ערעור על פסק דינו של בית המשפט השלום בנצרת, [כב' השופטת ע. במבילה-אינשטיין], מיום 26/01/11 בתיק 5459-10-10

1. המשיב הועמד לדין בבית המשפט לתעבורה בגין נהיגה במהירות מופרזת, כשעל פי כתב האישום, הוא נהג במהירות של 113 קמ"ש, מקום בו המהירות המותרת הינה 80 קמ"ש.

2. לאחר שנשמעו בפני בית המשפט קמא ראיות הצדדים, הוא החליט לזכות את המשיב מן העבירה שיוחסה לו, משום שלא שוכנע כי הוכחה בפניו אמינות תוצאת המדידה של מכשיר ה"דבורה", באמצעותו נמדדה מהירות הרכב בו נהג המשיב.

3. בהפנותו לפסק הדין שניתן בע"פ 5345/90 בראונשטיין נ. מדינת ישראל, קבע בית המשפט קמא, כי על המאשימה מוטל הנטל להוכיח את תקינות המכשיר, מיומנות המפעיל ותנאי מקום ההפעלה. בית המשפט קמא קבע כי לא הובאו ראיות ביחס לתקינות המכשיר וביחס לתנאי המקום הנדרשים לשם הפעלת המכשיר. נקבע כי הוכח שמפעיל המכשיר היה מיומן ומוסמך להפעיל את מכשיר "הדבורה" ועדותו, באשר לתנאי המקום בו הופעל המכשיר, התקבלה כמהימנה, "אולם אין די בעדות המפעיל כי ביצע בדיקות תקינות לפני ובסיום המשמרת, שעה שלא הוכחו בפני, על ידי מומחים שבדקו את המכשיר או בראיה אחרת, כי בדיקות אלה מבטיחות תקינות המכשיר".

4. עוד נקבע בהכרעת הדין, כי אין די בעדות המפעיל, לפיה פעל לפי הכללים המפורטים בטופס המשטרתי שהוגש לבית המשפט קמא (וסומן ת/2), שכן לא הוכח כי תנאי המקום המפורטים בת/2 מתאימים להפעלת המכשיר וכי לאורם התקבלה תוצאה אמינה. קביעה זו התבססה, בין היתר, על כך שלא הובאו בפני בית המשפט קמא הוראות היצרן או ראיות דומות, שיש בכוחן להוכיח כי תוצאת המדידה משקפת את מהירות נסיעת הרכב.

5. בית המשפט קמא אבחן את העניין נשוא הכרעתו מפסק הדין בפרשת בראונשטיין, שם נקבעו ממצאים ומסקנות ביחס למכשיר הממא"ל ולא ביחס למכשיר "הדבורה". כמו כן, סקר בית המשפט קמא את ההלכה לאור הקביעות והמסקנות בת"ת (ב"ש) 5729/08 מדינת ישראל נ. ציטרון (להלן: "הלכת ציטרון"), ושורה של פסקי דין נוספים, שדנו בצורך להוכיח כי למכשיר המדידה נערכה בדיקה תקופתית, לרבות עפ"ת (מרכז) 9534-06-08 דרייזין נ. מדינת ישראל.

6. על סמך פסיקה זו, קבע בית המשפט קמא כי התביעה לא הוכיחה מעבר לכל ספק סביר, את תקינותו ורמת דיוקו של המכשיר בו נעשה שימוש בתיק זה, "אם משום שלא הראתה כי בנוסף לחמשת (כך במקור - א.ה.) בדיקות התקינות שבוצעו בתחילת ובסיום המשמרת, בוצעה למכשיר בדיקה תקופתית שנתית, בהתאם לדרישות היצרן וכדרישות הפסיקה כמפורט לעיל, ואם משום שלא הגישה את דרישות היצרן או חוות דעת מומחים, שבדקו את המכשיר ולפיהן אין צורך לכייל את המכשיר".

