1. תביעה לתשלום 11,670 ₪, שהם 5,000 ₪ ששילמה התובעת לנתבעת ביום 5.6.97, כמקדמה עבור הזמנת חיבור לרשת החשמל, בשיערוך למועד הגשת התביעה.

רקע והמחלוקת בין הצדדים

1. כפי שעלה מכתבי הטענות ומן הראיות שהובאו בפני, התובעת ביקשה כי הנתבעת תחבר מבנה שבנתה לרשת החשמל. לשם כך פנתה לנתבעת ונדרשה לשלם מקדמה בסכום של 5,000 ₪ וכך עשתה ביום 5.6.97. מדובר היה במקדמה של כ- 10% על חשבון העלות הכוללת של העבודה. מטעמים שונים, התובעת לא ביקשה את ביצוע העבודה עד שנת 2002. ביום 3.6.02, קיבלה התובעת מן הנתבעת חשבון משלים לצורך ביצוע החיבור בסכום של 44,647.21 ₪.
2. אין מחלוקת בין הצדדים כי ביום 9.11.03 חתמה התובעת על בקשה לבטל את הזמנתה המקורית וביקשה לערוך לה הזמנה חדשה על פי התעריפים החדשים שנקבעו על ידי הרשות לשירותים ציבוריים חשמל (להלן: "הרשות"). התובעת טוענת עם זאת, כי אולצה לחתום על בקשת הביטול, כתנאי לקבלת הצעת מחיר לפי התעריפים החדשים.
3. מנהל התובעת דרש לקבל מן הנתבעת את שמו של הפקיד בפניו נחתמה בקשתו לביטול ההזמנה ובסופו של יום קיבל אותו, גם אם באיחור לטענתו. מטעמים שונים פקיד זה לא זומן להעיד ולא העיד בפני. אני סבורה כי אין צורך להכריע בשאלה אם התובעת חתמה על בקשה לביטול הזמנה מרצונה החופשי, או שמא עשתה זאת כדברי מנהלה "תחת לחץ", שכן הנתבעת איננה חולקת על כך שללא ביטול ההזמנה הראשונה, לא הייתה מאפשרת לתובעת לבצע הזמנה חדשה לפי התעריפים החדשים.
4. על כן, השאלה היחידה שעומדת על הפרק היא אם כדין דרשה הנתבעת כי התובעת תבטל את ההזמנה הראשונה כתנאי לביצוע הזמנה חדשה והאם בנסיבות אלה, חילטה כדין את סכום המקדמה.
5. אין מחלוקת בין הצדדים, כי בסעיף 2 ל"הזמנה לחיבור - הוראות ותנאים כלליים", אשר צורפה להזמנה שפתחה התובעת, נקבע כי "אם בכל עת שהיא לאחר ביצוע תשלום (מקדמה או משלים) נבטל את ההזמנה מכל סיבה שהיא, ... לא נהיה זכאים לקבל בחזרה את המקדמה ששילמנו...". על כן, ככל שדרישת הנתבעת כי התובעת תבטל את ההזמנה הייתה כדין, לא זכאית התובעת לקבל החזר של המקדמה ששילמה. ככל שצודקת התובעת, כי היה מקום לשנות את תעריף ההזמנה לתעריף החדש מבלי שהיא תבטל את ההזמנה, צודקת התובעת כי לא היה מקום לדרוש ממנה ביטול ההזמנה ולא היה מקום לחלט את המקדמה.

