נתוני רקע

1. הנתבעת (להלן, גם "המכללה") היא עמותה רשומה המנהלת מכללה אקדמית לחינוך. ברבות השנים היו בתחומי המכללה מסעדה ומזנון שתופעלו על ידי התובע. לימים חוסלה המסעדה והתובע המשיך להפעיל אך את המזנון.

2. ההליכים בפניי החלו כאשר התובע הגיש ביום 28.9.10 בקשה דחופה למתן צו מניעה זמני. בגדרו של זה מסר התובע שבדעת הנתבעת לפנות את המזנון תוך 24 שעות מיום מכתב התראה שנשלח אליו ביום 26.9.10. קיימתי דיון במעמד ב"כ התובע בו ביום. רק כתוצאה מדרישתי המציא ב"כ התובע לעיוני את המכתב האמור מיום 26.9.10, הגם שלכאורה הוא אמור היה לעמוד בלב בקשתו. כבר בהחלטתי רשמתי כי "מן המכתב האמור עולה, לכאורה, כי הבקשה נגועה בשיהוי, שהרי המכתב מאזכר פנייה נוספת מיום 15.8.10 וכותרתו היא 'הודעה שנייה'. מנגד, סעיף 15 לחוזה ההפעלה מתיר, לכאורה, פינוי על דרך של סעד עצמי. לנוכח זאת, בדעתי ליתן צו מניעה זמני בתנאים מחמירים" (סעיף 2).

לפיכך הוריתי כי "ככל שהתובע יגיש כתב תביעה מתוקן לא יאוחר ממחר, שעה 12:00, וכן ימציא ערבות בנקאית על סך של 9,000 ₪ או במזומן, יינתן צו מניעה זמני מן המועד האמור ואילך" (סעיף 3). ומשום כך הוספתי כי "לאחר שצו המניעה הזמני ייכנס לתוקפו, ככל שייכנס כאמור בסעיף 3 הנ"ל, הנני מורה לב"כ המבקש להמציא במסירה אישית למשיבה כל כתבי בי-דין, לרבות החלטתי זו, לא יאוחר מיום 3.10.10, שעה 11:00 ולהמציא לתיק בית המשפט אישור מסירה המעיד על כך" (סעיף 4).

התובע פעל בהתאם לתנאים האמורים, אם לעניין הפקדת ערובה על סך 9,000 ₪ ואם על דרך הגשת כתב תביעה. מכאן, שצו המניעה נכנס לתוקפו.

3. ביום 3.10.10 הונחה בפניי בקשה לפי פקודת ביזיון בית משפט. נטען בה כי הגם שהנתבעת קיבלה את צו בית המשפט הנה על דרך מימוש הסעד העצמי ותוך הפרת צו בית המשפט, פונה המזנון מכל מיטלטליו. הונחה בפניי תשובה לבקשה האמורה. בעקבות הגשת כתב התביעה אף הונח בפניי כתב הגנה.

4. ככל שעסקינן בבקשה לפי פקודת ביזיון בית משפט ראיתי לדחותה. כך, משום שקבעתי שלנוכח העובדה שהמזנון פונה, הרי "בהתאם לפסיקת בית המשפט העליון עבר זמנה בטל קורבנה של העתירה האמורה" (סעיף 4). ואולם, כך הוספתי והטעמתי, "אין בדעתי להקל ראש בחומרת הטענות המוטחות כנגד הנתבעת, ככל שיימצא בהן ממש. ואולם, לעת הזו, דומה שעל ב"כ התובעת לשקול ולהגיש כתב תביעה מתוקן לסעד כספי במסגרתו יוכל לטעון, בין היתר, לנזקים שנגרמו לו, לטענתו, גם לנוכח העובדה שהמזנון פונה ומן הסתם מנוהל על ידי אחר. אף הוצאות בקשה זו, בסכום של 4,000 ₪ בצירוף ריבית והפרשי הצמדה כדין מהיום ועד מועד התשלום המלא בפועל, יהיו בהתאם למה שייגזר בפסק הדין הסופי בהליך זה" (סעיף 5).

5. בעקבות זאת הונח בפניי כתב תביעה מתוקן לסעד כספי בסכום של 484,308 ₪. אף זאת, בעקבות שיהוי בלתי מוצדק בגינו חייבתי את התובע, ללא כל קשר לתוצאות המשפט, בהוצאות בסך 4,500 ₪ לזכות הנתבעת, וכעולה מהחלטתי מיום 14.8.11. בגדרו של כתב תביעה מתוקן זה עתר התובע לסעד כספי בגין ארבעה פריטים. על כך עוד להלן. הנתבעת הגישה כתב הגנה מתוקן.

6. בהמשך הדרך הוריתי לב"כ הצדדים למצות הליכי ביניים בתוך תקופה פלונית. לנוכח העובדה שלכתב התביעה המתוקן צורפה חוות דעת מקצועית קצבתי לב"כ הנתבעת מועד להגיש חוות דעת נוגדת. משעה שחלפו המועדים האמורים, ובהעדר הודעות נוספות, קבעתי בהחלטתי מיום 18.7.12 כי לא אדרש לבקשות בכתב נוספות, אף לא אדרש לחוות דעת נוגדת מטעם ב"כ הנתבעת. בהתאם לכך הוריתי על הגשת תצהירי עדויות ראשיות.

