הנאשם הודה והורשע בכתב אישום חמור, שעניינו גרם תאונת דרכים עצמית, בגין נהיגה בקלות ראש ובשכרות, כל זאת בהיות הנאשם בלתי מורשה לנהיגה ומכאן, נהג גם ללא ביטוח תקף.

על פי עובדות כתב האישום, הרי שביום 17.4.10, בסמוך לשעה 03:30, נהג הנאשם ברכב בתל אביב, בדרך נמיר, בהיותו בלתי מורשה לנהיגה, סטה לפתע שמאלה כיוון נסיעתו, עלה על אי תנועה בנוי, פגע במעקה בטיחות ובאדניות המוצבות על אי התנועה ועבר למסלול הנגדי. כתוצאה מהתאונה, ניזוק הרכב. כל זאת אירע, כאשר הנאשם שיכור ובגופו 510 מיקרוגרם אלכוהול לליטר אוויר נשוף, כמות העולה פי שתיים על הכמות המותרת לנהג.

ביום 23.11.10, נדון הנאשם בהעדר, על ידי כבוד הש' איזקסון, לאחר שאישור מסירה של הזמנה שנשלחה לכתובת מגוריו, הוחזרה בציון "לא נדרש".

בנסיבות שיפורטו להלן, בוטל פסק הדין בהעדר, התיק נקבע מחדש להקראה בפני ואחר מכן לשמיעת ראיות ולבסוף, חזר בו הנאשם מכפירתו, הודה במיוחס לו ולבקשת בא כוחו וכיוון שהמאשימה הודיעה, בישיבת ההקראה, כי עמדתה בתיק זה הנה למאסר בפועל, נשלח הנאשם אל שירות המבחן, על מנת שיינתן תסקיר בעניינו.

ביום 21.3.13, לאחר קבלת התסקיר, שלא בא בהמלצה כלשהי בעניינו של הנאשם, טענו הצדדים לעונש.

ב"כ המאשימה תיאר את נסיבות האירוע, הדגיש את חומרת העבירות בהן הורשע הנאשם וביקש שבית המשפט יטיל על הנאשם עונש מאסר בפועל, פסילה ממושכת לשנים, מאסר מותנה לתקופה משמעותית, פסילה על תנאי והתחייבות כספית. מטעם המאשימה, הוגש גיליון הרשעות קודמות של הנאשם בפלילים. ב"כ המאשימה הפנה בטיעוניו לת.ד. 2048/09.

ב"כ הנאשם, מצדו, הדגיש כי הנאשם נותן את הדין על אירוע משנת 2010 וטען כי ההליך שהתנהל בפני כבוד הש' איזקסון לא היה תקין ופגע בזכויותיו של הנאשם.

לדברי ב"כ הנאשם, שנתמכו במסמכים שהיו מצויים בתיק בית המשפט, הרי שביום 23.11.10, עת נדון הנאשם בהעדר לעונש של פסילה בפועל, פסילה מותנית וקנס כספי, נרשם בפרוטוקול, מפי התובעת שהופיעה בדיון, כי "אם הנאשם היה מתייצב, הייתי מבקשת להשית עליו מאסר על תנאי".

בהמשך, ביום 19.12.10, דאגה התובעת לשלוח אל הנאשם, הודעה על גזר הדין, באמצעות איש משטרה.

בהגיע השוטר אל כתובתו של הנאשם, התברר לו משיחה עם אביו, כי הנאשם מרצה עונש מאסר בבית הסוהר, שם שהה גם במועד בו נדון בהעדר.

בנסיבות אלה, ביום 27.12.10, הגישה המאשימה לבית המשפט בקשה לביטול פסק הדין בהעדר וזאת לטענת ב"כ הנאשם, בחוסר סמכות, שכן סעיף 130 לחוק סדר הדין הפלילי, מאפשר רק למי שנדון בהעדר, לבקש את ביטול פסק הדין ולא למאשימה.

כבוד הש' איזקסון קבע לדיון בבקשה ליום 2.3.11 ולמועד זה, הובא הנאשם לדיון על ידי שב"ס, כאסיר ובפרוטוקול הדיון נרשם מפיו ולטענת ב"כ הנאשם בניגוד לרצונו, כי הוא מבקש לבטל את פסק הדין שניתן נגדו בהעדר וזאת מבלי שב"כ המאשימה מודיעה כי עמדתה העונשית הנה למאסר בפועל.

