תיק זה ראשיתו בתביעה קטנה שהוגשה בנובמבר 2010 במסגרתה תבע התובע את הנתבעת בתביעה כספית על סך של 31,100 ₪ בגין נזקים והוצאות שגרמו לו, לטענתו, על ידי הנתבעת. הנתבעת מצידה לא הגישה כתב הגנה במועד, וביום 14.02.11 ניתן כנגדה פסק דין בהעדר הגנה ע"י כב' השופטת ש' יעקובוביץ' ולפיו חויבה הנתבעת בתשלום לתובע בסך של 30,000 ₪ ו-250 ₪ הוצאות. הנתבעת הגישה בקשה לביטול פסק הדין אלא שהבקשה לא נתמכה בתצהיר ולאחר קבלת תגובת התובע ניתנה החלטה ע"י כב' השופטת יעקובוביץ, ולפיה בקשת הנתבעת לביטול פסק דין נדחתה.

הנתבעת לא הגישה בקשת רשות ערעור, כמצוות המחוקק, ובחרה להשיג על החלטת כב' השופטת יעקובוביץ' בבקשות רבות שהוגשו לתיק מאז ועד ליום 15.03.2018 בהן ניתנו החלטות ע"י גורמים שיפוטיים שונים אשר דחו את בקשותיה והפנו אותו להשיג על פסק הדין בדרך המוקבלת על פי דין- היינו הגשת בר"ע לבית המשפט המחוזי.

חרף החלטות השונות (ובינתיים על פניו פסק הדין הפך חלוט) לא הוגשה בר"ע והתובעת פתחה בחודש מרץ 2018 בהליך תביעה חדש ת"ק 32980-03-18 (להלן: "התביעה הנוספת") שעניינה תביעה לביטול פסק הדין שניתן בתיק 8864-11-10 משנת 2010 מחמת תרמית או ראיות חדשות שהתגלו לה. לאחר דיון שהתקיים במעמד הצדדים בתביעה הנוספת ניתן פסק דין (ביום 22.08.2018) ע"י כב' הרשם הבכיר י' ירמיהו ולפיו התביעה נדחתה.

על פסק דין שבתביעה הנוספת הגישה הנתבעת (התובעת שם) ביום 20.09.2018 בר"ע 35447-09-18 לבית המשפט המחוזי מרכז- לוד. שם נקשרו ת"ק 32980-03-18 הוא התיק עליו הוגש הבר"ע יחד עם ת"ק 8864-11-10 אשר את פסק הדין בו ביקשה הנתבעת לבטל.

בפסק דינו, של בית המשפט המחוזי מרכז- לוד כב' השופט א' יעקב בוטל פסק הדין בת"ק 8864-11-10 הוא התיק הנוכחי.

התיק הושב לבית משפט זה והועבר לטיפולי לידון בו מחדש.

עם העברת התיק לטיפולי הגישה הנתבעת בקשה להתיר לה ייצוג משפטי שכן לשיטתה מתקשה היא להסביר הגנתה. לאחר קבלת עמדת הצד שכנגד ונוכח ההיסטוריה של התיק ומתוך מחשבה כי התרת ייצוג לשני הצדדים עשויה להקל על התנהלות הצדדים וממילא ליעל את ההליך ולהביא אחת ולתמיד לסיומו התרתי ייצוג משפטי לשני הצדדים.

ביום 22.12.2019 התקיים דיון לפני כאשר הצדדים התייצבו יחד עם באי כוחם וטענו טענותיהם.

