שתי תביעות אשר יסודן בשיקים שהוגשו לביצוע על ידי התובעת.

התביעה בתיק ת"א 5465-11-10 הינה בגין שלושה שיקים שנמשכו מחשבון חברת י.מ.ל.א הנדסה ובניה (1996) בע"מ (להלן – חברת ימלא):

שיק מס' 236 ע"ס 21,536 ₪.

שיק מס' 237 ע"ס 12,000 ₪.

שיק מס' 238 ע"ס 10,000 ₪.

לטענת התובעת, שהינה האוחזת בשיקים, הנתבע (שהיה גם המנהל והבעלים של חברת ימלא) חתם חתימת היסב על גב השיקים ועל כן חב בגינם.

התביעה בתיק ת"א 4897-11-10 הינה בגין שיק נוסף שנמשך מחשבון חברת ימלא, אשר לפי טענת התובעת, הנתבע חתום על גב השיק חתימת היסב:

שיק מס' 623 ע"ס 24,078 ₪.

השיקים האמורים נרשמו לפירעון לשנת 1996. אולם, ההתנגדויות לבקשות לביצוע השטרות הוגשו על ידי הנתבע רק בשנת 2010. במסגרת ההתנגדויות שהוגשו הסביר הנתבע, כי המסירות בתיק ההוצל"פ לא בוצעו למענו הנכון, ועל כן הליכי ההוצל"פ כלל לא היו בידיעתו.

לגוף התביעה, הנתבע העלה שורה של טענות במסגרת ההתנגדויות שהוגשו. טענתו המרכזית של הנתבע היתה, כי חתימות ההיסב המצויות בגב השיקים, שעל יסודן נפתחו ההליכים נגדו לפירעון השיקים, אינן חתימתו.

בהחלטתו של הרשם מיום 6.9.11 נקבע, כי ההתנגדויות הוגשו במועד. בהמשך לכך, ניתנה הסכמת התובעת למתן רשות להגן.

בדיון שנערך בפניי בתובענות המאוחדות הסכימו הצדדים למינוי מומחה מטעם בית המשפט לצורך קבלת חוות דעת בשאלה, האם חתימת ההיסב, המצויה על גב כל אחד מארבעת השיקים, הינה חתימת הנתבע.

בית המשפט הורה על מינוי מומחית מטעמו – גב' סימה אנקונה, שהינה מומחית להשוואת כתב יד ולבדיקת מסמכים, למתן חוות דעת מקצועית בשאלה האמורה.

המומחית מטעם בית המשפט הגישה חוות דעתה אשר במסגרתה הגיעה למסקנות הבאות:

ביחס לשיק מס' 623 נמצאו מספר התאמות בחתימת ההיסב לכתב ידו של הנתבע. לעמדת המומחית, קיימת אפשרות לפיה החתימה היא חתימתו של הנתבע.

ביחס לשלושת השיקים הנוספים, המומחית קבעה כי לא נמצאה התאמה בין הסבות השיקים לבין כתב ידו של הנתבע ועל כן סביר מאד כי החתימות אינן של הנתבע.

לחוות דעת המומחית צורף נספח המתייחס לנוסחים שונים של ממצאים ופרשנותם, כאשר כל נוסח בדבר מציאתה של התאמה או העדר התאמה מלמד על רמת וודאות שונה.

רמת הוודאות הראשונה בדבר התאמה מבוססת על עמדה מוחלטת.

רמת הוודאות השנייה היא במידה שאינה מותירה ספק של ממש.

רמת הוודאות השלישית הינה של "סביר מאד".

רמת הוודאות הרביעית – אליה התייחסה המומחית בחוות דעתה בנוגע לחתימת ההיסב על גב שיק מס' 623, הינה קיומה של אפשרות לפיה הכתב שבמחלוקת נכתב על ידי הנבדק. ישנן נקודות מתאימות וקשר בתכונות הכתיבה, במידה פחותה מאשר סעיף קודם, אך אינה שוללת את האפשרות שכותב הדוגמאות כתב את הכתב שבמחלוקת.

