ב"כ התובעת : עו"ד מאיר שריקי ועו"ד איתי הדר

ב"כ הנתבעים: עו"ד אוריאל בר ששת

ההליכים:

1. לפני תביעה שהחלה כבקשה לביצוע שטר מכח שני שטרי חוב. האחד שנעשה ביום 2.2.98 (למועד פרעון 25.1.01) על סך של 35,100 ₪ (להלן: "השטר הראשון"), ושטר נוסף שנעשה ביום 2.7.98 (למועד פרעון 30.1.01) על סך של 177,080 ₪ (להלן: "השטר השני").
2. השטרות נעשו ע"י הנתבע 1 (להלן: "הנתבע") ששימש כסוכן ביטוח חיים לפוליסות שהונפקו על ידי התובעת שהיא חברת ביטוח, ונערבו ע"י הנתבעת 2.
3. התובעת טענה כי על פי כרטסת הסוכן שניהלה (נספחים 7 ו- 9 לתצהיריה), הנתבע נותר חייב לה כספים בגין מקדמות ששולמו לו ולא נפרעו מעמלות שהיה זכאי להן. לפיכך, היא הגישה את שטרי החוב לביצוע.
4. הנתבעים הגישו התנגדות מפורטת והעלו בה טענות רבות, לרבות טענות מתחום דיני השטרות בנוגע להרשאה בהשלמת השטרות וקיום התנאי שבמסירתם. לגופו של ענין טען הנתבע כי אינו חייב דבר לתובעת, אלא ההפך. נטען שמפאת אי עדכון הסכמים שנעשו עמו, נותרה התובעת חייבת לנתבע כספים ומפאת הפסקת עבודתו, גרמה לו נזקים בסך כולל של 24 מיליון ₪ ובגין כך הגיש תביעה לבית המשפט המחוזי בתל-אביב (ת.א. 2662/06).
5. ההתנגדות התקבלה בהסדר דיוני (עוד כשהתיק נדון בביהמ"ש השלום בכפר סבא), אולם, ההליכים בתיק עוכבו למשך זמן רב נוכח ההליך שהתנהל בבית המשפט המחוזי. משלא ניתן פסק דין בבית המשפט המחוזי, ההליכים בתיק זה חודשו על מנת להביאו לסיום.
6. התביעה בבית המשפט המחוזי לא נדונה זמן רב מאחר שנוצר עיכוב משמעותי הקשור בהסדרת האגרה. בסופו של יום התיר בית המשפט המחוזי פטור מאגרה עד סך של 2,250,000 ₪, אולם, הצדדים הודיעוני כי בהחלטה מיום 9.3.14 נמחקה התביעה מחוסר מעש.
7. מטעם הנתבע הובאה עדותו, עדות אחיינו מר שמואל זרוק (כיום ישגב. להלן יכונה: "שמוליק"), עדותו של מר שמעון כהן, שהיה מנהל סניף הדרום ועדותו של מר שלום גולן, שהיה מפקח בסניף.
8. מטעם התובעת הובאה עדותם של מי שהיו מנהליה בזמנים הרלוונטיים: מר אורן אל-און שהיה מנכ"ל התובעת, ומר שמואל זיק–אל שהיה מנהל כספים והשקעות ואחראי על התחשבנויות עם סוכנים.
9. יוער כי בהחלטה מיום 10.1.13 ניתן תוקף להסכמת הצדדים המאפשרת לנתבעים להגיש חוות דעת מומחה, אולם זאת לא הוגשה.
10. נוכח החזקות השטריות, הנתבעים הגישו סיכומיהם ראשונים, והתובעת השיבה לסיכומיהם. חרף העובדה כי המועד להגשת סיכומי תשובה הוארך לנתבעים, לא הוגשו סיכומי תשובה מטעמם.
11. למען הסדר הטוב, יובהר כי ישיבות ההוכחות שנוהלו בתיק הוקלטו ותומללו, וההפניות בפסק דין זה הינן לפרוטוקול כפי שנקלט במערכת נט-המשפט ולא לעמודי התימלול המקוריים כפי שנשלחו מחב' התימלול.

העובדות שאינן שנויות במחלוקת:

1. הנתבע החל לעבוד כסוכן ביטוח מטעם התובעת ביום 1.1.98 והוא היה בעל ניסיון קודם כסוכן ביטוח של חברות אחרות.
2. ביום 18.1.98 נחתם בין הצדדים הסכם (נספח 1א' לתצהיר התובעת. להלן: "ההסכם הראשון") שבמסגרתו הורשה הנתבע לשמש כסוכן ביטוח למשך שנה החל מיום 1.1.98 ועד יום 31.12.98. לחוזה הסטנדרטי צורפו מספר נספחים ובנספח ההסדרים, נקבעו העמלות שהנתבע זכאי להם. בסעיף 2ב' לנספח נקבע ש"החברה תשלם מקדמה בסך של 30,000 ₪, כנגד שטר חתום על ידי ערב" (נספח 1ב' לתצהיר התובעת. להלן: "נספח ההסדרים").
3. מכח ההסכם הראשון נעשה השטר הראשון (נספח 4 לתצהירי התובעת) ובמועד חתימתו, צוין בו הסכום 35,100 (המשקף את שווי המקדמה ששולמה בצירוף מע"מ).
4. מספר חודשים לאחר מכן, נחתם ההסכם השני שאינו נושא תאריך (להלן: "ההסכם השני"), ובו נקבעה תקופת התקשרות לשלוש שנים החל מיום 1.1.98 ועד 31.12.00. בסעיף 2ב' לנספח ההסדרים של הסכם זה, קיימת אותה תניה בהתייחס לתשלום המקדמה כנגד שטר חוב (נספח 3 לתצהיר התובעת).
5. מכח ההסכם השני נעשה השטר השני (נספח 2 לתצהירי התובעת), אולם להבדיל מהשטר הראשון, הוא נחתם על החלק ולא צוין בו הסכום. הסכום 177,080 מולא ע"י התובעת בסמוך להגשת התובענה, בהתאם לחוב הרשום בכרטסת הסוכן של הנתבע.
6. בנספחי ההסדרים (נספח 1ב ונספח 3 לתצהיר התובעת) נקבעו תפוקות שנתיות לצורך חישוב העמלות. בנספח ההגדרות לחוזה הסטנדרטי (נספח 1ג' לתצהיר התובעת) הוגדר פל"מ שהיא הפרמיה לפי מפתח, ועל כן יעשה בפסק הדין שימוש במונח זה או במונח פרודוקציה שהיא סך הפרמיה השנתית, שהיוותה בסיס לחישוב המקדמות ששולמו לסוכנים.

בשני הנספחים נקבע כי עמידה ב- 90% מהיעד מהווה עמידה בהסכם.

1. אשר לתשלום מקדמות, התובעת שילמה לסוכניה מקדמות ע"ח העמלות המשתלמות להם. הובהר כי עם הקמת הפוליסה, משולמת לסוכן מקדמה ואם הפוליסה מתבטלת בהמשך, הסוכן מחויב בגין הפער, ואף קיימים הסדרים בנוגע להיקף ההשבה ביחס למועד ביטול הפוליסה.
2. הקשר בין הצדדים התנהל באמצעות מר שלום גולן, ששימש באותה עת כמפקח בסניף הדרום, וההסכמים נחתמו ואושרו ע"י מר שמואל זיק-אל שהיה באותה עת מנהל כספים והשקעות ואחראי על התחשבנות סוכנים בתובעת, וע"י מר אורן אל-און שהיה מנכ"ל התובעת.
3. התובעת שילמה לנתבע מספר מקדמות שנועדו לכסות את ההוצאות השוטפות עד לביצוע תחשיב העמלות המגיעות לו כתוצאה מעבודתו.
4. בשלב מסוים, בסביבות חודש פברואר 1999, בחלוף שנה בלבד מההתקשרות, הופסקה הזרמת המקדמות ובסמוך לכך, קרס עסקו של הנתבע והוא הפסיק את פעילותו.

טענות הנתבעים:

1. הנתבע טען, כי אינו חייב מאומה לתובעת שגרמה לו בהתנהלותה נזקים עצומים כשהרסה את סוכנות הביטוח שהקים וניהל, והביאה לקריסתו הכלכלית והאישית.
2. הנתבע טען כי השטר הראשון ניתן להבטחת מקדמה בסך של 30,000 ₪ שניתנה לו עם החתימה על ההסכם הראשון, ומקדמה זו נפרעה וקוזזה מתוך התקבולים הראשונים והפרמיות שהועברו לתובעת.
3. הנתבע הפנה לסעיף 2(ב) לנספח ההסדרים, שקבע שהמקדמה בסך 30,000 ₪ תהפוך למענק בכפוף לעמידה ביעד (וכי עמידה ביעד של 90% מהנקוב מהווה עמידה בהסכם). משכך, המקדמה נפרעה ולא ניתן לגבותה באמצעות השטר הראשון.
4. הנתבע גרס כי השטר השני נמסר על החלק כבטוחה להחזר המקדמה על סך של 30,000 ₪ בלבד, ועל כן מילויו על ידי התובעת בסמוך לפתיחת תיק ההוצל"פ בסכום אחר, חורגת מההסכמה האמורה.
5. לחילופין טען הנתבע, כי השטרות נועדו להבטיח השבת עמלות ומקדמות כפי המצוין על גביהם, ולא ניתן היה לכלול בהם רכיבים החורגים ממקדמות ועמלות (כגון טלמרקטינג והוצאות משרד שנכללו בכרטסת הסוכן שניהלה התובעת ושעל פי היתרה בה הושלם השטר השני).
6. הנתבע העלה טענות בנוגע לטיב ההסכמות שנעשו עם התובעת בנוגע להעסקת אחיינו שמוליק, וטען כי בהתאם לכך הוא זכאי למענק בשיעור 10% בצירוף מע"מ מהפרודוקציה של שמוליק לתקופת התקשרותו עם התובעת במהלך שלוש השנים הראשונות. בנוסף, טען כי סוכם שבמהלך תקופה זו יצורף הפל"מ של שמוליק לפל"מ של הנתבע לצורך חישוב עמידתו ביעדים.
7. הנתבע גרס, כי בתיאום עם מנהל סניף התובעת בדרום, מר שמעון כהן ועם מר שלום גולן (המפקח), סוכם כי הוא יקים סוכנות ביטוח ויכשיר סוכני משנה ואף יוקם מערך טלמרקטינג שהתובעת תממן. הוסכם שהנתבע יתוגמל על תפוקות של סוכני המשנה, תוך הזרמת מקדמות חודשיות התואמות את תזרים ההוצאות הצפוי. לפיכך נחתם ההסכם השני שתוקפו כאמור לשלוש שנים. לשיטת הנתבע, להסכם השני צורף נספח המתייחס לסוכני המשנה, אולם זה אינו בידו נוכח נסיבות הקשורות בחייו האישיים (הנתבע התגרש וירד מנכסיו ואף בשלב מסוים היה חסר בית והתגורר במאהל מחוסרי דיור).

הנתבע טען אם כן, כי הוא זכאי לעמלות בהתאם לצירוף הפל"מ של סוכני המשנה (רחל לוריא, ריצ'רד בן אישו ויצחק קורין) ותוספת 10% מהפרודוקציות שלהם, וזאת כמובן בנוסף לאחיין שמוליק.