כבוד הש' איזקסון ביטל את פסק הדין והתיק נקבע להקראה ואור פרישתו של כבוד הש' איזקסון לגמלאות, המשיכו ההליכים בפני.

ב"כ הנאשם טען כי המאשימה נהגה באופן שאינו ראוי וכי לא הייתה לנאשם עצמו כל סיבה לבקש את ביטול פסק הדין, אם היה יודע כי בכוונת המאשימה, לעתור לעונש של מאסר בפועל.

לדברי ב"כ הנאשם, הנאשם הודה וחסך זמן שיפוטי יקר ויתרה מזו, שיקם ושינה את חייו, בעזרת אשתו, לה הוא נשוי כשנה וכיום הוא מצוי בהליך גיור, מצפה לילדו הראשון ומסייע לאשתו בגידול שלושת ילדיה מנישואים קודמים.

לשיטתו של ב"כ הנאשם, הדברים אינם באים לידי ביטוי בתסקיר שירות המבחן, כיוון ששירות המבחן התייחס אליו כאילו הוא מכור לסמים מחד, אך מאידך, בשל קשיי תקציב, לא שלח את הנאשם לבדיקות שתן, כל זאת כאשר אינו נותן את הדין על עבירות הקשורות לשימוש בסמים ואינו סובל מבעית התמכרות כלשהי.

לדברי ב"כ הנאשם, לנאשם עבודה קבועה והוא מפרנס את משפחתו, מצוי, כאמור לעיל, בהליך של גיור וטיפול ב"בית חוסן", כפי שהציע שירות המבחן, אינו נדרש בעניינו ויוציאו ממסגרת חייו הנורמטיבית, נכון להיום.

ב"כ הנאשם ביקש להדגיש כי מדובר באירוע חד פעמי ולחובת הנאשם אין כל רישום תעבורתי, לא לפני האירוע נשוא כתב האישום ולא אחריו.

לאור כל האמור, ביקש ב"כ הנאשם כי בית המשפט לא ימצה את הדין עם הנאשם ויסתפק בעונש מאסר מותנה ופסילה בפועל, ללא מאסר בפועל ויתחשב בגובה הקנס הכספי.

הנאשם ביקש אף הוא את התחשבותו של בית המשפט, טען כי היה צעיר וטעה, אך אינו מתכוון לחזור על טעויות העבר.

אשתו של הנאשם, הגב' רותם סטולרו, העידה כי הנאשם השתנה וכי במהלך 18 החודשים שהם יחד, לא ראתה כל התנהגות עבריינית מצדו וכי הוא משמש דמות אב לשלושת ילדיה, שאחד מהם אובחן כאוטיסט. כמו כן, העידה כי משפחתה כולה אימצה ללבה את הנאשם ומסייעת בשיקומו.

דיון והכרעה

מתחם הענישה ההולם ייקבע על-פי סעיף 40ג(א) לחוק העונשין ולפיו יש מקום ליתן משקל לערך או הערכים החברתיים שנפגעו מביצוע העבירה ומידת הפגיעה בהם, למדיניות הענישה הנהוגה ובנסיבות הקשורות בביצוע העבירה, כאמור בסעיף 40ט.

באשר לעבירה של נהיגה כבלתי מורשה לנהיגה, נאמר בפסיקה -

בעפ"ת 16612-03-11, קבעה כבוד הש' אוהד: "בימ"ש זה קבע לא אחת כי העונש הראוי לנוהג בפסילה הוא מאסר בפועל מאחורי סורג ובריח. על אחת כמה וכמה, כשאותו נהג הינו בלתי מורשה".

בע"פ 6404/09, אבו לאלקיעאן נ' מ"י, קבעה כבוד הש' רז לוי :

"עסקינן איפוא במערער אשר אין לו רישיון, אשר הורשע כבר בעבירה של נהיגה ללא רישיון ולמרות האמור, שב ונוהג לא רק ללא רישיון, דבר כשלעצמו יש בו כדי להוות סיכון בטיחותי לכל המשתמשים בדרך, כאשר אדם שאינו מורשה כלל לנהוג, נוהג בכביש תוך שהוא מסכן את הציבור...".

