כללי

לפניי תובענה בה עותר המבקש ליתן פסק דין המצהיר, כי המשיבים כולם מחויבים, להסכם שכר טרחת עורך דין (להלן: "הסכם שכ"ט עו"ד"), שנכרת בין המבקש (להלן: "עו"ד מוזר" או "המבקש") לבין משפ' רבינוביץ' (המשיבים 1+2 ביחד להלן: "משפ' רבינוביץ" או "המשיבים 1-2").
הסכם שכ"ט עו"ד נחתם בין עו"ד מוזר למשפ' רבינוביץ' בקשר, לעסקת קומבינציה שנכרתה באמצע שנות ה-90 בין משפ' רבינוביץ' למר פרדי רובינסון וקבוצת רסידו, כשלצורך הוצאתה לפועל של עסקה זו, היה צורך גם לקדם שינוי יעוד קרקע ואישור תוכנית מתאר בעקבותיה תתאפשר הבניה על קרקע שהיתה בבעלות משפ' רבינוביץ'.
במסגרת התובענה שהגיש המבקש, הוא עתר לקבל הצהרה כי:
"המשיבים 1 ו – 2 כפופים להסכם טיפול משפטי ושכ"ט שבו התקשר המבקש עם המשיב 1 ביום 7.8.1996... ומשיבות מס. 4 ו – 5 כפופות להסכם שכה"ט בהסכם קומבינציה, נספח א' לכתב האופציה (נספח 3 לתובענה) וכתב אישור/התחייבות של מר פרדי רובינסון הבעלים דאז של קבוצת רסידו-מילומור... מיום 16.11.2006 (נספח 3 לתובענה) וכי על המשיבים (כ"א בקשר לחלקו) לשלם למבקש שכ"ט בגין כל תקבולי מכירה או השכרה של יחידות מגורים ו/או מסחר שיתקבלו במסגרת העסקה לבניית יחידות מגורים ו/או מסחר בחלקות 4 ו-5 בגוש 4041 בבאר יעקב". (במהלך הדיון צמצם המבקש את הסעד המבוקש רק בנוגע לשכר טרחה בשיעור 17% מתקבולי מכירה או השכרה של יחידות שיקבלו משפ' רבינוביץ' במסגרת העסקה).
יש כבר עתה להאיר, כי המבקש מטעמים השמורים עימו, לא עתר ולא הציג ראיות בקשר לאפשרות לקבלת סעד הצהרתי לזכאותו ל"שכר ראוי".

ביום 6.9.2011 ניתן תוקף של פסק דין להסכם הפשרה בין המבקש לבין המשיבות 4 – 5 לפיו הן ימחקו מהתביעה ובמקביל התחייבו המשיבות 4 – 5: "לקיים כל חיוב כספי בפס"ד אשר יינתן בתביעה, ובלבד שכל סכום אשר ייפסק לטובת המבקש, אם וככל שייפסק, שעל המשיבות 4-5 לשלם למבקש, יקוזז וישולם למבקש מתוך התקבולים שיגבו המשיבים 1-3 בפועל מרוכשי דירות בפרויקט נשוא התיק דנן.".

כן סוכם בין הצדדים, כי התצהירים מטעם המשיבות 4 – 5 יישארו חלק מראיות המשיבים 1 – 3.

רקע עובדתי

1. המבקש עובד כעורך דין החל משנת 1983 ועוסק בתחומי עיסוק שונים, ובין היתר במכלול סוגיות בדיני מקרקעין לרבות עסקאות ייזום, קומבינציה, מיסוי מקרקעין, בתים משותפים, הגנת הדייר וכו'.
   המשיב 1 ובנו - המשיב 2 - משפ' רבינוביץ', הם בעלים של חלק מהזכויות בחלקות 4 ו – 5 בגוש 4041 בבאר יעקב (להלן: "המקרקעין"), כאשר יתר הזכויות, בבעלות בני משפחה בדרגה שנייה של המשיב 1 (להלן: "רבינוביץ'").
   המשיב 3 (להלן: "עו"ד כספי") הינו עורך דין החל משנת 1995.
2. בין השנים 1994 – 1995 ניהלה חברת רסידו פי. בי. בע"מ (להלן: "רסידו"), בבעלות מר פרדי רובינסון (להלן: "רובינסון") ובאמצעות המבקש - כעורך דינם, משא ומתן עם רבינוביץ' ובני משפחה נוספים, שיוצגו על ידי עו"ד אבשלום לשם ז"ל (להלן: "עו"ד לשם"), להתקשרות בחוזה קומבינציה, מותנה בשינוי יעוד הקרקע (מחקלאי) ואישור תכנית המתאר למגורים (להלן: "התב"ע").
   במסגרת אותו משא ומתן הוסכם בין הצדדים כי בהתקיים תנאים מוקדמים יתקשרו בעלי הזכויות במקרקעין עם רסידו בעסקת קומבינציה במסגרתה יועברו לבעלי המקרקעין יחידות המשקפות 23% מזכויות הבנייה שיאושרו בתב"ע.
   בסופו של יום, המשא ומתן לא הבשיל לכדי הסכם מחייב עם כל בעלי הקרקע והטיוטה האחרונה שנערכה (להלן: "טיוטת הסכם הקומבינציה") שימשה בסיס להסכם שנכרת בין משפ' רבינוביץ' בלבד לבין רסידו, כפי שיפורט להלן.
   במהלך שנת 1996 הודיע רבינוביץ' לעו"ד לשם על הפסקת ההתקשרות ביניהם ובלאו הכי על הפסקת הייצוג המשפטי שלהם, ופנה למבקש בבקשה לערוך עבורו ולייצג אותו ואת בני משפחתו בעסקה עם רסידו, במתכונת הסיכומים שהושגו במשא ומתן האמור.
3. באותה עת, התב"ע שייעדה את המקרקעין למגורים, היתה מונחת ולא קודמה ברשויות התכנון.
4. ביום 25.6.1996 נקשר רבינוביץ' עם רסידו בהסכם אופציה לפיו, תמורת סך השווה ל – 50,000$, רסידו תהיה זכאית לקדם את התב"ע שתשנה את ייעוד המקרקעין למגורים ולממש את זכויותיה לביצוע הסכם הקומבינציה בהתבסס על מתווה המשא ומתן הקודם
   וכנספח להסכם האופציה צורפה "טיוטת הסכם הקומבינציה" (להלן: "הסכם האופציה").
5. ביום 7.8.1996 נקשרו המבקש ורבינוביץ' בהסכם שכר טרחה לפיו המבקש ילווה כעו"ד את מכירתן או השכרתן של יחידות המגורים או המסחר שיבנו בפרויקט נשוא הסכם הקומבינציה וימסרו לבעלים. בהתאם להסכם, שכר טרחת המבקש, ייגזר משווי עסקאות מכר או השכרה אלו. עוד סוכם כי אם, בכל שלב משלבי העסקה, עבודתו המשפטית של המבקש לא תשביע את רצון רבינוביץ', האחרון יהיה זכאי להפסיק את הטיפול המשפטי באופן מידי בתנאי שישלם למבקש שכר טרחה בסך 50,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה ובתוספת מע"מ (להלן: "הסכם שכ"ט").
6. בתחילת שנת 2001, עוד בטרם הפיכת המקרקעין מייעוד חקלאי למגורים, החליטה רסידו לממש את הסכם האופציה וביום 26.3.2001 התקשרו משפ' רבינוביץ' עם רסידו בהסכם למימוש האופציה. בהתאם להסכם האופציה, עם מימוש האופציה נכנס לתוקף הסכם הקומבינציה בין רבינוביץ' לרסידו (להלן: "הסכם הקומבינציה המקורי").
   ביום 26.3.2001, מסרו משפ' רבינוביץ' למבקש ייפוי כח בלתי חוזר לטיפול במקרקעין וביום 13.5.2001 דיווח המבקש לשלטונות מיסוי מקרקעין על מימוש האופציה. במהלך חודש ספטמבר 2001 הוצאו לרסידו ולמשפ' רבינוביץ' שומות לתשלום מס שבח ורכישה. שומות אלו הוקפאו בעקבות טיפול של המבקש ועורכי דין ממשרדו מול משרדי מיסוי מקרקעין.
7. בחודש ינואר 2003, לאחר משא ומתן בין רסידו למשפ' רבינוביץ', הוסכם בין הצדדים במסגרת "עקרונות לתיקון הסכם קומבינציה" כי זכויות רבינוביץ' במסגרת הסכם הקומבינציה יהיו בשיעור של 17% נטו (במקום 23%).
8. באותה עת ובמקביל, פעל המבקש עבור רבינוביץ' להשגת הסכם נוסף ואחר, בין רבינוביץ' לבין רסידו, לגבי השגת אשראי או מתן בטוחות על ידי רסידו או בנק מטעמה לצורך רכישת נכס מקרקעין בחו"ל על ידי רבינוביץ' (להלן: "הסכם האשראי").
9. בחודש פברואר 2003 פנה המבקש שוב לרשויות מס שבח, להקפאת שומות מס נוספות שהוצאו לרסידו ולמשיבים 1 – 2 ובמהלך השנים 2004 – 2007 פעל המבקש מול משרדי מיסוי מקרקעין לביטול שומות חדשות / מתקנות שהוצאו למשפ' רבינוביץ' ולרסידו וכן פעל להמשך הקפאת הליכי השומות, לרבות ביטול פיצול השומות, הקפאת השומות, השגה על שומות מס מתוקנות, המצאת שומה של שמאי מקרקעין ודיונים מול מנהל מדור שומה במשרדי מיסוי מקרקעין.
10. ביום 17.12.2007 נקשרו משפ' רבינוביץ' עם רסידו בהסכם "נספח שינויים להסכם הקומבינציה ונספחיו" (להלן: "נספח השינויים"). בנספח השינויים נקבע כי בכל מקום בו צוין שמו של משרד המבקש, ימחקו מילים אלו ובמקומם יצוין שם משרדו של עו"ד כספי שהציג עצמו כבא כוח המשיבים 1 - 2.
11. לאור הפרות חוזרות ונשנות של רסידו את התחייבויותיה על פי הסכם הקומבינציה המקורי, שלחו משפ' רבינוביץ' לרסידו, בין בעצמם ובין באמצעות עו"ד כספי, מכתבי התראה טרם ביטול הסכם הקומבינציה המקורי.
    במהלך שנת 2007 ניהלה רסידו משא ומתן, עם המשיבים ועו"ד כספי, במטרה להכניס את חברת קרדן בנעלי רסידו בעסקת הקומבינציה. באותו משא ומתן, שלא הסתיים בהסכם, יוצגה גם רסידו על ידי עו"ד אמיר דינור ולא על ידי המבקש.
12. בתחילת שנת 2008 הגישה רסידו לבית המשפט המחוזי בתל אביב בקשה להקפאת הליכים (פש"ר 2548/08) וביום 6.10.2008 ניתן צו הקפאת הליכים ורו"ח חן ברדיצ'ב מונה כנאמן רסידו לשם השגת הסדר נושים (להלן: "הנאמן").
13. בעקבות הפרות הסכם הקומבינציה על ידי רסידו, שלח עו"ד כספי לנאמן מכתבי התראה והודיע לו על רצון המשיבים לבטל את ההסכם. ביום 1.1.2009 הודיע רבינוביץ' לרסידו על ביטול הסכם הקומבינציה המקורי.
14. בשנת 2009, בעקבות הודעת ביטול הסכם הקומבינציה המקורי, החל הליך של משא ומתן בין משפ' רבינוביץ' לנאמן במטרה לבטל את הסכם הקומבינציה בתנאים מוסכמים ומשפ' רבינוביץ', באמצעות עו"ד כספי, הגיעו להסכמה עם רסידו כי זכויות רסידו בקשר לעסקה במקרקעין יוסבו למשיבות 4 – 5 (להלן: "גבסו" או "המשיבים 4-5").
    ביום 4.6.2009 נקשרה רסידו, באמצעות הנאמן, עם גבסו בהסכם (להלן: "הסכם רסידו - גבסו") במסגרתו הוסכם בין הצדדים כי: "כנגד הסכמת רסידו לביטול הסכם הקומבינציה ולהסכמתה לאפשר לגבסו לחתום על הסכם הקומבינציה עם רבינוביץ, ובעבור החזר הוצאות תכנון, פיתוח והשבחה שהוציאה רסידו במקרקעין, תשלם גבסון לרסידו – באמצעות הנאמן, את החזר ההוצאות כמפורט בנספח "א"...".
15. ביום 1.12.2009 נחתם הסכם קומבינציה בין משפ' רבינוביץ' לבין המשיבה 4 בערבות המשיבה 5 (להלן: "הסכם הקומבינציה החדש"). הסכם זה הותנה באישור בית המשפט ורשויות האוצר את ביטול הסכם הקומבינציה המקורי עד ליום 25.5.2010. ביום 5.1.2010 אישר בית המשפט המחוזי את הביטול והסכם הקומבינציה החדש נכנס לתוקף.