לפיכך לשיטת הנתבע, העמלות המגיעות לו בהתחשב גם בפל"מ של סוכני המשנה, גבוהות מכפי שחושבו בפועל, שהרי שהנתבע עמד ביעדים כאמור בהסכמים, והוא זכאי היה למקדמות בשיעורים שונים ממה שזוכה בפועל.

1. הנתבע הפנה לכך שבעקבות הסכמות אלו, הוא פתח סוכנות ברח' הרצל בבאר שבע, שכר מבנה גדול, במסגרתו הקים אולם שישמש לטלמרקטינג, צייד אותו בעשר עמדות טלמרקטינג ונשא בהוצאות שוטפות גבוהות, למעט שכר עובדי הטלמרקטינג שבו נשאה התובעת.

הנתבע הוסיף וטען כי אין לחייבו בהוצאות בגין טלמרקטינג, כפי שנכללו בכרטסת הסוכן שניהלה התובעת.

טענות התובעת:

1. התובעת הכחישה את ההסכמות הנטענות וגרסה, כי כל ההסכמות עם סוכניה הועלו על הכתב ואין בידה כל תיעוד אודות ההסכמות האמורות.
2. בהתייחס לסוכני המשנה, שהועסקו בסוכנות של הנתבע, הרי שאלו לא הוגדרו כסוכני משנה, אלא מדובר בסוכנים שהשתמשו בשירותי משרד של הנתבע. התובעת שילמה לנתבע בגין המקום שיועד לסוכנים אלו, בהתאם לחוזה שכירות שחתמה עמו (נספח 5 לתצהיר התובעת).

בהתאם להסכם שכירות זה, שהתייחס להשכרת חדר במשרד עד ליום 31.12.98 נדרשה התובעת לשלם לנתבע סך של 1,300 ₪ לחודש כולל ההוצאות. אין חולק, שסכום זה שולם.

1. התובעת טענה בסיכומיה כי ההסכמות הנטענות לא הוכחו ע"י הנתבעים שכן לא הוצגה כל ראיה בכתב אודותם ועסקינן בטענות ועדויות בעל פה. התובעת טענה כי הנתבע לא הציג גם שום ראיה משנית כמתחייב, שכן אם מדובר בנספחים להסכמים, חזקה שנספחים אלו היו מאוזכרים בהסכמים באופן כלשהו.
2. התובעת הפנתה לכך כי הנתבע השתהה ולא העלה את טענותיו בזמן אמת או בכל השנים שלאחר הפסקת עבודתו עמה, ויש בכך כדי להחליש את גרסתו בהיותה גרסה כבושה.

הפלוגתאות:

1. בטרם נפנה לבירור המחלוקת בין הצדדים בהתייחס לטיב ההסכמות ביניהם, מצאתי, כי מאחר ובתיק זה לא מתנהלת התביעה החוזית של הנתבע כנגד התובעת, אלא התביעה השטרית של התובעת כנגדו, אדון תחילה בטענה בנוגע להשלמת השטרות ומילוי התנאי שבמסירתם. ההכרעה בטענה זו, עשויה לייתר את ההכרעה בטענות לגופו של עניין.
2. במידה וידחו הטענות כנגד השטרות, לא יהיה מנוס, אפוא, מלהכריע בטענות הנתבעים בנוגע לאופן חישוב העמלות וכדלקמן:

א. האם יש לקחת בחשבון לצרכי חישוב עמלות הנתבע גם את התפוקות של אחיינו שמוליק, והאם הוסכם על מענק של 10% מהפרודוקציות של שמוליק למשך השנים 1998-2000;

ב. האם יש לקחת בחשבון לצרכי חישוב העמלות שהנתבע זכאי להן את התפוקות של סוכני המשנה, והאם הוסכם על מענק של 10% מפרודוקציות אלו;

ג. האם הפל"מ שהנתבע חויב לעמוד בו בהסכם השני שהועמד על 200,000 ₪, הוא פל"מ מצטבר לכל שלוש השנים, או שמא מדובר בפל"מ שנתי.

ד. האם יש בסיס לחיוב הנתבע בגין הוצאות הטלמרקטינג כפי שמופיעות בכרטסות;

ה. האם הפסקת הזרמת העמלות בחודש 2/99 מהווה הפרת הסכם מצד התובעת המצדיקה פיצוי בגין כך בגין עוגמת נפש, הפסד הכנסות עתידיות וכו'.

1. יוער כי הצדדים התייחסו בסיכומיהם לטענת התיישנות שהועלתה, ככל הנראה, במסגרת התביעה שהגיש הנתבע כנגד התובעת בביהמ"ש המחוזי. מאחר וטענות הנתבע מועלות בהליך דנן כטענות הגנה, הרי שסוגיית ההתיישנות אינה רלוונטית עוד (ראה: ע"א 360/72, 522/71 בנין נ' בנין, פד כח(2) 309 וספרו של טל חבקין, התיישנות, 62 (2014)). טענות השיהוי שמעלה התובעת בגין התמהמהות הנתבע להציג את טענותיו בפניה, רלוונטיות בקביעת משקל ומהימנות ולכך אתייחס בהמשך.

דיון והכרעה:

מילוי השטרות בהתאם להרשאה וקיום התנאי שבמסירתם

1. הנתבעים טענו כי לא התקיים התנאי שנקבע למסירת השטרות, שכן על פי נספחי ההסדרים שצורפו להסכמים (נספח 1 ב' ו-3 לתצהירי התובעת), השטרות נועדו להבטיח את המקדמות הראשונות בסך של 30,000 ₪ ששולמו בגין כל הסכם, ואלו כבר נפרעו מהעמלות הראשונות שנתקבלו. הנתבע הפנה לסעיף 2(ב) לנספח ההסדרים המציין: "החברה תשלם מקדמה בסך 30,000 ₪, כנגד שטר חתום ע"י ערב".
2. התובעת טענה, כי פרשנות הוראה זו בנספחי ההסדרים אינה כשיטת הנתבע, שכן סעיף 3 ג' לנספח 3 (נספח ההסדרים של ההסכם השני) מתייחס למקדמות נוספות שאמורות להשתלם לנתבע. בנוסף, גם חיובים נוספים בגין רכישת אביזרים הוגדרו כמקדמה (ראה סעיף 3 ו').

עוד הופניתי לכך, שעל שטרי החוב מצוין כי התמורה שהתקבלה בגינם היא בעמלות ומקדמות.

1. סעיף 20(ב)(2) לפקודת השטרות [נוסח חדש], קובע כי ניתן להוכיח שהמסירה היתה על תנאי, ולא לשם העברת הקניין בשטר. מכח סעיף 20(ג) לפקודה מוטל הנטל על הנתבע להוכיח גם את המסירה על תנאי ומהות התנאי.
2. אין בידי לקבל את עמדת הנתבעים כי התנאי למסירת השטרות לא התקיים מאחר שהמקדמות ששולמו בתחילת ההתקשרות נפרעו, שכן כאמור בשטרות, הם נמסרו להבטחת פרעון מקדמות ועמלות, ומצאתי שהחוב בכרטסת הסוכן נובע אף מקיזוז עמלות נוכח ביטולי פוליסות ביטוח וכתוצאה מכך אי פרעון מלא של המקדמות. גם ההפניה לכך שהחוב בכרטסת נובע אף מהשתתפות התובעת בהוצאות רכישת ציוד וכו', אינה מועילה לנתבע שכן כאמור, גם השקעה זו הוגדרה במסגרת ההסכם כמקדמה.
3. מובן שנטען גם שלא התקיים התנאי למסירת השטרות גם מהטעם שאין לנתבע חוב כלפי התובעת. ענין זה יוכרע בהמשך פסק הדין, כשאבחן את טיב ההסכמות אודות תשלום העמלות.
4. בהתייחס לשטר השני, נטען גם כי התובעת חרגה מהרשאתה עת מילאה את הסכום על השטר (שהרי הוא נחתם על החלק) שכן השטר נועד להבטיח את פרעון המקדמה הראשונה בלבד.
5. ב"כ התובעת הפנה לכך שהשטרות נמסרו להבטחת החזר של "עמלות ומקדמות" כפי שמצוין על גבי השטרות, כתמורה שנתנה בגינן. עוד הפנה להוראה בסעיף 7(א) להסכמים כי: "בכל הקשור לזכויותיהם ולהתחייבויותיהם הכספיות של הצדדים על פי חוזה זה, ישמשו ספרי החברה כראיה לכאורה לנכונות הרישומים הכלולים בהם." משכך, התובעת מילאה את השטר השני שנמסר על החלק בהתאם לחוב בספריה ובהתאם להרשאה שקבלה להשלמת השטר עת נחתם ההסכם השני.
6. סעיף 19(א) לפקודת השטרות קובע, כי כשהשטר חסר פרט מהותי, יש למחזיק בו רשות לכאורה להשלים את החסר. מכח הוראה זו, נקבע כי נטל הראיה בדבר העדר רשות להשלים, מוטל על שכמי הנתבע.
7. בהתייחס לטענת הנתבעים כי השטר השני נמסר להבטחת מקדמה בסך של 30,000 ₪ כמצוין בסעיף 2(ב) לנספח ההסדרים, הרי שמשנמסר השטר על החלק, חזקה על הצדדים שהתכוונו שהשטר יבטיח את החוב הרלוונטי במועד סיום ההתקשרות. אלמלא כן, היו הצדדים מציינים ע"ג השטר את הסך של 30,000 ₪ בצירוף מע"מ, כפי שעשו בשטר הראשון. את הוראת סעיף 2(ב) לנספח ההסדרים, ניתן לפרש שהמקדמה משולמת כנגד שטר חוב, היינו ההוראה עוסקת בעיתוי תשלום המקדמה (עם מסירת שטר חוב), אולם אין הוראה זו מגבילה את סכום השטר בגין תשלומים נוספים שישתלמו לסוכן בהמשך ההתקשרות.

פרשנות זו עולה בקנה אחד עם ההגיון הסביר, שכן חברת ביטוח לא מעבירה מקדמות לסוכן שלה כמתנה, אלא כמימון ביניים לפעילותו השוטפת, והמקדמות אמורות להפרע מתוך התקבולים שיתקבלו בעקבות פעילות הסוכן. חברת הביטוח מבטיחה את עצמה באמצעות שטר חוב. בהתאם לכך, נספח ההסדרים שצורף להסכם השני (נספח 3 לתצהירי התובעת) מפרט מקדמות נוספות שאמורות להשתלם לנתבע והחזרן מובטח באמצעות שטר החוב שנמסר על החלק (על פרשנות השטר, ראה לדוג': ע"א 4294/90 עזבון המנוחה רינסקי ז"ל נ' רחמני ושות' מימון בע"מ, פד נ(1) 453 (18/08/1996)).

1. לפיכך, עמדת התובעת מקובלת עליי ודינה של הטענה כנגד החבות השטרית להדחות. משכך, אין מנוס מלהכריע בטענת הנתבעים אודות טיב ההסכמות בדבר תשלום העמלות.

ההסכמות אודות תשלום העמלות והקמת הסוכנות

ניתוח הראיות

1. הנתבע גרס בתצהירו כי בתחילה נוהלה פעילות התובעת בדרום באמצעות סניף ששכן ברח' קק"ל בבאר שבע שנוהל ע"י מר שמעון כהן ולצידו פעל המפקח מר שלום גולן. לסוכנים ניתנו שירותי משרד בסיסיים והתפוקות היו נמוכות.