7. חרף זאת ביקש ב"כ הנתבעת להמשיך בהליכי ביניים, אם לעניין מתן תשובות לשאלון וגילוי מסמכים, ואם לעניין הארכת מועד להגשת חוות דעת נוגדת. בהחלטתי מיום 17.12.12 חזרתי והבהרתי כי לנוכח העובדה שלא הוגשו בפניי בקשות בכתב במועד אותו קצבתי, לא אדרש לכך בהמשך. ועם זאת חזרתי והבהרתי שככל שלמקרא תצהירי העדויות הראשיות אשתכנע כי הייתה מידת התחמקות מצד מי מבעלי הדין לנוכח הנתונים שבפניי, יכול שהדבר יעמוד במאזן שיקוליי.

8. הונחו בפניי, איפוא, תצהירי עדויות ראשיות. מטעם התובע הוגש תצהירו-שלו וכן תצהירו של אחיו, מר אחמד נאג'י טאהא. מטעם הנתבעת הוגשו תצהיריהם של רו"ח יעקב גינזבורג (להלן – "גינזבורג"), חשב הנתבעת, רו"ח אשרף עילבוני (להלן – "עילבוני"), עוזר חשב הנתבעת, מר פואד כמאל (להלן – "כמאל"), קב"ט הנתבעת וגב' לידיה ג'רייס (להלן – "ג'רייס"), המזכירה הראשית של מנהל הנתבעת. מכלול התצהירים היה משופע בנספחים לרוב.

9. בסופה של דרך, וכאשר התייצבו ב"כ הצדדים לישיבת הוכחות ראשונה, הם הסכימו להצעת בית המשפט "על פיה יינתן פסק דין מנומק בדרך הרגילה על יסוד החומר שבתיק והגשת סיכומי טענות" (פרוטוקול מ- 8.12.13). אכן הסכמה זו הושגה לאחר שהובהר כי "אין בדעתי להיענות לבקשת ב"כ התובע מיום 3.12.13 לצירוף תצהיר נוסף". משמע, בנתון לכך, בדעתי להידרש לכל הכלול בגדרו של "החומר שבתיק", עובר להסכמה האמורה, וממילא לא להידרש לכל "חומר" נוסף, ככל שהתיימרו ב"כ הצדדים, כמבואר, להתייחס אליו בגדר סיכום טענותיהם.

10. ומשכך אדון ואכריע בסוגיות הצריכות לפנים לצורך הכרעתי.

לתוקפו של החוזה ולתניית האופציה

11. ב"כ התובע טוען נגד תוקפו של "החוזה להפעלת וניהול מזנון" מיום 1.11.09, שצורף לתצהירי הצדדים (להלן – "החוזה"), עליו נסמכת הנתבעת. מנגד סבור ב"כ התובע כי יש ליתן תוקף לטיוטה שקדמה לו (להלן – "הטיוטה"), מיום 15.10.09, אשר נחתמה על ידו. לשיטת התובע הוא הוטעה לחתום על החוזה, שלשיטתו לא היה לו ספק שהוא זהה לטיוטה "על אף שזה היה שונה במילה או שתיים, ושינוי מזערי כזה מעולם לא הובא לידיעתי" (סעיף 5 לתצהירו).

לגוף העניין מרכז התובע טענתו לעניין שינוי ניסוחו של סעיף 3.2 לטיוטה. בעוד שבטיוטה הותנתה אופציה על פיה "כל עוד אין הוראה מפורשת מהמכללה, הקבלן רשאי להאריך את החוזה באופן אוטומטי לתקופה של 12 בכל פעם", הרי בסעיף 3.2 לחוזה הותנה כי "הקבלן רשאי להאריך את החוזה בהסכמת המכללה ובכתב מראש, את משך ההסכם לעוד שנתיים מעבר לחוזה, ל-12 חודשים בכל פעם (כל אחת מהתקופות הנוספות תיקרא להלן: 'התקופה הנוספת') ובהודעה בכתב".

12. ככל שעסקינן בטענת ההטעיה הרי היא נדחית מכל וכל (הגם שלעניינה נסמך ב"כ הנתבעת על פסק הדין ב-ע"א 5349/97 זוסמן נ' טייב, פ"ד נד(2) 494, שאין לו כל קשר למסכת ההטעיה כנטען בסיכומיו). כך, לנוכח סתמיותה של הטענה שאינה נוקבת בכל גורם ספציפי, הנושא באחריות ל"הטעיה" האמורה, ובעיקר לנוכח העובדה שלא נמסרה כל טענה או ראיה על אודות יומרתו של התובע לבטל את החוזה, משום ההטעיה הנטענת, משעה שהתחוורה לו עובדת ההטעיה האמורה.

13. ואולם ככל שעסקינן במהותה של הטענה דומה שהדין עם התובע. התובע טוען כי נוסח תניית האופציה, המכפיפה עצמה, כאמור, ל"הסכמת המכללה ובכתב מראש", מעקרת את תניית האופציה מכל תוקף. שהרי פרופ' שלו, בספרה דיני חוזים – החלק הכללי, מבארת ש"ביסוד חוזה האופציה מונחת איפוא יכולת בחירה של בעל האופציה בין ההתקשרות לבין אי-התקשרות בעסקה העיקרית נושא האופציה... אשר משתכלל אם, ורק אם, האופציה ממומשת. בעל האופציה יכול לבחור שלא לממש אותה ובמקרה זה לא נוצרת בין הצדדים העסקה העיקרית" (עמ' 196).

משמע, לנוכח העובדה שהחוזה מתיימר להגדיר שהתובע הוא "בעל האופציה", לא ניתן, דרך עקרון, לעקר את "יכולת הבחירה" שלו, על ידי בעל חוזהו. מכאן כי ככל שהייתי נדרש לפרשנותה של תניית האופציה הייתי מפרש אותה, כשיטת התובע, וכמבואר בספרה הנ"ל של שלו.

14. ואולם, כפי שיבואר להלן, הכרעתי זו אינה מושיעה לתובע כל עיקר, לנוכח הדיון במכלול הסוגיות הנוספות להלן.

