1. לפניי תביעה שטרית שעניינה ששה שיקים אשר הוגשו לביצוע בתיק הוצל"פ מספר 2203189102.

בהתנגדות לביצוע השיקים אותה הגישה הנתבעת, טענה, כי השיקים האמורים הינם חלק מסדרת שיקים אותם הכינה הנתבעת על מנת למסור לאדם בשם אוריאל פרסר, אשר ביצע בעבר עבודת שיפוצים בביתה ועם הזמן הפך לבן בית בביתה. פרסר ביקש מהנתבעת את השיקים בתמורה לשיקים חלופיים שייתן לה, לטענתו עקב מצוקה שנקלע אליה, זאת על מנת להראות תנועות חיוביות בחשבון הבנק שלו.

הנתבעת הכינה שיקים לבקשת פרסר, אלא שביקשה תחילה, כי ימסור שיקים נגדיים

השיקים הנגדיים לא נמסרו, אלא למחרת היום ואז בשל העובדה שחששה של הנתבעת ובעלה גבר, ביקשו מפרסר לפני שהם מעבירים לו את השיקים, לבדוק תחילה את השיקים של פרסר. ואמנם, טרם העברת השיקים לידי פרסר הועברו על ידו מלוא השיקים והשיק הראשון הופקד על ידי הנתבעת. אלא ששיק זה חולל. הנתבעת ניסתה להשיג את פרסר, אך לא הצליחה ואז הסתבר לה כי השיקים שהכינה עבור פרסר ושמה במגירה נעלמו מהמגירה. לאור האמור, נתנה הנתבעת הוראת ביטול לכל השיקים שרשמה וכן פנתה להגיש תלונה במשטרה.

2. לטענת הנתבעת, לא קיבלה הודעת חילול בנוגע לכל השיקים ולכן היא פטורה מלשלמם. בנוסף, טוענת הנתבעת, כי משנגנבו השיקים, היא אינה חייבת לשלמם. עוד טוענת הנתבעת בנוגע לאחיזתו של התובע בשיקים. לטענתה, לא ברורה מערכת היחסים שבין התובע ובין פרסר, אך בנסיבות העניין והיות ופרסר נקלע לקשיים היה על התובע לבדוק מה מצבו של פרסר ונטילת השיקים בסכומים כה גבוהים בלא בירור מוקדם הינה עצימת עיניים למתרחש.

3. לאחר שהתקבלה התנגדות הנתבעת, מסר התובע את גרסתו בתצהיר עדות ראשית אותו הגיש ובתצהיר בתו אשר הוגש אף הוא.

לטענת התובע, בתו ביקשה לערוך שיפוצים בביתה על מנת להתאימו לנכה, זאת בסיוע המוסד לביטוח לאומי.

התובע התקשר עם פרסר על מנת שיבצע השיפוץ בבית הבת תמורת סכום של 107,000 ₪, אשר שולמו לפרסר מראש. השיק נפרע, אך פרסר לא החל בביצוע עבודות השיפוץ. פניות התובע לפרסר על מנת שיתחיל בשיפוץ לא נענו, כאשר פרסר מוסר, כי החברה שבבעלותו נמצאת בקשיים וייתכן ולא יוכל לבצע את השיפוץ. פרסר הציע לתובע לקחת את השיקים נשוא התובענה תמורת השיק שנפרע ובלית ברירה נאות לכך התובע. אביו של אוריאל, מרדכי פרסר, חתם כערב לפרעונם של השיקים.

לאחר שהופקדו השיקים התברר לתובע, כי השיקים חוללו וכי לא יוכל להיפרע מאת פרסר.

לטענת התובע, הוא אוחז כשורה בשיקים והוא זכאי להיפרע מהם.

4. בישיבת ההוכחות שהתקיימה העידו התובע ובתו מטעמו והנתבעת העידה לעצמה. הצדדים סיכמו בתום הדיון.

5. טענתה הראשונה של הנתבעת הינה כי לא קיבלה הודעת חילול בנוגע לשיקים האמורים.

