הרקע לתביעה וטענות הצדדים

1. ברקע לתביעות שלפני שותפות בין התובעת והנתבעת בפרויקט לביצוע עבודות שדרוג והרחבה של מכון טיהור השפכים (להלן: "המט"ש") בעיר הרצליה (להלן: "הפרויקט") עבור החברה לפיתוח הרצליה בע"מ. הצדדים הסכימו ביניהם על אופן ההשתתפות בהוצאות ובתקבולים, ולימים נפלה ביניהם מחלוקת באשר להיקף ההוצאות והתקבולים. משהתגלעה המחלוקת והצדדים לא הצליחו ליישבה, עתרה התובעת בתביעה למתן חשבונות ולצדה תביעה כספית משוערת לקבלת חלקה ברווחים בסך של 935,693 ₪. מנגד, הנתבעת טענה כי לתובעת חוב בכיסוי הוצאות הפרויקט בסך של 647,290 ₪. לתביעה שכנגד הוסיפה הנתבעת סך של 125,000 ₪ שהתובעת חבה לה במסגרת פרויקט נוסף שהצדדים היו שותפים בו (להלן: "פרויקט דן ויירו") וסך נוסף של 500,000 ₪ בגין פגיעה במוניטין שלה כתוצאה מהתנהלות התובעת בפרויקט (המט"ש). היא העמידה את תביעתה שכנגד על סך כולל של 1,300,000 ₪.

2. בשנת 2006 זכתה חברת "יהודה שטאנג ובניו בע"מ" במכרז שערכה החברה לפיתוח הרצליה בע"מ (להלן: "המזמין"), לביצוע עבודות שדרוג והרחבת המט"ש, היינו הפרויקט. בהמשך לזכייה זו, נכרת ביום 31.10.06 הסכם בין חברת "יהודה שטאנג ובניו בע"מ" לתובעת המסדיר את ביצוע הפרויקט – כפרויקט משותף (להלן: "ההסכם", נספח ב' לתצהירו של מר איתי גרינשפן מטעם הנתבעת). במסגרת ההסכם נקבע, בין היתר, כי הפרויקט יבוצע במשותף, בהתאם להוראות חוזה הביצוע של הפרויקט וכי התמורה שתתקבל מהחברה לפיתוח הרצליה בע"מ בקשר עם הפרויקט תחולק שווה בשווה בין הצדדים.

3. ביום 8.10.09 ניתן על ידי בית המשפט המחוזי בתל-אביב צו הקפאת הליכים כנגד חברת "יהודה שטאנג ובניו בע"מ". הצו ניתן לבקשת חברת "יהודה שטאנג ובניו בע"מ", ורו"ח עליזה שרון מונתה כנאמנת לחברה (להלן: "הנאמנת"). לימים, התגבש הסכם בין הנאמנת לבין חברת השביל הירוק בע"מ (נספח ד' לתצהיר מר גרינשפן), במסגרתו רכשה חברת השביל הירוק בע"מ את השליטה בנתבעת אשר באה בנעלי חברת "יהודה שטאנג ובניו בע"מ". בהסכם נקבע, בין היתר, כי הפרויקט יימשך על ידי הנתבעת בהתאם להסכם עם המזמין בשותפות עם צדדים שלישיים (קרי: התובעת). לאחר שביום 11.11.09 אושר הסדר נושים ביחס לנתבעת (אשר כפי העולה מהסדר הנושים – נספח ג' לתצהירו של מר גרינשפן, באותו מועד כבר באה בנעליה של חברת "יהודה שטאנג ובניו בע"מ"), ונוכח הרצון של התובעת והנתבעת להביא להשלמת הפרויקט, גיבשו הצדדים, ביום 25.11.09, מסמך עקרונות המעגן את עקרונות שיתוף הפעולה ביניהם (להלן: "מסמך העקרונות", נספח ה' לתצהירו של מר גרינשפן).

4. בשל חשיבות מסמך העקרונות להכרעה במחלוקת שבין הצדדים הוא יובא במלואו כדלהלן:

1. הצדדים יפעלו במשותף, בתיאום הדדי ובמהירות המירבית לסיים את פרויקט מט"ש הרצליה ולקבל את יתרת התקבולים מהחברה לפיתוח הרצליה.

2. תוכן רשימה משותפת המוסכמת על שני הצדדים להשלמת העבודות הנדרשות לגמר. הרשימה תכלול גם את הערכת העלות הכספית לכל סעיף.

3. כל עבודה ודרישת רכש תאושר בחתימת נציגי שני הצדדים.

4. כל צד יעביר במזומן מחצית מסכום קו האשראי הקיים בחשבון הבנק של הפרויקט, המוערך בכ-2.6 מיליון ₪. לאחר העברה זו ייסגר החשבון.

5. עם ביצוע ההעברה כאמור תקבל ג'י אי אס את הערבות הבנקאית שהועמדה כבטוחה לבנק הבינלאומי בסך 1.5 מיליון ₪.

6. פעולות 4 ו-5 יעשו בתיאום הבנק הבינלאומי וקבלת אישורו המוקדם.

7. הצדדים יפתחו חשבון בנק משותף ללא מסגרת אשראי לניהול יתרת ההכנסות וההוצאות בפרויקט. כל פעולה בחשבון תחייב בחתימה של מורשי החתימה משני הצדדים בלבד.

8. כל צד יעביר במזומן לחשבון הבנק המשותף מחצית מסכום עלות העבודות לגמר.

9. ישולמו מהחשבון הבנק המשותף רק תשלומים שיאושרו במסגרת רשימת העבודות להשלמה המוסכמת על שני הצדדים.

10. מהחשבון המשותף ישולמו הוצאות בגין שעות עבודה בפרויקט של המהנדסים אייל אייזנברג וגאנדי על בסיס מחיר שעה זהה, שעות העבודה ידווחו באופן שוטף לצדדים ויאושרו על ידם.

11. בגין ניהול הפרויקט תשלם השותפות לחברת שטאנג (במסגרת החדשה) מהחשבון המשותף סך 10% מסך העלויות שישולמו לספקים עד להשלמת הפרויקט. סך דמי הניהול לא יעלה על 100 אלף ₪.

12. התקבולים שנותרו לקבל ושיתקבלו מהחברה לפיתוח הרצליה יועברו לחשבון הבנק המשותף בלבד. הצדדים יעבירו הוראה בלתי חוזרת לחברה לפיתוח הרצליה לבצע את ההעברות לחשבון הבנק החדש בלבד.

13. הערכת התקבולים לקבל במסגרת החוזה הקיים כ 3.1 מיליון ₪, לא כולל תקבולים בגין עבודות חריגות במידה ויאושרו.

14. היתרה שתיוותר בחשבון הבנק המשותף תחולק באופן שווה בין הצדדים. לאחר החלוקה ייסגר החשבון.