לעניינו של המכרז

15. אין עוררין כי במהלך תוקפו של החוזה פרסמה הנתבעת מכרז שפתח לתחרות את המשך הפעלת המזנון למי שיזכה בין המציעים בעקבות אותו מכרז. בלב התנהלותו הנפסדת של התובע, אשר תעבור כחוט השני לעניין מאזן שיקוליי, הרי בתחילת הדרך הסתיר התובע מבית המשפט, הן את עצם קיומו של המכרז ובעיקר את העובדה שהוא נטל חלק והתחרה במכרז זה. כזכור, רק בעקבות דרישה מפורשת שלי משהונחה בפניי במעמד צד אחד הבקשה לצו מניעה זמני, עיינתי במכתבה של הנתבעת לתובע מיום 26.9.10. אכן ממכתב זה למדתי שהתקיים מכרז להפעלת המזנון שזכה בו מי שזכה, ומשום כך נדרש התובע לפנות את המזנון. גם במכתב זה לא התוודעתי לעובדה נוספת, על פיה התובע עצמו נטל חלק והתחרה במכרז זה, והפסיד בתחרות.

16. ואכן, ממכלול המסמכים שבפניי אני למד שהתובע ידע על המכרז האמור. השתתפו בו חמישה מציעים. ביום 27.6.10 ליווה התובע את הצעתו במכתב לוואי לנתבעת. הוא ציין, בין השאר, כי "אני מזה שנתיים מפעיל את המזנון במכללה לפי שביעות רצונכם ועל פי בקשתכם, כאשר במהלך עבודתי אצלכם לא היו תלונות כלשהם, והנני עומד בכל הבקשות והדרישות שלכם". ועוד הציע התובע הצעת הטבה בגדר הצעתו, על פיה הוא יתרום לוועד הסטודנטים "מדי שנה אירוח וכיבוד באירועים של הסטודנטים".

ביום 27.6.10 התקיימה ישיבה של גורמי הנתבעת, במעמד המציעים המתחרים ובהם התובע. לנגד עיניהם הוצגו ההצעות השונות. ברי שכדי ליטול חלק במכרז שילם התובע דמי השתתפות והפקיד ערבות בנקאית, אף אישורים שונים. כאמור זכה במכרז אחד המתחרים (להלן – "הזכיין הזוכה"). בעקבות זאת הוחזרה לתובע, כמוהו כליתר המתחרים המפסידים, הערבות הבנקאית.

ועוד: דומה שאין עוררין שבהמשך הדרך התקיימה פגישה בין התובע לבין הזכיין הזוכה. הדבר נלמד מתצהירו של התובע המציין שהוא הבהיר לזכיין הזוכה על אודות ההשקעות שהשקיע ברבות השנים. מתצהירו של גינזבורג נלמדת גרסה מפורטת יותר. על פיה ביום 22.9.10 התקיימה פגישה בה השתתף הוא עצמו, הזכיין הזוכה, התובע והיועץ המשפטי של הנתבעת, עו"ד קסום עבד (להלן – "עו"ד קסום"), במשרדו של עו"ד קסום באעבלין. בפגישה זו הבהיר הזכיין הזוכה כי הוא אינו מעוניין לרכוש ציוד כלשהו מן התובע.

17. אכן, רק לנוכח העובדה שמכלול הנתונים האמורים הונחו בפניי, בגדר תשובת הנתבעת לבקשת התובע לצו מניעה זמני, נאלץ היה התובע, בגדר כתב התביעה המתוקן, ליתן לראשונה את גרסתו לעניינו של מכרז זה. ואכן, הן בגדר כתב התביעה המתוקן והן בגדר תצהירו, הוא ציין שעו"ד קסום, המשמש יועץ משפטי של הנתבעת, הוא בן דודתו וכן אף פרקליטו-שלו. הוא ציין שהוא קיבל ידיעה על אודות המכרז ימים ספורים לפני המועד האחרון להגשת הצעות, ובאקראי. ועוד הוא הטיח בעו"ד קסום כי הגם שהתעקש שהמכרז נוגד את תנאי החוזה מכוחו הוא זכאי למימוש אופציה, הנה שידל אותו עו"ד קסום "להגיש את מועמדותי למכרז בהנחה כי 'יהיה בסדר'!!!" (סעיף 8 לתצהירו).

18. גינזבורג, בתצהירו, מציין שעוד באמצע חודש מאי 2010 נמסר לתובע, הן על ידו הן על ידי עילבוני, עו"ד קסום וכמאל, על אודות כוונת הנתבעת להוציא מכרז. גרסה זו נתמכת על ידי תצהיריהם של עילבוני וכמאל. כמו כן נטען שהתובע נטל חלק בסיור קבלנים ביום 13.6.10, כאשר משתתפי הסיור שוחחו עמו ארוכות על היקף המכירות במזנון, לנוכח העובדה שהוא הפעילו במשך שנים. כל אלו מצביעים על כך שלא נודע לתובע על המכרז, רק באקראי וברגע האחרון.

אין בדעתי, מטעמי זהירות, לסמוך מסקנותיי על נתון זה. יכול שהיה שונה מאזן שיקוליי אילו הייתי מתוודע למסמכי המכרז מכוחם תנאי להשתתפות במכרז היא השתתפות בסיור זה, או אילו הייתי מתוודע לפרוטוקול אודות הסיור האמור. מנגד, העובדה שרכישת מסמכי המכרז על ידי התובע נעשתה ביום 24.6.10, כנטען על ידי גינזבורג עצמו, יכולה לתמוך בטענת התובע אודות כך שהוא התוודע לקיומו של המכרז רק ביום זה, או בסמוך מאוד לכך.

