1. התובע הגיש תביעה בסדר דין מקוצר כנגד הנתבע לתשלום סך של 67,482 ₪, המורכבים מיתרת חובה שנצברה בחשבון העו"ש בסך של 44,195 ₪ (יתרה הכוללת ריבית אשר נצברה בחשבון עד ליום 1.10.10 ) וכן מיתרת חוב בגין שימוש בכרטיסי אשראי המסתכמת בסך של 23,287 ₪.
2. הנתבע הגיש בקשת רשות להתגונן ובהחלטה מיום 8.3.11 נקבע כי תינתן לו רשות להתגונן לעניין הסכום הנתבע וכן לעניין הנזקים שנגרמו לו כתוצאה מהתנהלותו של התובע.
3. בהתאם להסכמת הצדדים נקבע כי הנתבע יחל בהבאת ראיותיו ולאחר מכן התובע יגיש ראיותיו, כאשר הצדדים יטענו לעניין נטל ההוכחה במסגרת הסיכומים בתיק.
4. התובע הגיש תצהיר של הגב' רונית רוקח, הנתבע הגיש תצהיר מטעמו.

טענות התובע

1. לטענת התובע חשבונו של הנתבע הוא חשבון פרטי אשר בעת הרלוונטית להפסקת הפעילות בחשבון בחודש אפריל 2011 עמדה מסגרת האשראי בחשבון על סך של 10,000 ₪. בהתאם לכתב התחייבות עליו חתם הנתבע הועמדה לו מסגרת האשראי לשנה החל מיום 3.5.09 עד ליום 3.5.10. לטענת התובע לאחר חתימת מסמכים אלו ביקש הנתבע להגדיל את מסגרת האשראי בחשבון, אך נוכח הכנסותיו הזעומות בקשתו נדחה. מחשבונו של הנתבע חויבו שישה כרטיסי אשראי שונים עם מסגרות עצמאיות.
2. במהלך חודשים פברואר-אפריל 2010 חרג הנתבע ממסגרת האשראי המאושרת בחשבון מספר פעמים. בנוסף הוטל על החשבון עיקול לטובת עיריית ראשון לציון על סך של 18,025 ₪. בתקופה זאת ביקש התובע מהנתבע כי יסדיר את החריגות ויימנע מהן. עוד טען התובע כי פנה אל הנתבע והודיע לו על העיקול (סעיף 13 לתצהירה של הגב' רוקח).
3. ביום 23.3.10 שלח התובע לנתבע הודעה על חריגה ממסגרת אשראי (נספח ח' לתצהיר הגב' רוקח) ודרישה לכיסוי החריגה ולמניעת יצירת חיובים נוספים שיש בהם להגדיל את החריגה ממסגרת האשראי המאושרת בחשבון. לטענת התובע הנתבע לא סתר או הפריך את קבלת הודעות התובע או ידיעתו בדבר עמדת התובע שלא לאפשר חריגה ממסגרת האשראי.
4. ביום 4.4.10 לנוכח חריגת הנתבע ממסגרת האשראי לא כבד התובע שיק על סך 521 ₪ שנמשך על ידי התובע בחשבון. ביום 12.4.10 לא כיבד התובע חיובים נוספים בסך של 1,400 ₪ נוכח חריגות בחשבון.
5. ביום 15.4.10 ולאחר חריגה שנמשכה חודש שלח התובע לנתבע מכתב התראה נוסף (להלן: "מכתב ההתראה") במסגרתו נדרש הנתבע להסדיר החריגות בחשבון תוך 10 ימים. במועד זה עמדה החריגה מהמסגרת על סך של 4,489 ₪, קרוב ל- 50% ממסגרת האשראי המאושרת. באותו היום הפקיד הנתבע שיק אשר נפרע רק לאחר שלושה ימים. לטענת התובע עוד בטרם עברו 10 ימים שב וחרג הנתבע משמעותית מהמסגרת וכבר ביום 21.4.10 שישה ימים לאחר המכתב, חרג הנתבע ממסגרת האשראי בחשבון בחריגה שעמדה על סך של 14,753 ₪.
6. לטענת התובע ביום 22.4.10 ולאחר שהחריגות בחשבון חזרו חרף התראות התובע ביטל התובע את כרטיסי האשראי הבנקאיים בלבד, על מנת למנוע הגדלת החיובים בחשבון עקב חיובי כרטיסי האשראי בנקאיים. לאחר מכן נמנע התובע מלחדש את מסגרת האשראי לנתבע משפג תוקפה ביום 3.5.10 ולנוכח נסיבות התביעה.
7. לטענת התובע, טענת הנתבע כי היו בידיו מקורות כספיים לכיסוי החריגה הוכחה כחסרת עיגון לנוכח העובדה כי לאחר 15.4.10 לא הפקיד הנתבע כל סכום בחשבונו אצל התובע. בהתייחס לטענת הנתבע בסיכומיו כי יכול היה לקחת הלוואה בשוק האפור, על מנת למנוע ביטול כרטיסי האשראי, טוען התובע כי יש בכך כדי להראות כי מצבו של הנתבע היה קשה באותה העת וכי לא היו בידיו אמצעים לגיוס כספם אלא מהשוק האפור. לעניין זה הוסיף כי לא ברור מדוע הנתבע לא עשה כן, על מנת לחזור למסגרת אשראי מאושרת ולמנוע ביטול הכרטיסים החוץ בנקאיים אשר נותרו בידו ואשר באמצעותם עשה עסקאות לפרסום עסקו.
8. לטענת התובע חרף הדרסטיות אותה מייחס הנתבע לביטול כרטיסי האשראי כאילו כל עולמו חרב לא עשה דבר על מנת למנוע ביטולם או להשיבם חזרה למסגרת אשראי. עוד טוען התובע, כי הנתבע טען לאחר ביטול הכרטיסים על ידי התובע כי לא היו לו עוד כרטיסים, כאשר בעדותו התברר כי היו ברשותו עוד 7 כרטיסים נוספים בינלאומיים בתוקף (של בנק דיסקונט ולאומי) לעניין זה מפנה התובע לעדותו של הנתבע בעמוד 7 לפרוטוקול משורה 3 ואילך. עוד הפנה התובע לנספח י"ד לתצהירה של הגב' רוקח שהם מסמכים שגולו בגילוי מסמכים של הנתבע מהם עולה כי הנתבע המשיך בביצוע פרסום עסקו אף לאחר ביטול הכרטיסים על ידי התובע והן בדבר קיומן של מסגרות אשראי מספקות בכרטיסים אלה לביצוען של עסקאות הפרסום אותן טען כי הפסיק בחודש אפריל 2010. לטענת התובע עולה, כי הנתבע החזיק בכרטיסי אשראי אשר אפשרו לו גם לקנות במכולת וגם לפרסם באינטרנט וכי די בעיון בדפי החשבון על מנת לראות כי הנתבע ביצע רכישות בסופרמרקט וכן עסקאות עם גוגל ופייסבוק וכן רכישת מוצרים מחו"ל.
9. בהתייחס לטענת הנתבע לגבי חיובי ריבית בחשבון, טען התובע כי תחשיביו של הנתבע אינם נכונים ואין להם כל בסיס, וכי היה עליו לפרטם במסגרת תחשיביו בתצהירו וראיותיו ואין די בהפניה לכתב ההגנה. בהתייחס לחיובי העמלות בחשבון טען התובע כי כל החיובים נעשו בהתאם לתנאי ניהול החשבון.