15. לאחר המסירה הצדדים יעמידו באופן שווה את ערבות הטיב בהתאם לחוזה. (כ-2 מיליון ₪ לכל צד).

16. הצדדים מוותרים באופן הדדי על טענות או תביעות. למען הסר ספק אין בכך משום לפגוע בזכותה של ג'י אי אס להגיש תביעות חוב לנאמנת במסגרת הסדר הנושאים לשטאנג הישנה בלבד.

17. שטאנג הישנה בלבד תעמיד לעיון ג'י אי אס את כל החשבונות, הדוחות וכל חומר אחר הקשור לפרויקט מט"ש הרצליה. שטאנג הישנה בלבד יעבירו הסברים ואסמכתאות לכל החשבונות שבמחלוקת.

18. המהנדס אייל אייזנברג יהיה נציג ג'י אי אס לכל דבר ועניין בקשר לצד ההנדסי בפרוקט.

19. הצדדים יפעלו בשקיפות תוך גילוי נאות לכל צד בקשר עם ביצוע הפרויקט.

5. לטענת התובעת, בעוד היא עמדה בהתחייבויותיה, העבירה את חלקה לצורך סגירת החוב לבנק והזרימה כספים נוספים לטובת הפרויקט, הרי שהנתבעת התנערה כליל מהתחייבויותיה, הפרה את מסמך העקרונות, ומתקבולים בסך של כ-1.55 מיליון ₪, היא קיבלה סך של 311,441 ₪ בלבד, ללא כל פירוט או הסבר. לטענתה, הנתבעת קיזזה שלא כדין הוצאות מתוך התקבולים שהתובעת הייתה זכאית להם. התובעת הוסיפה כי במעשיה ובמחדליה של הנתבעת, היא התעשרה שלא כדין על חשבונה ולכן הנתבעת חבה בחובת השבה בין היתר מכוח הוראות חוק עשיית עושר ולא במשפט, התשל"ט-1979.

6. התובעת עתרה לחיוב הנתבעת בתשלום מחצית מהתקבולים שהתקבלו בפרויקט, לאחר הפחתת ההוצאות המאושרות ובהתאם למסמך העקרונות, בתוספות הפרשי הצמדה וריבית כדין. מאחר שלא היו מצויים בידיה מלוא הנתונים הרלוונטיים, היא עתרה, כאמור, לקבלת סעד של מתן חשבונות שלאחר קיומו ניתן יהיה לעמוד על החשבון המדויק של הרווחים מהם היא זכאית לקבלת מחצה. בשלב הגשת התביעה היא העמידה את תביעתה על סך של 935,694 ₪.

7. בהגנתה, דחתה הנתבעת את טענות התובעת. לדבריה, במועד הגשת התביעה, הפרויקט טרם הושלם בשל עבודתה הלקויה של התובעת ומזמין העבודה סירב לקבל לידיו את הפרויקט. כתוצאה מכך, בכל יום שחולף נגרמות הוצאות נוספות. הנתבעת הוסיפה כי עוד מראשית ההתקשרות בין הצדדים הפרה התובעת את התחייבויותיה, נמנעה מלבצע את חלקה בשותפות, ביצעה עבודה חלקית ולקויה, גרמה לסחבת, נמנעה מלשתף פעולה עם הנתבעת, התנערה שלא כדין מאחריותה והותירה את הנתבעת להתמודד לבדה עם תלונות המזמין. בהתנהלותה זו הסבה התובעת לנתבעת נזקים כבדים, ישירים ועקיפים ולפגיעה במוניטין שלה. מכאן, נטען, כי לא זו בלבד שטרם הבשיל המועד לעריכת התחשבנות בין הצדדים, אלא שאף שבסופה של ההתחשבנות, בעקבות התנהלותה הכושלת חסרת תום הלב של התובעת אשר הסבה וממשיכה להסב לנתבעת נזקים כבדים, התובעת היא שתחוב כספים לנתבעת ולא להיפך.

8. בהמשך לאמור, הגישה הנתבעת תביעה שכנגד. במועד הגשת התביעה שכנגד כבר נמסר הפרויקט לידי המזמין, הושבו לנתבעת ערבויות הביצוע והתקבל מכתב מטעם הפיקוח של המזמין על זכאות הנתבעת לתעודת גמר לפרויקט. לצורך השלמת הפרויקט היה עליה לבצע תיקונים, ולהביא את הפרויקט למצב בו המזמין יאות לקבלו. לשם כך, היא הוציאה הוצאות רבות, בכללן על רכישת ציוד, ניהול הפרויקט, תשלומים לספקים, ביצוע עבודות שוטפות באתר הפרויקט, תשלומים לקבלנים, הוצאות אחזקת האתר לרבות שמירה, ביטוחים ועוד. בשלב זה, נטען, הגיעה העת לעריכת התחשבנות, ובהתאם לתחשיב שבוצע על ידה, עלה כי התובעת היא זו שחבה לה סך של 647,290 ₪. בנוסף, התובעת חבה לה סך נוסף של 125,000 ₪ בגין פרויקט דן ויירו שניהלו הצדדים.

9. כן טענה הנתבעת כי בעקבות עבודתה החובבנית והבלתי מקצועית של התובעת ונוכח התנהלותה והתחמקותה ממתן מענה לדרישות המזמין, גרמה התובעת לפגיעה במוניטין שלה והיא הערכה את הנזק מפגיעה זו בסך של 500,000 ₪. העיכוב בהשלמת הפרויקט גם מנע ממנה להציגו ברשימת הפרויקטים שבוצעו על ידה והדבר מנע ממנה זכייה במכרזים נוספים ואובדן הכנסות של מילוני שקלים. עם זאת, היא העמידה תביעתה על סך של 1,300,000 ₪.

10. התובעת תמכה את טענותיה בתצהירו של מר זוהר פולובין מנכ"ל התובעת וב"כ הנתבעת ויתר על חקירתו. מנגד, הנתבעת תמכה את טענותיה בתצהירו של מר איתי גרינשפן המשמש כסמנכ"ל כספים בנתבעת והוא נחקר בארוכה על ידי ב"כ התובעת.

דיון והכרעה

11. כבר בראשית הדברים יצוין, כי אין מקום לתת במסגרת פסק דין זה צו למתן חשבונות כפי שנתבקש בסיכומי ב"כ התובעת, שכן הסעד המבוקש למתן חשבונות קוים זה מכבר.

12. תביעה למתן חשבונות מתנהלת בשני שלבים. בשלב הראשון, מתבררת שאלת קיומה של חובה להגשת חשבונות – ומשקמה חובה שכזו – מחייב בית המשפט ברגיל ליתן חשבונות. השלב השני בדיון למתן חשבונות, הינו השלב של בירור החשבונות. בסיומו של שלב זה, ניתן פסק דין סופי המחייב את הנתבע בסכום שבו הוא חייב על פי החשבונות שהוגשו (ע"א 7346/00 מנשה נ' אהרוני (פורסם בנבו, 27.12.04); ע"א 198/73 שרגאי נ' שרגאי, פ"ד כט(1) 159 (1974)). השלב הראשון מסתיים לא במתן הצו, כי אם בהגשת החשבונות עצמם על פי הצו שניתן (ע"א 7346/00 בעניין מנשה; ע"א 642/88 איגר נ' גולדשטיין (פורסם בנבו, 31.12.88)).

