03 אפריל 2014

לפנינו תביעת התובע, מר פואז בדארנה (להלן- "התובע"), לתשלום קצבת הבטחת הכנסה מהנתבע, המוסד לביטוח לאומי (להלן- "המל"ל"), כאשר בין הצדדים קיימת מחלוקת – האם נכסים שונים אשר הנתבע משייך לתובע באמת שייכים לו.

הנכסים שבמחלוקת בהתאם לכתב ההגנה:

1. בהתאם לכתב ההגנה, הנכסים שבמחלוקת בעניינו של התובע הם כדלקמן:
   1. חלקה 17 בגוש 19288 - בחלקה זו מתגורר התובע כאשר מעל ביתו בנו בניו, איימן ואיסר, את דירותיהם. הנתבע מייחס את שווי זכויות הבניה בדירות אלו לתובע וכן שווי קרקע עודפת על פי חלקו של התובע בעיזבון אביו על פי צו הירושה (1/4 מהחלקה, להלן- "קרקע עודפת").
   2. חלקה 4 בגוש 19316 – אדמה שהיתה בבעלות אביו של התובע (מוסא ברכאת מוסא בדארנה, ת"ז מס' 20283651 (להלן- "הסבא" או "אביו של התובע"), כאשר הנתבע ייחס לתובע 1/4 מסך שווי הקרקע – חלקו על פי צו הירושה.
   3. חלקה 75 בגוש 19267 – אדמה שהייתה בבעלות אביו של התובע , כאשר הנתבע ייחס לתובע 1/4 מסך שווי הקרקע – חלקו על פי צו הירושה.
2. נציין כי לתובע 3 אחים כאשר אחיותיו של התובע ויתרו על חלקן בירושה ועל כן - הקרקעות שהיו שייכות לאביו של התובע התחלקו בין ארבעת האחים והתובע קיבל 1/4 מהירושה.

שמות אחיו של התובע הם : זיאד מוסא בדראנה, ת"ז 56974926; אמין מוסא בדראנה ת"ז 55216188; ברכאת מוסא בדראנה ת"ז 029107984.

1. עוד חשוב לציין כי במסגרת הודעתו מיום 25.5.2012, הודיע ב"כ התובע כי הוא מוותר על חקירת השמאי של הנתבע.

בסיכומי התגובה של ב"כ התובע נטען, כי הוא וויתר על חקירת השמאי הואיל ומלכתחילה התובע אינו הבעלים של הקרקע שבמחלוקת.

דיון והכרעה

חלקה 17 בגוש 19288

1. התובע טען בתצהירו כי בחלקה זו קיימים 5 מבנים השייכים לתובע, לאחיו ולאמו, כאשר חלקו של התובע הינו שטח בגודל 894 מ"ר. על פי האמור בתצהיר, התובע מתגורר בדירת מגורים ששטחה 117 מ"ר אשר כאשר מעל דירתו בנו שני בניו דירות בהן הם מתגוררים.

לטענת התובע מי שנתן לבנים לבנות בשטח הוא אביו המנוח כאשר הוא עשה זאת בעל פה וללא מסמך בעודו חי.

עוד טען התובע כי בנו אימן מתגורר בדירה מעליו מזה 10 שנים (ממועד חתונתו) ובנו עייסאר התחתן לפני 5-6 שנים, ומאז מתגורר בדירה שאף היא נמצאת מעל דירתו.

בסיכומי התובע נרשם כי הבן אימן משלם ארנונה משנת 2004 והבן אייסר משלם ארנונה משנת 2008.

1. בנוסף טען התובע כי שטחה של החלקה הינה דמוית מלבן מוארך ולכן לא ניתן לנצל ו/או לבנות דירות נוספות בחלקה זו והקרקע העודפת הינה בעצם שטח מת.

התובע אף הוסיף כי על החלקה רשומה הערה משנת 1964 בדבר הפקעה.