עיקר המחלוקת בין הצדדים נוגעת לאופי מערכת היחסים ביניהם משנת 2006 ואילך בנוגע להסכם שכ"ט בהתייחס לעסקאות שנכרתו בין הצדדים;

טענות המבקש:

1. רבינוביץ' פנה למבקש בכדי שייעץ לו בקשר לעסקה עם רסידו והמבקש העניק לו ייעוץ מפורש וברור. כך נהג עמו עד לסוף שנת 2007 תחילת 2008 (שאז שמע כי מבקשים להחליפו), כשבתקופה זו לא נשמעה טרוניה של מי מהמשיבים 1 – 2 לגבי הסיוע המשפטי שניתן להם ממנו.
   היות ובין השנים 2006 – 2007 נקלעה רסידו לקשיי נזילות, מחנק אשראי והעדר תזרים מזומנים, פנה אליו רבינוביץ' וציין כי רסידו לא עומדת בהתחייבות כלפיו לגבי המשך העמדת האשראי הבנקאי הנוגע לרכישת נכס בחו"ל בהתאם למוסכם בהסכם האשראי. עקב כך ביקש רבינוביץ' מהמבקש לערוך עבורו בדחיפות, עסקאות למכירת שתי חנויות במרכז מסחרי בחולון שהיו בבעלותו, והמבקש אכן ביצע את מכירת החנויות עבור רבינוביץ', ששילם לו את שכר טרחתו בגין כך.
2. ביום 14.11.2006 אישר רובינסון במכתבו כי הטיפול המשפטי בעסקאות במקרקעין מסור למבקש ובטיפולו (להלן: "התחייבות רובינסון").
3. במהלך שנת 2007, החל המבקש לשמוע "לחשושים" כי מתנהל משא ומתן להסכם הסבת זכויות רסידו בעסקת המקרקעין בינה לבין חברת קרדן נדל"ן ומשפ' רבינוביץ', כאשר בין היתר במסגרת עסקה זו תפגענה זכויות המבקש - כעו"ד של רסידו ושל משפ' רבינוביץ' וכי עו"ד כספי אמור לטפל בעסקה ולקבל את תקבולי שכר הטרחה בגין מכירת היחידות נשוא אותה עסקה.
   לפיכך, ביום 4.7.2007 פנה המבקש לעו"ד כספי במכתב (להלן: "מכתב המבקש מיום 4.7.2007") בו ציין כי נודע לו שעו"ד כספי דורש לבצע את הטיפול המשפטי במכירת היחידות של משפ' רבינוביץ' ורסידו בעסקה, ולפיכך הודיע המבקש לעו"ד כספי כי: "אנו מודיעים לך כי הדרישה שלך הנ"ל מרסידו ו/או קרדן עולה כדי גרם הפרת חוזה...".
   למיטב זכרונו של המבקש, עו"ד כספי הופיע לפגישה עמו והציע לו להתחלק בתקבולי שכר הטרחה בגין היחידות והוא נדחה על הסף.
4. בשנת 2008 התברר למבקש, כי כבר ביום 17.12.2007 נקשרו המשיבים 1 – 2 עם רסידו בנספח השינויים בו הופנו הצדדים להסכם הקומבינציה המקורי עליו שקד המבקש, אלא שבמקום שמו הופיע שמו של עו"ד כספי.
5. ביום 3.2.2010 שלח המבקש מכתב לרבינוביץ' ולעו"ד כספי בעניין הפרת הסכם שכ"ט ותשלום שכר טרחה, אולם מכתב זה לא נענה וביום 7.3.2010 שלח המבקש תזכורת למכתבו.
   ביום 14.3.2010 השיב עו"ד כספי למבקש במכתב בו התנער מפועלו של המבקש ודחה את דרישותיו. לטענת המבקש, טענות עו"ד כספי באותו מכתב נעשו ביודעו כי מעולם לא בוטל הסכם שכ"ט ומעולם לא נולדה עילה לביטולו.
6. המבקש סבור, כי הוא זכאי לשכר הטרחה המגיע לו עם מימוש זכויות המשיבים 1 – 2 ורסידו; לטענתו, המשיבים 1 – 2 מעולם לא ביטלו את הסכם שכ"ט ומעולם לא טענו טענה כלשהי לגבי אי שביעות רצון מייצוג המבקש. רבינוביץ' המשיך להתייעץ עם המבקש ולקבל ממנו שירותים משפטיים לאחר שנת 2006, בין היתר, בנוגע לטיפול מול שלטונות מיסוי מקרקעין בעסקת הקומבינציה. גם רסידו מעולם לא ביטלה את ההסכם עם המבקש.
7. הסכם שכ"ט לא בוטל מעולם ובוודאי לא בוטל כדין; הודעת ביטול עקב הפרת הסכם צריכה להינתן באופן שכל אדם סביר ייווכח כי מדובר בביטול חוזה בשל הפרתו, לרבות ציון עילת הביטול, אבחנה בין הפרה יסודית ללא יסודית ומתן ארכה לתיקון הפרה שאינה יסודית.
8. אין לתת אמון בטענת רבינוביץ'. רבינוביץ' לא תיאר בתצהירו באופן מדויק את מעמד הביטול, הסיבות המפורשות לביטול, תגובת הצד שכנגד ומה דובר במעמד הביטול. חזקה על המבקש שהיה מתכחש להודעת הביטול או עומד על קבלת הסך של 50,000 ₪ בהתאם להסכם שכ"ט.
9. המבקש זכאי לפיצויי קיום בהתאם להסכם שכ"ט; רבינוביץ' לא עמד בחובות החלות עליו מכוח דיני החוזים כלקוח, לרבות ביטול הסכם שכ"ט. לכן הוא חשוף לתביעות אכיפה, פיצויים לרבות פיצויי קיום. התובענה בהמרצת הפתיחה מהווה שריון זכות מפני פגיעה עתידית שכן קביעותיה יהוו השתק עילה ופלוגתא שייתרו הגשת תובענה כספית בעתיד.
10. המשיבים 1 – 3 נישלו את זכויות המבקש מההסכמים לטיפול משפטי וקבלת שכר טרחה, אשר בפועל לא נולדה כל עילה לביטולם.
11. העסקה נשוא הסכם הקומבינציה המקורי, עליה עמל המבקש במשך 14 שנה, אמנם עברה מספר שינויים בשל נסיבות חיצוניות (חדלות פרעון של רסידו) אולם בסיס העסקה עומד על מכונו; ההתקשרות בהסכם רסידו - גבסו היא בגדר "ביצוע בקירוב" של הסכם הקומבינציה המקורי פרי טיפולו המשפטי של המבקש. בהסכם רסידו – גבסו הוסבו ההתחייבויות וחלק מהזכויות של רסידו לגבסו בגין הסכם הקומבינציה המקורי, זאת תוך שמירת תקבולי העסקה הן על ידי המשיבים 1 – 2 והן על ידי רסידו - הרואה בעסקה זו מקור לתקבולים כספיים בהם תוכל לממש את הסדר הנושים.
12. בית המשפט המחוזי בתל אביב אישר לנאמן לבצע את הסכם רסידו - גבסו במתכונת של חלוקת רווחי פרויקט עסקת הקומבינציה ובפועל העסקה שטווה המבקש בהסכם הקומבינציה המקורי עודה שרירה וקיימת ואמורה להוות בסיס הן לקבלת זכויות המשיבים 1 – 2 במקרקעין, הן להעשרת קופת רסידו כחלק מהסדר הנושים והן להעשרת קופת עו"ד כספי כתוצאה מעוולת גרם הפרת חוזה שביצע בגין הפרת הסכם שכ"ט.
13. המבקש תרם תרומה מהותית לכך שעסקת הקומבינציה תוכל להתממש, הן בהיבט החוזי, המיסויי והתכנוני (תב"ע), אשר המבקש היה שותף להם עוד טרם ההתקשרות בהסכם הקומבינציה המקורי בין רבינוביץ' לרסידו.
14. אין במתווה של הסכם הקומבינציה החדש כדי לשנות או לאיין או לבטל את זכות המבקש לקבל שכר טרחה בהתאם להסכם שכ"ט ובהתאם להסכם הקומבינציה המקורי; הסכם הקומבינציה החדש לא היה בא לעולם אלמלא הסכם האופציה ומימושה על ידי רסידו בהסכם הקומבינציה החדש. מהתחקות אחר מהות העסקה עולה כי מדובר ב"אותה גברת בשינוי אדרת" ובאותו מתווה של עסקה, אם כי בשינויים כאלה או אחרים שאין בהם להשמיט את הבסיס מהעסקה המקורית ורסידו עודנה בעלת זכויות במקרקעין.
15. עו"ד כספי עוול עוולה של גרם להפרת חוזה לפי סעיף 62(א) לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] (להלן: "הפקודה") ביודעין וללא צידוק בדין; עו"ד כספי ידע בפועל או אמור היה לדעת כי למבקש זכויות על פי העסקה הן מהמשיבים 1 – 2 והן מרסידו, ולמרות זאת נפגש עם לקוחות המבקש "בחדרי חדרים" ומאחורי גבו של המבקש, נהנה מהטיפול המשפטי של המבקש בעסקה ושידל את הצדדים להחליף את שם המבקש בעסקה בשמו, כמי שיקבל את פירות הטיפול המשפטי.
16. המשיבים 1 – 3 פעלו בחוסר תום לב, הטעייה ומרמה כלפי המבקש כאשר, מחד נהנו משירותיו ללא תשלום תמורה כלשהיא ומאידך שתפו פעולה "ורקחו במחשכים" הסכם תוך נישול המבקש ללא כל עילה מוצדקת.

