הנתבעת 2 מחזיקה במקרקעין המצויים במושב רווחה כברת רשות בהתאם לחוזה משבצת (חוזה משולש) אשר נחתם ביום 30.12.02.

לטענת התובע בכתב התביעה, הנתבע 1 הקים בית מגורים על חלקות ב'/ג' בהן לא ניתן לעשות שימוש למגורים, ללא קבלת הסכמת התובע ובניגוד להוראות הסכם המשבצת. המדובר במקרקעין המצויים בגוש 2954 חלקה 50 במושב רווחה.

לכתב התביעה צורף, כנספח ב', תשריט של המקרקעין ועליו סימון המקום בו בנה הנתבע 1 את בית המגורים. כן צורפו, כנספח ד', תצלומים של המקום.

לטענת התובע, פעולות הנתבעים מהוות הפרה של הסכם המשבצת וכן מהוות שימוש חורג במקרקעין.

לפיכך, התובע עתר למתן סעדים הכוללים צווים לפינוי והריסה של יחידת המגורים שנבנתה על ידי הנתבע 1 במקרקעין ואיסור שימוש במקרקעין לצרכים שאינם לחקלאות.

לטענת הנתבע 1 בכתב ההגנה, הוא מחזיק במקרקעין כבר רשות, מכוח הסכמת התובע במסגרת החוזה המשולש אשר מסרה המקרקעין למושב רווחה ומכוח החזקה מרובת שנים בנכס, שעה שניתן להורי הנתבע 1 אישור מפורש להחזיק ולהשתמש בנחלה.

הנתבע 1 הכחיש ביצוע הפרות של ההסכם המשולש וכן הכחיש הטענה כי מדובר בשימוש חורג.

הנתבעת 2 טענה בכתב ההגנה, כי לנוכח פניית הנתבע 1 אליה להקמת בית במרכז המושב הובהר לו כי יוכל לבנות בית מגורים במשק אימו, בכפוף לאישורי והיתרי הרשויות המוסמכות. הנתבעת 2 אף הודיעה כי לא תתנגד ליתן הסכמתה ולחתום על היתרי בניה שיגיש לה הנתבע 1.

הנתבעת 2 טוענת כי לא התירה לנתבע 1 להקים ביתו בחלקות חקלאיות ואם ייקבע כי הופר הסכם המשבצת הרי שהנתבע 1 בפעולותיו הוא שגרם להפרה.

הנתבעת 2 הודיעה, כי היא תמלא אחר כל פסק דין שיינתן בתיק.

מטעם התובע הוגש תצהיר עדות ראשית של מר בנימין כהן, מפקח במינהל, לו צורף הסכם המשבצת וכן דוחות פיקוח המלמדים על גילוי הקמתו של בית מגורים בחלקות ב'/ג' בהן לא ניתן לעשות שימוש שאינו חקלאי ללא הסכמת המינהל.

הנתבע 1 מסר בתצהיר העדות הראשית, כי מכוח היותו בנם של בעלי הזכויות בנחלה, ניתנה לו הסכמת המושב להקמת בית בקרקע.

הנתבע 1 מתאר מהלך הדברים אשר במסגרתו הוא התגורר בבית מקצועי במושב, אשר נהרס על ידי וועד המושב. לנוכח פנייתו לוועד המושב החדש, ניתן לו אישור כי הוא זכאי לקבל בית מקצועי חדש, ללא תשלום. נוכח פניות חוזרות לוועד המושב לגבי הקמת ביתו, המליץ לו וועד המושב לבנות את ביתו בחלקה ב' של ההורים מאחר ובכוונתם לעשות בהמשך הרחבה בשטח זה והוא הסכים לכך.

לגרסת הנתבע 1, הוא קיבל אישור וועד המושב, אשר גם סייע בהכנת השטח ובהתקנת חשמל ומים וסלילת שביל המשך מהמושב אל המקום. באותו מקום הוא הציב קרוואן למגורים.

לטענת הנתבע 1, המקרקעין הם חלק ממכלול המקרקעין של הרחבת מושב רווחה לבני המושב באמצעות פיתוח ושיווק מגרשים לבנייה.

מטעמה של הנתבעת 2 הוגש תצהיר עדות ראשית של מר שלום יפרח, יו"ר הוועד הממונה של המושב, אשר חזר בתצהירו על גרסת הנתבעת 2 כפי שהובאה בכתב ההגנה מטעמה.

בדיון שנערך בפניי העידו נציג התובע, מר בנימין כהן, הנתבע 1, מר יונה לוי (אשר שימש כיו"ר וועד המושב בעבר) ומר שלום יפרח.

לאחר שבחנתי את העדויות ואת הראיות שהוגשו ושקלתי טענות ב"כ הצדדים בסיכומיהם מצאתי שיש לקבל התביעה.

עדות נציג התובע לפיה מדובר במקרקעין אשר ייעודם חקלאי, לא נסתרה. מכל מקום, בהתאם לתנאי ההסכם המשולש (הסכם המשבצת) המקרקעין ניתנו לצרכי חקלאות ולצרכים המפורטים בהסכם בלבד. מכאן, שאין לנתבעים כל רשות מהתובע לעשות במקרקעין שימוש למגורים או שימוש אחר שאינו חקלאי.

הנתבע 1 הקים בחלקה ב' יחידת מגורים. הקמת יחידת המגורים והשימוש בה לצרכי מגורים נעשו ללא הסכמת התובע. פעולות אלו מנוגדות להוראות הסכם המשבצת אשר אוסרות בנייה ללא הסכמתו של התובע.

