1. התובע הגיש תביעה כספית על סך 130,024 ₪ לפיצוי בגין נזקי רכוש אשר נגרמו למכוניתו כתוצאה מתאונת דרכים אשר ארעה ביום 18.10.09 בצומת בכפר בענה (להלן: "התאונה").

2. התובע בעל רכב מסוג סובארו מספר רישוי 6882167. בעת התרחשותה של התאונה נהג במכונית מר תיתי מייסר להלן: "רכב התובע").

הנתבעת מס' 1 ברכב מסוג סקודה מספר רישוי 9083961 (להלן: "רכב הנתבעת").

הנתבעת מס' 2 מבטחת רכב הנתבעת , בבטוח צד ג', בעת התרחשות התאונה.

צד ג' הינה הרשות הקמומית אשר בתחום שיפוטה ארעה התאונה.

3. אין מחלוקת כי התאונה ארעה בצמות כאשר מכונית התובע הגיעה לצומת מימין לכיוון נסיעתה של מכונית הנתבעת. עוד יש לציין כי בכיוון נסיעתה של מכונית הנתבעת מצוי תמרור "תן זכות קדימה". יצויין כבר עתה כי על פיה תמונות שצורפו לתיק המשטרה, תמרור זה מכוסה ומוסתר, לכל הפחות חלקית, אם לא יותר מזה, על ידי צמחיה.

4. התאונה נחקרה על ידי משטרת ישראל. תיק החקירה הוגש לבית המשפט באמצעות תעודת עובד ציבור. הצדדים הגיעו לידי הסמכה דיונית שקיבלה תוקף של החלטה על פיה יוגשו סיוכמי טענות הצדדים בכתב, על סמך החומר הקיים בתיק בית המשפט, מבלי שהדבר יחשב כהסכמה לדיון על פי הוראות סעיף 79א'.

5. התובע טוען בסיכומי טענותיו כי בכל מקרה היה על הנתבעת לתת לו זכות קדימה שכן בין אם מוצב תמרור תן זכות קדימה" ובין אם לאו, בין אם נראה ובין אם לאו, הרי מכוניתו הגיעה לצומת מימן למכונית הנתבעת ועל כן היה על הנתבעת לתת לו זכות קדימה. לפיכך, נושאת הנתבעת באחריות להתרחשותה של התאונה.

6. דומה בעיני כי בשאלה מי אמור היה ליתן זכות קדימה אין למעשה כל מחלוקת. גם אם מתקבלת הטענה כי הצמחיה מנעה מן הנתבעת לראות את תמרו "תן זכות קדימה" , הרי שעל פי כללי התעבורה, תקנה 64(א)(1) לתקנות התעבורה, התשכ"א 1961-

"לא הוצב תמרור המורה על מתן זכות קדימה הצומת או על עצירה לפני הצומת בכיוון הנסיעה של נוהג הרכב, יחולו הוראות אלה:

(1) נתקרבו לצומת כמה כלי רכב מצדדים שונים יתן נוהג רכב את זכות הקדימה לכל רכב הבאים מימין;"

7. נמצא אם כן כי הנתבעת אמרוה הייתה ליתן זכות קדימה לנהג מכונית התובע. הביעה המתעוררת הינה כי על פי טענות הנתבעת, אשר מוצאות חיזוק בבדיקות בוחן התעבורה, אין בקו הצומת כל אפשרות לראות האם מגיע רכב מימין. סדוח בחון התנעוה בפרק המסקנות (סעיף 14) מסקנה 6 קובע הבוחן-

"בעת שרכב א' (מכונית הנתבעת) יצא מקו העצירה 2.8 מטר רק אז יכל הלבחין ברכב ב'"

כלומר, רק כאשר הייתה מכונית הנתבעת כבר בתוך הצומת יכלה להבחין כי מצד ימין מתקרבת מכונית התובע.

8. טוענות אם כן הנתבעות כי התאונה הייתה בלתי נמנעת שכן לא יכלה הנתבעת למנוע את התרחשותה. מבנה הצומת הינו כזה שרק כאשר היא כבר בצמות היא יכולה לראות כי מגיע רכב מימין. עוד טוענת הנתבתע כי מכונית התובע הגיעה במהירות מופרזת. הוא יכל לראות את מכוניתה נתבעת ולעצור.

לשיטת הנתבעת כעולה מסיכומי טענותיה וחקירתה במשטרה, היא גלשה לתוך הצומת כשהיא מתקדמת באיטיות והחלה לנסוע ממצב של עצירה מוחלטת. משנכנסה לצומת, אילו עצרה בצומת, הייתה מכונית התובע מתנגדת בה בעוצמה רבה אף יותר.