טענות המשיבים 1 – 3:

1. לטענת רבינוביץ', בשנת 2006 הוא נקלע לקשיים כלכליים עד כי נאלץ לממש נכסים ולמכור שתי חנויות שהיו בבעלותו בכדי לכסות את חובו לבנק והוא פנה למבקש על מנת שיטפל במכירת החנויות. לטענתו, המבקש התרשל בחיווי המשפטי שהעניק לו טרם מכירת החנויות, בכל הנוגע לתשלומים המתחייבים ממכירתן לרשויות השונות והטעה אותו ביחס לשיעור המס שיהא עליו לשלם לרשויות ובכך גרם לו לנזקים כלכליים ולקשיי נזילות כבדים. לכן, בשלהי שנת 2006, לאור התנהלותו הרשלנית של המבקש, וחוסר שביעות רצונו של רבינוביץ' מאי קידומה של עסקת הקומבינציה עם רסידו, הודיע רבינוביץ' למבקש כי הוא אינו שבע רצון משירותיו המשפטיים ולכן הודיע לו על הפסקת ההתקשרות המקצועית עמו בכל העניינים שבטיפולו, לרבות עסקת הקומבינציה. בהתאם, העביר רבינוביץ' לעו"ד כספי את המשך הטיפול בעסקת הקומבינציה.
   מתוך תחושת אי נוחות אישית של רובינסון מהשתלשלות העניינים בין המבקש לרבינוביץ', נטל רובינסון על עצמו, לאחר ביטול הסכם שכ"ט, את ההתחייבות לשלם למבקש שכר טרחה בשווי 50,000 ₪, כאמור בהסכם שכ"ט, במקום רבינוביץ'.
   בחלוף השנים, אישר רובינסון, במכתבו מיום 22.2.2010, כי הסכם שכ"ט בוטל על ידי רבינוביץ' שנים רבות לפני כן וכי המבקש חדל לייצגו וכן אישר כי הוא נטל על עצמו את האחריות להסדיר את תשלום הפיצוי המוסכם המגיע למבקש במקום רבינוביץ'.
2. הצדדים להסכם הקומבינציה המקורי היו חופשיים לנתק את הקשר עם המבקש ולבחור בעורך דין אחר.
3. ממועד ביטול הסכם שכ"ט וכניסתו לתמונה של עו"ד כספי ננקטו על ידו באופן נמרץ פעולות משפטיות ביחס לעסקת הקומבינציה שלא בוצעו על ידי המבקש, לאור ניגוד העניינים בו העמיד את עצמו כשייצג הן את רסידו והן את רבינוביץ'.
4. עם ביטול הסכם שכ"ט קמה למבקש הזכות לקבלת פיצוי מוסכם בסך של 50,000 ₪, אולם סכום זה נופל מהסכומים שחב המבקש לרבינוביץ' בגין הנזקים הכספיים שנגרמו לו כתוצאה מטיפולו הרשלני בנושא מכירת החנויות שבבעלותו. לכן, המבקש זכאי לכל היותר לכך שבית המשפט יצהיר כי הוא זכאי ל"פיצוי מוסכם".
5. לפיכך, משבוטל הסכם הקומבינציה המקורי על ידי בית המשפט המחוזי בתל אביב ונחתם הסכם קומבינציה חדש בין רבינוביץ' לבין גבסו, בוטלו יחד עמו כל ההסכמים שנסמכו עליו, לרבות הסכם שכ"ט, אשר ממילא בוטל כאמור, בשלהי שנת 2006 על ידי רבינוביץ' עצמו לאור "אי שביעות רצונו" מתפקידו המקצועי של המבקש. בנוסף, הסכם רסידו גבסו הינו הסכם ל"החזר הוצאות".
6. לטענת עו"ד כספי - משלא קיים בין הצדדים הסכם שכ"ט תקף, ממילא לא יכל עו"ד כספי לגרום לביטולו של הסכם שאינו קיים עוד.
7. המשיבים 1 – 3 העלו טענות מקדמיות לפיהן יש לסלק את התביעה על הסף בגין היעדר עילה והיותה של התביעה אקדמית ומוקדמת. בדיון שבפניי ויתרו המשיבים 1 – 3 על טענות אלו (החלטה מיום 24.10.2011).

טענות המשיבות 4 – 5:

1. אין בסיס עובדתי או משפטי לחיובן. גבסו לא היו צד למסכת האירועים החל מחתימת הסכם שכ"ט ועד ביטול הסכם הקומבינציה המקורי. כניסתן לתמונה נעשתה רק בסמוך ליום 4.6.2009. במשך כל תקופת המשא ומתן לחתימת הסכם הקומבינציה החדש והסכם רסידו גבסו הן התנהלו מול עו"ד כספי בלבד. מעולם לא נאמר להן ולא הובא לידיעתן כי למבקש טענות לשכר טרחה כלפי מי מהמשיבים.
2. הסכם שכ"ט קבע כי זכאות המבקש הינה ממכירת יחידות של בעלי הקרקע ולא ממכירת כלל היחידות בפרויקט ולכן היה ויוחלט כי הסכם שכ"ט בתוקף, לא קמה למבקש עילת תביעה נגד המשיבות שכן שכרו צריך להיות משולם ממכירת יחידות בעלי הקרקע, המשיבים 1 - 2 בלבד.

עדויות

1. המבקש הגיש תצהיר עדות ראשית ונחקר בחקירה נגדית בעת שמיעת ההוכחות.
2. מטעם המשיבים הגישו תצהירי עדות ראשית ונחקרו חקרה נגדית העדים הבאים;
   מר פרדי רובינסון - שימש בשנים הרלוונטיות לתובענה כבעלים של חברת רסידו, עו"ד כספי, מר יהודה רבינוביץ', מר חיים גבסו – מנהל המשיבות 4 – 5.

דיון

לאחר עיון בטענות הצדדים בכתבי הבי – דין שהוגשו, בתצהירי העדות, במוצגים שהוגשו וקיום דיון וחקירות נגדיות, אני סבור כי יש לדחות את תובענת המבקש לקבלת הסעד המבוקש בתובענה, אך להעניק לו סעד חלופי מזה שנדרש, מהטעמים הבאים;

מהראיות שהוצגו לפני עולה כי הסכם הקומבינציה המקורי, עליו מבוסס הסכם שכר הטרחה, בוטל, בין היתר, באישור בית המשפט של פירוק (המחוזי בת"א).
עם ביטול הסכם הקומבינציה המקורי ממילא מתבטל הסכם שכ"ט ה"נשען" עליו.

טענת המבקש כי הסכם הקומבינציה החדש שנחתם בין משפ' רבינוביץ' לבין המשיבים 4-5 הוא המשך ישיר להסכם הקומבינציה המקורי, או כי מדובר ב"ביצוע בקירוב" של העסקה המקורית, או כי "מדובר באותה גברת בשינוי אדרת", הינן טענות שלא הוכחו והיחיד שטען לה היה המבקש.

טעמו של המבקש לטעון טענות כאלו, הינו ברור, אך אין די בתחושה סובייקטיבית של המבקש כדי לבסס טענות שכאלו, בייחוד כאשר כל הצדדים האחרים להסכם הקומבינציה המקורי או החדש, מאשרים כי העסקה הקודמת בין רסידו לבין משפ' רבינוביץ' בוטלה כאמור באישור ועל פי החלטה של בית המשפט של פירוק - המחוזי ת"א.

הפשרת הקרקע ואישור התב"ע לא צלחו במשך שנים רבות (כעשר שנים) ובין לבין רסידו נקלעה לקשיים כלכליים ונעשו ניסיונות כי יזם אחר יבצע את הפרויקט במקום רסידו, איתה יבוטל הסכם הקומבינציה המקורי. בנסיבות אלו ביקשו משפ' רבינוביץ' (וגם רסידו) להפסיק את שרותיו המשפטיים של המבקש עקב חוסר שביעות רצון מטיפולו. בין אם נשלחה למבקש הודעה בדרך הראויה ובין אם לאו, ברור כי המבקש ידע על כך ואף התריע והתרעם כנגד מהלכים אלו עוד בסוף שנת 2007 תחילת 2008. בהתאם להסכם שכ"ט משפ' רבינוביץ' היתה זכאית להפסיק את יחסיה עם המבקש בנסיבות אלו והיא מימשה זכותה זו.

מאידך, מהטעמים שיפורטו בהמשך, משבוטל הסכם שכ"ט, כטענת רבינוביץ' מהטעם שלא היה שבע רצון משרותיו המשפטיים של המבקש, עומדת למבקש בהתבסס על הסכם שכ"ט, הזכות לקבל ממשפ' רבינוביץ' סך של 50,000 ₪ בתוספת ריבית והפרשי הצמדה כחוק מיום 7.8.1996 ובתוספת מע"מ כחוק.

המבקש מטעמים השמורים עימו בחר שלא לתבוע את רסידו במסגרת תובענה זו, למרות שגם היא הפסיקה את ההתקשרות איתו שלא כדין, לטעמו, ולפיכך בפסק דין זה אין התייחסות או קביעות לעניין מערכת היחסים והמחויבויות שבין רסידו למבקש.