לכך חוברת העובדה שעו"ד קסום, הגם שהוא מוזכר בסוגיות עובדתיות שונות במסכת שבפניי, לא טרח להמציא תצהיר עדות ראשית מטעמו. העובדה שכתוצאה מכך, סביר להניח, הוא אמור היה להתפטר מייצוגה של הנתבעת אינה מעלה ואינה מורידה לעניין מאזן שיקוליי. מכל מקום התבקש, למצער לעניין המסכת האמורה, שעו"ד קסום ימסור את התייחסותו לשידולו הנטען של התובע ליטול חלק במכרז האמור, על יסוד הטענה ש"יהיה בסדר".

19. וחרף כל אלו אין בכך כדי לשנות מאזן שיקוליי.

שהרי אין בפניי בדל-ראיה המצביעה על כך שהיה מדובר, כנטען בהכרח, ב"מכרז תפור" הנגוע בשחיתות מטעם הנתבעת. הליכי המכרז, כך נחזים פני הדברים, נעשו בשקיפות לנגד עיניהם של המתחרים, לרבות התובע עצמו. תוצאות המכרז התבררו ב- 27.6.10, ולמירב ביום 4.7.10 משמע היו ידועים לתובע זה מכבר. חרף כל אלו לא נקט התובע בכל צעד. בוודאי לא לפני המכרז, שהרי הוא השתתף בו, ואף לא לאחר המכרז, אלא בשיהוי עצום של כשלושה חודשים.

20. והרי הדברים מדברים בעד עצמם. ככל שהתובע אכן היה דבק בטענתו שהנתבעת מנועה בכלל מלקיים מכרז, לנוכח התחייבותה הנטענת ליתן לו אופציה, אמור היה התובע לא רק שלא להשתתף במכרז, אלא לנקוט בצעדים משפטיים על מנת למנוע את עצם קיומו. משעה שהתובע נטל חלק במכרז הנ"ל, כעולה מפורשות מהשתתפותו ואף ממכתבו, הוא מנוע מלהתכחש לתוקפו של המכרז ולמתחייב ממנו. ולא מן הנמנע, אף אילו התובע היה זוכה במכרז, כי מכל מקום היה נכרת בינו לבין הנתבעת חוזה אחר, שיכול להיות אף שונה מן החוזה שבפניי, כפי שמן הסתם הותנה במסמכי המכרז, שכאמור לא הונחו בפניי.

21. ועוד: ככל שעו"ד קסום הבהיר לתובע, כנטען, ש"יהיה בסדר", אין בכך כדי לחייב את הנתבעת, המוחזקת כמי שנוהגת כדת וכדין, אלא אם יוכח במפורש אחרת. מכאן, למירב, עניין הוא להליכים שהיה נוקט התובע כנגד עו"ד קסום, הגם הבעייתיות הטמונה בהם. שהרי התובע אמור היה להודות שהוא הסכים להיות שותף לקנוניה נטענת מושחתת זו, בה הוא יזכה ב"מכרז תפור", אך לכבודו.

22. וחרף כל אלו עדיין יכול שפתח של הצלה יעמוד לזכות התובע, משעה שלא הונחה בפניי כל ראיה להנחת דעתי לגבי מועד תחילת ההתקשרות עם הזכיין הזוכה. משמע, עדיין שומה עליי לבחון האם, ולוּ בנתון לתוקפו של המכרז, הרי תחילת ההתקשרות מכוחו אמורה הייתה לעלות בקנה אחד עם המותנה בחוזה. והרי מכוחו של זה תקופת תוקפו של החוזה, בהתעלם מסוגיית האופציה, הייתה לשנה אחת, דהיינו עד 31.10.10. עניין זה מוליך לסוגיות אחרות לעניין יישומו של החוזה, ועל כך להלן.

תניית הביטול המוסכם ומכתבי הנתבעת

23. אין עוררין, כך מסכימים שני ב"כ הצדדים, כי מכוח סעיף 3.3 לחוזה "מוסכם ומוצהר בזה במפורש, כי כל אחד מהצדדים יהא רשאי להביא הסכם זה לכלל סיום, בתוך כל 12 חודשים בתקופה הנ"ל ובתנאי כי יודיע על כוונתו זו למשנהו, בכתב, לפחות 60 יום לפני תום 12 חודשי ההרשאה שבתקופה הנ"ל ובלבד שסיום ההסכם יתבצע בחופשת הקיץ על פי סיכום מוקדם".

24. ואכן, לבד מטענת מצהירי הנתבעת כי נמסרו לתובע הודעות בעל-פה, שמטעמי זהירות אין בדעתי לסמוך עליהן, הנה נטען על ידי הנתבעת כי קיבל התובע, באופן ידני, מכתב מיום 15.8.10, בו נרשם כי "לאור תוצאות המכרז הפומבי להפעלת המזנון בשטח המכללה וזכיית קבלן אחר במכרז, אנו מבקשים בזאת לפנות את המזנון והציוד שבבעלותך משטח המכללה עד ליום 19 באוגוסט 2010".

בהמשך, וכאמור על כך אין עוררין, קיבל התובע את המכתב השני מיום 26.9.10, בו צויין ש"בהמשך להודעתנו מיום 15 באוגוסט 2010, אשר נמסרה לך אישית על ידי קצין הביטחון של המכללה... אנו מבקשים בזאת לפנות את המזנון והציוד שבבעלותך עד ליום 27.9.10 שעה 16:00. הודעתנו זו היא בהמשך לפנייתנו בכתב כאמור לעיל ובהמשך להבהרות ולשיחות שנוהלו איתך על ידי היועץ המשפטי ועל ידי. למותר לציין את הנזק שנגרם למכללה כתוצאה מכך שהקבלן הזוכה אינו יכול להיכנס ולהיערך להפעלת המזנון".

