לפני כבוד השופטת שושנה אלמגור |
התובעים | 1. רויטל שפרן 2. אהוד לביא 3. גיא יעקב זבליק 4. שגיא שוויקה 5. אנדראה שוויקה 6. רון ראובן שלום 7. אסף ויגדור 8. אוֹרי אושר 9. גלעד הרמן 10. אילן זמיר-בר־ניב 11. רוני לוינגר־כהן 12. שרית מאיו 13. עדי קוטליצקי | 14. אופיר ג'ורג'י חבה 15. לימור מנדלבוים־רפפורט 16. קרן אומן־לוי 17. רן וולפסון 18. נדב הדר 19. הילה דובדבני (יעקובי־רייך) 20. שאול פונט 21. אנה יחזקאל (אפשטיין) 22. אסף פנחס פלג 23. לינדה בהו־זקאק 24. ירון יוסוביץ' 25. עדי מרגלית | |
ע"י ב"כ | עו"ד מירה (רשף) גותי ועו"ד יואב גותי | ||
נ ג ד | |||
הנתבע | בית הספר המרכזי למלונאות בע"מ | ||
ע"י ב"כ | עו"ד חיים כהן ועו"ד צפנת שובל | ||
פ ס ק - ד י ן |
לפניי תובענה כספית שהתובעים בה טוענים כי הנתבע הציג לפניהם מצגי שווא שעליהם הסתמכו, וכי בעקבות זאת נגרמו להם נזקים מספר.
פ ת ח ד ב ר
1. הנתבע, שבעליו הם מדינת ישראל והתאחדות המלונות בישראל, מפעיל בבית המלון ,תדמור' שבעיר הרצלִיה בית ספר אשר מכשיר את תלמידיו במלונאות, בהארחה ובהסעדה. בזמנים הנוגעים לתובענה הציע מסלול לימודים שתחילתו נלמדת בבית הספר וסופו במוסדות אחרים להשכלה גבוהה בישראל או מחוץ לה. התובעים בתובענה שלפניי למדו באותה מתכונת שנתיים בארץ ושנה באוניברסיטה Johnson & Wales (להלן: J&W), בקמפוס שבפרובידנס – בירתה של הקטנה במדינות ארצות-הברית, רואוד-איילנד (להלן: המסלול). הם עשו זאת במחזורים שונים, החל בשנת הלימודים 1997–1998 וכלה ב-2006–2007. לטענתם, הנתבע הציג לפניהם מצג שלפיו הלימודים במסלול הם אקדמיים וכי בסופו הם יזכו בתואר ראשון שיוכר הן בישראל הן בחוץ-לארץ. ואולם רק אחרי שגמרו למלא אחר חובותיהם (רובם הוסיפו ללמוד ב-J&W מִנהל עסקים לתואר שני אחרי שסיימו את המסלול) וקיבלו שם את התארים למדו כי הם אינם שקילים לתארים אקדמיים במקומותינו. זאת, מן הטעם שהלימודים אצל הנתבע אינם לימודים אקדמיים.
התובעים מבקשים לקבל שאילו ידעו כי התארים שהמתינו להם בסוף המסלול ואחריו לא יוכרו בישראל, הם לא היו כורתים חוזים עם הנתבע ולא היו בוחרים ללמוד במסלול – שלגרסתם הוצג להם כתכנית הדגל של המוסד – על כל ההשקעה המתחייבת מכך. העילות שעליהן ביססו את תובענתם שאובות מדיני הנזיקין ומדיני החוזים, ומצג השווא שהם מייחסים לנתבע מתבטא לשיטתם בהפרת חוזה, בתרמית, בהטעיה ועוד. כמו-כן הם גורסים כי עשה עושר ולא במשפט.
2. הנתבע טוען מנגד כי התובעים התקשרו עמו ביודעם שאצלו, להבדיל מהמוסדות האקדמיים שאליהם ניתן להמשיך במסלול, נלמדים לימודי מקצוע שבסופם מקבלים תעודת גמר. כמו-כן ידעו, הוא גורס, כי התארים ש-J&W מעניקה ,,[...] מוכרים לצרכי לימודי המשך באוניברסיטאות, בזמנים הרלוונטיים'' (סעיף 3 לסיכומים מטעמו; ההדגשות בפסק-דין זה אינן במקור אלא אם צוין אחרת). הואיל ולטענתו, כל זה הוצג לפני התלמידים בטרם פתחו בלימודים וגם במהלכם, הוא סבור כי לא הוליך את התובעים שולל. מכל מקום לגישתו, בתקופה הנוגעת לתביעה היה ידוע לכל בר-בי-רב שיש קושי בהכרה בתארים שהושגו מחוץ לישראל, ולהשקפתו, הלימודים במסלול – ולא התואר אשר הקנו – הם-הם שהיו חשובים לתובעים יותר מכול.
סייג אחד בכל-זאת שם הנתבע להצהרתו בדבר המצגים שהציג. הוא מאשר כי בפרסום שראה אור בשנה 1997–1998 הופיעו הצהרות מטעות, אך לטענתו, המעוות תוקן מיד: המונח ,,לימודים אקדמיים'' הוחלף ב,,לימודים מתקדמים'', האמירות ,,התואר מוכר בארה"ב ובישראל'' ו,,תארים מקצועיים ואקדמיים מוכרים בישראל, בארה"ב ובאירופה'' שונו אף ליתר ביטחון, ושֵם התואר ,,מוכר'' לא נכתב עוד אם לא דובר בהמשך לימודים לתואר שני או במוסדות להשכלה גבוהה בישראל. ככלל, אליבא דנתבע,
[...] כבר במהלך אותה השנה שונה אופן הפרסום והובא עדכון בפני התלמידים כי []מדובר בבי["ס] מקצועי בלבד, כפי שהועלה בפרסום קודם, []אשר הלימודים בו הינם לימודים מתקדמים המאפשרים רישום לאוניברסיטאות להמשך לימודים לתארים מתקדמים בארץ ובחו"ל, ולא כפי שהשתמע מהפרסום.
(סעיף 91 לכתב ההגנה)
הנתבע מסביר כי תלמידים אשר השלימו את חוק לימודיהם ב-J&W אחרי שסיימו את פרק הלימודים אצלו קיבלו מאותה אוניברסיטה את התואר בוגר במדעים, והוא ,,[...] הקנה להם באותם ימים את הזכות להמשיך ללימודי המשך לתואר שני באוניברסיטאות בישראל'' (סעיף 12 לסיכומים מטעמו).
טענה נוספת בפי הנתבע, והיא שתביעות התובעים, או לפחות חלקן, התיישנו. התובעים דוחים את הטענה כאחד.
3. בפתח הדברים אציין כי בה בשעה שנדון תיק זה לפניי נדונה תובענה דומה נגד הנתבע בבית משפט השלום בתל-אביב-יפו, שאותה הגישו שישה תלמידים אשר החלו ללמוד אצל הנתבע בשנת 2006. התובעים שם התכוונו להשלים את הלימודים באוניברסיטה או במכללות בישראל, וטענו כי מצגיו של הנתבע הוליכו אותם להאמין שיוכלו לעשות זאת במסלול מקוצר לאחר שיסיימו את לימודיהם אצלו. בהתקרב סופם של הלימודים אצל הנתבע נודע להם, לגרסתם, כי מוסדות מסוימים ששקלו להירשם ללימודים אצלם לא התחייבו מעולם להכיר בלימודים אצל הנתבע כבסיס להשלמת תואר ראשון. בפסק-הדין קבעה השופטת שרון גלר כי האפשרות להשלים את הלימודים במסלול מקוצר במוסד אקדמי הוצגה לתובעים לפני שהתקשרו עם הנתבע, ,,[...] כי מצג זה התברר כמצג שווא [...] וכי הוכח לפני, כי במועדים הרלבנטיים אפשרות זו של השתלבות במסלול מקוצר כאמור, לא הייתה פתוחה לפני תלמידי הנתבעת'' (ת"א [שלום ת"א] 8062-11-09 שוורץ נ' בית-הספר המרכזי למלונאות בע"מ, פסקה ד1(ד) [פורסם באר"ש, 24.03.2014]).
התובעים בתיק שלפניי טוענים כזכור כי גילו שהמצג אשר הוצג להם לא היה נכון רק אחרי שגמרו את לימודיהם ב-J&W.
ד י ו ן ו ה כ ר ע ה
4. השאלות שיש לבחון כדי להכריע בתובענה הן האם הנתבע הטעה את התובעים, האם הציג לפניהם מצגי שווא, האם רימה אותם, האם הפר את החוזים עמם והאם התעשר על חשבונם שלא כדין.
לגרסת התובעים, על-פי מה שהציג להם הנתבע, את התואר המוכר בישראל ובחו"ל ניתן לקבל בשתי דרכים. הראשונה היא המסלול, שבו יש ללמוד שנתיים לימודים אקדמיים אצלו עד לקבלת תעודת ,,מנהל מלונאי בכיר'', והשנה השלישית נלמדת ב-J&W. בדרך השנייה (אשר נדונה בתיק שהתברר בבית משפט השלום) התלמיד מקבל את התואר מאחד מכמה מוסדות אקדמיים בישראל, שאליו הוא ממשיך בתום השנתיים שבהן חבש את ספסל הלימודים של הנתבע. התובעים הדגישו כי הדברים נאמרו להם מפי נציגי הנתבע וגם נכתבו עלֵי שנתונים ומסמכים שונים (ראו פרק ג ונספח ז לתצהירי העדויות הראשיות שלהם). לאחר ששמעתי את העדויות ובחנתי את המסמכים ואת יתר הראיות, באתי למסקנה כי אכן הנתבע הציג לפני התובעים מצג שווא כגרסתם, ואנמק:
א) ב,,מדריך לנרשמים ללימודים האקדמיים במלונאות'' שיצא לקראת שנת הלימודים 1997–1998 (נספח ז(1) לתצהירי התובעים) פנה הנתבע אל המועמדים כהאי לישנא: ,,אנו שמחים להציג בפניך את מסלולי הלימודים האקדמיים בבית הספר המרכזי למלונאות תדמור'' (ההדגשה בקו אינה במקור; גם בפסקה שלאחר מכן הודגשו המילים ,,הלימודים האקדמיים''). בפסקה השלישית נכתב כי ,,תוכניות הלימודים שתדמור מציגה כאן למועמד/ת הישראלי/ת מובילות לתארים מקצועיים ואקדמיים מוכרים בישראל, בארה"ב ובאירופה'' (ההדגשה בקו אינה במקור). בסעיף שכותרתו ,,תדמור, המוסד ויעודו'' צוין כי ,,בית הספר מפעיל מזה 7 שנים מסלול מתקדם של לימודי נהול עסקים שנועד לאפשר לבוגרים להשלים תואר אקדמי מוכר באוניברסיטת בר אילן או בחו"ל[...]''. סעיף נוסף הוכתר ,,תוכנית הלימודים האקדמיים בתדמור'', ובהמשך פורטו ,,מסלולי הלימודים האקדמיים בתדמור''. על הלימודים במסלול נכתב כי ,,התוכנית מהווה מסלול לימודי אוניברסיטה רגילים'' וכי התואר מוכר בישראל ובארצות-הברית.
גם ב,,שנתון האקדמי הכללי של לימודי מלונאות'' שיועד לתלמידי מחזור א של ,,מסלול אקדמי ישיר'', אשר נפתח באותה שנה (נספח ח(1) לתצהירי התובעים), בירכה ההנהלה את המצטרפים ,,ללימודים האקדמיים'', ציינה כי היא פותחת את ,,המסלול הישיר לתואר אקדמי בניהול מלונות בינלאומי'' והבטיחה שלתלמידים במוסד תהיה ,,[...] האפשרות להשלים הכשרתם בארץ ובחו"ל לתואר אקדמי במדעי החברה במסגרת אוניברסיטת בר-אילן או להשלים השכלתם לקראת תואר אמריקאי במלונאות''. בסעיף שתיאר את בית הספר ואת ייעודו סופּר כי הוא ,,[...] מפעיל מזה 18 שנים מסלול לימודי מינהל/נהול עיסקי מתקדם שנועד לאפשר לבוגרים להשלים תואר אקדמי מוכר באוניברסיטת בר-אילן או בחו"ל''. אחד המסלולים, אשר נמנה עם ,,מסלולי הלימודים האקדמיים בתדמור'', היה ,,לימודים לתואר ראשון (B.Sc) במסלול ישיר'' וכמו בעלון דלעיל כונה ,,מסלול לימודי אוניברסיטה רגילים'', שתכליתו ,,[...] להביא את הסטודנט לתואר ראשון אחרי 3 שנות לימודים אקדמיים[...]''.
זאת ועוד: בנספח ג לתצהירי התובעים ניתן למצוא אישור לימודים נושא התאריך 11.01.98 שקיבל תובע 14 ממזכירות הנתבע, ושבו אושר כי הוא ,,[...] לומד במוסדנו במסלול האקדמי לקראת תואר B.A. במנהל מלונאי בכיר, ולהשלמת המסלול יוצא [...] ללימודים באוניברסיטתJOHNSON & WALES בארה"ב''.
עד כאן הפרסומים שהוציא הנתבע בתקופה שגם הוא מאשר כי הטעה בה את התלמידים. על-פי המצג שהוצג לתלמידים במחזור 1997–1998, הלימודים אצלו אקדמיים כמו ,,לימודי אוניברסיטה רגילים'', ואחרי שלוש שנות לימוד הבוגרים יהיו זכאים לתואר ראשון מ-J&W אשר יזְכה להכרה בארצות-הברית, באירופה וגם בישראל. יש להעיר כי הוצג עלון נוסף שתיאר את המסלול (נספח ז(4) לתצהירי התובעים), אשר אינו נושא תאריך, ובו הופיע טקסט כמעט זהה לזה שצוטט לעיל:
מועמד/ת יקר/ה,
אנו שמחים להציג בפניך את מסלולי הלימודים האקדמיים בבית הספר המרכזי למלונאות תדמור.
תוכנית הלימודים האקדמיים[...]
תוכניות הלימודים שתדמור מציגה כאן למועמד/ת הישראלי/ת מובילות לתארים מקצועיים ואקדמיים מוכרים בישראל, בארה"ב ובאירופה.
תוכניות הלימודים מכוונות להשלמת תארים ולימודים במספר מסלולים [...]
(נספח ז(4) לתצהירי התובעים;
ההדגשה בקו אינה במקור)
במבוא לאותו עלון נכתב: ,,אנו שמחים להציג בפניך את מסלולי הלימודים האקדמיים בבית הספר המרכזי למלונאות תדמור'' (ההדגשה במקור). התכניות, כך צוין, מקנות תארים מקצועיים ואקדמיים מוכרים בישראל, באירופה ובארצות-הברית. מתחת לכותרת ,,מסלולי הלימודים האקדמיים בתדמור'' ולתיאור המסלול ה,,אקדמי'' הישיר המשותף לנתבע ול-J&W הוער על-יד כוכבית: ,,הוגשה בקשה למשרד התיירות להכרה במסלול''.
ב) הנתבע טוען כי לא הטעה את התובעים לא במעשה ולא במחדל, לא בשלב שקדם לכריתת החוזים וגם לא לאורך תקופת הלימודים. אם כן היה ניתן לְצפות, נוכח הצהרתו כי ההטעיה פסקה בשנת 1999 עם תיקון הפרסומים שהוציא לאור ועם החלפת המונח ,,לימודים אקדמיים'' ב,,לימודים מתקדמים'', כי לא נמצא עוד הצהרות מטעות בשום פרסום. ואולם חומר הראיות שהוצג לי מפריך ציפייה זו על נקלה.
התובעים מפנים לעלון ,,הלימודים המתקדמים במלונאות'' שפורסם לקראת שנת הלימודים 1999–2000 (נספח ז(6) לתצהיריהם) כדוגמה. שם נכתב כי לימודי התאוריה בארץ ומחוצה לה לאחר סיום הלימודים בנתבע יְזכו את הבוגרים ב,,תארים אקדמיים מוכרים'', וכי תכניות הלימודים במסלולים המתקדמים נבנו עם מוסדות אקדמיים שונים. נוסף על J&W נזכרו שם אוניברסיטת בר-אילן והמרכז האקדמי רופין. התובעים מציינים בין היתר גם את המכללה למִנהל ואת הקריה האקדמית אונו כמוסדות שבהם יוכלו ללמוד פרק זה של הלימודים, על-פי המצג.
ב,,מדריך לנרשמים ללימודים המתקדמים במלונאות'' לשנת 1998–1999 (נספח ז(3) לתצהירי התובעים) הופיעה מעל תוכן העניינים הכותרת ,,מדריך לנרשמים ללימודים האקדמיים במלונאות'', ובתוכו סעיפים כמו ,,תוכניות הלימודים האקדמיים בתדמור'' ו,,סדרי הרישום ללמודים האקדמיים בתדמור שכר לימוד''. במבוא נכתב כי לימודי ההמשך הם ,,[...]פרק לימודי תיאוריה במוסדות אקדמי[י]ם בארץ ובחו"ל המעניק למסיימים תארים אקדמי[י]ם מוכרים'' וכי ,,בדפים אלו תמצאו מידע על תוכניות הלימודים בתדמור ועל חלופות המשך לימודי האקדמיה במוסדות העיקריים איתם מצוי תדמור בקשרי הבנה'' (ההדגשה במקור). בסעיף שתיאר את הנתבע הופיע המשפט שלפיו בתשע השנים שקדמו לאותו זמן הפעיל בית הספר ,,[...] מסלול מתקדם של לימודי נהול עסקים שנועד לאפשר לבוגרים להשלים תואר אקדמי מוכר באוניברסיטת בר-אילן או בחו"ל''. שלושה עמודים אחר זאת נכתב בפרק ,,התוכניות האקדמיות של אוניברסיטת J&W בארה"ב'':
לאוניברסיטת Johnson and Wales שורה ארוכה של מסלולים אקדמי[י]ם מוכרים. בין השאר מעניקה האוניברסיטה תואר ראשון במלונאות בין לאומית Bsc in International Hotel and Tourism Management. תואר זה מוצע גם לבוגרי מסלולי הלימודים הגבוהים בתדמור אשר יסיימו בהצלחה לימודים מרוכזים בארץ ויצאו לארה"ב להשלים את התואר בשנת לימודים אקדמית ב J&W.
[...]
וכן: ,,בישראל מוכרים התארים שמעניקה J&W על ידי האוניברסיטאות בארץ לקראת לימודים לתואר שני. התואר מוכר, ידוע ומכובד בענף המלונאות''. משפט נוסף, ,,התואר האקדמי מוכר בארה"ב ובישראל על ידי מוסדות להשכלה גבוהה ומאפשר לתלמידים להרשם לתארים מתקדמים'', נדפס בפרקים שתיארו את תכנית הלימודים במסלולים הישיר והמדורג. בכל הנוגע לתואר הניתן בסיום הלימודים במסלול הניהול העסקי בשיתוף אוניברסיטת בר-אילן, נכתב שהוא מוכר בארץ. הנה-כי-כן גם במדריך לנרשמים לשנת 1998–1999 כינה הנתבע את הלימודים אצלו אקדמיים, וכתב באופן שאינו משתמע לשתי פנים כי השלמת הלימודים ב-J&W במשך שנה אקדמית אחת תקנה למסיימים את המסלול תואר אקדמי מוכר.
גם בעלון נספח ז(5) לתצהירי התובעים נכתב:
[...]
הלימודים המתקדמים המוצעים בתדמור מחולקים לשני פרקי לימוד: פרק לימודי מלונאות גבוהים ומקצועיים בתדמור, המעניק לבוגרים תעודות של מינהל וניהול מלונאי בכיר; ופרק לימודי תיאוריה במוסדות אקדמי[י]ם בארץ ובחו"ל המעניקה למסיימים תארים אקדמי[י]ם מוכרים.
[...]
(ההדגשה בקו אינה במקור)
היה זה נוסח דומה לזה שהופיע בעלון נספח ז(6) מהשנה שלאחר מכן, כאמור לעיל. לפי עלון זה, ,,תעודות הסיום והמנהל מוכרות ע"י משרד התיירות ותעשיית המלונאות. התואר האקדמי מוכר בארה"ב ובישראל ע"י מוסדות ההשכלה הגבוהה ומאפשר רישום לתארים מתקדמים'', וגם בו הופיעה כזכור פסקה דומה לזו שתיארה את שני פרקי הלימוד לעיל.
אין לקבל את טענת הנתבע כי הציג את התואר כמוכר רק לצורכי קבלה ללימודי תואר שני במוסדות להשכלה גבוהה – דבר שלא הוכיח. אמנם בעלון שהנתבע מודה כי הטעה בו (נספח ז(1) לתצהירי התובעים) נכתב כי מי שבידו תואר מ-J&W יוכל להתקבל ללימודים לתואר שני, אך במקומות אחרים באותו מסמך נכתב ללא סייג כי התואר מוכר בארצות-הברית ובישראל, ובשנתון נספח ח(4) נכתב כי בית הספר מאפשר ,,[...] להשלים תואר אקדמי מוכר במוסדות להשכלה גבוהה בארץ ובחו"ל''. גם הכיתוב (למשל בנספח ז(6)) כי ,,התואר האקדמי מוכר בארה"ב ובישראל ע"י מוסדות ההשכלה הגבוהה ומאפשר רישום לתארים מתקדמים'', לא ניתן ללמוד ממנו שהתואר מאפשר רישום לתארים מתקדמים ותו לא, מה גם שבמבוא לאותו עלון נכתב כי הלימודים במוסדות אקדמיים בארץ ובחו"ל, אחרי השנתיים אצל הנתבע, יזכו את הבוגרים בתארים אקדמיים מוכרים. יָתר על כן אף אם אקבל את טענת הנתבע כי הוצג שהתואר מוכר אך לצורכי קבלה לתואר שני – ואין אני קובעת כך – גם מצג זה התברר כמצג שווא. תובעת 13, לדוגמה, העידה כי חפצה להירשם ללימודי תואר שני, אך נמסר לה שללא תואר ראשון מוכר בארץ לא תוכל להתקבל.
ג) תמונה דומה מצטיירת למקרא השנתונים למחזורים שונים שצורפו לתצהירי התובעים כנספח ח.
בשנתון שיועד לתלמידים במחזור ב של המסלול הישיר (ולאחרים) (התשנ"ט, 1998–1999), שבשערו הוכתר ,,שנתון הלימודים המתקדמים בתדמור'' (נספח ח(2) לתצהירי התובעים), נזכרו J&W, המרכז האקדמי רופין ומנהל המכללות של אוניברסיטת בר-אילן כמוסדות שהנתבע משתף פעולה עמם באותן תכניות לימוד. את ,,דבר ההנהלה'' באותו שנתון פתח שלומי נדיר (להלן: נדיר), אז מנהלו הכללי בפועל של בית הספר ולימים מנכ"ל הנתבע, כך:
[...]
הנהלת ביה"ס המרכזי למלונאות ,,תדמור'' הרצליה, וסגל המורים והמדריכים מקדמים את פניכם בברכה עם הצטרפותכם ללימודים האקדמיים בתדמור.
[...]
(כך נכתב גם בשנתונים לארבעת המחזורים
שלאחר מכן, נספחים ח(3)–ח(6))
ובהמשך הודיע:
אנו פותחים השנה את המחזור השני של המסלול הישיר לתעודת מנהל מלונאי מוכר ולתואר אקדמי יחד עם המחזור העשירי של לימודי ניהול עסקי במסגרת ,,המסלול הבכיר ללימודי המלונאות''.