תובענת המבקש נגד המשיבים 1 - 2

1. אין מחלוקת בין הצדדים כי ביום 7.8.1996 נחתם הסכם שכ"ט בין המבקש לבין רבינוביץ'.
2. לאור חשיבות הסכם שכ"ט, אצטט להלן האמור בו;
   "1. אני [המבקש – י.ש.] אטפל בעבורך [רבינוביץ' – י. ש.] בכל נושא ועניין הקשור לקידום, ביצוע והשלמתה של העיסקה בינן לבין חברת רסידו בקשר לקרקע שבסימוכין. דהינו, טיפול והשלמת כל התחיבויותיך כלפי רסידו בקשר למכר הקרקע וטיפול משפטי בכל הנושאים הקשורים לעיסקת הקומבינציה בינך לבין רסידו אם האחרונה תממש את האופציה. כל זאת עד למועד בו תקבל את היחידות שלך ואלו ירשמו ע"ש בפנקסי רשם המקרקעין.

2. שכה"ט שלי יהיה מתקבולי מכירה או השכרה של היחידות שתקבל לבעלותך מחב' רסידו כדלקמן:
מכירה – % ½ 1 מסכום המכירה.

השכרה – חודש שכירות.

לכל אחד מהתקבולים הנ"ל יתווסף וישולם מע"מ כחוק.

3. בכל שלב משלבי העיסקה, אם עבודתי המשפטית לא תשביע את רצונך, אתה תהיה זכאי להפסיק את טיפולי המשפטי באופן מידי ולהעבירו לטיפול עו"ד אחר כפי שימצא על ידך לנכון. כל זאת בתנאי שתשלם לי שכ"ט בסך 50,000 ₪ בצרוף הפרשי הצמדה ממועד כתיבת מכתב זה ועד ליום תשלום הסך הנ"ל בפועל ובצרוף מע"מ."

ביטול הסכם שכ"ט בין משפ' רבינוביץ' למבקש

1. כאמור, בהתאם לסעיף 3 להסכם שכ"ט, הצדדים הסכימו ביניהם כי בהתקיים התנאים הבאים המבקש יהיה זכאי לבטל את ההסכם באופן מידי ולהעביר את הטיפול המשפטי לעורך דין אחר;
   1. אי שביעות רצון של רבינוביץ' מעבודתו המשפטית של המבקש.
   2. תשלום שכר טרחה בסך 50,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה ומע"מ.
2. כאמור, קיימת מחלוקת בין הצדדים ביחס לסוגיה האם הסכם שכ"ט בוטל כדין, מה היה אופן מתן הודעת הביטול ונסיבות ביטולו.
3. סעיף 8 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), תשל"א - 1970 (להלן: "חוק התרופות") דן בדרך לביטול חוזה מחמת הפרתו וקובע כי:

"ביטול החוזה יהיה בהודעת הנפגע למפר תוך זמן סביר לאחר שנודע לו על ההפרה; אולם במקרה האמור בסעיף 7(ב) ובכל מקרה אחר שהנפגע נתן למפר תחילה ארכה לקיום החוזה - תוך זמן סביר לאחר שחלפה הארכה."

בהתאמה, סעיף 21(א) לחוק התרופות קובע לעניין מתן הודעה כי:

"הודעה לפי חוק זה תינתן בדרך שקבעו הצדדים, ובאין קביעה כזאת - בדואר רשום או בדרך אחרת המקובלת בנסיבות הענין."

1. הודעת הביטול של החוזה מהווה תנאי לכינונו של כוח הביטול. חוק התרופות אינו מתייחס לאופן שבו על הנפגע לתת הודעת ביטול. סעיף 21(א) לחוק התרופות מסדיר אמנם את הסוגיה של מתן הודעות, אך עדיין מותיר כר נרחב של גמישות בכל הקשור לאופן מתן ההודעה (ראה: גבריאלה שלו יהודה אדר דיני חוזים – התרופות (התשס"ט – 2009) (להלן: "שלו") עמ' 639).
   כל הדרוש לכינונה של הודעת ביטול תקפה הוא העדה חיצונית ברורה על כך שהנפגע גמר בדעתו להביא את הקשר החוזי אל קיצו בעקבות ההפרה (שם, עמ' 640).
   
   בע"א 277/89 צ'אם מוצרי מזון (ישראל) בע"מ נ' טעמיקו בע"מ, פ"ד מו(3) 288, 295 (1992) נפסק כי:

"הלכה היא, כי הודעת ביטול צריכה לבטא באופן ברור וחד – משמעי כוונה לשים קץ לקשר החוזי בין הצדדים, אולם החוק אינו דורש צורה פורמאלית מסוימת, אותה צריכה ההודעה ללבוש. העיקר הוא שתעלה ממנה בבירור כוונת ביטול."

גם בע"א 557/75 אגקי נ' כהן, פ"ד ל(2) 64, 73 (1976) נפסק כי:

"... כדי להראות על הרצון לשים קץ לחוזה אין צורך בהודעה פורמלית אלא אפשר להסיק מהתנהגות הנפגע".

1. כלומר, הודעה על ביטול החוזה אינה טעונה צורה פורמלית מסוימת. גם הודעה בעל פה בשיחת טלפון, בשיחה פנים אל פנים ואף התנהגות שאינה מילולית – כגון הגשת תביעה או נקיטת פעולה אחרת המלמדת על זניחה של העסקה וויתור על קיומה בעין – מהוות דרכים לגיטימיות לביטול החוזה. זאת, כל עוד יש בהן כדי להביא אדם סביר בנעליו של המפר אל המסקנה שהנפגע רואה עצמו משוחרר מכל מחויבות לקיום חיוביו הראשוניים (שלו, עמ' 642).
2. לעניין חובת ההנמקה בהודעת הביטול סבורה פרופ' שלו (בעמ' 643) כי:

"... כנקודת מוצא, מן הראוי להטיל על הנפגע לנמק את הודעת הביטול ולצין בה, לפחות בקווים כלליים, מהו הבסיס המקנה לו, לשיטתו, זכות לבטל את החוזה. נפגע שאינו עושה כן ושולח למפר הודעה סתמית על דבר ביטול החוזה אינו יוצא אפוא ידי חובה, ולא ייחשב, בדרך כלל, כמי שמסר הודעת ביטול תקפה."

1. בעניין שבפניי, הצהיר רבינוביץ' לגבי נסיבות ביטול הסכם שכ"ט, כי:
   "17. בעקבות כישלון טיפולו של עו"ד מוזר במכר החנויות, אשר גרם לי לנזקים כספיים כבדים והותיר אותי מיואש, הבנתי שאני זקוק לעו"ד אחר, שייצג אותי בנאמנות ואשר אוכל לסמוך עליו.
   18. לפיכך, הודעתי לעו"ד מוזר, בסוף שנת 2006, שאני לא מרוצה מטיפולו המקצועי בעניין החנויות אשר גרם לי לנזקים כבדים וכי גם טיפולו בעסקת הקומבינציה ה"תקועה" אינו לשביעות רצוני, ולכן אני מבקש ממנו להפסיק לייצג אותי מול רסידו בכל הקשור לעסקת הקומבינציה." (ההדגשה שלי – י.ש.)
2. בחקירתו הנגדית, העלה רבינוביץ' עובדות נוספות, שלא צוינו בתצהירו, ביחס לאופן ביטול הסכם שכ"ט. רבינוביץ' העיד כי בפגישה במשרדי המבקש, לאחר שהמבקש דיבר אליו "בצורה הכי בוטה שיכולה להיות", הוא הודיע למבקש: "אדוני אנחנו גמרנו" וכי "העניינים בינינו נגמרו" (עמ' 51 לפרוטוקול הדיון מיום 15.9.11 ש' 17 - 18). עוד העיד רבינוביץ' כי לאחר שקיבל הודעה מרשויות המס לשלם סכום נוסף של 50,000 ₪, המבקש אמר לו: "תלך לשלם, מה אתה חושב שאתה מעניין אותי" ואמירה זו שברה מבחינתו את "כל הכלים" כך שהוא אמר למבקש: "אני אתך גמרתי" (שם, עמ' 52, ש' 13 – 17).
3. כשנשאל, לא ידע רבינוביץ' להשיב מדוע עובדות אלו, הנוגעות לאופן מתן הודעת הביטול מטעמו, לא צוינו בתצהירו וכלשונו: "למה לא כתבתי בתצהיר שלי? לא יודע. כתבתי מה שכתבתי" (שם, ש' 19) ובאת כוחו הביעה נכונות להשיב במקומו בנימוק שהיא ערכה את התצהיר (שם, ש' 20).
   כנשאל בחקירתו על כך: "איך זה שיש לך הזדמנות בתצהיר לתת גרסה עובדתית ואתה לא מספר איך הודעת לו, נפגשת איתו, מה הוא ענה לך, מה הוסכם ביניכם, אתה אומר בחמש שורות, התב"ע היתה תקועה ונגרם לי נזק בחנויות אז פיטרתי אותו." רבינוביץ' השיב: "זה לא היה בדיוק ככה... הודעתי לו אצלו במשרד... לא יודע, למה לא סיפרתי, הרבה דברים לא סיפרתי, אני גם לא זוכר את הכל," (שם, עמ' 51, ש' 1 – 8).
4. גרסת המבקש לגבי מערכת היחסים ביניהם, שונה מגרסתו של רבינוביץ'. בניגוד לעמדתו של רבינוביץ', ציין המבקש בתצהירו כי:
   "33. אשר לעסקה במקרקעין נשוא תובענה זו, המשיב מס' 1 פנה שוב ושוב למבקש החל משנת 2006 ואילך ע"מ שהמבקש ייעץ לו לגבי גורלה של העסקה עם רסידו לאור החשש הכבד ששרר אז לגבי המשך הסולבנטיות של רסידו. המשיב מס' 1 קיבל מהמבקש ייעוץ מפורש וברור.
   34.ודוק: במשך כל התקופה לא זו בלבד שההסכם נספח 1 לתובענה זו לא בוטל ולא נשמעה כל טרוניה של מי מהמשפ' רבינוביץ אלא אדרבא, כמובהר לעיל, המשיב מס' 1 המשיך לעמוד בקשר רציף עם המבקש ואף קיבל ממנו סיוע משפטי." (ההדגשה בסעיף 34 במקור – י.ש.).
   המבקש השיב בשלילה כשנשאל בחקירתו הנגדית האם נכון שבשנת 2006 כשפנה אליו רבינוביץ' על מנת שייצגו במכר החנויות, הוא אמר לו שאינו מרוצה משירותיו ומכך שהעסקה עם רסידו "תקועה" ואינו סומך על האינטרסים של המבקש שאינו שומר על האינטרסים שלו (עמ' 42 לפרוטוקול הדיון מיום 12.9.2011, ש' 21 – 25). כן השיב בשלילה כשנשאל האם לאחר עניין החנויות ניתק עמו רבינוביץ' את יחסי עו"ד לקוח בכל דבר ועניין לרבות ביחס לעסקת הקומבינציה (שם, ש' 17 – 20).
5. לאור כל זאת, אני סבור כי הוכח שרבינוביץ' היה חסר שביעות רצון מטיפולו המשפטי של המבקש, למרות שקיים ספק ביחס לדרך מתן הודעת ביטול כדין. מאידך ברור, כי בפועל ובהתאם להתנהגות הצדדים בהמשך, היחסים נותקו והמבקש ידע על כך בוודאות או בסוף שנת 2007 או בתחילת שנת 2008 שכן המבקש עצמו בטיעוניו ובמכתבים שכתב לעו"ד כספי, התרעם על הניסיון לגזול ממנו את עסקת הקומבינציה וטען כי התנהגותו וכניסתו של עו"ד כספי להסכמים כעורך הדין "עולה כדי גרם הפרת חוזה".
   ייתר על כן, בהתאם לגרסת המבקש עצמו, בתקופה זו אף נערכת פגישה בינו לבין עו"ד כספי בקשר לטענות המבקש (עמ' 58 לפרוטוקול הדיון מיום 12.9.2011 ש' 14 – 19), כך שבפועל, בין אם נמסרה הודעה כדין ובין אם לאו, ברור כי הסכם שכ"ט בוטל והמבקש ידע כי הן רסידו והן משפ' רבינוביץ' מבקשים להפסיק להשתמש בשירותיו המשפטיים.