טענות הנתבע

1. לטענת הנתבע בחודש מאי 2005 פתח את חשבונו אצל התובע, כאשר באותה העת היה שכיר ומשכורתו נכנסה לבנק באופן שוטף. בתקופה זו העמיד לו הבנק אשראי בסך של 35,000 ₪ ללא בטחונות וכן כרטיסי אשראי בנקאיים, דבר המעיד על האמון שרכש לו הבנק ורצונו לדחוף את הנתבע לצריכת אשראי. בשנת 2007 ולאחר הפסקת עבודתו כשכיר הקטין לו התובע את מסגרת האשראי.
2. לטענת הנתבע לקראת אמצע סוף שנת 2009 העבירו לו ילדיו סך של 153,000 ₪, כסף אותו קיבלו בירושה, על מנת לסלק את ההלוואה שלקח באותה תקופה וכן לסילוק מרבית חובות כרטיסי האשראי והוא עשה זאת ביוזמתו ובכך הקטין את האובליגו.
3. לטענת הנתבע האירועים שהביאו לתביעה הם כי במהלך חודש פברואר 2010 נקלע הנתבע לחריגה קצרה ממסגרת האשראי בחשבון העו"ש. חריגה שארעה כתוצאה ממועד הפירעון הכללי של כרטיסי האשראי שהבנק עצמו הנפיק, כך שהאובליגו לבנק לא השתנה שכן הגדלת יתרת החובה בעו"ש לוותה בירידה מקבילה בכרטיסי האשראי. הבנק לא נקט כל צעד בגין החריגה והנתבע כיסה אותה תוך זמן קצר.
4. לקראת סוף מרץ 2010 נקלע שוב הנתבע לחריגה דומה, גם הפעם עקב מועד פרעון כרטיסי האשראי וללא שינוי האובליגו הכללי לבנק, וגם הפעם הבנק לא נקט כל צעד והנתבע הצליח לכסות החריגה רק ב- 15.4.10. לטענתו הסיבה לכך שכיסוי החריגה התעכב בפעם הזאת נבעה מתקופת החגים במהלכה לא נפתחו סדנאות ולא היו לו הכנסות מרובות.
5. לטענת הנתבע הוא לא היה זקוק ל- 10 ימים שנקצבו לו במכתב ההתראה, שכן כבר באותו היום, ה- 15.4.10, הוא סילק את הפיגור. לטענתו מכתב ההתראה הגיע אליו רק ביום 23.4.10 בשל העובדה כי המכתב נשלח ביום חמישי וכי לאחר מכן חל יום העצמאות, ועל כן לא היה מודע להליכים אלו.
6. בהתייחס לעיקול שהוטל על חשבונו של הנתבע בחודש פברואר 2010 טען הנתבע בסיכומיו כי הבנק לא פנה אליו לברר את פשר העיקול וכי העיקול לא נבע בשל קשיים כלכליים אלא בשל שומת ארנונה, אשר הייתה במחלוקת בין הנתבע לעיריית ראשון לציון ובשל טעות הנתבע לא שילם את הסכום השנוי במחלוקת, דבר אשר גרר הטלת עיקול על חשבונותיו. הוא שילם את הסכום שנדרש ממנו בו ביום והעיקול הוסר מיידית. על כן וככל שהבנק ביקש להסתמך על העיקול כאינדיקציה לקשיים כלכליים היה עליו לעדכן את הנתבע בעניין ולאפשר לו להגיב.
7. לטענת הנתבע ביום 21.4.10 הגיע מועד הפרעון החודשי של כרטיסי האשראי ולא היה לנתבע סכום זמין לכיסוי מיידי של החוב והוא נקלע לחריגה בגובה של כ- 3500 ₪. מועד זה חל יום לאחר יום העצמאות ולכן היה עיכוב בקבלת הכנסתו הצפויה של הנתבע.
8. כיוון שהחריגה הייתה דומה לחריגות קודמות הניח התובע כי הבנק לא ינקוט בצעדים, אבל היות ודובר בחריגה שלישית העדיף לפנות ביוזמתו לסניף ביום 22.4.10 וביקש להגדיל את מסגרת האשראי בעו"ש לכמה ימים על ידי הקצאת מסגרת זמנית תוך הבטחה לכיסוי החריגה תוך מספר ימים. הנציג ציין כי יעביר בקשתו הלאה כאשר הנתבע כלל לא התייחס לנושא של ביטול כרטיסי האשראי שכן באותו מועד טרם קיבל את מכתבו של הבנק.
9. לטענתו של הנתבע הבטחתו לכיסוי החריגה הייתה מבוססת על תזרים מזומנים צפוי לנתבע, שכן עמדו לרשותו זיכויים בכרטיס אשראי בסך של 1660 ₪, שיכול היה לקדים פרעונם וכן תשלומים שהיה אמור לקבל בסך של 950 ₪ סה"כ 2610 ₪ ואת יתרת החריגה בסך של 1000 ₪ יכול היה לכסות ממקורות אחרים שעמדו לרשותו.
