ע"י ב"כ עו"ד איתי קרינסקי

1. אין חולק כי ביום 13.01.00 בעת ששהתה התובעת, שהיתה באותה עת בת 4 שנים (ילידת 26.01.96), בפעוטון שכונה "התינוקיה של רוחל'ה", בבעלות הנתבעת מס' 1, הגב' רחל דלוגץ, הוכנס מכחול לאוזנה הימנית על-ידי ילדה אחרת ששהתה עמה באותו הפעוטון. הנתבעת מס' 2 הינה החברה המבטחת, כלל חברה לביטוח בע"מ, והיא חליפתה של חברת הביטוח המקורית, עילית חברה לביטוח בע"מ.

2. מקבלת אנוכי טענת התובעת כי בנסיבות המקרה דנן מתקיימות הוראות סעיף 41 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש], ודהיינו: "הדבר מדבר בעד עצמו". הדין עם התובעת בטענתה כי התאונה והנזק ארעו במקרה דנן בנסיבות שלתובעת, ילדה רכה בשנים באותו המועד, לא היתה ידיעה הנחשבת כידיעה במובן המשפטי של הדבר או היכולת לדעת מה היו למעשה הגורמים שגרמו לתאונה ולנזק, והנזק נגרם על ידי חפץ (מכחול) שלנתבעת מס' 1 ו/או למי מטעמה היו שליטה ופיקוח עליו ונראה כי אירוע התאונה שגרם לנזק מתיישב יותר עם המסקנה שהנתבעת ו/או מי מטעמה לא נקטו זהירות סבירה בפיקוח על הילדים שבפעוטון מאשר עם המסקנה שהם נקטו זהירות סבירה ולפיכך על הנתבעת מס' 1 נטל הראיה שלא היתה לגבי התאונה שגרמה לנזק, התרשלות שתחוב עליה.

3. הנתבעת מס' 1 התחמקה מליתן עדות ואף לא העיד מטעם ההגנה איש מהמטפלים ומהמטפלות ששהו באותו המועד בפעוטון. בנסיבות שכאלה, ומשהעידו בפניי אך ורק התובעת, שהיתה ילדה רכה בשנים ולא מצופה כי תזכור את פרטי האירוע, ואמה, שלא היתה במקום האירוע ורק שמעה אודותיו, ומשהנתבעת מס' 1 לא העידה ולא העיד מי מעובדי הפעוטון, הנני קובעת כי הנתבעת מס' 1 לא הרימה את נטל הראיה ובהתאם להוראות סעיף 41 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] – דין התובענה להתקבל בשאלת החבות.

4. אעבור לדון בשאלת הנזק.

5. באשר להוצאות רפואיות: הוצגו לעיוני 4 קבלות (יצויין, כי כל התשלומים הנוגעים למומחה מטעם התובעת והוצאות איסוף המסמכים יידונו במסגרת הוצאות המשפט להלן): קבלה על סך 600 ש"ח מיום 07.02.00 תשלום בגין ייעוץ לד"ר רדיאנו, קבלה על סך 190 ש"ח מיום 05.03.00 תשלום בגין אטם לאוזן ימין למדטכניקה אורתופון – כהן בע"מ, קבלה על סך 700 ש"ח מיום 29.04.04 תשלום בגין ייעוץ לד"ר וולף וקבלה על סך 700 ש"ח מיום 18.01.05 – תשלום בגין ייעוץ לד"ר דירוא.

מתוך שהנני מתחשבת בטענת הנתבעים שהתובעת יכלה לקבל את היעוץ הרפואי במסגרת הרפואה הציבורית ומשלא הוברר בגין אלו מהתשלומים דלעיל קיבלה התובעת החזר מקופת החולים, ראיתי לפסוק לתובעת בגין הוצאות רפואיות סך, נכון להיום, של 2,500 ש"ח.

6. באשר לנזק שאינו נזק ממון ("כאב וסבל"): על פי חוות דעת המומחה הרפואי מטעם התובעת (פרופ' יוסף אלידן), שראיתי לאמצה, לתובעת היתה נכות זמנית במשך 5 שנים עד המועד שבו נותחה ומאז הניתוח, שהתקיים בהיות התובעת בת 9 שנים, אין לתובעת נכות צמיתה בתחום ה א.א.ג. .

לאחר ששקלתי את כל נסיבות הענין, בגין אותה נכות זמנית של 5 שנים, בין הגילאים 4-9 שנים, רואה אנוכי לפסוק לתובעת פיצוי בסך של 20,000 ₪.

7. באשר לעזרה וסיעוד, הוצאות והפסדי שכר של ההורים בעבר: בעדויות הוברר כי כבר למחרת התאונה שבה התובעת לפקוד את הפעוטון. לא הוכח שלהורי התובעת היו הפסדי שכר והוצאות מעבר למה שצויין בסעיף 5 לפסק הדין לעיל. המדובר היה בילדה בת 4 שנים שממילא ההורים נזקקים להשגיח עליה ולטפל בה. מאידך, מקבלת אנוכי טענת התובעת כי נגרמו להורים הוצאות נסיעה כלשהן וכי נדרשו לעזרה וסיעוד מעט מוגברים לתובעת, וראיתי לפסוק לתובעת בגין ההפסדים האמורים סך, נכון להיום, של 2,500 ש"ח.

8. באשר לפגיעה בכושר ההשתכרות לעתיד של התובעת: הואיל ואליבא דמומחה הרפואי מטעם התובעת (פרופ' יוסף אלידן), אין לתובעת נכות צמיתה לפיכך הנני דוחה הדרישה לפיצוי בגין פגיעה בכושר ההשתכרות לעתיד של התובעת.

9. סך כל הפיצויים מהנתבעים לתובעת: סך כולל של 25,000 ש"ח .

לסך האמור יצטרף שכ"ט עו"ד בשיעור של 5,000 ש"ח + מע"מ (20% בתוספת מע"מ), אגרת בית המשפט על-פי קבלה שתציג הנתבעת והוצאות המומחה הרפואי ואיסוף המסמכים בסך כולל של 9,443 ש"ח .

10. התובעת הינה אמנם קטינה כיום אך תהא בגירה בקרוב (ביום 26.01.14). ב"כ התובעת תחזיק בידיה הנאמנות את סכום הפיצוי ותעבירו לתובעת בעת הגיעה לגיל 18 שנים.

החזר אגרת בית משפט והוצאות האיסוף והתשלום למומחה הרפואי ישולמו עם הגיעה התשלום מהנתבעת 2 לידי הוריה של התובעת.

11. המזכירות תשגר עותק פסק הדין לב"כ הצדדים.

זכות ערעור כחוק.

ניתן היום, ח' אב תשע"ג, 15 יולי 2013, בהעדר הצדדים.