זו בקשת רשות להגן, כנגד תביעה כספית ע"ס 202,073.24 ₪, שהגיש המשיב בסדר דין מקוצר ובגין חוב על פי ספריו .

לטענת המשיב (להלן:"הבנק"), המבקשת 1 ( להלן:"החברה") ניהלה ח-ן עו"ש מסחרי ובהתאם לתנאים המפורטים במסמכי פתיחת ח-ן מיום 1.6.06.

המבקשים 2-4 חתמו על כתב ערבות מתמדת בלתי מוגבלת בסכום, על פי תנאיו ערבו כל אחד מהם באופן אישי לפירעון המלא והמוחלט של כל הסכומים שתהא החברה חייבת לבנק ללא הגבלה בסכום. לחברה הייתה מסגרת אשראי מדורגת בח-ן עו"ש ע"ס 150,000 ₪ , וכן נטלה הלוואות בסך כולל של 800,000 ₪. לטענת הבנק נוצרה בח-ן העו"ש של החברה יתרת חובה בלתי מאושרת וכן נוצר פיגור בהחזר ההלוואות, אי לכך נדרשו המבקשים לסלק את יתרת החוב, משהדרישה לא נענתה, מימש הבנק את הביטחונות שניתנו בידיו, ועדיין נותרה יתרת חוב.

לטענת המבקשת 1, חברה, העוסקת ביבוא ושיווק חלפים חדשים לרכב, ומצויה בבעלותם של האחים משה ויעקב אהרון, המשמשים כמנהליה. המבקש 2 הינו אחיהם של משה ויעקב ובעלה של המבקשת 3 . נטען כי המבקש 3 מנהל עם בני משפחתו עסק ברמלה למסחר בחלפי רכב משומשים ובמשאיות משומשות ועד לחודש ספטמבר 2009 ניהל את העסק תחת שמה של המבקשת 1, החברה. נטען כי הגם ששני העסקים התנהלו תחת שם אחד, אזי מבחינה כלכלית ועסקית התנהל כל עסק כיחידה עצמאית ונפרדת , כשבעליו נהנה לבדו מרווחי העסק ואחראי לבדו להוצאותיו, וכל עסק ניהל ח-ן בנק משלו, אולם כאשר רצה מי מהצדדים לפתוח ח-ן בנק חדש ולקבל אשראי במסגרתו , היה עליו לקבל את הסכמת מועצת המנהלים של החברה. המבקש 2 החזיק ב1/3 ממניות החברה ואף שימש כאחד ממנהליה.. העסק של המבקש 2 הגיע למצב של מיצוי מכסות האשראי, עד כדי חשש ממשי להחזרת שיקים , ובשל התנהלותם של שני העסקים תחת אותו שם , היה חשש כי הגבלת ח-ן בנק של העסק של המבקש 2 תגרום להגבלת ח-ן החברה, אז דרשו האחים מהמבקש 2, לפרוש מהחברה, ולהעביר את עסקיו למסגרת משפטית נפרדת, וב 6.9.09 העביר את מניותיו בחברה לשני אחיו, פרש מניהולה של החברה ואף שוחרר מערבותו לח-ן הבנק של החברה.

לטענת החברה, הח-ן כלל לא נפתח על ידה, וכספי האשראי וההלוואות שהעמיד הבנק נועדו לשמש את הערבים, המבקשים 2-4, ולא את החברה. אלא למימון פעילותה של המבקשת 4 שבבעלות ילדיו, המבקשת 3 ולמימון הוצאותיהם הפרטיות של המבקשים 2-3.

נטען כי הח-ן נפתח ע"י המבקשים 2-3 הם חתומים על מסמכי פתיחת ח-ן, וכן על גבי כתב הערבות. זכויות החתימה הן של המבקשים 2-3, נטען כי לא הייתה הסכמה לפתיחת הח-ן, אלא התקבלה על דעתו של המבקש 2 בלבד, המבקשים 2-3 פעלו ללא הרשאה ובחריגה ממנה, וכשהבנק ידע על העדר הרשאה למבקשים 2-3 לפתוח הח-ן ולהשתמש בו. נטען כי למבקשים 2-3 קשרים מיוחדים עם מנהלת הסניף, והבנק לא נקט בשום אמצעי זהירות על מנת למנוע שימוש לרעה בח-ן, בכך הפר את חובת הזהירות שיש לבנק כלפי לקוח, עוד נטען כי הבנק לא שלח הודעות לחברה על הנעשה בח-ן. נטען להפרה חובת הנאמנות של הבנק כלפי לקוחו.