10. לטענתו גילה להפתעתו באותו היום בו פנה לסניף ב- 22.4, יום בלבד לאחר החריגה, כי הבנק ביטל את כרטיסי האשראי בצורה חד צדדית וללא הודעה מראש. לטענת הנתבע טענת התובע כי הנתבע ידע על הביטול וכי התובע הודיע לו על כך טלפונית אינה תואמת את המציאות, וכי לא התקשרו אליו מטעם התובע ובשיחתו היזומה לבנק לא ציין נציג הבנק דבר בעניין.
11. עוד טען הנתבע כי לא ידע על ביטול כרטיסי האשראי ואם היה יודע היה נערך בהתאם לרבות נטילת הלוואה בשוק האפור לתקופה קצרה על מנת למנוע ביטול הכרטיסים.
12. מייד לאחר שגילה כי הכרטיסים בוטלו פנה אל הבנק והתחנן כי הכרטיסים יוחזרו או כי יושב לו כרטיס אחד על מנת שיוכל להמשיך לפרסם מחד ולשלם למכולת ולצורכי העסק אך נתקל בסירוב ודרישה של הבנק להפקיד כספים על מנת לכסות את יתרת התשלומים שנותרו בכרטיסי האשראי. לטענתו הסביר לנציג הבנק כי לא היה מקום לבטל את כרטיסי האשראי וכי כרטיסים אלו משמשים לו לצורך פירסום העסק, ובביטולם ייפגע עסקו אך נתקל בסירוב.
13. לטענת הנתבע עקב ביטול כרטיסי האשראי וסירוב הבנק להעמיד לו מסגרת אשראי מוגדלת לכמה ימים החזיר הבנק בחודש מאי את החיובים של כרטיסי האשראי בנקאיים שהנתבע פרע באמצעות חשבונו. לטענת הנתבע בעקבות ביטול זה בוטלו גם יתר כרטיסי האשראי החוץ בנקאיים של הנתבע, וכך נסתם הגולל על יכולתו של הנתבע לשלם עבור פרסום באמצעות כרטיסים אלו או להשתמש בהם לצורך מחייתו.
14. לטענת הנתבע כעבור זמן ביטל הבנק את מסגרת האשראי והעמיד אותה על אפס אך המשיך להעמיד לפרעון תקופתי את יתרת התשלומים בכרטיסי האשראי תוך הגדלת יתרת החובה בחשבון.
15. לטענת הנתבע הנזק הישיר העיקרי שנגרם לו כתוצאה מביטול כרטיסי האשראי הוא הפסקת היכולת לפרסם את עסקו באינטרט והדבר היווה מכת מוות לעסקו משום שהפרסום באינטרנט הוא הדרך היחידה להשגת לקוחות בעסק מסוג העסק שלו.
16. עוד טען הנתבע כי מלבד הפגיעה הכלכלית הרי שהפגיעה בו מהבחינה האישית מהווה מכה קשה וכואבת ממנה לא יכול להתאושש. הנתבע הוא אלמן, אשר ילדיו אינם בקשר עימו והכנסות העסק הן מקור המחיה יחיד שלו. הדבר פגע בו הן מבחינת מקום מגוריו והן מבחינת סוג הרכב אותו הוא יכול להרשות לעצמו.
17. עוד טען הנתבע כי עם ביטול כרטיסי האשראי החוץ בנקאיים, כתוצאה מהחזרת החיובים והביטול של כרטיסי האשראי על ידי התובע, הגישו חברות כרטיסי האשראי דרישות להוצל"פ לתשלום החוב. לטענתו תוצאה של הליכים אלו היא הגבלת חשבונותיו בבנקים, איסור של שימוש בכרטיסי אשראי, ביטול רשיון נהיגה ועוד. כתוצאה מכך גם מסגרות האשראי הנמוכות וכרטיסי אשראי עם מסגרת נמוכה בוטלו ומצבו החמיר בצורה קיצונית.
18. כתוצאה מביטול כרטיסי האשראי הבנקאיים והחוץ בנקאיים סומן הנתבע כבעייתי בחברות כרטיסי האשראי והוא הפך לקוח מוגבל בבנק ועקב כך הופסק אף הסכם השכירות בינו לבין המשכיר והוא נדרש לפנות את הסטודיו.
19. עוד טוען הנתבע כי הבנק חייב אותו לשלם סכומים גבוהים בגין ריבית ועמלות שלא היו אמורים להיות משולמים אילו הבנק לא היה פועל כפי שפעל. לטענתו התובע העמיד לפרעון לעו"ש את החובות בגין כרטיסי האשראי התחייבות שאינה נושאת ריבית וכי החיוב בגין הריבית הוא בסך של 7221.84 ₪ כאשר היה אמור להיות בסך של כ- 650 ₪ בלבד.
20. עוד טען הנתבע כי הבנק חייב אותו בגין עמלות בסך של 924 ₪ בגין החזרת חיובים עמלות שלא היו אמורות להיות משולמות לולא האירועים מושא התביעה.