בתגובה לכך נמסר מכתבו של ב"כ התובע מיום 27.9.10. בגדרו הוכחשה בעיקר הטענה "בדבר מסירת הודעה מיום 15.8.10 כאשר זו מעולם לא השיגה את ידי מרשנו ולא הומצאה לידיו, ואם בכלל ישנה הודעה כזו, ואיני אומר כן, אז זו מעולם לא הובאה לידיעת מרשנו". וכמו כן הוכחשה הטענה לפיה "קדמו בעבר פניות בכתב למרשנו וגם שיחות למיניהם בין מרשינו לבין היועץ המשפטי ואחרים הינם דברים ריקים מכל תוכן בעודם חסרי כל שחר ומשוללים כל יסוד". ובעיקר, מטרת המכתב הייתה "להודיע לכם בזאת על רצונו (של התובע – ש.ל.) לממש את זכות האופציה העומדת לרשותו ולהאריך בזאת את תקופת השכירות של המושכר במכללה (בגט הכפר) וזאת בהתאם לסעיף 3.2 לחוזה השכירות".

על כך נענה ב"כ התובע על ידי גינזבורג במכתבו מיום 28.9.10. בגדרו נטען שהתובע הרי "התמודד במכרז... ומעולם לא השיג או טען כנגד תוצאת המכרז". וכן, שלא זו בלבד ש"זכות החידוש המצויינת במכתבך שבסימוכין מותנית בהסכמת המכללה" – וכאמור כבר קבעתי שלכאורה טענה זו אינה מקובלת עליי – אלא "נהפוך הוא, נמסר למרשך כי המכללה אינה מעוניינת לחדש ההסכם ולכן פרסמה מכרז להשכרת המזנון, אשר בו השתתף מרשך" – וכאמור בדעתי לקבוע שטענה זו מקובלת-גם-מקובלת עליי.

25. ועל שום מה מבקש התובע להתכחש לקבלת המכתב מיום 15.8.10? כך, משום המותנה בסעיף 15 לחוזה. סעיף 15 לחוזה מגדיר את זכות הסעד העצמי. והרי מכוחו הותנה כי "עם תום תקופת תוקפה של ההרשאה על פי הסכם זה, או, עם ביטולה או עם סיומה בכל דרך אחרת, יהא הקבלן חייב לצאת מן האתר, לרבות כל הציוד והכלים השייכים לו ולהחזיר את האתר לידי המכללה". שהרי אחרת תהיה רשאית הנתבעת, כמוגדר שם, לנקוט בדרך של סעד עצמי.

ולכן, כך מבאר ב"כ התובע בסיכום טענותיו, לנוכח העובדה שהסכם ההרשאה הוא לשנה, דהיינו עד 31.10.10, לא מתקיימים התנאים של תום תקופת ההרשאה. וככל שעסקינן ב"ביטולה" או ב"סיומה", הרי בהתאם לסעיף 3.3 לחוזה הותנה כי ההודעה חייבת להימסר "לפחות 60 יום לפני תום 12 חודשי ההרשאה". ומכאן, ככל שהתובע קיבל רק את ההודעה ביום 27.9.10, אך לא ביום 15.8.10, לא עמדה ההודעה במגבלת 60 הימים המינימליים הנ"ל. משמע, שומה עליי להכריע, עובדתית, האם התובע קיבל את המכתב מיום 15.8.10, אם לאו.

26. לא זו בלבד שהתובע מציין שהוא לא קיבל את המכתב האמור, הוא אף מבהיר כי בתקופה האמורה של מחצית אוגוסט הוא סעד את אחיו בחוליו הקשה, והוא אף מצביע על כך שביום 17.8.10 הוא נפטר. משום כך, כך טענתו הנסמכת על רשומות מוסדיות שצורפו ביום 1.12.13 לאחר שהושלמה החלפת תצהירי העדויות הראשיות, לא סביר שבאותה עת, כשראשו לא היה פנוי לעסקיו ולכגון דא, הוא קיבל את המכתב מיום 15.8.10, באופן שיסודו של מכתב זה הוא ב"פיברוק".

27. בחנתי הטענה האמורה ובדעתי לדחותה. ולא זו בלבד אלא שמכלול הנסיבות האמורות, משווה נופך של אמינות דווקא לגרסת הנתבעת.

שהרי גינזבורג, בתצהירו, מציין שהוא הסמיך את כמאל, הקב"ט, למסור לתובע את המכתב מיום 15.8.10. ואילו כמאל, בתצהירו, מציין כי "ביום 15.8.10 לא הגיע התובע למכללה וזאת מסיבות אישיות שהיו תלויות בתובע, ולאחר ימים ספורים הגיע התובע ... למכללה ומסרתי לידו את מכתבו של החשב" (סעיף 11). והרי שעה שכמאל מסר תצהירו זה, לא שזפו עיניו את הרשומות המוסדיות האמורות, הגם שהתבקש שהתובע יצרף אותן, בגדר תצהיר עדותו, על מנת לאפשר לנתבעת להתייחס אליהן.

משמע, עתה ברורים פני הדברים. משום שביום 15.8.10 לא הגיע התובע למכללה "וזאת מסיבות אישיות", ועתה נהיר שהן נעוצות במצבו הרפואי הקשה של אחיו שלימים נפטר, לא עלה בידי כמאל למסור את המכתב האמור, אלא "לאחר ימים ספורים". פשיטא לאחר שמן הסתם קם התובע מאבלו על מות אחיו ושב למכללה. ונהפוך הוא: אילו כמאל היה מתיימר לטעון כי הוא השכיל למסור לתובע את המכתב ביום 15.8.10, מן הסתם היה שונה מאזן שיקוליי.

