כי הכתמים מצויים על המשטח המרוצף בקומה התחתונה, במקום בו בוצע הליטוש, זאת במובחן מהמשטח המרוצף בקומה העליונה, שם לא בוצע ליטוש, ולא נצפו כתמים על האריחים.

מר קליין מציין כי מדובר במחלוקת עובדתית בין הצדדים, אשר אינה בתחום מומחיותו עם זאת הינו קובע כי "מבחינת הסבירות ההנדסית של טענות הצדדים ומבלי לקבוע דבר לגבי העובדות שבמחלוקת חלוקה ראויה של הנזק הנתבע היא 80% לכהן ו-20% לשיש דן.."

דיון והכרעה

למעשה, רוב העובדות מוסכמות על הצדדים.

הנתבעת סיפקה לתובעת אריחי שיש אבן לריצוף שתי קומות בבית מגוריו.

עבודות הריצוף בוצעו על ידי רצף מטעם התובע ועבודות הליטוש על ידי בעל מקצוע מטעם הנתבעת.

אין מחלוקת בין המומחים השונים, בדבר קיומם של כתמים כהים בהיקף המרצפות, שנגרמו לאחר ביצוע עבודות הריצוף. כאמור, השאלה שבמחלוקת הינה בדבר מקור הרטיבות שגרם להופעת הכתמים.

לאחר בחינת חומר הראיות ועיון בחוות הדעת ובטיעוני הצדדים, ובמאזן ההסתברויות, שוכנעתי בגרסת התובע, לפיה הרטיבות נגרמה בגלל שימוש לא נכון במים במהלך ביצוע עבודות הליטוש שבוצע מטעם הנתבעת.

המומחה מטעם בית המשפט מסכים כי ישנן שתי אפשרויות, האחת, שבוצעה שטיפה לאחר הנחת המרצפות ולפני הליטוש, והשניה, שנעשה שימוש לא נכון במים בעת חירוץ המישקים. המומחה מציין כי אין בפניו מידע עובדתי לבירור שתי האפשרויות האמורות, וכי טענות הצדדים צריכות להתברר עובדתית בפני בית המשפט. עם זאת, קובע המומחה כי "מבחינת הסבירות ההנדסית של טענות הצדדים ומבלי לקבוע דבר לגבי העובדות שבמחלוקת חלוקה ראויה של הנזק הנתבע היא 80% לכהן ו-20% לשיש דן".

לא ברור לי על מה סומך המומחה בקביעתו זו, שכן מחד הינו מחלק את האחריות בין הצדדים, אך מאידך מציין, כי הדבר נעשה מבלי להכריע במחלוקת העובדתית ביניהם, ומטעמים של "סבירות הנדסית", שלא ברורה לי טיבה ופשרה.

חוות דעת המומחה מטעם בית המשפט, אינה תורמת לבירור המחלוקת שבפני, כאמור, נכח היותה עובדתית במהותה. עם זאת, ניתן ללמוד מחוות הדעת כי כתמי הרטיבות מצויים על גבי המשטח המרוצף בקומה התחתונה, שם בוצע הליטוש, במובחן מהמשטח המרוצף בקומה העליונה, שם לא בוצעו עבודות ליטוש ולא נמצאו כתמים על גבי האריחים. בכך יש בחוות דעת המומחה מטעם בית המשפט לתמוך בעמדת התובע, ולפיה חדירת המים לתשתית הריצוף הינה תוצאה של ליטוש לא מקצועי, שכן אם נכונה טענת הנתבעת כי נעשה שימוש לא מידתי במים לאחר הנחת המרצפות ולפני הליטוש, היה מצופה למצוא כתמים גם בקומה העליונה, מה שאינו כן.

התובע ורעייתו העידו בבית המשפט כי ידוע היה להם שאין לשטוף את המרצפות וכי לא שטפו את המשטח המרוצף טרם ליטושו. עדותם של התובעים לא נסתרה, ולמעט טענה בעלמא שנטענה בכתב ההגנה ולפיה "אשת התובע התוודתה.. כי שטפה באופן יסודי ועם כמויות מים גדולות את משטח השיש...", לא הובאה עדות של אותו אדם ששמע את הדברים מפיה, ואף לא צוין באזני מי נאמרו כביכול הדברים.

לשאלת בית המשפט: "אחרי הריצוף עשו מילוי וכל הבית התמלא אבק", השיבה אשת התובע: "כשהוא (מבצע הליטוש-ג.א) עשה את המכונה הם ביקשו את הצינור של המים, כי הכל יעלה לי אבק. הוא עשה ככה עם הצינור..."