ואלה טענות הצדדים:

לטענת התובע, בתחילת פברואר 2010 הוא קיבל לחזקתו את הדירה אותה רכש ברח' דובנוב 18 חולון, אשר נמצאת בשכנות עם הנתבעת. לצורך השכרת הדירה למגורים, החל התובע בעבודת שיפוץ בדירה ובחדר המדרגות. לטענת התובע, במהלך השיפוץ, הוא שם לב כי הנתבעת אוגרת שקים של סמרטוטים בחדר המדרגות. לטענת התובע, הוא דרש מהנתבעת שתחדל מלהניח את השקים בחדר המדרגות ואף פנה לבתה של הנתבעת אלא שהנתבעת המשיכה במעשיה. לטענת התובע, בלית ברירה הוא פנה למחלקת התברואה בעיריית חולון אלה שלאחר שגילתה הנתבעת על פנייתו היא החלה במסכת איומים כנגד התובע והחלה משחיטה את רכושו. בין היתר, באחד הימים, השאירה הנתבעת מכתב איום על דלת ביתו ובו נכתב "מי שהולך בדרך של מלחמה תבוא עליו קללה קשה ולא יזכה להנות מהדירה" (פתק זה צורף כנספח א' לכתב התביעה). הנתבעת השחיתה את רכושו של התובע ואת רכביו ואף הודתה ששרטה את רכבו במסגרת הליך משפטי שנוהל נגדה (תא"מ 29858-11-10). לאור מעשי הונדליזם של הנתבעת הוא נאלץ להתלונן במשטרה אלא שגם לאחר הגשת התלונה מעשיה הנקם של הנתבעת לא חדלו. לטענת התובע, בהנחיית המשטרה אשר דרשה ממנו להמציא ראיות למעשים אלו של הנתבעת הוא נאלץ לפנות לחב' מעקב בשם פוקום מערכות, על מנת שתבצע מעקב אחרי מעשי הנתבעת. על מנת ליעל את המעקבים התקין התובע מצלמות אבטחה אשר מטרתן היתה לתפוס את פעילות הנתבעת כמו גם לאבטח את רכושו. לטענת התובע, ביום 04.06.2010 בשעה 01:08 תועדה הנתבעת במצלמות האבטחה, כאשר היא שורטת את רכב הדייהטסו שהיה ברשותו אז משני צדדיו וממילא נזקיו של רכב זה נתבעו על ידי מעסיקו של התובע. לטענת התובע הנתבעת גרמה נזקים לרכב נוסף של התובע מסוג גולף ואת נזקים אלה כמו גם את הוצאות עלות המעקבים והתקנת המצלמות תובע הוא במסגרת תביעה זו שלפני.

יצוין כבר עתה, כי לא הייתה מחלוקת כי המצלמות אשר את עלות התקנתן תובע התובע בתביעה זו לא תיעדו את הנתבעת מחבלת ברכב הגולף אשר נזקיו נתבעים בתביעה זו אלא תיעדה את החבלות ברכב הדייהטסו. יחד עם זאת, בהינתן כי בגין רכב הדייהטסו הוגשה תביעה נפרדת ע"י מעסיקו של התובע ובגין הגולף הוגשה תביעה זו מטעם התובע הרי שההוצאות בגין התקנת המצלמות וששולמו ע"י התובע נתבעו במסגרת תיק זה.