ביטול הסכם הקומבינציה עם רסידו

1. אולם, גם אם הייתי מקבל את טענת המבקש כי הסכם שכ"ט לא בוטל כדין, הרי ממילא אין לקבל את דרישת המבקש לקבלת שכר טרחה כתוצאה מהסכם הקומבינציה המקורי, שכן הסכם זה בוטל בשל התפתחויות מאוחרות יותר וכתוצאה מכך בוטל גם הסכם שכ"ט ה"נשען" עליו;
2. ביום 8.12.2009 הגיש הנאמן לבית המשפט המחוזי בתל אביב (פש"ר 2548/08) בקשה למתן הוראות לאישור הסכם רסידו - גבסו (מוצג נ/2) (להלן: "הבקשה למתן הוראות"). בבקשה זו ציין הנאמן ביחס לעיקרי הסכם רסידו - גבסו כי:
   "עיקרי ההסכם נשוא בקשה זו, הינם כדלקמן: (1) רסידו תיתן הסכמתה לביטול הסכם הקומבינציה, באופן בו קבוצת גבסו תהיה זכאית להתקשר בעסקה ישירות מול רבינוביץ, בהתאם להסכמות אליהן יגיעו גבסו ורבינוביץ'. (2) כנגד הסכמתה כאמור בסעיף (1) לעיל, תהיה רסידו זכאית לפיצוי כספי מקבוצת גבסו בגין הוצאותיה עבור פיתוח המקרקעין במשך השנים, אשר יחושב על פי נוסחה קבועה וזאת בהתאם לתמורות העתידיות אשר יתקבלו אצל קבוצת גבסו עם מכירת הדירות הפרויקט העתידי, והכל כמפורט בנספח א' להסכם. (3) הזכות לקבלת הפיצוי הכספי תשועבד לטובת הנאמן בשעבוד בדרגה שנייה לאחר השעבוד לטובת הבנק אשר ילווה את הפרויקט שיבנה על ידי קבוצת גבסו."
   
   לגבי הסכם הקומבינציה החדש, צוין בבקשה למתן הוראות כי:
   "(1) רבינוביץ וקבוצת גבסו יחתמו על הסכם קומבינציה. (2) יצוין ויודגש, כי רסידו לא הייתה צד למו"מ ולהסכמות בין רבינוביץ ובין קבוצת גבסו, שניהלו את המו"מ בינם לבין עצמם בלבד." (ההדגשות שלי – י. ש.).
3. ביום 2.1.2010 הגישו הנאמן, משפ' רבינוביץ', וכונס הנכסים הרשמי, לבית המשפט המחוזי בתל אביב בקשה מוסכמת למתן אישור לביטול הסכם הקומבינציה המקורי וביום 5.1.2010 אישר בית המשפט את ביטולו. ביום 22.5.2010 הוגשו לשלטונות מיסוי מקרקעין "תצהיר על ביטול מכירה / פעולה באיגוד" ביחס לביטול הסכם הקומבינציה המקורי בהתאם לאישור בית המשפט (מוצג נ/1).
4. עובדות אלו, בדבר ביטול הסכם הקומבינציה המקורי, נתמכו גם בתצהירו של הנאמן.

גרסת הנאמן בתצהירו כי הסכם הקומבינציה המקורי בוטל, מהווה תמיכה משמעותית למסקנה, כי ההסכם המקורי בוטל וזאת בנוסף לקביעת בית המשפט המחוזי בתל אביב שאישר כאמור את הביטול.

1. כאמור, לדעת המבקש, הסכם הקומבינציה המקורי למעשה לא בוטל והסכם הקומבינציה החדש החליף אותו כך שהסכם הקומבינציה החדש הוא "אותה גברת בשינוי אדרת" בהשוואה להסכם הקומבינציה המקורי ולכן הוא זכאי לשכר טרחה בגינו;
   בתצהירו (סעיף 39 לתצהיר המבקש) הצהיר המבקש, ביחס להסכם הקומבינציה החדש, כי: "... למיטב ידיעתי, המשיבים 1 ו – 2 התקשרו מידית עם המשיבות 4 ו – 5 במתווה עסקה זהה לעסקה נשוא התחייבויות המשיבים 1, 2 ורסידו כלפיי והסכימו המשיבות כי בעסקה המוסבת הנ"ל, המשיב מס' 3 – עו"ד כספי – יהא עוה"ד שיקבל את תקבולי שכר הטרחה בגין "טיפולו" בעסקה." (ההדגשה שלי – י.ש.).
2. יחד עם זאת, במהלך חקירתו הנגדית הודה המבקש כי הוא כלל לא קרא את הסכם הקומבינציה החדש, הגם שהוא צורף כנספח לתשובות המשיבים לתובענה (עמ' 9 לפרוטוקול הדיון מיום 12.9.2011, ש' 23 – 28).
3. בנוסף, לאחר עיון והשוואה בין הסכם הקומבינציה המקורי לבין הסכם הקומבינציה החדש, אני סבור כי מדובר בהסכמים שונים ולא ניתן לקבוע כי הסכם הקומבינציה החדש החליף את הסכם הקומבינציה המקורי באופן שנשמר אותו מתווה זהה של העסקה;

כך למשל, ביחס לחלקו היחסי של רבינוביץ' בעסקת הקומבינציה – בהסכם הקומבינציה המקורי נקבעה לרבינוביץ' תמורה בשיעור של 17% בעוד שבהסכם הקומבינציה החדש (סעיף 3.1) נקבעה תמורה בשיעור 17.75%; הצד להסכמים מול רבינוביץ' שונה בין שתי העסקאות – בעוד שבחוזה הקומבינציה המקורי מדובר על רסידו, בהסכם הקומבינציה החדש מדובר על גבסו וכאמור בבקשה למתן הוראות ציין הנאמן במפורש לגבי הסכם הקומבינציה החדש, כי: "רסידו לא הייתה צד למו"מ ולהסכמות בין רבינוביץ ובין קבוצת גבסו"; התמורה בהסכם הקומבינציה המקורי (סעיף 13) היא שירותי בנייה עם אפשרות לקבל תשלומים במזומן בהפחתה באחוזים. לעומת זאת, התמורה בהסכם הקומבינציה החדש (סעיף 6) היא שירותי בנייה בלבד ותשלום המיסים עבור בעל המקרקעין; בהסכם הקומבינציה המקורי (סעיף 8) זכויות בנייה נוספות שייכות לבעלים בלבד, בעוד שבהסכם הקומבינציה החדש (סעיף 6.6) אם יבנו יחידות נוספות מעבר למתוכנן הן יתחלקו בין הצדדים; בשונה מהסכם הקומבינציה המקורי, בהסכם הקומבינציה החדש (סעיף 12.6) נקבע פיצוי בגין איחור בקבלת החזקה בדירות על ידי רבינוביץ'.

1. כאמור, בסעיף 1 להסכם שכ"ט סוכם כי המבקש יטפל עבור רבינוביץ' "בכל נושא ועניין הקשור לקידום, ביצוע והשלמתה של העסקה בינן לבין חברת רסידו בקשר לקרקע... וטיפול משפטי בכל הנושאים הקשורים לעיסקת הקומבינציה בינך לבין רסידו..." (ההדגשה שלי – י.ש.).
   לפיכך, אני סבור כי הסכם שכ"ט מותנה בקיומו של הסכם קומבינציה תקף בין הצדדים, לכן, משקבעתי כי הסכם הקומבינציה המקורי בוטל, מתבקשת המסקנה כי יחד עם ביטול זה בוטל מאליו הסכם שכ"ט, לכל המאוחר מאותו מועד של אישור ביטול הסכם הקומבינציה המקורי, ובלאו הכי המבקש אינו זכאי לסעד לו עתר- "פיצויי קיום", הנגזרים משיעור התמורה עבור יחידות שייבנו לפי הסכם הקומבינציה שבוטל כאמור.
2. לטענת המבקש, ההתקשרות בהסכם רסידו – גבסו להסבת זכויות רסידו, בהסכם הקומבינציה המקורי, לגבסו היא בגדר "ביצוע בקירוב" של הסכם הקומבינציה המקורי פרי טיפולו של המבקש כאמור בסעיף 52 לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג – 1973 (להלן: "חוק החוזים") המאפשר לנושה (למבקש) לקבל תחליף לזכותו המקורית עד כדי שוויה של הזכות המקורית שעה שביצוע החוזה המקורי בלתי אפשרי.

סעיף 52 לחוק החוזים קובע כי:

"נעשה קיומו של חיוב בלתי אפשרי, ויש בשל כך לחייב זכות לפיצוי או לשיפוי כלפי אדם שלישי, על החייב להעביר לנושה את הזכות, או מה שקיבל על פיה, כדי שוויו של החיוב."

אני סבור כי משבוטל הסכם שכ"ט עם ביטול הסכם הקומבינציה המקורי, כפי שקבעתי לעיל, ממילא אין כל חיוב שיש לקיימו ואין תחולה לדוקטרינת הביצוע בקירוב.