התובעת הודיעה, בהמשך לקבלת חוות דעת המומחית מטעם בית המשפט והמלצת בית המשפט, כי מבלי להודות בכל טענה, אין בכוונתה להמשיך בניהול התביעה ביחס לשלושה שיקים והמשך ניהול התובענה יתרכז בשיק מס' 623.

לפיכך, בית המשפט הורה על דחיית התביעה בתיק ת"א 5465-11-10 ועל סגירת תיק ההוצל"פ הרלבנטי לתביעה.

התובעת הגישה תצהיר עדות ראשית, בו מסרה כי בינה לבין מר אלברט אסולין (להלן – אסולין) יש מערכת יחסים אשר במסגרתה היא קיבלה ממנו את השיקים לצורך פתיחת תיקי הוצל"פ. לתובעת אין היכרות עם הנתבע ותצהירה אינו מתייחס לנסיבות מתן השיקים ואופן הגעתם לידי אסולין.

נוכח מצבה הרפואי, התובעת לא התייצבה למתן עדות בתובענה. אינני מוצא כי תצהירה של התובעת מעלה או מוריד לעניין השאלה המרכזית השנויה במחלוקת, בדבר נסיבות משיכת השיקים והגעתם לידי אסולין, ועל כן גם העדר התייצבותה לדיון אינם בעלי משמעות להכרעה בתובענה, ככל שזו מתייחסת לסוגיה האמורה.

מטעם התובעת הוגש תצהירו של אסולין אשר טען, כי בתקופה הרלבנטית הוא הכיר את הנתבע אשר פנה אליו וביקש ממנו כסף מזומן עד אשר יקבל כסף מקבלנים שעמם עבד. להבטחת החזר הכספים, מסר לידיו הנתבע שיקים של חברת ימלא וחתם על גב השיקים לשם הבטחת פירעונם.

הנתבע טען בתצהירו, כי הוא חתם על השיקים כבעל תפקיד בימלא, אך לא חתם חתימת היסב באופן אישי על גב השיקים. הנתבע הכחיש הטענה לפיה קיבל כספים מאסולין וכן הכחיש כי הוא עצמו מסר את השיקים לידיו של אסולין.

בדיון שנערך בפניי העידו הנתבע ואסולין ונחקרו בחקירה נגדית אודות המפורט בתצהירי העדות הראשית שהוגשו על ידיהם.

כעולה מהמפורט לעיל, המחלוקת בין הצדדים מתמקדת בנסיבות קבלת שיק מס' 623 לידיו של אסולין ובשאלת חתימתו של הנתבע על גב השיק חתימת היסב.

חוות דעתה של המומחית מטעם בית המשפט, ביחס לחתימת ההיסב על שיק ספציפי זה, אינה יכולה להוות בסיס מספיק להכרעה במחלוקת. כמפורט לעיל, המומחית מצאה כי קיימת אפשרות לכך שמדובר בחתימתו של הנתבע, אך אין מדובר ברמת וודאות גבוהה.

על כן, יש לבחון את מסקנות המומחית בחוות דעתה, על רקע מכלול הראיות שהובאו על ידי הצדדים ביחס לנסיבות קבלת השיק לידי אסולין ושאלת חתימתו של הנתבע על גב השיק חתימת היסב.

תיאור הדברים, כפי שהובא על ידי העדים בעדותם, מעורר סימני שאלה כבדים לגבי כל אחת מן הגרסאות המנוגדות. כך, גם לא מצאתי כי ניתן לתת אמון מלא ומוחלט בעדותו של מי מהעדים, לצורך ביסוס ההכרעה על אחת העדויות, תוך דחייה מוחלטת של עדות הצד שכנגד. חלוף הזמן ממועד האירועים ועד למועד בירור התובענה, גם הוא הקשה על אפשרות קביעתם של ממצאים ברורים לגבי נסיבות המקרה.