לעניינה של המסכת העובדתית בחודשי יולי עד ספטמבר 2010

28. שני ב"כ הצדדים מאוחדים בדעתם שהתובע לא שילם דמי שכירות מאז 15.7.10. ואולם כל אחד מהם גוזר מכך תובנה אחרת. לשיטת התובע הדבר הוא פועל יוצא של פרקטיקה שנכבשה לאורך כל השנים. והרי בתקופה האמורה נמצאת המכללה בפגרת הקיץ. אכן היא אינה שובתת ממלאכתה. שהרי בתקופה זו מתקיימות בחינות, נרשמים סטודנטים, מתקיימים קורסי קיץ ומסיבות סוף שנה. ואולם לנוכח העובדה שהפעילות, בהכרח, פוחתת הוסכם שהתובע לא משלם דמי שכירות בתקופה זו.

ב"כ הנתבעת חולק על כך. לטעמו אי תשלום דמי השכירות הוא פועל יוצא מהכרתו של התובע, אף השלמתו, כי בעקבות תוצאות המכרז לא יחזור ויפעל המזנון. ושמא יש בכך הפרת חוזה נוספת המצדיקה את ביטולו.

כשלעצמי סבור הייתי שאין לי צורך להכריע במחלוקת זו שלטעמי אינה מעלה ואינה מורידה ממאזן שיקוליי, לנוכח נתונים אחרים הניצבים לנגד עיניי.

29. וכך, משעה שקבעתי מעלה שהתובע קיבל את מכתב הנתבעת מיום 15.8.10, הרי מכלול התנהלותו מעצים את מסקנותיי לחובתו. שהרי הוא מעצים את מידת השיהוי המפליגה של התובע שלא נקט בצעדים משפטיים גם בעקבות ההפסד שלו במכרז, ובעיקר לאחר שקיבל הודעת פינוי נחרצת זו. מכאן שעליי להסיק שהתובע ביקש לצמצם את נזקיו ומשום כך בא בדברים עם הזכיין הזוכה, שמא ירכוש ממנו חלק מן הציוד. נתון זה משווה מימד של אמינות לגרסה אודות המפגש שהיה ביום 22.9.10. או-אז, כמדומה, הבין התובע סופית שלא זו בלבד שהוא מאבד את עסקו, אף הדבר נעשה מבלי שהזכיין הזוכה מסכים לרכוש ממנו, ולו חלק מן הציוד שרכש. מכלול נתונים אלו אף צובע באור חיובי את התנהלותה של הנתבעת שנהגה, כך מסתמן, באורך רוח ובסבלנות כלפי התובע, שמא לנוכח העבודה המשותפת עמו במשך שנים.

בעניין העדר תצהירו של עו"ד קסום

30. כאמור, לכל אורך הדרך לא מתייצב עו"ד קסום למסור את גרסתו, לעניין נדבכים עובדתיים שונים במסכת שבפניי. כתוצאה מכך כאשר טוען גינזבורג, למשל, כי השינוי בתניית האופציה הובהר לתובע כאשר הוא "נקרא .... למשרדו של היועץ המשפטי והוסבר לו את מהות השינוי" (סעיף 12 לתצהירו), ובהעדר תצהירו של עו"ד קסום, עסקינן בעדות שמיעה. וכך, כפי שעוד יבואר, כאשר עילבוני מציין שלעניין יישום צו המניעה הזמני "עו"ד קסום מסר לי כי הודיע לתובע כי החלטת כב' בית המשפט אינה בגדר צו מניעה וכי עליו להמציא כתב תביעה יחד עם אישור הפקדת הפיקדון" (סעיף 8 לתצהירו), שוב עסקינן בעדות שמיעה, בהעדר תצהירו של עו"ד קסום. וכך, כאמור, לעניין העדר התייחסותו של עו"ד קסום לשידולו הנטען של התובע להשתתף במכרז.

31. וחרף כל אלו, אף חרף הרושם העגום המתעורר בעניין זה, אין בהעדר תצהירו של עו"ד קסום לשנות ממאזן שיקוליי. ככל שעסקינן בתניית הפיצוי, כבר הכרעתי כאשר הכרעתי, בעניין פרשנות התנאי ובעניין מחדלי התובע להביא תשתית עובדתית לעניינה של ההטעיה. וככל שעסקינן בפרשת צו המניעה הזמני, שתידון בהמשך, הרי המסמכים שבפניי ממילא דוברים בפני עצמם. ככל שעסקינן ביתר הסוגיות, בהן נטל חלק עו"ד קסום, יכולני להסתמך על עדויות ישירות של גינזבורג, עילבוני וכמאל.

32. הוטח בעו"ד קסום כי הוא היה נגוע בניגוד אינטרסים לנוכח העובדה שהוא שימש אף כעורך דינו הפרטי של התובע, בצד ייצוגו את הנתבעת. הגם שהטענה האמורה הוכחשה במפורש בכתב ההגנה, הנה בפרשת ראיותיו של התובע לא הונחה בפניי, ולו שמץ ראיה, באשר לייצוגו הפרטי של התובע על ידי עו"ד קסום, בצד קרבת המשפחה שבין השניים, שמלכתחילה איננה מוכחשת.