[...]
(משפט זהה, פרט למספרו הסודר של המחזור,
הופיע גם בשנתון למחזור הבא, נספח ח(3))
תואר אקדמי הוא תואר לכל דבר ועניין. אקדים ואומַר כי הנתבע, אשר כפי שנראה ידע כי משרד החינוך בישראל איננו מכיר בתואר בוגר J&W, לא טרח לגלות במצגים שהציג כי לא יהיה מוכר בארץ. בתיאור אחד ממסלולי הלימודים, שהתלמידים בו לא עברו הכשרה במקצועות המלונאות, הובטח כי יוכשרו בהם וכן יעברו ,,[...] הכשרה יסודית ורחבה בקורסים אקדמיים במקצועות ניהול, מנהל עסקים, כלכלה, פסיכולוגיה, מחשבים ועוד''. בסעיף שהוקדש למתכונת הלימודים נכתב: ,,לימודים בכל המסלולים כוללים לימודי אקדמיה ותיאוריה [...]'', ובסעיף ,,המשך לימודים'' – כי הבוגרים של כל המסלולים יכולים להירשם להמשך בישראל ובארצות-הברית. לפי הסעיף שהציג את הנתבע ואת ייעודו,
[...]
בית הספר מפעיל מזה 10 שנים מסלול לימודי נהול המאפשר לבוגרים להשלים תואר אקדמי מוכר באוניברסיטאות בארץ ובחו"ל. המסלול הכשיר עד כה יותר מ 300 בוגרים.
פסקה באותו נוסח הופיעה גם ב,,שנתון הלימודים המתקדמים'' לתלמידי מחזור ג (נספח ח(3)), והפעם נכתב בשער כי ,,המסלול האקדמי של המכללה למנהל, בית-הספר למנהל עסקים'' הוא הגורם המשתתף והמפקח. בשנתון למחזור ד לקראת שנת הלימודים 2000–2001 (נספח ח(4)) הובטח:
בפני בוגרי תדמור שיסיימו בהצלחה לימודי מנהל מלונאי בכיר עומדת האפשרות להמשך לימודים אקדמיים בשלושה מוסדות בארץ – המסלול האקדמי של המכללה למנהל, מכללת רופין או לבחור להשלים את התואר בארה"ב באוניברסיטת Johnson & Wales.
[...]
(בשנתון 2001–2002, נספח ח(5), נכתב כי בישראל ניתן להמשיך
לימודים אקדמיים במכללה למנהל או במרכז האקדמי רופין)
ובסעיף ,,תדמור, המוסד ויעודו'' צוין שוב:
[...]
בית הספר מפעיל מזה 12 שנים מסלול לימודי ניהול המאפשר לבוגרים להשלים תואר אקדמי מוכר במוסדות להשכלה גבוהה בארץ ובחו"ל. המסלול הכשיר עד כה יותר מ-300 בוגרים.
(כיתוב דומה הופיע באותו סעיף גם בשנתון 2001–2002)
עינינו הרואות כי גם כששונה המונח בכותרת השנתון ל,,לימודים מתקדמים'', עדיין נזכר בגוף המסמך המונח ,,לימודים אקדמיים''.
ד) בסעיף ,,דבר ההנהלה'' בשנתון נספח ח(5) לתצהירי התובעים (2001–2002) נכתב:
[...]
בפני בוגרי תדמור שיסיימו בהצלחה לימודי מנהל מלונאי בכיר עומדת האפשרות להמשך לימודים אקדמיים בשני מוסדות בארץ – המסלול האקדמי של המכללה למנהל, המרכז האקדמי רופין או לבחור להשלים את התואר בארה"ב באוניברסיטאות Johnson & Wales או Hawaii Pacific.
[...]
ולפי סעיף ,,המשך לימודים'' לאותו שנתון,
[...]
1. בוגרים שהתקבלו לאוניברסיטת Johnson & Wales ישלימו תואר ראשון במדעים בשנת לימודים אקדמית בקמפוס Providence Rohd Island [כך במקור – ש' א'] בארה"ב.
[...]
3. הקבלה למוסדות ההשכלה [ה]גבוהה בארץ מותנית בעמידה בתנאי הקבלה של מוסדות אלה:
א) הממשיכים בביה"ס למנהל עסקים של המסלול האקדמי של המכללה יקבלו פטור מהקורסים האקדמי[י]ם אותם סיימו בהצלחה בתדמור עפ"י קביעת המוסד האקדמי לקראת תואר ,,בוגר בעסקים''.
ב) התלמידים הממשיכים במרכז האקדמי רופין, ישתלבו בתכנית לימודי מנהל עסקים במרכז האקדמי רופין, לקראת תואר ,,בוגר בעסקים'' תוך הכרה בלימודיהם הקודמים ב,,תדמור''.
סעיף ,,דבר ההנהלה'' בשנתון נספח ח(6) (לא צוין בו לאיזו שנת לימודים הוא שייך) נפתח במילים:
[...]
הנהלת ביה"ס המרכזי למלונאות ,,תדמור'' הרצליה, וסגל המורים והמדריכים מקדמים את פניכם בברכה עם הצטרפותכם ללימודים האקדמי[י]ם ב,,תדמור''.
[...]
בפני בוגרי ,,תדמור'' שיסיימו בהצלחה את לימודי מנהל מלונאי בכיר ו/או ניהול מזון ומשקאות עומדת האפשרות להשלים לימודיהם לתואר ראשון במנהל עסקים, במסלול מקוצר, בארבעה מוסדות בארץ, כולם מוכרים ע"י המועצה להשכלה גבוהה[...]
ובסעיף ,,תדמור, המוסד וייעודו'' נכתב:
[...]
בית הספר מפעיל מסלול לימודי ניהול המאפשר לבוגרים להשלים תואר אקדמי מוכר במוסדות להשכלה גבוהה בארץ ובחו"ל.
ה) בבקשה לגילוי מסמכים ולעיון בהם נתבקש הנתבע להעביר לידי התובעים את כלל העלונים והשנתונים שפרסם במהלך כל המחזורים הרלוונטיים, אך הוא טען כי אלו אבדו בעקבות נזילת מים בארכיב שלו ולא ניתן לאתר עותק דיגיטלי שלהם. אף-על-פי כן הציג מסמכים מהשנים 1997–1998 שסבר כי הם מיטיבים עמו. עניין זה מעורר תמיהה, וקמה חזקה שלפיה הנתבע לא הציג את המסמכים המבוקשים לשנים הרלוונטיות מפני שהיו עלולים לשמש ראיה לחובתו (ראו ע"א 548/78 שרון נ' לוי, פ"ד לה(1) 736, 760ה–ו [1980]). ראינו שגם לאחר התקופה המוגבלת שלטענתו הטעה בה המשיך להציג מצגים דומים. כפי שנראה להלן, הנתבע טען כי חלק מהתובעים סיימו לימודיהם אצלו בשנת 2006–2007, ,,[...] מועד בו לא פורסם כבעבר[] כי התואר בוגר ג'ונסון[] הינו תואר מוכר בישראל לכל דבר ועניין'' (סעיף 51 לסיכומים מטעמו; ההדגשה במקור), ומכאן שקודם לכן אכן הוצג כך.
ראינו כי בשנתון למחזור ג (1999–2000) נרשם בפתיח מפי נדיר כי מדובר בלימודים אקדמיים, לימודים שנועדו לאפשר לסטודנטים להשלים לימודי תואר במוסדות בארץ או בחו"ל. התובעים טוענים כי הובטח להם שבגין הלימודים אצל הנתבע יקבלו 126 נקודות זכות לתואר ב-J&W ו-38 נקודות זכות לתואר של המכללה למנהל. וכך נכתב:
ממשיכים בביה"ס למנהל עסקים של המסלול האקדמי של המכללה יקבלו פטור מהקורסים האקדמי[י]ם אותם סיימו בהצלחה בתדמור (38 נקודות זכות) ויצטרכו להשלים 82 נקודות זכות נוספות לקבלת התואר האקדמי ,,בוגר בעסקים''.
(נספח ח(3) לתצהירי התובעים, עמ' 6, סעיף 2א)
בשנתונים אף צוינו מספרי הנקודות שתוקנינה לתובעים בעבור כל קורס (שם, עמ' 13–15 לשנתון).
נוסף על כך, לטענת התובעים, הנתבע השתדל לכוון אותם ללימודי ההמשך ב-J&W נעשה מאמץ לשווק המשך לימודים בחו"ל ב-J&W (ראו למשל סעיפים 40–41 לתצהיר תובעת 16). תובע 4 הוא אחד התובעים אשר העידו (סעיף 45 לתצהירו) כי אחרי שנרשם ללימודים השתתף בכינוס שקיים הנתבע בשביל J&W, ושם נתנו נציגים משני המוסדות הסברים על המסלול. נציגי הנתבע הדגישו באותו מעמד שהתואר מוכר בישראל – כך לטענת אותו תובע.
ו) בחקירתו הנגדית נשאל נדיר אם הנתבע לא הציג את עצמו אי-פעם כ,,סוג של מוסד להשכלה גבוהה''. לכך השיב ,,נהפוך הוא'' (עמ' 117 לפרוטוקול הדיון, שורות 27–28). הוא הסביר כי המסלול נבדל מלימודי תעודה ומהכשרה מקצועית במאפיינים מסוימים שדמו לאלו של לימודים אקדמיים (שם, שורות 18–14).
נדיר העיד כי התלמידים שמעו בראיונות ובימים הפתוחים שנערכו לקראת פתיחתן של שנות הלימודים כי התואר אינו מוכר כתואר ראשון במוסדות או לצורכי שכר (עמ' 116, שורות 22, 32–33). והנה עומת עם העלון שקיבלה תובעת 1 לטענתה לפני שנרשמה ללימודים בשנת 1999–2000 (נספח ז(2) לתצהירי התביעה; מהמסמך עצמו לא ניתן ללמוד מאיזה תאריך הוא), אשר הציג את ,,תוכנית הלימודים המשותפת תדמור ואוניברסיטת – Johnson & Wales''. שם, תחת הכותרת ,,המסלול האקדמי הישיר'', תואר התואר באלה המילים: ,,B.Sc In International Hospitality Management של אוניברסיטת J&W[.] התואר מוכר בארה"ב ובישראל. הוגשה בקשה לתעודת מינהל מלונאי מוכר אקדמי של משרד התיירות'', ובלי כחל וסָרק נכתב:
תוכנית זו היא מסלול לימודי אוניברסיטה רגילים. היא מכוונת להביא את הסטודנט לתואר ראשון ב-3 שנות לימודים אקדמיים. סטודנטים שיתקבלו ילמדו בארץ בתדמור בתוכנית לימודים מלאה במשך שנתיים ויצאו אחר כך להשלים את התואר ב-33 שבועות לימודים בקמפוס J&W בארה"ב בתיאום ובהנחייה משותפת של שני מוסדות הלימוד.
[...]
נדיר אישר שהמשתתפים בימים הפתוחים קיבלו מסמך בסגנון כזה, אך עמד על כך שבמצגת אשר החלה לאחר מכן ,,[...] למעשה היה מעבר כמעט משפט-משפט על מה שכתוב פה[...]'' (עמ' 118 לפרוטוקול, שורות 4–7). אז נשאל מדוע לא נכתב בפרסום גופו שהנתבע אינו מוסד אקדמי, וענה:
הדגש היה לנסות ולהעביר לתלמידים שהלימודים אינם לימודי תעודה. יש דרישות מיוחדות לתלמידים פה. הדרישות הן כעין-אקדמיות. אמנם זה תדמור, זה בית ספר להכשרה מקצועית – יש לו איזו תדמית מסוימת של לימודי תעודה רגילים, אבל מנסים להציג פה שכללי המשחק הם כמו במוסד להשכלה גבוהה. כמו.
(שם, שורות 9–12)
עדות זו אינה יותר מלעג לרש – ניסיון בלתי מוצלח לייחס לתלמידים, ובכללם התובעים, חוסר באינטליגנציה בסיסית. נעלה מכל ספק שהקורא את העלון מבין כי הלימודים במסלול הם לימודים אקדמיים לכל דבר ועניין, וכי מי שיסיים אותו בהצלחה וימלא אחר כל החובות המוטלות בו יזכה לתואר מוכר בארצות-הברית ובישראל. כפי שהתחוור, מצג זה שהציג הנתבע היה אפוא מצג שווא.
ז) התובעים טוענים כי רק בשנתונים שהופצו לקראת שנת הלימודים 2007–2008, שבה כבר לא למד איש מהם במוסד, חדל הנתבע לכתוב שהתואר מוכר. נדיר נדרש לסוגיה בחקירתו הנגדית:
ש: במשך שלוש-עשרה שנה אתם מפרסמים שהמסלול הוא מוכר, ובפרסום של 2007 אתם מורידים שהתואר הוא תואר אקדמי מוכר. למה הורדתם את זה?
ת: לא זכורה לי הסיבה.
ש: אשר לי שהמוסדות להשכלה גבוהה בישראל אמרו לכם שהם לא יכולים להמשיך בהסכמי האקרדיטציה.
ת: מתי?
ש: מתי?
ת: ב... שבע או שמונה או משהו... באזור השנים הללו. כן.
ש: למה?
ת: כי המועצה להשכלה גבוהה אסרה עליהם.
(עמ' 130 לפרוטוקול, שורות 10–19)
אם כן העד אישר שהמצג המטעה פסק אך בשנת 2007 לכל המוקדם. גם מסיכומי הנתבע (סעיף 51) נימצא למדים שבשנת הלימודים אשר החלה ב-2006 לא הוצג עוד לפני התלמידים כי התואר ש-J&W מעניקה מוכר בישראל. הנתבע לא הציג כל ראיה לכך שעדכן כל אחד מהתובעים על-פה כי הלימודים אצלו אינם אקדמיים וכי התואר שיקבלו בסוף המסלול לא יהיה מוכר בארץ. התובעים מצדם העידו, ועדותם מהימנה ומקובלת עליי, כי הנתבע לא טרח ליידע אותם, לא בעל-פה ולא בכתב, לא בטרם נרשמו ללימודים ולא במהלך הלימוד, כי התואר אינו מוכר.
ח) התקופה שבה הנתבע טוען בעצמו כי יצר הטעיה חופפת את השנים שבהן כיהן כמנהל אקדמי של המסלול הפרופסור מיכה הופ (להלן: הפרופ' הופ), אשר זומן לעדות מטעם התביעה (1996–1998). נוכח עדותו של הפרופ' הופ, שאפרט בהמשך, כי הבעיות שאפפו את התואר לא הובאו לידיעת התלמידים יש לקבוע כי התובעים שלמדו אצל הנתבע באותם ימים הוטעו לחשוב שהלימודים אצלו אקדמיים. לעת עתה אציין כי לדבריו, רק מי שפנה בנושא קיבל הסבר שהעניין מצוי בטיפול. יתר התובעים למדו בזמן כהונתם של מנהלים אקדמיים אחרים (כגון הדוקטור יורם בלישה), אשר הנתבע נמנע מזימונם לעדות. הימנעות זו מקימה פעם נוספת את החזקה שאילו העידו היה הדבר פועל לחובת הנתבע. זאת, נוסף לעובדה שהנתבע לא גילה ולא הציג את השנתונים הרלוונטיים למן שנת 2000 כדי לאשש את גרסתו בדבר הפסקת ההטעיה. משך שנים הוא הציג מצג אשר לא עלה בקנה אחד עם המציאות, ולפיו התלמידים יקבלו תואר ראשון שיהיה מוכר בארץ בתום המסלול. לפני התובעים או מי מהם אף הוצג כי הלימודים במסלול אקדמיים וכמוהם כלימודים באוניברסיטה.
5. ראיות אחרות שהציגו התובעים נועדו להוכיח כי מעמדם בישראל של התואר הראשון והשני שיקבלו היה ידוע לנתבע הרבה לפני שגמרו – או החלו – את לימודיהם.
ראינו כי במסמכים השונים שהפיץ הנתבע בקרב המבקשים להירשם ללימודים תוארו לימודים במתכונת דומה לזו של המסלול כמסלולים ותיקים. לאמִתּו של דבר המסלול לא היה חדש לחלוטין בשנת 1997. המתכונת הנדונה כאן אינה אלא שינוי של ההסדר הקודם, שינוי שמטרתו הייתה להפחית את עלות הלימודים בארצות-הברית. כך הוחלט, ביזמתו של הפרופ' הופ ובאישור הגורמים הממונים עליו, להגביר את הלימודים הדו-שנתיים אצל הנתבע ולקצר את משך הלימודים ב-J&W משנתיים לשנה (סעיפים 13–14 לתצהירו; עמ' 77 לפרוטוקול, שורה 25–עמ' 78, שורה 3).
על ההכרה בתארים אקדמיים בישראל חולש חוק המועצה להשכלה גבוהה, התשי"ח–1958 (להלן: חוק המל"ג), והמלאכה מסורה לגף להערכת תארים אקדמיים מחו"ל, המשתייך לאגף א (קשרי חוץ, אונסק"ו ותפקידים מיוחדים) במשרד החינוך. רוב התובעים פנו בשלב זה או אחר אל הגף כדי שישקול את התארים ויודיעם דבר, וכל מי שפנה ונענה קיבל את התשובה שהתואר הראשון אינו שקיל לתואר אקדמי בארץ. תשובותיו של משרד החינוך רוכזו בנספח ד לתצהירי התובעים, ולמשל התובעים מפנים למכתב שכתבה ביום 14.03.05 ממלאת מקום ראש אגף א לתובע 8. שם נכתב בהֶדיא כי המכשול להכרה בישראל בתואר הראשון שקיבל הוא העובדה שהלימודים אצל הנתבע לא הוכרו כאקדמיים:
[...]
מבדיקת המסמכים שהצגת בפנינו עולה כי הם אינם שקילים לתואר אקדמי, לצורך דירוג בשכר.
עבור לימודיך ב-Johnson & Wales University צברת 67 נ"ז.
הלימודים הקודמים מביה"ס המרכזי למלונאות ,,תדמור'' עבורם זוכית בנקודות זכות אקדמיות אינם אקדמיים ולכן לא ניתן לראות בהם לימודים המקנים פטור.
כאשר תשלים בעתיד את מכסת לימודיך לתואר (53 נ"ז נוספות) ב-Johnson & Wales University תוכל להפנות אלינו בקשה חוזרת.
היות ואין ברשותך תואר אקדמי ראשון מוכר, לא נוכל להעריך גם את התואר השני שברשותך.
(ההדגשה במקור)
נדיר אישר בחקירתו הנגדית (עמ' 123 לפרוטוקול, שורות 12–14) כי הגף להערכת תארים סירב להכיר בתואר של J&W משום שחלק הארי שלו נלמד במוסד שאינו אקדמי, הלוא הוא הנתבע. הוא העיד:
[...] עצם התואר של ג'ונסון-אנד-ויילס, כאוניברסיטה מוכרת, היה תואר מוכר על-ידי משרד החינוך, על-ידי המוסדות להשכלה גבוהה – אף אחד לא חלק עליו. התואר הספציפי של בוגרי תדמור שלמדו את חלקה הראשון של תכנית הלימודים בתדמור, ואת המשכה בג'ונסון-אנד-ויילס, זה היה נושא המחלוקת.
(עמ' 120, שורות 12–16)
כאשר נשאל מתי נודע לנתבע כי משרד החינוך אינו מכיר בתואר הוא התחמק ממתן תשובה ישירה, ולבסוף ענה: ,,[...] לא היה מצב שבו הסכמנו ומישהו חזר בו. מראשית המאבק, הגף, עמדתו הייתה שעמדתנו לא מקובלת עליו[...]''. למיטב זיכרונו, עובדה זו התבררה בשנת 1997 או 1998 (עמ' 115, שורות 24–33). על השאלה מדוע לא צוינה עמדת המשרד בשנתון של המחזור הראשון, או למִצער בשני, אם הנהלת הנתבע ידעה זאת כבר אז, השיב נדיר תשובות מעוררות תהייה:
ת: כי אנחנו לא הסתפקנו בדברים הכתובים. אלא הסברנו את הדברים הן בפרזנטציות ביום הפתוח – בשנים הרלוונטיות שאת מדברת בהן עשה את זה בעיקר דוקטור הופ, אבל אני חזרתי על דבריו – הן בריאיונות האישיים עם התלמידים. כך שלא היה ספק שהייתה פה ידיעה ברורה של התלמידים על סטטוס ב-8–1997, וב-99' ואילך, כשהסטטוס היה מוחלט – שלילי – הייתה ידיעה ברורה.
ש: אתה מאשר שבשנתונים ובידיעונים ובפרסומים הכתובים לא ציינתם בפירוש, או מכללא, שהתואר אינו מוכר על-ידי הגף להערכת תארים במשרד החינוך?
ת: זה כתוב שחור על-גבי לבן. אני לא יכול להתכחש למה שכתוב.
ש: לא כתוב.
ת: לא. אני לא יכול, אֶה...
ש: ולא חשבתם שזה פרט מידע מהותי לתלמידים שרוצים תואר?
ת: פרט המידע המהותי הזה... [...] אני מפריד בין החלק הראשון לבין השני. בחלק הראשון, כאשר הדברים עדיין היו באיזשהו דין-ודברים, לא מצאנו לנכון לכתוב קביעה מוחלטת כזו או אחרת, אלא דאגנו ליידע את התלמידים––
ש: אף-על-פי שידעתם שהגף מסרב.
ת: בנקודת הזמן הזאת של הדיון.
[...]
ת: הציון היה שהתואר מוכר – שוב, בשנים המסוימות – להמשך לימודים במוסדות להשכלה גבוהה. לא צוין בשום צורה שהיא – שוב, מזיכרוני – שהתואר מוכר באיזושהי צורה שעלולה להטעות. אבל נאמר בפירוש לתלמידים, הן בימים הפתוחים הן בריאיונות: תלמידים יקרים, התואר הזה אינו מוכר כתואר ראשון במוסדות, ולא לצורכי שכר.
(עמ' 116, שורות 1–33; ראו גם
עדותו בעמ' 114, שורות 21–22)
בהמשך הופנה לתשובת הנתבע לפנייתה של שושנה געתון, אמו של תלמיד במסלול אשר אינו תובע כאן. זו ביקשה לדעת עוד בחודש יולי 1998 מה ערכם של התארים ואם הם מוכרים (מוצג נ/3 למוצגי הנתבעים). נדיר מסר את הטיפול לפרופ' הופ, וזה השיב לפונה בין היתר כי התואר שמעניקה J&W מוכר בארצות-הברית ובישראל ,,[...] במסגרת אמנות ההכרה הבינלאומיות כמו כל תואר אקדמי של אוניברסיטה מוכרת'' (מוצג נ/4 למוצגי הנתבעים/נספח ק לתצהירי התביעה, סעיף 1), וכי מתוקף אותן אמנוֹת ,,גם המח' להכרת תארים במשרד החינוך [...]'' מחויבת בהכרה (סעיף 2). כמו-כן ציין הפרופ' הופ (שם) כי הנתבע ביקש וקיבל אישור, ,,[...] אלא שהאישור אינו ברור מספיק לטעמנו וגם אינו מדוייק (רצ"ב העתק)''. תשובה זו כוונה בבירור להטעות את אותו תלמיד, והיא מראה שהנתבע נקט מדיניות מכוונת של הסתרת הבעייתיות בהכרה בתואר מפני התלמידים. לדברי נדיר, עמדת הנתבע הייתה מוצדקת, וגרסתו העלתה את השאלה:
ש: למה, אז, לא כתבתם תשובה, שבה אתם כותבים: נכון. משרד החינוך אינו מכיר בתואר של ג'ונסון-אנד-ויילס, אין לנו אישור, אבל אנחנו פועלים להשגה של אישור – כמו שאתם טוענים שזה מה שתמיד אמרתם? זה לא מופיע במכתב.