לתצהירי העדות הראשית מטעמו צירף התובע מכתב התראה ששלח לנתבעת לאחר שחוללו שלושת השיקים הראשונים (ועוד בטרם הגיע מועד פירעון יתר השיקים). הנתבעת השיבה למכתבו זה של התובע וציינה, כי מדובר בשיקים גנובים.

6. לאור האמור, כאשר הנתבעת נתנה הודעת ביטול בנוגע לשיקים וטענותיה בנוגע לשלושת השיקים הראשונים מעידות על כך שאין בדעתה לפרוע את השיקים, הרי שלא מצאתי מקום לפטור הנתבעת מפירעון השיקים בשל אי מתן הודעת חילול בנוגע לשלושת השיקים המאוחרים.

7. בפתח ישיבת ההוכחות העלה התובע טענה נוספת והינה הטענה למעשה בית דין, לאחר שתביעה נוספת שהוגשה נגד הנתבעת בגין שיקים נוספים אשר נגנבו על ידי פרסר לטענתה, התקבלה.

בהחלטת ביניים שניתנה במהלך הדיון דחיתי את הטענה, כאשר ציינתי בהחלטתי, כי על מנת להכריע בבקשה, לא די היה בצירוף פסק הדין, אלא ראוי היה שיובאו לפני בית המשפט גם טענות הצדדים שם על מנת שבית המשפט יראה, כי אכן קיימת זהות בין הטענות שהוכרעו שם ובין הטענות שלפניי, זאת בפרט, כאשר בית המשפט שם קבע כי לא הורם הנטל ולא דחה את גרסת הנתבעת שנטענה לגופה.

ב"כ הנתבעת אף טען מפורשות, כי באותו הליך הובאו ראיות הרלוונטיות הספציפיות להליך שם והן שהביאו בין היתר להכרעה.

לפיכך והיות וגם לאחר שמיעת הראיות לא הובאו לפניי מסמכים שיסייעו בהכרעה בבקשה, הרי שהחלטת הביניים שניתנה ביום 12.5.13 בעינה עומדת.

8. הטענה העיקרית הטעונה הכרעה בתיק דנן הינה האם השיקים נשוא התובענה נגנבו מאת הנתבעת ומה מעמדו של התובע ביחס לשיקים הנדונים, כאשר השאלה האחרונה טעונה הכרעה בעיקר לצורך שאלת נטלי ההוכחה וכמות הראיות הנדרשת לשם הוכחת טענת הנתבעת.

9. סעיף 20 לפקודת השטרות [נ"ח] (להלן:- "הפקודה") מורה:

(א) כל התקשרות על פי שטר, בין של המושך בין של הקבל ובין של מסב, אינה שלמה ואפשר לחזור ממנה כל עוד לא נמסר המסמך על מנת לעשותה בת-פעל; ואולם מקום שקיבול כתוב בשטר, והנמשך הודיע לאדם הזכאי לשטר, או בהתאם להוראותיו, שקיבל עליו את השטר – הקיבול נעשה שלם ואין לחזור ממנו.

(ב) בין צדדים סמוכים לבין עצמם, ולגבי כל צד מרוחק שאיננו אוחז כשורה:

(1) המסירה היא בת-פעל אם נעשתה בידי הצד המושך, או המקבל עליו או המסב, או בהרשאתם, הכל לפי הענין;

בידי מי

(2) מותר להוכיח שהמסירה היתה על תנאי או למטרה מיוחדת בלבד ולא לשם העברת הקנין בשטר;

אבל שטר שהוא בידי אוחז כשורה, חזקה חלוטה היא שהיתה מסירה כשרה על ידי כל הצדדים שקדמו לו, כדי להחיבם כלפיו.

(ג) שטר שיצא מהחזקתו של צד שחתם עליו בתור מושך, או קבל או מסב, חזקה שנמסר על ידיו מסירה כשרה וללא תנאי, כל עוד לא הוכח היפוכו של דבר.

בהתאם להוראות סעיף 20 לפקודה, אין תוקף לשטר שלא נמסר. לפיכך, אם נגנב השטר מאת הנתבעת, היא פטורה מלפרוע אותו.

סיפת הסעיף עוסקת בנטלי ההוכחה, כאשר הסעיף קובע חזקה ולפיה שטר שיצא מחזקתו של אדם בתור מושר, חזקה שנמסר ללא תנאי, כל עוד לא הוכח היפוכו של דבר. באוחז כשורה- חזקה זו היא חזקה חלוטה.