ברע"פ 10563/05 קלפון נ' מ"י, קבע כבוד הש' ג'ובראן:

"המבקש הוכיח עצמו כעבריין תעבורתי מועד, אשר לא נרתע מלהפר את צווי בית-המשפט. חרף העובדה, שמעולם לא הוצא למבקש רישיון נהיגה כדין, לא נמנע מלאחוז שוב ושוב בהגה, ולנהוג ללא רישיון, תוך שהוא מסכן את חייהם של אנשים אחרים ואת חייו שלו".

בעפ"ת 1784/09 מ"י נ' זידאן מנסור, קבעה כבוד הש' אוהד:

"על חומרת העבירות שביצע המשיב אין צורך להכביר מילים. הנוהג ברכב בלא שקיבל את הכישורים והמיומנות לעשות כן, כמוהו כמי שנוהג בכלי משחית (וכרולטה רוסית עשוי לפגוע במשתמשים בדרך, אנשים חפים שניתן אילו פגע בהם לומר שהיו במקום הלא נכון בזמן הלא נכון).

הקטל בדרכים, התאונות המותירות אחריהן פגיעות קשות, נכויות קשות בדרגות כאלה ואחרות, הגורמות להרס

הקורבן ומשפחתו הקרובה, ולפגיעה בציבור כולו. על בית המשפט ליתן דעתו על הציבור העשוי להיפגע בכביש, לציבור זה, כולל כל אחד ואחת מאיתנו. על בית המשפט לערוך את האיזון בין האינטרס הציבורי, לפיו אנשים מסוגו של המשיב לא ינהגו כלל כל עוד לא ניתן להם רישיון נהיגה, לבין האינטרס הפרטי של המשיב כנאשם/כמערער. ידו של האינטרס הציבורי על העליונה".

בעמ"ת 1636/09 אבו ראס נ' מ"י, קבעה כבוד הש' אוהד:

בעבירות אלה של נהיגת אדם בהיותו בלתי מורשה, נלוות לחומרת העבירה מסוכנות "זועקת לשמיים" העשויה להעלות במחיר דמים של חפים מפשע שיימצאו במקרה בנתיב נסיעתו של הנהג הבלתי מורשה".

בנסיבות אלה ולאור הערכים החברתיים שנפגעו – סיכון חיי אדם ושלטון החוק והפגיעה בהם ולאור מדיניות הענישה הנוהגת בתחום כפי שנקבע על ידי בתי המשפט בפסקי הדין הנ"ל ואחרים, הרי שמתחם הענישה בעבירות כאלה כולל פסילה בפועל לתקופה שבין 3 חודשים, כקבוע בחוק ל-36 חודשים ובין אי הטלת מאסר בפועל ועד מאסר בפועל לתקופה של 24 חודשים.

בנוגע לעבירה של נהיגה בשכרות, נאמר בפסיקה -

ברע"פ 3638/12 ווקנין נ' מ"י, קבע כבוד הש' רובינשטיין:

"המדובר על פי חוק בעונש המינימום. ... נזכור כי הנהיגה בשכרות היא מן הרעות החולות שבכביש, שסכנתן בצדן ועלולות לגרום לאסונות, בחינת "מכונת מוות נעה". ההחמרה היא גישת המחוקק, וסטייה ממנה היא חריג, והמחמיר אינו מפסיד".

ברע"פ 771/12 נחשון נ' מ"י, אמר כבוד הש' רובינשטיין :

"פסילת נהגים הנתפסים בשכרות היא - ניתן לומר - אמצעי מגן לציבור שקבע המחוקק, ולא רק גמול והרתעה לעוברי העבירה. אחריותו הראשונה של בית המשפט, על פי צו המחוקק ועל פי שליחותו, היא כלפי הציבור".

