זוהי תביעה שבמקורה נפתחה כתביעת שכ"ט שהגיש הנתבע שכנגד - עו"ד פופר נגד התובע שכנגד -יעקב ברבן, לתשלום שכר טרחה ותביעה שכנגד, כספית, שכנגד שהגיש יעקב ברבן נגד עו"ד פופר על סך 159,869 ₪.

התביעה שהגיש עו"ד פופר נמחקה וההוכחות התנהלו רק בתביעה שכנגד.

התובע שכנגד, להלן: "התובע/ברבן"

הנתבע שכנגד, להלן: "הנתבע/עו"ד פופר"

תמצית טענות התביעה

1. התובע הינו אדריכל במקצועו, מומחה בליקויי תכנון ובניה, שעיקר עיסוקו הינו עריכת חוות דעת מומחה בנושא ליקויי תכנון ובנייה. לטענתו, הנתבע "סובב אותו בכחש ומרמה" בעניינים משמעותיים לאורך תקופה ארוכה והסב לו נזקים משמעותיים, בעקבותיהם, הגיש התובע תלונה בלשכת עורכי הדין נגד הנתבע.

בין הצדדים היו יחסי חברות אישיים החל מסוף שנות התשעים ועד לשנת 2008. בתקופה זו המליץ התובע ללקוחותיו, לשכור את שירותיו המשפטיים של הנתבע כמתמחה בתביעות ליקויי בנייה. התובע צירף לכתב התביעה רשימת 63 לקוחות שהוא הפנה לנתבע, ולטענתו, כתוצאה מהטיפול המשפטי, הנתבע גבה, או עתיד לגבות מהם סך 831,000 ₪. זאת, כך התובע, כיוון שסכום התביעות שהוא העביר לנתבע הינו 18,479,638 ₪.

הנתבע הפנה אל התובע כ- 20 לקוחות לקבלת חוות דעת מומחה מטעמו, והיקף שכר הטרחה, אשר גבה התובע עומד על עשרות אלפי שקלים בודדים.

2. התובע טוען, כי השירותים המשפטיים אשר נתן הנתבע לתובע ולמשפחתו, והינם נשוא התביעה שהגיש הנתבע במסגרת תיק זה (ונמחקה), ניתנו במסגרת היחסים החברתיים בין השניים. לטענתו, לא התנהלה ביניהם כל התחשבנות ולא נערך הסכם שכר טרחה, כיוון שלא הייתה כל כוונה שהתובע ו/או משפחתו ישלמו לנתבע עבור שירותיו המשפטיים. לטענתו, היה ביניהם הסכם ג'נטלמני בע"פ שהתובע עוזר לנתבע והנתבע עוזר לתובע, וזאת, ללא התחשבנות.

תביעת אמסטר

3. טוען התובע, כי בחודש ספטמבר 2003 הוא מונה מטעם ביהמ"ש כמומחה בת.א. 80141/95 (להלן: "תיק אמסטר") ובחודש נובמבר ביהמ"ש החליט, בהעדר התובע, להעבירו מתפקידו. בחודש דצמבר 2005 הגיש התובע בתיק אמסטר בקשה, אשר נוסחה ע"י הנתבע ונחתמה והוגשה ע"י התובע, לביטול החלטה זו. בחודש מרץ 2006 ניסח הנתבע עבור התובע תגובה להודעת הצדדים, שנחתמה ע"י התובע והוגשה לביהמ"ש. ביום 28.3.06 קיבל התובע פנייה מביהמ"ש להתייצב לדיון שאמור היה להיערך למחרת, ביום 29.3.06. בדיון, ביקש התובע להיות מיוצג ונקבע, כי הוא רשאי לעשות כן ואף להגיש בקשה מתוקנת לביטול ההחלטה.

4. באותו יום פנה התובע אל הנתבע, שלח לו את ההחלטה וביקש שיגיש עבורו בקשה מתוקנת, הנתבע הבטיח לעשות כן ואף טען בפני התובע, שהגיש את הבקשה המתוקנת. ביום 9.10.07 נודע לתובע שנפתח כנגדו תיק הוצל"פ ע"י הצדדים בתיק אמסטר, מה שהיווה עבורו אירוע טראומטי. הסתבר לו שההחלטה , אשר העבירה אותו מתפקידו, נותרה על כנה והצדדים פתחו כנגדו תיק הוצל"פ לגבות חזרה את שכר הטרחה ששולם לו כמומחה.