13. בדיון שהתקיים ביום 5.01.14 ציינה ב"כ התובעת כי ישנם שלושה מסמכים ממסמכי החשבונות של הפרויקט שטרם נתקבלו אצלה. בהמשך לכך קבע בית המשפט (כב' השופטת אירית מני-גור) כי:

מאחר והתביעה היא לסעד של מתן חשבונות, לדעתי הצדדים החליפו ביניהם בהליכים המקדמיים את כל המסמכים ביחס להנהח"ש. על מנת לייעל את ההליכים ועל מנת שביהמ"ש יוכל לתת פס"ד סופי לאחר שמיעת העדויות, תודיע ב"כ התובעת לצד שכנגד בתוך 30 יום מהיום האם ישנם מסמכים הקשורים לחשבונות אשר לא נמסרו במהלך ההליכים המקדמיים ו/או במהלך הגשת תיק המוצגים.

החלטה זו מדברת בעד עצמה, וממנה עולה כי במידה ולא ידרשו מסמכים נוספים, הסעד למתן חשבונות התקיים וניתן לשמוע הוכחות על מנת לתת "פסק דין סופי", היינו בסעד הכספי.

14. ואכן, בדיון שהתקיים בחלוף תשעה חודשים, ביום 3.09.14, ציינה ב"כ התובעת כי לא שלחה דרישה למסמכים נוספים לאחר הדיון הקודם. או אז ניתנה החלטה (כב' השופט יעקב שקד) כדלהלן:

המדובר בתביעה למתן חשבונות ובתביעה כספית, כאשר הוגשה תביעה שכנגד, בכל הקשור לפרויקט בנייה משותף של הצדדים. בהחלטת בית המשפט (מותב קודם) מיום 5.1.2014 צוין כי על ב"כ התובעת להודיע לצד שכנגד תוך 30 יום האם יש מסמכים הקשורים לחשבונות המבוקשים שלא נמסרו עד אותה עת ושמעתי בדיון מב"כ התובעת שלא נדרשו מסמכים נוספים לאחר דיון זה.

בהמשך אותה החלטה, הציע בית המשפט לצדדים תוך בחינת הסכומים הנטענים על ידי כל אחד מהם, כי התביעות ההדדיות יידחו, וגם מכאן עולה כי הסעד למתן חשבונות התייתר לאחר שקוים, וההוכחות נקבעו לבירור הסעדים הכספיים של הצדדים בלבד. אין לשעות לטענת ב"כ התובעת כי אין מדובר ב"פסק דין חלקי" בשאלת מתן החשבונות, שכן ההחלטה הוכתרה בכותרת "החלטה", הכלל הוא כי אין חשיבות לכותרת שהעניק בית המשפט להחלטתו, כי אם לתוכנה ומהותה (השוו: ע"א 277/81 גרינהאוז נ' גרינהאוז, פ"ד לו(3) 197 (1982); ע"א 439/88 רשם מאגרי מידע נ' ונטורה, פ"ד מח(3) 808 (1994); רע"א 296/08 ארט-בי חברה בערבות מוגבלת (בפירוק) נ' עזבון המנוח ג'ק ליברמן ז"ל (פורסם בנבו, 5.12.10)). מה גם שהתנהגות הצדדים מלמדת כי כך הן ראו זאת וב"כ התובעת ציינה בפני בית המשפט כי, למעשה, הסעד שבתביעה למתן חשבונות בשלבהּ הראשון קוים.

15. לא נותר אפוא, אלא לדון בטענות הכספיות של הצדדים על יסוד החשבונות שהוצגו ומכלול הראיות והנסיבות. היינו, טענת התובעת לקבלת חלקה ברווחי השותפות לאחר קיזוז ההוצאות בהן עליה לשאת מהתקבולים שבהם היא זכאית למחצית, מתוך הנחה כי אכן קיימים רווחים, וטענת הנתבעת לקבלת סך של 1.3 מיליון ₪ - חובהּ של התובעת בשל הוצאות השותפות בפרויקט. אכן, הנתבעת גם תבעה את הנזק שנגרם למוניטין שלה בעטיה של התובעת, ואולם, כבר עתה יצוין, כי לא הובאה כל אסמכתא להוכחת הפגיעה במוניטין ולא להיקפה של פגיעה שכזו, והנתבעת אף זנחה עניין זה בסיכומיה. התביעה שכנגד הינה אך לחוב התובעת על סך של 647,290 ₪ בגין חלקה בהוצאות הפרויקט וסך נוסף של 125,000 ₪ חוב בהתאם להסכם דן ויירו.

16. ראשית, ייאמר, כי חרף טענות הנתבעת כי התובעת אינה זכאית לקבלת רווחי השותפות בשל הפרתה את מסמך העקרונות על ידי התובעת, הרי שגם אם יש ממש בטענה להפרת מסמך העקרונות, הנתבעת לא הודיעה בשלב כלשהו על ביטול מסמך העקרונות ולא כפרה בזכותה של התובעת לקבלת רווחים. היא אף ערכה חשבון לבחינת חלקה של התובעת בהכנסות והוצאות הפרויקט ואת תביעתה לקבלת ההוצאות מהתובעת סמכה על מסמך העקרונות. טענה לבטלות מסמך העקרונות לא נטענה לא בכתב ההגנה ולא בכתב התביעה שכנגד. למעשה, גם במסגרת הסיכומים, הטענה הייתה כי נוכח הפרת התובעת את התחייבויותיה יש לראות בהשגותיה על ההוצאות הנטענות וכפועל יוצא מכך על גובה הרווחים לחלוקה, דרישה שלא בתום לב שיש לדחותה.

