מונחת לפני בקשה לעיון בהסכם פשרה המצוי בתיק בית משפט.

1. רקע עובדתי
2. מהבקשה ונספחיה עולה כי בין המבקש, אמנון בן-דרור, לבין הנתבעת 1, עמותת הפועל רעננה מחלקת הכדורגל (להלן: "המבקש" ו-"הנתבעת" בהתאמה), נכרת הסכם ביום 5.6.01 (נספח א-1). בהסכם זה נקבע, בין היתר, כדלקמן:

"1. אמנון בן דרור ישאר בעמותה כחבר שווה זכויות וזאת על אף האמור בכל הסכם אחר בין הצדדים ו/או בין אמנון ובין מי מחברי העמותה.

2. אמנון מתחייב לחדול מלעסוק בכל נושא הקשור לניהול השוטף של העמותה, ולמעט בנושאים כדלקמן:

א. לתבוע ו/או להגיע לכל הסדר כראות עיניו ביחס לתקופה עובר לחתימת הסכם זה, עם ההסתדרות ו/או חברת העובדים. כל תמורה שהיא שאמנון יצליח לקבל וזאת עד לסך של 600,000$ תהיה שייכת לאמנון. כל תמורה מעבר לסך הנ"ל תתחלק באופן שווה בין הצדדים. על אף האמור לעיל לאמנון לא תהיה כל זכות בזכויות העמותה על פי ההסכם בין העמותה לחברת אשדר אלא אם כן התמורה שתתקבל תהיה מעל 375,000$ ומקרה כזה אמנון יהיה זכאי לקבל 50% מהתוספת מעל הסך הנ"ל. כל צד יישא בחיובי המס שינבעו מהסכומים שיקבל.

ב. ...

ג. ...

3. העמותה תשתף פעולה עם אמנון ותסייע לו בנושאים האמורים לעיל".

(ההדגשה אינה במקור – ב.א.).

1. כן עולה מהבקשה ונספחיה כי באוקטובר 2009 הגיש המבקש תביעה כנגד הנתבעת בבית המשפט המחוזי מרכז (ת.א. 9539-10-09) וכי ביום 4.3.10, בעקבות הליך גישור שהתנהל אצל המגשר עו"ד עמוס גבריאלי, נכרת בין המבקש לבין הנתבעת הסכם פשרה המאשרר את ההסכם מיום 5.6.01 (נספח א-2). ביום 28.3.10 קיבל הסכם הפשרה מיום 4.3.10 תוקף של פסק דין (נספח א-3).
2. באוקטובר 2010 הגישה התובעת, חברת העובדים השיתופית בא"י בע"מ (להלן: "התובעת"), תביעה כנגד הנתבעים (ובהם הנתבעת) בבית המשפט המחוזי מרכז (ת.א. 50180-10-10).
3. לאחר הליך גישור שהתנהל גם הוא בפני המגשר עו"ד עמוס גבריאלי, נכרת ביום 2.7.12 הסכם פשרה בין התובעת לבין הנתבעים. הסכם פשרה זה קיבל תוקף של פסק דין ע"י מותב זה ביום 29.7.12. מתגובתה של הנתבעת לבקשה דנן עולה כי סעיף 7 בהסכם פשרה זה קובע כדלקמן:

"לבקשת חברת העובדים ונוכח הנזק העלול להיגרם לחברת העובדים עקב גילוי תוכן הסכם זה לכל מי שאינו צד לו, ובכפוף להוראות כל דין ולחובות הגילוי החלות על הפועל רעננה על פי דין, הפועל רעננה וכל מי מטעמה מתחייבות לשמור בסוד את כל פרטי הסכם זה, ולא להעבירו או לגלותו, כולו או חלקו, לכל אדם ו/או גוף אחר".

1. המבקש, אשר גילה את דבר חתימת הסכם הפשרה בתביעה שהתנהלה בין התובעת לבין הנתבעים, פנה הן אל המגשר ואל ב"כ הנתבעת בדרישה לקבל את הסכם הפשרה לעיונו – ונענה בשלילה (נספחים ב'-ג לבקשה).
2. לפיכך, פונה כעת המבקש לבית המשפט בבקשה לעיין בהסכם הפשרה מיום 2.7.12 שנכרת בין התובעת לבין הנתבעים.
3. טענות הצדדים

טענות המבקש

1. המבקש טוען כי נדהם לגלות שהנתבעים הגיעה להסדר פשרה עם התובעת בתיק דנן מבלי לשתפו ו/או ליידעו.
2. המבקש עותר להתיר לו לעיין בהסכם הפשרה מיום 2.7.12 שנכרת בין התובעת לבין הנתבעים, וזאת – הן מכוח חברותו בנתבעת (שהינה עמותה), והן מכוח היותו הגורם היחידי אצל הנתבעת המוסמך להגיע לפשרה עם התובעת עפ"י הסכמי הפשרה שנכרתו בין המבקש לבין הנתבעת בימים 5.6.01 ו- 4.3.10, כאשר האחרון מבניהם קיבל תוקף של פסק דין ביום 28.3.10.