התובע פנה אל הנתבע, אשר הגיש ביום 5.11.07 בקשה מתוקנת להעברת התובע מתפקידו, דהיינו באיחור של שנה ושבעה חודשים, וגם זו הוגשה ברשלנות חמורה, בהעדר תצהיר לגבי השתלשלות האירועים וההליכים, ובהשתהות בלתי סבירה, כך בהתאם להחלטת כב' השופט שיינמן מיום 6.12.07.

במקביל התקדמו ההליכים נגד התובע בתיק ההוצל"פ, הוטלו עיקולים על חשבון הבנק ביום 20.11.07, וביום 3.12.07 הגיש הנתבע בקשה בהולה לעיכובם. ביום 6.12.07 עיכב כב' השופט שיינמן הליכים אלו בכפוף להפקדת 35,000 ₪.

5. בדיעבד הסתבר לתובע, שהנתבע הטעה את ביהמ"ש כאשר כתב בס' 17 – 18 לבקשה, שבהתאם להוראת ביהמ"ש הופקדה בתיק בקשה ביום 29.3.06 . לטענת התובע, בקשה כזו מעולם לא הוגשה.

בהתכתבות בין הצדדים, עו"ד פופר אינו מכחיש שנתבקש להגיש את הבקשה לביטול ההחלטה מחודש מרץ 2006 והתנהל כאילו היא הוגשה. לבסוף, שלח הנתבע לתובע העתק של הבקשה המתוקנת מחודש מרץ 2006, אלא שהייתה זו הבקשה המקורית מחודש דצמבר 2005.

בסוף חודש ינואר 2008, ונוכח התנהלות הנתבע, הודיע לו התובע כי הוא מחליף אותו בעו"ד אחר.

לטענת התובע בתחילת חודש פברואר 2008 היה צריך להגיש תשובה לבקשה לעיכוב הליכי הוצל"פ והנתבע לא עשה כן.

6. בסוף חודש פברואר החליט כב' השופט שיינמן להותיר את החלטת כב' השופט יפרח, בדבר ביטול מינויו כמומחה, על כנה, והיה על התובע להתחיל בהליכים לניקוי שמו. התובע הגיש תלונה לנציב תלונות השופטים על ההחלטה להעבירו מתפקידו, תלונה שנמצאה כמוצדקת. הוא הגיש ערעור והתיק הוחזר לבימ"ש שלום, נקבע שלא הייתה עילה להעבירו מתפקידו ועל הצדדים לשלם לו את יתרת שכר הטרחה. בכך, הסתיים מאבקו לטיהור שמו בהצלחה.

טוען התובע להתנהלות רשלנית חמורה מצד הנתבע, שכתוצאה ממנה, נגרמו לו הוצאות משפטיות בסך 69,188 ₪ אותם שילם לעו"ד בגין ייצוג בהליכי הוצל"פ בר"ע ודיון בבימ"ש שלום. (בהתאם לקבלות שצורפו).

לתובע נגרמו נזקים כבדים בגין פגיעה בשמו הטוב והוא עותר לחייב את הנתבע לשלם לו 50,000 ₪, בהתאם לחוק לשון הרע וכן 20,000 ₪ בגין עגמת נפש.

לטענת התובע, בתביעת אמסטר על הנתבע לפצותו בסך 139,188 ₪.

תביעת רטנר

7. הנתבע ייצג את התובע בע"א 1118/07 בביהמ"ש המחוזי. בדיון המקדמי שהתקיים ביום 15.4.07 ביקש התובע מהנתבע לנהל את ההליך עד תום, ועזב, לטענתו, את אולם ביהמ"ש, טרם שהסתיים הדיון. הנתבע נותר באולם לסיים את הדיון.

בדיעבד הסתבר לתובע, כי בדיון המקדמי נקבע דיון בערעור לחודש נובמבר 2007, אך הנתבע לא הודיע לו על כך דבר, ואף לא השיב לשאלות התובע, מתי יתקיים הדיון. בחודש מאי 2008 פנה התובע אל מרכז המידע של בתיהמ"ש והסתבר לו כי כבר ביום 5.11.07 התקיים דיון בערעור בו נכח הנתבע ללא ידיעת התובע ו/או הסכמתו.