17. בעניין זה, יצוין, כי מר גרינשפן אכן טען בתצהירו בהרחבה כי התובעת הפרה את מסמך העקרונות, לא שיתפה פעולה עם הנתבעת בהשלמת הפרויקט, וגם את העבודה שביצעה היא ביצעה באופן לקוי וחלקי. התובעת גם נמנעה, כך נטען, ממתן מענה לטענות המזמין בקשר לליקויים בעבודה ובציוד שסיפקה, והנתבעת הוכרחה להתנהל בגפהּ מול המזמין. ברם, לטענות אלו לא הונחה תשתית ראייתית. אכן, ממכתב מנהל המט"ש מיום 23.03.11 (נספח י' לתצהירו של מר גרינשפן) עולה כי נציג התובעת לא הגיע למט"ש לצורך ביצוע תיקון. נכון גם שישנן התכתבויות רבות בין המזמין ומהנדסי הנתבעת ובין הצדדים במהלך השנים 2011-2010 באשר לעבודות שונות שיש לבצע במסגרת השלמת הפרויקט (נספח י"ג לתצהירו של מר גרינשפן). ברם, אין בכך כדי ללמד על הפרת ההסכם, או על נטישת הפרויקט על ידי התובעת. מההתכתבויות עולה כי גם הנתבעת נדרשה לביצוע עבודות רבות ואין בכך כדי ללמד על התרשלותה או התחמקותה מביצוע חלקה. כפי שהעיד מר גרינשפן, תקופה זו חפפה בסופו של יום לתקופת הבדק, ומטבעם של דברים כי בסיומו של פרויקט יש צורך בתיקונים ובהשלמות. גם אין ממש בטענה כי מר פולובין לא הכחיש בתצהירו את הטענות בדבר הפרת מסמך העקרונות על ידי התובעת. בתצהיר התשובה של מר פולובין הוא דחה במפורש את הטענה בדבר הפרת מסמך העקרונות (סעיף 27 לתצהיר) ובדבר אי שיתוף פעולה עם הנתבעת להשלמת הפרויקט (סעיף 28 לתצהיר). כל זאת, לצד הטענה הנכונה, כי בכל הנוגע לעמידה מול המזמין, האחריות על כך, לפי מסמך העקרונות, הייתה מוטלת על הנתבעת ואין מקום לשמוע את טענותיה בעניין זה.

18. ומעל הכול. ביום 6.02.13 נתן בית המשפט (כב' השופטת ורדה אלשיך בתיק פש"ר 3076/09 בבית המשפט המחוזי בתל-אביב) תוקף להסדר הפשרה בין הנאמנת והתובעת לפיו לסילוק סופי מלא ומוחלט של מלוא הטענות ההדדיות של הנתבעת והתובעת האחת כלפי השנייה בקשר עם תביעת החוב של התובעת שהוגשה כנגד הנתבעת וכן "לסילוק סופי ומוחלט של כל טענה ו/או תביעה לזכות קיימת ו/או עתידית של הנאמנת כלפי Ges מכל סוג שהוא", אושרה תביעת החוב של התובעת בסך של 1,341,093 ₪ (נספח 8 לתצהירו של מר פולובין, להלן: "הסדר הפשרה"). הנאמנת במסגרת אותו הסדר עמדה בנעליה של הנתבעת, כפי שמצוין בהסדר עצמו, ויש לדחות את טענות ב"כ הנתבעת כי בהתאם להסדר על התובעת להפנות את טענותיה לחברת השביל הירוק בע"מ. מכאן, כי הצדדים הגיעו להסכמות לפיהן לא נותרו טענות של הנתבעת כלפי התובעת בקשר לפרויקט, ויש אפוא, לדחות את טענות הנתבעת בעניין זה.

19. שנית, ועוד בטרם אדון בגובה ההכנסות וההוצאות, יצוין, כי אין ממש בטענת ב"כ הנתבעת שיש לקבוע שהתובעת לא עמדה בנטל להוכחת תביעתה, מאחר שהיא לא חלקה במפורש על ההוצאות הנטענות וכי מר פולובין לא התייחס בתצהירו להוצאות הנטענות אחת לאחת ולא הובאה ראייה לכך שמדובר בהוצאות גבוהות מאלו שהיו בפועל. אכן, גם בתביעה למתן חשבונות, כבכל תביעה אחרת, על התובע – במקרה זה השותף התובע קבלת רווחי השותפות המגיעים לו - הנטל להוכחת התביעה ושכנוע בית המשפט כי נתקיימו העובדות המהוות את עילת התביעה. ואולם, משמעות הנטל בתביעה למתן חשבונות היא כי התובע נושא בנטל השכנוע בדבר קיומן של העובדות המקנות לו זכות לקבלת החשבונות מהצד שכנגד, ואילו הנתבע נושא בנטל השכנוע בדבר אמינותן של החשבונות שהוא מגיש (ע"א 1842/90 בר לב נ' רפופורט, פ"ד מח(5) 221 (1994)). בהתאם להוראת סעיף 29 לפקודת השותפויות [נוסח חדש], התשל"ה-1975, שותף המנהל חשבונות חב בחובת נאמנות כלפי שותפיו. חובה זו כוללת הגשת חשבונות מהימנים של השותפות לשותפים. על כן, על השותף המנהל את החשבונות לשכנע אפוא, כי החשבונות שהגיש הם נכונים, אף אם הוא הנתבע במשפט (ע"א 1842/90 בעניין בר לב; ע"א 85/83 בניאל נ' תמ"י מכון למחקר ולפיתוח בע"מ, פ"ד מב(3) 606 (1986)). בית המשפט הוא המופקד על בדיקת אמינות החשבונות המוגשים במסגרת תביעה למתן חשבונות, בהתאם למכלול הראיות והנסיבות שהוצגו בפניו בכל הנוגע לחשבונות. אם הוכח קיומו של רווח, יהיה זכאי בו השותף לפי חלקו.

20. במקרה זה, כאמור, הנתבעת טוענת לתקבולים בגובה מסוים, אלא שלשיטתה יש לנכות הוצאות שהוצאו על ידה כדי לעמוד על הרווח העומד לחלוקה. הנטל להוכיח נכונות תשלומים אלו ואת הטענה כי על השותפות היה לשאת בהם, הוא על הנתבעת אשר היא זו שניהלה בפועל את הפרויקט (בהתאם למוסכם במסמך העקרונות), היא זו אשר הוציאה תשלומים אלו בשם השותפות וחייבה בהם את השותפות, והיא זו האוחזת במכלול המסמכים התומכים בחשבונותיה וטענותיה להוצאות. פשיטא כי להוכחת התביעה שכנגד לקבלת הוצאות מהתובעת, הנטל להוכחת ההוצאות כמו גם ההצדקה לחיוב התובעת בהן, רובץ לפתחה של הנתבעת (התובעת שכנגד).

21. מכאן אפוא, לבחינת החשבונות - ההכנסות שהתקבלו אצל הנתבעת בגין הפרויקט מידי המזמין והפחתת ההוצאות אשר הוכחו כי הוצאו על ידי הנתבעת ושהנתבעת הייתה רשאית להוציאן בהתאם למסמך העקרונות. ככל שנותרו רווחים, יש לחלקם בשווה בין הצדדים בהתאם למסמך העקרונות, וככל שקיימת יתרת חובה, היינו ההוצאות עולות על התקבולים, הרי שהנתבעת זכאית לקבל מחצית מיתרה זו מידי התובעת.