ת: כי הסתפקנו באמירה בעל-פה. ברגע שאת כותבת את הדברים, יש להם משמעות. אנחנו מסרנו את הדברים בעל-פה ועִדכנו את מה שהיה צריך לעדכן.
(עמ' 121 לפרוטוקול, שורות 16–20)
עדותו של העד אינה מתקבלת, כמובן. היעלה על הדעת כי מוסד לימודים המנוהל בידי המדינה והתאחדות המלונות יכתוב בלשון בהירה ובכמה גרסאות כי הלימודים אקדמיים, ורק בשיחות עם תלמידים שיזמו פנייה למי מנציגיו יבהיר כי לא כך הדבר – ואף זאת בלשון רפה ומבלבלת? אתמְהה.
6. לעומת נדיר העיד הפרופ' הופ:
תדמור ידעו כי המועצה להשכלה גבוהה כלל לא אישרה את תוכניות הלימודים המשותפות בין תדמור למוסדות להשכלה גבוהה, כפי שנדרש היה לעשות, ואולם לא ציינו זאת כלפי המועמדים ללימודים בתדמור כמו גם בפני התלמידים עצמם. כמו כן תדמור גם ידעו כי משרד החינוך אינו מכיר בתואר שניתן על ידי אוניברסיטת J&W לבוגרי תדמור. וגם זאת לא ציינו בפני המועמדים ללימודים בתדמור כמו גם בפני התלמידים עצמם.
(סעיף 26 לתצהירו)
ביסוס כתוב לעדותו זו של העד נמצא בנייר העמדה שחיבר בתפקידו כמנהל המסלול, ,,הצעה לבניית תוכנית אקדמית משותפת למדרשת רופין ובית הספר המרכזי למלונאות – תדמור'' (ההדגשה במקור) מיום 23.11.97 אשר הגיש ליושב-ראש חבר המנהלים של הנתבע (נספח י לתצהירי התובעים). בתארו את התכנית, שבאותם ימים הייתה בחיתוליה, ציין הפרופ' הופ:
[...]
(עמ' 6, סעיף ז)
פנייה כזו היא נספח צ לתצהירי התובעים, מכתב מאת עורכת-הדין רונית אברמזון, באת-כוח הנתבע, למנהלת רשות החברות הממשלתיות (מיום 13.08.98, לפי שורת הפקסימיליה). מסעיף יא למכתב עולה כי הנתבע פנה לגף להערכת תארים בשאלה אם יוכר התואר מ-J&W וקיבל תשובה שלילית. הנימוק שנמסר לו, לדברי באת-כוח הנתבע באותו מכתב, היה כי הגף אינו מכיר בתואר אשר יותר ממחציתו נלמדה במוסד לא-אקדמי – הנתבע. בסיכום כתבה: ,,למרשיי נגרם נזק ההולך ו[ג]דל מדי יום בשל התנהגותה האמורה של המחלקה להכרה בתארים. תלמידים חדשים חוששים להרשם לתוכנית הלימודים הנדונה בשל העובדה שאינם יודעים מה יהיה יחסן של הרשויות בישראל לתואר שיתקבל בג'ונסון בתוכנית האמורה[...]'' (סעיף ג.ו7). אף הדברים האלה הופיעו שם:
[...] מרשיי ביקשו כי עד שהנושא לא יוסדר לא תוסיף המחלקה להכרה בתארים להוציא מכתבים כאמור, מאחר והם גורמים למרשיי נזק גדול ביותר, במיוחד משום שדקות ההבחנה בין ,,תואר מוכר'' לבין ,,תואר מוכר לצרכי שכר בשירות המדינה'' אינה נהירה כל צרכה לתלמידים. תלמידים המקבלים מכתבים כאלו או שנודע להם עליהם בוחרים שלא ללמוד בתדמור. למרות בקשה זו ממשיכה המחלקה להכרה בתארים להוציא מכתבים כאמור אשר מתייחסים לתדמור כאל שלוחה של ג'ונסון, ועל בסיס זה לשלול את תקפו של התואר.
(עמ' 2, סעיף ד)
אמרו מעתה: לא זו בלבד שהנתבע הציג לתלמידים ולמועמדים פוטנציאליים מצג שווא שלפיו הלימודים אקדמיים; לא זו בלבד שידע כי לימודים במסלול לא יזכו אותם בתואר אקדמי מוכר, אך לא גילה זאת להם – אלא שהוא אף פעל באופן פוזיטיבי בניסיון למנוע ממשרד החינוך להביא לידיעתם את העובדות לאשורן. כפי שהעיד הפרופ' הופ (סעיפים 36–37 לתצהירו), היה ידוע לנתבע שיחידות שונות של הממשלה מסתמכות על החלטות הגף ושעמדתו תקשה על בוגרים שרצונם לעבוד במגזר הציבורי, לדוגמה. למרות זאת, המשיך, הנתבע
[...] לא יידע את תלמידיו על כך, וביקש ממשרד החינוך כי עד שהמחלוקת בין הצדדים לא תוסדר, לא יוסיף להוציא מכתבים כי התואר אינו שקיל לתואר ישראלי, מאחר והם גרמו לתדמור לנזק גדול ביותר, שכן תלמידים שקיבלו מכתבים אלה או שנודע להם עליהם לא נרשמו לתדמור.
(סעיף 38)
תימוכין נוספים למסקנה האמורה יש במכתב מטעם J&W לפרופ' הופ מיום 12.08.97 (נספח כ לתצהירי התובעים), שאף ממנו ניתן ללמוד כי הנתבע ידע גם ידע על הבעיה שההכרה בתואר כרוכה בה. במכתב נכתב בין השאר:
Our telephone discussion of Monday, 8/11 with respect to the Ministry of Education, requires that someone from Tadmor contact the Ministry and clearly state that these are Tadmor and not J&W students, that the program is Tadmor's with J&W's approval and that the degree is ultimately granted by J&W. I have provided documentation attesting to J&W University's accreditation status. J&W University has no intention of establishing a branch campus in Israel, at this point of time or elsewhere, for that matter. This is the reason for establishing academic partnerships with various reputable and recognized schools and institutes around the world whereby students can benefit from two excellent programs. This misunderstanding with the Ministry of Education must be cleared up by Tadmor before the misinformation is propagated to unsuspecting and misinformed students and inquiring parents. Your attention to this matter is greatly appreciated. We appreciate the Ministry's intention to control Distance Education, but this is definitely not the case here.
הצטברות העדויות והראיות מצביעה בבירור על כך שהעובדה כי משרד החינוך אינו מכיר בתואר ש-J&W נותנת לבוגרי הנתבע לא נעלמה מעיניו והוא הסתיר אותה. חמור מכך – הוא הציג לפני תלמידיו מצג הפוך ומטעה בעליל.
7. טענת התובעים היא שבהחלטתם להתקשר עם הנתבע, וגם בהחלטה ללמוד לתואר שני ב-J&W (אם בחרו כך), הסתמכו על התחייבויותיו ועל המצגים שהציג. הם העידו כי היותו של התואר מוכר בישראל הייתה חיונית להם וכי לא היו נרשמים ללימודים במסלול אילו ידעו שאינו כזה (למשל, סעיף 38 לתצהיר תובע 4; עדותו הנחרצת של תובע 9 בעמ' 24 לפרוטוקול, שורות 24–25; עדות תובע 17 בעמ' 34, שורות 4–5). כאשר הסתמכו על מצגיו של הנתבע, הם טוענים, עמדה לנגד עיניהם העובדה שאת בית הספר מפעילה חברה ממשלתית ותיקה, ולא הייתה להם סיבה לחשוד שהיא תונה אותם. תובעת 11 סיפרה (עמ' 48 לפרוטוקול, שורות 23–31) כי ביכרה לוותר על משרה שהוצעה לה בארצות-הברית משום שתכננה את חייה בישראל, ועל-כן ייחסה חשיבות רבה לשקילותם של התארים. כשהקשה עליה בא-כוח הנתבע הבהירה מה ייצג הנתבע מבחינתה:
ש: אף-על-פי שזה היה חשוב לך, את לא מצאת לנכון לוודא שהדבר הזה מטופל כשאת באה למלון, שהוא בית ספר, ואפילו לא אוניברסיטה? לא מצאת לנכון לוודא שזה מסודר, כשהדבר כל-כך חשוב לך?
ת: אני חושבת שאתה בוחר מילים כדי לגמד את זה. אני לא ראיתי את תדמור כבית מלון או בית ספר. אני ראיתי בזה מוסד ממשלתי מוכר שנותן תואר אקדמי, והאמנתי, על סמך הפרסומים ומה שנאמר לי, שיהיה לי תואר מוכר.
(עמ' 49, שורות 1–6; ראו עוד עדותו
של תובע 22 בעמ' 37, שורות 7–10)
למותר לציין כי עדות זו הגיונית, סבירה ומקובלת עליי. אם מוסד לימודים ממשלתי מציג מצגים לפני התלמידים והמועמדים להתקבל אליו, אין סיבה להרהר אחר אותם מצגים, שבאו לידי ביטוי על הכתב בעלונים ובשנתונים שצוטטו לעיל. תמיכה לעמדת התובעים בדבר הסתמכותם על המצג שעה שבחרו ללמוד אצל הנתבע נמצא במכתב ששיגר הפרופ' הופ לנדיר ביום 05.12.97 (נספח ש(1) לתצהירי התובעים). שם הוא מנה שאלות שיש להציג לוועדה ללימודי תעודה במנהל מלונאות:
[...]
1. במבוא לדו"ח שהגישה מבהירה הועדה שיש לדאוג למנגנון שיאפשר הכרה אקדמית בקורסים לקראת תואר – שאם לא כן לא יהיה ביקוש לקורסים אלה.
2. דברי הועדה אמינים עלינו גם בעניין ההכרה האקדמית – וגם בהערכה שללא הכרה כזו אין לקורס המוצע תקומה. [...]
בהמשך הביע דעתו שההכרה בקורסים כאקדמיים היא התנאי הקריטי לדיון בהם, ובראות עיניו התקדמות בכיוון זה היא ,,[...] הצעד המכריע ואז הקורס המוצע יהווה מהפיכה בענף''. הוא היה שותף לקביעות הוועדה שאם לא כן – לא יהיה מימוש התכנית בר-ביצוע, גם מבחינה כלכלית, ולא יירשמו אליה תלמידים (שם, סעיף 3). את דבריו חתם באמירה ש,,[...]כל זכות הקיום של התוכנית המוצעת מותנה במידה שהיא מציעה גם את התוכן וגם את הדרך להכרה אקדמית''. התובעים הציגו גם מצגת שהכינו נדיר והפרופ' הופ (נספח ע לתצהיריהם), אשר הציגה את המסלול בימי גיבושו והוכתרה ,,פיתוח מגמה אקדמית בתדמור בשיתוף של אוניברסיטת JOHNSON & WALES'' (ההדגשה במקור). שם נכתב:
[...]
תדמור אם אינה שותפה בתהליך האקדמי יוצאת ניזוקה גם בתדמיתה[,] גם במעשה וגם בעתיד ההרשמה למוסד.
כניסה מהירה ומסודרת לאקדמיזאציה היא כורח המציאות.
משפט זה מבהיר היטב: ללא הבטחת תואר בסיום הלימודים תהיה ההירשמות למסלול דלילה, משמע הנתבע היה מודע לכך שהתלמידים יירשמו למסלול בתנאי שיבטיח בסופו תואר אקדמי. לכן הציג להם את המצג המטעה שעליו הסתמכו.
8. העילות שעליהן התובענה נשענת הן נזיקיות – תרמית, רשלנות, הפרת חוק הגנת הצרכן, התשמ"א–1981 (להלן: חוק הגנת הצרכן), הפרת חובות החקוקות בחוק המל"ג – וחוזיות. חלק מהתביעה מושתת כאמור גם על העילה של עשיית עושר ולא במשפט. לפני ניתוח העילות אקדים את הקביעה כי התובעים זכאים לפיצוי בעד הנזקים שאונו להם, אם מכוח דיני הנזיקין ואם מכוח דיני החוזים.
א) תרמית. עילה זו מנוסחת בסעיף 56 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] (להלן: פקודת הנזיקין), המגדיר כדלהלן:
תרמית היא הֶצֵג כוזב של עובדה בידיעה שהיא כוזבת או באין אמונה באמיתותה או מתוך קלות ראש, כשלא איכפת למציג אם אמת היא או כזב, ובכוונה שהמוטעה על ידי ההיצג יפעל על פיו; אולם אין להגיש תובענה על היצג כאמור, אלא אם היה מכוון להטעות את התובע, אף הטעה אותו, והתובע פעל על פיו וסבל על ידי כך נזק ממון.
יסודותיה המצטברים של העוולה אשר נמנו בפסיקה הם הצג כוזב; העדר אמונה באמִתּות ההצג; כוונה שהניצג יוטעה ויפעל על סמך ההצג; פעולת הניצג על יסוד ההצג; נזק ממון שנגרם לניצג עקב ההצג הכוזב (ע"א 9057/07 אפל נ' מדינת ישראל, פסקה 35 לפסק-דינו של השופט חנן מלצר והאסמכתאות ששם [פורסם באר"ש, 02.04.2012]). נטל הוכחתה כבד (ראו ע"א 4842/05 גרניט הנדסה לתעשיה נ' כלל חברה לביטוח בע"מ, פסקה 12 לפסק-דינו של השופט דוד חשין [פורסם באר"ש, 12.08.2007]).
כפי שכבר קבעתי, הנתבע הציג הצג כוזב לתובעים. בין היתר הציג כי הלימודים אקדמיים, כי יקנו להם נקודות זכות לתואר אקדמי מוכר בישראל וכי התואר שיקבלו מ-J&W יוכר בארץ. מצג זה הוצג שעה שהנתבע ידע כי הגף להערכת תארים במשרד החינוך אינו מכיר בתואר. הנתבע הוסיף חטא על פשע: בה בעת שהציג את המצג הוא ביקש ממשרד החינוך שלא יביא את האמת לידיעת תלמידיו. ברי שהציג את ההצג בידיעה שהוא כוזב, מתוך כוונה שהתלמידים יסתמכו עליו ויירשמו למסלול. אם לא כן, האמין, לא יהיה טעם בקיומו. הצגת המצג הכוזב תרמה לקופּתו של הנתבע עד מאוד. על כך ניתן ללמוד מהדוח ,,פעילותה של ,תדמור' במהלך השנים 1997–2000'' (המוצג ת/2), שבו צוין כי ב-1996 למדו שלושים תלמידים לערך במסגרת ללימודי ניהול מלונאות שהייתה נתונה לפיקוח המכללה למנהל, קיימה קשרים עם J&W וזכתה להכרה אקדמית, וכי בתוך שלוש שנים צמח מספרם ועבר את המאה. ,,גם גידולה המשמעותי'' של המסגרת, כך נכתב, ,,היה בו בכדי לתרום תרומה נכבדה להכנסות החברה שגדלו בפעילות זו מ-300,000 ש"ח בשנת 1996 ל-1,700,000 ש"ח בשנת 1999'' (סעיף 1ה). את עדותם של התובעים כי הסתמכו על ההצג הכוזב, נרשמו למסלול ויצאו ללמוד ב-J&W למשך שנה אקדמית אחת כדי לקבל את התואר – קיבלתי. כפי שאראה בפרק שיוחד לכך, נגרם להם נזק ממון עקב המצג שהוצג לפניהם.
ב) רשלנות. בענייננו מתקיימים יסודותיה של העוולה, כפי שהוגדרה בסעיף 35 לפקודת הנזיקין. הנתבע, מוסד לימודים, חב ללומדים בו חובת זהירות ועליו למסור להם מידע מדויק ואמין על אודות ההתקשרות עמו. היה ביכולתו והיה עליו לצפות כי מי שפנו אליו והביעו התעניינות בלימודים בו יסתמכו על האינפורמציה שסיפק ועל המצגים שהציג, כאחד השיקולים המרכזיים בהחלטה להירשם אליהם. אלא שלמען יתפתו ללמוד דווקא אצלו ואצל J&W הוא הפר את חובת הזהירות המושגית והקונקרטית והציג לפניהם כי יקבלו בגין הלימודים אצלו נקודות זכות שתכיר בהן האוניברסיטה, ובסוף המסלול כולו – תואר מוכר. הנתבע ידע שמשרד החינוך אינו מכיר בתואר, כך שבמצג, כפי שכבר קבעתי, לא היה ממש (בלשון המעטה). יש היגיון רב בטענת התובעים שהיו בוחרים במסלול לימודים שונה אילו ידעו כי התואר שהמסלול מקנה אינו מוכר בישראל. לשם משל, תובע 2 העיד שאילו ידע לרגע כי יש בעיה עם התואר, הוא לא היה מתחיל ללמוד (עמ' 26 לפרוטוקול, שורות 6–7). גם תובעת 11 הצהירה שסביר כי הייתה בוחנת אפשרויות אחרות לוּ חשדה, ,,אפילו במעט'', שהתארים לא יוכרו ולא הייתה מכלה את כוחה ואת מעותיה על המסלול הנדון (סעיף 22 לתצהירה).
פן נוסף של התרשלות הנתבע גלום בכך שלא ניסה לתקן את המצב באמצעים סבירים כך שעד לסיום הלימודים יהיה בידי התובעים תואר מוכר, או לחלופין, להביא לידיעתם את עמדתו של משרד החינוך. במצב הנוכחי, כדי לזכות סוף-כל-סוף בתואר שהרשויות בישראל מכירות בו, התובעים נדרשים להוסיף וללמוד.
ג) הפרת חוק הגנת הצרכן. סעיפי החוק שלטענת התובעים הפר הנתבע הם 2, 4 ו-7. לפי סעיף 2(א),
לא יעשה עוסק דבר – במעשה או במחדל, בכתב או בעל פה או בכל דרך אחרת לרבות לאחר מועד ההתקשרות בעסקה – העלול להטעות צרכן בכל ענין מהותי בעסקה [...]; בלי לגרוע מכלליות האמור יראו ענינים אלה כמהותיים בעסקה:
[...]
(4) השימוש שניתן לעשות בנכס או בשירות, התועלת שניתן להפיק מהם והסיכונים הכרוכים בהם;
[...]
(10) החסות, העידוד או ההרשאה שניתנו לייצור הנכס או למכירתו או למתן השירות[...]
ובסעיף 4 נקבע:
(א) עוסק חייב לגלות לצרכן –
(1) כל פגם או איכות נחותה או תכונה אחרת הידועים לו, המפחיתים באופן משמעותי מערכו של הנכס;
(2) [...]
(3) כל פרט מהותי לגבי נכס שקבע השר [כיום שר הכלכלה – ש' א'] באישור ועדת הכלכלה של הכנסת;
אולם תהא זו הגנה לעוסק אם הוכיח כי הפגם, האיכות או התכונה או הפרט המהותי בנכס היו ידועים לצרכן.
(ב) הוראות סעיף קטן (א) יחולו גם על שירות.
סעיפים אלו מופיעים בפרק ב לחוק, אשר סעיף 31(א) לו קובע כי דין מעשה או מחדל אשר מפרים את הוראותיו כדין עוולה לפי פקודת הנזיקין. אם נשלב את ההוראות הללו יחד נמצא שעילת ההטעיה מיוסדת על שלושה יסודות: הפרת האיסור להטעות, נזק וקשר סיבתי בין ההפרה ובין הנזק (ראו ע"א 1977/97 ברזני נ' בזק החברה הישראלית לתקשורת בע"מ, פ"ד נה(4) 584, 594א–ב [2001]). שלושת היסודות התקיימו במקרה דנן. מצג השווא שיצר הנתבע לא רק היה ,,עלול'' להטעות את התובעים; הם הוטעו הלכה למעשה, פעלו על-פיו וקיבלו החלטות על בסיסו. התובעים נפגעו – על נזקם אעמוד בהמשך – ובין הפגיעה לבין הפרתו של האיסור קיים קשר של סיבה ותוצאה.
ד) הפרת חובה חקוקה. סעיף 21א לחוק המל"ג מצווה:
(א) לא יפתח אדם ולא יקיים מוסד, ולא יפרסם פתיחתו או קיומו, אם המוסד לא הוכר לפי סעיף 9 והוא מעניק, או מבטיח להעניק, תואר אקדמי או נקודות זכות לקראת תואר אקדמי, אלא אם ניתנה למוסד תעודת היתר מאת המועצה (להלן – היתר).
(ב) לענין סעיף זה, אין נפקא מינה אם המוסד נפתח או קויים על ידי מוסד להשכלה גבוהה, אם כשלוחה או סניף או בדרך אחרת.
(ג) על אף האמור בסעיף זה, מוסד כאמור בפסקה (2) להגדרת ,,מכללה אקדמית'', ייפתח או יתקיים באישור המועצה, על פי כללים שתקבע.
סעיף 25ג לאותו חוק קובע כי
לא יפתח אדם ולא יקיים מוסד המעניק או המבטיח להעניק תואר אקדמי פלוני (להלן – תואר) או המקיים לימודים המקנים בסיומם תואר או נקודות זכות לקראת תואר, ולא יפרסם דבר פתיחתו או קיומו של מוסד כאמור, אם המוסד לא הוכר לפי סעיף 9 או שלא ניתנה לו תעודת היתר לפי סעיף 21א, אלא אם כן ניתן למוסד רשיון מאת המועצה [...].
לפי סעיף 25ד(א), ,,המועצה תיתן רשיון כאמור בסעיף 25ג למוסד (להלן – מוסד בישראל) שהוא שלוחה או סניף של מוסד להשכלה גבוהה הפועל בארץ אחרת (להלן – מוסד-האם)'', ובסעיף 25ה(א) נקבע: ,,מוסד בישראל שהוא שלוחה או סניף של מוסד-אם לא יפעל בשיתוף עם מוסד מוכר להשכלה גבוהה או מוסד שקיבל היתר לפי חוק זה, אלא אם כן אישרה זאת המועצה, ובתנאים שאישרה''.
דומה כי הנתבע הפר את החובה שבחוק, ואולם מאחר שהגעתי למסקנה כי קיימת חבות מכוח העילות הנזיקיות האחרות שנמנו לעיל, מיותר לברר אם התקיימו שאר היסודות בעילה של הפרת חובה חקוקה, הקבועות בסעיף 63 לפקודת הנזיקין.
ה) העילות החוזיות. כל אחד מהתובעים התקשר עם הנתבע בחוזה שלפיו ילמד במסלול ויקבל תואר אקדמי. התובעים גורסים כי הוא הפר את החוזים הפרה יסודית. לדעתם, הוכחו עילות הטעות וההטעיה (סעיפים 14 ו-15 לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג–1973 [להלן: חוק החוזים], בהתאמה) וכן חוסר תום לב בניהול משא-ומתן (סעיף 12) ובקיום החוזה (סעיף 39). מי שהתקשר בחוזה עקב טעות וניתן להניח שאלמלא הטעות לא היה מתקשר בחוזה, רשאי לבטל את החוזה, לפי סעיף 14 לחוק החוזים. סעיף 15 קובע לאמור:
מי שהתקשר בחוזה עקב טעות שהיא תוצאת הטעיה שהטעהו הצד השני או אחר מטעמו, רשאי לבטל את החוזה; לענין זה, ,,הטעיה'' – לרבות אי-גילוין של עובדות אשר לפי דין, לפי נוהג או לפי הנסיבות היה על הצד השני לגלותן.