בנסיבות אלה ולאור הערך החברתי שנפגע – סיכון חיי אדם והפגיעה בו ולאור מדיניות הענישה הנוהגת בתחום כפי שנקבע על ידי בית המשפט העליון בפסקי הדין הנ"ל וכן ברע"פ 5094/12 חטיב נ' מ"י, רע"פ 9272/12 טנצפף נ' מ"י ועוד, הרי שמתחם הענישה בעבירות כאלה כולל פסילה בפועל לתקופה שבין 24 חודשים, כקבוע בחוק, ל-48 חודשים ובין אי הטלת מאסר בפועל ועד הטלת מאסר בפועל לתקופה שלא תעלה על 12 חודשים.

לפיכך, מתחם הענישה הכולל לעבירות בהן הורשע הנאשם, הנו פסילה בפועל שבין 24 חודשים ועד 5 שנים ובין אי הטלת מאסר בפועל ועד למאסר לתקופה של עד 24 חודשים.

לנסיבות ביצוע העבירה ולנסיבות שאינן קשורות בביצוע העבירה, לרבות עברו התעבורתי והפלילי של הנאשם ונסיבותיו האישיות, יינתן משקל בקביעת העונש, במסגרת המתחם האמור.

נסיבות הקשורות בביצוע העבירות

כאמור לעיל, מדובר באירוע חמור ואך בנס לא הסתיימה התאונה בחבלות גוף ואפילו באבדות בנפש, נוכח העובדה כי הנאשם נהג ברכב, כאשר לא הוכשר כלל לנהיגה וכאילו לא די בכך, הרי שהיה גם שיכור ונתון תחת השפעת משקאות משכרים.

נסיבות שאינן קשורות בביצוע העבירות

כמפורט לעיל, בטיעוני ב"כ הנאשם, הרי שמבלי להרחיב יתר על המידה, התרשמתי כי אכן לא נשמרו זכויותיו הדיוניות של הנאשם במסגרת ההליך ויש להצר על אופן התנהגותה של המאשימה, אשר מצווה בראש ובראשונה, לפני כל דבר אחר, על שמירת תקינותו של ההליך הפלילי.

הנאשם הודה ונטל אחריות למיוחס לו בכתב האישום שבנדון.

מדובר באירוע משנת 2010 ואין לחובת הנאשם רישומים קודמים, או מאוחרים, בתעבורה והרשעתו האחרונה בפלילים הנה אף היא משנת 2010.

אומנם, תסקיר שירות המבחן אינו בא בהמלצה כלשהי בעניינו של הנאשם, אך אני סבורה כי בא כוחו הציג נימוקים משכנעים לאמור בתסקיר, נוכח מצבו של הנאשם נכון להיום.

התרשמתי, כי הנאשם אכן מצוי בדרך חדשה בחייו ובנסיבות אלה, מצווה גם בית המשפט להושיט לו יד וליתן לו הזדמנות להוכיח כי אכן שינה דרכיו, מצוות סעיף 40ד(א) לחוק העונשין.

לאור כל האמור לעיל ולאחר שנתתי דעתי לטיעוני הצדדים, אני גוזרת על הנאשם את העונשים הבאים:

1. קנס כספי בסך 4000 ₪ או 40 ימי מאסר תמורתם. הקנס ישולם בעשרה תשלומים שווים ורצופים, הראשון לא יאוחר מיום 24.4.13.

2. 40 חודשי פסילה בפועל. בהיות הנאשם בלתי מורשה לנהיגה, תמנה הפסילה מהיום, ללא צורך בהפקדה.

3. אני דנה את הנאשם ל-10 חודשי מאסר וזאת על תנאי למשך 3 שנים. המאסר יחול על עבירות של נהיגה בשכרות, נהיגה תחת השפעת משקאות משכרים, נהיגה בזמן פסילה ונהיגה כבלתי מורשה לנהיגה.

4. הנאשם יחתום על התחייבות כספית בסך 20000 ₪ למשך 3 שנים, להימנע מעבירות של נהיגה בשכרות, נהיגה תחת השפעת משקאות משכרים, נהיגה בזמן פסילה ונהיגה כבלתי מורשה לנהיגה.

ההתחייבות תחתם היום. לא יחתום – ייאסר למשך 20 יום.

הודעה לנוכחים הזכות לערער על גזר הדין תוך 45 יום.

ניתן היום, י"ג ניסן תשע"ג, 24 מרץ 2013, במעמד הנוכחים.