1. התובעת, ילידת 1961, נפגעה ביום 10.11.2004 בתאונת דרכים שארעה בהיותה נוסעת ברכבו של נתבע 1 (להלן התאונה). במועד האירוע בוטח רכב הנתבע על-ידי נתבעת 2 בביטוח חובה לפי פקודת ביטוח רכב מנועי.

2. המוסד לביטוח לאומי הכיר בתאונה כתאונת עבודה. לתובעת לא נקבעה נכות רפואית צמיתה בעטיה של התאונה אלא נכות זמנית בלבד.

3. בעלי-הדין באו לכלל הסכמה כי פסק-הדין ינתן לפי סעיף 4(ג) לחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, לאחר הגשת סיכומים בכתב.

4. נתתי דעתי לכתבי-הטענות, לתחשיבי הנזק ונספחיהם, כמו גם לטיעוני הצדדים בסיכומיהם. על-יסוד כל אלה, ומשהוסמכתי להכריע בהליך לפי סעיף 4(ג) לחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, אני פוסקת לתובעת סך של 10,000 ₪ לפיצוי נזקיה שנגרמו בתאונה. למען הסר ספק, מדובר בסכום שהתקבל לאחר הפחתת תגמולי מל"ל ששולמו לתובעת בגין התאונה. לסכום האמור יתווספו אגרת משפט ושכ"ט עו"ד לפי כללי לשכת עורכי הדין הרלוונטיים.

5. הסכום הפסוק ישולם לתובעת על-ידי נתבעת 2 תוך 30 יום מן המועד בו יומצא פסק-הדין שאם לא כן ישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום פסק-הדין ואילך עד יום התשלום.

המזכירות תמציא את פסק-הדין לצדדים.

ניתן היום, כ"ד אב תשע"ג, 31 יולי 2013, בהעדר הצדדים.