טענות הנתבעת

1. הנתבעת מציינת כי טענותיו של המבקש בעניין הזכויות המוקנות לו בקשר להסדרים שבין הנתבעת לבין התובעת אינן נתמכות בתצהיר, והינן מוכחשות.
2. הנתבעת מוסיפה וטוענת כי חלה עליה חובת סודיות לגבי הסכם הפשרה שנכרת בינה לבין התובעת (נוכח הוראת סעיף 7 בהסכם זה). לפיכך, מביעה הנתבעת את עמדתה כי היא "לא תתנגד להעברת העתק הסכם הפשרה לידי המבקש, בכפוף לכך שהמבקש יתחייב בכתב לשמור בסוד את כל פרטי ההסכם ולא להעבירו או לגלותו כולו או חלקו לכל אדם ו/או גורם אחר" (סעיף 4 בתשובת הנתבעת).

טענות התובעת

1. התובעת מתנגדת לאפשר למבקש לעיין בהסכם הפשרה מיום 2.7.12 שנכרת בינה לבין הנתבעים, מהטעמים הבאים:
2. התובעת טוענת כי עניינה של הבקשה דנן הינו סכסוך פנימי בין חברי הנתבעת, שלה עצמה אין כל קשר אליו.
3. התובעת טוענת כי הסכם הגישור שבין המבקש לבין הנתבעת נכרת ביום 5.6.01, שנים רבות בטרם חתמו התובעת והנתבעים על הסכם הפשרה נושא בקשה זו, ומאז חתימת ההסכם שבין המבקש לבין הנתבעת ועד היום – המבקש לא שימש בכל תפקיד פעיל אצל הנתבעת.
4. התובעת מציינת גם היא כי פרטי הסכם הפשרה שנכרת בינה לבין הנתבעים הינם חסויים וסודיים, בהתאם להסכמת הצדדים שמצאה ביטויה בהוראות ההסכם עצמו.
5. דיון והכרעה

המסגרת הנורמטיבית

1. שאלת זכות העיון בתיקי בית משפט, והיקפה, מוסדרת במסגרת תקנות בתי המשפט (עיון בתיקי בית המשפט), התשס"ג – 2003 (להלן: "תקנות העיון").

תקנה 4 בתקנות העיון מסדירה את זכות העיון של מי שאינו בעל דין באופן הבא:

"(א) כל אדם רשאי לבקש מבית משפט לעיין בתיק בית משפט (להלן - בקשת עיון), ובלבד שהעיון בו אינו אסור על פי דין.

(ב) בקשת עיון תוגש לשופט או רשם שהתיק נדון לפניו, ובאין אפשרות כאמור, לשופט או רשם שיקבע נשיא בית המשפט.

(ג) בקשת עיון תהיה מנומקת, ותוגש לפי טופס 2 שבתוספת.

(ד) בבואו לשקול בקשת עיון, ייתן בית המשפט את דעתו, בין השאר לענינו בתיק של המבקש, לענינם של בעלי הדין ושל מי שעלול להיפגע כתוצאה מהעיון, וכן לסבירות הקצאת המשאבים הנדרשת לשם היענות לבקשה.

(ה) בית המשפט רשאי להורות על העברת בקשת העיון לתגובת בעלי הדין בתיק שמבוקש בו העיון או לתגובת צד שלישי, אם הוא סבור כי העיון עלול לפגוע במי מהם, וכן רשאי בית המשפט לבקש את תגובת היועץ המשפטי לממשלה, אם הוא סבור כי העיון עלול לפגוע באינטרס ציבורי; תגובות כאמור בתקנת משנה זו יוגשו בתוך שלושים ימים ממועד המצאת ההודעה על זכות התגובה או בתוך מועד אחר שיקבע בית המשפט.