7. על סמך קביעות אלה ואף שגרסת המשיב לא הייתה מהימנה על בית המשפט קמא, הוא זוכה מביצוע העבירה.

8. בית המשפט קמא שקל האם יש להרשיע את המשיב בביצוע העבירה, על סמך תגובתו בעת שנעצר על ידי השוטר כי נהג במהירות של "מקסימום 100 קמ"ש", מהירות שאף היא עולה על המהירות המותרת באותו מקום, אך סבר כי איננה בגדר הודאה חד משמעית ולכן דחה אפשרות זו.

9. על הכרעת הדין המזכה הוגש הערעור שבפני.

בהודעת הערעור מבקשת המערערת לקבוע כי בית המשפט קמא שגה באלה:

א. בקובעו כי לא הוכחו תנאי המקום הנדרשים בעקבות הלכת ציטרון, לאחר שאלה הוכחו באמצעות חוות דעת מומחה ועדות תואמת. תנאים אלה אושרו במספר רב של פסקי דין.

ב. בקובעו כי אין די בעדות המפעיל בדבר תקינות הבדיקות שעה שלא הוכח, על ידי מומחים, כי הבדיקות מבטיחות את תקינות המכשיר, שכן, בהלכת ציטרון נקבע, בהסתמך על בדיקות מקיפות, ועדות המומחה, כי הבדיקות אותן עורכים המפעילים לפני ואחרי המשמרת, מבטיחות את תקינות המכשיר.

ג. בקובעו כי בהעדר כיול תקופתי במעבדה מוסמכת, קיים ספק בתוצאות המדידה.

ד. בקובעו כי על המאשימה להוכיח כי אין בטענות ההגנה בדבר אמינות תוצאת המדידה ממש, שעה שהמשיב כלל לא העלה טענת הגנה מעין זו.

10. הדיון בערעור גופו עוכב בהסכמת הצדדים, בהמתנה לפסק הדין ברע"פ 7093/10 מדינת ישראל נ. דרייזין, (להלן: "פסק דין דרייזין"), שהיה תלוי ועומד. לאחר מתן פסק הדין ניתנה לצדדים הזדמנות להשלים טיעוניהם בכתב. טיעוניה המשלימים של המערערת התקבלו טיעוני המשיב לא התקבלו, למרות ארכה שניתנה לו לשם כך.

11. בטיעונים המשלימים טוען ב"כ המערערת, כי פסק דין דרייזין קבע כי אין צורך בהוכחות כיול תקופתי למכשיר האכיפה ממל"ז וממא"ל וכי על מי שטוען כנגד אמינות המכשיר מוטל הנטל להוכיח זאת. קביעה זו, לעמדת המערערת, משליכה גם על מכשירי אכיפה אחרים. בהסתמך על דברים שנקבעו בפסק דין דרייזין (בסיפא של פסקה 27 לפסק דינו של כב' השופט ס. ג'ובראן), ביקשה המערערת, לאפשר לה לצרף את התעודה ביחס לכיול התקופתי, שלא הייתה חובה לצרפה בעת ניהול ההליך בבית המשפט קמא.

דיון והכרעה:

12. בע"פ 5345/90 בראונשטיין נ. מדינת ישראל, (להלן: "פסק דין בראונשטיין"), קבע בית המשפט העליון כי על התביעה, בהתבססה על מכשיר אלקטרוני, להוכיח כי המכשיר היה תקין, מפעילו היה מיומן ותנאי המקום היו כאלה שבהם התוצאה המופיעה על הצג אכן מבטאת את המהירות הנכונה של הרכב הנבדק.

13. בענייננו, בית המשפט קמא קיבל כמהימנה את עדותו של המפעיל, ביחס למיומנותו והסמכתו וכן בנוגע לתנאי הדרך. למרות זאת, קבע כי לא התקיימו התנאים המאפשרים הרשעתו של המשיב, על סמך תוצאת המדידה של המכשיר, מאחר ולא התקיימו התנאים שנקבעו בפסיקה, למעט מיומנותו של המפעיל.