1. לטענת המבקש, הסכם רסידו - גבסו הנוגע להסכם הקומבינציה החדש הוא "הסכם שותפות" ורסידו ממשיכה להיות צד לעסקה וזהו לא הסכם ל"החזר הוצאות" - כטענת רבינוביץ'. לטענת המבקש, לא מדובר בעסקה ל"החזר הוצאות" – לא פורטו סכומי ההוצאות, לא נקבע מנגנון מתאים להפחתת היתרה בהתאם לתשלומים. העסקה בין רסידו עודה עומדת, אולם בחילופי תפקידים – רסידו פינתה את מקומה כקבלן מבצע של עסקת הקומבינציה וגבסו נכנסה במקומה, תוך שרסידו מתחלקת ברווחי הפרויקט עם גבסו ומדובר על שותפות בין 3 הצדדים לעסקה.
2. גם אם הייתי סבור כי בהיבט הזה, צודק המבקש בטענתו ביחס למהות הסכם רסידו – גבסו כהסכם שותפות (ואיני מביע עמדה בעניין זה), לאור קביעתי כי הסכם הקומבינציה המקורי בוטל וכתוצאה מכך בוטל גם הסכם שכ"ט, עליו להפנות את דרישתו לתגמולי שכר טרחה בגין הסכם הקומבינציה החדש לכל היותר לרסידו ולא לרבינוביץ'.
   כעולה מעדות רובינסון, המבקש הפסיק לייצג את רסידו בעסקת הקומבינציה בסוף שנת 2006, אולם, המבקש לא הגיש הוכחת חוב נגד רסידו על החוב הנטען בגין תקבולי עסקת הקומבינציה בטענה שהחוב כלפיו טרם התגבש כי התב"ע עדיין לא אושרה (עמ' 67 לפרוטוקול הדיון מיום 12.9.2011 ש' 29 – עמ' 68 ש' 4) הגם שהודה כי הגיש לנאמן תביעה בגין רסידו בעסקה נוספת (שם, עמ' 72 ש' 1 – 4). בנסיבות אלו מתעוררת התמיהה מדוע לא הגיש המבקש תביעה נגד רסידו ו/או לא הגיש הוכחת חוב בגין השכר לו הוא זכאי לטעמו, ויתכן וההסבר לכך הוא שגם המבקש המבין כי עסקת הקומבינציה המקורי בוטלה ונשמט הבסיס לתבוע בגינו "פיצויי קיום".
3. במצב מעין זה, בו בוטל הסכם הקומבינציה עליו נשען הסכם שכ"ט, נשאלת השאלה האם קמה זכות למבקש לדרוש כי ישולם לו שכר ראוי בגין עבודתו עד למועד ביטול הסכם הקומבינציה המקורי.
4. הבסיס הנורמטיבי לקביעת שכר ראוי, מעוגן בהוראות סעיף 46 לחוק החוזים ושורשיו בדיני עשיית עושר ולא במשפט. ביסודו העיקרון כי אדם זכאי לשכר בגין עמלו, שאם לא כן יימצא מקבל השירות מתעשר שלא כדין (ע"א 9282/02 יכין חקל בע"מ נ' עו"ד יחיאל, פ"ד נח(5) 20, עמ' 27 (2004)). הצורך באומדן השכר הראוי, חלף שכר מוסכם, עשוי להתעורר במקרים שונים, ובכלל זה המקרה בו לא סוכם כלל שיעור השכר או מקרה בו הוסכם על השכר, אולם השירות נפסק בעודו באבו ולא סוכם מה יהיה השכר במקרה זה או מקום בו הסכם השכר אינו תקף מסיבה כלשהיא (שם).
5. שאלת השכר הראוי עשויה להתעורר בהעדר חוזה או כאשר לא ניתן לשלם את השכר החוזי, למשל אם בוצעה עבודה חלקית או עבודה נוספת החורגת מהמוסכם (ע"א 606/85 אילנה ליכטנשטיין-לאור נ' חברת 66 קבלני תל אביב בע"מ (פורסם בנבו, 31.12.1985) פסקה 6 לפסק הדין; ע"א 2144/91 הנרי מוסקוביץ נ' אסתר ביר, כמנהלת עיזבון המנוח טוביה ביר ז"ל, פ"ד מח(3) 116, 121 (1994); דניאל פרידמן דיני עשיית עושר ולא במשפט כרך א (מהדורה שניה, תשנ"ח) 208).
6. המבקש לא הוכיח ואין בידי נתונים לקבוע האם במקרה שהתובע היה תובע היה עולה השכר הראוי על ה"פיצוי המוסכם" ובכל מקרה כאמור, לא עתר לסעד חלופי של "שכר ראוי".

ה"פיצוי המוסכם"

1. כאמור, בסעיף 3 להסכם שכ"ט קבעו הצדדים סעד של פיצוי מוסכם בגין ביטול ההסכם בסך של 50,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה ומע"מ. אני סבור, כי עסקינן בתובענה שהוגשה בהליך של המרצת פתיחה ובה עתר המבקש לסעד הצהרתי בלבד, ללא סעד חלופי של פיצוי, ממילא לא ניתן לקבוע כי המבקש זכאי לתשלום הפיצוי המוסכם מרבינוביץ'. אולם, יחד עם זאת אני סבור כי המבקש זכאי לסעד בו יוצהר כי הוא זכאי לקבל מרבינוביץ' את הפיצוי המוסכם.
2. כפי שכבר נקבע, בין אם הודעת הביטול ניתנה כדין ובין אם לאו, ממילא רבינוביץ', לפי דבריו הוא, התכוון להפסיק את הטיפול המשפטי של המבקש בשל אי שביעות רצונו מעבודתו המשפטית כפי שהעיד רבינוביץ' מספר פעמים בחקירתו כשציין: "הרגשתי שאני נזרק פה בין הכסאות, זו הייתה תחושה שליוותה בשנים האחרונות, נכון שבשנים הראשונות היינו בחברותא" (עמ' 57 לפרוטוקול הדיון מיום 15.9.2011, ש' 5 - 6) וכי הוא לא היה שבע רצון מטיפולו המשפטי של המבקש מול שלטונות מס שבח שהביא להטלת עיקולים על נכסיו ואי שביעות רצון מטיפול המבקש בעניין מכר החנויות שהיה, כלשונו, ה:"trigger האחרון". כמו כן, רבינוביץ' לא היה שבע רצון גם בשנת 2001 כשהתחיל לעשות עסקים אחרים מול רסידו (שם, עמ' 58, ש' 5 - 20).
   בנוסף, הלכה למעשה רבינוביץ' הצהיר כי הוא העביר את הטיפול המשפטי בכל הנוגע לעסקת הקומבינציה לעו"ד כספי (סעיף 19 לתצהירו).
   כמו כן, המשיבים 1 – 3 אף ציינו בסיכומים מטעמם כי: "המבקש זכאי, לכל היותר, לקבלת הצהרה בגין זכאותו ל"פיצוי מוסכם":" (פרק ט' לסיכומים).
3. למרות טענות רבינוביץ' ביחס לחוסר שביעות רצון מטיפול המבקש, אין מחלוקת בין הצדדים כי רבינוביץ' לא שילם למבקש את שכר טרחה בסך 50,000 ₪ בהתאם לסעיף 3 להסכם שכ"ט.
   רבינוביץ' הודה בחקירתו כי הוא לא שילם למבקש את הסכום האמור, אולם, לשיטתו אין הוא חייב בתשלום כאמור לאור הנזקים שנגרמו לו כתוצאה מטיפול משפטי רשלני של המבקש בנוגע למכירת חנויות שהיו בבעלותו, אותן נאלץ למכור לאחר שנקלע לקשיים כלכליים בשנת 2006 וכלשונו (סעיף 20 לתצהירו): "סברתי שלא מגיע שאשלם לעו"ד מוזר את סכום הפיצוי המוסכם, לאור טיפולו הרשלני והכושל במכר החנויות, אשר גרם לי נזק כספי, גדול פי כמה, מסכום הפיצוי המוסכם." ובחקירתו הנגדית הוסיף: "אני לקחתי סיכון שהוא יתבע אותי. אני מוכן שיתבע אותי... אני רוצה שיתבע אותי" (עמ' 53 לפרוטוקול הדיון מיום 15.9.2011, ש' 32 – עמ' 54 ש' 3).
4. יחד עם זאת, רבינוביץ' לא הביא כל ראייה מתאימה לתמיכה בטענה זו, כדוגמת מסמכים רלבנטיים לעניין מיסוי החנויות והנזקים שנגרמו לו לטענתו. בנוסף, רבינוביץ' אף לא העלה בכתב התשובה מטעמו טענת קיזוז ולא נקט נגד המבקש בתובענה נגדית לפיצוי בגין הנזקים שנגרמו לו, לטענתו.
5. גם טענת רבינוביץ' כי רובינסון לקח על עצמו את החבות לשלם למבקש את הפיצוי המוסכם ואף אישר זאת במכתבו מיום 2.2.2010, נוגעת למישור היחסים בין רבינוביץ' לרובינסון ומצביעה על כך, כי רבינוביץ' בזמן אמת, סבר שהוא אכן חב למבקש סך של 50,000 ₪ עקב ביטול הסכם שכ"ט עו"ד, שאם לא כן איזו התחייבות רובינסון לקח על עצמו ואיזה חוב המחה רבינוביץ' לרובינסון ?
   רובינסון הודה כי: "ההתחייבות הזאת היא כלפי מר רבינוביץ', לא כלפי מוזר. אני מאשר לרבינוביץ', אני לוקח, כאילו ממחה את החוב שלו אלי בגלל שביני לבין מוזר יש התחשבנות של הרבה מאוד ספרות." (עמ' 22 לפרוטוקול מיום 15.9.2011, ש' 8 – 10).
   רבינוביץ' נשאל בחקירתו כיצד הוא ממחה לרובינסון את חובו לשלם למבקש את הסכום האמור ומנגד טוען כי למבקש לא מגיע אותו סכום והשיב: "... כשאני באתי לפרדי וסיפרתי לו שאני עם יואב גמרתי ויש תביעה ויש הסכם אז פרדי אמר אל תדאג אתה לא צריך לשלם, זה עלי, אם הוא יתבע אותך זה עלי, זו היתה השיחה..." (עמ' 59 לפרוטוקול הדיון מיום 15.9.2011, ש' 12 – 14).
   יחד עם זאת, רבינוביץ' לא נקט בהליך מתאים נגד רובינסון, כדוגמת הליך של מתן הודעה לצד שלישי.
6. לפיכך, אני סבור כי רבינוביץ' לא הצביע על נימוק מתאים בעטיו הוא נמנע מלשלם למבקש את סכום הפיצוי המוסכם האמור המהווה תנאי לביטול הסכם שכ"ט.
7. כאמור, אני סבור כי הסעד אותו יש להעניק למבקש הינו סעד הצהרתי, לפיו הסכם שכ"ט בוטל ולכן הוא זכאי לפיצוי המוסכם. לא נעלמה מעיני העובדה כי, המבקש לא עתר בתובענה לסעד הצהרתי זה, אלא דרש סעד הצהרתי המתייחס אך ורק לשכר הטרחה שהיה אמור להשתלם לו אלמלא בוטל הסכם שכ"ט. אולם, אני סבור כי מקרה זה מתאים, למקרה החריג שהוכר בדין לפיו יוענק סעד אשר לא נדרש בתובענה.