8. לטענת התובע, בעניין רטנר, ביצע הנתבע הפרות חוק לשכת עורכי הדין ובגין כך, אף עמד לדין משמעתי. לדבריו, הנתבע הסתיר במכוון את מועד הדיון בערעור והתפשר בהליך זה מבלי לקבל את הסכמתו, למרות שהיה עליו לקבל בכתב את הסכמתו לפשרה. הנתבע אף הסתיר ממנו את עצם קיומו של הליך הערעור ואת העובדה שהוא התפשר בשמו ובכך הוליך אותו שולל. לטענת התובע, ביום 18.11.07 ושבועיים לאחר שהתקיים הדיון בערעור, כתב לו הנתבע, כי יהיה למחרת בביהמ"ש ויברר מתי תהיה תשובה. ביום 4.5.08 כתב לו התובע, שגם הוא לא הסכים להתפשר והוא הזמין את התיק במזכירות כי הרישום לא ברור לו. ביום 6.5.08 שלח הנתבע לתובע את הפרוטוקול מהדיון ביום 5.11.07 בו התקבלה הפשרה. הנתבע אף לא הודיע לו שהושבה לו הערבות הבנקאית שהופקדה בתיק הערעור והוא השיב אותה רק בחודש מאי 2008 ולאחר דרישת התובע. התברר גם שהנתבע התרשל בהגשת עיקרי הטיעון.

הנזק שנגרם לתובע בתביעת רטנר הינו 681 ₪ ריבית בגין אי השבת הערבות הבנקאית ו – 20,000 ₪ עגמת נפש בגין השקרים של הנתבע.

9. בחקירתו הופנה התובע לנ/1, מכתבו מיום 20.3.05 אל הנתבע, בו ביקש ממנו לטפל בנושא ובס' 5 לו, התחייבו התובע ואביו לשלם לנתבע שכר טרחה בגין הטיפול המשפטי. התובע אישר את חתימתו על המסמך אך טען, כי לא שילם את חלקו, כיוון שהשירותים שהתובע ביצע עבורו אישית, היו ללא תשלום, כולל תיק רטנר ותיק קו מור. זאת, כיוון שהתובע הפנה לנתבע לקוחות בסדר גודל של מיליוני שקלים.

התובע הופנה בחקירתו לת/1, הודעת אימייל של הנתבע מיום 26.5.08 שלטענתו, עולה ממנה שהטיפול המשפטי לתבוע ומשפחתו הינו ללא תשלום.

התובע העיד, כי שילם לנתבע שכ"ט בעסקת המכר של אחיו ובתיק מרגולין ואישר, כי גבה שכ"ט בגין חוות דעת מומחה שנתן לבני משפחת הנתבע.

התובע אישר בעדותו כי נכח באולם ביהמ"ש בדיון קדם המשפט בתיק הערעור של רטנר, אך טען שלא נשאר עד תום הדיון. על פי עדות התובע, הנתבע ייצג אותו, לאחר תיק רטנר, בתיק קו מור עד חודש מאי 2008 והתובע פיטר את הנתבע סמוך למתן פסה"ד.

תמצית טענות ההגנה

10. הנתבע, המכחיש את טענות התובע בתביעה שכנגד טוען, כי התלונות שהוגשו נגדו, הינם מתלוננים אשר גויסו ע"י התובע, שהינו "חרב להשכיר" אשר מוסר חוו"ד לכל דורש שהן חסרות תועלת.

התביעה דנן, הינה תביעה שכנגד, שהוגשה רק לאחר שהנתבע הגיש נגד התובע תביעה לתשלום שכר טרחתו. התובע ובני משפחתו מודים שלא שילמו לנתבע דבר עבור השירותים המשפטיים שנתן להם, למרות שהתובע ואביו הבטיחו, כי ישלמו את שכר טרחתו.

הנתבע מכחיש מכל וכל, את טענת התובע, לפיה, הם הגיעו להסכם שהנתבע יעבוד עבורו חינם כנגד הפנית לקוחות למשרדו. איש לא חייב את התובע להפנות לקוחות לנתבע, לא היה ביניהם כל הסכם והתובע הפנה לקוחות גם למשרדי עורכי דין אחרים.