כחלק ממגמת התובעת להגדיל את התפוקה, הקימה התובעת מערך טלמרקטינג קטן בסניף הדרומי המקומי כשירות לסוכנים, והאחרונים לא חויבו לשלם מאומה בגין כך. בעקבות מערך טלמרקטינג זה נקלטו מספר סוכנים חדשים והסניף סבל מצפיפות ומקשיים לתת מענה הולם לכל הסוכנים.

על רקע זה, בפגישה שנערכה בחודש אפריל 1998 במעמד מר כהן ומר גולן, הוצע כי הנתבע יקים סוכנות ביטוח שבאמצעותה יעבדו סוכני משנה ויוקם בה מערך טלמרקטינג. הנתבע יחנוך וילווה את הסוכנים החדשים ויתוגמל בשיעור של 10% מהפרודוקציות של סוכנות המשנה, ופרודוקציות אלו תחשבנה כפרודוקציות של הנתבע לצורך עמידה ביעדים והענקת מענקים. עוד נטען כי סוכם שהתובעת תישא בעלויות הטלמרקטינג. ברוח האמור נחתם לגרסת הנתבע הסכם נוסף (להלן: "נספח סוכני המשנה") ובהמשך לו נחתם ההסכם השני שבו נקבעה תקופת ההתקשרות ל- 3 שנים.

1. אשר לגיוס בן אחותו של הנתבע, שמוליק, הנתבע גרס בתצהירו כי בחודש מרץ 1998 פנה למר גולן ולמר כהן, וסוכם בין הצדדים כי הוא יגייס וילווה את שמוליק כסוכן מטעם התובעת ויסייע לו להקים סוכנות ביטוח. בתמורה סוכם כי הנתבע יתוגמל במענק בשיעור 10% בצירוף מע"מ מהפרודוקציה של שמוליק לתקופת התקשרותו עם התובעת במהלך שלוש השנים הראשונות. עוד נטען כי סוכם שבמהלך תקופה זו יצורף הפל"מ של שמוליק לפל"מ של הנתבע לצורך חישוב עמידתו ביעדים.

הנתבע גרס שרצה להתנהל מול אחיינו בשקיפות, ועל כן בפגישה שנערכה בנתניה בהשתתפות מר גולן ושמוליק, הובהרו פרטי ההתקשרות וההטבות שהנתבע יקבל כתוצאה מכך.

הנתבע גרס כי הקדיש ללימוד שמוליק יום בשבוע והחל מיוני 1998 אף נסע פעמיים בשבוע לנתניה לצורך הקמת משרדו החדש של שמוליק, ששויך לסניף דרום חרף שיוכו הגיאוגרפי.

לגרסת הנתבע, מאחר ששמוליק לא הורשה לעבוד כסוכן עד ספטמבר 98', נחתם רק אז על ידי הנתבע ומר כהן מטעם התובעת, הסכם בנוגע לזכויות הנתבע בעניינו של שמוליק ובו נקבע שהנתבע זכאי לעמלה בשיעור 10% בתוספת מע"מ מהפרוצדוקציות של שמוליק בשנים 1998-2000, וצירוף הפל"מ של שמוליק לפל"מ של הנתבע לצורך חישוב עמידתו ביעדים.

הנתבע טען כי בנוסף לכך התחייבה התובעת לשלם מידי חודש סכום חודשי של 1,500 ₪ בצירוף מע"מ כהשתתפות בהוצאות המשרד שהוקם על ידו.

הנתבע לא איתר את אותו הסכם והוא מפנה לדו"ח ההתחשבנות משנת 98' ודף חישוב לשנת 99' שנעשו בכתב ידו של מר כהן, המתייחס לזכאות הנתבע לעמלה ולחיובי התובעת בהשתתפות חודשית בהוצאות (נספח ד' לתצהיר הנתבע) אשר בו צוין כי התחשיב "לא כולל מענק 10% בגין זרוק".

1. הנתבע הבהיר בתצהירו כי לאחר חתימת ההסכם השני ונספח סוכני המשנה, פעל להקמת משרד הסוכנות ברח' הרצל בבאר שבע. הוא שכר משרד גדול ושיפץ אותו בעלות של 35,000 ₪ והתחייב לדמי שכירות בסך של 700 דולר בצירוף מע"מ.

הפעילות במשרד החלה ביולי 98' ובהתאם להתחייבותו הקים הנתבע מערך טלמרקטינג שאויש על ידי 8-10 טלפנים. הנתבע שילם את כל הוצאות המשרד, למעט שכר עובדי הטלמרקטינג שבו נשאה התובעת שהתקשרה ישירות עם חב' כוח אדם שסיפקה את העובדים.

1. הנתבע נחקר על תצהירו ועמד על גרסתו. התרשמתי כי הנתבע העיד מדם לבו. הנתבע גרס כי נחתם נספח סוכני המשנה וגם נספח לגבי שמוליק, אולם מסמכים אלו לא אותרו ואינם בידו. הנתבע פירט באריכות בתצהירו את הנסיבות שבעטיין חווה משבר אישי גדול ואף הפך חסר בית ועל כן אין בידו לאתר את המסמכים.

אשר לשיהוי בהעלאת הטענות, אכן לא הוצגו בפני ראיות מספקות אודות העלאת טענות הנתבע בזמן אמת ובסמוך להפסקת הפעילות בסוכנות, כפי המצופה מסוכן שחב' הביטוח מפרה הסכמות עמו וממוטטת את עסקו. אולם בבחינת הראיות עולה, כי הנתבע שהחל לפעול בשנת 1998, נהנה ממקדמות תוך שההתחשבנות נעשית רק מחודש ינואר עד חודש מרץ- אפריל 1999 (ראה עדות מר כהן בעמ' 139, ש: 9-12). בחודש ינואר 1999 עוד קיבל הנתבע מקדמה של 20,000 ₪ ואז הופסקו המקדמות. כפי שיפורט בהמשך, מר זיק-אל הבהיר בעדותו, כי הפסקת המקדמות נעשתה בחודש פברואר על רקע בחינת הנתונים המראה, כי הנתבע ביתרת חובה. משכך, ומשהנתבע הפסיק את פעילותו בחודש פברואר 1999, הרי שלא היתה לו ההזדמנות הנאותה להתריע בזמן אמת אודות אופן ההתחשבנות הלקוי.

אשר למכתבי התראה אודות החוב ששלחה התובעת לנתבע בשנים 2000 ו- 2001 (נספח 13-14 לתצהיר התובעת) שלא זכו למענה בו יציג הנתבע את טענותיו, הנתבע טען כי המכתבים לא הגיעו לידיו. הנתבע טען שנודע לו על דרישות התובעת רק בשנת 2005 ועל כן פנה ביום 10.5.05 בדרישה לב"כ התובעת (נספח יז' לתצהירו). ענין זה מעורר תהיות, אולם נראה כי הנתבע לא עמד על טענותיו בכל השנים עד אז, נוכח נסיבות אישיות חריגות ביותר שנקלע אליהם, כפי שהבהיר בחקירתו (בעמ' 26, 10-16). נכון הוא, שהנתבע אמנם היה מעורב באותה תקופה במאבקים ציבוריים של חסרי דיור, אולם כפי שהבהיר הדבר נבע ממצוקתו האישית עת שמצא את עצמו מתגורר ברחוב ועבר תהליכים אישיים (של חזרה בתשובה) שבעטיים סבר שהסדרת ההתחשבנות אינה העיקר. משהוגשה תביעה נגדו, מצא הנתבע לנכון להציף את הטענות, אודות ההתחשבנות שהן בגדר האמת לשיטתו. לפיכך, מצאתי שלא ניתן לדחות את גרסת הנתבע רק מעצם העובדה שלא העלה את טענותיו בזמן אמת או מיד לאחר הפסקת פעילותו.

1. הנתבע הביא לעדות את מר שמעון כהן שהיה מנהל סניף דרום. מר כהן אישר בתצהירו, כי נוכח קליטת סוכנים רבים בסניף דרום והצפיפות שנוצרה במשרד, סוכם בתחילת שנת 1998, כי הנתבע ידריך וילווה קבוצת סוכנים חדשים ויקים את הסוכנות שתחת כנפיה יעבדו ויוכשרו סוכני המשנה הללו. נטען, כי במסגרת זו, יוקם מערך טלמרקטינג במימונה של התובעת, וסוכם שהפרודוקציה של סוכני המשנה תצורף לפרודוקציה של הנתבע לצורך עמידה ביעדים, והוא אף יתוגמל ב-10% מתפוקת סוכני המשנה.

בסעיף 6 לתצהיר, גרס מר כהן כי הסיכום האמור קיבל את אישור הנהלת התובעת, ואף נחתם נספח להסכם עליו חתמו מנהלי התובעת מר זיק-אל ומר אל און. צוין כי נספח סוכני המשנה אמנם אינו מצוי ברשותו, אך הוא זוכר אותו היטב.

באופן דומה, גרס מר כהן בסעיף 8 לתצהירו, כי עותק מהנספח המסדיר את ההסכמות בין הנתבע לבין התובעת בעניין שמוליק אינו מצוי ברשותו, אך הוא זוכר את הנספח, שנחתם על ידי מנהלי התובעת, ותפקידו של מר כהן היה להוציאו לפועל.

בעדותו (בעמ' 125 לפרוטוקול) הבהיר מר כהן כי היה מנהל זוטר בתובעת שלא היה מוסמך לקבל החלטות המחייבות את התובעת (עריכת הסכמים או חתימה על שיקים) והסמכות בעניין זה, היתה נתונה להנהלת החברה (המנכ"ל והחשב). תנאי ההתקשרות לא סוכמו על ידו, אלא בין הסוכנים להנהלת החברה והוא היה מקבל את הדברים כהנחיה לביצוע. משכך, התייחס בחקירתו (בעמ' 132 לפרוטוקול) לאופן ההתנסחות בתצהיר ("על הסיכום האמור קיבלנו את אישור מנורה...") והודה כי הניסוח לא תקין. לא מצאתי שיש בכך כדי לפגוע במהימנותו.

העד תמך בגרסת הנתבע כי מטרת ההתקשרות עמו היתה הקמת סוכנות ביטוח, במסגרתה יכשיר קבוצת סוכנים חדשים, בכדי לשפר את השירות. מר כהן ציין, כי הוא לא זוכר אם נכח במעמד חתימת ההסכמים עם שלושת סוכני המשנה ועם שמוליק, אך טען כי ראה את ההסכמים, אשר היו ברשותו באותה העת (עמ' 133 לפרוטוקול). לטענתו, ההסכמות בדבר הפעלת סוכני המשנה וקבלת העמלות מתפוקתם לא קיבלו ביטוי בהסכמים המקוריים, מאחר שעבודתו של סוכן הביטוח היא עבודה דינמית ומתפתחת (עמ' 135 לפרוטוקול), אך הן נחרטו בזכרונו, מאחר שפעילות הנתבע וסוכניו בתחום הטלמרקטינג הייתה מאד ייחודית.

מר כהן אישר, כי הוא עצמו ישב עם מר זיק-אל לעריכת ההתחשבנות (עמ' 139 לפרוטוקול). העד הופנה לדף ההתחשבנות של שנת 1998 (נספח ג' לתצהיר הנתבע) ואישר שהוא ערך את המסמך יחד עם מר זיק-אל. העד הפנה לכיתוב בנספח ד' "לא כולל מענק 10% בגין זרוק" ואישר שהוא כתב זאת.