החוזה בין הצדדים נכרת בהסתמך על מצג כוזב של הנתבע שהוא בבחינת ,,הטעיה'' לפי סעיף זה. התובעים התרו בנתבע כי מחובתו לפעול להכרה בתואר שקיבלו מ-J&W, ומשלא עשה כן הם זכאים לבטל את החוזה ולהיפרע מהנתבע את הנזקים שגרם להם בהפרתו בכך שלא עמד בהתחייבותו להעניק להם תואר אקדמי מוכר. לוּ היה ניתן, היו התובעים זכאים גם לקבל בחזרה את מה שהשקיעו בקיום החוזה. אך כפי שיובהר להלן בפרק הרלוונטי, מהלימודים אצל הנתבע הפיקו התובעים השכלה ותעודת גמר, שאותן לא ישיבו לו, ועל-כן ההשבה אינה אפשרית ותיוותר לדיון שאלת הנזק.
ו) עשיית עושר ולא במשפט. את ההתעשרות שלא כדין התובעים מייחסים לנתבע בשל שכר הלימוד שגבה מהם וכן בשל הגמול שלטענתם קיבל מ- J&Wבעבור כל בוגר שלו אשר המשיך ללמוד אצלה. בנושא שכר הלימוד ששילמו תמורת הלימודים אצל הנתבע כבר קבעתי שיוכלו ליהנות מהתואר המוכר כשישלימו את לימודיהם, ואין לפסוק פיצוי. בעניין הגמול התובעים מסתמכים על סעיף 4.3 להסכם שיתוף הפעולה בין הנתבע ובין J&W מחודש מאי 1997 (נספח ס לתצהיריהם), שזה לשונו:
Tadmor will be responsible for all expenses and actions required to recruit eligible students to participate in the Program. To the extent, however, that Tadmor's recruiting efforts result in the direct enrollment by Israeli students at Johnson & Wales, then Johnson & Wales will provide Tadmor with an admissions code and pay Tadmor the sum of $1,000 per registered student.
אלא שעל הטוען לעילה זו להראות לא רק כי התקבל נכס וכי התקבל שלא מכוח זכות שבדין, אלא גם כי התקבל על חשבונו, וזאת לא הוכיחו התובעים. התביעה באב נזק זה נדחית.
9. את הפגיעה שלטענת התובעים נגרמה להם בעקבות מעשיו של הנתבע ומחדליו הם מחלקים לנזק ממוני ושאינו ממוני. בכתב התביעה (סעיפים 77–78) פירטו את ראשי הנזק האלה:
i) הפסד הכנסה בתקופת הלימודים לצורך השלמת התואר הראשון המוכר בישראל;
ii) הפסד הכנסה בתקופת הלימודים שכבר למדו;
iii) הפסד הכנסה בכל התקופות בשל העובדה שאינם מחזיקים בתואר מוכר;
iv) הוצאות שהוציאו לצורך מימון הלימודים אצל הנתבע וכל הכרוך בהם;
v) הוצאות שהוציאו בזמן הלימודים ב-J&W;
vi) עגמת נפש ופגיעה באוטונומיה (נזק לא-ממוני).
הנזקים הייחודיים לכל תובע ותובעת פורטו בנספח 13 לכתב התביעה.
כלל הוא כי מטרתם של דיני הנזיקין היא להשיב הניזוק למצב שהיה נתון בו אילולא נעשתה העוולה. לפי סעיף 10 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), התשל"א–1970 (להלן: חוק החוזים [תרופות]),
הנפגע זכאי לפיצויים בעד הנזק שנגרם לו עקב ההפרה ותוצאותיה ושהמפר ראה אותו או שהיה עליו לראותו מראש, בעת כריתת החוזה, כתוצאה מסתברת של ההפרה.
התובעים מבקשים לקבל כי העובדה שהתארים אינם מוכרים בישראל מסבה להם פגיעה חמורה. ראשית, אין לאל-ידם להתקבל ללימודי תואר שני במוסדות ישראליים להשכלה גבוהה. שנית, בהעדר תואר מוכר הם אינם יכולים להתמודד על משרות במכרזים ממשלתיים, בבנקים ובמקומות אחרים שאחת מדרישות הסף לעבודה בהם היא תואר אקדמי מוכר בארץ. גם במקרים שבהם תואר כזה אינו תנאי-ולא-יעבור לקבלה המעסיקים עשויים להעדיף את מי שאוחזים בו. כן הם מזכירים את השפעתו של תואר מוכר על הזכאות לקבלת גמול השתלמות במקומות עבודה שהסתדרות העובדים הכללית החדשה מאגדת את העובדים בהם. המקרים שקרו לתובעים מסוימים, שאותם אפרט לְקמן, מלמדים כי שירות התעסוקה מבחין בין אקדמאים ובין מי שאינם כאלה. תובעים אשר ביקשו דמי אבטלה העידו כי הוצעו להם עבודות המיועדות לעובדים שלא רכשו השכלה גבוהה, ודחיית ההצעות גררה אחרה ויתור על דמי האבטלה. אחת התובעות טענה כי נגרמים לה שלל נזקים בעבודתה כמורה שאינה נחשבת אקדמאית. התובעים מסכימים כי מטבע הדברים ראשי נזק אלו אינם פשוטים לכימות על-פי רוב. בכל אופן זמן מסוים אחרי שגילו כי התואר אינו מוכר בישראל היה עליהם להקטין את נזקם ולהשלים את הלימודים בשביל לקבל תואר שיוכר בארץ.
העקרונות לחישוב הפיצוי המגיע לתובעים בגין העוולות שגרם להם הנתבע והפרת החוזה מצדו ייקבעו על-פי הפרמטרים דלקמן:
א) על-פי תשובות הממונה על הערכת תארים במשרד החינוך לפניות התובעים (נספח ד לתצהירי התובעים), התובעים או מי מהם ייאלצו להשלים כשנת לימודים אקדמית אחת ב-J&W או חלק ממנה, תלוי במספר נקודות הזכות שנותרו לכל תובע להשלים. מכאן שיש לפצות את התובעים בעלוּת שכר הלימוד ב-J&W לשנה אקדמית או לחלק ממנה, תלוי כמובן בנסיבות המקרה של כל תובע, כפי שיפורט להלן, וזאת כדי לצבור נקודות זכות נוספות שתְזכינה בתואר ראשון שיוכר בישראל.
ב) כמו-כן יש לפצות את התובעים בעלות המחיה בארצות-הברית ובהוצאות בתקופה של השלמת הלימודים, כפי שיפורט. על התובעים המתגוררים באמריקה אתן את הדעת לחוד. לעניין ראש נזק זה הגישו התובעים את חוות דעתו של דורון ניב, מומחה לעיתוּק (רילוקיישן). המומחה ציין כי שכר הלימוד נע בין 14,000 דולר ל-31,600 דולר, על-פי מספר שנות הלימודים והקורסים, וכי העלויות העקיפות (רכישת ספרי לימוד, צילום החומר וכולי) הן בסך של כ-750 דולר לשנה (זאת, בהסתמך על טפסים שהאוניברסיטה מצהירה עליהם לשלטונות ההגירה של ארצות-הברית) (סעיף 9 לחוות הדעת). הוצאות המחיה לשנה אקדמית, הנמשכת תשעה חודשים, לפי חוות הדעת, הן בסך של 7,500$–9,300$, תלוי בשנת הלימודים (סעיף 10). לשיטת המומחה, לאחר הוספת חודש התארגנות הסכום הכולל הוא בין 8,333 דולר לבין 10,333 דולר, תלוי בשנה שבה למדו.
את הוצאות דיור העריך המומחה בכאלף דולר לחודש. תקופת השכירות הנהוגה היא 12 חודשים, ותקופה קצרה ממנה מייקרת לדבריו את שכר הדירה. הוצאות חימום, חשמל וגז העריך המומחה בכ-150 דולר לחודש; אשרות שהייה – בלמעלה מאלף דולר; טיסה – בכ-1,200 דולר לכל כיוון; ביטוח – ב-150 דולר לחודש; תחבורה ציבורית – בשמונים דולר לחודש; החזקת רכב – ב-1,300 דולר; דלק – בכ-125 דולר לחודש; ציוד לבית וביגוד – בכ-7,600 דולר. חוות דעת אחרת לא הוגשה מטעם הנתבע.
לאחר שעיינתי בחוות הדעת אני סבורה כי בגין שנת לימודים אחת ב-J&W יש לפצות לפי העקרונות האלה:
i) שכר הלימוד לשנה – 14,000 דולר;
ii) עלויות עקיפות (ספרים וכיו"ב) – 500 דולר;
iii) אשרת שהייה לסטודנט שאינו עובד – 120 דולר;
iv) טיסות הלוך וחזור – 1,200 דולר;
v) ציוד לבית – 2,000 דולר (גלובלי). בהקשר זה יוער כי מן המפורסמות היא שבארצות-הברית ניתן לשכור דירה ובה כל הציוד החשמלי. לדברי המומחה, ההבדל בין דמי השכירות של דירה מרוהטת לבין דמי השכירות של דירה לא-מרוהטת הוא ,,[...] לא כזה משמעותי וגדול'' (עמ' 96 לפרוטוקול, שורה 22). מחשב נישא ניתן להביא מישראל. בקביעת הסכום התחשבתי גם בכך שחלק מהציוד ניתן למכור או להחזיר ארצה;
vi) דמי שכירות – 2,000 דולר (גלובלי). ראיתי להפחית מהסכום שנקב המומחה בחוות הדעת, שכן שכר דירה יש לשלם גם בישראל, ומי שיש בבעלותו דירה יוכל להשכירה;
vii) ביטוח – 150 דולר לחודש;
viii) תחבורה ציבורית – 80 דולר לחודש.
סכומן הכולל של ההוצאות שבסעיפים ii–v הוא 3,820 דולר, והן תכונינה להלן ,,הוצאות גלובליות''. סכומן הכולל של ההוצאות שבסעיפים viii–viiהוא 230 דולר לחודש, והן תיקראנה להלן ,,הוצאות ביטוח ותחבורה''. כפי שניתן לראות, החזר של הוצאות מסוימות לא מצאתי לפסוק: המחיה עולה כסף בכל מקום, ואליבא דמומחה יוקר המחיה בישראל וברואוד-איילנד זהה; גם מיזוג אוויר (חימום או קירור) עולה כסף בישראל, ולא הוכח שמחירו בארץ שונה מהמחיר סביב ל-J&W, שעל-כן אין להחזיר הוצאות על חשמל וגז; כך גם לא אפסוק הוצאות על החזקת רכב, שכן די בשימוש בתחבורה הציבורית, ולא על הוצאות התקשורת, מפני שבימינו ניתן לאיין את אלו באמצעות שימוש במרשתת ליצירת קשר.
יוער כי סביר שמי שיבקש להשלים את התואר בארץ ולא ב-J&W, משך זמן הלימודים שלו עשוי להיות ארוך יותר, ואולם מנגד סכום ההוצאות על לימודים בחו"ל יפצה על כך, ויהיו גם כאלו שיצליחו לשלב עבודה במשרה מצומצמת אם ילמדו בארץ.
ג) אבדן הכנסה עתידית בזמן השלמתם של לימודי תואר מוכר בישראל. כדי לרכוש תואר ראשון מוכר בישראל יהא על התובעים לקטוע את שגרת חייהם ולעזוב את מקום עבודתם כדי להשלים את הלימודים בארצות-הברית. נזק זה משכלל לטענת התובעים את הגורמים הללו: אבדן זמן נוסף, אבדן שכר עבודה בשנות הלימודים וסיכון בעזיבת מקום העבודה בלי לדעת אם ימצאו משרה חליפית מיד בתום הלימודים.
סבורתני כי גם על הפסד שכר בתקופת הלימודים המשלימים יש לפצות, לפי גובה שכרו הנוכחי של כל תובע ומשך הזמן שנותר לו כדי להשלים את התואר, כפי שיפורט להלן. בהקשר זה תיבחן גם השאלה אם נגרם לתובע נזק בדמות הפסד שכר מאז חזר לישראל ועד היום בשל העובדה שלא זכה לקבל תואר אקדמי אשר מוכר בארץ.
ד) הנזק שאינו ממוני – לפי סעיף 13 לחוק החוזים (תרופות), בית המשפט רשאי לפסוק פיצויים בגין נזק לא-ממוני עקב הפרת חוזה. כך גם לפי סעיף 2 לפקודת הנזיקין, אשר מגדיר ,,נזק'' כך: ,,אבדן חיים, אבדן נכס, נוחות, רווחה גופנית או שם-טוב, או חיסור מהם, וכל אבדן או חיסור כיוצאים באלה''. התובעים השקיעו בלימודיהם מזמנם וממרצם. הם עזבו את משפחותיהם ואת חבריהם וטסו לנֵכר כדי לזכות בתואר מוכר. בעדויותיהם עמדו על הכעס ועל התסכול שחוו כשנתחוור להם כי התואר אינו מוכר בישראל. כפי שראינו, תובעים מסוימים ציינו שכאשר הגיעו ללשכת התעסוקה כדי לבקש דמי אבטלה נאמר להם שהתואר אינו מוכר ושהם אינם מוכרים כאקדמאים, ועל-כן יישלחו לעבוד בעבודות של מי שאינם אקדמאים. דרכם של התובעים או מי מהם במסלול הלימודים הגבוהים השתבשה ומי מהם שירצה תואר מוכר בארץ ייאלץ לפנות למסלול לימודים נוסף כדי לזכות בו. בשביל חלקם יהיה הדבר כרוך בחזרה לארצות-הברית ובהשלמת חובותיהם שם. יש תובעים שזה מכבר הקימו משפחה, וברי שההיפרדות מיקיריהם ומחייהם כאן לפרק זמן לא-מבוטל תקשה עליהם עוד יותר ותסב אי-נוחות ועגמת נפש רבה.
בהתחשב באמור לעיל אני רואה לנכון לפסוק לכל אחד מהתובעים, למעט תובעים 10, 18, 20, 23 ו-24 (כמבואר להלן), פיצוי בגין עגמת הנפש והנזק הלא-ממוני בכללו בסך 30,000 ₪, בצירוף ריבית והפרשי הצמדה כחוק מהיום ועד למועד התשלום המלא בפועל.
10. להלן אסקור את נסיבותיו המיוחדות של כל תובע ואפרט את הפיצוי שלו הוא זכאי בעד הפסד ההשתכרות בעבר ובתקופה של השלמת הלימודים לתואר מוכר בישראל:
א) תובעת 1 הצהירה בתצהירה (סעיף 28) כי בשל משך הזמן הקצר של לימודים מחוץ לישראל במסלול היא העדיפה אותו על לימודים בקנדה, שסברה כי רמתם דומה, הגם שיש ברשותה דרכון קנדי. את לימודיה אצל הנתבע החלה בשנת 1999, ואת התואר הראשון מ-J&W קיבלה בשנת 2002. בשלהי 2008 החליטה להפוך מורה לאנגלית, אחרי שפוטרה ממשרתה כמנהלת משמרת בבית קפה (סעיף 20). קודם לאותה נקודה, כפי שאישרה בחקירתה הנגדית (עמ' 28 לפרוטוקול, שורות 16–20), לא חוותה השלכה כלשהי של העובדה כי התואר אינו מוכר בארץ. ניסיון להתקבל לתכנית להסבת אקדמאים של משרד העבודה ושל משרד החינוך לא צלח, והיא ביקשה להירשם לתכנית במכללה האקדמית לחינוך ,אחווה' (סעיף 21 לתצהירה). לצורך זה הייתה צריכה להציג אישור שקילות לתואר, ולדבריה (סעיף 22), במשרד החינוך שמעה לתדהמתה מאחת הנציגות שאם ברצונה לקבל תואר אקדמי מוכר עליה לשוב ל-J&W ולצבור את נקודות הזכות האקדמיות החסרות, באשר הנתבע אינו רשאי להעניק כאלה. את הלימודים ב,אחווה' גמרה התובעת בשנת 2011 (סעיף 32). היא עובדת במקצוע שלמדה שם, אך לא ניתנה לה תעודת הוראה מפני שהענקתה כפופה לאישור כי התואר הראשון שקיל (מסמך מאת המכללה ראו בנספח ו(1) לתצהירי התובעים). על-פי הצהרתה (סעיף 176 לתצהירה), הדירוג שלפיו היא משתכרת נועד למי שאינם אקדמאים. הנזק שהיא תובעת בהקשר זה הוא ההפרש בין השכר שהייתה משתכרת אילו הוכר התואר שלה כאקדמי ובין שכרה כיום, שהוא נמוך יותר.
התובעת ביקשה לתמוך את טענותיה בעניין הנזק בחוות דעתה של הד"ר ניצן ברוקס, בעלת המכון למימוש זכויות מורים ומנהלתו הכללית. המומחית מנתה שלל הפסדים אשר נובעים לדעתה מכך שהתואר הראשון אינו שקיל, ובהם מניעת האפשרות להצטרף לתכנית הרפורמה ,עוז לתמורה' של משרד החינוך (סעיף ה). בבית הספר בכפר הנוער כנות, שבו התובעת מלמדת (סעיף 14 לתצהירה), החלה התכנית לפעול בתחילתה של שנת הלימודים התשע"ב (2011–2012). המומחית העידה (עמ' 89 לפרוטוקול, שורות 29–31) כי הצטרפות של מורה לתכנית משפיעה על היקף המשרה שלו ועל שכרו, ובחוות הדעת ציינה שֶמורות אחרות באותו בית ספר הצטרפו אליה. התובעת נותרה בחוץ, ולשיטת המומחית היא נפגעה כך בכיסה: שכרה היה יכול לגדול ב-42 אחוזים. לכך הוסיפה את העובדה שתארים עשויים להשפיע על קבלת תפקידים בתוך המערכת. מי שלא נכללו בתכנית אינם מתוגמלים על ההשתתפות בישיבות ואינם עוברים השתלמויות מסוימות. היעדרות זו לא רק שהיא נוטלת מהמורה את גמול ההשתלמות, אליבא דברוקס, היא גם פוגעת בקשרים המקצועיים ויוצרת מעין מעמדות בתוך בית הספר (ראו סעיפים ג–ה לחוות הדעת; עמ' 92 לפרוטוקול). סוגי הנזק האחרים אשר פירטה בחוות הדעת – שעניינה ב,,[...]הפסדים שכבר קרו'', לדבריה (עמ' 92 לפרוטוקול, שורה 33) – לא כולם ממין העניין, ולדוגמה אציין את הקושי למצוא עבודה, שכן התובעת מצאה עבודה בהוראה ולא פוטרה.
המומחית ערכה את הנתונים בדבר הפרשי השכר שהתובעת תובעת בטבלאות לכל שנת לימודים. לפי הערה א לטבלה לשנת התשע"א (2010–2011, לפני ש,עוז לתמורה' נכנסה לתוקף בבית הספר שבו התובעת מלמדת), העובדה שהתובעת אינה בעלת תואר ראשון מוכר או תעודת הוראה הסבה לה בכל חודש באותה שנה הפסד בסך ממוצע של 627 ₪. הכפלת הסכום בתריסר חודשים מניבה את המכפלה 7,524 ₪. בהערה ה חיוותה המומחית דעתה כי שיעורו של הפער בין שכרה של מורה מוסמכת לבין זה שמרוויחה מורה בעלת תואר ראשון ותעודת הוראה הוא 12.38 אחוז. היא ציינה כי בכוחה של תוספת כזאת להגדיל הכנסות דרך קופות הגמל, קרנות ההשתלמות והפנסיה ועוד. סך כל ההפסד בשנה ההיא, סיכמה המומחית, הוא 9,925.33 ₪ לשנה. אם נחלק אותו ל-12 נקבל את המנה 827 ₪ לחודש. התובעת הצהירה (סעיף 174 לתצהירה) כי נכון ליום הגשת התובענה, השתכרה סך 5,300 ₪ לחודש. לפי טופס 106 (מוצג 13 בכרך נספחים 2 מטעם התובעים), היא הרוויחה 17,855 ₪ (ברוטו) בארבעה חודשים, היינו 4,463 ₪ לחודש. לסכום זה יש להוסיף את התוספת החודשית בסך 827 ₪ שהייתה מקבלת אילו היה בידה תואר אקדמי מוכר.
בכתב התביעה נקבה התובעת בסך החודשי של 1,500 ₪ כפער הנתבע בין שכרה של מורה בעלת תואר אקדמי ובין שכרה של מורה נטולת תואר, ומכפילה אותו בחמש שנים. ואולם היה מן הראוי שלאחר תקופה הייתה פועלת לצמצום הנזק שנגרם לה ומשלימה ב-J&W את הדרוש כדי שהתואר הראשון יוכר בישראל. בהתחשב בעובדה שכבר בשנת 2009 נודע לה כי עליה להוסיף וללמוד כדי לזכות בתואר, ובעובדה ש,עוז לתמורה' החלה לפעול בבית הספר שבו היא מלמדת בספטמבר 2011, אני רואה לנכון לפסוק לה בגין אב נזק זה סך גלובלי של 25,000 ₪ (נכון להיום), המגלם תקופה של כשנה וחצי. סכום זה יישא ריבית והפרשי הצמדה מהיום ועד למועד התשלום המלא בפועל.
ממכתבו של הגף להערכת תארים עולה כי תובעת זו צברה בלימודיה 55.5 נקודות זכות וצריכה להשלים 44.5. אני קובעת כי הפיצוי על הפסד השכר החודשי בתקופה של השלמת הלימודים יועמד על סך 37,100 ₪, שהם 5,300 ₪ כפול שבעה חודשים. נוסף על כך יש לפסוק לטובתה את הסכומים הללו:
ובסך-הכול: 16,096$. סכום זה יומר לסך בשקלים חדשים, לפי שער הדולר היציג ביום מתן פסק-הדין, ויישא ריבית והפרשי הצמדה כחוק מהיום ועד למועד התשלום המלא בפועל. הסך של 30,000 ₪ שלו תובעת 1 זכאית כפיצוי על עגמת הנפש שהייתה מנת חלקה הוא נכון להיום.
ב) לתובע 2 הוענק גם תואר שני במנהל עסקים מ-J&W, שאותו קיבל בשנת 2004 (סעיף 17 לתצהירו). את לימודיו אצל הנתבע החל עוד ב-1998. הוא העיד שגילה כי שני התארים אינם מוכרים בישראל אך בשנת 2009, כאשר ביקש לקבל דמי אבטלה ושירות התעסוקה הפנה אותו לגף להערכת תארים כדי שיאשר כי תאריו שקילים לתארים אקדמיים (סעיפים 18–21 לתצהירו; עמ' 24 לפרוטוקול, שורה 32–עמ' 25, שורה 4; עמ' 25, שורות 6–9). לדבריו, הוא בילה שמונה חודשים בטל מעבודה (עמ' 25, שורה 16). בעת מתן עדותו כבר שימש מנהל שיווק של חומרי איטום (עמ' 27, שורות 2–5), והוא נשאל כיצד שכרוֹ מושפע מהעובדה שהתואר הראשון שלו אינו שקיל, למרות התואר השני שקיבל בארצות-הברית. לזאת השיב:
אני חושב שאתה מבין מהתשובה שכבר עניתי קודם. היום אין לי ביטחון תעסוקתי. זאת אומרת שאני, אם אני מפוטר – וזה תהליך שהיה לי, שמונה חודשים ישבתי בבית – אני לא יכול לבוא ולהציג את עצמי כבעל תואר מוכר במדינת ישראל.