תקינות המכשיר:

14. מדידת מהירות הנהיגה של המשיב נסמכה במקרה זה על מכשיר למדידת מהירות מדגם BEE III IL המכונה "דבורה".

15. כאמור, בית המשפט קמא קבע, כי התביעה לא הוכיחה מעבר לכל ספק סביר את תקינותו ורמת הדיוק של מכשיר ה"דבורה" בו נעשה שימוש בהליך זה, בין אם משום שלא הראתה כי בוצעה למכשיר בדיקה תקופתית שנתית ובין אם משום שלא הגישה את דרישות היצרן או חוות דעת מומחים שבדקו את המכשיר ולפיהן אין צורך לכייל את המכשיר.

16. בפסיקת בית המשפט העליון נבחנה והוכרה חזקת מהימנותם של מכשירי מדידה כמו הממא"ל והממל"ז, בכפוף לקיומם של תנאים שנקבעו בפסיקה. (פסק דין דרייזין, פסק דין בראונשטיין וע"פ 4682/01 לוי נ. מדינת ישראל).

17. ברע"פ 151/12 פסטרנק נ' מדינת ישראל, דן בית המשפט העליון בעניינו של נאשם שהורשע על סמך מדידה במכשיר ה"דבורה" וקבע כי בעקבות האמור בפסק דין דרייזין (בפסקה 31), שאלת תקינות מכשירי מדידת מהירות אחרים מאלה שנדונו שם (כדוגמת ה"דבורה"), ידונו לגופם, לכן שאלת חזקת התקינות של מכשירי ה"דבורה" היא שאלה כללית המצדיקה דיון לגופו בבית המשפט העליון.

בהמשך קבע בית המשפט בעניין פסטרנק כי:

"עוד עולה מן האמור הוא כי מקום בו מתוחזק המכשיר על פי תקן קבוע, אין צורך להוכיח בכל הליך פרטני את מהימנותו של המכשיר, ודי בהוכחת תקינותו של המכשיר הספציפי ששימש באותו האירוע באמצעות הגשת תעודת עובד ציבור. ברי, כי אין בכך כדי לקבוע שלא ניתן, בתקיפה עקיפה, לבחון את סבירותו של התקן עצמו שנקבע, ובית המשפט יידרש, מפעם לפעם, לבחון האם התקנים שנקבעו למכשירי מדידה שונים עומדים ברף המחמיר הנדרש לשם הוכחת קיומה של עבירה פלילית".

טענותיו של המערער בפסק דין פסטרנק נדחו, בין היתר, לאור העובדה שאת הטענה בנוגע לבדיקת התקינות התקופתית העלה לראשונה בפני בית המשפט העליון והואיל והוא דחה הצעת בית המשפט המחוזי לכך שתוצג תעודת עובד ציבור בנוגע לתקינות המכשיר.

18. אמינותו ומהימנותו של מכשיר ה"דבורה" לא נבחנה לגופה בבית המשפט העליון, אולם בתי המשפט נוהגים ללכת בעקבות פסיקתו של בית המשפט בעניין צטרון, שם הובאו בפני בית המשפט חוות דעת מקצועיות, ובית המשפט בחן את האפשרות לסמוך על תוצאות המדידה של המכשיר וקבע הוא אמין וניתן לסמוך עליו, בהתמלא מספר תנאים.

19. מדובר בפסק דין של בית משפט השלום. לאחרונה בפסק הדין שניתן בעפ"ת (מרכז) 32702-10-12 זלוף נ. מדינת ישראל, קיבל בית המשפט המחוזי ערעור על הרשעה שהתבססה על מדידת מהירות במכשיר ה"דבורה", מן הנימוק שהתביעה לא הוכיחה את מהימנותו של מכשיר ה"דבורה". בית המשפט המחוזי לא קיבל את עמדתו של בית המשפט לתעבורה, שלפיה לא חלה על התביעה החובה להוכיח מחדש אמינותו של מכשיר ה"דבורה" באמצעות עדים מומחים, בכל תיק בו מושמעת כפירה באמינות המכשיר, מן הטעם שהמכשיר נבדק ונמסרה לגביו חוות דעת מומחה בעניין ציטרון.