המבקשים 2-4 טוענים כי בינם לבין אחיו של המבקש 2 , מתנהלים הליכים משפטיים בביהמ"ש המחוזי בפ"ת תיק 4945/07/12, תביעה ותביעה שכנגד.

נטען כי במועד פתיחת הח-ן אצל המשיב , היה יחד עם אחיו מורשה חתימה לביצוע פעולות המחייבות את החברה, לרבות לצורך פתיחת חשבונות, נטען כי האחים ידעו על פתיחת הח-ן נשוא התביעה ולא העלו כל טענה בעניין, וכן היו מעורבים בהכנת דוחות כספיים ו/או מסמכים הכוללים התייחסות ליתרות בח-ן. נטען כי היה שותף עם אחיו בחברה ושלה היו שני סניפים כשאת סניף ת"א מנהל אחיו, יעקב ואת הסניף ברמלה ניהל המבקש 2. במשך 40 שנה פעלה החברה המשפחתית כמסגרת משפטית של העסק, תחילה באמצעות הסניף בת"א ובאזור שעסק בחלפים משומשים וחדשים כאחד, ובהמשך באמצעות הסניף הנוסף שברמלה. ובשנת 2010 סולק מן החברה תוך שמניותיו נגזלות, ובד בבד הותירו אותו כערב לחובות החברה.

לטענתו בכל המועדים הרלוונטיים לתביעה, לא הייתה חריגה לא מאושרת ו/או היעדר החזר של תשלומי ההלוואות , כל חריגה נעשתה בצורה מאושרת ומוסכמת עם הבנק, ובאופן זמני בלבד, ובמקרים של חריגה מאושרת , הוזרם כסף לח-ן ממקורות חיצוניים ו/או הוקמה הלוואה בתיאום עם הבנק. נטען כי הבנק לא פנה אליהם כערבים, ובשום שלב לא הודיע כי בכוונתו לבטל את מסגרת האשראי לחברה, או כי קיימת חריגה כלשהי לחברה ושאינה מאושרת. נטען כי הואיל והמבקש 2 סולק מן החברה לא ידעו בזמן אמת על חריגה כלשהי , ככל שהייתה. נטען כי הבנק התרשל כלפיהם , לו הייתה פניה בזמן אמת, היו מאלצים את החברה לעמוד בהתחייבויותיה, ולא הייתה מוגשת התביעה כנגד הערבים וללא כל הצדקה, וכן מימוש בטוחה,תוכנית חיסכון, שהעמיד המבקש 2 בסכום של כ- 300,000 ₪. נטען כי המבקשים 2-3 הינם ערבים יחידים, באשר אינם בעלי עניין בחברה, והיות ולא נקוב בהסכם סכום קצוב פטורים מערבותם. נטען לאי מיצוי הליכים נגד החייב העיקרי, החברה, וכאשר הוסכם כי לא ינקטו בהליכים נגד הערבים, אלא כאשר החברה מפורקת או חדלת פירעון ו/או אינה יכולה לפרוע את חובה.

הבנק בסיכומיו התייחס לטענות המבקשים וטוען כי אין בטענות המבקשים, כולם, ממש כנגד החוב. מדובר בסכסוך בין בעלי מניות בחברה, שכאשר דרש הבנק את סילוק החוב, צד אחד מטיל את האחריות לסילוקו על הצד האחר. המדובר בתביעות וטענות הדדיות שבין בעלי המניות, ואין כלל מקום ליתן רשות להגן. כן יש למחוק את טענת הזיוף שנטענה לראשונה בסיכומי המבקשת 1, והמהווה הרחבת חזית אסורה, וכי עולה מן הדיון ומסמכים שהוצגו, כגון מאזן, כי החוב היה ידוע לבעלי המניות בחברה.

