1. ביום 17.5.11 ניתנה החלטת כב' הרשם, כתוארו אז, חגי ברנר, בבקשת המערער לפטור אותו מהפקדת ערבון, בערעור אותו הגיש על פסק דינו של בית המשפט השלום (מיום 26.6.10 בת.א. 165413/02) אשר ניתן בתביעה שהגיש המערער לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה – 1975.

2. במסגרת ההחלטה מיום 17.5.11 נקבע, בין השאר, כדלקמן:

"הבקשה אינה כוללת תיאור מפורט, עדכני ומלא אודות יכולתו הכלכלית של המבקש, וגם לא ניתן לבדוק את אמיתות הטענות, שכן המבקש נמצא בארה"ב ולא ניתן לחקור אותו אודות מצבו האמיתי. אמנם, במכתבו של המבקש ובתצהיריהם של אימו ורב חב"ד, נטען כי מצבו הכלכלי קשה, אך מלבד רשימת חובותיו בהוצל"פ לא הונח בפניי כל מסמך שיכול להעיד על מצבו הכלכלי הנטען ולאשר את הנטען בתצהירים ובמכתב המבקש...באשר לסיכויי ההליך, מבלי לקבוע מסמרות בדבר, לא שוכנעתי כי הם טובים במידה כזו שתצדיק מתן פטור מעירבון."

במקביל, לאור העובדה שהוגש ערעור שכנגד "כך שממילא צפוי העניין להיבחן מחדש בפני ערכאת הערעור, ועל מנת לוודא שדלתות בית המשפט לא יינעלו בפני המבקש אך מחמת מצבו הכלכלי", הופחת סכום העירבון לסך של 10,000 ₪ (מסך של 20,000 ₪) ונקבע כי על המערער להפקיד את הערבון המופחת עד ליום 16.6.11 שאם לא כן, ידחה הערעור.

3. ביום 16.6.11 עתר המבקש בבקשה נוספת לפטור מערבון (להלן: "הבקשה השנייה").

4. בהחלטה (פסק דין) מיום 30.6.11, נקבע (מבלי להתייחס מפורשות לבקשה השנייה), כי משלא הופקד הערבון, הערעור נדחה.

5. בקשת המערער לבטל את החלטת 30.6.11 לאור הבקשה השנייה שהוגשה בענין פטור מערובה, נדחתה בהחלטה מיום 7.7.11 בה נקבע, כי הדרך הדיונית לשינוי החלטת 30.6.11 היא בהגשת ערעור ולא באמצעות בקשה חוזרת לאחר שבקשה אחת נדחתה.

6. המערער עתר לבית המשפט העליון כלפי ההחלטה מיום 30.6.11.

7. בפסק דין שניתן בבית המשפט העליון ביום 20.8.12 (רע"א 8035/11) הובהר כי לפי תקנה 431 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד – 1984, כאשר ערבון לא הופקד, דין הערעור "להרשם לדחייה" (ואין לומר כי דינו לדחייה). בית המשפט ציין כי במקרה כזה על בית המשפט להפעיל את שיקול דעתו בטרם ידחה הערעור, לאפשר לצדדים להעלות את טענותיהם ולבחון האם יש דרך בה תמנע פגיעה בזכות הערעור בשל אי ההפקדה במועד.

בית המשפט העליון החזיר את התיק לבית המשפט המחוזי לדיון בענין הערבון.

8. בשלב זה הובא התיק לפני.

במסגרת מספר החלטות התאפשר לצדדים להעלות טענות, להבהיר וליתן טעם מדוע לא ידחה הערעור חרף אי הפקדת הערבון, ולהגיב הדדית.

9. המבקש הודיע כי טענותיו הינן כמפורט בבקשה השנייה (המבקש כותב כי הבקשה השנייה היא מיום 15.6.11; הבקשה הוזנה לתיק הממוחשב ביום 16.6.11) וכי אין בידיו טעונים נוספים. המשיבות 1 ו- 2 הגישו עמדות לתיק והתנגדו למתן הפטור המבוקש.

10. במסגרת הבקשה השניה עתר המערער לבטל לחלוטין את חובת הפקדת הערבון (חלף הפחתתו לסך של 10,000 ₪).