(שם, שורות 6–10)
הואיל וכך, העיד, הוא ויתר מראש על ניסיון להתקבל למקומות עבודה שדרשו כי התואר יהיה מוכר בישראל, כגון בנקים, אף-על-פי שראה את עצמו כמי שעונה על דרישותיהם (עמ' 25, שורות 16–17, 25–31; סעיף 168 לתצהירו). לתצהירו צירף (ראו נספח ל) תמלילי שיחות שערך עם נציגוֹת של אוניברסיטת בן-גוריון בנגב, של המכללה למנהל ושל המרכזיים האקדמיים רופין ואונו. כל אחת מהן אמרה לו כי העובדה שהתואר הראשון שבידו אינו מוכר יוצרת לו בעיה בקבלה ללימודי תואר שני.
נכון ליום הגשת התובענה, הצהיר התובע, הוא הרוויח 10,000 ₪ וקיבל דמי החזקת רכב (סעיף 165 לתצהירו). מטופס 106 לשנת 2009 (ראו מוצג 13 לכרך נספחים 2 מטעם התובעים) עולה שהרוויח 130,940 ₪ (ברוטו) במשך עשרה חודשים, כלומר 13,887 ₪ (ברוטו) בחודש. מטופס 106 לשנת 2010 עולה כי בגין שלושת החודשים הראשונים בשנה הרוויח 40,836 ₪, דהיינו 13,612 ₪, ובשלושת האחרונים הרוויח במקום עבודה אחר סך של 41,668 ₪, כלומר 13,889 ₪ לחודש. מכיוון שתובע זה השתכר יותר מהשכר הממוצע במשק נכון ליום הגשתה של התובענה, ואין שום ביטחון שאילו עבד כאקדמאי בעל תואר מוכר היה מרוויח יותר, תביעתו לפיצוי בעד הפסד השתכרות בשל אי-הכרה בתואר נדחית. לא ברור מדוע לא קיבל דמי אבטלה בתקופה שלא עבד, ולא הוכח באיזה שיעור דמי האבטלה המוענקים לאקדמאים עולים על אלו המוענקים למי שלא למדו לימודים גבוהים. לפיכך לא ייפסק לו סכום כלשהו על אותה תקופה.
ממכתבו של הגף להערכת תארים עולה כי תובע זה צבר 56.5 נקודות זכות וצריך להשלים 43.5. בגין הפסד שכר בתקופה של השלמת הלימודים לתואר מוכר אני פוסקת לו סך של 96,254 ₪, שהם 13,750 ₪ כפול שבעה חודשים. כמו-כן יש לפסוק לטובתו את הסכומים הללו:
ובסך-הכול: 16,096 דולר. סכום זה יומר לסך בשקלים חדשים, לפי שער הדולר הידוע ביום מתן פסק-הדין ויישא ריבית והפרשי הצמדה כחוק מהיום ועד למועד התשלום המלא בפועל. לכל אלה יש להוסיף את סך 30,000 ₪ (נכון להיום) אשר נפסק כפיצוי על עגמת הנפש.
ג) תובע 3 החל לעבוד בבית המלון ,מטרופוליטן' בתל-אביב כאחראי משמרת במחלקת הקבלה מאז שנת 99' (סעיף 15 לתצהירו; מוצג 17 בכרך נספחים 2 מטעם התובעים), ונכון ליום מתן עדותו שימש בו מנהל אגף חדרים (עמ' 50 לפרוטוקול, שורות 12–15). החיבה שרחש למקצוע, ובעיקר ההכרה שענף התיירות אינו יציב ונתון להשפעות המצב המשתנה בארץ, עוררו בו לדבריו את הרצון בתואר מוכר בישראל, שיספק לו ,,רשת ביטחון'', וגם תואר במנהל עסקים כדי שיוכל להמשיך הלאה במידת הצורך (שם, שורות 18–30; סעיף 15 לתצהירו). ב-2004 סיים את הלימודים ב-J&W, כארבע שנים וחצי לאחר שעזב עבודה בבית מלון בנתניה (סעיף 161 לתצהירו) והחל את הלימודים אצל הנתבע. תובעות 1 ו-12 סיפרו לו כי התארים אינם מוכרים ב-2009 (סעיף 19).
התובע תובע סך של 54,000 ₪ כהפסד הכנסה לעבר היות שאין לו תואר מוכר, אך שכרו במועד הגשתה של התובענה – 10,000 ₪ לחודש, לגרסתו (סעיף 159 לתצהירו) – היה גבוה מהשכר הממוצע במשק. לא הוכח שהיה מרוויח יותר לוּ היה התואר מוכר, כטענתו, ויש לדחות את תביעתו באב נזק זה.
תובע זה לא הוכיח כמה נקודות זכות עליו להשלים, ועל-כן לא ידוע מה משך השהייה שלה יזדקק כדי לקבל תואר ראשון שיוכר בישראל. בנסיבות אלה אפסוק לו סכום גלובלי של 40,000 ₪ כפיצוי על הפסד ההשתכרות בתקופה של השלמת הלימודים. סכום זה ישוערך כקבוע בסוף הדבר להלן. כמו-כן אני פוסקת לטובתו את הסכומים הללו:
ובסך-הכול: 12,740 דולר. סכום זה יומר לסך בשקלים חדשים, לפי שער הדולר היציג ביום מתן פסק-הדין, ויישא ריבית והפרשי הצמדה כחוק מהיום ועד למועד התשלום המלא בפועל. סך הפיצוי של 30,000 ₪ על עגמת הנפש הוא נכון להיום.
ד) גם תובע 4 גילה שהתארים שהוקנו לו אינם שקילים בארץ כשביקש דמי אבטלה. הוא החל את לימודיו אצל הנתבע בשנת 1998, ואת התואר השני קיבל מ-J&W במאי 2003. לפני עשור, כשחזר מארצות-הברית ועמד להתחתן, עבד במלון ,הילטון' בתל-אביב כאחראי משמרת בשירות חדרים – לטענתו, תפקיד שיכול למלא תלמיד תיכון – בתקווה לצבור ניסיון שיקדם אותו (עמ' 44 לפרוטוקול, שורה 24–עמ' 45, שורה 8). לאחר מכן שימש מנהל אירועים בגן האירועים ,חצר נצר' (עמ' 45, שורות 9–12), אך בשנת 2008 פוטר אחרי שנתיים (שם, שורה 23). לגרסתו, ניגש מיד למסלול לאקדמאים בלשכת התעסוקה. כך נשלח לגף להערכת תארים ושם קיבל את הבשורה (עמ' 42, שורה 27–עמ' 43, שורה 4; סעיף 21 לתצהירו). ניסיונותיו להתווכח לא הועילו; לדבריו (סעיף 22; עמ' 43 לפרוטוקול, שורות 4–7), הוא ספג בלשכת התעסוקה עלבון צורב עם שובו אליה כאשר נאמר לו שעליו לקבל כל עבודה שתוצע, שאם לא כן ייחשב סרבן. התובע דחה כל הצעה המיועדת ללא-אקדמאים, ומשנודע לו מעמדם של התארים זנח מלכתחילה אפשרויות להציג את עצמו כמועמד למשרות המחייבות תואר, לגרסתו. חודשים אחדים נותר מובטל עד שב-2009 הצטרף למורת רוחו לחנות של אביו, שבה נמכרים מוצרים לשֵׂער (סעיפים 22, 28 לתצהירו; עמ' 43 לפרוטוקול, שורות 27–30). בעיניו, אם התקדם עד לאותה נקודה – היה זה על סמך ניסיונו ומאמציו ולא על סמך התארים, והקריירה שלו עלתה על שרטון ברגע שהבין לאילו עבודות יוכל להתקבל:
[...] הבנתי שמפה והלאה אני לא יכול להמשיך ולבנות את קורות החיים שלי כמו שאני רוצה. אני לא יכול להגיש מועמדויות לתפקידים שדורשים תואר, ופה זה נתקע. פה הבנתי שהסיפור שלי נגמר ואני צריך לשנות את זה. מצאתי את עצמי עובד בחנות של אבא, מוכר וקסים וג'לים. יכולתי לעשות את זה בלי חמש שנים בארצות-הברית ובלי לבזבז חמש שנים.
(עמ' 45, שורות 13–29)
בחקירתו הנגדית הציע לו בא-כוח הנתבע, כשם שעשה עם תובעים אחרים, פתרון למצב ונשאל מה יעשה אם ייוודע לו שהוא אפשרי. התובע העיד שלא הכיר אפשרות זו והגיב במילים: ,,שאפשרי מה? לוותר על תואר שני ולקבל תואר ראשון? תואר ראשון גם כן עלה לי כסף. אני לא מוותר על שום תואר. אני היום בן ארבעים, עם משכנתה וילדים. אני לא יודע מה יקרה'' (עמ' 44, שורות 2–23).
התובע הצהיר (סעיף 163 לתצהירו) כי נכון ליום הגשת התובענה, עמד שכרו החודשי על 6,000 ₪. מטופס 106 לשנת 2010 עולה כי הרוויח 124,358 ₪ (ברוטו) בשנה, היינו 10,363 ₪ (ברוטו) לחודש. שכר זה עלה על השכר הממוצע במשק, ומשכך, ומשלא הוכח במידת ההוכחה הדרושה כי היה מרוויח יותר, לא אפסוק לו פיצוי על אבדן ההכנסה לתקופת העבר.
במכתבו של הגף להערכת תארים נכתב כי תובע זה צבר 60.5 נקודות זכות מתוך 120 הנקודות הנדרשות לקבלת תואר ראשון שקיל, ודומה שנותרה לו כשנה אקדמית מלאה להשלים. בגין הפסד השכר בתקופה של השלמת הלימודים לתואר שיוכר בישראל אני פוסקת לו סך של 103,603 ₪ לעשרה חודשים, לפי 10,363 ₪ לחודש. כמו-כן יש לפסוק לטובתו את הסכומים הללו:
ובסך-הכול: 22,120 דולר. סכום זה יומר לסך בשקלים חדשים, לפי שער הדולר היציג ביום מתן פסק-הדין, ויישא ריבית והפרשי הצמדה כחוק מהיום ועד למועד התשלום המלא בפועל. סך הפיצוי של 30,000 ₪ על עגמת הנפש הוא נכון להיום.
ה) תובעת 5, כיום רעייתו של תובע 4, זכתה אף היא בתואר שני, מקץ לימודים שהחלו בשנת 1998 והסתיימו ב-2003. לה נודע כי התארים אינם מוכרים בשנת 2008, כשביקש בעלה לקבל את דמי האבטלה וגילה את שגילה (עמ' 67 לפרוטוקול, שורות 4–7; סעיף 19 לתצהירה). לטענתה (סעיף 15), הוריה לא תמכו בהחלטתה ללמוד מלונאות. דעתם השתנתה כאשר קראו במסמכים שפרסם הנתבע כי התואר מוכר, ויוקרתו היא ששכנעה אותם להשתתף במימון הלימודים. למעשה אביה המליץ לה על התכנית הכוללת לימודים בארצות-הברית. היא אינה עוסקת במלונאות, אלא עובדת במכון ויצמן למדע (עמ' 67 לפרוטוקול, שורות 1–2). היה לה מקום עבודה עוד כאשר הבינה מה משקלם של התארים בישראל (שם, שורות 18–19), ובטבלאות שבנספח כ לסיכומי התובעים לא נכתב כי היא תובעת פיצוי בעד אבדן הכנסה בשל העדר תואר מוכר. עם זה, לדבריה, היא חוששת לאבד את משרתה פן תתקשה לאתר אחרת (עמ' 67 לפרוטוקול, שורות 22–23; סעיף 26 לתצהירה). ביום הגשת התביעה השתכרה סך חודשי של 7,500 ₪ (נטו) (סעיף 157 לתצהירה). על-פי מוצג 13 לכרך נספחים 2, בשנת המס 2010 הייתה משכורתה 110,110 ₪ (ברוטו), כלומר 9,175 ₪ (ברוטו) לחודש.
בראש הנזק של הפסד שכר בתקופה של השלמת הלימודים לתואר מוכר אני פוסקת לתובעת זו 91,750 ₪, שהם מכפלת של 9,175 ₪ בעשרה חודשים. היא לא פנתה בעצמה לגף להערכת תארים (עמ' 67 לפרוטוקול, שורה 29–עמ' 68, שורה 1) ולכן לא הציגה לעיוני מסמך ממנו שיוכיח כמה נקודות זכות נותרו לה להשלים, אך בנספח ב לתצהירי התובעים נמצא מסמך המפרט את הקורסים שלמדה ב-J&W. ממנו ניתן ללמוד כי צברה 56 נקודות, כך שדומה כי כמו בעלה עליה ללמוד עוד כשנה אקדמית אחת.
כמו-כן יש לפסוק לטובתה את הסכומים הללו:
ובסך-הכול: 22,120 דולר. סכום זה יומר לסך בשקלים חדשים, לפי שער הדולר היציג הידוע במועד מתן פסק-הדין, ויישא ריבית והפרשי הצמדה כחוק מהיום ועד למועד התשלום המלא בפועל. סך הפיצוי של 30,000 ₪ על עגמת הנפש הוא נכון להיום.
ו) תובע 6 חזר לישראל בשנת 2007 (עמ' 53 לפרוטוקול, שורה 5), כחמש שנים אחרי שהשלים את לימודי התואר הראשון (את הלימודים אצל הנתבע התחיל ב-1999). את הבעיה גילה לגרסתו (שם, שורות 6–7; סעיף 18 לתצהירו) רק ב-2009, כששקל הסבת מקצוע ופנה למכללה האקדמית לחינוך ולאמנויות כדי ללמוד לתואר שני בטיפול בהבעה וביצירה (בנספח ל לתצהירי התובעים ראו את ההנחיות לנרשמים לשנת הלימודים התשע"ד [2013–2014], שלפיהן יש לשקול תואר מאוניברסיטאות זרות). כמה ימים לפני שקיבל את תשובתו של משרד החינוך הודיע לו תובע 7 על ההיערכות לקראת הגשתה של התובענה, והתשובה איששה את החשד שהתואר אינו מוכר בארץ. בלית ברֵרה בירר התובע אילו מוסדות אינם מציבים תואר מוכר כתנאי לקבלה (סעיף 10 לתצהירו). אחד מהם, שאליו נרשם ללימודי אימון אישי, היה בית הספר למאמנים של המכון על שם אלפרד אדלר בישראל (ראו נספח ו(3) לתצהירי התובעים). באותו שלב הגיע גם הוא ללשכת התעסוקה (בגלל מחלה שאילצה אותו להפסיק לעבוד). הואיל וסיפר שם כי התואר שברשותו אינו מוכר, הוא שובץ בתור למי שאינם אקדמאים (סעיף 11 לתצהירו).
מאוחר יותר היה התובע מנהל ברשת ,אופטיקה הלפרין לצעירים', וזאת עד לראשית 2013. אחרי זה הוצע לו לעבוד בחברה אחרת ושם נשאר ארבעה חודשים. בשלב כלשהו באותה שנה שב לחתום בלשכה. זמן מה אחרי כן התקבל לעבודה כמיישם בחברת טכנולוגיה עילית (בזה עבד נכון ליום מתן העדות). בחקירתו טען שנושא התואר ,,השפיע מאוד. בכל מקום אני צריך להתחיל, מלכתחילה, מההתחלה למטה'' (עמ' 52 לפרוטוקול, שורות 30–33) (לפחות מאז נודע לו על הבעיה). ממוצג 13 לכרך נספחים 2 מטעם התובעים עולה כי בשנת 2010 קיבל דמי אבטלה בסך 26,204 ₪ (ברוטו) בגין 125 ימי אבטלה, ובגין נכות כללית קיבל 41,297 ₪ (ברוטו). 37,725 ₪ לבנק. יוצא שבשנת 2010 קיבל 62,500 ₪ (כ-5,200 ₪ לחודש נטו). הוא הצהיר כי שכרו החודשי עומד על סך 8,000 ₪ (סעיף 160 לתצהירו).
בתצהירו (סעיף 159) תבע התובע אבדן הכנסה בהעדר תואר מוכר בישראל. לפי כתב התביעה, תבע 54,000 ₪ בראש נזק זה, אך אב נזק זה נעדר מהטבלה שבנספח כ לסיכומים. לכן יש לומר כי התביעה לפיצוי בו נזנחה.
ממכתבו של הגף להערכת תארים עולה כי תובע זה צבר 78 נקודות זכות וצריך להשלים 22. בראש הנזק של הפסד שכר בתקופה של השלמת הלימודים לתואר מוכר אני פוסקת לו 20,000 ₪, שהם 5,000 ₪ כפול ארבעה חודשים. כמו-כן יש לפסוק לטובתו של תובע 6 את הסכומים הללו:
ובסך-הכול: 10,072 דולר. סכום זה יומר לסך בשקלים חדשים, לפי שער הדולר היציג ביום מתן פסק-הדין, ויישא ריבית והפרשי הצמדה כחוק מהיום ועד למועד התשלום המלא בפועל. סך הפיצוי של 30,000 ₪ על עגמת הנפש הוא נכון להיום.
ז) תובע 7 שקל ללמוד בצרפת או בארצות-הברית (סעיף 26 לתצהירו), ואחרי ששמע מה יש לנתבע להציע החל ללמוד אצלו בחודש אוקטובר 1999. את התואר הראשון קיבל מ-J&W ב-2002, וב-2003 – את השני. לדבריו, את העשור שלאחר לימודיו בילה בעבודות שיווק, תחום שבו התמחה בלימודי המאסטר (סעיף 14 לתצהירו). לטענתו, בשנת 2009 סיפרה לו תובעת 1 כי הגף להערכת תארים הודיע לה שהתואר שלה אינו שקיל, וב-2010 השיב הגף לפנייתו תשובה דומה (סעיפים 17–18). באותו זמן הוא שימש מנהל שיווק בחברה במשך שנתיים, עד לשנת 2011. לאחר מכן, עד 2013, היה יזם בחברות הזנק וייסד מיזמים בלי להרוויח שכר קבוע. המשרה הבאה, שבה עבד כאשר מסר את עדותו ושאליה התקבל ,,באמצעות הקשרים שלי'', הייתה מנהל שיווק בין-לאומי (עמ' 75 לפרוטוקול). כלשונו: ,,עבדתי כיזם, סיימתי את תקופת היזמות, והיו לי הרבה קשיים להתקבל לעבודה בעקבות העובדה שאין לי לא תואר ראשון ולא תואר שני, תואר בישראל'' (שם, שורות 1–2). התובע גם הצהיר שכאשר היה מובטל דאג שמא ישלח אותו שירות התעסוקה לעבוד בשמירה או בתפקיד אחר שאינו מחייב תואר אקדמי – לגרסתו, אלה האפשרויות שעמדו לפניו משהציג שם את המכתב שקיבל מהגף להערכת תארים (סעיף 22 לתצהירו).
לטענתו של תובע זה, שכרו החודשי ביום הגשת התביעה עמד על סך 21,527 ₪, בתוספת בונוסים שנתיים (סעיף 158 לתצהירו). הוא הגיש טופס 106 לשנת המס 2009 (מוצג 13 לכרך נספחים 2 מטעם התובעים), שממנו עולה כי הרוויח כ-254,435 ₪ (ברוטו) בשנה (21,203 ₪ [ברוטו] לחודש). מתצהירו ומהטבלה שבנספח כ לסיכומי התובעים ניתן להבין שלא תבע הפסד הכנסה בהעדר תארים מוכרים בישראל. לפיכך, ובהתחשב בגובה שכרו, אין הוא זכאי לפיצוי בגין הפסד שכר בעבר.
ממכתבו של הגף להערכת תארים עולה כי תובע זה צבר 65 נקודות זכות וצריך להשלים 35. בגין אבדן הכנסה עתידית בתקופה של השלמת הלימודים לתואר מוכר אני פוסקת 106,015 ₪, שהם 21,203 ₪ כפול חמישה חודשים. כמו-כן יש לפסוק לטובתו של תובע 7 את הסכומים הללו:
ובסך-הכול: 12,970 דולר. סכום זה יומר לסך בשקלים חדשים, לפי שער הדולר היציג ביום מתן פסק-הדין, ויישא ריבית והפרשי הצמדה כחוק מהיום ועד למועד התשלום המלא בפועל. סך הפיצוי של 30,000 ₪ על עגמת הנפש הוא נכון להיום.
ח) תובע 8 גדל במשפחה המעורה בענף המלונאות (סעיף 14 לתצהירו), והחל ללמוד אצל הנתבע בשנת 1999. קיבל את התואר הראשון ב-2002 ואת התואר השני ב-2003. כאשר פנתה אליו תובעת 1 ענה לה שמעמדם של התארים ידוע לו זה שנים (סעיף 21): ב-2005, עם שובו לישראל, ביקש לשמש צוער של משרד התיירות ולשם כך היה עליו להגיש מועמדות למכרז. הדבר חייב את שקילת התארים, וכך גילה במרס אותה שנה שהם אינם מוכרים בארץ ומועמדותו נדחתה. או-אז ניהל דין-ודברים עם נדיר, ובסופו של דבר הודיע לו משרד החינוך כי בקשתו נדונה שנית ולפנים משורת הדין הוחלט שיוכל להמיר את נקודות הזכות שצבר בלימודי התואר השני וכך יוכר התואר הראשון. אלא שאביו של תובע זה כיהן בחבר המנהלים של הנתבע לאחר שגמר את חוק לימודיו שם, והוא חש שההצעה קשורה לעובדה זו קשר הדוק. אֵי-לכך, ולפי שהעדיף הכרה גורפת, לא הסכים לה (סעיפים 17–20; עמ' 71 לפרוטוקול, שורות 25–30; עמ' 72, שורות 1–4). כיום הוא משמש מנהל מכירות ושיווק בחברה שעיסוקה בציוד ביטחון וחושש שאם יפוטר לא יתקבל למקומות דומים, מאחר ש,,כרגע אין לי שום דבר ביד'' (סעיף 11 לתצהירו; עמ' 72 לפרוטוקול, שורות 23–28).
אמנם בתצהירו (סעיף 158) טען התובע שנגרם לו נזק מהעדר תואר מוכר בישראל (בלא כימות), אבל ראש נזק זה לא פורט בנספח 13 לכתב התביעה וגם לא בנספח כ לסיכומי התובעים. לפיכך נדחית התביעה לפיצוי בעדו.
התובע הצהיר (סעיף 159) כי ביום הגשת התובענה השתכר 8,480 ₪ לחודש. הוא הציג טופס 106 לשנת המס 2010, שממנו עולה כי באותה שנה הרוויח סך של 113,000 ₪ (ברוטו), קרֵי: 9,417 ₪ (ברוטו) לחודש. ממכתבו של הגף להערכת תארים עולה כי צבר 67 נקודות זכות ועליו להשלים 53. בגין אבדן ההכנסה בתקופה הנדרשת להשלמת הלימודים אני פוסקת לו 94,170 ₪, שהם 9,417 ₪ כפול עשרה חודשים. כמו-כן יש לפסוק לטובתו של תובע 8 את הסכומים הללו:
ובסך-הכול: 22,120 דולר. סכום זה יומר לסך בשקלים חדשים, לפי שער הדולר היציג ביום מתן פסק-הדין, ויישא ריבית והפרשי הצמדה כחוק מהיום ועד למועד התשלום המלא בפועל. סך הפיצוי של 30,000 ₪ על עגמת הנפש יהא נכון להיום.