1. התובעת הפנתה בסיכומיה לכך שבעדותו של מר כהן (בעמ' 141 ואילך), נשאל העד בנוגע להתחשבנות שערך בנספח ג' לתצהיר הנתבע, והשיב בתחילה כי ההתחשבנות כללה את התפוקות של סוכני המשנה. בהמשך (בעמ' 147-148), התרצה וגרס כי אינו יודע זאת ויכול שההתחשבנות בנספח אינה כוללת את התפוקות של סוכני המשנה. ב"כ התובעת טען כי הדבר מעיד על חוסר מהימנותו של העד ששינה את גרסתו לאחר שהבין שהוא סותר את גרסתו של הנתבע שהביאו לעדות. להלן הדברים (מעמ' 141, ש:22 ואילך):

"ש. כלומר עשית התחשבנות עם חיים על סמך התפוקות של כל הסוכני משנה?

ת. נכון. היינו לוקחים כל התפוקות של כל הסוכנים, מכניסים אותם בתוך טבלה לחיים, על פי ההסכם שלו, וכל סוכן היה מקבל את החלק שלו.

ש. אוקי. כלומר בהתחשבנות הזו בעצם מגולם כל מה שמגיע לחיים לשנת 98', לפי ההסכמים, כל ההסכמים, כולל אותם נספחי סוכנים?

ת. אני לא יודע להגיד לך, אתה מציג לי פה מסמך מלפני 17 שנים, ולהגיד לך שזה מה שהיה בלבד, אני לא יודע לומר לך את זה. אבל אם יש כאן עוד איזה שהוא מסמך נוסף אני לא יודע."

ובעמ' 148, ש: 4 ואילך נשאל :

"ש. ... תסכים איתי שאם התפקיד שלך היה להוציא לפועל את ההסכמים עם חיים אז היית צריך לכלול את ההסכמים האלה איתו בהתחשבנות, נכון?

ת. בהחלט כן. זה נעשה, בפועל זה נעשה, הרי לא, הוא לא מציג לי אותם.

ש. אתה לא יודע להגיד לנו אם בפועל זה נעשה או לא?

ת. בפועל זה נעשה בוודאות,...

ש. אז אני ממשיך ושואל, אוקי, נעבור להתחשבנות של 99' נספח ד'. לגבי שמוליק זרוק טרחת לכתוב איזה שהיא הערה לא הכי ברורה שזה לא כולל מענק 10% בגין זרוק. מה עם הסוכנים האחרים? זה כן כולל, זה לא כולל?

...

ת. ... אני לא יודע לענות לך פה אם זה לגבי יתר הסוכנים, לגבי שלושת הסוכנים האחרים או סוכנים נוספים שהיו. אני אומר זה היה דינמי והיו גם, יכול להיות שהצטרפו עוד סוכנים נוספים למערכת הזאת."

התרשמתי שמר כהן הוא עד מהימן, עדותו בחקירה הנגדית תואמת את הנטען בתצהירו, ומתארת את הלך הרוח של הצדדים באותה העת למיטב זכרונו. אמנם, במהלך חקירתו הנגדית התברר שהתמונה לגבי אופן עריכת ההתחשבנות לשנת 1998 היא מעורפלת למדי, אך אני סבור, שאין בכך בכדי לגרוע ממהימנות העדות, שכן ככלות הכל, מדובר ברישומים שנערכו לפני כ-17 שנים, קיים קושי מובן לזכור את הדברים, שכן באותה העת מר כהן לא צפה ש-17 שנים לאחר מכן הוא יידרש להעיד על תוכנם.

העד אמנם לא ידע לתת מענה הולם לשאלה המשקפת את מצב הדברים בזמן אמת, והיא מדוע לא כלל בהתחשבנות את ההסכמה הנטענת, והדבר מהווה ראיה נסיבתית התומכת בגרסת התובעת. חרף זאת, ניתן להבין את הקושי בפניו ניצב העד, להסביר התחשבנות שנערכה לפני שנים רבות. העד העיד על הלך הרוח שהיה בו באותה תקופה ולפיו הנתבע זכאי היה גם לתפוקות של סוכני המשנה ושל אחיינו, ולטעמי זה העיקר.

ועוד. דווקא העובדה שהעד הבהיר שאינו מודע לפרטי המחלוקת בין הנתבע לתובעת (ראה עדותו בעמ' 143, ש:3 ואילך) מחזקת את התרשמותי החיובית ממנו כי העיד את אשר הוא יודע מבלי לכוון באופן מוטה לצד הנתבע שהזמינו לעדות. הדבר בא לידי ביטוי עת נשאל (בעמ' 150 לפרוטוקול) האם התפוקה של הנתבע כוללת בתוכה את התפוקות של סוכני המשנה אף אם מדובר בתקופות שליליות. העד השיב כי: "התפוקה של חיים כוללת בתוכה את כל התפוקות של כל הסוכני משנה, לחיוב ולשלילה".

לא נעלם ממני גם שמר כהן מצוי בהליך משפטי עם התובעת, אולם התרשמתי מכנות עדותו, וכי התביעה המשפטית שאליה התייחס בעדותו (בעמ' 153 לפרוטוקול), לא השפיעה על מהות העדות, שכן ממילא הובהר כי ההליך הסתיים ומצוי בערעור.

1. הנתבע אף הביא את עדותו של מר שלום גולן שהיה מפקח בסניף דרום. בסעיף 5 לתצהירו, טען מר גולן, כי בתחילת שנת 1998 דובר עם הנתבע, שכסוכן בכיר, הוא יקים סוכנות ביטוח ויכשיר סוכני משנה שיעבדו עמו, ובמסגרתה יוקם מערך טלמרקטינג שמימונו השוטף יהיה באמצעות תגמול נוסף על הפל"מ. לטענת מר גולן, סוכם בין הצדדים שהנתבע יתוגמל בשיעור של לא פחות מ-10% מפרודוקציות סוכני המשנה, ובנוסף, פרודוקציות סוכני המשנה יצורפו לפרודוקציות של הנתבע לצורך עמידה ביעדים.

משנשאל העד האם הוא ראה את ההסכמים המסדירים את העמלות המגיעות לנתבע בגין התפוקות של שמוליק וסוכני המשנה, השיב תחילה (בעמ' 169, ש:5) כי ראה את ההסכם בעניינו של שמוליק אך לא את ההסכם בנוגע לסוכני המשנה, אולם הוא "זוכר שהיו אמירות והסכמות מאוד ברורות בעניין הזה." בהמשך חקירתו (בעמ' 176, ש:11) משחודדה השאלה בנוגע להסכם של הנתבע עם התובעת לגבי זכויותיו לעמלות כתוצאה מהתפוקות של שמוליק, השיב כי לא ראה את ההסכם, והתייחס בדבריו הקודמים להסכם הסוכן של שמוליק עם התובעת ופירט (בעמ' 177, ש: 1 ואילך):

"לא ראיתי את ההסכם הזה, זאת אומרת ... אני לא זוכר שראיתי את ההסכם הזה, אני זוכר שאורן (אל-און, המנכ"ל – א.ש) אמר שההסכם של שמוליק יהיה בנוסף למה שיש להם עם חיים. ... הייתה התייחסות להסכם ונאמר שבאותו שיח אני לא זוכר אם נאמר בדיוק על הפלם וכולי אבל נאמר ... שמה שיקבל שמוליק יהיה בנפרד בנוסף למה שסוכם עם חיים."

מר גולן הבהיר בעדותו (בעמ' 168 ואילך) כי אמנם לא היתה לו שום סמכות להתחייב בשם התובעת, אבל בהיותו הזרוע המתווכת בין הסוכן לבין החברה, היה מעורב בכל שלבי השיח והמשא ומתן.

בהמשך (בעמ' 169 לפרוטוקול) הבהיר מר גולן, כי ה"אמירות וההסכמות" הברורות בהקשר זה מיוחסות למנהל הסניף, מר כהן, בפניו הועלה הרעיון של הקמת עמדות טלמרקטינג. משהופנה לכך שמנהל הסניף אינו מוסמך לערוך הסכמות אלה, הוא השיב:

"אני לא יודע מה מנהל הסניף מוסמך או לא מוסמך אני יודע שפנינו, ופנינו זה שמעון כבעל סמכות ואני כמישהו שרצה לקדם את העניין לחיים וביקשנו או הצענו את הרעיון שהוא יעבור למקום שבו יהיה לו ... עמדות טלמרקטינג ...כך שזה היה דבר שהוא הדינאמיקה הייתה קיימת, השיח היה שוטף זה לא שוב אם אתה שואל איך אני זוכר זה היה חלק מהחיים זאת אומרת אתה חי את זה ואתה מתנהל עם זה ...כל חודש אגב היינו עושים דו"ח של פרודוקציה ומתוך זה היו נותנים מקדמות."

מר גולן העיד (בעמ' 175, ש: 15-19) כי נסע לפגישה עם מר אל-און כדי להבהיר את ההטבות להן זכאי הנתבע בנוגע לשמוליק, בזו הלשון :

"...באחת הפעמים שמוליק ואני נסענו למנורה לפינסקר שמה לפגוש את אורן (ההדגשה שלי – א.ש.) כדי לדבר איתו על זה ששמוליק יצא לדרך עצמאית ובגלל המבנה של ההסכמים זה לא היה אפשר לתת לכאורה לשמוליק יותר עמלה. אז דובר בזמנו, זאת אומרת הלכנו לפגוש את אורן ומה שסוכם שם זה בנפרד ממה שחיים מקבל שמוליק יוכל לקבל על פי ההסכם החדש. אז זה זה לפחות לגבי שמוליק."

בהמשך, נשאל העד אודות גרסת התובעת כי הנתבע קיבל פיצוי בגין אותם סוכני משנה בעצם ההשתתפות בשכר דירה (בעלות של 1,300 ₪ לחודש) ולא סוכם שיקבל פיצוי בעמלות. העד השיב (בעמ' 180, ש: 18 ואילך) כי:

"לא סביר, כל המבנה הזה היה שלכן אני אומר לפחות עשרה אחוזים, כי כל המבנה הוא שאם אני לוקח תחת אחריותי סוכני משנה אז בהכרח אני אקבל עמלה כלשהי, עמלה כלשהי על הנושא הזה מהתפוקה שלהם. ...

כפי שטענתי, כפי שאמרת זה 1300 שקל שכירות, זה לא עבור הטרחה או עבודה שעושים מול הסוכנים 1300 שקל לא או החלק היחסי שלהם זה לא סביר, מה עוד שבאופן באופן שוטף וטבעי עמלת היקף של עשרה אחוז לסוכן ראשי או סוכנות ניתנה בלי, בלי בקשה מוזרה או מיוחדת. אז כך שאם הייתי היום עם נשאל שלו על בסיס עובדות אלא מה לדעתך קרה האם 1300 שקל הם היו התמורה? התשובה היא לא. ..."

בהמשך הבהיר העד (בעמ' 182 ואילך) שהרציונל לכך שפרט לתוספת הפל"מ, סוכם עם הנתבע כי יקבל 10% מהפרודוקציות של סוכני המשנה, הוא שמענק זה שקלל את ההוצאות הכרוכות בהקמת מערך הטלמרקטינג והפעלתו.

בתצהירו גרס מר גולן כי סיכומים בדבר זכאות סוכן לפרודוקציות של סוכני משנה, לא היו חריגים, אלא נהוגים בשוק הביטוח בכלל ואצל התובעת בפרט.