לעניין צו המניעה הזמני

33. בתחילת הדברים ציינתי את שציינתי לעניין צו המניעה הזמני שניתן על ידי בתחילת הדרך. לעניינו אף קבעתי דיון במעמד הצדדים שאמור היה להתקיים ביום 7.10.10. כאמור, דיון זה הפך, אפקטיבית, למיותר לנוכח העובדה שהמזנון פונה, על דרך מימוש הסעד העצמי. ואולם לא למותר לציין כי בגדרו של דיון זה, כך הטעמתי, "ב"כ התובע לא הניח את דעתי לגבי הסוגיה החמורה על פיה הוא לא גילה לבית המשפט את העובדה המכריעה שהתובע השתתף במכרז הגם שמסר על קיומו של המכרז" (סעיף 1 להחלטה שם).

משמע, נהיר לי לחלוטין כי ככל שהייתי נדרש לצו המניעה הזמני, בהעדר מימוש הסעד העצמי, ממילא על יסוד הנתונים האמורים הייתי מבטלו בו-ביום. ואולם כל אלו אינם פוטרים מהכרעה לגוף טענת התובע כאשר בהחלטתי מיום 23.12.10 ציינתי ש"אין בדעתי להקל ראש בחומרת הטענות המוטחות כנגד הנתבעת, ככל שיימצא בהן ממש" (סעיף 5). מכאן שככל שאשתכנע שעובר למימוש הסעד העצמי הופר צו המניעה הזמני, ולוּ על יסוד האפשרות שהיה עומד בתוקפו רק ימים ספורים, אשקול בכובד ראש מתן סעד כספי המתחייב כתוצאה מכך.

דא עקא, בחינת הנתונים האמורים מצביעה שהדין עם הנתבעת.

34. כזכור, בהחלטתי מיום 28.9.10 הוריתי כי לאחר שהצו ייכנס לתוקפו, ככל שכך יקרה, על ב"כ המבקש "להמציא במסירה אישית למשיבה כל כתבי בי-דין, לרבות החלטתי זו, לא יאוחר מיום 3.10.10 שעה 11:00 ולהמציא לתיק בית המשפט אישור מסירה המעיד על כך" (סעיף 4). משמע, על ב"כ התובע היה לא רק לדווח על קיומו של ההליך אלא לבצע הליך של המצאה. המצאה זו הייתה צריכה להיות של "כל כתבי בי-דין", דהיינו לא רק החלטתי האמורה אלא כל המתחייב ממנה, דהיינו גם כתב התביעה המתוקן וראיה על ביצוע תשלום הערובה.

35. למקרא תצהיר עדותו של התובע עולה כי מכלול ההתפתחויות לעניין המצאת צו המניעה הזמני נפקד ממנו. ואולם התובע הפנה לתצהירו לעניין הבקשה שהוגשה בנושא ביזיון בית משפט. עיינתי בה ועולה הימנה כי ביום 29.9.10 שיגר ב"כ התובע מכתב לנתבעת בו הוא הודיע כי ניתן צו מניעה זמני. הוא ציין את מספרו של התיק האזרחי. והוא ציין כי הודעה כאמור נמסרה אף לפקידות הנתבעת, ובהן ג'רייס. ברי שבכך לא סגי. המצג המפורט בעניין זה הומצא בתצהיר תגובה מיום 12.10.10 של ג'רייס ולא זכה לכל מענה, שהתבקש בגדר תצהיר העדות הראשית.

36. והרי מתצהיר זה מסתבר שביום 29.9.10 שיגר עו"ד קסום לב"כ התובע מכתב בו הוא ציין שהוא עיין בתיק בית המשפט ולא ראה כל החלטה אשר מונעת את הפינוי. הוא דרש להמציא כל כתבי בי-דין ונתן הזדמנות הוגנת לב"כ התובע לעשות כן.

בהמשך לכך שוכנעתי, לאור מכלול תצהירי העדויות הראשיות מטעם הנתבעת, כי אף ביום הפינוי, הגם מחאותיו של התובע והזמנת המשטרה למקום, לא זכה ב"כ הנתבעת לקבל מכלול כתבי בי-דין ואלו הומצאו לראשונה לנתבעת ביום 3.10.10, דהיינו לאחר שהפינוי בוצע.

37. אכן נהיר לי שהנתבעת ידעה על כך שהתובע נקט נגדה בהליכים משפטיים. לא הייתה לה כל ידיעה מבוררת אודות כך אם תנאי החלטת בית המשפט מולאו, אם לאו. היא אף לא נקטה בהליך של "מחטף". שהרי הגם שההחלטה ניתנה ביום 28.9.10, והתנאים בגינה מולאו לכאורה ב- 29.9.10, הנה לא ביקשה הנתבעת להקדים את ביצוע הפינוי לפני ה- 1.10.10. שומה היה על ב"כ התובע, בחריצות, למלא אחר החלטתי ככתבה וכלשונה. טענתו של ב"כ התובע על פיה הנתבעת אמורה הייתה לטרוח ולעיין שנית בתיק בית המשפט, היא חסרת שחר בנסיבות. עד אשר ב"כ התובע בא בטענות אל חברו יפשפש במעשיו וינסה להצדיק את מחדליו-שלו. אכן אילו ב"כ התובע היה פועל, באורח ברור ומושלם, בהתאם להחלטתי מן הסתם הפינוי לא היה מתבצע, מתי שהתבצע.

38. הונחו בפניי אסמכתאות לעניין העדפת בית המשפט העליון את "כלל ההמצאה" על "כלל הידיעה". לטעמי לא ניתן לדבר בנדוננו אף על "כלל הידיעה". שהרי לא הוכח לי, להנחת הדעת, כי הייתה לנתבעת ידיעה מושלמת ומובהקת אודות כך שתנאי החלטתי מיום 28.9.10 התקיימו. מנגד, ובנסיבות לא ברורות, לא מולאה החלטתי לעניין המצאת מכלול כתבי בי-דין. לפיכך אף בעניין זה ידו של התובע על התחתונה.