לפי קביעתו של בית המשפט המחוזי "...מכשיר טכנולוגי אינו מחוזק בגדר אמין עד להיווצרות מסה קריטית, איכותית וכמותית, של פסקי דין, בהם נקבעה אמינותו, לאחר מתן חוות דעת מומחים הן מטעם התביעה והן מטעם ההגנה". (סעיף 5 בפסק דינה של כב' השופטת נ. אוהד, בעניין זלוף).

20. במה דברים אמורים? - כאשר הנאשם כופר במהימנות המכשיר, אזי נדרשת התביעה להוכיח את מהימנותו, כל עוד לא נקבעה חזקה בדבר אמינותו ומהימנותו באמצעות מסה קריטית של פסיקה, כמפורט לעיל.

21. מה היה גדר המחלוקת בפני בית המשפט קמא? בתגובה לכתב האישום טען המשיב, כי נהג, לכל היותר, במהירות של 100 קמ"ש; וזו הייתה גם תגובתו בעת שנעצר על ידי השוטר.

במהלך חקירתו של עד התביעה לא עלה כלל נושא מהימנות המכשיר והשאלות בנוגע לבדיקת תקינותו של המכשיר הספציפי וכיולו התייחסו לבדיקות התקינות היומית, כך שגם שאלת בדיקת התקינות התקופתית לא עלתה על הפרק.

הכרעתו של בית המשפט קמא התבססה על כך שהתביעה לא הגישה ראיה בנוגע לעריכת ביקורת תקופתית שנתית, אף שמפסק הדין בעניין ציטרון עלה כי על פי דרישות היצרן יש לבצע בדיקה כזו במעבדה משטרתית אחת לשנה וכי יש לצרף עותק מן בדיקה לכל דו"ח המוגש לתביעה לצורך פתיחתו ככתב אישום בבית המשפט. ברוח זו גם ניתנה החלטתו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע בב"ש 9422-08-10 מדינת ישראל נ. אלקיעאן.

22. לאור המפורט לעיל, השאלה העיקרית הטעונה הכרעה הינה, האם חלה חובה על המאשימה להציג את דו"ח הבדיקה התקופתית, בכדי לבסס טענתה בנוגע לדיוק המדידה במכשיר ה"דבורה", מקום בו הנאשם איננו מעלה כל טענה בעניין זה.

23. מקובלת עלי טענת המערערת כי בעת שנדון ההליך בבית המשפט קמא, לא חלה חובה כזו על המערערת. המערערת הפנתה לאמור בפסק דין בראונשטיין, שם נקבע (לעמדת המערערת ביחס לכל מכשיר), מה הם הדברים שעל התביעה להוכיח בכדי לבסס הרשעה בעבירה של מהירות מופרזת.

"לא כללתי באלה את הבדיקה העונתית, חצי שנתית, שנוהגת המשטרה לבדוק כל מכשיר. בדיקה כזו אכן רצויה היא ואף דרושה, אך אין היא חייבת להיות חלק ממערכת הראיות של התביעה. כאמור, צריכה התביעה להראות כי המכשיר היה תקין בעת ההפעלה הנדונה. שלש הבדיקות הנ"ל, די בהן לצורך זה".

24. דברים אלה חלים, על פי הגיונם, גם ביחס למכשירים אחרים מאלה שנדונו שם, כמו על מכשיר "הדבורה".