1. בסיכומי התובע נטען כי הסב נפטר ב-19.8.2001, לאחר שהמבנים נבנו, ומאחר והקרקע עליה התגורר התובע היתה שייכת לאביו הרי שהתובע ממילא לא יכול להעביר את הקרקע/זכויות הבניה לבנים אלא אביו בלבד, שכך עשה.
2. באשר למועד שממנו יש לקחת בחשבון כי הדירות הועברו לבניו של התובע, לרבות זכויות הבניה, מפנה ב"כ התובע בסיכומיו לשורה של פסקי דין הקובעים לגרסתו כי על מנת לבדוק למי שייך המקרקעין בתיקי ביטוח לאומי אין צורך שהעברת בעלות תעשה בהתאם להוראות חוק המקרקעין אלא יש לקחת בחשבון את מכלול הנסיבות ולבחון האם מדובר בהעברה אמיתית ועל שם מי רשומים הנכסים ברשות המקומית.
3. בסיכומי הנתבע נטען כי חלקה זו רשומה על שם התובע ושלושת אחיו בטאבו, כאשר ארבעת המבנים השייכים לאחיו של התובע ולאמו כלל לא נבחנו ולא נלקחו בחשבון על ידי המל"ל. נלקח בחשבון הבניין שבו מתגורר התובע עם בניו. לגבי דירות הבנים אייסר ואימן, נלקח בחשבון שווי זכויות הבניה בלבד ללא שווי עלות הבנייה.
4. לגבי הטענה כי אביו המנוח של התובע נתן לנכדיו לבנות את הדירות מעל דירתו של התובע, טען הנתבע כי זו לא הוכחה כלל.

התובע לא הגיש תצהירים של בניו בעניין זה כאשר אי העדתם פועלת לחובתו. התובע לא הביא שמץ ראיה לתשלום בפועל של הארנונה, כאשר גם אם היה מביא ראיות בעניין זה אין בתשלום הארנונה כשלעצמו להעיד על העברת בעלות.

בכל מקרה – לגבי הבן איסר, על פי אישורי העיריה הוא חויב בתשלום ארנונה ביום 1.1.08, כך שממילא תקופת הבעלות של התובע חלפה רק ביום 1.1.13.

עוד נטען בסיכומי הנתבע כי עסקה במקרקעין חייבת להיות בכתב ואין כל משמעות לטענות או לאמירות בעל פה, והתובע לא המציא הסכם מכר או יפויי כח או העברה ברשויות.

יתרה מכך, בכתב התביעה שהגיש התובע אין זכר לטענה כי הסב הוא שהתיר לנכדים לבנות מעל לדירת התובע. העובדה שהתובע הסכים שבניו יבנו מעל ביתו מלמדת על כך שהוא נתן להם את הזכות לעשות כן.

בנוסף, התובע העיד כי כל בניו משתתפים יחד ומשלמים יחד את החשמל וכך גם לגבי חשבון המים של שלושת הדירות. אשר על כן, ניסיונו של התובע להתנער מדירות הבנים ולטעון כי הם קיבלו אישור בניה מהסב – מופרך.

יש לייחס את זכויות הבניה לתובע ללא הגבלת זמן ורק במידה והוא יעביר את הרישום של הדירות במס רכוש, ניתן יהיה למנות את תקופת חמש השנים שלאחריה הזכויות לא תיוחסנה לו עוד.

1. לעניין הקרקע העודפת נטען בסיכומי הנתבע כי משהתובע ויתר על חקירת השמאי לא יכולה להיות מחלוקת לעניין שווי הקרקע. טענות התובע לעניין האפשרויות לניצול קרקע זו היו צריכות להיות מועלות במסגרת חקירת השמאי.
2. הנתבע התייחס בסיכומיו לפסקי הדין אשר אוזכרו על ידי ב"כ התובע והבהיר מדוע הוא סבור שפסקי דין אלו אינם רלוונטיים לנו.
3. בסיכומי התגובה מטעם התובע נטען כי הסבא נתן לבניו של התובע רשות לבנות בנכס והתובע לא יכול להתנגד הואיל ולא היה הבעלים של הקרקע.
4. התובע מפנה לפסיקה נוספת בסיכומי התגובה ואף מוסיף כי לא נתגלו סתירות בעדות התובע וכי הנתבע יכול היה להזמין את בניו של התובע להעיד ולא היתה חובה שהתובע יזמינם.
5. ב"כ התובע טען שצורפו מסמכים מטעם עירית סכנין לגבי תשלום ארנונה ואולם, אנו לא מצאנו מסמכים המלמדים על תשלום הארנונה בפועל בתיק.