עדותו של מר גולן נתפסה בעיני כמהימנה ביותר, בין היתר משום שהוא עד בלתי תלוי ואין לו כל סכסוך עם התובעת (ראה דבריו בעמ' 186 לפרוטוקול). העד הבהיר (בעדותו בעמ' 165-166 ו-188 לפרוטוקול), כי נתבקש במקור למתן עדות עבור התובעת (כמי שהיה עובד שלה ומצוי עמה עד היום בקשרים נאותים), אולם לא יכול היה לתמוך בגרסתה. על כן ושנתבקש למסור תצהיר מטעם הנתבע, העיד את שידוע לו.

משהתובעת פנתה ביוזמתה למר גולן להעיד בתמיכה לעמדתה, חזקה עליה כי ידעה שהוא עד רלוונטי (למרות שלא היה מוסמך לאשר ההסכמות בעצמו). לכן מצאתי את עדותו של מר גולן בעלת משקל בתובענה. מצאתי לייחס לעדותו מהימנות גבוהה משום שכשהוא לא יכול היה לאשר במפורש דברים הוא השיב שאינו זוכר (ראה לדוגמא דבריו בעמ' 184 לפרוטוקול) ומצאתי אותות אמת בעדותו.

סבורני שדבריו של העד משקפים את התנהלות התובעת בעיתוי הרלוונטי, בכל הנוגע למנגנון תשלום המקדמות, וניתן להסיק מהם שארבעת הסוכנים האמורים היו סוכני משנה של הנתבע, אף אם הדבר לא עודכן כנדרש ברישומי התובעת, והדבר חייב תשלום עמלות לנתבע בגין הפעלת סוכני המשנה.

1. בתמיכה לגרסת הנתבע אודות ההסכמות הקשורות בגיוס אחיינו שמוליק כסוכן, הובא שמוליק עצמו לעדות. לכאורה שמוליק לא היה צד להסכמות אלו, אולם הנתבע גרס כי ביקש להתנהל מול אחיינו בשקיפות ועל כן נערכה פגישה בנתניה בהשתתפות מר שלום גולן ושמוליק, ובה הובהרו בנוכחות שמוליק ההטבות שהנתבע זכאי להם כתוצאה מגיוסו. שמוליק העיד בנושא (בעמ' 105, ש:6 ואילך) כדלקמן:

"ת. אז ככה, בפגישה בנתניה היינו אני וחיים, אבל כשחיים לקח אותי והיינו בפעם הבאה במנורה אז גם שלום גולן וגם שמעון כהן היו בחדר וישבנו שמה וחיים שאל אותך, הנה שמוליק פה, אני לא רוצה שיהיה זה, זה בן אחותי, לא רוצה לריב איתו, לא כלום. אני חותך פה את הרווח ככה וככה וככה, והוא יודע מזה. ואני כמובן שאישרתי את זה ואמרתי שזה לא מפריע לי כי זה לא יורד ממני. ...

ש. אוקי. ומה הסיכומים שבאמת שמעת שסוכמו באותה פגישה?

ת. מה הסיכומים, שהוא חותך 10% על כל הרווחים שלי ובשלוש שנים הראשונות כל מה שאני אעשה יצורף לפל"מ שלו. ...

ש. אז במהלך אותה פגישה בבאר שבע הוצג בפניך איזה שהוא סיכום כתוב של הדברים האלה? ...

ת. שלום אמר להם במפורש בקול רם, חיים אמר להם במפורש בקול רם שזה הסיכומים והנה שמוליק פה מקשיב והכל. יש עוד איזה משהו שאני מרוויח מזה?

ש. מסמך כתוב ראית באותה פגישה?

ת. אני לא ראיתי מסמך."

מטבע הדברים, שמוליק אינו עד בלתי תלוי והוא הודה בחקירתו הנ"ל כי לא ראה כל מסמך אודות ההתקשרות בעניינו. בנוסף, בסעיף 4 לתצהירו מתייחס שמוליק לפגישה שנערכה בנתניה שבה הודע לו על ההסכמות עם הנתבע ואינו מפרט ברחל בתך הקטנה אודות השתתפותו בפגישה נוספת שנערכה בבאר שבע, כפי שפירט בעדותו. הדבר אמנם מעורר קושי לבסס ממצא רק על עדות זו, אולם מצאתי שיש בה כדי לחזק את העדויות שפורטו קודם לכן המבססות את עמדת הנתבע.

1. מטעם התובעת הובאה עדותם של מר זיק-אל שהיה אחראי על התחשבנות סוכנים בתובעת, ותצהירו של מר אל-און שהיה מנכ"ל התובעת בזמנים הרלוונטיים.

בתצהירו, מפנה מר זיק-אל לסעיף 6(ב) להסכמים שנחתמו עם הנתבע וטוען כי חוזה ההתקשרות ונספח ההסדרים ממצים את כל הזכויות והחובות של הצדדים, ומה שלא נכתב בהם - לא הוסכם.

אשר לכיתוב בהתחשבנות לשנת 1999 אודות מענק בגובה 10% בגין שמוליק, מבהיר מר זיק-אל בתצהירו, כי הרישום אינו מעיד על הסכמה לשלם מענק כזה, שכן הדבר אמור להיכלל בנספח ההסדרים החתום. יחד עם זאת, לעיתים מבקש מנהל סניף את אישור המנכ"ל להעניק לסוכן מענק כלשהו, וייתכן שכך היה במקרה זה. משכך, סבר שלכל היותר, היה מדובר במענק חד פעמי ולא בתשלום קבוע לכל אורך ההתקשרות. לשיטתו, משהאמירה מהווה המלצה בלבד, אין כל אינדיקציה שהיא אושרה.

בהתייחס לחיובי הסוכנים בגין טלמרקטינג, טען מר זיק-אל בתצהירו כי לא נקבע בנספח ההסדרים שהתובעת תשא בכך.

מר זיק-אל אישר בחקירתו (בעמ' 200 לפרוטוקול), כי הפעלת הטלמרקטינג בסניף לא קיבלה ביטוי בהסכם המקורי. מכאן נובע, שבהסכמות המקוריות לא מוצה מערך הפעילות של הנתבע, אלא הוא הורחב על דרך הקמת מערך טלמרקטינג. כפועל יוצא מכך, הגיוני כי ההסכמות המקוריות אינן כוללות התייחסות לתמורה או לעמלה לה זכאי הנתבע בגין פעילות נוספת זו.

המסקנה המתחייבת היא, שטענתו של מר זיק-אל בתצהירו, לפיה ההסכמות המקוריות ממצות את כלל הזכויות והחובות בין הצדדים היא, בכל הכבוד, אינה מדויקת.

למעשה, מר זיק-אל טען (בעמ' 247, ש: 7-10), שהוא לא עסק בשיווק ולכן הנושא של "רכישת סוכן", הוא "לא במגרש שלו" כהגדרתו, אלא הפגישות של הסוכנים מתקיימות מול המנכ"ל, והקשר היומיומי מתקיים עם מנהל הסניף. כלומר, מר זיק-אל, למעשה, טוען שמר כהן הוא שהיה בקשר יומיומי עם הסוכנים. לפיכך, לדעתי, ניתן לקבוע, שגם לשיטת מר זיק-אל, מר כהן הוא הכתובת לבירור מנגנון ההתקשרות עם הסוכנים (אף שלא היה מוסמך בעצמו לסכם עמם את תנאי ההתקשרות.

גם באשר לפעילותו של שמוליק, טען מר זיק-אל בתצהירו, כי כל הסכמה לפיה התחייבה התובעת לשלם לנתבע אחוזים כלשהם מתפוקתו של זה, הייתה אמורה לקבל ביטוי מפורש במסגרת ההסכמים, ומאחר שביטוי מפורש מעין זה אינו בנמצא, המסקנה היא שהסכמות מעין אלה אינן קיימות.

אמנם, מר זיק אל טען (בעמ' 211 לפרוטוקול), ששמוליק קיבל עמלות גבוהות, ולכן לא סביר שמנורה שילמה גם לנתבע עמלות בגין תפוקתו של שמוליק, אך זו בגדר השערה הנובעת מהגיון מסחרי, שעדיין אין בה כדי לשלול את גרסת הנתבע (שהרי יכול שהתובעת שגתה בשיקוליה המסחריים עת הסכימה לעסקה האמורה).

מר זיק-אל הבהיר בעדותו (בעמ' 191, ש: 15-16) כי מסקנותיו בתצהיר מתבססות על היעדר כל הסכם בתיקו של הנתבע, ולא על זכרונו, כך שאינו יכול לשלול את גרסתו של הנתבע, שנתמכה כאמור, בעדים נוספים. משכך, מצאתי לייחס לעדותו משקל נמוך יחסית.

1. מר אל-און טען בתצהירו הלאקוני משהו, כי לאור חלוף השנים, לא זכורות לו מלוא העובדות, אך לטענתו, לא היה נהוג לסכם בעל פה הסכמות שונות עם סוכני מנורה, אלא ההסכמות עם הסוכנים הועלו על הכתב, וככלל, הוא ומר זיק-אל הם שחתמו על ההסכמים.

טענה זו, בפני עצמה, דווקא עולה בקנה אחד עם עמדת הנתבע, לפיה היו בנמצא הסכמים כתובים בדבר הפעלת סוכני המשנה ונגזרת העמלות להן זכאי הנתבע בגין פעילותם, אך הסכמים אלה אינם בנמצא כיום.

מר אל-און מבהיר בתצהירו שההסכמים שנחתמו עם הנתבע מעגנים את מכלול ההסכמות, וההנחה היא, שמה שלא נכתב ולא נחתם - לא הוסכם.

טענה זו אינה מתיישבת עם טענתו של מר זיק-אל, בדבר ההסכמות הנוספות לגבי אופן הפעלת מערך הטלמרקטינג, והובהר שמר אל-און טען במפורש (בסעיף 3 לתצהירו ובחקירתו בעמ' 256, ש:9), כי הוא אינו מודע לנתונים הספציפיים לגבי הנתבע. משכך, אני מייחס לעדותו משקל נמוך.

1. בבחינת ראיות התובעת, נראה כי מר זיק-אל אינו יכול לסתור את טענות הנתבע שכן, כאמור, הוא סמך את תצהירו על המסמכים שהוצגו לו. על כן לא ניתן היה לשלול שאכן היה עוד נספח שלא צורף למסמכים וזה אבד או נעלם בנסיבות שלא הובררו. מר אל-און העיד באופן כללי אודות העלאת סיכומים על הכתב והדבר אינו סותר את גרסת הנתבע שאכן נכתב מסמך כאמור, אולם זה אבד ככל הנראה. מדובר במיזם שבו סוכן נוטל על עצמו אחריות על שלושה סוכנים, מכשיר אותם ואף מצרף את אחיינו כסוכן נוסף, ומעמיד במשרדו מערך טלמרקטינג. לא סביר בעיני, שהדבר יעשה, ללא תיעוד אודות הסכמה בדבר התמורה.
2. אודה כי התלבטתי האם חרף הספקות שהציגה התובעת (בדבר אי הכללת סוכני המשנה בהתחשבנות, ובעובדה שהעדים מפנים להסכמה עם מר כהן ומר גולן ולא עם הנהלת התובעת), עמד הנתבע בנטל להוכיח את ההסכמות האמורות. לא נעלמה מעיני עמדת הנחיתות של הנתבע ביחס לתובעת, שהרי התובעת היא ארגון המחזיק בידו את כל המסמכים הרלוונטיים, וזאת בהשוואה לנתבע שמצא עצמו דר רחוב ועל כן איבד את כל המסמכים הנוגעים לדבר, ועדיין הצליח לגייס לטובתו שני עובדים בכירים בתובעת, שאף התובעת סברה כי הם עדים רלוונטים (ועל כן פנייתה המקורית אליהם). הנתבע אף סבל מחסרון כיס שהקשה עליו את ניהול ההליכים (ראה מחיקת התביעה בבית המשפט המחוזי ואי הגשת חוו"ד חשבונאית בתיק זה). בשקילת כל אלה, מצאתי כי הוכחה ברמת ההוכחה הנדרשת במשפט האזרחי, ההסכמה כי הפל"מ של סוכני המשנה ושמוליק אמור להיכלל בפל"מ של הנתבע במשך שלוש שנות ההתקשרות לצורך חישוב העמלות ועמידה ביעדים, ולזכאותו החד פעמית של הנתבע ל- 10% בצירוף מע"מ מהפרודוקציות של שמוליק בלבד. להלן התייחסות פרטנית לפלוגתאות.