11. הנתבע אף הוא הפנה אל התובע לקוחות למתן חוו"ד מקצועית לביהמ"ש, כולל בני משפחת הנתבע אשר שילמו את מלוא שכרו של התובע.

הצדדים הפנו האחד אל השני לקוחות והתובע גבה כספים מכל לקוח שהנתבע הפנה אליו, כולל מבני משפחת הנתבע. מכיוון שחוות הדעת של התובע היו חסרות תועלת, התמרמרו רוב הלקוחות והנתבע נמנע מלהעביר אליו לקוחות נוספים. התובע ביקש מהנתבע כספים מהתיקים של לקוחות שהפנה אליו, אך הנתבע הבהיר לו שהדבר אינו חוקי.

הנתבע טוען שלא הייתה בין הצדדים התחשבנות, כיוון שזו לא נדרשה ועל התובע ואביו היה לשלם לו שכר טרחה, בהתאם לכתב התביעה שהוגש בתיק זה ונמחק. התובע ואביו התחייבו לשלם לנתבע שכר טרחה, אך ביקשו מהתובע להמתין עם התשלום, כיוון שלדבריהם היו במצוקה עקב כישלון עסקי.

12. התובע ואביו ביקשו מהנתבע לייצגם לאחר שהסתבכו בעסקה כושלת למכירת בית אבות בחיפה ונקלעו למצוקת מזומנים, הם ביקשו שהנתבע ייצגם והבטיחו לשלם את שכר טרחתו והעלו את הדברים על הכתב. (נספח א' לתצהיר הנתבע)

לטענת הנתבע, התובע ביקש ממנו, לייצגו בהליכים שהתנהלו בפני כב' השופט יפרח, אך הנתבע סרב, לאחר שהבין שהתובע אינו משלם שכר טרחה לאיש. הוא סרב לייצגו, אך הסכים, כמחווה וכחבר לסייע לו בניסוח הבקשה, ואף לא קיבל ייפויי כוח לייצג את התובע. הנתבע מכחיש את כל טענות התובע, וטוען, כי ניתן בעניינו פס"ד המהווה השתק פלוגתא. הנתבע מציין שאין כל הגיון בטענת התובע, ולפיה, במשך שנה תמימה הוא לא בדק את הבקשות שהגיש ומוצא לנכון להאשים אחרים.

13. לאחר שהוטל על חשבון התובע עיקול, הוא פנה אל הנתבע בתחנונים והנתבע הסכים לנסות לעזור לו, אך לא גרם לכל תקלה משפטית. התובע הוא שגרם לצדדים לתיק לבקש לפטרו.

הנתבע הודיע לכל אורך הדרך לאביו של התובע, שהוא אינו מוכן לייצגו ללא שכר טרחה וסוכם שהוא לא ייצגו ורק יעזור לו באופן חברי.

מעבר להכחשת כתב התביעה שכנגד, מכחש הנתבע את הנזקים הנטענים בו.

הנתבע טוען שבעניין רטנר, התובע ידע את מועד הערעור ואף נכח בדיון המקדמי, כפי שנרשם בפרוטוקול, אך לא מצא לנכון להופיע במועד שהיה קבוע בפני ההרכב. הנתבע טלפן אל התובע והאחרון השיב לו, כי שכח אודות מועד הדיון ושהנתבע ינהג כפי שהוא ראוה לנכון.

14. לטענת הנתבע, כב' השופט שנלר המליץ בפני הנתבע למשוך את הערעור שהגיש התובע, והנתבע המתין להחלטה ולהשבת הערבות הבנקאית, שממילא אינו יכול להינות ממנה. לטענת הנתבע, דחיית הדיון הייתה לגופא וטענות התובע הן פרי המצאתו.

הנתבע טוען, כי לאחר שהסתיים הדיון המשפטי האחרון, הליך בו הוא ייצג את התובע ואביו בהצלחה, הם פיטרו אותו ולא שילמו את שכרו.