ט) תובע 9 החל לימודיו אצל הנתבע בשנת 2004. הוא גמר את התואר הראשון בארצות-הברית ביולי 2007 וחזר מיד לישראל. התעניין בהסבה – ולצורך זה, בלימודי תואר שני במנהל עסקים עם התמחות במימון – מפני שהתנאים במשרות המלונאות כאן נראו לו נמוכים מדיי, אבל לימודים כאלה בארצות-הברית היו יקרים לו מדיי. הוא ביקש להירשם ללימודי תואר שני בקריה האקדמית אונו, והגשת המועמדות הותנתה בהצגת מכתב ממשרד החינוך שלפיו התואר מוכר. כשחזרה התשובה שהתואר לא שקיל הודיעו לו שלא יתקבל (2008) והוא החל לחפש עבודה, לא לפני שנכנס לכמה חודשי ,,הלם'', כדבריו. במשך חודשים ספורים עבד כסגן מנהל סניף ברשת בתי קפה, ועזב בגלל התנאים. בעת מתן העדות שימש מנהל מכירות. שכרו ביום הגשת התובענה עמד על 8,000 ₪ (סעיף 160 לתצהירו). במוצג 13 לכרך נספחים 2 מטעם התובעים הציג אישור שקיבל סך של 25,575 ₪ בעבור שלושה חודשי עבודה (8,525 ₪ לחודש). הואיל והתובע השתכר כפי השכר הממוצע במשק באותה תקופה, לא ייפסק לו פיצוי בגין הפסד השתכרות בעבר.
ממכתבו של הגף להערכת תארים עולה כי תובע זה צבר 72 נקודות זכות וצריך להשלים 28. בגין הפסד שכר בתקופה של השלמת הלימודים לתואר מוכר אני פוסקת לו 8,525 ₪ כפול חמישה חודשים, שהם 42,625 ₪. כמו-כן יש לפסוק לטובתו של תובע 9 את הסכומים הללו:
ובסך-הכול: 12,970 דולר. סכום זה יומר לסך בשקלים חדשים, לפי שער הדולר היציג ביום מתן פסק-הדין, ויישא ריבית והפרשי הצמדה כחוק מהיום ועד למועד התשלום המלא בפועל. סך הפיצוי של 30,000 ₪ על עגמת הנפש הוא נכון להיום.
י) תובע 10 החל ללמוד ב-1998 אחרי שהחברה אשר עבד בה נסגרה (סעיף 15 לתצהירו). ההזדמנות ללמוד את חלקם המאוחר של הלימודים בחו"ל נגלתה לו רק במהלך הלימודים, וב-2001, לאחר שעבד וחסך כסף להמשך הלימודים, נסע לארצות-הברית (סעיף 16). התואר הראשון שלו הושלם בשנה שלאחר מכן, ובשנה שאחריה קיבל את התואר השני. מאז השתקע בארצות-הברית ולא שב להתגורר בישראל, ובחקירתו הנגדית סיפר כי ביתו בפרובידנס והוא עובד כשף עצמאי (עמ' 57 לפרוטוקול, שורות 4–5, 21). על-כן אישר תובע זה (עמ' 57 לפרוטוקול, שורות 10–21) כי מעמדם של התארים – שעליו נודע לו ב-2009 מתובעת 1 (סעיף 19 לתצהירו) – טרם יצר לו בעיות כלשהן, והנזק שעלול להיגרם לו יתגבש אם יחזור לישראל. ואמנם בתצהירו (סעיפים 22, 160) הוא הביע כוונה לשוב לארץ עם רעייתו ושני ילדיו וללמוד לימודים נוספים.
תובע זה לא תבע בראש נזק של הפסד הכנסה בשל כך שהתואר אינו מוכר.
אשר לראש הנזק של אבדן הכנסה בזמן החזרה לספסל הלימודים – ממכתבו של הגף להערכת תארים עולה כי התובע צבר 71.5 נקודות זכות וצריך להשלים 28.5. הוא לא הגיש אסמכתה להפסד ההכנסה, אך הצהיר (סעיף 160 לתצהירו) כי הוא צפוי לאבדן של 154,800 ₪ בשלוש שנים, לפי שכר המינימום בסך 4,300 ₪ בחודש. חזקה על התובע הזה, המתגורר בארצות-הברית, כי יוכל לעבוד ולו באופן חלקי בתקופת הלימודים, ולפיכך הוא יפוצה בסכום של 21,500 ₪. הסכום הוא מכפלה של 4,300 ₪ בחמישה חודשים.
מאחר שתובע זה מתגורר בפרובידנס, לא יהיה עליו לנסוע אליה במיוחד כדי לשוב לספסל הלימודים, ולפיכך אין לפסוק לו הוצאות עיתוק. אני פוסקת לטובתו 7,000 דולר בגין עלותו של שכר הלימוד לחצי שנה אקדמית, וכן 500 דולר לצורך רכישת ספרי לימוד. הסכומים בדולרים יומרו לשקלים לפי שער הדולר היציג הידוע היום ויישאו ריבית והפרשי הצמדה כחוק מהיום ועד למועד התשלום המלא בפועל.
באשר לנזק שאינו ממוני, תובע זה המשיך להתגורר בארצות-הברית, שבה התואר מוכר, ותחושות הכעס והתסכול שחווה עם היוודע לו שהתואר אינו מוכר הן פחותות משמעותית מאלו שחוו תובעים המתגוררים בארץ ואינם יכולים למשל להגיש מועמדות למשרות שתואר מוכר הוא תנאי להן, או שנדרשו להגיע ללשכת התעסוקה. עם זאת גם הצורך לקטוע את שגרת החיים ולחבוש את ספסלי האקדמיה שנית מסב עגמת נפש. אני סבורה כי בנסיבות העניין יש לפסוק לו 10,000 ₪ (נכון להיום) כפיצוי בגין עגמת הנפש.
יא) תובעת 11 התחילה את הלימודים אצל הנתבע בשנת 2000, והתואר הראשון הוענק לה ב-2003. מעט יותר משנה אחר-כך השלימה את לימודי התואר השני. באפריל 2011 החלה לעבוד בישראל בחברת טכנולוגיה עילית כמנהלת פרויקטים. עד אז לא ידעה שיש בעיה עם התואר. בחברה האחרונה הפסיקה לעבוד ביולי 2013 (סעיף 14 לתצהירה; עמ' 46 לפרוטוקול, שורות 18–19; עמ' 47, שורות 20–23), ובעדותה סיפרה כי מדי שבוע היא סרה
[...] למוקד טביעת אצבע בלשכת התעסוקה. בפעם הראשונה שהתייצבתי שם ידעתי שאני לא אקדמאית, ומאוד-מאוד חששתי לגשת ושישלחו אותי באמת לעבודות שהן לא... אני לא אגיד שאינן מכבדות את בעליהן, כי אני מאמינה שאין דבר כזה; אם אני אצטרך לפרנס את הבנות שלי בכל עבודה אני אעשה את זה. ניגשתי לפקידה ואמרתי לה שאני לא אקדמאית ושיש הליך משפטי, והיא ברוב טובה הסכימה לקבל אותי. בכל חודש – קוראים לי לפנים-מול-פנים, לא בפגישה – בכל חודש אני מתפללת שכשאני אומרת לפקידה שאין לי תואר אקדמי, היא לא תשלח אותי לפקידה אחרת. כולנו רצינו לנהל קריירה משגשגת. אלה ההשלכות ואלה החששות של מה שקורה כשאין תואר מוכר. ואי-אפשר לזלזל בזה. הלוואי שבמקרה שלי לאבא הייתה חנות, או איזשהו עסק, שהייתי יכולה לפרנס את המשפחה שלי בכבוד.
(עמ' 49, שורות 16–25)
התובעת העידה (עמ' 46, שורות 15–19) כי עד לחודש יולי 2013, עת סיימה את עבודתה בחברה, לא הושפעה מכך שהתואר אינו מוכר. מנספח כ לסיכומי התובעים ומתצהירה עולה שלא תבעה בגין נזק שנגרם מאי-הכרה בתואר, מה עוד שטענה כי לא הפריע לה עד לשנת 2013. אשר-על-כן אין לפסוק לה פיצוי בראש הנזק של הפסד ההשתכרות בעבר. היא הצהירה (סעיף 158 לתצהירה) כי שכרה עמד על סך 14,250 ₪, נכון ליום הגשת התובענה. מהאסמכתה שהגישה (מוצג 13 לכרך נספחים 2 מטעם התובעים) עולה כי בשנת 2010 הרוויחה 156,758 ₪ בעבור 11 חודשי עבודה, דהיינו סך של 14,250 ₪ (ברוטו) לחודש.
ממכתבו של הגף להערכת תארים עולה כי תובעת זו צברה 54 נקודות זכות וצריכה להשלים 66. בגין הפסד השכר בתקופה של השלמת הלימודים לתואר מוכר אני פוסקת לה 142,500 ₪, שהם 14,250 ₪ כפול עשרה חודשים. כמו-כן יש לפסוק לטובתה של תובעת 11 את הסכומים הללו:
ובסך-הכול: 22,120 דולר. סכום זה יומר לסך בשקלים חדשים, לפי שער הדולר היציג ביום מתן פסק-הדין, ויישא ריבית והפרשי הצמדה כחוק מהיום ועד למועד התשלום המלא בפועל. סך הפיצוי של 30,000 ₪ על עגמת הנפש הוא נכון להיום.
יב) תובעת 12 גמרה אומר ללמוד אצל הנתבע אחרי שנים מספר שבהן ניהלה מסעדה (סעיף 14 לתצהירה), ולמדה בו במחזור שהחל בשנת 1998. ב-2001 קיבלה מ-J&W את התואר הראשון וב-2005 את השני. יותר משנה אחרי ששבה לישראל, ובעודה משמשת פקידה בנקאית בחברת כוח אדם, נודע לה שהתארים אינם מוכרים בארץ (עמ' 37 לפרוטוקול, שורות 16–17). למרות זאת החלה בחודש אוקטובר 2008 לעבוד במלון ,דן פנורמה' בתל-אביב, שבו היא משמשת ,,סגנית מזון ומשקאות'' (שם, שורות 21–32). עם זה שאיפתה היא להתקבל יום אחד למשרת מנכ"לית של מלון, והיא סבורה שבשביל להתקדם עד לשם נחוץ תואר מוכר (שם; עמ' 38 לפרוטוקול, שורות 1–11). בחקירתה הנגדית ביקש ממנה בא-כוח הנתבע להסכים כי הלימודים שלמדה תרמו לרמת המקצועיות שלה ולמעמדה במקום העבודה. על כך הגיבה במילים ,,אתה צוחק עכשיו, נכון?'' והסבירה כי היא מעוניינת לקבל את התואר שלמדה לקראתו. לאחר מכן הוסיפה:
אני רוצה לקבל את שני התארים שלי. [...] בזבזתי הרבה זמן מהחיים שלי, והרבה-הרבה-הרבה כסף, שהוא לא רק שלי – [...] וגם לא של ההורים. עבדתי בעבודות בזויות כדי לממן לעצמי את התואר, ואני לא אחזור עליהן. אז כדי לקבל תואר – זה מה שאני רוצה, לקבל תואר. את שני התארים שלי.
(עמ' 38, שורות 12–26; ההדגשה במקור)
תובעת זו הצהירה (סעיף 159 לתצהירה) כי שכרה החודשי נכון ליום הגשת התובענה עמד על 9,000 ₪. במוצג 13 לכרך נספחים 2 מטעם התובעים הציגה טופס 106 שממנו עולה כי השתכרה בשנת 2010 סכום של 111,638 ₪ לשנה (9,300 ₪ [ברוטו]). היא הרוויחה שכר שעלה על השכר הממוצע במשק, ולא הניחה את דעתי כי הייתה משתכרת יותר אילו הוכר התואר בישראל, מה גם שלפי נספח 13 לכתב התביעה היא לא תבעה הפסד שכר שהוא פועל יוצא מאי-הכרה בתואר.
אמנם לא מצאתי בנספח ד לתצהירי התובעים מכתב מאת הגף להערכת תארים אשר יפרט את נקודות הזכות שנותרו לה להשלים, אך בנספח ב ישנו אישור כי צברה ב-J&W 60.5 נקודות זכות. אם כך נותרה לה כשנה אקדמית ללמוד. בגין הפסד שכר לתקופה של השלמת הלימודים לתואר מוכר בארץ אני פוסקת לה 93,000 ₪, שהם 9,300 ₪ כפול עשרה חודשים. כמו-כן יש לפסוק לטובתה של תובעת 12 את הסכומים הללו:
ובסך-הכול: 22,120 דולר. סכום זה יומר לסך בשקלים חדשים, לפי שער הדולר היציג ביום מתן פסק-הדין, ויישא ריבית והפרשי הצמדה כחוק מהיום ועד למועד התשלום המלא בפועל. סך הפיצוי של 30,000 ₪ על עגמת הנפש הוא נכון להיום.
יג) תובעת 13 החלה לימודיה אצל הנתבע בשנת 2005 וקיבלה את התואר הראשון מ-J&W ב-2008. חזרה לישראל ביוני 2008 כדי לחסוך כסף ללימודי תואר שני – לימודים כאלה בארצות-הברית, שבהם חשקה, לא יכלה לטענתה להרשות לעצמה. למדה על הבעיה בשקילות התואר מתובעת 1, אשר פנתה אליה בזמן שחיפשה עבודה. באותה תקופה התעניינה בלימודים באוניברסיטה הפתוחה, בבר-אילן (תואר שני במשפטים) ובמרכז הבין-תחומי. אלו דחו אותה כשהבינו שהתואר אינו מוכר לצורכי דירוג שכר. הוריה הציעו לה לעבור הסבה להוראת השפה האנגלית, אבל תכניות ההסבה לאקדמאים בסמינר הקיבוצים ובסמינר לוינסקי אינן מקבלות מי שאינו אקדמאי בעיני הגף. חמש שנים וחצי לפני יום מתן העדות (05.11.13) החלה לעבוד בחברת הפקה ושם היא רושמת אנשים לכינוסים. שכרה השנתי עמד, נכון ליום הגשת התובענה, על סך 111,896 ₪ (ברוטו) (סעיף 159 לתצהירה; מוצג 13 לכרך נספחים 2 מטעם התובעים), היינו סך של 9,325 ₪ (ברוטו) לחודש.
תובעת זו אינה תובעת הפסד שכר לעבר בגלל היות התואר לא-מוכר.
ממכתבו של הגף להערכת תארים עולה כי תובעת זו צברה 63 נקודות זכות וצריכה להשלים 37. בגין הפסד השכר בתקופה של השלמת הלימודים לתואר מוכר בארץ אני פוסקת 46,625 ₪, שהם 9,325 ₪ כפול חמישה חודשים. כמו-כן יש לפסוק לטובתה של תובעת 13 את הסכומים הללו:
ובסך-הכול: 12,970 דולר. סכום זה יומר לסך בשקלים חדשים, לפי שער הדולר היציג ביום מתן פסק-הדין, ויישא ריבית והפרשי הצמדה כחוק מהיום ועד למועד התשלום המלא בפועל. סך הפיצוי של 30,000 ₪ על עגמת הנפש הוא נכון להיום.
יד) תובע 14 הוא אחד משני הוותיקים בתלמידי הנתבע התובעים כאן. את לימודיו החל כבר בשנת 1994, ולדבריו הנתבע הציע לו ,,[...] להמשיך ללימודי תואר מוכר בישראל לכל דבר ועניין [...]''. הוא עבר מכינה במתמטיקה, וב-1996 התחיל לימודי ניהול עסקי במלונאות (סעיף 17 לתצהירו). בחקירתו הנגדית הודה כי למשך כמה שנים לא ניזוק מהעובדה שהתואר הראשון, שאותו קיבל בשנת 1998 מ-J&W, אינו מוכר בארץ. זאת, מפני שבאמצע הלימודים לתואר שני נקרתה לו הזדמנות להיכנס כשותף בבית המלון ,עמי' בתל-אביב שאת הקבלה בו ניהל, והוא חזר לישראל כדי לנהלו (עמ' 58 לפרוטוקול, שורות 28–32; מוצג 17 לכרך נספחים 2 מטעם התובעים). אבל חוזה השכירות של המלון נגמר בשנת 2011; הוא סגר את שעריו לאחר שנים שבהן נקלעו העסקים לקשיים, והבניין שבו שכן נמכר ונהרס (עמ' 59, שורות 1–2; סעיף 22 לתצהירו). התובע, אשר גילה כבר בשנת 2009 את משקלם של התארים בישראל, סיפר (סעיף 16 לתצהירו; עמ' 59 לפרוטוקול, שורה 14) כי מאז חדל לנהל את המלון התפרנס מהחסכונות שצבר. כאשר עלה על דוכן העדים מנה שורה ארוכה של בתי מלון ידועי שם אשר דחו את בקשותיו להתקבל לעבודה בהם, והעיד שכאשר נוכח כי מאמציו עולים בתוהו החל להציג את מועמדותו למשרות זוטרות יותר ויותר – אך לשווא.
התובע הצהיר (סעיף 160 לתצהירו) כי שכרו השנתי נכון ליום הגשת התובענה עמד על סך של 264,000 ₪. בטופס 106 לשנת המס 2010 נכתב כי שכרו השנתי עמד על סך 552,564 ₪ (ברוטו), כלומר 46,047 ₪ (ברוטו) לחודש. בכתב התביעה תבע אבדן הכנסה כי התואר אינו מוכר בסך של כ- 200,000 ₪, ואולם תביעה זו נזנחה, היות שבנספח כ לסיכומים מטעם התובעים היא לא הופיעה. לכך יש להוסיף כי שכרו היה גבוה בהרבה מהממוצע במשק, ולא הוכח שהיה משתכר יותר אילו היה ברשותו תואר אקדמי מוכר בישראל.
ממכתבו של הגף להערכת תארים עולה כי תובע זה צבר שישים נקודות זכות, שהן מחצית מסך הנקודות שעליו לצבור. בגין הפסד השכר בתקופה של השלמת הלימודים לתואר שיוכר בארץ אני פוסקת לו לעשרה חודשים את מלוא סכום תביעתו, 400,000 ₪. הואיל וזהו כל הסכום שתבע לא ייפסק יותר ממנו, והוא יישא ריבית והפרשי הצמדה כחוק מיום הגשת התובענה ועד למועד התשלום המלא בפועל. ביתר ראשי הנזק אין צורך לדון לגבי תובע זה.
טו) תובעת 15 החלה את לימודיה אצל הנתבע בשנת 1997. את התואר הראשון קיבלה מ-J&W ב-2001 ואת השני – יותר משנה לאחר מכן. חלפו כשבע שנים נוספות עד שנודעה לה מפי תובעת 12 הבעיה שבמוקד הדיון (סעיף 18 לתצהירה). בינתיים כבר החלה לעבוד כמנהלת חשבונות ועסקה בכך שש שנים לפחות (סעיף 14) בשני מקומות נפרדים (עמ' 68 לפרוטוקול, שורה 28). בעדותה עמדה על חשיבותו של תואר מוכר בזמן חיפוש עבודה (שם, שורה 24) ועל היתרון שהוא יכול להקנות לה במקום העבודה גם לאחר שהתקבלה אליו: שכר ותנאים משופרים (שם, שורות 28–30).
על-פי הצהרת התובעת (סעיף 160 לתצהירה), ביום הגשת התובענה השתכרה שכר חודשי בסך 7,000 ₪. היא הגישה טופס 106 שממנו עולה כי בשלושה חודשים בשנת 2010 השתכרה סכום כולל של 9,333 ₪. נוסף על כך שולמו לה גמלאות אימהוּת בסך 25,859 ₪ באותה שנת מס, לפי אישור המוסד לביטוח לאומי (מוצג 13 לכרך נספחים 2 מטעם התובעים).
תובעת זו לא תבעה את ראש הנזק של הפסד שכר לעבר מעצם כך שהתואר אינו מוכר – כך עולה מנספח 13 לכתב התביעה. ממכתבו של הגף להערכת תארים עולה כי היא צברה 55.5 נקודות זכות וצריכה להשלים 64.5. בגין הפסד השכר בתקופה של השלמת הלימודים לתואר מוכר בארץ אני פוסקת הפסד השתכרות לתקופת הלימודים לפי שכר המינימום ביום הגשת התובענה, בסך 3,850 ₪ כפול עשרה חודשים, ובסך-הכול 38,500 ₪. כמו-כן יש לפסוק לטובתה של תובעת 15 את הסכומים הללו:
ובסך-הכול: 22,120 דולר. סכום זה יומר לסך בשקלים חדשים, לפי שער הדולר היציג ביום מתן פסק-הדין, ויישא ריבית והפרשי הצמדה כחוק מהיום ועד למועד התשלום המלא בפועל. סך הפיצוי של 30,000 ₪ על עגמת הנפש הוא נכון להיום.
טז) תובעת 16 היא השנייה משני התובעים שלמדו אצל הנתבע לפני הזמן הרב ביותר, אך כמו תובע 14, היא גורסת כי העובדה שהתארים אינם מוכרים בישראל לא הגיעה לידיעתה עד לשלהי העשור הקודם (2008 – סעיף 20 לתצהירה). את התואר השני מ-J&W קיבלה כבר ב-2000, אחר קבלת הראשון ב-1998 ולימודים אצל הנתבע מאז 1994 שהקנו לה ארבע תעודות מקצוע (עמ' 69 לפרוטוקול, שורות 19–21). היא בילתה עוד כשבע שנים בחו"ל, אך כאשר פוטרה מהמשרה הראשונה שהתקבלה אליה עם חזרתה לישראל בחנה אפשרות להתקבל לאחרת וגם פנתה ללשכת התעסוקה. בשני המקומות דרשו להיווכח כי התארים שקילים. התובעת הצהירה (סעיף 20 לתצהירה) כי בשיחה עם נציגה של משרד החינוך נאמר לה שהואיל ולמדה אצל הנתבע, הם לא יוכרו, וכחצי שנה מאוחר יותר קיבלה אישור לכך בכתב. לדבריה, היא הבינה ,,[...]שאני לא יכולה ללכת לשום מקום להציג שיש לי תואר[...]'' (עמ' 69 לפרוטוקול, שורות 29–30). בסביבות 2012 החלה לייעץ לעסקים קטנים בנושא שיווק, כעצמאית, אך כעבור פחות משנתיים סגרה את העסק (שם, שורות 11–16; סעיף 14 לתצהירה). בד-בבד חפצה להפוך דוּלה ולשם כך למדה במכללת ,מהות'.
מטופס 106 עולה כי בשנה שבה הוגשה התביעה השתכרה 43,150 ₪ לחצי שנה, דהיינו 7,192 ₪ (ברוטו) לחודש (ראו מוצג 13 לכרך נספחים 2 מטעם התובעים וסעיף 156 לתצהירה). תובעת זו לא תבעה נזק בשל אבדן הכנסה כפועל יוצא מאי-הכרה בתואר.