ומן הכלל אל הפרט

1. אשר לתנאי ההתקשרות בנוגע לאחיין שמוליק, שוכנעתי כי אכן גובשה הסכמה שהועלתה על הכתב ולפיה שמוליק יוכר כסוכן משנה של הנתבע תמורת צירוף הפל"מ שלו לצורך חישוב עמידת הנתבע ביעדים. כאמור, העדים מר כהן ומר גולן אישרו זאת בסעיפים 7-8 לתצהירם ומר גולן אישר בעדותו (בעמ' 175, ש:15-19), שבפגישה שהתקיימה אצל התובעת בנוכחות שמוליק והמנכ"ל מר אל-און, אישר האחרון את ההסכמות בנוגע להטבות שהנתבע יקבל בגין אחיינו. מר כהן גרס בסעיף 8 לתצהירו כי היה בידו המסמך בכתב שנחתם בנושא ע"י מנהלי התובעת המוסמכים, אולם זה אינו בידו.

מר גולן הבהיר אמנם בעדותו כי לא ראה את ההסכם המפורש בנוגע לעמלה המגיעה לנתבע, אך זכר שיחה בנושא עם המנכ"ל. אמנם מדובר במי שלא היה מוסמך להחליט בעצמו, אך הוא היה מעורב בחישובי העמלות ובהתחשבנות שבוצעה בסוף כל חודש ועל כן חזקה עליו, שהיה מודע לטיב ההסכמות אודות אופן ההתחשבנות. לפיכך, מצאתי שדבריו מהווים ראיה תומכת בגרסת הנתבע.

1. התובעת הפנתה לכך שהנתבעים שנסמכים על עדותו של מר כהן, מתעלמים מהעובדה שבהתחשבנות שנערכה על ידו בזמן אמת, לא ניתן ביטוי להסכמים הנטענים, למעט אותה הערה שצוינה בדף ההתחשבנות לגבי מענק שמוליק ולכן לשיטת התובעת, מדובר לכל היותר בהמלצה או בקשה לאישור התובעת (כפי שסבור מר זיק-אל בעדותו בעמ' 209, ש: 12-13). כאמור, לא ניתן לענין זה הסבר ע"י העד, ומדובר בראיה נסיבתית התומכת בעמדת התובעת, אולם מנגד קיימות ראיות סותרות להסכמה האמורה ומצאתי שמשקלן משמעותי יותר.
2. חיזוק נוסף לעובדה שהיתה הסכמה להכללת התפוקה של שמוליק בתפוקת הנתבע, ניתן למצוא בעדויות שהבהירו, שהנתבע היה מעורב בפעילות המשרד של שמוליק בנתניה (ששויך לסניף דרום חרף מיקומו הגיאוגרפי) ולא רק בהכשרתו. משכך, לא סביר שהדבר יעשה ללא כל תועלת כלכלית. נרמז כי התובע קיבל בתחילה את העמלות של שמוליק לחשבונו, אולם נתברר שבתקופה זו הנתבע שימש כצינור בלבד להעברת התקבולים לשמוליק, מאחר ולא היה לו רישיון סוכן. לכן עד שקיבל את הרישיון, הועברו העמלות לשמוליק באמצעות תת חשבון מיוחד שנוצר ע"ש הנתבע, וזאת כדי להבחין בין העמלות שקיבל הנתבע עבור שמוליק, לבין העמלות של הנתבע עצמו. משכך, אין להכיר בתשלומים אלו כתמורה, והמסקנה המתבקשת שלא סביר שכל הפעילות של הנתבע בהתייחס לשמוליק, תעשה לשם שמיים.
3. לאחר ששקלתי כל אלה, מצאתי כי הכף נוטה לטובת הנתבע, שכן גרסתו נתמכת בעדותו של מר כהן שעל דעת כולם הוא עד מפתח שהיה מעורב במנגנון ההתחשבנות, ונתמכת אף בעדותו של מר גולן שנתפס בעיני כמהימן ביותר. בהתחשב בהצהרת הנתבע בסעיף 8 לתצהיר התומך בבקשתו לפטור מאגרה (ת/1), צירוף הפל"מ של שמוליק לפל"מ של הנתבע נעשה לצורך חישוב עמידתו ביעדים, אך למעט בגין מענקים ופרסים (ולא כפי שנטען בסעיף 15 לתצהיר עדותו הראשית).
4. אשר לתגמול הנוסף בסך של 10% מהתפוקה של שמוליק, מצאתי שלא הוכח שמדובר על התחייבות לתגמול קבוע המתייחס לכל התקופה, להבדיל מתגמול חד פעמי. אנמק.

הנתבע נשאל על כך בחקירתו בעמ' 26, ש: 21 והלאה וכדלקמן:

"ש. עכשיו בסעיף 20 לתצהירך אתה אומר בעצם שהסיכום לגבי זרוק היה שאתה תהיה זכאי לעמלה בשיעור של 10% פלוס מע"מ מהפרודוקציה שלו מ-98' ועד 2000. כלומר אני מבין שזו אמורה היתה להיות עמלה קבועה של 10% מהפרודוקציה של שמוליק לכל אחד מהשנים האלה?

ת. האמת היא שמאחר ולא היו לי את כל המסמכים, למרות שגם ביקשתי ממנורה את המסמכים הרלוונטיים, כך שלא יכולתי לאמוד במדויק את העמלה שמגיעה לי. אז זו ההערכה שלי, 10% מינימום.

ש. תראה, אתה לא כותב את זה בתצהירך, אתה לא מציין מינימום, אתה אומר במפורש שיעור 10%. אתה גם חוזר על זה לא פעם אחת בתצהיר ולא רק אתה, גם כל יתר העדים מטעמך נוקבים בשיעור מדויק של 10%. אז 10%, פחות, יותר, מה היה הסיכום?

ת. תראה, אתה יכול לשאול את העדים שלי, תשאל אותם, אני יכול לומר לך מה אני חשבתי ...

ת. אז אני אומר, שוב, זה ממש הערכה שלי אבל היא מינימום. זאת אומרת היא יכולה להיות יותר אבל פחות מזה לא יכול להיות.

ש. למה לא כתבת בתצהיר שזה לפחות 10%?

ת. אני חושב שאני התייחסתי בתצהיר לעובדה שחסרים לי מסמכים ושאנחנו בעצם, זו הערכה שלנו."

אם כן, הנתבע לא טוען במפורש כי סוכם על תגמול ספציפי שהוא מסוגל לנקוב בשיעורו המדויק וגרסתו בענין זה אינה ברורה. הדבר עשוי לתמוך במסקנה כי מדובר על מענק בגין גיוס אחיינו, כפי שגרס מר זיק-אל בסעיפים 34 ו- 47 לתצהירו, שהיה נהוג לתת מענק חד פעמי כגמול על גיוס של סוכן. בחקירתו (בעמ' 244, ש: 18 ואילך) הבהיר מר זיק-אל:

"כללית יש כל מיני יש אפשרות להביא לתת סכום חד פעמי, יש אפשרות לתת איזהשהי עמלה שהיא קשורה בשרידות התיק, יש אפשרות כל דרך שהיא אפשר לתגמל, אפשר לתגמל סוכן על הבאת סוכן ."

יוער כי מר זיק-אל עמד בעדותו (בעמ' 209, ש: 14 ואילך) על כך, שלכל היותר דובר על המלצה וזו לא אושרה, שכן לא נכללה בהתחשבנות.

1. הראיה היחידה למענק זה הובאה בדמות הכיתוב שכתב מר כהן על דף ההתחשבנות (נספח ד' לתצהיר הנתבע) ובה מצוין "לא כולל מענק 10% בגין זרוק 78,515". ודוק, הביטוי שצוין בהערה הוא "מענק" ולא "עמלה", כמקובל אצל העדים דנן המעורבים בעולם הביטוח. על בסיס זה, מצאתי שהמסקנה הסבירה המתבקשת מהראיות היא שדובר על מענק חד פעמי בשיעור האמור, ולא מעבר לכך לכל תקופת ההתקשרות.
2. באשר לסוכני המשנה, רחל לוריא, רי'צרד בן אישו ויצחק קורין, שוכנעתי בגרסת הנתבע כי סוכם שהוא יקים סוכנות ביטוח שבאמצעותה יוכשרו ויעבדו סוכני משנה, ובמסגרתה יוקם מערך טלמרקטינג, והנתבע יתוגמל כך שתפוקת סוכני המשנה תצורף לתפוקת הנתבע לצורך עמידה ביעדים ולהעברת מקדמות בהתאם.

גם בענין זה, לא סביר בעיני שהנתבע יכשיר ויפקח על הסוכנות, תמורת השבה חלקית של דמי שכירות סמליים, ומבלי שהדבר יניב לו רווח משמעותי. אפרט.

1. מר שמעון כהן העיד בנושא (בעמ' 130 ואילך) והתייחס לגרסתו בסעיפים 5-6 לתצהירו. משנשאל אודות תהליך גיבוש ההסכמה בנוגע לסוכני המשנה, השיב:

"ת. הסיכום נעשה בין חיים לבין סוכן המשנה ואת האישור של מנורה הוא קיבל בהסכם. ... חיים, הסוכן הראשי, לבין סוכן המשנה שהוא גייס. ...

בהתחלת התהליך זה חיים מסכם עם סוכן המשנה מהן העמלות שהוא יקבל, ולהסכם הזה מגיע לאחר מכן שני הסכמים, אחד ממנורה, מהנהלת מנורה להסכם, לסוכן המשנה, ולחיים זה נגזר באופן אוטומטית כנספח לכך שהוא מקבל את העמלות שמעבר ...

ש. אז אתה אומר לנו שבנספח סוכני המשנה צוינו שם שמות של אותם שלושה שאתה מפרט בסעיף 6, ומעבר לדברים שאתה מציין בתצהיר שלך, שזה 10% עמלה וצירוף הפל"מ לפל"מ של חיים, היו שם עוד סיכומים שנכללו בנספח לגבי סוכני המשנה?

ת. בדרך כלל כשמדברים על תפוקה של סוכן משנה שהיא משתייכת בסופו של תהליך גם לחשבון של הסוכן הראשי, אז זה כולל גם מענקים נוספים שמקבלים, פרסים, שהם נגזרת מתפוקה. ...

ת. ... בוודאות אני יכול לומר לך שהיה כאן גם נספח נוסף שבהמשך, וזה אני לא יודע אם יש את זה כאן בתוך המערכת מסמכים האלה שהבאת לי פה, שהיו כאן גם סיכומים לגבי כל מה שציינתי כאן, ...