9. התובע שולל בטיעוניו כל אפשרות להטלת אחריות, אשם תורם על נהג מכונית התובע. שכן לשיטתו הנתבעת היא אשר נכנסה לצומת ראשונה, עם רכבה וחסמה את דרכה של מכוניתו. נהג מכונית התובע ניסה לחמוק ממכונית הנתבעת ללא הועיל. עוד מוסיף התובע וטוען כי נהג מכוניתו לא יכל לדעת כי הנתבעת תבחר להמשיך ולנסוע בתוך הצומת ולשהות בצומת למעלה מארבע שניות ובכך לחסום את דרכו.

10. בוחן התנועה במסקנותיו קובע כי מכוניתה נתבעת החסמה את דרכה של מכונית התובע (מסקנה (1)), כלומר מכוניתה נתבתע נכנסה לצומת לפני כניסת מכונית התובע. עוד הוא קובע, כמפורט לעיל, כי רק כאשר הייתה מכונית הנתבעת 2.8 מ' לתוך הצומת יכלה להבחין במכונית התובע (מסקנה (6)) באותו מצב היה לה שדה ראיה של 30 מ' (מסקנה (4)).

נובעת מכך לטעמי מספר מסקנות-

א. כמסקנתו של בוחן התנואה (מסקנה (7))-

"מכאן נובע שרכב א' (מכונית הנתבעת) בעת שנכנס לצומת רכב א' (צ"ל, על פי הגיונם של דברים, רכב ב'- מכונית התובע) יכול היה למנוע את התאונה מאחר שעבר מרחק של 30 מטר ב- 3.2 ש'."

כלומר, בעת שנכנסה הנתבעת עם מכוניתה לצומת יכל נהג מכונית התובע לראות את מכוניתה ולהספיק ולעצור, שכן נותרו לו עוד 4.32 שניות, ראה מסקנה (5) של הבוחן המחשבת את מרחק העצירה.

ב. נהג מכונית התובע טוען כי בחר שלא לעצור אלא לחמוק ולסטות לימין הדרך. לכאורה יכל להצליח בתוכניתו זו, אילו מכונית הנתבעת אכן הייתה עוצרת בנקודת ה- 2.8 מ'. שכן, על פי רוחב הכביש, כמתואר בתשריט שערך בוחן התנועה נותרו עוד 4 מטרים. פנוים. אולם, מכונית הנתבעת לא עצרה והמשיכה לתוך הצומת. כאמרו על פי עדותה במשטרה העריכה הנתבעת כי בכך מנעה תאונה קשה עוד יותר.

ג. אולם, על פי הממצאים, נהג מכונית התובע לא חמק ונצמד לימין הדרך, אלא המשיך בנסיעתו, ויכול וממש קרוב למכונית הנתעת סטה לימין. זאת נלמד מזוית המכוניות בתשריט הבוחן. זוית המוכנית התובע כפי שנמצאה לאחר התאונה אינה תואמת את כיון נסיעתו וברי כי התאונה גרמה לה לתזוזה. אולם ברור הוא גם כי לא הייתה צמודה לימין הדרך בעת התרחשותה של התאונה וזו ארעה כאשר המכונית מצויה פנימה יותר בתוך הצומת.

ד. עוד אציין לעניין אחריות נהג מכונית התובע כי תקנה 65 לתקנות התעבורה קובעת

"לא ייכנס נוהג רכב לצומת או למפגש מסילת ברזל, אלא אם ביכולתו לעבור ולהמשיך בנסיעתו ללא הפרעה, גם אם תמרור הכוונה (רמזור) מתיר כניסה לצומת, אולמפגש כאמור."

כלומרף, היה עליו הלעדיף עצירה על פני נסיון להתחמק כגרסתו. ולא כל שכן, כי על פי הממצאים לא ניסה להתחמק אלא ברגע האחרון.

ה. לעניין חבותה של הנתבעת יש לקבוע כי נושאת היא במירב האחריות. שכן, על פי מסקנות הבוחןף, כאשר הייתה היא בנקודה של 2.8 מ' בתוך הצומת, יכלה להבחין במכונית התובע מגיעה מימין. באותה נקודה עדין חבה היא במתן זכות קדימה ועל כן היה עליה להמנע מכניסה עמוק יותר לתוך הצומת. בכך הייתה מתירה לנהג מכוניתה תובע מרחב דיו על מנת לסטות ימינה ולנצל את ארבעת המטרים שנותרו בינה לבין הקיר.