דיון והכרעה

1. תחילה נציין כי אין אנו מקבלים את גרסת התובע לפיה הסבא הוא אשר נתן לבניו של התובע את הזכויות בקרקע.
2. התובע לא הביא כל ראייה כדי לתמוך בטענתו זו, ואפילו לא הביא את בניו כדי להעיד לגבי השאלות ממי קיבלו את הקרקע עליו בנו ו/או את הרשות לבנות על קרקע זו.
3. בנוסף, התובע לא הביא כל ראיה ללמד על כך שהבתים של הבנים היו כבר בנויים כאשר אביו נפטר, ואין התאמה בין מועד פטירת אביו של התובע לעומת מועד חתונת הבנים והחיוב בארנונה.
4. מכל המפורט לעיל, אנו סבורים שבניו של התובע בנו על קרקע השייכת לתובע ולא על קרקע השייכת לאביו של התובע ואנו דוחים את טענת התובע בעניין זה.
5. באשר לשאלה האם התובע הוכיח כי הוא נתן לבניו את הזכויות בקרקע, אנו סבורים כי גם לגבי שאלה זו התובע לא הרים את הנטל המוטל עליו.

במרבית פסקי הדין אליהם הפנה התובע, בית הדין קיבל טענות לעניין העברת זכויות מקרקעין רק לאחר שהומצאו מסמכים בכתב לעניין העברת זכויות אלו (כגון יפוי כח בלתי חוזר או הסכם מתנה). במקרה דנן, לא הומצא מסמך כלשהו שעולה ממנו כי התובע העביר את זכויות המקרקעין לבניו.

לא נעלם מעניינו פסק הדין בעניין חטיב^[1]. באותו מקרה נקבע כי התובע העביר את הזכויות במקרקעין לאחד מבניו על אף שלא הומצא מסמך בענין זה, כאשר תאריך ההעברה נקבע כמועד שבו החל בנו לשלם מיסים עירוניים (לגבי בן נוסף מועד העברת הזכויות נקבע לפי הסכם העברת זכויות שחתם עם אביו).

ואולם, אנו סבורים כי מקרה דנן שונה מענין חטיב, שהרי לא הוגשה בעניינו ראייה לגבי המועד שבו החלו בניו של התובע לשלם מיסים עירוניים (בשונה מהמועד שבו הם נדרשו לשלם).

בנוסף, נקבע בפסק דין חטיב כי חזקה מוחלטת בנכס תחשב כהעברת זכויות, בהתאם לנסיבות ולתכלית חוק הבטחת הכנסה. היינו, על בית הדין לקחת בחשבון את מכלול נסיבות המקרה ולבחון האם מדובר בהעברה אמיתית.

במקרה דנן, כאשר התובע הסתפק בעדותו בלבד ולא הביא כל ראיה נוספת ממנה ניתן ללמוד על העברת הנכסים לבנים; ואף לא הביא את בניו להעיד בתיק; ומשהתובע בכלל טען שהוא לא העביר לבנים את הזכות לבנות במקרקעין, אולם לא הוכיח את גרסתו כי אביו הוא אשר העביר לבנים זכות זו, אנו סבורים כי התובע לא הוכיח שזכויות המקרקעין הועברו לבניו בהעברה אמיתית, ועל כן יש לייחס לו את הזכויות במקרקעין אלו.

1. באשר לקרקע העודפת – טענות התובע לעניין גודל הקרקע הן למעשה טענות לעניין השווי של הקרקע. אין מחלוקת כי קיימת חצר עודפת כאשר לגרסת התובע חצר זו, לאור צורתה, אינה ברת שימוש ואין לה שווי כלל.

טענות התובע בעניין זה היו צריכות למצוא ביטוי בחקירת השמאי ומשהתובע וויתר על חקירת השמאי, לא ניתן לקבל את טענתו לעניין שווי הקרקע העודפת.