ש. שני הנספחים האלה נחתמו באותו זמן?

ת. לא. כל סוכן משנה הגיע בקצב שלו, זאת אומרת לא כולם הגיעו בבת אחת.

ש. אז לגבי השלושה, בנישו, קורן ולוריא, לגבי כל אחד מהם נחתם מסמך נפרד?

ת. בהחלט כן.

ש. כלומר כל מסמך כזה נחתם בזמן שאותו סוכן הגיע לעבוד עם מנורה?

ת. נכון, כן.

ש. בצמוד להסכם שלו עם מנורה?

ת. בצמוד להסכם שלו, היה גם נספח לחיים."

התובעת טענה בסיכומיה שהעד מציג בעצם גרסה סותרת, מאחר והעד מדבר על הסכם נפרד לכל סוכן משנה (שלושה סוכני משנה ושמוליק), בעוד הנתבע מתייחס לנספח סוכני המשנה, שהועלה על הכתב במסמך אחד. ספק אם מדובר בענין טכני בלבד, אולם התרשמתי שהעד מתייחס בעדותו באופן כללי לגיוס סוכני משנה, בעוד במקרה דנן לא הובאה ראיה שהנתבע גייס סוכנים אלו, אלא הכשיר סוכנים חדשים שנקלטו לעבוד עם התובעת (מכל מקום, לא הובאה ראיה בנוגע לאופן גיוס סוכנים אלו). עסקינן בהסכמים שנחתמו לפני שנים רבות והשאלה האם הסיכומים הועלו על מסמך אחד או יותר, מצטרפת ליתר הסוגיות שלא מצאו מענה בתובענה זו.

1. מר גולן התייחס בעדותו לאמור בסעיף 5 לתצהירו והבהיר, כי הוא לא ראה את ההסכמים המתייחסים לעמלות המגיעות לנתבע על תפוקת סוכני המשנה, אלא הוא שמע אודות ההסכמות האלה בשיחות שהתנהלו בנושא עם מנהל הסניף מר כהן. מר גולן אישר בעדותו, כי הנתבע ליווה את הסוכנים הללו והיה הקשר ביניהם לבין התובעת. כאמור, לא סביר בעיני שאם הנתבע לוקח על עצמו משימה בהיקף כזה, הוא עושה זאת מבלי לקבל כל תמורה. העד הבהיר, כי מדובר בהסכמה נפוצה והגיונית ואף אישר שלא סביר שכל תמורת הנתבע בגין פעולותיו עם סוכני המשנה, תתמצה בתשלום דמי השכירות.
2. בהתייחס לטענות התובעת שההסכמים אינם מאזכרים את נספח סוכני המשנה והנספח בעניינו של שמוליק, הרי שההסכמים היו סטנדרטיים וההתאמות בוצעו בנספחים בלבד. גם נספח 5 לתצהירי התובעת (הסכם השכירות) לא נזכר בהסכמים, וזהו ביטוי להתנהלות הדינאמית והמתפתחת של ההתקשרות העסקית בין הצדדים, כפי שהעיד מר כהן (בחקירתו בעמ' 135).
3. חיזוק נוסף להתקשרות אודות סוכני המשנה, ניתן למצוא בעצם החתימה על ההסכם השני לתקופת התקשרות ארוכה יותר. לא הוסברה ע"י התובעת התכלית של התקשרות נוספת במהלך התקופה בה חל ההסכם הראשון. ניתן להסביר התקשרות זו בכך שהנתבע התחייב להשקעות כספיות בשכירת המשרד החדש, ובגין הפעילות עם סוכני המשנה והטלמרקטינג, שחייבו מנגד התחייבות מצד התובעת לתקופת התקשרות ארוכה יותר.
4. אשר לטענת התובעת כי היא שילמה דמי שכירות (כאמור בנספח 5 לתצהיר התובעת) והם היוו התמורה לנתבע בגין השכנת סוכני המשנה במשרדו, מר זיק-אל מטעם התובעת העיד (בעמ' 240, ש: 7 ואילך), כי תשלום השכירות היה רק עבור חדר ישיבות שהיה במשרד ושהנהלת התובעת עשתה בו שימוש. משכך, לא ניתן אף לקבל את טענת התובעת כי התמורה להשכנת סוכני משנה במשרד הנתבע, הסתכמה בתשלום דמי שכירות.

בנוסף וכאמור, אין עסקינן בהשכנה בלבד של סוכני המשנה, אלא בפיקוח והשגחה, ולא סביר שהנתבע יכשיר ויפקח אחר הסוכנים, ישכור משרד על מנת לשכנם וישקיע את כל המשאבים הללו (בעבודה ובכסף) בתמורה להשבה סמלית של דמי השכירות בלבד. מדובר בהתקשרות מסחרית בין הצדדים, וחזקה עליהם שהיא נעשית למטרה כלכלית ולא למטרה אחרת.

משכך, מצאתי שהנתבע עמד בנטל להוכיח את טענותיו בנוגע להסכמות בינו לבין התובעת בנוגע לזכאותו לעמלות בהסתמך על פעילות אחיינו שמוליק ומסוכני המשנה.

1. אשר למענק בשיעור 10% מהתפוקה של סוכני המשנה, לא מצאתי בחומר הראיות כל עיגון ראייתי ממשי לכך. מצאתי שהוכח שהובטח לנתבע מענק בשיעור 10% נוכח גיוסו של אחיינו כסוכן (נוכח הכיתוב על דף ההתחשבנות ונוכח הרציונל לתת הטבה על גיוס סוכן), אולם למיטב הבנתי, הנתבע לא גייס את סוכני המשנה האחרים (על כל פנים, לא הובאו ראיות בענין זה). על כן, לא התקיים אף הרציונל למתן מענק בנושא.

גם הסברו של מר גולן שהרציונל למענק זה הוא שקלול ההוצאות הכרוכות בהקמת מערך הטלמרקטינג והפעלתו, בעייתי בעיניי, שכן, הנתבע גרס בתצהירו כי בגין כך אמור היה לקבל תשלום של 1,500 ₪ לחודש (ראה סעיף 20 לתצהירו).

משכך, מצאתי כי הנתבע הוכיח את זכאותו לצירוף הפל"מ של סוכני המשנה לצורך קביעת עמידה ביעדים ומענקים, אך לא עמד בנטל להוכיח את זכאותו למענק של 10% מתפוקותיהם.

יובהר כי מדובר במסקנה הסבירה המתבקשת מהראיות שהוצגו לפני, וברור כי ראיות אלו היו מוגבלות נוכח חלוף השנים מקרות האירועים ועד לעדות, ונוכח קשייו/מחדליו של הנתבע. אני ער לקושי לפצל את ראיותיהם של מר כהן ומר גולן, ולאמץ את גרסתם בנוגע לצירוף הפל"מ, תוך דחית גרסתם בנוגע לעמלה בת 10%, אולם המסקנה נגזרת מכך שבעניינו של שמוליק, מצאתי תימוכין כלשהו למענק חד פעמי, בדמות הכיתוב והרציונל הכרוך בגיוסו. בעניינם של סוכני המשנה, לא ידע הנתבע להצביע על שיעור מדויק של העמלה הנגזרת מעבודתו עמם, ולא הוכח כי התקיים הרציונל למענק כלשהו בגין גיוסם. בנוסף, בהיעדר חוות דעת חשבונאית מצד הנתבע, לא ניתן היה להעריך את השווי הכספי הנגזר מטענה זו, ולכן לא ניתן היה לשקול את הסבירות המסחרית של הנטען.

1. נספח ההסדרים קבע יעדים לתפוקות מינימום לצורך קבלת המקדמות החודשיות. הנתבע טען בסעיפים 25 ו- 28 לתצהירו כי הפל"מ שהוא חויב לעמוד בו בהסכם השני שהועמד על 200,000 ₪, הוא פל"מ מצטבר לכל תקופת ההתקשרות, היינו לשלוש השנים. התובעת טענה בסיכומיה כי מדובר בפל"מ שנתי (ראה סעיף 45.6 לסיכומי התובעת).

נספח ההסדרים להסכם השני (נספח ה' לתצהיר הנתבע) קובע כי תקופת ההתקשרות היא בין 1998 לשנת 2000 ו"התפוקה שתועבר בתקופת ההתקשרות 200,000 ₪ פל"מ שנתי נטו".

נכון הוא שיש לכאורה סתירה בין האמירה שהתפוקה היא לתקופת ההתקשרות לבין התיבה "שנתי" (שהפל"מ הוא שנתי), אולם עיון בנספח ההסדרים להסכם הראשון (נספח א' לתצהיר הנתבע), מראה כי גם כשדובר על תקופת התקשרות של שנה, התפוקה לתקופת ההתקשרות עמדה על "200,000 ₪ פל"מ שנתי נטו".

לא סביר שהדרישה מהסוכן לפל"מ שנתי של 200,000 ₪ תצטמצם בשליש לאחר מספר חודשים, כשקבעתי כי פל"מ זה יורכב אף מפל"מ מצרפי של סוכני משנה. בל נשכח כי מדובר בהסדר עמידה ביעדים שנועד להוות תמריץ לסוכן.

משכך, סבורני כי הפרשנות הסבירה המתיישבת עם השוואת שני המסמכים, היא שמדובר בפל"מ שנתי. הדבר אף עולה בקנה אחד עם לשון הסעיף, ומההיגיון המסחרי של ההתקשרות לשלוש שנים כשהיקף הפעילות של הנתבע יכלול את התפוקות של סוכני המשנה.

1. אשר לחיובים בגין טלמרקטינג המופיעים בכרטסת הסוכן שעל פיה הושלם השטר השני, הנתבע טען כי סוכם עם התובעת שיוקם בסוכנות מערך טלמרקטינג שיתמוך בנתבע ובסוכני המשנה, והכל במימונה של התובעת (לרבות השתתפותה בהוצאות השוטפות של הסוכנות).

מר כהן תמך בעמדת הנתבע וגרס בסעיף 5 לתצהירו, כי התובעת תממן את עלות שכר העובדים והנתבע ישא רק בעלות קווי הטלפון. בחקירתו (בעמ' 136 לפרוטוקול), גרס כי הדבר חרוט בזיכרונו, שכן ההסדר היה יחודי.

בעדותו של מר גולן הובהר, כי גם ההסכמה לקבל תוספת של 10% על הפל"מ כדי לממן את הוצאות הנתבע בהתייחס לטלמרקטינג, עדיין היוותה תגמול נמוך יחסית, ולתובעת היה אינטרס לעודד את הנתבע לעשות זאת, כדי להגדיל את ההכנסות.