מר מוטי אשכנזי שהוזמן לבצע הליטוש מטעם הנתבעת, העיד על תהליך ביצוע ליטוש. מר אשכנזי הסביר כי בתחילה פותחים את המישקים בין האריחים (הפוגות-ג.א.) באמצעות דיסק, אשר מרחיב ומעמיק את הפוגות, לצורך מילוין בדבק להדבקת האריחים.

מר אשכנזי הסביר כי שלב זה של חירוץ הפוגות יוצר כמויות גדולות של אבק אותן שואבים באמצעות שואב אבק תעשייתי. לאחר שאיבת האבק, מלטשים את שאריות הדבק עם יהלום, לצורך הסרתן ולשם קבלת משטח אחיד. פעולה זו נעשית באמצעות יהלום ותוך שימוש במכונת מים, כאשר תפקיד המים הוא לקרר את היהלום.

לדברי אשכנזי, טענת אשת התובע, לפיה בשלב חרוץ הפוגות נעשה שימוש במים אינה אפשרית, שכן פעולה זו אינה ניתנת לביצוע בתנאים רטובים ו"אין מכשיר שיכול לעבוד ברטוב".

מר אשכנזי הסביר כי אשת התובע טעתה לחשוב כי השימוש במים נעשה בשלב חירוץ המישקים, בעוד שרק בשלב מאוחר יותר, לאחר אטימת המישקים בדבק, נעשה שימוש במים.

מר אשכנזי לא נכח במקום, לא הובאו לעדות העובדים שביצעו את הליטוש בפועל, ואין לדעת אילו פעולות בוצעו הלכה למעשה. מר אשכנזי תיאר בעדותו באופן כללי את תהליכי הליטוש, אך אין לקבוע בוודאות כי כך בוצע בפועל.

בנסיבות הענין, בהן עומדת לפני עדות התובע ורעייתו, אשר לא נסתרה, לפיה לא עשו שימוש במים לאחר הריצוף וטרם עבודות הליטוש, וכן ממצאי המומחה מטעם בית המשפט, לפיהם בקומה העליונה, בה לא בוצעו עבודות ליטוש, אין למצוא כתמי רטיבות על האריחים. בנוסף, נוכח הימנעות הנתבעת מלהעיד את מבצעי הליטוש בפועל, ראיתי לקבל גרסת התובע ולקבוע כי חדירת מים אל מתחת לתשתית הריצוף נגרמה בעקבות ליטוש לא מקצועי.

קיומם של פגמים באריחים ואספקה חלקית של מרצפות

תביעתו של התובע לפיצוי בגין אספקה של אריחים פגומים נדחית, מששוכנעתי מחוות דעת המומחה מטעם בית המשפט כי מדובר באבן טבעית המאופיינת בחוסר אחידות, סדקים וחרירים, אשר אינם מגיעים לכדי פגמים באבן.

גם הטענה בדבר אספקה חלקית של אריחים נדחית, מהטעם שנטענה לראשונה על ידי התובע בישיבת ההוכחות, מבלי שניתנה לנתבעת אפשרות להתגונן מפני טענה זו.

בחינת הנזק

התובע הגיש תביעה על סך 31,000 ₪, בהתבסס על חוות הדעת מטעמו, לפיה, עלות עקירת הריצוף וריצוף של שיש אחר תחתיו נאמדת בסך 81,600 ₪ (ריצוף+עבודה).

את הפער בין הערכת הנזק על ידי מומחה לבין הסכום הנתבע בפועל הסביר התובע לבית המשפט ברצונו לסיים בהקדם את ההליכים המשפטיים על דרך הגשת תביעה קטנה, ורצונו למכור את הבית בקרוב.

חוות הדעת בענין הערכת הנזק לא נסתרה על ידי מומחה הנתבעת ומומחה בית המשפט אינו מתייחס לענין זה בחוות דעתו.

משלא נסתרה חוות הדעת בענין עלות הנזק, ראיתי לקבוע לתובע פיצוי בסכום הנתבע, בסך 31,000 ₪.

כן ראיתי לחייב הנתבעת בתשלום שכר טרחתו של המומחה מטעם בית המשפט, ששולם על ידי התובע, בסך 2,320 ₪, וכן בהוצאות משפט בסך 1,000 ₪.

סה"כ תשלם הנתבעת לתובע סך בן 34,320 ₪.

הסכום ישולם לתובע תוך 30 יום מיום מתן פסק הדין.

מזכירות תשלח העתק פסק הדין לצדדים.

ניתן היום, כ"ד אלול תשע"ב, 11 ספטמבר 2012, בהעדר הצדדים.

קלדנית: כרמלה עובדיה