בבקשה נטען, בין השאר ובפרט, כי לאחר ההחלטה מיום 17.5.11 ניסה המערער לגייס את סכום הערבון המופחת גם בקרב בני משפחה ואצל מוסדות חב"ד התומכים בו, אך נכשל. עוד נטען, כי המבקש אינו עובד וכי הוא שוהה בחו"ל "כאשר אין לו מקום מגורים וקיום בסיסי של אוכל ובגדים, והוא נתמך בתרומות ומקבץ נדבות על מנת שיוכל להתקיים". ממשיך המבקש וטוען כי אין לו אפשרות לתשלום כלשהוא, אין לו רכוש, חשבונות בנק, "ובקושי את כסותו משיג".

11. ניסוח הבקשה השנייה בסעיפים הנוגעים למצבו הכלכלי של המבקש, דומה לניסוח בבקשה הראשונה לפטור מאגרה, אשר הוכרעה בהחלטת 17.5.11, לרבות הציטוט לעיל לגבי העדר קיום בסיסי. תצהיר אמו של המבקש שצורף לבקשה הראשונה (ועימו דף ריכוז יתרות של האם), צורף גם לבקשה השנייה. בטיעון וראייה אלו אין אפוא הבדל המקים טעם שלא לדחות את הערעור חרף אי הפקדת הערבון.

12. עם זאת, קיים הבדל ראייתי בין הבקשות. כך, לבקשה השנייה צורף מכתב מאת "בית חב"ד קווינס". המכתב אמנם דומה בנוסחו למכתב שצורף לבקשה הראשונה אך נוספו לו משפטים לפיהם אין ביכולתם של חברי הקהילה לתת למערער סיוע באגרת בית משפט בסכום של עשרת אלפים ₪ "או בסכום כלשהוא", וכן כי מצבו הכספי של המבקש הולך ומחמיר.

13. וכך, צורף לבקשה השנייה תצהיר של המבקש עצמו (מיום 14.6.11), עם אישור קונסולארי. במסגרת התצהיר מפרט המבקש כיצד פנה לנסות לגייס את הכספים וכשל בנסיונותיו אלה (המערער עושה שימוש במונח "אגרה" אולם ברור מההקשר כי הוא מדבר על הערבון המופחת שנקבע). המערער מתאר בתצהיר כיצד הוא נוהג לחפש שאריות אוכל בבתי כנסת, בישיבות ולעתים אף בפחי אשפה של מסעדות כשרות ומוסיף ומפרט את מצבו הפיזי והכספי.

14. במצב הדברים הנוכחי נראה כי התווספה תשתית ראייתית למצבו הכלכלי החמור של המערער, גם אם יכולה להיות תשתית ראייתית טובה ממנה. לא נמצא בטעוני המשיבות דבר שיש בו לסתור את דלותו של המבקש לגופו של ענין, ואף את העדר יכולתו הכלכלית לשוב ארצה כדי לעמוד בעצמו למול הטענות. ניתן להוסיף כי מעמדת המשיבות עצמן עולה, כי סכומים אשר שולמו לזכותו של המערער בעקבות פסק הדין בבית המשפט קמא, לא עמדו לרשותו בפועל אלא עוקלו. ממילא יש לומר כי הטענה לפיה היו למבקש אמצעים כספיים להפקיד את הערבון מכח סכומים אלה, אינה משכנעת.

15. אשר לתנאי הנוגע להוכחת סיכויי הערעור, לא התרשמתי כי סיכוייו של המבקש בערעור הם מובהקים, אולם לא מצאתי (בשים לב גם לקיומם של שני ערעורים שכנגד של בעלי דין אחרים על אותו פסק דין) שמוצדק לראות בהם חסם לשמיעת טענותיו של המבקש.

16. סוף דבר, על יסוד האמור ומכלול החומר בתיק, אני נכונה לנהוג כבית הילל וליתן למבקש פטור מהפקדת ערבון.

המזכירות תמציא ההחלטה לצדדים ותקדם את התיק לפי הנהלים.

ניתנה בסמכותי כרשמת היום, טו' כסלו תשע"ג, 29 נובמבר 2012, בהעדר.