1. התרשמתי כי לא קיימת הסכמה מפורשת שמחייבת את הנתבע על הוצאות הטלמרקטינג. מנהלי התובעת (לרבות מר אל-און שהיה מנכ"ל אז) הבהירו באופן חד משמעי בתצהירם, כי כל חיוב או זיכוי טעון הסכמה בכתב, ואם כך הוא הדבר, הרי שיש להחיל זאת על חיובים שחייבה התובעת את הסוכנים בגין טלמרקטינג. הדברים לא נזכרו בהסכם ההתקשרות (על כל פנים, לא הופניתי לאיזכור כזה), ובהעדר הסכם אחר, ובהתחשב בכך שפעולת הטלמרקטינג נעשתה ממשרד ששכר הנתבע, הרי שלא סביר שהוא אף יסכים להשתתף בעלות. משכך, לא מצאתי בסיס לחיוב הנתבע בהוצאות טלמרקטינג.
2. ועוד, הנתבע הפסיק פעילותו בסוכנות בבאר שבע במהלך חודש פברואר 1999. עיון בכרטסות שצורפו כנספח 9 לתצהירו של מר זיק-אל בהתייחס לשנת 1999, מראה כי התובעת המשיכה לחייב את הנתבע גם בחודשים שאחר כך עבור טלמרקטינג, כך גם בחודש מרץ 2009 חויב חשבונו של הנתבע בגין טלמרקטינג לפי ערך של 1.12.98 ופשר חיוב זה לא הוברר. עסקינן בחודשים שבהם הנתבע לא עבד. מר אל-און העיד (בעמ' 254, ש:5), כי הנהלת התובעת ידעה בזמן אמת מתי סוכן הפסיק לעבוד, ומשכך, שוכנעתי שהחיוב בגין טלמרקטינג לא היה בדין.
3. יוער כי הנתבע טען בתצהירו שהוא זכאי גם להשתתפות בהוצאות המשרד בסך של 1,500 ₪ לחודש, אולם לא מצאתי שהובא בסיס ראייתי לקביעה כזו. משכך, אסתפק בקביעה כי לא מצאתי שיש לחייב את הנתבע על הוצאות טלמרקטינג.
4. באשר לפיצויים המקוזזים ע"י הנתבע בגין עוגמת נפש ויתר הנזקים שנגרמו לו לשיטתו מפאת הפרת הסכם ההתקשרות מצד התובעת, כשהפסיקה את העברת המקדמות, ממילא, נזק זה, לא הוכח והנזק בגין עוגמת נפש אינו רלוונטי, מאחר וההתקשרות בין הצדדים היתה התקשרות מסחרית. אין לתלות את הקשיים האישיים שחווה הנתבע רק בתובעת, שהרי התגרש וכו'. מעבר לכך, ונוכח התוצאה אליה הגעתי בתובענה שטרית זו, אין לי צורך להכריע בפיצוי אודות עוגמת נפש שתבע הנתבע בהליך האחר שניהל.
5. לסיום, התובעת הפנתה לכך שחלק מהחוב נובע מביטולי פוליסות, מר זיק-אל הבהיר בסעיף 16 לתצהירו, כי המקדמות משולמות לסוכן בעת הפקת הפוליסה, ואם הפוליסה מתבטלת בהמשך, אז הסוכן מחוייב בגין הפער.

הובהר כי אם הפוליסה מבוטלת בשנה הראשונה לחייה, אז על הסוכן להשיב את כל המקדמה, וקיים דירוג של היקף ההשבה, כמפורט בסעיף 17 לתצהירו של מר זיק-אל.

אמנם, כאמור, ייתכן מצב שבו בעקבות ביטול פוליסות, נוצרת יתרת חוב לחובת הנתבע. קיימת אפשרות שיתרת חוב זו עולה על גובה העמלות להן זכאי הנתבע.

הנתבע טען בסעיף 57 לתצהירו כי ככל שהתובעת לא היתה מפרה את הסכם ההתקשרות עמו (משלמת עמלות ומקדמות בהתאם למוסכם), והיה ממשיך בעבודתו לפחות עד תום תקופת ההסכם השני, הרי ששיעור הביטולים היה נמוך, שכן חזקה (שבהגיון) שלקוח יטה לבטל פוליסה כשאין בנמצא סוכן שיתמוך בהליכי השיווק והמכירה של הפוליסה. טענה זו מקובלת עליי ומשלא הוכח ע"י התובעת שפוליסות בוטלו לפני מועד הפסקת עבודתו של הנתבע, הרי שחרף הקושי לאמוד את שיעור הביטולים אם לא היה מפסיק הנתבע את עבודתו, סבורני שנטל הבאת הראיה בענין זה, מוטל על התובעת, ומשנמצא כי היא שהפרה את הסכם ההתקשרות, הרי שאין לזקוף לחובת הנתבע את היקף הביטולים בתקופת ההסכם שעד שנת 2000.

ההיקף הכספי של הדברים

1. נטען כי הנתבעים כשלו בהוכחת ההיקף הכספי המדויק של ההסכמות הנטענות על ידם. הנתבעים עתרו בזמנו למתן רשות להגשת חוות דעת חשבונאית, התובעת אף הסכימה לכך ובהחלטה מיום 10.1.13 התיר בית המשפט להגיש חוות דעת כאמור, אולם, היא לא הוגשה. שקלתי האם לאור המסקנות בפסק הדין, יש למנות רו"ח לצורך ביצוע התחשיבים בהתאם לממצאים, אולם בסופו של יום מצאתי כי בכל דרך של התחשבנות, מדובר בתביעה שדינה להידחות. מאחר ולא הוגשה תביעה שכנגד במסגרת הליך זה (אלא בבית המשפט המחוזי, שכאמור נמחקה), הרי שהתוצאה הסופית בדבר כספים שהתובעת, לכאורה לשיטת הנתבע, חייבת לו, אינה רלוונטית, ואסתפק בראיות שהוצגו בהליך שלפני בנוגע להתחשבנות, וכדלקמן.
2. עיון בנספח ג' לתצהיר התובע מראה כי הפל"מ נטו לשנת 1998 עמד על 198,548 ₪. משנקבע בנספח ההסדרים כי עמידה ב- 90% מהפל"מ השנתי תיחשב כעמידה ביעד, הרי שהנתבע טען כי עמד ביעד לשנת 1998. ענין זה כמובן לא לוקח בחשבון את שיעור ביטולי הפוליסות, שכאמור קיים קושי לאמוד אותו, נוכח הפסקת ההתקשרות עם הנתבע שלא בהתאם להסכם.

בחינת מסמכי ההתחשבנות לשנים 1999 ו- 2000 (נספח 8 לתצהיר התובעת) מראה כי חלק מהחוב נובע מהתפוקה השלילית בשנים אלו (86,686 ₪ לשנת 1999 ו- 13,440 ₪ לשנת 2000). הובהר כי תפוקה שלילית נובעת מביטולי פוליסות. אלמלא כך, וצירוף המענק בעניינו של שמוליק, וביטול החיובים בגין טלמרקטינג כפי שמופיעים בכרטסות, מאיינים את החוב הנטען.

1. בנוסף, יש לקחת בחשבון כי משנקבע כי פרודוקציות של שמוליק ושל סוכני המשנה יצורפו לתפוקות של הנתבע, הרי שנספח ט' לתצהיר הנתבע מראה כי הפרודוקציות של שמוליק לשנת 1999 מסתכמות ב- 591,205 ₪ ובשנת 2000 ככל הנראה ב- 502,401 ₪ (הכיתוב בנספח ב' לתצהירו של שמוליק, אינו קריא). אין בידי הנתבע נתונים על הפרודוקציות של שמוליק לשנת 1998 (החל מספטמבר אותה שנה) ואין בידיו נתונים הולמים אודות הפרודוקציות של סוכני המשנה (לרבות ראיה לגבי משך עבודתם בשירות התובעת). הנתבע לא פנה אליהם להעידם בהליך, ולא ביקש צו בענין המופנה אל התובעת. מחדל זה רובץ לפתחו.

הנתבע מפרט בסעיף 52 לתצהירו את העמלות והמענקים שהיו אמורים להשתלם לו נוכח ההסכמים האמורים, לרבות מענק עמידה ביעד, עמלת יתר, עמלת רכישה, עמלת ניהול וכו'. בסעיף 60-62 לתצהירו מפרט הנתבע את הכספים שהתובעת חייבת לו לשיטתו, לאור קביעות אלו ותוך שימוש באומדנה.

1. מר זיק-אל מתייחס לכך בסעיף 62 לתצהירו ומפרט את הסתייגויותיו מהאמור, וב"כ התובעת הפנה בסיכומיו לכך שלא נלקחו בחשבון ביטולי פוליסות ולא הופחתו עמלות ששולמו לנתבע. עיקר ההסתייגות מופנית לסכומים שנתבעו ע"י הנתבע בבית המשפט המחוזי ועיקרה אף לתחשיבי הנתבע המבוססים על עבודה לכאורה עד גיל פרישה, בעוד ההסכם עם התובעת התייחס לעבודה עד שנת 2000. יש הגיון רב בטענות אלו, לרבות בנוגע לבחירת הנתבע למענק עמידה ביעד בשיעור 28%, אולם אין בדעתי להכריע בהן או בטיבם של האומדנים שציין הנתבע, מאחר ועל פי כל חישוב, נחזה שדין התביעה שלפני להידחות וממילא אין בפני כל תביעה שכנגד.
2. לסיום יובהר, כי עסקינן בתביעה שטרית ובמסגרתה מילאה התובעת את הסכום בשטר השני בהתאם לחוב שבכרטסת הסוכן שניהלה. התובעת ביקשה להיבנות מחזקת התמורה הקבועה בסעיף 29 לפקודת השטרות, וטענה כי הנטל להוכיח שהערך הנקוב בשטר אינו תואם את החוב, מוטל על הנתבע. חזקה זו עומדת בעינה והיא שרירה וקיימת עת מסר המושך שטר הכולל את סכום החוב. משנמסר שטר על החלק, מצאתי כי בנסיבות דנן, די לו לנתבע להראות כי כל הליך ההתחשבנות שבכרטסת הסוכן עליה נסמך השטר, לא תאם את ההסכמות בין הצדדים.

ועוד, ההרשאה שניתנה עם מסירת השטר, היא שיושלם בו סכום החוב התואם את ההסכמות בין הצדדים, ככל שיוותר עם סיום ההתקשרות. משקבעתי כי הכרטסת שניהלה התובעת לא שיקפה את ההסכמות שהוכחו, הרי שניתן היה לומר כי השטר השני מולא בניגוד להרשאה. גם מטעם זה, דין התביעה להדחות (ראה בענין זה את סעיף 76 לפסק דינו של חברי, השופט אבינור בת"א (הרצליה) 112-10-07 כלל חברה לביטוח בע"מ נ' ארצי (06/09/2012).

לסיכום:

1. סבורני שעדויות ההגנה לא הופרכו על ידי התובעת. מנגד, התגלעו בקיעים בעדויות התובעת שלא נסמכו על זכרון בעניינו של הנתבע, אלא רק על המסמכים שאותרו בתיק הסוכן. מצאתי שגם עדויות אלו מאפשרות את היתכנות גרסת הנתבע.

לאור זאת, ניתן לקבוע, במאזן ההסתברויות, שהנתבע עמד בנטל השכנוע המוטל עליו להראות שהוא זכאי לקבלת עמלות, שלא שולמו לו בפועל, ואשר יש בהן בכדי לייתר את חובו הנטען כלפי התובעת.

1. אבקש להדגיש כי המסקנות אליהן הגעתי מתייחסות להתחשבנות בתקופת ההתקשרות בלבד, היינו בין השנים 1998-2000, ואין להסיק מהן על התחייבויות כלשהן של התובעת בהתייחס לשנים לגביהן לא נחתמו הסכמים בין הצדדים.
2. אשר על כן, אני דוחה את התביעה.
3. אני מחייב את התובעת לשלם את הוצאות הנתבעים בסך של 23,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום ועד מועד התשלום בפועל.
4. תיק ההוצל"פ 1702323017 יסגר.

המזכירות תשלח את פסק הדין לצדדים.

ניתן היום, ה' כסלו תשע"ו, 17 נובמבר 2015, בהעדר הצדדים.