10. הוראה נוספת הרלוונטית לענייננו הינה הוראת סעיף 19 לפקודה המורה:

"היה השטר חסר פרט מהותי, האדם המחזיק בו יש לו רשות לכאורה להשלים את החסר ככל שנראה לו."

במקרה דנן, אין מחלוקת לפיה השיקים יצאו מחזקתה של הנתבעת כאשר שם הנפרע אינו מופיע על גבי השיקים וכי שמו של זה מולא, לגרסת התובע, במעמד מסירת השיקים לידיו.

האפשרות שנותן המחוקק להשלמת השטר, מכשירה למעשה את מעמדו של השטר לאחר שזה הושלם ועדיין מוטלת על הנתבעת החובה להוכיח מעשה הגניבה.

11. התובע טוען, כי מעמדו הוא מעמד של אוחז כשורה בשיק. לטענתו, נטל השטרות כשהם שלמים ותקינים על פי מראם, בתמורה ובתוך לב.

12. איני סבורה, כי ניתן לקבוע שמעמדו של התובע הוא של אוחז כשורה.

ראשית, השיקים ניתנו לפקודת בתו של התובע. משיקוליה היא, בחרה הבת שלא להגיש התביעה בשמה, אך על פניו, בעת מסירת השיקים, שימש אביה של הבת כשליח בלבד עבור הבת, כאשר השניים תיארו כי העסקה שבגינה ניתנו השיקים הינה עסקת השיפוצים בביתה של הבת, כשהתובע מסייע ביד בתו.

13. התובע טוען, כי השיקים סוחר לידיו, כשעל השיקים מופיעה חתימת היסב של הבת. על פניו, כאשר התובע בחר לתאר את עסקת היסוד שבינה ניתן השיק, כבר לא יכול התובע ליהנות מחזקת האחיזה כשורה ואם אמנם סוחרו השיקים לידי התובע לפני חילולם, הרי שלא תוארה בזמן מסירתם כל תמורה שנתן בעד השיקים ואם נתן תמורה בדרך של ביצוע שיפוצים בבית הבת בשלב מאוחר יותר (הגם שהבת טענה לשיפוצים מינוריים), הרי שזו תמורה שניתנה לאחר חילול השיקים.

14. עוד בעניינו של התובע- התובע טוען, כי השיקים נמסרו לידיו לאחר שהוברר כי פרסר לא יוכל להמשיך ולבצע את העבודה בבית הבת בגין השיק שמסר התובע לפרסר. התובע מתאר את השתלשלות העניינים כדלקמן:

"אני נתתי את השיקים יום אחד הגעתי לשם וראיתי סדום ועמורה, כולם מעמיסים ציודים הוא עמד בצד ומכוון ואז סמכתי על האופציה לקבל שיקים דחויים שכביכול או לא כביכול שקיבל בגין ביצוע עבודות שעשה אצל האנשים, כשהגיע מועד פרעון השיקים היינו אחרי המבול כבר."

כאשר נשא התובע מדוע לא התקשר לנתבעת בעת מסירת השיקים, על מנת לוודא תקינותם השיב:

"גם אני וגם פרסר באותו זמן ניהלנו עסקים עם הרבה כסף, עם סכומים כאלה לא נהגנו להתקשר ללקוח ולהגיד לו אם גנבו לו שיק? לא רציני, אתה נכנס לבית עסק אתה מכבד אותו. מה שנראה לי עוד יותר אמין כשהוא נתן את השיקים הוא אמר לי זה מה אני יכול לתת זה נשמע אמין. זה שיקים של לקוחות בכל מקרה, השיק שלי הוא חוקי הוא אמתי ועמדנו מאחוריו, ולא היה לי ספק שמי שנתן את השיקים חייב לעמוד מאחוריהם, זה לא שיק מותנה או למוטב בלבד, כדי שהוא יוכל לבטל אותו ביום מן הימים או לא יקבל את תמורתי אולי שמורה לו הזכות לבוא להתדיין זה לא השיק לא זה המצב."