ממכתבו של הגף להערכת תארים עולה כי תובעת זו צברה שישים נקודות זכות וצריכה להשלים ארבעים. בגין הפסד השכר לתקופה של השלמת הלימודים לתואר מוכר בארץ אני פוסקת לה 50,344 ₪, שהם 7,192 ₪ כפול שבעה חודשים. כמו-כן יש לפסוק לטובתה של תובעת 16 את הסכומים הללו:
ובסך-הכול: 16,096 דולר. סכום זה יומר לסך בשקלים חדשים, לפי שער הדולר היציג ביום מתן פסק-הדין, ויישא ריבית והפרשי הצמדה כחוק מהיום ועד למועד התשלום המלא בפועל. סך הפיצוי של 30,000 ₪ על עגמת הנפש הוא נכון להיום.
יז) תובע 17 החל את לימודיו אצל הנתבע בשנת 2005. לגרסתו, כשנה (יולי 2009) לאחר חזרתו לארץ (אוגוסט 2008), מקץ טיול ממושך בדרום-אמריקה, גילה שהתואר לאו תואר הוא בישראל (עמ' 32 לפרוטוקול, שורות 13–14). מאז שב לכאן הוא עובד בחנות של הוריו שבה מפיצים משקאות קלים, שבה כבר עבד בעבר, הואיל ועוד לפני שהחל החודש שהקציב לחיפושים הבין שאינו יכול להציג את עצמו כבעל תואר ראשון וגם שלא יוכל להתקבל ללימודי תואר שני. ב,,מזון ומשקאות'' במלון ,קינג-דיוויד' בירושלים דחו אותו וכלשונו, הוא לא הצליח למצוא ,,עבודה נורמלית'' (שם, שורות 27–28; סעיף 19 לתצהירו). הוא לא ניסה להתקבל לעבודות אחרות כי אינו רוצה ,,לעשות מעצמי צחוק'' ולדבריו, ,,[...] לאיזו עבודה אני יכול היום להתקבל ללא תואר ראשון מוכר בישראל?'' (עמ' 33 לפרוטוקול, שורות 1–8).
התובע הצהיר (סעיף 160 לתצהירו) כי שכרו השנתי עמד, נכון ליום הגשת התובענה, על 120,000 ₪ נטו (מוצג 13 לכרך נספחים 2 מטעם התובעים). מטופס 106 שהוגש עולה כי שכרו השנתי (ברוטו) עמד בשנת 2010 על 163,082 ₪, היינו 13,590 ₪ (ברוטו) לחודש, ולפיכך אינו זכאי לפיצוי בעד הפסד ההשתכרות בתקופת העבר.
ממכתבו של הגף להערכת תארים עולה כי תובע זה צבר 57.5 נקודות זכות וצריך להשלים 62.5. בגין הפסד ההשתכרות בתקופת החזרה ללימודים להשלמת תואר מוכר בארץ אני פוסקת 135,900 ₪, שהם 13,590 ₪ פי עשרה חודשים. כמו-כן יש לפסוק לטובתו של תובע 17 את הסכומים הללו:
ובסך-הכול: 22,120 דולר. סכום זה יומר לסך בשקלים חדשים, לפי שער הדולר היציג ביום מתן פסק-הדין, ויישא ריבית והפרשי הצמדה כחוק מהיום ועד למועד התשלום המלא בפועל. סך הפיצוי של 30,000 ₪ על עגמת הנפש הוא נכון להיום.
יח) תובע 18 החל לימודיו בשנת 2001 וסיים את לימודי התואר הראשון ב-J&W – שבה גם הועסק כעוזר הוראה ובמסעדה בשטח הקמפוס (תמליל חקירתו, נספח 8 לסיכומי הנתבע, עמ' 6, שורות 13–15; עמ' 14, שורות 15–17) – בשנת 2004. לפי תצהירו (סעיף 14), הוא אזרח ארצות-הברית (ראו עוד עמ' 15 לתמליל, שורה 24). אחרי הלימודים עבד בחנות בגדים בבוסטון (עמ' 10 לתמליל, שורות 21–22), ובמרוצת השנים קנה בית ברואוד-איילנד (שם, שורות 23–24; עמ' 16, שורות 12–13). ב-2009 גילה תובע 7 את אוזנו שהתואר אינו מוכר בארץ. הוא ואשתו (אשר למדה באותו מסלול) החליטו שלא לחזור לישראל, ובימינו הוא מוסיף לפרנס את המשפחה בתפקיד ,,מנהל מזון ומשקאות'' בבית חולים, שאליו התקבל עוד בשנת 2006 (סעיפים 15, 20 לתצהיר; עמ' 1 לתמליל, שורה 16; עמ' 10, שורות 15–22). תובע זה לא הועסק מימיו בבית מלון (עמ' 3 לתמליל, שורות 3–4); בינתיים הוא לא חיפש משרה אחרת. התואר לא היווה לו בעיות ואף הקנה לו יתרון (עמ' 1, שורה 20–עמ' 2, שורה 5; עמ' 6, שורות 1–8) – ,,כל עוד אני כאן, אני בסדר ואני עובד'', כלשונו (עמ' 16, שורה 9). דא עקא, זה שנים שהוא ומשפחתו מתכננים לשוב לישראל (שם, עמ' 2, שורות 12–21; עמ' 16, שורה 21) ו,,אני לא חוזר לארץ בגלל שאני שמעתי שהתואר לא מוכר כאקדמי בארץ'' (עמ' 2, שורה 15). כאן, העיד, ינסה למצוא משרת ניהול בענפים שונים אשר תנאי סף לקבלה אליה הוא תואר ראשון (עמ' 2, שורה 24–עמ' 3, שורה 8; עמ' 4, שורות 1–4).
התובע הצהיר (סעיף 160 לתצהירו) כי נכון ליום מתן תצהירו, הוא משתכר כ-48,000 דולר לשנה. במוצג 13 לכרך נספחים 2 מטעם התובעים הציג טופס 2–W לשנת המס 2010, שממנו עולה כי שכרו לשנה הוא 53,865 דולר (ברוטו), דהיינו כ-4,488 דולר לחודש. בתצהירו (סעיף 159) טען כי נגרם לו נזק נוסף מאי-הכרה בתואר כשישוב ארצה. ואולם אין לפסוק לו פיצוי על הפסד השכר בעבר בשל אי-הכרה בתואר, שכן עד היום לא סבל מכך, מה עוד שראש נזק זה לא אוזכר בנספח 13 לכתב התביעה וגם לא בנספח כ לסיכומים.
תובע זה העיד בחקירתו כי ניסה לברר באופן פורמלי ממקום מושבו אם התואר שלו שקיל ומעולם לא זכה לתשובה, כך שאינו יודע גם כמה מהלימודים עליו להשלים (עמ' 7–9 לתמליל). מגיליון הציונים שלו (ראו נספח ב לתצהירי התובעים) ניתן להבין כי צבר כ-53 נקודות זכות. גם לו נותרה אפוא כשנה אקדמית אחת להשלים. בהיותו אזרח ותושב של ארצות-הברית יש להניח שיוכל לעבוד ולו באופן חלקי בתקופה של השלמת הלימודים. לפיכך אני פוסקת לו בעבור הפסד השכר באותה תקופה 25,000 דולר, שהם 2,500 דולר כפול עשרה חודשים. הסכום יומר לסך בשקלים לפי שער הדולר היציג הידוע היום ויישא ריבית והפרשי הצמדה כחוק מהיום ועד למועד התשלום המלא בפועל.
מאחר שתובע זה מתגורר בארצות-הברית, גם לא יהיה עליו לשוב אליה במיוחד לצורך השלמת הלימודים, וכמו תובע 10 אינני פוסקת הוצאות עיתוק לטובתו. סך של 14,000 דולר אני פוסקת לו כעלות שכר הלימוד, וסך 500 דולר – לרכישת הספרים. הסכומים יומרו לשקלים לפי שער הדולר היציג הידוע היום ויישאו ריבית והפרשי הצמדה כחוק מהיום ועד למועד התשלום המלא בפועל.
באשר לנזק שאינו ממוני, מחד גיסא, הצורך לשוב ללימודים על חשבון שגרת החיים כרוך בעגמת נפש. מאידך גיסא, תובע זה הוסיף להתגורר בארצות-הברית, שבה התואר מוכר, והתסכול והכעס אשר ניעורו בו כאשר נודע לו שהתואר אינו מוכר בוודאי פחותות משמעותית מאלו שחוו תובעים המתגוררים בארץ ומנועים מעבודה במשרות מסוימות או מקבלת דמי אבטלה. בנסיבות העניין ראיתי לנכון לפסוק לתובע 18 10,000 ₪ (נכון להיום) כפיצוי בגין עגמת הנפש.
יט) תובעת 19 החלה לימודיה אצל הנתבע בשנת 2000 וסיימה את שני התארים ב-J&W. סיימה תואר ראשון בשנת 2004 ואת התואר השני גמרה במרס 2006. עבדה במלונאות ואז הפסיקה וחיפשה ,,משהו מסודר יותר''. על הבעיה למדה לטענתה רק ב-2009, כשפנתה אליה חברה שקיבלה דואר אלקטרוני מתובע 2, ומאוחר יותר גם תובעת 1. בזמן שהייתה מובטלת בין יוני 2009 עד דצמבר 2009 דרשו ממנה בלשכת התעסוקה אישור שקילות לתואר והופנו אליה משרות זוטרות, מה שגרם לה להרגיש מושפלת ומתוסכלת (סעיף 159 לתצהירה). הקריה האקדמית אונו והמרכז האקדמי רופין הציבו את שקילות התואר הראשון כתנאי והיא לא יכלה להתקבל. חודשים אחדים אחרי שסופר לה על הבעיה התקבלה לעבודה בסחר חוץ בבנק לאומי, מוסד שבו ,,[...] בלי תואר אתה לא יכול להחזיק מעמד'' (עמ' 73 לפרוטוקול, שורה 20).
זוהי התובעת היחידה שהתואר הראשון שלה מ-J&W מוכר בישראל. היא העידה כי ניצלה את האפשרות להעביר את נקודות הזכות מהתואר השני שלה לתואר הראשון – ,,הפתרון שאנחנו מציעים'', לדברי בא-כוח הנתבע – כך שכעת אין היא נחשבת בעלת תואר שני. הדבר נעשה בסביבות 2012, אחרי שנתיים או שלוש שבהן עבדה בבנק, מפני שמעמדה שם מתחדש מדי שנה בציפייה שהתואר יוכר, ובאותו זמן הייתה נתונה בסכנת פיטורים, לגרסתה (עמ' 73 לפרוטוקול).
בהקשר זה יוער כי במהלך הדיונים הרבים שהוקדשו לתיק זה לא עלה בידי הנתבע לעשות דבר שיביא להכרה בתארים שקיבלו התובעים מ-J&W כתואר ראשון בישראל. נספח 4 לסיכומי הנתבע, המתיימר להציג סיכום פגישה מיום 12.03.14 במשרד החינוך, אינו חתום ולא הוצג באמצעות תעודת עובד הציבור או על-ידי עד כלשהו מטעם משרד החינוך. לפיכך אין הוא יכול לשמש אסמכתה לטענה כי אפשר להעביר את נקודות הזכות שנצברו בלימודי התואר השני אל התואר הראשון. אף לא ניתן לקבל כי את הנקודות אפשר להשלים באמצעות לימודים במרשתת.
תובעת זו טענה (עמ' 73 לפרוטוקול, שורה 29–עמ' 74, שורה 2) כי התנאים והשכר שקיבלה בבנק לא היו שווים לאלה שקיבל עובד בעל תואר מוכר אשר נמצא בתקופת ניסיון באותו מסלול ניהולי, שאליו התקבלה נוכח תוצאותיה במבחני פיל"ת, וגם תנאי שכרה כיום אינם זהים לאלו שמקבלים בעלי תואר שני מוכר בתפקידה. היא לא הציגה אסמכתה להוכיח כמה הייתה מרוויחה אילו הייתה בעלת תואר שני מוכר. היא גם העידה שבשנתיים שעבדה בבנק ללא תואר נפגע שכרה, אך לא הראתה בכמה, מה גם שבכתב התביעה לא תבעה בגין ראש נזק זה.
התובעת הצהירה (סעיף 160 לתצהירה) כי שכרה, נכון למועד הגשת התובענה, עמד על סך 6,083 ₪ (במוצג 13 לכרך נספחים 2 מטעם התובעים צורף תלוש שכר וכן אישור כי שולם לה בשנת המס 2010 שכר בסך של 76,424 ₪ [ברוטו], היינו 6,368 ₪ לחודש).
ממכתבו של הגף להערכת תארים עולה כי תובעת זו צברה 56.5 נקודות זכות וצריכה להשלים 43.5. יש לפסוק לה הפסד שכר בתקופה שבה תשוב ללמוד כדי שגם התואר השני יוכר בסך 44,576 ₪, שהם 6,368 ₪ כפול שבעה חודשים. כמו-כן יש לפסוק לטובתה של תובעת 19 את הסכומים הללו:
ובסך-הכול: 16,096 דולר. סכום זה יומר לסך בשקלים חדשים, לפי שער הדולר היציג ביום מתן פסק-הדין, ויישא ריבית והפרשי הצמדה כחוק מהיום ועד למועד התשלום המלא בפועל. סך הפיצוי של 30,000 ₪ על עגמת הנפש הוא נכון להיום.
כ) גם תובע 20 מתגורר עתה בארצות-הברית. הוא החל ללמוד אצל הנתבע בשנת 1999 וקיבל את התואר הראשון מ-J&W ב-2002. ב-2004 הוענק לו התואר השני. כעבור שנה וחצי חזר לישראל ועבר תהליכי מיון למשרה במשרד ראש הממשלה. לקראת סופם, על תפר השנים 2005–2006, התבקש לשקול את התארים, וכך נודע לו שאינם שקילים לתארים אקדמיים בישראל (סעיף 16 לתצהירו; תמליל חקירתו הנגדית, נספח 8 לסיכומי הנתבעים, עמ' 2, שורה 18–עמ' 3, שורה 10; עמ' 5). לדבריו, נאמר לו שהעדר התואר הוא הסיבה לדחיית מועמדותו (סעיף 159 לתצהירו; עמ' 4 לתמליל, שורות 16–18; עמ' 5, שורות 2–4). הוא העיד (סעיף 17 לתצהירו; עמ' 2 לתמליל, שורות 16–17; עמ' 10–11) כי חזר לאמריקה בשנת 2007 כדי לעסוק בסחר ביהלומים, בתום כשנה שבה עבד בישראל במכירות ולא עלה בידו להתקבל לעבודות כלבבו, משום שכבר לא הציג את עצמו כבעל תארים. באותה שנה התחתן (עמ' 1 לתמליל, שורות 17–20) וב-2010 הפך אזרח של ארצות-הברית (עמ' 2, שורות 4–5). בימים אלו הוא עובד במשרד ההגנה שם, ובחקירתו סיפר כי הקבלה למשרה אינה מחייבת תואר (עמ' 11, שורות 15–22). לטענתו הוא רוצה לשוב ארצה – ,,אם התואר שלי היה מוכר בישראל הייתי חוזר מחר'' (עמ' 16, שורה 9), אך מנגד, כשהציעו לו אפשרות שהתואר הראשון יוכר באמצעות הסבה של נקודות הזכות, אמר: ,,[...] יש לי התחייבויות, יש לאשתי התחייבויות, תואר שמוכר פתאום מהיום למחר אי אפשר לקום ולעזוב חיים שהתחלנו פה. התשובה לזה אני לא יודע'' (עמ' 18, שורות 21–24).
בתצהירו (סעיף 153) הצהיר כי שכרו במועד הגשתה של התובענה שולם לו בארצות-הברית. בחקירתו הנגדית סירב למסור פרטים על המשכורת בטענה שאינו יכול לומר דבר על עבודתו (עמ' 19 לתמליל, שורות 10–15), אך העיד כי אין לו חובות לבנקים וגם לא חסכונות (עמ' 19, שורה 25–עמ' 20, שורה 2) וכי הוא משלם כ-800 דולר דמי שכירות מדי חודש (עמ' 20, שורות 7–8). תובע זה לא תבע פיצוי על הפגיעה בהכנסות העבר שמקורה בעובדה כי התואר אינו מוכר.
ממכתבו של הגף להערכת תארים עולה כי תובע זה צבר 65 נקודות זכות וצריך להשלים 55. חזקה עליו שגם הוא יוכל לעבוד במשרה חלקית בתקופת הלימודים, ולפיכך אני סבורה כי יש לפסוק לו בגין הפסד שכר העבודה בשל הצורך לחזור לספסל הלימודים סך של 4,300 ₪ לחודש (שכר המינימום נכון להיום) בעבור עשרה חודשים, ובסך-הכול 43,000 ₪, בצירוף ריבית והפרשי הצמדה כחוק מהיום ועד למועד התשלום המלא בפועל.
כמו-כן יש לפסוק לטובתו של תובע 20 שכר לימוד לשנה אקדמית, בסך 14,000 דולר, סכום גלובלי של 2,000 דולר לצורך מעבר מג'ורג'ה לרואוד-איילנד וסך של 500 דולר לרכישת ספרי הלימוד, ובסך-הכול – 16,500 דולר. ההוצאות על הנסיעות, על הביטוח וכיוצא באלה אינן צפויות להשתנות. הסכום הכולל יומר לשקלים לפי שערו היציג של הדולר היום ויישא ריבית והפרשי הצמדה כחוק עד למועד התשלום המלא בפועל. בנסיבות העניין מצאתי לפסוק לתובע זה סך של 10,000 ₪ בגין עגמת הנפש, שכן הוא התגורר בארצות-הברית והעדרו של תואר מוכר בישראל לא הפריע לו כמו שהפריע לתובעים שהתגוררו בישראל, מן הסתם.
כא) תובעת 21 שימשה פקידת קבלה במלון ,קראון-פלזה' בתל-אביב לפני שהחלה את הלימודים. היא בחנה גם אפשרות ללמוד באוניברסיטת בן-גוריון ולקבל מלגה ומגורים, אבל במקום העבודה המליצו לה על הנתבע, שהלימודים בו מאפשרים גם עבודה במהלכם (סעיף 21 לתצהירה). את לימודיה אצלו החלה בשנת 2004 ואת התואר הראשון סיימה ב-J&W בשנת 2008. בסופם חזרה לארץ עם מי שהתארסה לו ומיהרה למצוא עבודה לקראת חיי הנישואין (עמ' 65 לפרוטוקול, שורות 14–16). התקבלה לעבודה כפקידת קבלה ב,דן פנורמה' בירושלים בחשבה שיש לה תואר – בחקירתה לא זכרה אם הציגה את התעודה כשביקשה להתקבל – ובריאיון העבודה סיכמה עם המעסיק שאם לא תתקדם בתום פרק זמן תתפטר (עמ' 64, שורות 17–26). אכן לא התקדמה, ובד-בבד נודעה לה הבעיה עם התואר בשנת 2009. באמצע אותה שנה עזבה את המלון כשהיא ערה לכך שהתואר אינו מוכר בארץ (עמ' 65, שורות 22–29; ראו עוד עמ' 64, שורות 14–16), ובזמן עדותה כבר עבדה כמזכירה. כלשונה, ,,[...] זה היה המקום היחיד שהיה יכול לקבל אותי'', וכשנשאלה אם עזיבתה את ענף האירוח נעוצה אך ורק במעמדו של התואר ביקשה לדייק:
אני לא יכולתי להתקדם בתחום המלונאות, וידעתי שכבר אין לי תואר, וזה בלי שום קשר לשאר הדברים. לא יכולתי להתקבל לשום עבודה במעמד מסוים כמו החברים שלי. אז הלכתי לחפש משהו שיכול להתאים לי, בלי שאני יכולה להגיד שיש לי תואר.
(עמ' 66, שורות 5–13)
לגרסתה, שכרה החודשי עמד ביום הגשת התובענה על סך 3,850 ₪ (סעיף 161 לתצהירה). מהאישור על תשלומים וניכויים לשנת 2010 שבמוצג 13 לכרך נספחים 2 מטעם התובעים עולה כי הרוויחה בארבעה חודשי עבודה סך של 22,786 ₪ (ברוטו), דהיינו סך של 5,696 ₪ (ברוטו) לחודש. בתצהירה (סעיף 160) הצהירה כי נגרם לה נזק בדמות הפסד שכר בשל אי-הכרה בתואר. לפי נספח 13 לכתב התביעה, היא מעמידה אותו על סך 46,500 ₪, אך לפי נספח כ לסיכומים מטעם התובעים, אין הוא נתבע, ולפיכך יש לראותו כאב נזק שנזנח. על-כן לא ייפסק לה פיצוי בראש הנזק של הפסד השתכרות בתקופת העבר.
ממכתבו של הגף להערכת תארים עולה כי תובעת זו צברה 84.5 נקודות זכות וצריכה להשלים 15.5. בגין הפסד השכר בתקופת החזרה ללימודים לשם קבלת תואר מוכר אני פוסקת לה 5,696 ₪ כפול שלושה חודשים, שהם 17,088 ₪. כמו-כן יש לפסוק לטובתה של תובעת 21 את הסכומים הללו:
ובסך-הכול: 8,395 דולר. סכום זה יומר לסך בשקלים חדשים, לפי שער הדולר היציג ביום מתן פסק-הדין, ויישא ריבית והפרשי הצמדה כחוק מהיום ועד למועד התשלום המלא בפועל. סך הפיצוי של 30,000 ₪ על עגמת הנפש הוא נכון להיום.
כב) תובע 22 החל את לימודיו אצל הנתבע ב-2005 וב-2008 הוענק לו התואר הראשון מ-J&W. הוא חזר לבית הוריו תשעה חודשים מאוחר יותר והחל לחפש מקום עבודה. מטרתו המרכזית הייתה ללמוד פה לתואר שני, אחרי שניסיון לחסוך כסף בעבודה בניו-יורק לקראת המשך הלימודים ב-J&W, אשר קסם לו, לא עלה יפה (סעיף 20 לתצהירו; עמ' 35 לפרוטוקול, שורות 13–14). הוא העיד:
[...] האמת היא שאני עבדתי בתחום המלונאות וכשהגעתי לארץ, כמו שאמר חברי לספסל הלימודים גלעד, גם אני גיליתי שהמשכורות הן לא בדיוק מה שאני... זה לא תואם את רמת החיים שלי[...] התחום תובע מאוד, גם שבתות וגם חגים, והגעתי למסקנה שזה מתאים לי פחות. עשיתי הסבה לתחום הניהול, ורציתי לעשות תואר שני במנהל עסקים. חשבתי שבגלל ההישגים שלי – הייתי מצטיין דיקן בלימודים שלי, וחשבתי שאני אוכל להתקבל ללא שום בעיה.
(עמ' 35, שורות 23–28)
אלא שבטרם הספיק להירשם ללימודים סיפרה לו תובעת 13 על השמועה בדבר הקשיים בהכרה בתואר בישראל, וזו אוששה בבדיקה שערך תובע 17 אצל הגף להערכת תארים (סעיפים 21–22 לתצהירו; עמ' 34 לפרוטוקול, שורות 32–34). מאז עבד בעבודות מזדמנות. האחרונה בהן, נכון ליום שבו מסר את עדותו, היא אותה משרה שממנה התפטר תובע 9, חברו לספסל הלימודים, באותה רשת של בתי קפה (עמ' 36, שורות 10–15).