דיון והכרעה

1. לאחר עיון בטענות הצדדים אני קובעת כי דין התביעה להתקבל ברובה.
2. אין מחלוקת בין הצדדים לגבי חובתו של הנתבע לשלם את הסכום הנתבע, למעט טענות הנתבע כי חויב בעמלות וריביות, אשר לא היה מחויב בהן לולא התנהלותו של התובע.
3. השאלות העיקריות במחלוקת אותן יש לבחון במסגרת תביעה זאת הן האם ביטול כרטיסי האשראי על ידי התובע נעשה כדין, וככל שהתשובה לכך היא חיובית האם הוכיח הנתבע את טענת הקיזוז.

ביטול כרטיסי האשראי

1. הצדדים אינם חלוקים על כך כי במועד בו בוטלו כרטיסי האשראי היה הנתבע בחריגה ממסגרת החשבון כאשר השאלה אותה יש לבחון האם ביטול כרטיסי האשראי נעשה כדין.
2. לטענת הנתבע מכתב ההתראה של הבנק מיום 15.4.10 הוא מכתב מחייב ועל הבנק היה להימנע מנקיטת צעדים ולאפשר לנתבע לכסות את החריגה וכי פעילותו בניגוד להתחייבותו מהווה הפרה של סעיף 3 לחוק הבנקאות (שירות ללקוח) תשמ"א-1981 האוסר על הטעיית לקוח בכל עניין מהותי. עוד טוען הנתבע כי התנהלותו של התובע מהווה הפרה של סעיף 5 לכללי הבנקאות (גילוי נאות ומסירת מסמכים) תשנ"ב-1992 הקובע כי על שינוי בתנאי ההסכם יש להודיע בציון מועד השינוי שבועיים לפחות לפני השינוי, על כן טוען הנתבע כי היות גובה מסגרת האשראי ומתן כרטיסי האשראי היו חלק מתנאי ההסכם בינו לבין הבנק היה על הבנק ליידע אותו לגבי השינוי שבועיים מראש לפחות. לעניין זה הפנה הנתבע לת.א. 161691/02 בנק לאומי לישראל בע"מ נ' אורלי תעשיות בע"מ, לת.א. (שלום ת"א) 98759/99 בנק לאומי נ' מובילי ישר מנשה ובניו בע"מ, ולת.א. (שלום ת"א) 58937/07 בנק מסד נ' אינטרנשיונאל דב שבו בע"מ.
3. עוד טען הנתבע כי נציגת התובע לא ידעה להסביר בעדותה מדוע בוטלו כרטיסי האשראי טרם שחלפו 10 ימים כפי שצוין בהתראה וטענה כי יש לבנק זכות לבטל מיידית את כרטיסי האשראי טענה שאינה מתיישבת עם מכתבו של הבנק.
4. כמו כן טען הנתבע כי הוא פנה לסניף וביקש לקבל הגדלה זמנית של המסגרת ונענה כי בקשתו בטיפול.
5. לטענת התובע, ובהתאם לנטען בתצהירה של הגב' רוקח, נוכח החריגות בחשבונו של הנתבע הבנק שלח מכתבי התראה והודעות לנתבע על אי כיבוד חיובים בחשבון וכי הבנק נקט בפעולות למניעת חריגת הנתבע ממסגרת האשראי המאושרת. בהתאם לתצהירה של הגב' רוקח, בנוסף לפניות בכתב נעשו פניות טלפוניות לנתבע בהן עודכן הנתבע כי אם לא יכסה את החריגה בחשבון יבוטלו כרטיסי האשראי.
6. לטענת התובע אף אם תתקבל טענת הנתבע כי קיים שיחה עם נציג התובע עדיין אין בכך כדי להעיד על התחייבות מצד התובע לקבל את בקשותיו במיוחד נוכח התנהלותו של הנתבע וחריגתו המשמעותית בחשבון החל מחודש מרץ 2010 והטלת העיקול בחודש פברואר 2010.
7. לעניין זכותו של הבנק לבטל אשראי וקיומו של אינטרס לגיטימי של הבנק לשמור לעצמו את הזכות להסכים או שלא להסכים למשיכת יתר, ראו פסק הדין של בית המשפט המחוזי בתל אביב בת.א. 1392/06 אופנת שרינה בע"מ נ' בנק לאומי לישראל בע"מ (פורסם במאגרים המשפטיים, מיום 15.2.12). בפסק הדין ציין בית המשפט את הדברים הבאים:

".... לבנק אף מוקנית זכות להקטין או לבטל מיידית מסגרת אשראי במצב של שינוי לרעה בכושר הפרעון של הלקוח, העלול לסכן את הבנק באי יכולת לגבות את החוב, או במקרה של היווצרות תנאים אחרים המחייבים הקטנה מיידית או ביטול של מסגרת אשראי, או במקרים אחרים המותרים על פי כל דין. זכות זו עוגנה בפסיקה ונקבע כי אין מדובר בתנאי מקפח (ראו: פס"ד בל"ל).

לעניין עיתוי מתן ההודעה המוקדמת ע"י הבנק בדבר הפחתה או ביטול של מסגרת האשראי, חלה, בעבר, ההוראה שהופיעה בכלל 18(ג) לכללי הבנקאות (שירות ללקוח)(גילוי נאות ומסירת מסמכים), התשנ"ב-1992, אשר קבעה בזו הלשון: "החליט התאגיד הבנקאי על הפחתה במסגרת האשראי, יודיע על כך עשרה ימים לפחות לפני השינוי; אין בהוראה זו כדי למנוע מהתאגיד הבנקאי להקטין מסגרות אשראי או לבטלן, ללא הודעה מקודמת, במקרים שבהם הוא עלול להסתכן באי יכולת לגבות את האשראי, עקב שינוי לרעה בכושר הפירעון של הלקוח או עם היווצרותם של תנאים אחרים המחייבים הקטנה מיידית של מסגרת האשראי.