הנתבעת מצידה הכחישה את המיוחס לה בכתב התביעה. לטענתה, באותה עת היא עסקה בפעילות התנדבותית רחבת היקף בתחום איסוף וחלוקת בגדים לנזקקים אלא שלדאבון ליבה בשל מעשי ונדליזם של מאן דהוא המחסן אליו היו אמורים להיות מועברים הבגדים ניזוק והיא נאלצה להעביר את הבגדים שאוחסנו בו לדירתה, באופן זמני. במקביל טענה הנתבעת כי היא פרסמה כתבה על אודות פעילותיה בתחום חלוקת הבגדים לנזקקים, כשאר במסגרת כתבה זו מסרה הנתבעת את כתובת ביתה והזמינה את כל מי שזקוק לבגדים להגיע אליה ועל ידי כך קיוותה הנתבעת לזרז את חלוקת הבגדים שהגיעו לדירתה. בניגוד לצפיותיה של הנתבעת, על פיהן קריאתה בעיתונות תביא לאיסוף הבגדים מדירתה לדבר היה השפעה הפוכה והחל שטף אספקה של בגדים משומשים על יד תורמים אקראיים, באופן בו מידי יום נערמו בפתח דירת הנתבעת והבית המשותף שקיות. הנתבעת פנתה לתורמים ועשתה לטענתה כל שביכולתה כדי שלא יביאו עוד שקיות לביתה. על רקע השתלשלות הדברים, התובע אשר לא היה מרוצה מהעובדה כי בבית המשותף מצטברות שקיות בגדים משומשים, החל לטענת התובעת להתנכל אליה ולהקניט אותה. לגופו של עניין, הכחישה הנתבעת כי חיבלה ברכושו של התובע וממילא כי ביקשה לנקום בו. לטענת הנתבעת מי שמירר את חייה ומעסיק אותה בהליכים משפטיים כבר שנים הוא דווקא התובע אשר לא הוכיח תביעתו ולא את נזקיו.

לאחר שקראתי את כתבי הטענות ונספחיהם ושמעתי את טענות הצדדים ובאי כוחם באריכות ועיינתי בראיות אשר הוצגו לפני, הגעתי למסקנה כי התובע, במסגרת מאזן הסתברויות הרים את הנטל להוכיח כי הנתבעת שרטה את רכבו וממילא הוא נדרש להתקנת המצלמות לצורך תיעוד פעולותיה והבאת ראיות לכך וממילא כי דין התביעה להתקבל.

התרשמתי לחיוב באופן בלתי אמצעי מעדותו של התובע ואני מקבלת את גרסתו באשר לאופן השתלשלות האירועים למן הרגע הראשון בו קיבל לחזקתו את הדירה בשכנות לנתבעת וממילא לכך כי את הנזקים לרכבו ולרכושו גרמה הנתבעת.

לשים בצד כי אין המדובר בפעם הראשונה שבו הנתבעת חיבלה ברכב של התובע (ועוד יורחב על כך בהמשך) הרי שלא הייתה מחלוקת כי מן הרגע הראשון בו ביקש התובע מהנתבעת שלא לאגור בגדים ישנים ברכוש המשותף היא הביעה את מורת רוחה. הנתבעת אישרה כי השאירה מכתב על דלת ביתו בו כתבה "מי שהולך בדרך של מלחמה תבוא עליו הקללה ולא יזכה להנות מהדירה" אין לקרוא לתוך מילים אלה אלא הכרזה על מסע נקם כפי שתיאר התובע כי אליו יצאה בפועל הנתבעת וכפי שהוכח גם הלכה למעשה. מכתב זה מדבר בעד עצמו והווה את יריעת הפתיחה בכל מסע הנקם של הנתבעת כנגד התובע וכנגד רכושו וממילא תואם את אופי התנהלות הנתבעת כלפי התובע כפי שהעיד.

הנתבעת בעצמה אישרה בכתב הגנתה כי בשלב מסוים כמות שקיות הבגדים שהצטברו בביתה חרגו מפרופורציות והיא נאלצה להחזיק את השקיות גם מחוץ לדירתה, בחדר המדרגות וברכוש המשותף.