בעניין זה נפסק בע"א 69/98 נהאד מחמד אסעד מחאג'נה נ' לביבה מחאג'נה (פורסם בנבו, 8.6.2005) כי:

"שנית, כידוע, בנסיבות מיוחדות רשאי בית-המשפט היושב לדין ליתן סעד שלא התבקש לו מפורשות, אם ראה כי הדבר מתחייב מן הרצון להגיע לתוצאה צודקת, או מתוך צורך ללבן את השאלות המהותיות שבמחלוקת. בית-משפט זה חזר ושינן את הדבר בפרשות רבות שבאו לפניו: ראו, בין השאר, ע"א 624/49 פילוסוף נ' דוידזון ואח', פ"ד כד(2) 378, 383 (להלן: ענין פילוסוף); ע"א 359/79 אלחנני ואח' נ' רפאל ואח', פ"ד לה(1) 701, 715; ע"א 67/84 בכר נ' בכר, פ"ד לח(3) 764, 769; ע"א 171/88 דרוקר נ' ברמן, פ"ד מד(2) 346, 350; ע"א 536/89 פז חברת נפט בע"מ ואח' נ' לויטין, פ"ד מו(3) 617, 626; ע"א 4646/90 בר-חן ואח' נ' שמעון, פ"ד מו(5) 798, 805; ע"א 1694/92 חברת אול שרותים נ' מושיץ ואח', פ"ד מט(2) 397, 410; ע"א 3780/94 פלוני נ' לינדנבאום, פ"ד נג(5) 529, 535; ע"א 9136/02 מיסטר מאני ישראל בע"מ נ' רייז, פ"ד נח(3) 934, 949. כמו כן ראו דר' י' זוסמן, סדרי הדין האזרחי (מהדורה שביעית, 1995, דר' ש' לוין עורך), 353; וא' גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי (מהדורה שמינית, תשס"ה), 70, 145.

הפסיקה מנתה שלושה תנאים אשר בהתקיימם, במצטבר, ניתן להפעיל כלל זה. התנאי האחד הוא, כפי שכבר צוין, כי הצדק או הצורך ללבן את השאלות המהותיות שבמחלוקת מחייבים את מתן הסעד על אף שלא התבקש (ענין פילוסוף הנ"ל); השני הוא כי מדובר בסעד הנובע ישירות מן הסעד שהתבקש (רע"א 196/88 טומשבסקי נ' אופנהיימר ואח', פ"ד מב(4) 365, 372); והשלישי הוא כי כל העובדות הדרושות להענקת הסעד בוררו, ובפני בית-המשפט מונחות כל הראיות המאפשרות לו ליתן הכרעה לגבי הסעד הנוסף, עד כי אין עוד צורך בקיומה של התדיינות נוספת (ע"א 253/84 ספיר ואח' נ' ספיר, פ"ד מב(3) 14, 18)" (ההדגשה שלי – י.ש.).

1. הגעתי למסקנה, כי בענייננו מתמלאים שלושת התנאים אשר נקבעו בפסיקה למתן סעד אשר לא התבקש;
   
   סעד הצהרתי זה דרוש במקרה זה כדי לפתור את המחלוקת בין הצדדים באופן שיזכה את המבקש באפשרות לקבל את הפיצוי המוסכם בהתאם להסכם שכ"ט; סעד זה נובע ישירות מן הסעד לו עתר המבקש, שכן אם היתה מתקבלת התובענה להצהיר כי המשיבים 1 – 2 כפופים להסכם שכ"ט, אזי הם כפופים גם לחובת הפיצוי המוסכם הקבוע בו, ובפניי אף הונחו כל הנתונים הרלוונטיים על מנת להעניק סעד הצהרתי זה (להבדיל מהסעד של "שכר ראוי").

תובענת המבקש נגד עו"ד כספי

1. בהמרצת הפתיחה העלה המבקש כלפי עו"ד כספי טענות משפטיות בגין הפרת חובת תום הלב, הטעיה, שידול וגרם הפרת חוזה. לעומת זאת, בסיכומים מטעמו, שינה המבקש את טענותיו כלפי עו"ד כספי וטען לגרם הפרת חוזה ועשיית עושר ולא במשפט וזנח את יתר הטענות.

כידוע, "דין טענה שנטענה בכתב הטענות אך לא הועלתה בסיכומים – אם בשל שגגה, או במכוון – כדין טענה שנזנחה ובית המשפט לא ישעה לה" (ראה: ע"א 172/89 סלע חברה לביטוח בע"מ נ' סולל בונה, פ"ד מז (1) 311 (1993). וכן ע"א 447/92 רוט נ' אינטרקונטיננטל קרדיט פ"ד מ"ט 102, 107 ו – ח (1995)).

לפיכך, נותר לדון בטענות גרם הפרת חוזה ועשיית עושר ולא במשפט;

1. גרם הפרת חוזה; המבקש טוען כי האחריות בשל גרם הפרת חוזה הורחבה עד מאוד והוחלה על קשת רחבה של מקרים, כולל עצימת עין או ידיעה קונסטרוקטיבית על ההסכם ודי בידיעה כללית, בכוח או בפועל, על קיומו של ההסכם. לטענתו, אמנם, בוטל כלל 27 לכללי לשכת עורכי הדין (אתיקה מקצועית), התשמ"ו – 1986 (להלן: "כללי האתיקה"), אולם אין בכך כדי לבטל את האחריות בגין העוולה של גרם הפרת חוזה.
2. העוולה קבועה בסעיף 62 לפקודה, לפיו:

"(א) מי שביודעין ובלי צידוק מספיק גורם לאדם שיפר חוזה מחייב כדין שבינו לבין אדם שלישי, הריהו עושה עוולה כלפי אותו אדם שלישי, אולם האדם השלישי לא יוכל להיפרע פיצויים בעד עוולה זו אלא אם סבל על ידי כך נזק ממון."

1. כלומר, עוולת גרם הפרת חוזה מונה חמישה יסודות מצטברים כתנאי לקיומה: חוזה מחייב כדין, הפרת חוזה, גרימת הפרה, ביודעין והיעדרו של צידוק מספיק.
2. בחינת המסכת העובדתית בתיק שלפניי מעלה כי נעדר ממנה בעיקר היסוד של גרימת הפרה;
   הדרישה ביסוד זה הינה הוכחת קשר סיבתי בין פעולתו של המתערב וגרימת ההפרה. בע"א 123/50 באורפרויד נ' דרזנר, פ"ד ה(1) 1559 (1951) אומצה הגישה המרחיבה לפירוש יסוד זה שאינה מגבילה את פעולת המתערב לפיתוי או שידול, אלא בוחנת האם קיים קשר סיבתי בין הפעולה עצמה להפרת החוזה. קביעה זו עומדת בניגוד לגישה המצמצמת שגורסת כי המתערב חייב לבצע פעולת שידול או פיתוי על מנת שתקום נגדו עילת תביעה.
   כלשונו של השופט אגרנט (כתוארו אז) באותו עניין (בעמ' 1573):

"...בשעה שאדם נאות להיכנס להתקשרות עם איש שני, תוך ידיעה כי אין בכוחו של זה לקיים את אשר קיבל על עצמו בלי שיפר מניה וביה את ההסכם שעשה לפני כן עם איש שלישי, הרי שהראשון גורם בזאת להפרת ההסכם הקודם והוא ממשיך לגרום לכך כאשר האדם השני ממלא את המוטל עליו לפי ההסכם המאוחר". (וראה גם: המ (מחוזי - ת"א) 7330/95 אלקטרה (ישראל) בע"מ נ' יצחק קובל (פורסם בנבו, 30.8.1995).

1. בענייננו, לא התקיים הקשר הסיבתי הנדרש. המבקש טען בחקירתו כי עו"ד זיו כספי: "שידל את יהודה רבינוביץ' לעבור ולעבוד יחד אתו" (עמ' 57 לפרוטוקול מיום 12.9.2011, ש' 27). בהמשך העיד המבקש כי עו"ד כספי היה אתו בפגישה והציע שיתחלקו חצי חצי בשכר הטרחה בגין עסקת הקומבינציה (שם, עמ' 58 ש' 13 – 15) והצעתו נדחתה על הסף (סעיף 35 לתצהיר המבקש).

לעומת זאת, עו"ד כספי העיד כי רבינוביץ' הגיע אליו מיוזמתו, אמר לו שהמבקש טיפל בו ומסר לו את הטיפול בתיק (עמ' 32 לפרוטוקול מיום 15.9.2011 ש' 27 – 28). כמו כן, רבינוביץ' הראה לו את הסכם שכ"ט והסביר לו את האפשרות להיפרד מהמבקש ולכן כדבריו הוא: "לא חפרתי בזה יותר מידי, ידעתי שזה נושא שעליו, זו אחריותו המלאה, הוא לקח אותו על אחריותו, היו ביניהם ככל הנראה עוד עניינים, כמו שאתה בעצמך מתאר, חנויות וכיוצ"ב וכל מה שהייתי צריך זה להיות ממוקד זה ממוקד מטרה ולדהור קדימה בעסקה עצמה, היה הרבה מה לעשות בעסקה הזו ולא להתעסק אחורה במה היה שם." (שם, עמ' 27, ש' 10 – 15).

1. לפיכך, אני סבור, כי גרסת המבקש לפיה עו"ד כספי "בחדרי חדרים" ומאחורי גבו של המבקש נפגש עם המשיבים 1 – 2 ורסידו "וכל שעשה היה לשדל את הצדדים הנ"ל להוציא את שמי ממסמכי העסקה ולהכניס את שמו שלו כמי שיקבל את פירות הטיפול המשפטי בעסקה" (סעיף 48 לתצהירו) מהווה עדות סברה ואין לקבלה. גרסה זו נסתרה בחקירתו הנגדית של המבקש, בין היתר, כשהוא נשאל על ידי בית המשפט ביחס לעו"ד כספי: "איפה ההכפשה, מאיפה אתה יודע שהוא הכפיש אותך?" השיב המבקש: "אני לא יודע" (עמ' 58 לפרוטוקול הדיון מיום 12.9.2011, ש' 32 – 33).