39. כל אלו גוזרים את דחיית תביעת התובע. ואולם למקרה ששגיתי בשאלת החבות אדרש, הגם בקצרה, לשאלת גובה הנזק.

לשאלת גובה הנזק

40. התובע טען כי בעקבות הפינוי של המיטלטלין נגרמו לו נזקים בפריטים שונים העולים כדי 174,450 ₪, בהתאם לחוות דעת שמאי מטעמו. כאמור קצבתי לנתבעת פסק זמן להמציא חוות דעת נוגדת. חוות דעת נוגדת כאמור לא הונחה לנגד עיניי. אכן, באיחור ניכר, למדתי שלכאורה לטענת הנתבעת נקט התובע בהליכי סחבת בגדרם הוא לא נתן הזדמנות הוגנת למומחה הנתבעת להגיש את חוות דעתו. כפי שחזרתי והבהרתי אין בדעתי להידרש לכך כל עיקר. איש לא מנע מב"כ הנתבעת, במועד אותו קצבתי, להגיש בקשה לבית המשפט ולבקש סעד זה או אחר.

41. ומשכך בוודאי שאין בדעתי להידרש להשגות מהשגות שונות לעניין תוכנה של חוות הדעת. בין השאר נטען על ידי הנתבעת כי בעקבות הפינוי נערך פרוטוקול מפורט והליך הפינוי אף תועד בווידאו, שלא מצוי בתיק הנייר. לעניין זה אבהיר כי מצפה הייתי שהפרוטוקול האמור יימסר לתובע בזמן-אמת, שמא אף הווידאו. או-אז הייתי מצפה מן השמאי מטעם התובע שיתייחס אף לעניין זה, בגדר שיקוליו. משעה שנהיר לי שמסמכים אלו הומצאו לב"כ התובע, לאחר שכבר הונפקה חוות הדעת מטעמו, בוודאי שאין בדעתי לשקול עניין זה כל עיקר. בקשת ב"כ הנתבעת שעותרת שמעשה רוכל, אבדוק על פי סרט הווידאו והפרוטוקול האמור את העדר החפיפה בין הפריטים נשוא חוות הדעת לבין הפריטים שעולים למקרא סרט הווידאו והפרוטוקול, גובלת בעזות מצח. אין בדעתי לעשות כן, שעה שהנתבעת לא פעלה בדרך המלך ולא הגישה חוות דעת נוגדת במועד אותו קצבתי, אף לא מסרה את המסמכים האמורים לתובע, בזמן-אמת.

משמע, אילו הייתי נדרש לפריט זה הייתי מאשר אותו במלואו.

42. ועוד טען התובע לכך שנגרמו לו הפסדים ואובדנים לתקופה שמיום 17.10.10 עד 1.11.10 שלאור דוח חשבונאי עלו כדי 9,858 ₪. אף בעניין זה לא זכיתי לכל השגה של ממש. אף פריט זה הייתי מאשר במלואו, אילו אמור הייתי להידרש לבחינת סכום התביעה.

43. מנגד, עתר ב"כ התובע לפסוק פיצויים עונשיים. אין לי ספק, לנוכח פסיקתו החדישה של כב' השופט רובינשטיין ב-רע"א 9670/07 פלונית נ' פלונית (במאגרי "נבו"), כי הייתי נמנע מלעשות שימוש בסמכותי לפסוק פיצויים עונשיים. עמדתי על כך בפסק דיני ב-ת.א. (חי') 2797-12-08 גבריאל אדי נ' שלמה בן שבת (במאגרי "נבו"). ראיתי להבהיר שיש לפסוק פיצויים כאמור רק במקרים "חריגים שבחריגים". הראיתי שבפרשה שנדונה על ידי השופט רובינשטיין לא נפסקו פיצויים עונשיים הגם שהנתבע שם הורשע בפרשות קשות של מעשים מגונים במתלוננת קטינה. ואם בפרשות אלו לא נפסקו פיצויים עונשיים, קל וחומר שלא הייתי עושה כן במסכת שבפניי, גם לו ידו של התובע הייתה על העליונה.

44. ועוד עתר ב"כ התובע, באורח סתמי לחלוטין, לפיצוי עתידי בסך 200,000 ₪ עבור הפסדים צפויים בגין אובדן תקופת האופציה. כגודל הסכום היומרני האמור, כך הייתה אפסות הראיות לביסוסו של סכום זה, אם על יסוד חוות דעת חשבונאית, ואם על יסוד מסמכים חשבונאיים אמינים להוכחתו של פריט זה.

45. ואולם, כאמור, משעה שבשאלת החבות ידו של התובע על התחתונה, בדעתי לדחות את התביעה.

סוף דבר

46. לפיכך הנני דוחה את התביעה. הנני מחייב את התובע לשלם לנתבעת שכ"ט עו"ד בסך 12,000 ₪ בצירוף ריבית והפרשי הצמדה כדין מהיום ועד מועד התשלום המלא בפועל. כאמור בהחלטתי מיום 23.12.12 הנני מוסיף ומחייב את התובע לשלם לנתבעת הוצאות הבקשה בסך 4,000 ₪ בצירוף ריבית והפרשי הצמדה כדין מיום 23.12.10 ועד מועד התשלום המלא בפועל. הסכומים האמורים ישולמו לידיו הנאמנות של ב"כ הנתבעת תוך 30 יום מיום המצאת פסק דיני זה.

47. המזכירות תמציא עותק מפסק דיני לב"כ הצדדים.

ניתן היום, כ"ג כסלו תשע"ה, 15 דצמבר 2014, בהעדר הצדדים.

_________________________

שלמה לבנוני, שופט

סגן נשיא