25. המצב המשפטי השתנה בעקבות פסק דין דרייזין, שבו נקבע:

"... יש לטעמי מקום להוסיף ולקבוע, בהמשך לפסק הדין בעניין בראונשטיין, ועל אף שבית המשפט באותה פרשה לא מצא לנכון לראות בכך תנאי הכרחי, כי על התביעה להוכיח שהבדיקה התקופתית כפי שתוארה לעיל וכפי שמפורטת בנוהל המשטרתי, בוצעה למכשיר אחת לחצי שנה. ההוכחה תיעשה באמצעות תעודת עובד ציבור, כפי שהוכחה במקרים הנדונים וכפי שנהוג על פי דברי המדינה, להוכיחה. ככל שלא הובאה תעודה כזו במסגרת הליך התלוי ועומד כעת, הרי שיש לאפשר למדינה להביאה" (שם, פסקה 27).

26. הדברים צוטטו בפסק דין פסטרנק ביחס למכשיר הדבורה, תוך שבית המשפט העליון מוסיף, כאמור, כי "... נראה כי לי לטובת הדיון לגופו של עניין בנוגע למהימנות מכשיר ה"דבורה", ניתן לתקוף בתקיפה עקיפה את תקינות המכשיר, ובמקרה האמור, על המשיבה להציג תעודת עובד ציבור לגבי תקינות המכשיר. עם זאת, במקרה שלפנינו, לא כך היה".

27. בעניין פסטרנק, כמו במקרה שלפנינו, לא נטען דבר לעניין התקינות התקופתית, הנאשם

לא ביקש להגיש את תעודת עובד הציבור ואף סירב להצעת בית המשפט המחוזי להגשת

התעודה בשלב הערעור. משתמע מן האמור, כי במקום בו לא תקף הנאשם את תקינות

המכשיר בטענה כי לא בוצעו בדיקות תקופתיות, לא היה על המאשימה להגיש את

התעודה, כחלק מראיותיה, בכדי לעמוד בנטל המוטל עליה.

28. בפסק דין דרייזין, הורה בית המשפט העליון כפי שהובא לעיל, נוכח השינוי במצב המשפטי, כי יש לאפשר הגשת התעודה בהליך תלוי ועומד, וכך פעלה המערערת כאן, בהציגה תעודת עובד ציבור לגבי תקינות המכשיר בשלב הערעור.

תנאי המקום

29. באשר לתנאי המקום, בית המשפט קמא נתן אמון בעדותו של עד התביעה וקיבל כאמינה את הצהרתו כי רכב המשיב היה בודד בכביש לאורך המדידה. למרות האמור, קבע כי אין די בכך, מאחר ולא הוכח שתנאי המקום המפורטים בת/2 עונים על הנדרש.

30. תנאי המקום הוגדרו בפסק דין ציטרין, פסק הדין היחיד שניתן, לפי מיטב ידיעתי, לאחר בירור עובדתי ומקצועי של הסוגיה, ולא מצאתי בנימוקי הכרעת הדין, במה כשלה המאשימה בעניין זה.

31. יש לציין, כי גם בעניין זה לא הועלתה כל טענה על ידי המשיב, והמערערת לא נדרשה בטיעוניה בפני בית המשפט קמא להתייחס אליהם. בעדותו של עד התביעה, שנמצאה מהימנה על בית המשפט קמא, הוא פירט את הפעולות שהוא מבצע, לפני נעילת המכשיר על המטרה, לרבות הפעולות שמטרתן לוודא את תנאי מקום, כפי שפורטו שם. לאמור לעיל מתווספת הודאת המשיב, כי נסע מעל המהירות המותרת.

סיכום

32. התוצאה היא, שאני מקבלת את הערעור ומורה על הרשעתו של המשיב בעבירה שיוחסה לו בכתב האישום.

התיק יוחזר לבית המשפט קמא לטיעון לעונש.

המזכירות תמציא העתק פסק הדין לצדדים, בהקדם.

ניתן היום, ל' חשון תשע"ד, 03 נובמבר 2013, בהעדר הצדדים.