למותר לציין כי עדותו של עו"ד כספי היתה עדות אמינה שלא התגלו בה סתירות וההתרשמות מעדות זו רק חידדה את המסקנה, כי המבקש לא היה צריך לכלול את עו"ד כספי כנתבע בתובענה בהתבסס על מערכת ראיות ובסיס משפטי קלוש, אם בכלל.
ב"כ המבקש שחש כנראה גם הוא כי היה נכון לוותר על עו"ד כספי כמשיב, צמצם את חקירתו הנגדית לכך שעו"ד כספי: "הוא לקח חומרים שלי שאני עשיתי, לקח ניצל את הסיטואציה הזאת," (שם, עמ' 59, ש' 2 – 4).

ברור שעילה של "הפרת זכויות יוצרים" או כל טענה דומה מתחום "הקניין הרוחני" לא נכללה בתובענה ולפיכך גם אם היה מתברר שטיעון עובדתי זה - של "לקיחת חומרים" נכון, התביעה היתה נדחית בשל סעד שלא נתבע.

בכל מקרה אני סבור כי ממילא התוצרת של עבודתו המשפטית של המבקש שייכת לרבינוביץ' כלקוח (מעבר לשאלת "זכויות היוצרים" שלא הוכחה) ולכן לא ניתן לטעון כי עו"ד כספי גרם להפרת חוזה שעה שהשתמש במסמכים שרבינוביץ' העביר לו מיוזמתו.

1. יש להאיר בנוסף, כי גם בזמן אמת לא טען המבקש כלפי עו"ד כספי כי הוא גרם להפרת הסכם שכ"ט מול רבינוביץ' וטענתו התמקדה במערכת היחסים בין המבקש לרסידו.
   במכתב המבקש מיום 4.7.2007 ציין המבקש כלפי עו"ד כספי כי: "אנו מודיעים לך כי הדרישה שלך הנ"ל מרסידו או קרדן עולה ככדי גרם הפרת חוזה" ובמכתב אין התייחסות לדרישה דומה מרבינוביץ'.
   המבקש נשאל על ידי במהלך הדיון, מדוע במכתב הזה הוא לא טוען בפני עו"ד כספי לגרם הפרת חוזה לעניין מערכת היחסים עם רבינוביץ', אלא רק כלפי רסידו, והשיב: "אני אומר לו, פה כתוב רק רסידו אבל אני מתכוון לכל המכלול של העסקה, ככה התכוונתי זה מה שכתבתי גם אם לא הוספתי מילה או טעיתי במילה." (עמ' 61 לפרוטוקול הדיון מיום 12.9.2011, ש' 30 – 31). ובהמשך כשנשאל "האם נכון שבפתיח למכתב שלך לזיו כספי כשאתה מתייחס... רק לרסידו ואתה מפנה את שימת ליבו של זיו כספי לכתב ההתחייבות של רסידו ופרדי ואתה לא מפנה להסכם שעכר הטרחה שלך עם רבינוביץ', מדוע?" (שם, עמ' 62, ש' 19 – 22) הודה המבקש כי: "התשובה היא שלא הפניתי אותו להסכם שכ"ט של רבינוביץ' לביני, נכון, לא הפניתי אותו." (שם, עמ' 63, ש' 4 – 5). בפועל, רק במכתבו מיום 3.2.2010 (נספח 28 לתובענה), קרי רק שלוש שנים לאחר מכן, פנה המבקש לעו"ד כספי בדרישה ברורה לקבלת שכר הטרחה בהתאם להסכם מול רבינוביץ'.
2. לטענת המבקש, על עו"ד כספי מוטלת היתה החובה לבדוק האם שולמו למבקש סך של 50,000 ש"ח הנקובים בסעיף 3 להסכם שכ"ט. לטענת עו"ד כספי, קביעה ביחס לחובה שכזו מהווה "הקמה לתחייה" של דרישות של כלל 27 לכללי האתיקה לפני ביטולו.
3. כלל 27 האמור, אשר קבע כי עו"ד לא יקבל לטיפולו עניין שהיה בטיפולו של עו"ד אחר, אלא אם כן אותו עו"ד הסכים לכך בכתב, בוטל ביום 13.10.1996 במסגרת בג"צ 4330/93 גאנם נ' ועד מחוז תל אביב של לשכת עורכי הדין, פ"ד נ(4) 221.
4. לאחר ביטולו, רק ביום 30.11.2008 חודש ותוקן אותו כלל ונוסחו הנוכחי קובע כי:

"עורך דין שקיבל עניין לטיפולו וידוע לו כי אותו עניין מטופל על ידי עורך דין אחר, ימסור לעורך הדין האחר, בלא דיחוי, הודעה ולפיה העניין הועבר לטיפולו ויוודא את מסירת ההודעה."

בענייננו, לא יכול להיות חולק שהמבקש ידע שעו"ד כספי קיבל את הטיפול שכן הוא כתב לעו"ד כספי בזמן אמת, מכתבי התראה וטרוניה בעניין זה, ולכן מטרת הכלל, לידע את עורך הדין שהטיפול הועבר ממנו, הושגה בין אם נשלח מכתב בהתאם לכלל ובין אם לאו גם אם הכלל היה חל באותה העת.

1. במועד העברת העניין לטיפולו של עו"ד כספי לא היתה מוטלת על עו"ד כספי החובה לקבל מכתב שחרור בכתב מהמבקש. לאור העובדה שבנוסח החדש של הכלל, החובה היחידה החלה על עורך הדין היא למסור הודעה לעורך הדין האחר, מן הראוי לפרש בצמצום את היקף החובה החלה על עורך הדין בתקופה שבין ביטול הכלל לתיקונו ובכל אופן לא חלה החובה על עורך הדין לבדוק כי הלקוח עמד בכל תנאי הסכם שכ"ט עם עורך הדין האחר. לענייננו, לא חלה חובה על עו"ד כספי לבדוק כי רבינוביץ' אכן שילם למבקש את הפיצוי המוסכם.
2. אמנם, כפי שהעיד רבינוביץ', כאשר הוא סיים את מערכת היחסים עם עו"ד לשם הוא דאג לקחת ממנו מכתב שחרור בכתב (עמ' 63 לפרוטוקול הדיון מיום 15.9.2011, ש' 16 – 21) אולם מהמבקש הוא לא דאג לקחת מכתב שחרור כי עם המבקש "יש לי חוזה פה" (שם, ש' 22 – 28). אני סבור כי היות ומערכת היחסים בין רבינוביץ' לעו"ד לשם נסתיימה במהלך שנת 1996 ורבינוביץ' לא נשאל ולא העיד בדיוק באיזה מועד היא נסתיימה, בהחלט ייתכן כי אותו מכתב שחרור ניתן לרבינוביץ' מהטעם שבאותה עת טרם בוטל כלל 27 לכללי האתיקה.
3. הסכם למתן שירותים משפטיים בין עורך דין ללקוח הינו הסכם ל"שירות אישי" וזאת מכוח יחסי האמון השוררים בין עורך הדין ללקוח (בהתאם לסעיף 54 לחוק לשכת עורכי הדין, תשכ"א – 1961) (ראה: דנ"א 11082/05 יגאל אמיתי נ' משה בלטר (פורסם בנבו, 2.12.2005). לפיכך, סירוב מצד עורך הדין להפסיק מתן שירות זה מהווה למעשה כפייה לקבל עבודה אישית או שירות אישי בהתאם לסעיף 3(2) לחוק התרופות, שעל פי דיני החוזים אין להתירה, אלא במקרים מאד ברורים וחד משמעיים בו מוכחים כל חמשת האלמנטים הנדרשים בעילה של "גרם הפרת חוזה" ובין היתר כי עו"ד החדש, היה צד אקטיבי ואף שכנע את הלקוח לנתק את הקשר עם עו"ד הקודם. כל פירוש אחר יביא לכך שעורכי דין יסרבו לקבל לידם טיפול משפטי בשל החשש שמא הלקוח עדיין כבול בהסכם מחייב למתן שירות משפטי עם עורך הדין שקדם להם.
4. עשיית עושר ולא במשפט; לטענת המבקש, עו"ד כספי נהנה מפרי עמלו של המבקש, אשר שקד על העסקה במשך 15 שנה והביא את רבינוביץ' ורסידו לקיום עסקה ביניהם כאשר העסקה החדשה היא מתווה אחר של אותה עסקה ראשונית, והכל ללא תשלום תמורה על כך ולמבקש עומדת זכות עקיבה לגבי הרווחים שצמחו מהעסקה כאשר רכיב "ההתעשרות שלא כדין" נבחן על פי שיקולי "מצפון ויושר".
   מאחר וקבעתי לעיל, כי קיים שוני בין הסכם הקומבינציה המקורי לחדש וכי הסכם שכ"ט בוטל עם ביטול הסכם הקומבינציה המקורי עליו עמל המבקש, הרי שלעו"ד כספי לא צמח כל רווח מהסכם הקומבינציה המקורי שממילא בוטל וכל רווחיו – אם וככל שיש כאלה – מקורם בהסכם הקומבינציה החדש, שהינו שונה כאמור מהסכם שכ"ט בין המבקש לרבינוביץ'.

סוף דבר

1. התובענה נגד המשיבים 1-2 ביחס לסעד המבוקש נדחית. מאידך, עקב ביטול הסכם שכ"ט זכאי המבקש לקבל ממשפ' רבינוביץ' סך של 50,000 ₪ בתוספת ריבית והפרשי הצמדה כחוק מיום 7.8.1996 ובתוספת מע"מ כחוק.
   בנסיבות העניין, לאור התוצאה אליה הגעתי, המבקש והמשיבים 1-2, לא יהיו חייבים או זכאים להוצאות, כל צד ישא בהוצאותיו.
2. התובענה נגד הנתבע 3 נדחית.
   המבקש ישלם למשיב 3 שכ"ט עו"ד (שייצגה גם את המשיבים 1-2) בסך כולל של 18,000 ₪.

3. בתובענה נגד נתבעים 4-5 ינהגו הצדדים בהתאם להסכם הפשרה שנכרת ביניהם.

ניתן היום, ד' תמוז תשע"ג, 12 יוני 2013, בהעדר הצדדים.