חלקה 4 בגוש 19316

1. לגרסת התובע, מדובר בחלקה שאינה בבעלותו ו/או בשימושו ו/או בבעלות אביו, אלא החלקה שייכת לאנשים אחרים.
2. בסיכומיו טוען התובע כי בהתאם לנסח עדכני משנת 2010 ניתן ללמוד כי החלקה אינה בבעלותו ו/או בשימושו שלו או של אביו או אחיו, ועל כן "התובע לא מצליח להבין איך מייחסים לו את החלקה".
3. בסיכומי התובע נטען, כי אין לתובע או אביו או אחיו כל זכות ובעלות בחלקה הזו והיא שייכת לאנשים אחרים, כאשר לגרסת השמאי - התובע סיפר לו כי אביו מכר את הקרקע לפני 20 שנה לשכנים המתגוררים בחלקה גובלת.
4. כן נטען עוד, כי הנתבע לא הביא ראיה כי הקרקע שייכת לתובע, אלא הסתמך על מסמך ישן משנות ה-60 שאביו של התובע או סבתא שלו החזיקו בקרקע.

מסמך זה אינו מספק להוכיח שהקרקע שייכת לתובע.

1. ב"כ הנתבע התייחס בסיכומיו לחלקה זו וטען כי הנכס רשום על שם אביו המנוח של התובע במס רכוש וכן כי היו סתירות בטענות של התובע בפני בית הדין לעומת הטענות בפני החוקר ולעומת הטענות שנרשמו בסיכומים לעניין נכס זה.
2. באשר לדעתנו – המסמכים אשר המציאו הצדדים בגין חלקה זו הם: מסמך ממס רכוש מתאריך 25.8.2010, לפיו שטח של 126 מ"ר באותה חלקה שייך לבדארנה מוסא, בעל ת"ז מס' 20283651.

על פי אותו מסמך ממס רכוש תאריך הרכישה הוא מיום 16.1.1985.

וכן נסח מקרקעין לפיו הבעלים של הקרקע הם:

1. כפי שניתן לראות הנסח מתייחס לתאריכים מאוחרים מאשר המסמך ממס רכוש ועל כן, לאור המפורט בנסח ולאור היות הנסח עדכני יותר ומאחר והבעלים של הקרקע לפי הנסח אינם קשורים כלל למשפחתו של התובע - הרי שאנו מקבלים את טענת התובע כי שטח זה אינו שייך לו או למשפחתו ואין להכלילו במסגרת הנכסים שיש לקחת בחשבון עת באים לחשב את גמלת הבטחת הכנסה לה זכאי התובע.

חלקה 75 בגוש 19267

1. בסיכומיו טען התובע כי חלקה זו אינה שייכת לו ואינה בבעלותו ובשימושו.
2. יצוין כי על פי נסח טאבו ישן שהוצג לבית הדין (מוצג נ/4) הנכס שייך למוסא ברכאת בדארנה (שמו של אביו של התובע) ואולם מספר תעודת הזהות הרשום בנסח הטאבו אינו מספר תעודת הזהות של אביו של התובע אלא תעודת זהות של גב' זהרה בדארנה. בהודעתו מיום 22.11.2012, טען התובע אין לו כל קשר ואינו מכיר אישה זו.
3. הנתבע המציא ייפוי כח המתייחס הן לחלקה זו והן לחלקה 17 בגוש 19288 אשר הינו חתום בחתימה של אביו של התובע (התובע אישר שזאת חתימתו של אביו).

על פי ייפוי הכח, העביר אביו של התובע ל-4 בניו את חלקו בנכסים הנ"ל, כדלקמן:

1. יצוין, כי לתצהירו של התובע צורף נסח נוסף בהתייחס לחלקה זו, כדלקמן:

1. נסח זה הינו שונה מהנסח נ/4 שהומצא לתיק בית הדין והינו חדש יותר. מהנסח החדש עולה כי שלושת אחיו של התובע – אמין, ברכאת וזיאד הם בעלים בקרקע – כאשר לאמין ולברכאת יש לכל אחד 3263/29363 מהשטח ולזיאד יש 9785/88089 מהשטח. לגבי שלושת האחים נרשם שהם קיבלו את השטח לפי "ירושה על פי הסכם מתאריך 7.12.2011"

נציין, כי על אף שהתובע צירף נסח זה לתצהירו הוא לא הסביר מדוע בשונה מאחיו, הוא לא ירש חלק מהחלקה.