בתביעת רטנר, טוען הנתבע שהוא ייצג את התובע בתביעת לשון הרע נגד רטנר על סך 100,000 ₪ והתביעה נדחתה. הוגש ערעור באמצעות הנתבע, שהתקבל והתיק הוחזר לדיון בבימ"ש שלום, ששב ודחה את התביעה. הוגש ערעור נוסף והומלץ ע"י ביהמ"ש לחזור מהערעור לאחר קבלת מכתב התנצלות והסכמה זו הייתה מקובלת על התובע. התובע ידע אודות מועד הדיון שנקבע בנוכחותו, כפי שנרשם בפרוטוקול, אך לא טרח להופיע והודיע לנתבע טלפונית כי הוא נותן לו סמכות מלאה לסיים את הדיון בכל דרך שימצא לנכון, והנתבע פעל עפ"י שיקול דעתו המקצועי. הנתבע פעל בהתאם ולאור עמדת ביהמ"ש שדעתו אינה נוחה מהתנהלות התובע, אשר ישב בוועדה ציבורית שדנה בבחירתו וכב' השופט שנלר אמר, שאדם היושב בוועדה ובוחר בעצמו תוך ניגוד אינטרסים, לא יזכה ממנו לסעד והוא המליץ למשוך את הערעור. הצדדים הסכימו להצעת הפשרה שהועלתה ע"י ביהמ"ש. הנתבע טוען כי מיד עם צאתו מאולם ביהמ"ש טלפן אל התובע והודיע לו אודות התנהלות הדיון, שיחה שמתועדת והוגשה כראיה בקובלנה שהגיש התובע נגדו. לטענת הנתבע, התובע השאיר את הנושא לשיקול דעתו.

שכר הטרחה לו זכאי הנתבע בגין הטיפול בתיק זה הינו בסך 29,176 ₪.

15. בתביעת קו מור, נתבקש הנתבע להגן על התובע בתביעת נזיקין שהוגשה נגדו והוא ייצג אותו בכל ההליכים עד לדחיית התביעה נגד התובע. מיד לאחר קבלת פסה"ד פיטר אותו התובע ולא שילם שכר טרחה.

בגין תיק זה מגיע לנתבע שכ"ט בסך 27,378 ₪.

בתביעה כנגד עו"ד נשיץ, ייצג הנתבע את התובע בתביעת שכרו מעו"ד נשיץ, בהליך שהתנהל בהליך בוררות בפני עו"ד שדמי וניתן פסק בורר לטובת התובע שקיבל את הכסף ולא שילם שכר טרחה.

שכר הטרחה המגיע לתובע הינו 26,732 ₪.

בתביעת תנובה, ייצג הנתבע את התובע ואביו, בהגנה מפני בקשה לביצוע שטר שהוגשה כנגדו והושגה פשרה שבמסגרתה לא שילם התובע דבר.

שכר הטרחה לו זכאי הנתבע, בגין תביעת תנובה, הינו 18,770 ₪

16. בתיק תפארת הכרמל, ייצג הנתבע את התובע ואביו בהליכים רבים בעניין בית האבות, הן בהליכי בימ"ש, הן במשאים ומתנים עם משרדי עורכי דין, הן בהשקעת שעות עבודה רבות בטיפול מול רשויות המס, עובדים, ספקים, תחת לחץ עבודה כבד. ומגיע לו שכר טרחה בסך 87,000 ₪.

בתיק ליפסקי, ייצג הנתבע את אחיו של התובע בכתב אישום שהוגשו נגדו בבימ"ש לעניינים מקומיים ושכר הטרחה המגיע לו הינו 11,600 ₪.

הנתבע טוען כי המתין שנים רבות לתשלום שכר טרחתו לאור הבטחות התובע ואביו.

17. בתיק אמסטר, טוען הנתבע, קבע כב' השופט יפרח, שהתובע יפוטר מתפקידו והורה לו להשיב את שכר הטרחה שקיבל מהצדדים. טוען הנתבע, כי לאור התנהלות התובע, הוא סרב לקחת על עצמו לייצגו, אך לאור תחנוניו הכין לו מסמך בקשה, עליו חתם התובע אשר גם הגיש אותה לבית המשפט. הנתבע לא ייצג את התובע ולא קיבל ממנו יפויי כוח בתיק זה. בחודש נובמבר 2007 התקשר התובע אל הנתבע בלילה וטען כי חשבונות הבנק שלו עוקלו וביקש עזרה דחופה. הנתבע ערך בבהילות בקשה לביטול החלטה, אשר הוכנה בהתאם לדברי התובע, הגיש אותה לביהמ"ש והבהיר לתובע כי עשה זאת כעזרה בלבד ולא מדובר בייצוג משפטי.