לא מצאתי לתת אמון בדברי הנתבעת וזו בלשון המעטה. התרשמתי כי הנתבעת, מעבר למתן תשובות מתחמקות מתפתלות וסותרות את עצמה, לא מוכנה להכיר כי מעשיה היוו מטרד לתובע החי עמה בשכנות ובכל יציאה וכניסה שלו ושל באי ביתו צריך לחלוף מעל שקים של סמרטוטים. התרשמתי כי הנתבעת לא לוקחת אחריות על מעשיה ובמקום להתנהל באורח שכנות טובה היא כועסת ומבקשת לנקום בתובע אשר מסרב לקבל את התנהגותה הבריונית. בניגוד לעדותו של התובע אשר תאר את מסכת הנקמה של הנתבעת והפעולות וערך המטרד שנגרמו לו שהוא נאלץ לנקוט בהן כדי לגרום לה לחדול מלהשתמש ברכוש המשותף שלא כדין והן מגרימת נזקים משמעותיים עדותה של הנתבעת הייתה בעיקר מתחמקת ומרחיקה את עצמה מן האירועים גם כאשר כבר הוכח אחרת. כך למשל: בכתב הגנתה, טענה הנתבעת, כי הסיבה לאגירת הבגדים מקורה במסגרת פעילותיה בתחום חלוקת הבגדים לנזקקים אולם משנשאלה בדיון על ידי בית המשפט לסיבת האגירה השיבה כי בתקופה הרלוונטית היא התכוונה לעבור דירה והוצאת הבגדים מהדירה נעשתה במסגרת פינוי הדירה. אלא שטענה זו לא בה זכרה בכתב ההגנה והועלתה לראשונה בדיון. כך או כך, הנתבעת לא הציגה ולו בדל ראיה לעניין פעילותה בחלוקת הבגדים לנזקקים כפי שטענה, לעניין אותה כתבה שלשיטתה נוצר מצב הפוך וממילא לכך כי התכוונה לעבור דירה. משנשאלה מדוע בסופו של יום לא בוצע מעבר הדירה השיבה הנתבעת תשובה תמוהה ולפיה הסכסוך המשפטי עם התובע הוא שמנע ממנה להתפנות מהדירה. הדעת נותנת כי ככל שרצתה באמת הנתבעת לעבור דירה הייתה עוברת ודווקא המצב בו היתה נתונה אל מול התובע היה בו כדי להוות תמריץ לכך לו רק חפצה באמת לעבור דירה.

זאת ועוד, נשאלה הנתבעת האם בעבר שרטה את אחד מהרכבים שהיו ברשותו של התובע, היא השיבה לא. תשובה זו אינה מתיישבת עם הודאתה של הנתבעת בהליך הנוסף שהתנהל כנגדה תא"מ 29858-11-10 שם אישרה כי שרטה את רכב התובע כפי שהודאה זו באה לידי ביטוי בפסק הדין שם.

לא נעלמה מעיני העובדה כי אין לתובע תיעוד קונקרטי של הנתבעת שורטת את רכב הגולף שעניינו תיק זה אולם די לשיטתי בעדותו המשמעותי והמהימנה של התובע, המכתב שהשאירה הנתבעת על דלת התובע אשר יש בה, כאמור, הכרזת נקם, העובדה כי המצלמות תיעדו את הנתבעת שורטת רכב אחר שברשות התובע וסתירותיה הרבות של הנתבעת אשר במקום לקבל את האחריות למעשיה מרחיקה את עצמה מן האירועים כדי להרים את הנטל ולהוכיח, במאזן הסתברויות, כי הנתבעת מצאה לשרוט גם את הרכב הגולף של התובע.

התרשמתי כי הנתבעת החליטה לממש ולהגשים את "שאחלה" לתובע כי היא אינה בוחלת באמצעים למרר את חייו. הראיות הן נסיבתיות ומצביעות על דפוס התנהגות של הנתבעת. נוכח נסיבות התיק, סמיכות הזמנים בין המקרים, מכתבה של הנתבעת, הקושי לספק הסבר מניח את הדעת אחר לאופן התרחשות הנזקים אם לא שנגרמו בידי הנתבעת הרי שמדובר במקרה קלאסי בו נוכח נסיבות אין אלא להגיע למסקנה הנוכחית כי הנתבעת היא שגרמה לנזקי התובע וכפי שאומר הביטוי:

If it looks like a duke, swim like a duke, and quacks like a duke, then it should be taxed like a duke" אם זה נראה כמו ברוז שוחה כמו ברוז ומגעגע כמו ברוז הרי שמה זה אם לא ברוז?! (אמרה שיש המייחסים לקרדינל קושינג שהשמיע אותה ב- 1964 כלפי פידל קסטרו).