שכרו ביום הגשת התובענה היה 3,850 ₪ לחודש (סעיף 166 לתצהירו). הוא הציג טופס 106 לשנת 2010, שממנו עולה כי בשלושה חודשי עבודה הרוויח כ-9,300 ₪, כלומר 3,100 ₪ (ברוטו) בחודש אחד. מטופס 106 לשנת 2009 עולה כי השתכר סך של 32,500 ₪ בחמישה חודשים, היינו 6,500 ₪ לחודש בודד. אמנם בתצהירו (סעיף 165) טען להפסד בשל אי-הכרה בתואר, אבל לא בנספח 13 לכתב התביעה ולא בנספח כ לסיכומי התובעים צוין נזק כזה.
ממכתבו של הגף להערכת תארים עולה כי תובע זה צבר 63 נקודות זכות וצריך להשלים 37. בגין הפסד השכר לצורך החזרה ללימודים להשלמת התואר אני פוסקת לו 32,500 ₪, שהם 6,500 ₪ כפול חמישה חודשים. כמו-כן יש לפסוק לטובתו של תובע 22 את הסכומים הללו:
ובסך-הכול: 12,970 דולר. סכום זה יומר לסך בשקלים חדשים, לפי שער הדולר ביום מתן פסק-הדין, ויישא ריבית והפרשי הצמדה כחוק מהיום ועד למועד התשלום המלא בפועל. סך הפיצוי של 30,000 ₪ על עגמת הנפש הוא נכון להיום.
כג) תובעת 23 הצהירה (סעיף 15 לתצהירה) כי לפני תחילת הלימודים אצל הנתבע הוסבר לה בין היתר שעם קבלת התואר הראשון מ-J&W תוכל להמשיך ללימודי תואר שני בארץ. היא למדה אצל הנתבע משנת 2005, והתואר הראשון הוענק לה ב-2008. ב-2009 נישאה ונסעה לקנדה כדי לעבוד שם זמן מה (תמליל חקירתה הנגדית, נספח 8 לסיכומי הנתבעים, עמ' 1, שורות 17–18; עמ' 2, שורה 21–עמ' 3, שורה 2) ורכשה שם בית (שם, עמ' 6, שורות 4–7). היא התקבלה לעבודה כפקידת קבלה בבית מלון בטורונטו, ועם הזמן מונתה לאחראית משמרת ואחר-כך למנהלת הקבלה (שם, עמ' 2, שורות 1–10). היא העידה שעד כה סייע לה התואר (שם, שורות 11–20), ברם היא מעוניינת לחזור לישראל וללמוד בה מנהל עסקים לתואר שני (שם, עמ' 3, שורות 14–15, 20; עמ' 8, שורות 13–17; סעיף 23 לתצהירה).
בחלק של תצהירה המוקדש לתיאור האפשרויות החסומות בפניה פירטה התובעת הזאת בין השאר את לימודי התואר השני, וסיכמה:
[...] מאחר ואני רוצה ליהנות מ,,הפריווילגיות'' שתואר מוכר מקנה, ברור שמוטלת עלי החובה לתקן את העיוות שנוצר לי, שלא באשמתי, על ידי חזרה לספסל הלימודים ולשם כך אני דורשת פיצוי מתדמור על עוגמת נפש שגרם לי.
(סעיף 150)
אך זאת יש לזכור: לימודיה לא היו לחינם. סופם ב- J&Wזיכה אותה בתואר אקדמי שמוכר באמריקה הצפונית, והיא אף עובדת בענף המלונאות. לפיכך תביעתה להחזר הוצאות שכר הלימוד בישראל ובארצות-הברית נדחית בזאת. תובעת זו לא תבעה פיצוי בעד נזק עבר שנבע מאי-הכרה בתואר. שלא כאחרים, היא גם לא תבעה בכתב התביעה הפסד הכנסה בשל הצורך לחזור ללימודים או פיצוי על עלות השלמתם. נוכח האמור לעיל אני פוסקת גם לתובעת 23 פיצוי על הנזק הלא-ממוני בסך 10,000 ₪ (נכון להיום).
כד) תובע 24 הצהיר כי הוא מתעתד לחזור לישראל מניו-ג'רזי, שבה הוא משמש מנהל אירועים, אך מעמדם של התארים מציב אבן נגף בדרכה של משפחתו לכאן (סעיף 15 לתצהירו). את לימודיו אצל הנתבע החל בשנת 2000, את התואר הראשון מ-J&W קיבל ב-2003, ולדבריו (סעיף 19) לא היה ממשיך ללימודי התואר השני – שקיבל בשנת 2004 – לולא חשב שהתואר יוכר בישראל. על ההליכים המשפטיים הממשמשים ובאים סיפר לו תובע 7 ב-2009. תמליל של חקירתו הנגדית, אם נערכה, לא הוצג לעיוני.
תובע זה הגיש טופס 2–W לשנת 2010 והצהיר (סעיף 160 לתצהירו) ששכרו השנתי 69,423.28 דולר. אם כן שכרו החודשי הוא 5,785 דולר. לא הוגש מסמך מאת הגף להערכת תארים אשר ינקוב במספר נקודות הזכות שעליו להשלים, אך גיליון הציונים (הלא-רשמי) שלו (בנספח ב לתצהירי התובעים) מעלה כי צבר כ-58. לפי שתובע זה מתגורר בארצות-הברית, אף הוא יוכל לעבוד במתכונת חלקית בתקופת הלימודים המשלימים. בגין הפסד השכר באותה תקופה אני פוסקת לזכותו סך של 2,500 דולר כפול עשרה חודשים, דהיינו 25,000 דולר. הסכום יומר לשקלים לפי שערו היציג של הדולר היום ויישא ריבית והפרשי הצמדה כחוק עד למועד התשלום המלא בפועל.
כמו-כן התובע זכאי לפיצוי בסך של 14,000 דולר כשכר לימוד לשנה אקדמית אחת, בסך 2,000 דולר כהוצאות כוללות על מעבר דירה ובסך 500 דולר לרכישת ספרי לימוד. בסך-הכול: 16,500 דולר. התשלומים על נסיעות, על ביטוח וכיוצא באלה הוצאות אינם צפויים להשתנות. סכום אלו יומרו לשקלים לפי שערו היציג של הדולר ביום פסק-הדין ויישאו ריבית והפרשי הצמדה כחוק עד למועד התשלום המלא בפועל. בנסיבות העניין מצאתי לפסוק לתובע סך של 10,000 ₪ (נכון להיום) בגין עגמת הנפש.
כה) תובעת 25 החלה ללמוד אצל הנתבע בשנת 2004, ואת התואר הראשון מ-J&W קיבלה ב-2007. היא נשארה בעיר ניו-יורק לשנת התמחוּת שבמהלכה ניהלה מסעדה (עמ' 39 לפרוטוקול, שורות 13–27). גם בישראל המשיכה לנהל מסעדות ובתי קפה (עמ' 39, שורה 28–עמ' 40, שורה 1). כאשר ניגשה ללשכת התעסוקה לאחר פיטוריה מאחת מהן התבקשה להראות כי התואר מוכר בארץ. ב-2009 הודיע לה הגף להערכת תארים כי איננו מוכר (סעיף 19 לתצהירה; עמ' 41 לפרוטוקול, שורות 1–3). כאשר נתנה את עדותה שימשה מנהלת תפעול בחברת הסעדה (סעיף 14 לתצהירה; עמ' 40 לפרוטוקול, שורות 10–11).
תובעת זו תיקנה תביעתה והעמידה אותה על סך 200,000 ₪, מטעמי אגרה. לפי תצהירה (סעיף 161), שכרה החודשי נכון ליום הגשת התובענה עמד על סך 6,000 ₪. מטופס 106 לשנת 2010 (מוצג 13 לכרך נספחים 2 מטעם התובעים) עולה כי הרוויחה משכורת ברוטו של 37,947 ₪ בשישה חודשים (6,300 ₪ לחודש). לפי נספח 13 לכתב התביעה ונספח כ לסיכומי התובעים, היא לא תבעה הפסד השתכרות לתקופת העבר בגין כך שהתואר אינו מוכר. לפיכך לא ייפסק לה פיצוי בראש נזק זה.
ממכתבו של הגף להערכת תארים עולה כי תובעת זו צברה 81 נקודות זכות וצריכה להשלים 19. משום כך על הפסד השכר בתקופת החזרה ללימודים אני פוסקת לה 25,200 ₪, שהם 6,300 ₪ כפול ארבעה חודשים. כמו-כן יש לפסוק לטובתה של תובעת 25 את הסכומים הללו:
ובסך-הכול: 10,073 דולר. סכום זה יומר לסך בשקלים חדשים, לפי שער הדולר היציג ביום מתן פסק-הדין, ויישא ריבית והפרשי הצמדה כחוק מהיום ועד למועד התשלום המלא בפועל. סך הפיצוי של 30,000 ₪ על עגמת הנפש הוא נכון להיום.
11. אשר לפיצוי בעד אבדן ההכנסה בתקופת לימודיהם של התובעים בעבר אצל הנתבע וב-J&W – בעיניהם, הם בזבזו שלוש עד חמש שנים בלימודים חסרי טעם, כשבאותו זמן יכלו לעבוד ולהתפרנס. הם מבקשים לחשב את הפרשי השכר על בסיס שכרם בעבודות שעבדו במהלך לימודיהם אצל הנתבע או על-פי שכר המינימום. טענה זו יש לדחות, שכן הם למדו והפיקו תעודת גמר מהנתבע ותארים אקדמיים מ-J&W המוכרים בארצות-הברית. לפי עקרונות הפיצוי שפורטו לעיל, על התובעים לצמצם את נזקם ולהשלים את הלימודים לתואר מוכר בארץ, כפי שהתחייב הנתבע שיהיה בידיהם. לאחר השלמת הלימודים הם ייהנו מתואר מוכר בישראל. מהטעם הזה יש לדחות גם את תביעתם להחזר של ההוצאות אשר הוציאו לצורך הלימודים אצל הנתבע.
12. לסיום אדון בטענת ההגנה להתיישנות תביעותיהם של התובעים, כולם או חלקם.
הנתבע מצביע על כך שב-1999 נפלה החלטה שלא לנסות ולהביא להכרה בתארים באמצעות פנייה לערכאות נגד משרד החינוך. זאת הנקודה שבה נורתה יריית הזינוק של מירוץ ההתיישנות, להשקפתו, באשר אז היו התובעים צריכים להבין שכביכול לא קיים את שהבטיח. להשקפה זו אינני שותפה. לא הוכח כי התובעים ידעו על אותה מחלוקת; אדרבה, כפי שכבר בואר לעיל, ההפך הוא הנכון. אם בכך לא די, חלק בלתי מבוטל מהתובעים למד במחזורים מאוחרים יותר, ותקופת ההתיישנות לא תחל לפני שקמה עילת התביעה. על כל פנים אזכיר פעם נוספת כי גם לאחר 1999 הציג הנתבע מצגים שלפיהם התואר יוכר וכך גם נקודות הזכות שיצברו התלמידים במשך הלימודים.
לעבר התובעים הוותיקים פחות הנתבע מפנה את הזרקור כטענה חלופית, שלפיה בשנת הלימודים 2006–2007 ,,[...] לא פורסם כבעבר[] כי התואר בוגר ג'ונסון[] הינו תואר מוכר בישראל לכל דבר ועניין[...]'' (סעיף 51 לסיכומים מטעמו). הוא מבקש לקבל כי תובעים 9, 13, 17, 21, 22, 23 ו-25 נטולים כל עילת תביעה משום שזו הייתה שנתם האחרונה אצלו. ובכן אין צורך בדמיון רב כדי להקיש שלפני כל המחזורים שקדמו לזה הוצג כי התואר מוכר, וניתן לראות בטענה זו הודאה בכך, כפי שהתובעים מבקשים לעשות. מסקנה נוספת הנובעת מזה היא שתובעים אלו החלו מן הסתם את לימודיהם לפני שנת 2006, ולפיכך הוכח כי הוצג גם לפניהם מצג שווא ותביעתם נשענת על אדנים מוצקים. לבסוף, משקיבלו הללו את התואר שאינו מוכר אך פחות משנתיים לפני שהוגשה התובענה, תקופת ההתיישנות בכל הנוגע אליהם עוד לא תמה. יוער כי לא חלפו שבע שנים גם מיום שקיבלו תובעים 18 ו-19 את התואר הראשון ועד שהוגשה התובענה. טענה חלופית נוספת של הנתבע היא שתובעים 1–8, 10–12, 14–16, 20 ו-24 ידעו או היה עליהם לדעת כי הוא לא מילא אחר התחייבויותיו מיום שהשלימו את הלימודים לתואר ראשון ב-J&W. במאמר מוסגר אציין כי אינני מקבלת את טענת הנתבע שיש למנות את תקופת ההתיישנות מסוף הלימודים אצלו, בטרם ניתנה תעודת התואר הראשון, אשר התברר כי אינה מוכרת.
פרט לזה הנתבע טוען כי ,,התובעים ידעו בהתאם להודעות ,תדמור', או שהיה עליהם לדעת, כי תואר ג'ונסון אינו מוכר בישראל לצרכי דירוג שכר[...]'' (סעיף 52 לסיכומים מטעמו). לא ברור לאילו ,,הודעות'' כוונתו. כבר קבעתי שלא הוכח כי הביא לידיעת התובעים או מי מהם כי התואר אינו מוכר.
גרסת התביעה היא שהכול נודע לתובעים מאוחר יותר. בכתב התביעה נטען:
לאחר שובם לישראל, גילו [...] לחרדתם, כי נפלו קרבן למעשה תרמית והונאה של תדמור, וכי המצגים שהוצגו להם בדבר היותו של התואר אותו רכשו במיטב כספם ולאחר שנים רבות של השקעה ומאמץ – תואר אקדמאי מוכר בישראל – הינם לא יותר ממצגי שווא וכי מדובר בתואר שאינו מוכר בישראל כלל.
(סעיף 6)
גם העובדה שהלימודים אצל הנתבע אינם אקדמיים ושלא יוכלו להשלים לימודים לתואר מוכר בארץ במוסדות מקומיים נותרה עלומה מבחינתם, אליבא דתובעים, במשך כל התקופה שלמדו במסלול.
סעיף 7 לחוק ההתיישנות, התשי"ח–1958 (להלן: חוק ההתיישנות), בנוסח שהיה בתוקף ביום הגשת התובענה, הורה:
היתה עילת התובענה תרמית או אונאה מצד הנתבע, תתחיל תקופת ההתיישנות ביום שבו נודעה לתובע התרמית או האונאה.
הסעיף תוקן השנה. תחולתו הורחבה וכותרתו הנוכחית היא ,,השעיית מרוץ תקופת ההתיישנות עקב התנהגות פסולה של הנתבע''. הנתבע טוען כי אין להחיל את הוראתו (המקורית), וזאת כיוון שטענת התרמית לא פורטה כדבעי בכתב התביעה, נשטחה רק בסיכומים והעלאתה היא בבחינת הרחבה של חזית המחלוקת. אך עילה זו עלתה עוד בכתב התביעה (סעיף 6 שצוטט לעיל וכן סעיפים 29 ו-75) ובכתב התשובה (ראו למשל סעיפים 31–32). הנתבע, נכתב בכתב התביעה, ,,[...] פעל ברשלנות ובתרמית, בין היתר:
[...]
מעשי התרמית ו/או הרשלנות מקבלים משנה תוקף גם לנוכח העובדה שנעשו לא פחות מאשר על ידי מוסד חינוכי, שהוא לא פחות מאשר חברה ממשלתית.
(סעיף 75)
כן נאמר בריש גלי: ,,[...] אף שתדמור היה מודע לשיקולים דלעיל, ו/או היה צריך להיות מודע – הדבר לא מנע ממנו להשלות את התובעים במצגי שווא והבטחות כזב, ו[הוא] ביצע על התובעים מעשה ,עוקץ'[,] כך ממש, וזאת מבצע כסף ומשיקולים כלכליים ואחרים [...]'' (סעיף 29).
נוכח קביעתי כי הוכחה עילת התרמית, יש להחיל על ענייננו את הדין המיוחד שבסעיף 7 לחוק ההתיישנות. את תקופת ההתיישנות יש למנות אפוא מהיום שבו נודעה לכל תובע התרמית. על אופייה של אותה ידיעה נדרשת – שעליה להיות ,,ממשית וסובייקטיבית'' – ועל הנופך הייחודי של הוראת הסעיף עמד השופט (כתוארו אז) אליהו מצא בע"א 675/87 מידל איסט אינווסטורס נ' בנק יפת בע"מ, פ"ד מג(4) 861, 870ב–ד (1989) (להלן: פרשת מידל איסט אינווסטורס). בהשוותו את נוסחם של סעיפים 7 ו-8 לחוק ההתיישנות פסק:
[...] באמירה ,,נודעה לתובע'', בהקשרו של הסעיף הנדון, לא יכול היה המחוקק להתכוון אלא לידיעה שהיווצרותה בפועל מהווה עובדה ממשית; משמע, שבעצם זמינותה של הידיעה על התרמית, ידיעה שהתובע התרשל בהשגתה, לא סגי. [...]
סעיף 8 מחייב את המבקש להסתמך עליו להראות גם כי אי-ידיעתן של העובדות המונחות ביסוד התביעה לא הייתה תולדה של התנהגותו וגם שלא היה יכול למנוע אותה אף בזהירות סבירה, ורק אז יידחה המועד הרגיל לתחילתה של תקופת ההתיישנות. בסעיף 7, לעומת זאת,
[...] אין זכר לאיזה מן התנאים הנוספים שבהם מותנית תחולתו של סעיף 8, והשוני הגלוי לעין בין נוסחיהם של שני הסעיפים אי-אפשר לו שיהא חסר משמעות. יתר-על-כן: בשלילת פירושו המיוחד, השונה, של מושג הידיעה, האמור בסעיף 7, יש גם משום שלילת טעמו הקיומי של סעיף 7 כולו. אם האמירה ,,נודעה לתובע התרמית'' תהא עשויה להתפרש גם ככוללת ידיעה זמינה, שבנקיטת אמצעים סבירים היה בידי התובע להשיגה אך הוא התרשל בהשגתה, מה בצע לנו בסעיף 7, מכול וכול?! הלוא אף תרמית ואונאה הינן בכלל ,,העובדות המהוות את עילת התובענה'', ואם נעלמו מן התובע, די היה לנו – אילמלא סעיף 7 – בהסדרו של סעיף 8. [...]
(שם; כן ראו עמ' 869ג; ע"א 3752/09 המאם נ' עיזבון המאם, פסקה 17 לפסק-
דינה של השופטת [כתוארה אז] מרים נאור [פורסם באר"ש, 17.01.2010];
רע"א 7585/12 סמווד קונסטרקשיון בע"מ נ' הקסטודיה דה
טרה סנטה, פסקה 4 [פורסם באר"ש, 07.04.2013])
לעניין דרגת הידיעה הנדרשת אצל הנפגע מעוולת התרמית ראו גם ע"א 9800/01 שאוליאן נ' אפרמיאן, פ"ד נח(4) 389, 399ב–ד (2004).
את ההבחנה בין תביעה שעילתה תרמית ובין תביעה שעילתה אחרת בכל הנוגע להתיישנות ביאר בית המשפט בפרשת מידל איסט אינווסטורס כך: דיני ההתיישנות מאזנים בין האינטרסים המתנגשים של תובע-בכוח ושל נתבע-בכוח, אגב השמירה על עניינו של הציבור בכללותו. את עניינו של הנתבע הם משרתים בהגבלת משך הזמן שבין מועד הגשתה של התובענה לבין התרחשות האירועים שעליהם היא סבה, אשר פוטרת אותו מהצורך להחזיק ברשותו ראיות ישנות עד אין קץ; הציבור מפיק מהם תועלת כאשר בתי המשפט מתפנים לעסוק בעניינים אקטואליים במקום תביעות אשר נדמה כי נזנחו ושאבד עליהן כלח. ואולם בצד זאת הוסיף השופט מצא כי אותם טעמים,
[...] שהם טובים ונכוחים ביחס לכל התובענות כולן, אינם טובים ואינם נכוחים ביחס לתובענות שעילתן תרמית. וכי מוטל עלינו, מטעמי ,,הגינות'' כביכול, לדאוג את דאגתו של רמאי שדבר תרמיתו לא נחשף אלא בעבור שנים הרבה? וכלום עניינו של הציבור איננו תומך דווקא בהוקעת הרמאי על מעלליו, ולוא גם כעבור זמן?
(שם, עמ' 870ז–871א)
נוכח האמור לעיל אין לקבל את טענת הנתבע כי על תקופת ההתיישנות להתחיל בנקודת הזמן שבה היה ניתן לבדוק ולהשיג את המידע שלפיו התואר אינו מוכר בארץ. המועד הנכון הוא היום שבו נודע לכל תובע ותובעת דבר התרמית בפועל. לא הוכח כי התובעים או מי מהם ידעו עליה לפני 21 בספטמבר 2003, ואֵי-לכך התובענה לא התיישנה.
להשלמת התמונה אוסיף כי התובעים בעצמם טענו כטענה חלופית שעל המקרה דנן חל החריג הקבוע בסעיף 8 לחוק ההתיישנות. משהגעתי לתוצאה שלפיה יש לחריג הקבוע בסעיף 7 תחולה כאן, למותר לדון בטענה זו. כאשר הבהיר בית המשפט העליון בפרשת מידל איסט אינווסטורס (עמ' 870ו), סעיף 8 אינו יכול לחול כל מקום שסעיף 7 חל.
ס ו ף ד ב ר
התובענה מתקבלת בחלקה. הנתבע ישלם לכל אחד מהתובעים את הסכומים המפורטים בפסק-דין זה. סכומי הפיצוי בגין הפסדי ההשתכרות בתקופת החזרה לספסל הלימודים יישאו ריבית והפרשי הצמדה מיום 15.04.13 (אמצע התקופה שתחילתה ביום הגשתה של התביעה וסופה היום) אלא-אם-כן נקבע בפירוש אחרת לגבי מי מהתובעים בגוף פסק-הדין. סכומי הפיצוי בעד עגמת הנפש שאונתה לתובעים נכונים להיום, והם יישאו ריבית והפרשי הצמדה מהיום ועד למועד התשלום המלא בפועל.
הנתבע ישלם לתובעים את הוצאות המשפט. כמו-כן אני מחייבת אותו לשלם להם שכר טרחת עורך-דין בסך השווה לעשרים אחוז מהסכום הפסוק לכל תובע ותובעת, בצירוף מס ערך מוסף.
ניתן בלשכתי היום, י"ב כסלו תשע"ו (24 בנובמבר 2015).
המזכירות תשגר פסק-הדין לצדדים.
שושנה אלמגור, שופטת |
| תאריך | כותרת | שופט | צפייה |
|---|---|---|---|
| 10/02/2011 | הוראה לבא כוח תובעים להגיש אישור פקס | אורי שהם | לא זמין |
| 13/09/2012 | החלטה מתאריך 13/09/12 שניתנה ע"י שושנה אלמגור | שושנה אלמגור | צפייה |
| 15/10/2012 | החלטה מתאריך 15/10/12 שניתנה ע"י שושנה אלמגור | שושנה אלמגור | צפייה |
| 28/10/2012 | החלטה מתאריך 28/10/12 שניתנה ע"י שושנה אלמגור | שושנה אלמגור | צפייה |
| 06/12/2012 | החלטה מתאריך 06/12/12 שניתנה ע"י שושנה אלמגור | שושנה אלמגור | צפייה |
| 21/01/2013 | הוראה לבא כוח תובעים להגיש תצהירי עדות ראשית | שושנה אלמגור | צפייה |
| 24/11/2015 | פסק דין שניתנה ע"י שושנה אלמגור | שושנה אלמגור | צפייה |