נטען לגבי הערבים, כי לא יכולים לטעון להתרשלות של הבנק, שעה שהם לא יידעו את הבנק אודות ההסכם בדבר שינוי הבעלות בחברה.

הלכה ידועה היא, כי בשלב הדיון בבקשת רשות להתגונן, די לו למבקש אם יראה הגנה לכאורה להצדקת הבירור המשפטי (א. גורן "סוגיות בסדר דין אזרחי", מהדורה שביעית, עמוד 310 ).

בשורה של פס"ד נפסק, כי בית המשפט יסרב להעניק לנתבע רשות להתגונן רק אם ברור על פניו ונעלה מספק כי אין לנתבע כל סיכוי להצליח בהגנתו (ראה: ע"א 6514/96 חניון המרכבה חולון בע"מ נ' עירית חולון, פ"ד נט(3) 41, 46). רק אם התברר לביהמ"ש, עקב חקירתו של הנתבע על תצהירו, כי הגנתו הינה "הגנת בדים", לא תינתן רשות להתגונן (ראה: ע"א 620/06 חברת טימאט קאופמן סילבר נ' אטלי [פורסם בנבו).

הלכה זו סוכמה לאחרונה ע"י כב' השופט דנציגר בע"א 10189/07 עזרא ששון נ' בנק מזרחי טפחות בע"מ [פורסם בנבו]

לאחר עיון בחומר שבתיק והדיון אני מחליט לדחות את הבקשות .

לא ראיתי כי בשלב דיוני זה הוצגה הגנה אפשרית ולו לכאורה, הן של החברה והן של המבקשים 2-4.

מן החומר שבפניי לא נסתר בשלב זה, כי החברה המבקשת 1 ניהלה עסקיה בסניף ת"א, וע"י המנהלים משה ויעקב אהרון, אחיו של הנתבע/המבקש 2 –פנחס אהרון, וכי העסק בסניף רמלה הופעל ונוהל על ידי פנחס, וכאשר לכאורה הגם שמדובר באותה מבקשת, הנתבעת 1, עדיין דובר בפעילות עסקית נפרדת. ב 9/09 וע"מ להרחיק את המבקש 2 מן הסניף בת"א, ולא ע"מ לקבל על עצמם חבויות הקשורות לסניף רמלה, דאגו משה ויעקב להעברת המניות בנתבעת 1 מפנחס אליהם.

לא נסתר גם כי החתום, והמביא והמוציא, בקשר לפתיחת החשבון של החברה 1 , אצל המשיב/תובע היה פנחס, למעשה לשלב זה, אין כל מסמך בחתימת יעקב ומשה, שכל אחד מהם במועד פתיחת החשבון היה בעל 1/3 מן המניות בנתבעת. בפועל פנחס כאמור פעל לפתיחת החשבון אצל המשיב, וכן הוא , אשתו, הנתבעת 3 וחברה בבעלות ילדיהם - הנתבעת 4, נתנו ערבויות ובטחונות לחשבון.

מן המסמכים שצורפו לתביעה, עולה שהחשבון נשוא התביעה נפתח ביום 24/5/06 ועל פי הודעה החתומה על ידי הנתבע 2 , פנחס, לעניין קבלת החלטה בדבר פתיחת החשבון בידי המבקשת 1 ושאושר שנתקבל על ידי המבקשת 1, על ידי עו"ד פוטשניק, לגביו נטען שהינו קרוב משפחה של אשתו של פנחס, אותו עורך דין אישר כי חתימת פנחס/או רחל תחייב את החשבון. יצויין כי בסעיף 4 לתקנון המבקשת 1, שצורף לבר"ל מטעמה, נרשם כי חתימתם של מנהלי החברה, קרי, פנחס, יעקב או משה תחייב החברה לכל דבר ועניין... .וכך צוין גם באישור רו"ח כדורי , נספח א' לתצהיר פנחס. מכל מקום, לא הוצגה בבית המשפט אותה החלטת חברה/מבקשת 1 לפיה התקבלה ההחלטה לפתוח את החשבון נשוא התביעה. משנשאל פנחס בענין , ענה שזה מה שיש. יעקב בתצהירו טוען כי לא נערך או נחתם על ידו או על ידי משה כל פרוטוקול שכזה.