עוד טוען הנתבע, כי אין לו כל קשר למחדלו של הנתבע ולעובדה שבחר לשלם סכומים גבוהים כשכר טרחה לעורכי דין אחרים.

הנתבע מפרט את התנהלות ההליך בפני כב' השופט שיינמן, בבקשה שהגיש לביטול החלטת כב' השופט יפרח לביטול מינויו כמומחה. לאחר תגובת הצדדים הגיש התובע בקשה להשמיע דברו בפני ביהמ"ש, וכב' השופט יפרח נתן לו הזדמנות להשמיע טענותיו. התובע לא הגיש דבר עד חודש נובמבר 2001 וניתנה נגדו פסיקתא ורק בחודש נובמבר 2007 פנה התובע אל הנתבע וטען כי הוטלו עיקולים על רכושו.

18. הנתבע בחקירתו, טען, שלתובע אין כל בעיה "לפברק" אימיילים וראיות. לדבריו, הוא עדכן את התובע באופן שוטף בכל התנהלות הליכים בהם ייצג אותו.

בחקירתו, הוצגה לנתבע רשימה שהכין התובע, ולפיה לטענתו, העביר לנתבע ייצוג של 63 לקוחות. הנתבע העיד, כי את חלקם לא ייצג, חלקם לא הועברו ע"י התובע ומחלקם לא קיבל כלל שכר טרחה, כיוון שסוכם עם הלקוחות, שכר הטרחה יהיה לפי אחוזים.

19. מהראיות והעדויות אשר הובאו בפני עולה, כי אין חולק שהתובע לא שילם לנתבע שכר טרחה בגין שירותים משפטיים שקיבל ממנו.

אין גם חולק, שעפ"י מסמך עליו חתומים התובע ואביו, (נ/1/נספח א' לתצהיר הנתבע) התחייבו לשלם לנתבע שכר טרחה. בעדותו בפני וועדת האתיקה בלשכת עורכי הדין, בתלונה שהגיש נגד הנתבע, טען התובע, שמכתב זה מיועד היה להציג בפני שותפיו שיש לו עלויות ייצוג. (פרוטוקול הדיון המצורף לסיכומי הנתבע.

בדיון בלשכת עורכי הדין, אישר התובע כי הוא ואביו התחייב לשלם את שכר טרחתו של הנתבע במכתבים מיום 22.6.05, 26.6.05, כן אישר התובע כי שילם לנתבע שכ"ט בגין שירותים משפטיים שנתן לאחיו.

תיק אמסטר

20. לטענת התובע, הנתבע התרשל בייצוגו כאשר לא הגיש במועד בקשה מתוקנת לביטול החלטת כב' השופט יפרח מיום 17.11.05, החלטה אשר העבירה את התובע מתפקידו בתיק וקבעה שעליו להשיב לצדדים את שכר הטרחה שקיבל. בבקשתו להשמיע דבריו, קיבל אפשרות להגיש בקשה מתוקנת, הוא פנה אל הנתבע מיד לאחר שנתקבלה החלטת כב' השופט יפרח, אך הנתבע הגיש את הבקשה שנה וחצי לאחר המועד שנקבע, ואף הגיש את הבקשה ללא תצהיר התומך באמור בה.

אין חולק, שביום 18.12.05 הגיש התובע בעצמו, בקשה לביטול ההחלטה של כב' השופט יפרה, בדבר העברתו מתפקידו.

ביום 22.1.06 הגיש התובע בעצמו, בקשה נוספת לביטול החלטת כב' השופט יפרח. הבקשה הועברה לתגובת הצדדים ולאחר מכן ביקש התובע להשמיע את דבריו בפני ביהמ"ש, וגם בקשה זו הוגשה ע"י התובע עצמו. למרות שביהמ"ש נתן לתובע הזדמנות להעלות את דבריו, הפעם הראשונה שהוא פנה לביהמ"ש, באמצעות הנתבע, הייתה בחודש נובמבר 2007.

טוען התובע, כי הוא פנה אל הנתבע, מיד לאחר החלטתו של כב' השופט יפרח, כדי שיכין ויגיש את הבקשה, והנתבע טוען שלא היו דברים מעולם.