בנסיבות האמורות אני מוצאת כי הנתבעת בחרה לממש את נקמתה לתובע ושרטה את רכב הגולף שברשותו.

באשר לגובה הנזקים- התובע עמד על כך בפועל נזקיו הישירים עומדים על 19,500 ₪ בגין התקנת מצלמות ומעקב, נזקים לרכב גולף בסך של 1,600 ₪, נזקים שנגרמו לבית בסך 396.5 ₪ (ובסה"כ 21,496.5 ₪ ) כמו כן, תבע עוגמת נפש וערך מטרד בסך של 10,000 ₪.

באשר לעלות התקנת המצלמות ועלות המעקב- התובע טען כי שילם לאחד בשם יוסי חולי עבור המצלמות סך של 19,500 ₪. התשלום, לטענת התובע, נעשה הן במשיכת מזומנים והן בהמחאות. באשר לנזקים שנגרמו לרכב התובע צירף אסמכתא (נספח ט' לכתב התביעה). כך גם לגבי הנזקים שנגרמו לביתו (נספח ג' לכתב התביעה).

אני מאמינה לתובע ואני מקבלת את טענתו כי בפועל ולהלכה למעשה שילם בעבור התקנת המצלמות כמו גם המעקב אחרי הנתבעת סך כולל של 19,500 ₪. עדותו של התובע בעניין זה היתה עניינית, קוהרנטית, עקבית, נחושה ומפרטת. הוא לא סתר את עצמו והביא את השתלשלות העניינים לאשורה גם את אופן ההתנהלות אל מול מר יוסי חולי לו שילם את הכספים. התובע הביא אסמכתאות חלקיות גם אם לא מלאות באשר לתשלום (הסכום שמשך, המועד בו נמשכו הכספים, היכן ומתי הועבר לחולי), וזאת בשים לב כי תיק זה נדון היום מחדש באשר לאירועים שאירעו לפני למעלה מעשור על כל המשתמע מכך. התרשמתי כי התובע דבק בעמדתו ומסביר אותה. התובע ידע לפרט את אופן ביצוע התשלומים לאותו חולי תוך שהוא טוען כי הכספים נתקבלו אצלו ולא קיבל אסמכתאות שכן נתן בו אמון, כך התנהלו וממילא שקיבל את כל התמורה מחולי. כאשר לדוגמה סכום מסוים הועבר בביתו התובע ידע לפרט כיצד מתי וכמה כסף לאותו חולי נתנו אז. התובע הגיש לבית המשפט אסמכתאות בגין המשיכות הנטענות כאשר דובר במשיכות ואני מאמינה לתובע כי אלה תואמות את המשיכות ששולמו על הציוד האמור. הוא הציג העתק המחאות כאשר דובר היה בתשלום בהמחאות.

משנתתי דעתי לכלל נסיבות התיק, ומששוכנעתי כי הנתבעת היא שגרמה במזיד, במסגרת מסע הנקמה שלה כלפי התובע, לנזקיו ומששוכנעתי כי העלויות הנטענות על ידי התובע הן העלויות שהוציא בפועל אני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובע סך של 21,496 ₪. סכום זה ישא רבית והפרשי הצמדה מיום הגשת התביעה ועד למועד התשלום בפועל. כמו כן, אני מוצאת לפסוק לתובע סך של 3,000 ₪ בגין ערך מטרד וכן הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד בסך של 4,000 ₪. סכומים אלה ישאו רבית והפרשי הצמדה מיום מתן פסק הדין ועד למועד התשלום בפועל.

ניתן להגיש בקשות רשות ערעור, תוך 15 ימים, לבית המשפט המחוזי מרכז –לוד.

ניתן היום, כ"ח כסלו תש"פ, 26 דצמבר 2019, בהעדר הצדדים.