(ו) החליט בית המשפט להתיר את העיון, רשאי הוא לקבוע בהחלטתו כל תנאי או הסדר הדרושים כדי לאזן בין הצורך בעיון לבין הפגיעה אשר עלולה להיגרם לבעלי הדין או לצד שלישי בשל העיון, לרבות השמטת פרטים, הגבלת מספר המעיינים ונקיטת אמצעים למניעת זיהוים של בעלי דין או אנשים אחרים; בית המשפט רשאי להגביל את היקף העיון ולהתנותו בתנאים, אם ראה כי הקצאת המשאבים הנדרשת מחייבת זאת.

(ז) התיר בית המשפט עיון לפי תקנה זו, ימלא המבקש הודעת עיון כאמור בתקנה 3, טרם העיון".

1. תקנה 4 בתקנות העיון מתווה, למעשה, מסלול תלת שלבי לבחינת בקשה לעיון בתיקי בית משפט:

"ניתן לסכם את המתווה הנורמטיבי העולה מן התקנות, באופן הבא: כי תוגש בקשת עיון, יש לבחון אם אין איסור בדין על העיון. זהו שלב הבחינה הראשון. בשלב השני, ובהנחה ואין איסור בדין לעיון, יבחן בית המשפט אם העיון מוצדק הוא. בהקשר זה נקודת המוצא תהא כי יש לאפשר את העיון, והנטל על הטוען למניעת העיון. ההכרעה בהקשר זה מבוססת על איזון בין האינטרסים והזכויות המעורבות בעיון עצמו ובין האינטרסים והזכויות הקשורים במניעת העיון. בשלב השלישי, בהנחה ויש הצדקה לאפשר את העיון – יש לבחון אם ניתן להגשים את מטרת העיון תוך פגיעה מידתית ככל האפשר בזכויות והאינטרסים של בעלי הדין שהתנגדו לעיון, בשים לב בין היתר לסבירות הקצאת המשאבים של בית המשפט" [ע"א 8849-01 סבוב נ' פז-גז חברה לשיווק בע"מ, פ"ד נט (5) 385 (2005) (להלן: "עניין סבוב"), פסקה 10 בפסק הדין (ההדגשות, בחלקן, אינן במקור – ב.א.).

מן הכלל אל הפרט

1. אבחן להלן בקשתו של המבקש לעיין בהסכם הפשרה מיום 2.7.12 שנכרת במסגרת תיק זה בין התובעת לבין הנתבעים, וזאת - בהתאם למסלול התלת שלבי שהותווה בתקנות העיון:
2. האם חל איסור שבדין על העיון בתיק – התובעת והנתבעת לא טענו לקיומו של איסור שבדין על העיון בהסכם הפשרה. אומנם, לגרסתם, כולל הסכם הפשרה סעיף חיסיון, אך ברי כי סעיף זה אינו מהווה איסור שבדין אלא הינו פרי של הסכמה אליה הגיעו הצדדים בינם לבין עצמם, ואשר אינה מחייבת את בית המשפט בבואו להכריע בבקשה דנן.
3. האם העיון מוצדק – בעניין שלב זה של הבדיקה כבר נפסק כי:

"נקודת המוצא היא שיש לאפשר את העיון לאור זכות העיון הנתונה לכל אדם, אשר נגזרת מעיקרון פומביות הדיון (ראו בג"ץ 1447/03 פנים להתחדשות יהודית לישראל נ' שרת החינוך ([פורסם בנבו], 1.11.2004)). לפיכך, בעל דין המתנגד לעיון נדרש לעמוד בנטל לשכנע כי אין להתירו. "הכלל הוא אפוא שיש לאפשר עיון במסמכים המצויים בתיקי בית-המשפט, ואף את פרסומם, אלא אם קיימים הוראה תחיקתית או טעם כבד-משקל הנגזר ממנה המצדיקים, באיזון כולל, את מניעת העיון או הפרסום" (ע"א 4825/97 גהל נ' פקיד השומה למפעלים גדולים, פ"ד נה(2) 433, 437 (2000)). "מעקרון פומביות הדיון וחופש המידע נובע שבהיעדר טעם מיוחד המונע זאת רשאי כל אדם לעיין בתיקי בית-המשפט" (בג"ץ 9474/00 גל נ' ראש עיריית חיפה, עמרם מצנע, פ"ד נט(3) 714, 718 (2004))" [בג"ץ 10003/08 לוי נ' מדינת ישראל – משרד החקלאות ופיתוח הכפר (פורסם בנבו, 5.4.2012), פסקה 6 בפסק הדין (ההדגשות אינן במקור – ב.א.)].