22. ראשית, לעניין התקבולים. בעניין זה, הנתבעת טענה כי נתקבל בידיה, בתקופה שלאחר החתימה על מסמך העקרונות, סך כולל של 3,016,113 ₪. למעשה, גם הצפי של הצדדים במועד חתימת מסמך העקרונות היה לקבלת תקבולים בסכום מקורב, היינו סך של 3.1 מיליון ₪ (סעיף 13 למסמך העקרונות). התובעת, אמנם טוענת כי הסכום הצפוי לא כלל תקבולים בגין עבודות חריגות במידה ויאושרו, וכך אכן נכתב בסעיף האמור, ואולם היא לא הביאה כל ראייה לכך שהיו עבודות חריגות ואף לא לכך שהתקבולים היו גבוהים יותר. הנטל להוכחת טענה זו, שאינה עולה מהחשבונות, רובץ לפתחה של התובעת, שיכולה הייתה להוכיחהּ ולוּ בראיות נסיבתיות. הנה כי כן, הימצאותן של עובדות בגדר ידיעתו המיוחדת של צד למשפט אינה משליכה על נטל השכנוע, אך היא משפיעה על נטל הבאת הראיות (ע"א 210/88 החברה להפצת פרי הארץ בע"מ נ' הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה כפר-סבא, פ"ד מו(4) 627 (1992)). נכון גם, כי נוכח העובדה שהעובדות הנדרשות להוכחת רווחי השותפות הן בידיעתו המיוחדת של הנתבעת, כמות הראיות שתידרש מהתובעת היא פחותה (ת"א (מחוזי-ים) 1249/99 לוי נ' לוי (פורסם בנבו, 19.08.03)), אך אין באמור כדי לפטור את התובעת מהבאת ראיות כלשהן להוכחת טענותיה. ככל שהתובעת רצתה להוכיח כי התקבולים שנתקבלו גבוהים מהנטען על ידי הנתבעת והעולה מחשבונותיה, היא יכולה הייתה, למשל, לפנות למזמין העבודה ולבקש ממנו מידע על התשלומים, כמו גם לזמן מי מעובדיו הממונה על התשלומים למתן עדות. משלא עשתה כן, ובהעדר כל ראיה אחרת, ולאחר שמר גרינשפן העיד כי לא נתקבלו מהמזמין ולא נדרשו ממנו כספים מעבר לאמור (עמ' 19 לפרוטוקול, שורות 25-22) ועדותו לא נסתרה, יש לקבוע כי התקבולים שנתקבלו לאחר החתימה על מסמך העקרונות עומדים על סך של 3,016,113 ₪. ביחס לסכום זה, הודתה הנתבעת כי התובעת זכאית לקבלת מחצית ממנו לאחר הפחתת ההוצאות, שכן היא הביאה סכום זה כבסיס לתחשיב אותו ערכה בחישוב חובות התובעת כלפיה (נספח כ"א לתצהיר מר גרינשפן, להלן: "נספח כא").

23. בשולי עניין זה, יצוין, כי אני נותן אימון בדברי מר גרינשפן כי עותק החשבון הסופי מיום 8.02.12 (ת/1) שנמסר לנתבעת על ידי מזמין הפרויקט והוצג רק במהלך דיון ההוכחות, התקבל אצל הנתבעת מידי המזמין רק לאחר הגשת התצהירים, ואיני רואה מקום לפקפק במהימנותו של החשבון שהוצג בשל כך שנעדרו ממנו חתימות המפקח וחתימת מנהלת החשבונות של המזמין, והתנוססה עליו חתימת מנהל הפרויקט בלבד. כך או כך, במסמך זה אין חידוש בעל משמעות ולא הייתה סיבה כלשהי לנתבעת להסתירו. מחשבון זה עולה כי הסכום הכולל של הפרויקט הגיע לסך של 39,089,747 ₪ ומהחשבון שקדם לחשבון זה מיום 1.02.10 (נספח כ"ד לתצהירו של מר גרינשפן) עולה כי הסכום הכולל לאותו מועד עמד על סך של 38,785,234 ₪. הפרש של 304,513 ₪. מה גם שכאמור, דבר לא מנע מהתובעת לפנות – במהלך כל השנים בהן התביעה מתנהלת – אל המזמין ולבקש ממנו ישירות, או באמצעות בית המשפט, את קבלת החשבונות על מנת להוכיח כי היו חשבונות נוספים, כמו גם את היקף התקבולים. גם אין כל חשיבות לכך שלא הוצגה אסמכתא עבור התקבול האחרון שהתקבל אצל הנתבעת. אדרבה, גם ללא אסמכתא אני קובע כי תקבול זה שולם והתובעת זכאית לקבל מחציתו לאחר ניכוי ההוצאות.

24. ובאשר להוצאות. בעניין זה, טענה הנתבעת בנספח כ"א למספר הוצאות כדלהלן:

ספקים 1,072,804 ₪.

שכר גנאדי 516,959 ₪

ביטוח וערבויות 525,152 ₪

הוצאות בספרים כולל שכר 114,339 ₪

דמי ניהול 200,000 ₪

פגישות לגמר עם מזמין 19,000 ₪

ימי תיקון 9,639 ₪

תמיכת חברה – הנהלה וכלליות 403,971 ₪

יתרת ספקים למועד מינוי נאמנת בעהמ"ש 1,297,889 ₪

25. בטרם אדון בהוצאות אלו אחת לאחת, אציין, כי על אף טענת ב"כ התובעת כי במעמד חתימת מסמך העקרונות צפו הצדדים כי העבודות בפרויקט יושלמו בתוך 4 חודשים, כפי שעולה מהמסמך שרשם המהנדס אייזנברג מטעם הנתבעת (נספח ז2 לתצהירו של מר גרינשפן) לפיו יש לסיים את העבודות עד ליום 15.02.10 (במסמך כתוב 15.02.09, אך נוכח מועד כתיבת המסמך ביום 2.12.09 ברור שמדובר בטעות סופר); וכי התקבולים יעמדו על סך של 3.1 מיליון ₪ (סעיף 13 למסמך העקרונות) וההוצאות יעמדו על סך של 1.2 מיליון ₪ (כפי שעולה מהודעת הדוא"ל של מר גרינשפן מיום 8.02.10 – נספח ט"ז לתצהירו), לא יכולה להיות מחלוקת כי בסופו של דבר העבודות נמשכו עוד תקופה של כשנתיים עד לחודש מרץ 2012. ביום 5.03.12 הורה מזמין הפרויקט לבנק מזרחי-טפחות על החזרת הערבות שניתנה בקשר לפרויקט (נספח א1 לתצהיר גרינשפן) וזכאות לתעודת גמר התקבלה רק ביום 15.03.12 (נספח א2 לתצהירו של מר גרינשפן).