מנגד, הוצגו ליעקב ופנחס בחקירתם הנגדית מאזנים של המבקשת 1 לשנים 2007 ו-2008, שנערכו על ידי רואה חשבון עזרא כדורי שהיה רו"ח של החברה עשרות שנים, ובשניהם מצויינות יתרות חוב לתובע כאן, 451,000 ₪ במאזן 2007 (ביאור15 עמוד 11). ו557,000 ₪ במאזן 2008, (ביאור15 בעמוד 11).

לא נסתר שיעקב או משה אינם חתומים על המאזנים, יחד עם זאת, מוכרים להם, ואין חולק שמדובר במסמכי המבקשת 1.

לעניין ידיעתו אודות החשבון אצל המשיב, נוכח הרשום במאזן החברה, שהוא מנהל ובעל 1/3 המניות לאותו מועד, עונה יעקב בחקירה נגדית:

"ש. אני הגשתי דוחות של 2007 ושל 2008, מפנה אותך ל ביאור מספר 15 שמאזכר חוב של כחצי מליון ₪ לבנק התובע , הדוח הזה הוא הדוח היחידי שהחברה עשתה, לא היה דוח לעסק ברמלה בנפרד מת"א?

ת.        היה דוח אחד

ש.       כלומר שההכנסות וההוצאות שמפורטות בדוחות ואני מראה לך גם בשנת 2008 התייחסות לחוב לתובע , אתה כמנהל ראית את הדוחות האלו?

ת.        אני צריך להסביר לך איך היינו חותמים על המאזנים. מגיע רואה חשבון של 30 שנה והוא מתייחס רווח , הפסד , הון עצמי , ואם זה טוב לבנק, הוא נותן דוח אם זה ראוי להגשה לבנק אבל אף פעם לא קראתי את כל הדפים והסעיפים במאזן

ש.       ההכנסות שמפורטות בדוח הם הכנסות של המכלול של החברה הנתבעת?

ת.        כן"

(עמ' 10 שורה 30 עד עמ' 11 שורה 8)

מן האמור עולה בבירור, שגם אם יעקב ומשה לא חתמו על פרוטוקול פתיחת החשבון אצל המשיב, ידעו בהמשך, או היו אמורים לדעת, על קיומו ועל החבויות שבו, ומכוח הרשום במאזנים שהוצגו, ולטעמי יש בידיעה זו, ואי עשית מעשה כל שהוא בענין, כמו פניה לבנק במחאה באותו מועד, ולא במועד מאוחר של הסכסוך, שהחריף בינם לפנחס, שבעקבותיו הועברו המניות ב-2009, ללמד שהיו אדישים לענין, במובן זה, שנטלו על המבקשת, כמנהליה, המיודעים לקיום החשבון, את הסיכון שבהמשך ניהולו, והגם שלא נסתר, שנוהל על ידי פנחס ובקשר לעסקו ברמלה.

כל עוד הסכסוך בין האחים, לא הגיע לנקודת שיא ב-2009, המנהלים הנוספים במבקשת 1, יעקב ומשה , כאמור היו אדישים בקשר לחשבון. אין מקום כיום, ובדיעבד, ולאחר פרוץ הסכסוך בין האחים במלוא עוזו ב-2009, וכאשר נותרת בחשבון יתרת חוב, שאינה מכוסה בבטוחות מספקות של פנחס, כמו תוכנית חסכון שלו שהיתה בחשבון, וחולטה לכיסוי חלק החוב, שכעת, ובדיעבד ולא כפי דרך התנהלות הענין במועד היווצרות החוב, לאפשר למבקשת 1 להשמיע כלפי המשיב טענות שעניינן המחלוקת בין האחים, ושאין בהן להוות הגנה אפשרית ביחס לחובה של המבקשת כלפי המשיב.