דא עקא, שהוראת כלל 18(ג) הנ"ל בוטלה. לאור זאת נקבע בפס"ד בל"ל, כי במקרים המחייבים הפחתה או ביטול מידיים של מסגרת האשראי, אין צורך לתת הודעה מוקדמת, אלא על הבנק ליתן ללקוח הודעה בד בבד עם הביטול או ההפחתה".

1. לעניין ביטולו של סעיף 18(ג) לכללי הבנקאות (שירות ללקוח) (גילוי נאות ומסירת מסמכים), התשנ"ב–1992, ראו ע"ש 195/97 היועץ המשפטי לממשלה נגד בנק לאומי, דינים מחוזי לד(4), 744 , שם צוין כי המפקח על הבנקים פועל לביטול סעיף 18(ג), שכן עמדתו היא כי כאשר לבנק זכות להקטין או לבטל את מסגרת האשראי, יש לתת ללקוח הודעה על כך זמן סביר מראש, על מנת שיוכל להתארגן בהתאם, וכי התקופה של 10 ימים הקבועה בכלל 18(ג), היא למעט במקרים חריגים, תקופה קצרה ביותר ואין בה כדי להעניק ללקוח שהות מספקת להתארגנות חלופית לשם גיוס כספים.
2. במקרה הנדון ולאחר שהנתבע חרג ממסגרת האשראי שהוקצתה לו נשלח לו מכתב ההתראה, אך טרם חלף המועד שנקצב במכתב ההתראה, התובע ביטל את כרטיסי האשראי של הנתבע.
3. אכן כפי שטען התובע קיימת לו בהתאם לפסיקה הזכות לבטל את האשראי כאשר קיים חשש סביר לאי יכולת פרעון של החייב. השאלה היא האם במקרה זה היה רשאי התובע להורות על ביטול האשראי באופן מיידי ובטרם חלפו 10 ימים שניתנו לנתבע במכתב ההתראה והאם אכן היה קיים חשש סביר שהצדיק אי מתן האורכה. על שאלה זאת אני קובעת כי יש להשיב בשלילה.
4. אומנם לבנק קיימת הזכות לפעול כך שלא יינזק ויצליח לגבות את כספיו אך זכותו זאת של הבנק כפופה לחובה הכללית לנהוג בתום לב ובדרך מקובלת לעניין זה ראו (ה"פ (חיפה) 1620/95 מעיינות הגליל המערבי סחר בע"מ נ' בנק לאומי לישראל בע"מ, מיום 13.8.98, בפסקה ז'; ת"א 5548/02 (שלום – ירושלים) הלית חברה לבנין בע"מ נ' בנק לאומי לישראל בע"מ, מיום 14.2.06, בפסקה 20).
5. בנסיבות העניין בהן הוציא התובע לנתבע מכתב בו הוא מציין כי עליו להסדיר את חובו לתובע תוך 10 ימים, היה על התובע לאפשר לנתבע לעשות מאמץ על מנת להסדיר את חובו ולתת לו את האורכה האמורה אשר צויינה במכתבו ולא לפעול בצורה מיידית לביטול כרטיסי האשראי של הנתבע. התובע טען כאמור, כי נעשו פניות טלפוניות לנתבע לצורך הסדרת החוב, טענה אותה הכחיש הנתבע, ואילו הנתבע טען מנגד כי פנה לתובע לצורך קבלת הארכה לחריגה מהמסגרת. אף אם הייתי קובעת כי אכן נעשו פניות טלפוניות אל הנתבע אינני סבורה כי יש בכך לגרוע מחובתו של הבנק לאפשר לנתבע להסדיר את חובו. אציין יחד עם זאת, כי טענתו של הנתבע כי שוחח עם נציג התובע אין בה לסייע לו שכן עצם שיחתו עם נציג התובע, ככל שבוצעה, אין בה כדי להוות אישור מטעם התובע לחריגה המבוקשת.
6. מעבר לאמור אציין כי לא מצאתי כי בנסיבות העניין היה בחריגה של הנתבע בחשבון בסך של כ- 4,000 ₪ מהמסגרת המאושרת כדי להצדיק ביטול מיידי של כל כרטיסי האשראי של הנתבע. אין בטענות התובע כי הנתבע חרג קודם לכן ממסגרת חשבונו או כי הוטל עיקול על חשבונו, אשר הוסר לאחר מספר ימים, כדי להצדיק ביטול מיידי ללא מתן אפשרות של מספר ימים להסדרת החוב. יוער כי בע"ש 195/97 לעיל ציין המפקח על הבנקאים כי לטעמו 10 ימים הם זמן מועט למתן התראה, ויש לאפשר ללקוח להתארגן לצורך גיוס הכספים.
7. במקרה הנדון טען הנתבע, כאמור, כי היה באפשרותו לכסות את החריגה ואף פירט את הסכומים שעמדו לרשותו, אך טען כי כאשר ניסה לדבר עם הבנק על מנת לשנות את החלטתם חויב לכסות את כל החוב, לא מצאתי כי טענתו של הנתבע בעניין זה נסתרה. על כן טענתו של התובע לפיה הנתבע לא פעל להקטנת חובו מול התובע גם לאחר ביטול כרטיסי האשראי אין לה מקום בנסיבות אלו.
8. לאור האמור אינני נדרשת לטענתו של הנתבע לפיה היות באותו היום בו נשלח מכתב ההתראה הוא סגר את החוב, הרי שהיה צורך במתן התראה נוספת טרם הביטול של כרטיסי האשראי.
9. על כן אני קובעת כי התובע לא היה רשאי לבטל את כרטיסי האשראי של הנתבע טרם שחלף המועד שנקבע במכתב ההתראה.