26. אין אפוא, יסוד לטענה כי הפרויקט הושלם בתוך 4 חודשים והתקופה שלאחר מכן הייתה אך תקופת בדק. מה גם שלמחלוקת שהתגלעה בין הצדדים בעניין תקופת הבדק אין כל משמעות. לכן, ברי, כי אין ללמוד על היקף ההוצאות מתוך הצפי של הצדדים במועד חתימת מסמך העקרונות, אלא יש לבחון את ההוצאות שהוצאו בפועל במהלך כל התקופה ממועד חתימת מסמך העקרונות ועד להשלמת הפרויקט בפועל, היינו בחודש מרץ 2012.

נדון אפוא, בהוצאות אלו אחת לאחת.

27. באשר לספקים, אכן לא הוצגו חשבוניות ואסמכתאות על הוצאות אלו. הנתבעת הציגה כרטסת מהנהלת חשבונות שלה המפרטת את הוצאות הספקים השונים שלה (נספח כ"ו לתצהיר מר גרינשפן). עדותו של מר גרינשפן כי ההוצאות שבכרטיס החשבונות משקפות את ההוצאות לספקי הנתבעת בקשר לפרויקט בלבד, מקובלת עלי, ועל כן, אני קובע כי מדובר בהוצאות שיש לקזז מתוך התקבולים.

28. באשר לשכרו של המהנדס גנאדי. לטענת התובעת, הנתבעת לא צרפה את יומני העבודה שלו, אלא אך ורק תלושי משכורת וטבלה שנערכה על ידי הנתבעת (נספח כ"ז לתצהירו של מר גרינשפן) ואמורה לשקף את החלק היחסי של עבודת המהנדס גנאדי בפרויקט מתוך מכלול הפרויקטים שהוא ניהל אצל הנתבעת. מנגד, טענה הנתבעת כי התובעת לא הכחישה את העובדה שהמהנדס גנאדי לא היה בשטח הפרויקט וניהל אותו ולא טענה ששכרו היה מופרז. הצדק בעניין זה עם התובעת.

29. בסעיף 10 למסמך העקרונות נכתב במפורש כי שעות העבודה של המהנדסים אייזנברג וגנאדי ידווחו באופן שוטף לצדדים ויאושרו על ידם. דיווח כזה לא הוצג, ולמעשה, גם לא נטען על ידי הנתבעת כי היה דיווח שכזה. טענתו של מר גרינשפן בעניין זה הייתה אך כי התובעת בחרה להותיר את הנתבעת לבדה בפרויקט ועל כן לא ראתה את המהנדס גנאדי בעבודה. לוּ הייתה ממשיכה בעבודתה בפרויקט הייתה נוכחת בעיניה כי המהנדס גנדאי נכח במט"ש. ואולם, בכך אין כדי למלא את חובתה של הנתבעת במסמך העקרונות לדווח בזמן אמת – באופן שוטף – לתובעת על שעות העבודה של המהנדסים ולבקש את אישורה. גם אין לשעות לטענה כי ממילא מר גרינשפן הוא זה אשר בסמכותו היה לייחס את החלק משכרו של גנאדי לפרויקט, שכן, כאמור, הנתבעת הייתה צריכה לדווח על כך באופן שוטף לתובעת ולוּ הנתבעת מילאה חובה זו, התובעת יכולה הייתה להשיג על כך בזמן אמת. מר גרינשפן אישר בחקירתו הנגדית כי צריכים להיות בידי הנתבעת יומני העבודה של גנאדי ומשלא הוגשו, חזקה כי הגשתם לא הייתה תומכת בטענות הנתבעת. לכן, אין מקום להתיר את הקיזוז בסך של 516,959 ₪ בשל שכרו של גנאדי. בנסיבות אלו גם אין מקום לקבוע שכר על דרך האומדנה, שכן ההלכה היא כי מקום בו בעל דין יכול היה להעמיד תשתית עובדתית שתאפשר לבית המשפט לעמוד על הסכום המגיע לו והוא כשל בכך, אין מקום לעשות הערכה על דרך האומדנה (ראו: ע"א 355/80 נתן אניסימוב בע"מ נ' מלון טירת בת שבע בע"מ, פ"ד לה(2) 800 (1981)).

30. באשר לערבויות ולביטוח. בעניין הערבויות סך של 32,596 ₪ (מחצית מהסך של 65,192 ₪ כמפורט בנספח כ"ח לתצהירו של מר גרינשפן) לא טענה התובעת דבר, ויש אפוא, להתיר את קיזוזה. באשר לביטוח, בצדק נטען כי הפוליסה לא הוצגה על אף שלפי טענת הנתבעת היא מצויה בידה. אכן, מר פולובין לא התכחש לקיומה של פוליסה והדעת גם נותנת כי לא בוצעו עבודות מעין אלו שבוצעו ללא כיסוי ביטוחי. אולם, בכל הנוגע לעלויות הפוליסה, בנסיבות אלו, בהן לא הוגשה הפוליסה, אין לקבל את חשבונו של מר גרינשפן באשר לעלויותיה (נספח כ"ח לתצהירו) כ"כזה ראה וקדש". ההלכה מקדמת דנא היא כי חזקה על בעל דין שלא ימנע מבית המשפט ראייה שהיא לטובתו, ואם נמנע מהבאת ראייה רלוונטית שהיא בהישג ידו ואין לו הסבר סביר, ניתן להסיק שאילו הובאה הראייה היא הייתה פועלת נגדו (ראו: רע"א 2906/13 זהר נ' לשכת רישום המקרקעין תל-אביב (פורסם ביום 3.07.13); ע"א 9656/05 שוורץ נ' רמנוף חברה לסחר וציוד בניה בע"מ (פורסם ביום 27.07.08)). הדבר נכון מקל וחומר כאשר קיימת פוליסה מתקופה קודמת בעלויות נמוכות יותר. אכן, ייתכן, כי יש הבדלים בין התקופות ויש שוני בין הפוליסות, ואולם, דווקא משום כך, היה על התובעת להציג את הפוליסות. משלא עשתה כן, אין לקבל את טענותיה בעניין זה. עם זאת, מאחר ולא הייתה מחלוקת, וודאי לא מחלוקת של ממש, כי עבודות הפרויקט אכן בוטחו, יש לאמוד את ההוצאות בגין הפוליסה. מאחר שהתובעת עצמה הצביעה על כך שבעבר בוטח הפרויקט בעלות של 30,000 $ לביטוח עבודות קבלניות ובעלות של 5,000 $ לביטוח אחריות מקצועית לתקופה של 15 חודש (עמ' 32 לפרוטוקול, שורות 24-17), יש לראות בסכום זה כסכום שיש להכיר בו כהוצאה בגין הביטוח. לפי החשבון, מדובר בסך של כ-8,633 ₪ לחודש (לפי השער היציג של הדולר בשנים 2011-2010 בממוצע), ועבור תקופה של כשנתיים עד להשלמת הפרויקט, סך של 208,200 ₪, שמחציתו מגיע לסך של 104,600 ₪.