אין כפירה בסכום החוב ובקיומו , לא ראיתי ולו לכאורה שהיתה קנוניה כלשהי בין המשיב לבין פנחס. המשיב אינו קשור לסכסוך בין האחים, והנסיון להכניסו לאותה מחלוקת, הינו נסיון בדיעבד ולא בעת ההתרחשות, וכאשר לפי המאזן היו בידיעת כלל מנהלי המבקשת 1, ידיעה שהכשירה ואישררה, כל פעולה לא תקינה, ככל שנעשתה לעניין פתיחת החשבון, כאשר לעניין זה, כפי שצוין הוצגו לכאורה, בפני המשיב, המסמכים הנחוצים לצורך פתיחת חשבון והפעלתו, מאומתים על ידי עו"ד. את טענותיהם בעניין, על האחים להפנות לפנחס ולא למשיב, וברי, שאינן אמורות להתברר בתיק כאן, אלא בהליך האחר התלוי, בבית משפט מחוזי מרכז, ובקשר לתביעה ותביעה נגדית המתנהלת שם בין הצדדים.

לגבי פנחס, אשתו רחל, והחברה הנתבעת 4, המצהיר היחיד מטעמם הינו פנחס. הטענות כנגד הערבות מטעמם וכפי שצוינו לעיל, נדחות על ידי, כטענות בדים. מדובר בטענות סתמיות המנוגדות למסמכים חתומים, והתנהלות החשבון. במועד העמדת החוב לפרעון, כולל ההלוואות, היתה יתרת חוב שבנסיבות, ונוכח פניית האחים, המשיב ודאי היה רשאי לראות שנחשף לסיכון רב בחשבון ולהעמיד כל אשראי לפרעון מיידי, וכאשר בעו"ש ולפי הדפים שצורפו היתה בכל מקרה חריגה מן המסגרת. הטענה לענין העדר מיצוי הליכים הינה כאמור כללית וסתמית ואף ניתן לומר כי במצב שנוצר שנוכח העברת המניות שהיתה בנתבעת ויציאת פנחס ממנה, לגביה דווח המשיב בדיעבד, והביטחונות שהחזיק המשיב, היה המשיב זכאי לראות בנתבעת 1 כחברה שמתה ,כלשון הנתבע 2 , שהרי ברור שבמצב שנוצר, אין כל סיכוי שהנתבעת 1 נוכח טענותיה כלפי פנחס וההפרדה העסקית לה טוענת, והסכסוך החריף בין בעלי מניותיה להיום עם פנחס, תדאג להסדרת החוב. מדובר בערבים, בעל עניין ובת זוגו, ותאגיד, שאין חובת מיצוי הליכים לגביהם בדין, ו/או בכתובים, נהפוך הוא, ואינם ערבים מוגנים. יצוין גם שהנתבעת 3 לא הגישה תצהיר, או העמידה עצמה לחקירה בענין, וכל גרסתה מפי פנחס, שאני קובע לעניין זה, שאין ממש בטענותיו ובגדר טענות בדים, ולעניין הערבות.

סיכומו של דבר, על פנחס שפתח וניהל את החשבון, וערב יחד עם אשתו וחברה של ילדיו לחוב, לשלם החוב, הן במובן זה שנראה שהחשבון שימש להפעלת הסניף ברמלה שבניהולו והחזקתו, והן במובן זה שאין כל טענה ראויה כנגד המשיב במישור של בעל חשבון ,או ערב ובנק.

סוף דבר, בקשות הרשות להגן של כלל המבקשים – נדחות מן הטעמים שצוינו לעיל.

התוצאה אם כן, שהבקשות למתן רשות להתגונן נדחות , והמשיב זכאי לפסק-דין לפי התביעה.

אני מחייב את הנתבעים, ביחד ולחוד, לשלם לתובע את סכום התביעה בצירוף האגרה ששולמה, צמוד ונושא ריבית כחוק מיום התשלום, שכ"ט בגין התביעה, לפי התעריף המינימאלי המומלץ של לשכת עוה"ד, וכן שכ"ט בגין הדיון בבקשות בסך 5,000 ₪ צמוד ונושא ריבית כחוק, לחובת המבקשת 1 , וכן סך 5,000 ₪ צמוד ונושא ריבית כחוק, לחובת המבקשים 2-4 , ביחד ולחוד.

ניתן להגיש פסיקתא לחתימה.

המזכירות תשלח ההחלטה לב"כ הצדדים.

ניתנה היום, י' בניסן תשע"ג, 21 מרץ 2013, בהעדר הצדדים.