טענת הקיזוז

1. לטענת הנתבע ביטול כרטיסי האשראי גרם לו נזקים כספיים בשל אי יכולתו לפרסם את עסקו באינטרנט, שכן הפרסום באינטרנט חיוני עבורו בהיותו הדרך היחידה להשגת לקוחות. לטענתו התשלום עבור הפירסום באינטנרט התאפשר באמצעות כרטיסי אשראי בינלאומיים בלבד, משום שגופי הפרסום גוגל ופייסבוק הם גופים בינלאומיים שלא אפשרו תשלום בדרך אחרת.
2. לטענת הנתבע בהתאם למסמכים שצורפו לתצהיר התובע נספח ד1 עולה כי היקף הפרסום בגוגל החל ב- 1,500 ₪ בעת פתיחת העסק והגיע ל- 3,500 ₪, לגבי פייסבוק טען כי סך כל הפרסום לגבי התקופה האמורה הגיע לסך של 6,000 ₪. הנתבע הפנה לגבי היקף הפרסום לנספח 2 לתצהירו. עוד טען הנתבע כי בחודש מרץ 2010 החליף את החשבון באמצעותו ביצע פרסום עקב קבלת קופון בו ניתן לעשות שימוש רק בחשבון חדש ולכן הדוח מתייחס לשני חשבונות שונים.
3. לטענת הנתבע סך כל ההפקדות השוטפות אותן ביצע בין החודשים 1.4.2009 ועד 31.3.2010 עמד על 257,000 ₪ המדובר על מחזור ממוצע של 21,000 ₪ לחודש וזאת כאשר מסגרת האשראי בחשבון הייתה 10,000 ₪ בלבד.
4. לטענת הנתבע בעקבות האירועים מושא התביעה הפרסום בגוגל הופסק, ורק במאי 2011 בוצע נסיון לחדש אותו אולם בשל מחסור במשאבים היקף הפרסום היה נמוך משמעותית מההיקף הקודם ולא סייע להחזרת הפעילות העסקית של לפני האירועים מושא התביעה.
5. בהתייחס לטענת התובע כי ניתן לשלם לגוגל גם באמצעות הוראת קבע ולא רק כרטיסי אשראי טען הנתבע כי יכולת זו קיימת רק עבור פרסום בגוגל ולא באפיקי פרסום אחרים. עוד ציין כי תשלום בהוראת קבע מותנית בכך כי היו לו אמצעי תשלום, כאשר במקרה הנדון הפגיעה כספית עקב ביטול כרטיסי האשראי הובילה לכך כי לא עמדו כספים לרשותו.
6. לטענת הנתבע מרשימת דוחות המע"מ שצירף ניתן לראות כי הכנסותיו גדלו באופן עקבי למעט נסיגה עונתית בחודשים מרץ-אפריל 2010 בשל החגים וכי גם בחודשים מאי –יוני 2010 היו לו הכנסות גבוהות למרות שכרטיסי אשראי בוטלו וזאת בשל קבלת תשלומים עבור עבודות שבוצעו קודם לכן והן משום שהחיוב בגין פרסום באינטרנט מתבצע אחת לחודש ועברו מספר שבועות עד שחברות הפרסום גילו כי החיובים לא כבודו.
7. לטענתו לאחר ביטול כרטיסי האשראי ירדו הכנסותיו לחודשים מאי יוני 2010 לגובה של 35% בלבד מהכנסותיו ביולי אוגוסט 2010 ונותרו ברמה נמוכה גם חודשים לאחר מכן.
8. בהתייחס לאומדן הנזקים שנגרמו לו טען הנתבע כי הוא אינו יכול להעריך את סכום ההפסדים במדויק אך אילו הגידול בפעילות העסקית לא היה נפסק לחלוטין וההכנסות היו נשארות באופן קבוע המדובר בהפסד הכנסות של לפחות 7,000 ₪ בחודש או כ- 120,000 ₪ עד ליום הגשת תצהיר עדותו או כ- 150,000 ₪ עד למועד הגשת סיכומיו. לטענת הנתבע הסכום נכון להגשת סיכומיו גבוה בהרבה עקב פוטנציאל שלא מומש.
9. לטענת התובע הנתבע לא טרח לכמת ולהוכיח את טענת הקיזוז לה טען. לטענת התובע היה על הנתבע להוכיח את טענת הקיזוז כשם שמוכיחים כתב תביעה וכי הנתבע לא עמד בנטל זה.