31. באשר להוצאות בספרים כולל שכר. הנתבעת צרפה טבלה שעניינה הוצאות שכר לעובדים של הנתבעת (נספח כ"ט לתצהירו של מר גרינשפן). הטבלה אינה כוללת פירוט של העובדים ומה הם ביצעו בפרויקט. בכותרת המסמך נרשם "מנהל פרוייקט לווי פרויקט לחיוב?". מכאן, כי ייתכן בהחלט שמדובר בשכר הכלול בהוצאות דמי הניהול שהנתבעת זכאית להן וחישבה אותן כרכיב הוצאות נפרד. אין אפוא, כל הצדקה שהנתבעת תהא זכאית לקזזן בנוסף לדמי הניהול.

32. כך גם בנוגע ל"פגישות לגמר עם מזמין" ו"ימי תיקון", שפשרן של פגישות אלו ותיקונים אלו כלל לא הוברר, ולא הוברר מדוע אין לכלול הוצאות אלו בהוצאות הנתבעת בפרויקט שביחס אליהן היא זכאית להשתתפות דמי ניהול כפי שהוסכם במסמך העקרונות.

33. כך גם באשר להוצאות "תמיכת חברה – הנהלה וכלליות". כפי שהסביר מר גרינשפן בעדותו, מדובר בהוצאות כלליות של הנתבעת שיש לחלקן בין כל הפרויקטים המבוצעים על ידה ובהתאם לגזור את חלק הוצאות אלו ביחס לפרויקט נשוא התביעה. ברם, הצדדים התייחסו במפורש במסגרת מסמך העקרונות (סעיף 11) לכך שהנתבעת היא זו שמנהלת את הפרויקט. לכן נקבע כי הנתבעת תהא זכאית לסך של 10% מהתשלומים לספקים כדמי ניהול. לא ניתן כל הסבר מדוע יש לחייב את התובעת בתשלום הוצאות מעבר לזכאותה של הנתבעת לדמי ניהול לפי ההסכם. כאמור, הטענה כי התובעת היא זו שאחראית לעיכוב בהשלמת הפרויקט לא הוכחה. ברי גם, כי לא ניתן לתבוע סך של 200,000 ₪ על סמך עמוד יחיד (נספח ל"א לתצהירו של מר גרינשפן) מתוך קובץ שלם של דוחות הנתבעת, תוך השמטת מכלול הנתונים באמצעות מחיקתם וללא צירוף מלא הדוחות והביאורים מהם ניתן היה ללמוד על תוכן הוצאות הנתבעת והאם יש ממש בחלוקה יחסית של הוצאותיה בקשר עם הפרויקט להוצאותיה בפרויקטים אחרים.

34. עם זאת, הנתבעת בצדק ייחסה את ההוצאות בגין דמי ניהול לתובעת בהתאם לסעיף 11 למסמך העקרונות. אכן, במסמך העקרונות צוין כי דמי הניהול לא יעלו על סך של 100,000 ₪, ואולם, בעניין זה, עמדת הנתבעת כי גובה דמי הניהול נקבע על יסוד ההנחה כי העבודות יושלמו בתוך 4 חודשים ונוכח התארכות העבודות בכ-20 חודשים אין מקום להגבלה האמורה. לפיכך, אכן יש הצדקה להפחתת סך של 100,000 ₪ (50% מתוך דמי ניהול בסך של 200,000 ₪) לפי החשבון שבנספח כ"א האמור.

35. באשר לקיזוז הוצאות בגין חובות לספקים שקדמו למועד מינוי הנאמנת. בעניין זה, הצדק עם ב"כ התובעת. כאמור, ביום 6.02.13 ניתן תוקף להסדר הפשרה בין הנאמנת והתובעת לפיו לסילוק סופי מלא ומוחלט של מלוא הטענות ההדדיות של הנתבעת והתובעת האחת כלפי השנייה בקשר עם תביעת החוב של התובעת שהוגשה כנגד הנתבעת וכן "לסילוק סופי ומוחלט של כל טענה ו/או תביעה לזכות קיימת ו/או עתידית של הנאמנת כלפי Ges מכל סוג שהוא", אושרה תביעת החוב של התובעת בסך של 1,341,093 ₪. בהמשך נקבע בהסדר הפשרה כי תביעות חוב שהוגשו על ידי נושים בקשר לפרויקט, יוכרו על ידי הנאמנת גם בגין חלקה של התובעת בפרויקט באופן שהתובעת לא תישא בחובות שאושרו על ידי הנאמנת בתביעות החוב (נספח 8 לתצהירו של מר פולובין). מכאן, כי הצדדים הגיעו להסכמה באשר לחובות העבר לספקים בקשר לפרויקט, ולמצער, באשר לחובות שהוגשו בגינן תביעות חוב לנאמנת ואלו אושרו על ידה. הנתבעת לא הגישה כל פירוט באשר לחובות הספקים ביחס לתקופה שלפני מינוי הנאמנת, ולא ניתן לדעת האם מדובר בחובות שהוגשו בגינן תביעות חוב לנאמנת. הדעת נותנת כי הוגשו תביעות חוב, ומכל מקום בהעדר פירוט מתאים יש לקבוע כי, כפי שנקבע בהסדר הפשרה עם הנאמנת, התובעת מופטרת מתשלום חלקה בגין חובות אלו.

36. עם זאת, צודק ב"כ הנתבעת כי ככל שיש בהסדר פשרה זה כדי לפטור את התובעת מחלקה בחובות לספקים ביחס לתקופה שלפני מינוי הנאמנת, הרי שהסדר זה עצמו מאיין את זכותה לשותפות בתקבולים שהתקבלו אצל הנתבעת לאחר מועד החתימה על הסדר הפשרה, שכן מדובר בתקבולים בגין עבודה שבוצעה לפני הסדר הפשרה ותקבולים שהתקבלו אצל הנתבעת לפני החתימה על הסדר הפשרה. לכן גם אין משמעות לשאלה האם בסעיף 13 למסמך העקרונות, התקבולים הנזכרים בו מתייחסים לתקבולים בגין עבודות שבוצעו עובר לחתימה על מסמך העקרונות או אך לתקבולים שעתידים להתקבל לאחר החתימה על המסמך. שכן הסדר הפשרה שבין הנאמנת (הבאה בנעלי הנתבעת) לבין התובעת התייחס לתקבולים שהתקבלו עד למועד הסדר הפשרה שנחתם, כאמור, בראשית שנת 2013, למעלה מ-3 שנים לאחר החתימה על מסמך העקרונות. אכן, ייתכן כי התקבולים שמבקשת התובעת לקבל לא היו כלולים בתביעת החוב שהוגשה על ידי התובעת לנאמנת, ואולם, הנטל להוכיח זאת רובץ לפתחה של התובעת והיא בחרה שלא להגיש את תביעת החוב. ממילא כשם שלא ניתן לדעת אם חובות הספקים בתקופה שלפני מינוי הנאמנת (שהנתבעת טוענת שעל התובעת להשתתף בתשלומם) היו כלולים בהסדר הפשרה (היינו, האם הוגשו בגינן תביעות חוב), כך לא ניתן לדעת אם התקבולים בסך של 3.1 מיליון ₪ שהתקבלו אצל התובעת עובר לחתימה על הסדר הפשרה, היו כלולים בתביעת החוב אם לאו. כך או כך, לא ניתן לאחוז את החבל בשני קצותיו, מחד, לטעון לקבלת התקבולים לתקופה שקדמה לחתימה על הסדר הפשרה, ומאידך, לטעון לאי תשלום חובות הספקים בגין תקופה זו. אכן, בסעיף 16 למסמך העקרונות וויתרו הצדדים על טענות ותביעות הדדיות, למעט זכותה של התובעת להגיש תביעת חוב לנאמנת. ואולם, כאמור, הסדר הפשרה עם הנאמנת, המאוחר למסמך העקרונות, הביא בחשבון, הן את תביעת החוב של התובעת נכון להסדר הפשרה והן את חובותיה לשאת בתשלום לספקים בגין התקופה שקדמה להסדר הפשרה.