1. בסיכומי הנתבע נטען כי מנסח הטאבו ניתן לראות כי הנכס כולו היה רשום על שם סבו של התובע, כאשר אביו של התובע ירש 1/3 מהעיזבון ובניו, לרבות התובע, ירשו רבע מעיזבונו.
2. לעניין מספר תעודת הזהות המופיע בנסח, סבור ב"כ הנתבע שיש להתייחס לשם שמופיע בנסח ולא למס' תעודת הזהות, ואף מוסיף, כי היות ואף קיים ייפוי כח בלתי חוזר לגבי הנכס משנת 1996 עליו חתום אביו של התובע, ענין זה מחזק את גרסת הנתבע שהנכס שייך לתובע. אם הנכס לא היה רשום על שמו של אביו של התובע – מדוע ערך אביו של התובע יפוי כח לענין אותו נכס.

יתרה מכך, ביום 15.4.60 נרשמה החלקה על שמו של ברכאת מוסא אחמד בדארנה – שזה שם סבו המנוח של התובע (אבי אביו של התובע) וזה מחזק את ענין הבעלות.

1. עוד עולה מהנסח כי שלושת אחיו של התובע רשמו את חלקם בנכס על שמם. התובע לא המציא עד היום את ההסכם שנחתם בין האחים ואשר על פיו נרשמו החלקים של שלושת האחים בנכס בשונה מחלקו של התובע, כאשר אי הצגת ההסכם פועל לחובת התובע.
2. בסיכומי התגובה מטעם התובע נטען כי הן על פי רישומי מס רכוש והן על פי הטאבו, התובע אינו הבעלים של קרקע זאת. הנטל להוכיח כי הוא הבעלים של הקרקע מוטל על הנתבע. בית הדין נתן לנתבע הזדמנות לבדוק עניין זה מול מנהל מקרקעי ישראל ומשהנתבע לא צירף ראשית ראיה מהמוסדות הללו, אין לו אלא להלין על עצמו.
3. אנו סבורים כי מהמסמכים השונים עולה כי השטח היה שייך לאביו של התובע (על אף שת.ז שנרשמה בנסח נ/4 לא היתה של אביו של התובע) אחרת, אחיו של התובע לא היו יכולים להירשם בטאבו כבעלי השטח בשלב מאוחר יותר. העובדה שהאחים ירשו שטח זה מלמד יותר מכל כי השטח היה של האב. העובדה שקיים יפוי כח בלתי חוזר בהתייחס לשטח זה גם מחזקת את מסקנתנו שהשטח היה שייך לאב.
4. על כן, אנו קובעים כי התובע ירש את השטח מאביו וצודק הנתבע כאשר לקח שטח זה בחשבון במסגרת הנכסים של התובע.
5. מבלי לגרוע מהאמור , נציין כי נסח הטאבו העדכני שצורף לתצהיר התובע עולה שאחיו הם הבעלים של השטח בדרך של "ירושה על פי הסכם" מאז יום 7.12.2011, כאשר התובע אינו רשום בנסח הטאבו ועל כן, אנו סבורים שיש להתייחס לתאריך זה כאל התאריך שבו התובע העביר את חלקו בשטח לאחיו.

סוף דבר

1. מכל המפורט לעיל – אנו מקבלים את תביעת התובע באופן חלקי, כך שאנו קובעים כי אין לכלול את השטח בחלקה 4 בגוש 19316 בנכסיו של התובע. לגבי יתר הנכסים שבמחלוקת אנו סבורים שצדק הנתבע כאשר הכליל נכסים אלו במסגרת הכנסותיו של התובע לצרכי הבטחת הכנסה.
2. אנו סבורים כי בנסיבות תיק זה אין מקום לפסוק הוצאות לזכות התובע וזאת על אף שקיבלנו את תביעתו חלקית. אנו סבורים כי התובע האריך שלא לצורך את הדיונים בתיק זה וזאת במיוחד בהתייחס לטענתו לעניין חלקה 75 בגוש 19267. אילו התובע היה מודה מלכתחילה כי מדובר בנכס שהיה שייך לאביו, אזי הדיון היה מתקצר ואולי אף מתייתר.
3. הצדדים רשאים לפנות בערעור לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים תוך 30 יום מקבלת פסק דין זה.

ניתן היום, ‏ג' ניסן תשע"ד, ‏03 אפריל 2014, בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.

1. עב"ל 522/05 המוסד לביטוח לאומי – יוסף סעיד חטיב (ניתן ביום 24.7.2007). ↑