21. התובע, שעליו נטל הראיה להוכיח תביעתו, לא הציג כל ראיה לטענתו, כי פנה קודם לכן אל הנתבע, כדי שיגיש בקשה עבורו בתיק זה. התובע אף לא הציג יפויי כוח עליו הוא חתום ובו הוא ממנה את הנתבע כבא כוחו, למרות עדותו בלשכת עורכי הדין, כי בכל תיק הוא חתם על יפוי כוח לנתבע. (ע' 50 לפרוטוקול לשכת עורכי הדין).

על הודעות האימייל המצורפות לתצהיר התובע (נספח יג') הן מחודש נובמבר 2007, דהיינו , לאחר שהנתבע הגיש את הבקשה.

התובע הוא שחתום על הבקשות שהוגשו לביהמ"ש, הגם שאת חלקן, ניסח עבורו הנתבע, שאז, היה חברו.

22. כב' השופט שיינמן קבע בהחלטתו בבש"א 177805/07 מיום 20.2.08, כי תמוהה התנהגות התובע דנן בהשתהות בהגשת הבקשה, וכי התובע העלה גרסה חדשה, שאין לה ביסוס ותימוכין, ולפיה, יש לתלות האשם לאי הגשת הבקשה במועד, אלא באחור של שנה וחצי, בעורך דינו. כב' השופט שיינמן מפרט את טענות התובע בתצהירו שם.

כב' השופט שיינמן, הפנה לס' 28 לתצהיר שהגיש שם התובע דנן, לפיו, הוגשה ע"י עורך דינו (הנתבע דנן) בקשה מתוקנת כשבוע לאחר החלטת כב' השופט יפרח מיום 20.11.05. בס' 31 לתצהירו שם טעם התובע, כי ב"כ חיכה להחלטת ביהמ"ש בבקשה ולכן הוא נדהם לקבל את ההודעה אודות פתיחת תיק ההוצל"פ. בס' 33 לתצהירו שם טען התובע דנן, כי ככל שנפלה שגגה, בין במזכירות ביהמ"ש ובין ע"י עו"ד פופר, אין לתלות את האשם בתובע ויש ליתן לו את זכות הטיעון.

23. כב' השופט שיינמן קבע בהחלטתו, כי התובע דנן לא נתן כל הסבר מניח את הדעת להשתהות במשך שנה וחצי, ואף לא הסביר מדוע הבקשה לא נתמכה בתצהיר, אשם, שגם אותו הטיל התובע דנן על הנתבע. מוסיף כב' השופט שיינמן, כי לתובע דנן (שם המבקש) טענות כלפי כל העולם, הן כלפי הצדדים בתיק המקורי, הן כלפי מזכירות ביהמ"ש, הן כלפי החלטת כב' השופט יפרח, ואף כלפי עורך דינו, ורק כלפי עצמו אינו בא בטענות. (החלטת כב' השופט שיינמן בע' 4-5).

24. אין זה סביר בעיני, שהתובע, אשר הגיש את רוב הבקשות בתיק זה, למעט הבקשה האחרונה, לא בדק בעצמו את תיק ביהמ"'ש במשך שנה וחצי. ואין לי אלא לאמץ את המפורט בהחלטת כב' השופט שיינמן, שהתובע מחפש אשמים בכל דבר שאינו על דעתו.

מהחלטת כב' השופט שיינמן, לאי הגשת תצהיר כתמיכה לבקשה שהוגשה ע"י הנתבע, ניתן ללמוד כי לא זו הייתה הסיבה להחלטה. מדובר לכל היותר, בטעות בשיקול דעת משפטי, לעניין הצורך בתצהיר כאשר העבודות אינן שנויות במחלוקת.

בעניין אמסטר, אני מקבלת את טענת הנתבע, שהתובע פנה אליו, רק בסמוך למועד בו הנתבע הגיש את הבקשה.

תיק רטנר

25. בתיק זה הגיש התובע, באמצעות הנתבע, תביעת לשון הרע על סך 100,000 ₪ נגד האדריכל רטנר והתביעה נדחתה בבית המשפט השלום. ערכאת הערעור השיבה את הדיון לבימ"ש השלום אשר שב ודחה את התביעה והוגש שוב ערעור על קביעה זו.