11. לאור האמור לעיל מוצאת אני לנכון לחלק את האחריות הלתרחשותה של התאונה באופןה בא- 70% על הנתבעת ו-30% על נהג מכונית התובע.

12. בתיק זה הוגשה, כאמרו, הודעת צד ג' נגד הרשות המקומית. הנתבעות מגישות הדועת צד ג' טוענות כי טיפול המועצה המקומית בשיח אשר הסתיר את התמרור היה מסייע רבות למניעת התאונה שכן היה משמש כתמרור אזהרה במיחוד לנהגים אשר אינם מכירים את הצומת ואת הסכנות שבה. עדו מציינות הנתבעות כי יכולים לתקין במקום מראות אשר יכלו לסייע רבות. בכל מקרה טוענות הנתבעות הרי שהמועצה המקומית אל עשתה את המינימוםה דנרש על מנת להפחית את הסיכון אשר בצומת.

13. המועצה המקומית טוענת בסיכומי טענותיה כי התמרור לא היה משנה את תוצאות התאונה. בכל מקרה, אם התמרור או בלעדיו היה על הנתבעת ליתן זכות קדימה לרכב הבא מימין. התאונה נגרמה בשל השאלה האם היה על הנתבעת לעצור התוך הצומת אם לאו ואין בידי התרופיע על שיקול דעת זה. לפיכך, נותק כל קשר סיבתי בין הסתרת התמרור על ידי הצמחיה לבין התרחשותה של התאונה.

14. אכן מוצאת אני כי אין קשר סיבתי בין הסתרת התמרור על די הצמחיה לביןם התרחשותה של התאונה שכן התמרור מעיד על כללי התנעוה הקימים ממילא עמו או בלעדיו. אולם, יחד עם זאת מוצאת אני כי יש להשית חלק מן האחריות להתרחשותה של התאונה על המועצה המקומית.

15. על פי מסקנות דוח הבוחן הרי שמדובר בצומת אשר מי שאמור לתת זכות קדימה אינו יכול לראות את הבאים מימנו עד אשר מצוי הוא בתוך הצומת. הגם שנמצאו דרכים בהם יכלו שני המעורבים להפחית במידה ניכרת את הסיכון להתרחשותה של התאונה, אין בכך לבטל את העובדה כי מבנה הצומת והסדרי התנועה בו הינם מסוכנים. קיימים בידי הרשות הקמומית כלים שונים שעלותם נמוכה להםחתת הסיכון, בין אם באמצעות הסדרי תמרור שונים מאלו הנהוגים במקום או הוספת מראות אשר יסייעו למגיעים מכיון נסיעתה לש הנתבעת לראות את הבאים מימין.

16. לאור האמור לעיל מוצאת אני לנכון לקבל את הודעת צד ג' בגובה 30% מאחריותה של הנתבעת.

17. גובה הנזק.

התובע הציג חוות דעת שמאי הקובעת כי למכוניתו נגרם אובדן כללי. הנני מאמצת את חוות דעת השמאי.

על פי חוות דעת השמאיערך הרכב הינו 113,024 ₪. בניכוי ערך השרידים בסך של 11,652 ₪ נותר נזק בסך של 101,372 ₪.

לסכום זה יש להוסיף את עלות חוות דעת השמאי בסך של 2,000 ₪.

סך הכל 103,372 ₪.

18. מסכום הנזק יש להפחית 30% רשלנות תורמת, כך שנותר סכום של 72,360 ₪.

19. בהודעת צד ג' יש לחייב את המועצה המקומית ב30% מתוך סכום חבותה של הנתבעת, סך של 21,708 ₪.

20. לאור כל האמור לעיל הנני מחייבת את הצדדים כדלהלן-

א. הנתבעות יחד ולחוד ישלמו לתובע סך של 72,630 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום עריכת חוות הדעת של השמאי 7.4.10 ועד היום.

כמו כן תשלמנה הנתבעות יחד ולחוד לתובע סך של 10,000 ₪ הוצאות משפט.

ב. צד ג' ישלם לנתבעות יחד ולחוד סך של 21,708 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום עריכת חוות הדעת של השמאי 7.4.10 ועד היום.

כמו כן תשלם צד ג' לנתבעות יחד ולחוד סך של 5,000 ₪ הוצאות משפט.

כל הסכומים ישולמו בתוך 30 יום מיום המצאת פסק הדין שאם לא כן ישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום במלא בפועל.

ניתן היום, י"ב כסלו תשע"ג, 26 נובמבר 2012, בהעדר הצדדים.