37. למעשה, אפוא, יש בהסדר פשרה זה כשלעצמו כדי להביא לדחיית התביעה והתביעה שכנגד, שכן כל המחלוקות והטענות של הצדדים, הן טענות התובעת לקבלת רווחים מהתקבולים והן טענות הנתבעת לשותפות התובעת ברווחים, הגיעו לידי סיום במסגרת הסדר הפשרה. החשבון המפורט בפסק דין זה של התקבולים וההוצאות הוא אפוא, למעלה מהצורך.

38. ובאשר לחוב הנטען כלפי התובעת בהתאם להסכם המתייחס לפרויקט דן ויירו. התובעת לא הכחישה כי היא התחייבה לשלם במסגרת אותו פרויקט סך של 125,000 ₪. כל שטענה, גם במסגרת תצהירו של מר פולובין, היה כי בהתאם להסדר הפשרה עם הנאמנת, אין היא חבה דבר לנתבעת, שכן בהסדר נאמר מפורש כי הוא מסלק באופן סופי ומוחלט את כל הטענות והתביעות של הנאמנת כלפי התובעת לזכויות קיימות ו/או עתידיות מכל סוג שהוא. ואכן, אין בהסדר אמירה כי הוא מתייחס רק לפרויקט. אדרבה, ביחס לטענותיה של התובעת, צוין במפורש כי ההתייחסות היא אך לטענות ההדדיות המתייחסות לתביעת החוב שהגישה התובעת כנגד הנתבעת, ביחס לטענות הנאמנת (שבאה באותה עת בנעליה של הנתבעת) נכתב במפורש כי מדובר על סילוק תביעות וטענות "מכל סוג שהוא". לכן, גם אין משמעות לטענת ב"כ הנתבעת כי מדובר בזכות עתידית שלא הייתה קיימת במועד חתימת הסדר הפשרה, שכן בהסדר נכתב במפורש כי הוא מתייחס גם לזכויות עתידיות. מה גם שהטענה כי הזכות לקבלת הסך של 125,000 ₪ השתכללה רק לאחר החתימה על הסדר הפשרה, לא זו בלבד שלא הוכחה, אלא שהן מהכתבה מהעיתון (נספח ל"ד לתצהירו של מר גרינשפן) שצורפה כתמיכה לטענה כי פרויקט דן ויירו הצליח והנתבעת זכאית לתמורה לפי ההסכם בגינו והן מהודעת הדוא"ל של מנכ"ל הנתבעת מיום 22.10.11 (נספח ל"ה לתצהירו של מר גרינשפן) עולה כי במועד חתימת הסדר הפשרה ואישורו על ידי בית המשפט ביום 6.02.13, החוב כבר התגבש, ומכאן, שהוא הובא בחשבון בהסדר הפשרה.

39. עם זאת, כאמור, ככל שהתובעת מבקשת לסמוך על הסדר הפשרה עם הנאמנת, הרי שהסדר זה הביא בחשבון, הן את תביעת החוב של התובעת נכון להסדר הפשרה והן את שאר טענות הצדדים, ואם כן הדבר, התובעת אינה זכאית לקבלת התקבולים שנתקבלו נכון למועד הסדר הפשרה. משהתובעת עומדת על זכאותה לקבלת התקבולים שנתקבלו אצל הנתבעת בסך של כ-3 מיליון ₪, חרף הסדר הפשרה, יש לקזז גם את חובה בגין פרויקט דן ויירו. אכן, אין מקום לקזז סכום זה במסגרת ההתחשבנות המתייחסת לפרויקט (המתקן לטיהור שפכים), ואולם במסגרת ההתחשבנות הכללית שבין הצדדים במסגרת תביעה והתביעה שכנגד, יש להביא גם חוב זה בחשבון.

סיכום

בשים לב לכל האמור, בדיקת החשבונות מעלה כי, ככל שהתובעת זכאית לקבלת מחצית מהתקבולים שנתקבלו לאחר חתימת מסמך העקרונות, היא זכאית לקבל מחצית מסך של 3,016,113 ₪, היינו סך של 1,508,057 ₪.

מסכום זה יש לקזז מחצית מסכום ההוצאות לספקים, היינו סך של 536,402 ₪ (כמפורט בסעיף 27 לעיל); מחצית מעלות הערבויות, היינו סך של 32,596 ₪ ומחצית עלויות הביטוח, היינו סך של 104,600 ₪ (כמפורט בסעיף 30 לעיל); מחצית מדמי הניהול היינו סך של 100,000 ₪ (כמפורט בסעיף 34 לעיל); מחצית מסכום התשלום לספקים בגין החובות שקדמו למועד מינוי הנאמנת, היינו סך של 648,944 ₪ (כמפורט בסעיפים 36-35 לעיל), וכן את חוב התובעת בסך של 125,000 ₪ בגין פרויקט דן ויירו (כמפורט בסעיפים 38-37 לעיל).

בסך הכולל יש אפוא, לקזז מהסך של 1,508,057 ₪ סך של 1,547,542 ₪. ומכאן, כי לתובעת נותרה יתרת חובה בסך של 39,485 ₪.

עם זאת, לצד חשבון זה, אשר מביא כשלעצמו כמעט לדחייה מוחלטת של התביעות ההדדיות, עומד הסדר הפשרה אשר, כאמור, קובע כי הוא מביא לידי סיום את כל מחלוקות הצדדים בקשר לפרויקט ואת כל טענות הנתבעת כלפי התובעת, ועל כן, אין הנתבעת זכאית גם לסך האמור של 39,485 ₪ העולה לפי החשבון המפורט.

לפיכך, דין התביעה והתביעה שכנגד להידחות, וכל צד יישא בהוצאותיו.

ניתן היום, כ' סיוון תשע"ו, 26 יוני 2016, בהעדר הצדדים.