15. התובע, איש עסקים, יודע כי מצבו של פרסר בכי רע והוא אינו יכול לכבד התחייבויות אותן נטל על עצמו. זאת ועוד, נושיו של פרסר עומדים בבית העסק שלו, אשר נראה, לדברי התובע כ"סדום ועמורה". התובע מנסה במצב זה להציל את עצמו בשיקים שעל פניו הם שיקים של לקוחות נוספים של פרסר. הנני סבורה, כי התנהלותו של התובע, דווקא כאיש עסקים הינה למצער עצימת עיניים, כאשר התובע סומך על כך שמדובר בשיקים סחירים ולכן מושך השיקים לא יוכל להעלות טענות שטריות וכשהתובע מבכר "להציל את עצמו", גם אם זה על גבם של נושים אחרים של פרסר.

היה מצופה מהתובע, דווקא כמי שמסר שיק תמורת עבודה שלא בוצעה, כי יעשה בירור מינימאלי עם מושך השיק על מנת לוודא, כי אין מדובר באדם המצוי במצבו של התובע עצמו. אמנם, התובע לא צריך לחשוד שמא מדובר בשיקים גנובים, אך בוודאי שנסיבות העניין מצדיקות בדיקה מינימלית של מתן תמורה כנגד השיק, כאשר התובע מתאר באופן מפורש, כי אותו חשש עלה בלבו בזמן מסירת השיקים כשהוא מציין: "שכביכול או לא כביכול שקיבל בגין ביצוע עבודות.." וכן: "ולא היה לי ספק שמי שנתן את השיקים חייב לעמוד מאחוריהם,... שמורה לו הזכות לבוא להתדיין..." לפיכך, גם תום לב לצורך קניית מעמד של אוחז כשורה לא ניתן לומר כי היה במקרה דנן.

16. משכך, אין עסקינן במצב בו נהנה התובע מהחזקה החלוטה לפיה בוצעה מסירה השטר על ידי הנתבעת והנתבעת זכאית להוכיח במידת ההוכחה הרגילה, כי אמנם השיקים נגנבו מידיה.

17. לאחר ששמעתי את דברי הנתבעת, הגעתי לכלל מסקנה, כי הנתבעת הרימה הנטל לסתור החזקה הקבועה בפקודה לפיה השטרות נמסרו על ידה כדין.

18. הנתבעת תיארה את השתלשלות העניינים באופן עקבי ואמין. הגם שנשאלה בעניין מסירת השיקים לפרסר פעם אחר פעם, וגם לאור קשיי השפה שהיו לו, עמדה על דעתה לפיה לא מסרה את השיקים לפרסר.

אמנם, גרסתה של הנתבעת נשמעת גרסה של אדם תמים, אשר נותן אמונו בפרסר, אך מנגד, לא ניתן להתעלם מכך שהנתבעת פעלה בזהירות מירבית, לא מסרה לפרסר את השיקים שהכינה וביקשה לבדוק האם השיקים של פרסר נפרעים. גם כשגמלה בלבה החלטה לא לבצע את העסקה עם פרסר, הפקידה את השיק הראשון, על מנת לוודא, כי אמנם השיקים שלו יפרעו.

19. עסקינן בעדות יחידה של בעל דין. בית המשפט מחוייב לנמק הסתמכותו על עדות זאת.

ב"כ התובע טוען בנוסף, כי היה על הנתבעת לזמן את פרסר לעדות ולכן גם אין מקום לסמוך על עדות יחידה זו. סבורתני, כי עניין זה, טענה זו מהווה היתממות לשמה.

התובע נחקר ארוכות בנוגע לאפשרות לאתר את פרסר. בעדותו ציין:

"לאחר העיסקה הם נעלמו ועד היום לא ראיתי אותם. הם הפקירו את המחסן הם נעלמו מהעיר טענו שרודפים אותם, שהם מעורבים בעסקי עולם תחתון ולווים בשוק האפור רודפים אותם, היו שמועות שהבריחו מישהו מחוץ לארץ השמועה היחידה שקיבלתי מהם לפני שבועיים מידע מעו"ד שתבע את השיקים שהוא הגיש בקשה לפשיטת רגל."