לטענת התובע, שמו רשום בפרוטוקול קדם הערעור, כמי שנכח בישיבה, אלא שלדבריו, הוא נכח רק בחלקה הראשון של ישיבת קדם הערעור ולא נכח בשלב שנקבע לדיון ביום 5.11.07. לטענת התובע, הנתבע לא הודיע לו אודות הדיון בערעור, ולכן לא התייצב לדיון בערעור.

אין חולק, כי הנתבע הסכים להמלצת ביהמ"ש והגיע לפשרה עם הצד השני, ולטענת הנתבע, הוא קיבל טלפונית את אישור התובע להסדר הפשרה.

26. התובע נסמך בטענתו, שלא ידע אודות מועד הערעור, לא ידע על עצם הדיון בערעור, ולא ידע אודות הפשרה שהתקבלה, על הודעות אימייל שהועברו בעניין זה בין הצדדים. מדובר בהודעות אימייל (נספחים יג', יט לתצהיר התובע) שרובם אימיילים שכתב התובע לנתבע, וחלקם אימיילים שבהם מודיע הנתבע לתובע שיברר אודות התיק בביהמ"ש .

בחקירתו השיב הנתבע לעניין זה, כי בישיבת הערעור שהתקיימה ביום 5.11.07 נמחק הערעור בהמלצת ביהמ"ש. לטענתו, אינו מאמין באמיתות המיילים שצורפו לתצהיר התובע, ואינו מאמין שנשלחו אליו. לדבריו, אין לתובע כל בעיה "לפברק" מסמכים" לצורך מצגי שווא.

הנתבע הסביר, שבמועד מחיקת הערעור, התיק לא נסגר, כיוון שביהמ"ש המחוזי ביקש לשקול את שאלת ההוצאות, לאחר ששמע את טיעוני הצדדים לכך. משכך, הוא המתין להחלטת ביהמ"ש בעניין הערעור והערבות הבנקאית. לדבריו, במיילים ששלח הנתבע, הוא אכן כותב כי יבדוק את התיק בביהמ"ש המחוזי, וניתן להבין מהם את גרסתו, שהוא ממתין להחלטה בשאלת ההוצאות והשבת הערבות הבנקאית.

27. בעניין רטנר אני מקבלת את גרסת הנתבע, כי התובע, אשר נכח בישיבת קדם הערעור וכך גם מצוין בפרוטוקול, ידע אודת מועד הערעור ובחר מרצונו שלא להתייצב במועד שנקבע. אין כל הסבר מניח את הדעת, לטענה, שעזב את אולם ביהמ"ש טרם הסתיים הדיון. הנתבע, אשר ייצג את התובע בתיק זה, העיד, ועדותו לא נסתרה, כי בהמלצת ביהמ"ש נמשך הערעור, ושאלת ההוצאות נותרה להחלטת ביהמ"ש, לאחר שהצדדים טענו לעניין זה. כן הסביר הנתבע, כי לא הסכים להתפשר בתיק רטנר, אך עשה זאת, לאור דברי ביהמ"ש באותה ישיבה.

לגרסת הנתבע, הוא התייעץ עם התובע טלפונית, טרם שנתן הסכמתו להמלצת ביהמ"ש , והסכים להמלצת ביהמ"ש, כדי להגן על האינטרס של התובע. גם אם לטענת התובע, טעה הנתבע בשיקול דעתו לקבל את המלצת ביהמ"ש אין מדובר ברשלנות אלא בשיקול דעת מקצועי.

לאור עדותו ההגיונית והסבירה של הנתבע, אני גם מקבלת את טענתו, כי המיילים הבודדים בהם השיב לתובע לעניין תיק רטנר, היו בנושא ברור ההחלטה בעניין ההוצאות והשבת הערבות הבנקאית.

אני דוחה את טענת התובע לרשלנות הנתבע בעניין רטנר.

סוף דבר

לאור המפורט בפסק דיני זה אני קובעת כי התובע לא הוכיח את הנטען בתביעתו ומשכך דינה להידחות.

איני דנה בטענת הנתבע בנושא שכר טרחתו, כיוון שעל פי הודעתו בדיון ההוכחות, הוא הגיש שוב את תביעתו לשכר טרחה, אשר נמחקה בתיק זה ותביע זו תתברר בנפרד.

התובע ישלם לנתבע הוצאות בסך 12,000 ₪.

ניתן היום, כ"ב שבט תשע"ד, 23 ינואר 2014, בהעדר הצדדים.