טענות הנתבע 1 נוגעות למערכת היחסים שבינו לבין הנתבעת 2. ספק רב אם אומנם ניתן לנתבע אישור מפורש על ידי הגורמים המוסמכים בנתבעת 2 להקים את יחידת המגורים במקום, שעה שנציג הנתבעת 2 טען כי בכל מקרה אישור כזה כפוף לקבלת אישור הרשויות השונות. עם זאת, פעילות הנתבע 1 אכן נעשתה בעידוד של הנתבעת 2 תוך מתן סיוע בפועל לנתבע 1 בהכנת התשתיות.

כך או כך, מערכת היחסים שבין הנתבעים אינה יכולה להשפיע על תוצאת ההליך. משנקבע, כי מדובר בבניה שנעשתה שלא בהסכמת התובע ובשימוש אשר מנוגד להסכם המשבצת, אין הנתבעת 2 מוסמכת כלל ליתן אישור לביצוע פעולות שלא קיבלו את אישור התובע ואשר מנוגדות להסכם המשבצת ואף אם ניתן על ידיה אישור כזה, אין בו כדי להעמיד לנתבע 1, הגנה מפני תביעת התובע.

על הנתבע למצות טענותיו במישור מערכת היחסים בינו לבין הנתבעת 2. מובן, כי טענות שיש בין הנתבעים, אינן יכולות להביא לאישור בנייה בלתי חוקית, שבוצעה בקרקע חקלאית, ללא היתר וללא הסכמת המינהל. כך גם יובהר, כי המינהל אינו חייב בכל התחייבות, אם ניתנה, על ידי הנתבעת 2, על דעתה בלבד ובחריגה בוטה מהוראות ההסכם המשולש (הסכם המשבצת). כך גם לא נמצא, כי הנתבע 1 היה רשאי להסתמך על מצגים של הנתבעת 1, כאילו אלו מחייבים את המינהל. הראיות מלמדות, כי מצגים אלו נותרו בגדר מערכת היחסים בין הנתבע 1 לנתבעת 2, בלבד.

הראיות שהוגשו מלמדות, כי התובע לא נתן מעולם הסכמתו או אישורו לבנייה שנעשתה במקום או לשימוש במקרקעין שאינם לצרכי חקלאות. משהתגלתה הבנייה, נשלחו לנתבע 1 התראות, מהן התעלם.

גם הטענה לפיה יש כוונה כלשהי לערוך הרחבה לבנייה במושב באותם מקרקעין, אינה רלבנטית ואינה מקימה הגנה. התובע לא אישר כל תכנית כאמור ולא נתן הסכמתו לתכנית כזו. ממילא, לא אושרה כל תכנית כאמור ולא הובאה כל ראיה ממשית לקידומה בפועל של תכנית כאמור. בנוסף, אין בכל תכנון עתידי (אפילו היה כזה) כדי להתיר שימוש בלתי חוקי וללא הרשאה מהמינהל.

יש לדחות טענת הנתבע 1 אשר מבקש להרחיב סמכויותיה של הנתבעת 2 במתן אישורים לשימושים בתחום המקרקעין. אף אם הנתבעת 2 מחזיקה במקרקעין מכוח חוזה המשבצת, הרי שהדבר נעשה בכפוף להוראות החוזה וכן בכפוף להוראות חוקי התכנון והבניה. הנתבעת 2 אינה מוסמכת לאשר בנייה שלא כדין וללא הסכמת התובע ואף אינה מוסמכת לאשר שימוש בקרקע חקלאית לצרכי מגורים, ללא היתר וללא הסכמת התובע.

לא מצאתי בראיות כל ביסוס לטענת הנתבע 1 כאילו התובע תרם במעשיו לכך שהנתבע 1 ראה בנתבעת 2 כבעלת סמכות ליתן לו רשות להקים את ביתו במקום. כל המגעים בין הנתבע 1 לנתבעת 2 לגבי בניית ביתו במקום נעשו ללא שיתוף התובע. משהתגלתה הבנייה נשלחו התראות והתובע מעולם לא פעל באופן המאפשר לנתבע 1 להבין כי ישנה הסכמה כלשהי למעשיו.

שאלת האיסור הכללי לבנייה בחלקות ב' אינה עומדת לדיון בהליך זה. די בכך שמדובר בבנייה אשר מחייבת קבלת אישור מוקדם של המינהל, שלא ניתן, והמינהל עומד על התנגדותו לבנייה ולשימוש לצרכי מגורים אשר נעשה בקרקע חקלאית.

נוכח הצורך בקיום דיון נפרד בתביעת הפינוי, הרי שניתן לתובע היתר לפיצול סעדים באופן המאפשר הגשת תביעה כספית נפרדת.

התביעה מתקבלת.

ניתנים בזאת הצווים הבאים:

1. על הנתבע 1 לפנות את יחידת המגורים שנבנתה במקרקעין המסומנים בנספח ב' לכתב התביעה.

2. ניתן בזאת צו להריסה ולסילוק של יחידת המגורים האמורה.

3. על הנתבעים להשיב המקרקעין לקדמותם באופן בו לא יימצאו בהם מבנים למגורים.

4. ניתן בזאת צו האוסר על הנתבעים לעשות במקרקעין כל שימוש שאינו לחקלאות בלבד.

הנתבע 1 יישא בתשלום הוצאות התובע בהליך זה. בנוסף, הנתבע 1 יישא בתשלום שכ"ט עו"ד של התובע בסך של 7,500 ₪.

בנסיבות העניין, שעה שהנתבעת 2 הודיעה בתחילת ההליך כי תכבד כל פסק דין אשר יינתן על ידי בית המשפט, אינני פוסק צו להוצאות נגד הנתבעת 2.

ניתן היום, י"ז ניסן תשע"ד, 17 אפריל 2014, בהעדר הצדדים.