התובע אף ציין, כי הגם שמרדכי פרסר, אשר חתם כערב לשיקים נשוא ה תובענה הינו חייב בתיק ההוצאה לפועל נשוא השטרות, הרי שעד היום לא אותר ולא בוצעה לו מסירה של האזהרה בתיק ההוצאה לפועל.

לא ברור לפיכך, כיצד מצפה התובע שהנתבעת תאתר את פרסר על מנת לזמנו לעדות, שעה שהתובע עצמו לא הצליח לעשות כן.

20. עוד טוען התובע, כי עצם העובדה שהנתבעת הגישה תלונה במשטרה רק מספר חודשים לאחר גניבת השיקים מצביעה על כך שאין אמת בטענות הנתבעת.

הנתבעת הסבירה כי פנתה מספר פעמים למשטרה, אשר סירבה לקבל תלונה, בטענה, כי מדובר בסכסוך שאינו מטופל על ידה, כאשר רק לאחר שב"כ הנתבעת שוחח עם משטרת ישראל, נאותה המשטרה לקבל את התלונה.

21. לא מצאתי מקום להטיל דופי בטענה זו, אשר נשמעת סבירה, בפרט כאשר ידוע הוא שמשטרת ישראל נוטה שלא לטפל בסכסוכים אזרחיים וכאשר מועד הגשת התלונה תואם למועד בו הפקידה התובעת את כל השיקים, לטענתה על פי עצת עורך דינה.

22. בהקשר זה של הפקדת השיקים אציין עוד, כי התובעת הסבירה, כי הפקידה את השיקים על פי עצת עורך דינה, על מנת שלא תישמע טענה מדוע לא ניסתה להיפרע מהשיקים.

טענה זו סבירה בעיני. הנתבעת, אשר ניזוקה ונושי פרסר דופקים על דלתה צריכה לנסות ולהקטין את נזקיה ולפיכך, על מנת שלא תישמע מפי נושיו של פרסר הטענה מדוע לא ניסתה להיפרע תחילה משיקים של פרסר, הפקידה את השיקים, על מנת לוודא, כי אמנם לא ניתן להיפרע מהם.

23. בידי הנתבעת אין למעשה ראיות להוכיח טענתה לבד מעדותה היא, שכן בוודאי שלמעשה גניבה אין עדים. בעלה של הנתבעת שמצבו הרפואי לפי גרסת הנתבעת אינו טוב, בוודאי שלא יכול להועיל לנתבעת, בשים לב לכך שהוראות סעיף 54 לפקודת הראיות [נ"ח] חלות גם עליו. ומשכך, עלי לבדוק את הגרסה מתוכה.

כפי שציינתי מעלה, גרסת הנתבעת נשמעה אמינה, הנתבעת לא רכשה כל טובת הנאה מגלגול השיקים אותו התבקשה לבצע אל מול פרסר. התובע עצמו תיאר כי מצבו של פרסר באותה עת לא היה טוב ובפועל בסמוך למועד בו אמורה היתה להתבצע עסקת גלגול השיקים הסתבר, כי עסקו של פרסר קרס. דווקא זהירותה של הנתבעת בביצוע העסקה נראית סבירה בעיניי ומהווה משקל נוסף לעדות זן.

24. לאור האמור, כאשר הנתבעת הוכיחה טענת הגניבה, הרי שבהעדר מסירה של השיקים, לא קמה חבות שטרית של הנתבעת ודין התביעה להידחות לפיכך.

25. בנסיבות העניין, כאשר שני הצדדים נפלו קורבן לנפילתו של פרסר וכאשר מלכתחילה ציינה הרשמת כי הגנת הנתבעת דחוקה, מצאתי מקום שלא לעשות צו בדבר הוצאות בהליך שלפניי (החלטה זו תקפה גם לגבי ההוצאות שנפסקו במסגרת הדיון בהתנגדות).

לשכת ההוצאה לפועל תמחק את שמה של הנתבעת מתיק ההוצאה לפועל.

העירבון הכספי שהופקד על ידי הנתבעת יוחזר לידיה.

ניתן היום, ח' תמוז תשע"ג, 16 יוני 2013, בהעדר הצדדים.