לאחר שעיינתי בטיעוניה של התובעת, הגעתי לכלל מסקנה כי לא עלה בידה לעמוד בנטל השכנוע הנדרש ממנה על מנת למנוע מהמבקש לעיין בהסכם הפשרה שנכרת בינה לבין הנתבעים. הטיעון העיקרי שהעלתה התובעת הינו כי הסכם פשרה זה הינו חסוי וסודי, וכי כך אף הסכימו הצדדים. דא עקא, התובעת לא פירטה מה הסיבה לחסיונו של הסכם פשרה זה, מהו האינטרס הלגיטימי שלה אשר עלול להיפגע ככל שתינתן למבקש האפשרות לעיין בו, ומדוע אינטרס זה (ככל שקיים) מצדיק לשלול מהמבקש את זכות העיון.

לא זו אף זו: אני סבור כי המבקש העלה נימוקים כבדי משקל המלמדים כי הוא בעל אינטרס ממשי לעיין בהסכם הפשרה שנכרת בין התובעת לבין הנתבעים:

ראשית, המבקש הינו חבר בעמותה-הנתבעת (כעולה מסעיף 1 בהסכם מיום 5.6.01), ולפיכך ברי כי כחבר עמותה יש לו אינטרס לגיטימי לעיין בהסכם שהיא צד לו;

שנית, הסכם הפשרה נכרת בין התובעת לבין הנתבעים, ואילו בהסכם מיום 5.6.01 נקבע כי המבקש רשאי לתבוע ו/או להגיע להסדר עם התובעת (או עם ההסתדרות), בשם הנתבעת, כראות עיניו, ביחס לתקופה עובר לחתימת הסכם זה, וכן נקבעה חלוקת התמורה בין הצדדים – ככל שההליכים שינהל המבקש כנגד התובעת יישאו פרי. נוכח הזכויות החוזיות המוכחות לכאורה ע"י המבקש יש הגיון רב בטענתו כי הסכם הפשרה שנכרת בין התובעת לבין הנתבעים עלול להשפיע על זכויות אלה. גם בכך יש כדי לבסס קיומו של אינטרס לגיטימי המצדיק את בקשתו של המבקש לאפשר לו לעיין בהסכם הפשרה שנכרת בין התובעת לבין הנתבעים.

לאור כל האמור, אני קובע בזאת כי בנסיבות העניין קיימת הצדקה להתיר למבקש לעיין בהסכם הפשרה שנכרת בין התובעת לבין הנתבעים במסגרת התובענה דנן גם מחמת האינטרס הלגיטימי שהוכיח המבקש בקשר לכך.

1. הגשמת מטרת העיון תוך פגיעה מידתית ככל האפשרות בזכויות והאינטרסים של בעלי הדין שהתנגדו לעיון – כאמור, התובעת מתנגדת לעיון בהסכם הפשרה בטענה לסודיותו של הסכם זה. המבקש מצדו הבהיר כי הוא – "מסכים לשמור בסודיות את פרטי ההסכם, בכפוף לכך שייקבע כי הדבר לא יימנע ממנו פניה לבית המשפט ככל שההסכם הנ"ל פוגע ו/או גורע מזכויותיו ו/או בניגוד לפסק הדין מיום 28.3.10" (סעיף 2 בתשובת המבקש; ההדגשה אינה במקור – ב.א.).

אני סבור כי התחייבותו זו של המבקש, יש בה כדי לאזן בין האינטרס הלגיטימי של המבקש לעיין בהסכם הפשרה שנכרת בין התובעת לבין הנתבעים מחד גיסא, לבין רצונה של התובעת לשמור על סודיותו של הסכם פשרה זה מאידך גיסא.

1. סוף - דבר
2. נוכח כל האמור לעיל, דין הבקשה להתקבל.
3. הנני נותן תוקף של החלטה להתחייבותו של המבקש, שניתנה במסגרת תשובתו מיום 22.7.13, לשמור בסודיות את פרטי הסכם הפשרה מיום 2.7.12 שנכרת בין התובעת לבין הנתבעים, בכפוף לזכותו של המבקש להציג הסכם פשרה זה בערכאות שיפוטיות.
4. בנסיבות העניין, אין צו להוצאות.

ניתנה היום, כ"ד אב תשע"ג, 31 יולי 2013, בהעדר הצדדים.