סופו של דבר, לאחר שבחנתי בזהירות את העדויות ושקלתי את מכלול הראיות, הגעתי למסקנה לפיה הכף נוטה לצד טענות הנתבע. כמפורט לעיל, גם גרסתו של הנתבע לא היתה נקיה מספקות, אך ריבוי סימני השאלה ביחס לגרסתו של אסולין ועובדת קיומן של טענות כבדות משקל אשר הועלו על ידי הנתבע ביחס לתביעה נגדו, הם שמכריעים את הכף.

מסקנה זו עולה גם נוכח הצטברותם של הטעמים הבאים:

• אסולין לא הציג כל מסמך או ראיה לביסוס טענתו לפיה העביר לנתבע כסף מזומן תמורת השיק נושא הדיון. לגרסת אסולין בעדותו, הוא ערך רישומים מסודרים של הכספים אשר ניתנו על ידיו, אולם לא הוצג כל מסמך או רישום פנימי אותנטי לגבי העברת כספים.
• הנתבע הכחיש באופן גורף קבלת כספים מאסולין ואף הכחיש מפגשים עסקיים עמו אשר במהלכם נמסרו לו, לפי טענת אסולין, כספים במזומן. מלבד עדותו של אסולין, לא הוצגה כל ראיה היכולה לבסס עצם קיומם של מפגשים עסקיים. לגרסת אסולין, בחלק מן המפגשים בהם ניתנו לנתבע כספים במזומן תמורת שיקים של חברת ימלא (עליהם לפי הנטען הנתבע נתן ערבותו האישית בחתימת היסב) היו נוכחים גורמים נוספים. אלו לא הוזמנו מטעם התובעת למתן עדות.
• אסולין הורשע בעבר בעבירות זיוף ומרמה. באחד ההליכים, הורשע אסולין בזיוף שיקים בדרך של הוספת חתימות ערבים. יודגש, כי אין בכך כדי להוות ראיה שיש בה להכריע את הכף לטובת גרסת הנתבע או לחובת גרסתו של אסולין. קיומן של הרשעות, אף בעבירות אשר יש להן רלבנטיות למחלוקת הקונקרטית הנוגעת לטענת זיוף, אינה יוצרת הנחה מוקדמת אך היא מהווה נסיבה שיש לתת עליה את הדעת בעת בחינת הפרשה, ובמיוחד נוכח ריבוי סימני השאלה.
• נמצא, כי חתימתו של הנתבע על שלושה שיקים אחרים של חברת ימלא שהוגשו לביצוע על ידי התובעת, זויפה. בהקשר זה יצוין, כי אין ללמוד בהכרח גזירה שווה בין השיק נושא הדיון לבין שלושת השיקים שנמצא כי חתימת הנתבע עליהם זויפה, שכן תיאור הנסיבות לגביהן היה שונה. שלושת השיקים האמורים הופקדו בבנק פלסתין ולאחר שלא כובדו, הוגשו לפירעון על ידי התובעת. כך יוצא, כי מלבד המסקנה בדבר אי התאמת כתב ידו של הנתבע לשמו המופיע על גב השיקים, תיאור הנסיבות הנוגע לשיקים אלו הינו בעייתי אף יותר מאשר ביחס לשיק נושא הדיון. עם זאת, אסולין מסר גרסה בסיסית דומה לגבי נסיבות קבלת שיקים אלו ולגבי נסיבות קבלת שיק מס' 623 (לגרסתו, הנתבע מסר לו השיקים בעצמו וחתם על גב השיקים בפניו), ומשנמצא כי גרסתו ביחס לשלושת השיקים לא היתה נכונה, הרי שהדבר משליך גם על גרסתו ביחס לנסיבות קבלת שיק מס' 623.

אשר על כן, שתי התביעות המאוחדות, נדחות.

התובעת תשלם לנתבע את הוצאותיו בגין שני ההליכים (לרבות בתשלום שכר המומחית) וכן תשא בתשלום שכ"ט עו"ד של הנתבע בסך של 11,800 ₪. סכומים אלו ישולמו תוך 45 יום.

ניתן היום, כ"ו אלול תשע"ד, 21 ספטמבר 2014, בהעדר הצדדים.