10. לטענת התובע הודאתו של הנתבע בדבר הכרה בחבותו, וזאת מבלי שהועלתה מפיו קודם לגשת התביעה ולא בדל טענה נגד התובע באשר לנזק כזה או אחר, ובהעדר מסמך או ראיה המעידים על טרוניה שהועלה נגד התובע שומטת את הבסיס לטענות הנתבע כיום.
11. לטענת התובע, בניגוד לטענות הנתבע, הוכח בעדותו כי הנתבע החזיק בשני חשבונות בנק נוספים – לאומי ודיסקונט, כאשר החשבון אצל התובע היה חשבון פרטי והחשבון בדיסקונט היה חשבון עסקי, הנתבע החזיק מספר רב של כרטיסי אשראי בינלאומיים נוספים בחשבונות אלה ואף המשיך לפרסם את עסקו באינטרנט חודשים רבים לאחר ביטול כרטיסי האשראי על ידי התובע.
12. עוד טוען התובע כי המסמכים שהציג הנתבע לגבי הפרסום מגוגל הוגבלו על ידו במכוון וצורפו רק מסמכים המתייחסים לתאריכים מיום 1.1.09 עד ליום 28.2.10 במקום שהתובע יפיק דוח בהתאם לאפשרות All time. לטענת התובע במקום שהתובע יציג את דוח הפרסום לאחר ה- 22.4.10 הוא הציג הדוח עד 28.2.10 ולאחריו הציג דוחות של שם משתמש אחר שבאמצעותו שילם הנתבע לגוגל עד לחודש פברואר 2010.
13. עוד הפנה התובע לתדפיסי כרטיסי האשראי האחרים של הנתבע מהם עולה כי שילם עבור פרסום בפייסבוק וגוגל.
14. לטענת התובע בעוד שבתצהירו בבר"ל טען התובע כי הפסיק את הפרסום בגוגל או בכל אמצעי אחר לחלוטין, הרי שבתצהיר עדותו הראשית הודה כי החל לאחרונה לשוב ולפרסם את עסקו.
15. לטענת התובע משהנתבע שילם על פרסום החל מחודש יולי 2010 יכול היה לעשות כן לאחר ביטול כרטיסי האשראי. לעניין זה הפנה התובע לעדותו של הנתבע שהודה כי הפרסום הופסק בפועל רק ביוני 2010 ומכאן שלכל היותר הפסקת הפרסום היותר נמשכה שלושה חודשים בלבד.
16. עוד טוען התובע כי מעיון בתדפיסי כרטיסי האשראי האחרים של התובע עולה כי התובע לא ניצל את מסגרות האשראי בכרטיסים אלו באופן בו הותיר בידיו סכומים נוספים לביצוע פרסומים.
17. לטענת התובע עולה כי אין קשר בין ביטול כרטיסי האשראי של הנתבע לבין הכנסותיו וכי בחודשים מאי יוני 2010 הכנסותיו של הנתבע אף עלו.
18. עוד טען התובע כי עלה מחקירתו של הנתבע כי חודשים ארוכים טרם האירועים הרלוונטיים לתביעה הספיק הנתבע להסתבך עם חברת ישראכרט בקשר לכרטיס נוסף שהחזיק וללא קשר עם התובע. דבר המצביע על כך כי הנתבע היו נתון עוד בקשיים כלכליים טרם האירועים הרלוונטיים לתביעה.
19. עוד טען התובע כי הנתבע הודה בחקירתו כי הכנסותיו בשיאן היו בסך של 22,000 ₪ לחודשיים וזאת לפני הוצאות פרסום והוצאות נוספות לרבות מס הכנסה ביטוח לאומי וכו'. כאשר מהכנסותיו קודם לכן וגם לאחר מכן אף כי הנתבע המשיך לפרסם את עסקו לא התקרב הנתבע להכנסה ברמה זאת.
20. הנתבע הגיש סיכומי תשובה במסגרתם התייחס לטענות התובע וכן צירף דוח פרסום בגוגל המסתיים במאי 2012 על מנת לסתור טענת התובע כי הנתבע הציג במכוון דוח חלקי על מנת להסתיר כי המשיך לפרסם. לעניין זה הצדדים הגישו התייחסותם לבקשה לצירוף מסמך זה.
21. בהתייחס לטענת הקיזוז אני קובעת כי דין הטענה להדחות היות והנתבע לא עמד בנטל להוכיח את טענה זאת כנדרש. לעניין הנטל להוכיח טענת קיזוז ראו בע"א 579/85, ב"ש 288/86, 332 משה אריאן ואח' נ' בנק לאומי לישראל בע"מ, בעמ 767-768:

"טענת הקיזוז חייבת לפרט את הסכום הנתבע במסגרתה ואף להציג במדויק את מערכת הנתונים, אשר עליהם היא מבוססת... יש להעלות טענת קיזוז בצורה מפורטת וברורה, כדרך שמנסחים כתב תביעה. דרישת קיזוז בעלמא ועל דרך הסתם אין בה גם כדי ליצור תשתית מספקת, שעליה ניתן לבסס תביעת קיזוז...".

1. על הנתבע היה להוכיח את טענתו כי בשל ביטול כרטיסי האשראי שלו הוא לא הצליח להמשיך ולפרסם את עסקו בגוגל ופייסבוק ועל כן נגרמו לו נזקים כספיים, ומה הם הנזקים הכספיים שנגרמו לו.
2. ראשית אציין כי אני מקבלת את טענתו של התובע כי במקרה הנדון הנתבע לא הוכיח כי עד למועד הגשת התביעה הנתבע פנה לתובע במכתב או דרישה כי יחזיר לו את כרטיסי האשראי הבינלאומיים, שאם לא כן ייגרמו לו נזקים עצומים לעסקו. לא הובאה בפני בית המשפט כל ראיה או הוכחה לכך, כי הנתבע פנה בהתראות לתובע וציין את הטענות אותן הוא העלה בפני בית המשפט. יוער לעניין זה כי חשבונו של הנתבע היה חשבון פרטי ולא חשבון עסקי, כאשר אילו היה חשבון עסקי אולי היה מקבל התייחסות שונה מהתובע.
3. על מנת לקבל את טענת הקיזוז על הנתבע להוכיח כי נגרמו לו נזקים כתוצאה מהתנהלות הבנק, מהם הנזקים שנגרמו לו, כיצד כימת אותם, ומהי התקופה אליה מתייחסים הנזקים שנגרמו לו. לדעתי, הנתבע לא עמד בנטל זה.
4. טענתו העיקרית של הנתבע היא כי בעקבות ביטול כרטיסי האשראי נבצר ממנו להמשיך ולפרסם בגוגל ובפייסבוק, המחייבים לשם הפרסום כרטיס אשראי בינלאומי, ועל כן חלה ירידה משמעותית בהכנסותיו. עוד ציין כי הנזק לעסקו נגרם בכך שהעסק היה בעליה אך בשל ביטול הפרסום חלה ירידה כאשר הוא אינו יכול לאמוד את הירידה בהכנסותיו.
5. בהתייחס לנושא הפרסום בגוגל ופייסבוק, אציין, כי מהדוחות שצירף הנתבע לתצהירו עלה כי הנתבע פרסם בסכומים גבוהים וכי החל ממועד ביטול כרטיסי האשראי ירדו הפרסומים. עוד אציין כי טענתו של הנתבע כי החליף חשבון בגוגל ועל כן צירף לתצהירו שני חשבונות שונים היא טענה אשר לא נסתרה על ידי התובע, ועל כן אף בהעדר המסמכים הנוספים אותם ביקש הנתבע להגיש לסיכומיו, וזאת על מנת לסתור טענתו של התובע בסיכומיו לפיו הנתבע הסתיר את המידע המלא לגבי חשבונו, אני מקבלת את טענת הנתבע בעניין זה.
6. על אף האמור, הרי שמעדותו של הנתבע בבית המשפט עלה כי לנתבע היו כרטיסי אשראי בינלאומיים נוספים בבנקים אחרים ולא ברור מדוע הנתבע לא פרסם את עסקו באמצעות כרטיסי אשראי אלו וזאת על מנת להקטין את נזקו. טענתו כי כתוצאה מהתנהלות התובע נבצר ממנו לעשות שימוש בכרטיסי החיוב האחרים אינה משכנעת מאחר ולפחות בחודשיים הראשונים היו לו הכנסות ויכול היה להפעיל את כרטיסי החיוב האחרים לצורך המשך הפרסום. מכאן שהגרסה שלא המשיך בפרסום רק משום שבוטלו כרטסי האשראי בתובע אינה מתקבלת על הדעת.
7. בנוסף לאמור, ואף אם הייתי קובעת כי אין די בעובדה כי הנתבע החזיק כרטיסי אשראי נוספים, ומקבלת את טענתו כי לא יכול היה לעשות בהם שימוש, הרי שהנתבע לא הוכיח כראוי את הנזק הנטען, לעניין נזקיו טען הנתבע, כי הוא אינו יכול לאמוד את נזקו בצורה מדויקת אבל העריך את נזקו בשיעור של 7,0000 ₪ לחודש ו- 120,000 ₪ עד למועד הגשת התביעה, או 150,000 ₪ למועד הגשת סיכומיו.
8. אין די בטענה כי ביטול כרטיסי האשראי גרם לנזק, אלא יש להצביע ולהוכיח מה הם הנזקים שנגרמו לנתבע, כיצד הנתבע מחשבם ועד איזה מועד ניתן לקבוע כי נגרמו לנתבע נזקים כתוצאה מהתנהלות התובע. נטל ההוכחה מוטל על הנתבע ובכל זאת הוא לא הביא כל תחשיב או חוות דעת חשבונאית אשר תאמוד את נזקיו בגין אי הפרסום בגוגל, ואשר תגבה את טענתו כי עצם הירידה בפרסום (בעדותו אישר הנתבע כי לא הפסיק את הפרסום בגוגל אלא הוא ירד מסכום של 3000 ₪ ל- 300 ₪ בחודש – עמוד 9 לפרוטוקול שורות 11-18) היא אשר הביאה לירידה בהכנסות ולא גורמים אחרים, וכן מה שיעור הירידה בהכנסות אותו יש לייחס לאי ביצוע פרסום.
9. לא זו בלבד שהנתבע לא הביא כל חוות דעת חשבונאית מטעמו, הרי שטענתו לקיזוז היא טענה שלא נקצבה בסכום ובסיכומיו טען לסכומי נזק שונים בהתאם למועדים אחרים אליהם התייחס (מועד הגשת תצהירו, מועד הגשת סיכומיו), וזאת בניגוד לחובה לפרט את הסכום, אשר מבקשים לקזז.

חיובי ריבית ועמלות

1. באשר לטענת הנתבע לעניין חיובי ריבית וחיובי עמלות בגין העמדת כרטיסי האשראי לפרעון מיידי, הרי שלעניין זה הפנה הנתבע בתצהירו לנספח י' לכתב ההגנה מטעמו. התובע, טרם חקירת הנתבע, לא העלה כל טענה או התנגדות להפניה זאת שבוצעה בתצהירו של הנתבע ואף לא חקר את הנתבע לעניין זה.
2. לאור קבעתי לעיל לפיה ביטול כרטיסי האשראי נעשה שלא כדין, והיות וטענתו של הנתבע בעניין זה לא נסתרה, יש להפחית מהתביעה את הסכומים אליהם התייחס הנתבע בגין עמלות וחיובי ריבית.
3. בהתייחס לטענות הנתבע בסיכומיו לעניין הקטנת מסגרת האשראי שלו בשנת 2007 וכן להתנהלות חשבונו של הנתבע טרם האירועים בגינם הוגשה התביעה, הרי שטענות אלו הן טענות שלא ניתנה בגינן רשות להתגונן והן המהוות הרחבת חזית, ועל כן דינן להדחות.

סוף דבר

1. התביעה מתקבלת ברובה. הנתבע ישלם לתובע את סכום התביעה בניכוי הסכומים העודפים בגין חיובי ריבית ועמלות כמפורט בתצהירו של הנתבע.
2. בנסיבות העניין בהן התובע ביטל את כרטיסי האשראי שלא כדין אינני עושה צו להוצאות וכל צד יישא בהוצאותיו.

ניתן היום, ד טבת תשע"ג, 17 דצמבר 2012, בהעדר הצדדים.