דיון והכרעה

1. הנתבעת צירפה לכתב ההגנה ולתצהיר שהוגש על ידה, את החלטת הרשות מיום 13.5.03, אשר שינתה את תעריפי "החיבור למתח הנמוך" – הוא החיבור שהזמינה התובעת. החלטה זו מכונה "אמות מידה ותעריפים לחיבור לרשת החלוקה במתח נמוך" וכונתה על ידי הנתבעת "אמות המידה". על פי אמות המידה, התעריפים החדשים נכנסו לתוקף ביום 20.7.03 ויחולו על כל מבקש חיבור לאחר תאריך זה. לגבי עבודות חיבור שיבוצעו החל מיום 1.1.04 נקבע, כי התעריף שיחול הוא התעריף החדש, ללא קשר למועד הגשת הבקשה לחיבור.
2. העדה מטעם הנתבעת, הגב' ינקלביץ, הסבירה, כי המקרה של התובעת היה חריג יחסית, משום שהתובעת החלה את התהליך בשנת 1997 וביקשה לבצע את החיבור בשנת 2002 ופנתה שוב במחצית הראשונה של שנת 2003 וכך נפלה בדיוק על קו התפר של תחולת אמות המידה.
3. העדה הסבירה, כי מאחר שאנשי הנתבעת הבינו את המצוקה של התובעת, שאילו החלה את התהליך מאוחר יותר הייתה יכולה ליהנות מן התעריפים המוזלים, החליטו לנסות ללכת לקראת התובעת, תוך עמידה באמות המידה כפי שהנתבעת מחויבת לעשות. על כן כדבריה: "האופציה היחידה זה ההזמנה הקודמת לא קיימת ואתה מתחיל הזמנה חדשה, ולא מצאנו דרך אחרת להחיל עליו את המוזל ולתת לו תעריף ולא לפעול בניגוד לאמת המידה" (ע' 27 ש' 16-25). גם בהמשך הדגישה העדה, "אם לא היית מגיש את הבקשה לביטול לא יכולנו לבטל את ההזמנה... אם ההזמנה קיימת אני לא יכולה לפתוח הזמנה נוספת במחיר אחר." (ע' 30 ש' 5,7).
4. כאמור, הנתבעת נדרשת לעמוד באמות המידה שקובעת הרשות ואיננה יכולה לבחור לקיימן לעיתים ולעיתים לא. הרשות מצידה, כפי שעלה מן המסמכים שצורפו לכתב התביעה (מכתבי הרשות מיום 8.12.03 ומיום 11.5.06), סברה כי במקרה זה הנתבעת פעלה כדין על פי אמות המידה ועל כן דחתה השגתה של התובעת על התנהלות הנתבעת בעניינה.
5. מנהל התובעת טען כי יש לפרש את הנחיות הרגולטור, הוא הרשות, כנגד מנסחו ולטובת הצד החלש, כלומר הלקוח. (ע' 40 ש' 6). הנתבעת טענה כי מדובר בטענה חדשה ועל כן בהרחבת חזית (ע' 40 ש' 9) ויש צדק בדברים, אולם נראה כי גם אם נבחן טענה זו היא איננה מסייעת לתובעת. יש לשים לב כי התביעה של התובעת הייתה נגד הנתבעת ולא כנגד הרשות ועל כן לא ניתן לטעון כלפי הנתבעת כי היא ניסחה את אמות המידה וכי יש לפרש אותן נגדה. הנתבעת כפופה לאמות המידה ולא קובעת אותן או מנסחת אותן. מכל מקום, אמות המידה בהקשר זה, ברורות דיין ונראה כי הנתבעת הבינה אותן כראוי וכך סברה גם הרשות.
6. מנהל התובעת ניסה באמצעות העדה מטעם הנתבעת, לקבוע כי מועד החיבור שבוצע לתובעת בפועל היה לאחר 1.1.04 ועל כן לכאורה על פי אמות המידה, בכל מקרה צריך לחול על התובעת התעריף החדש. ניסיונה זה של התובעת לא עלה יפה, משום שהעדה מטעם הנתבעת, לא ידעה מתי בוצע החיבור בפועל ומידע זה מצוי בידי התובעת דווקא. התובעת יכולה הייתה לטעון טענה זו במסגרת כתב התביעה ולהוכיח אותה במסגרת ראיותיה, אולם לא עשתה כן. על כן, ראשית יש בהעלאת הטענה במסגרת שמיעת הראיות, משום הרחבת חזית, אולם גם אם נתעלם מכך, כאמור לעיל, התובעת לא הוכיחה את מועד ביצוע החיבור בפועל ועל כן עובדה זו איננה בידיעת בית המשפט ולא ניתן לקבוע על פיה את שמבקשת התובעת לקבוע.
7. הנתבעת הפנתה לפסק דין בת.א. (י-ם) 6468/05 ר.א. שליט פיתוח בנייה וייזום פרויקטים בע"מ נ. חברת החשמל לישראל (להלן: "פסד שליט"). המקרה בפסד שליט דומה מאוד לענייננו, למעט העובדה כי לא הייתה מחלוקת על כך שהתובעת בפסד שליט ביטלה את ההסכם והגישה הזמנה חדשה בעקבות שינוי התעריפים ורצונה ליהנות מהם. למרות זאת, טענה התובעת בפסד שליט כי אסור היה לנתבעת לחלט את סכום המקדמה וטענתה נדחתה. בית המשפט בפסד שליט קבע כי במועד ביטול ההזמנה, שהיה 2.9.03, רשאית הייתה הנתבעת לחלט את המקדמה וכן קבע כי הנתבעת פעלה על פי הנחיות הרשות והוראותיה. מטעם זה ומטעמים נוספים, נדחתה תביעתה של התובעת בפסד שליט.
8. מנהל התובעת טען כי אין ללמוד מפסק דין שליט לענייננו, משום שאינו מחייב אלא רק מנחה. כן טען כי היה הבדל בין מועד הביטול שהתבקש בפסד שליט למועד בו התבקש הביטול על ידי התובעת. כן טען כי בפסד שליט היו הוצאות ועלויות לנתבעת ובענייננו לא. אציין, כי פסד שליט, וודאי איננו מחייב, אולם הוא פסק דין שניתן לגבי נסיבות דומות וניתן ללמוד ממנו. לגבי מועדי הביטול אכן הביטול התבקש על ידי התובעת כחודשיים לאחר הביטול שהתבקש בפסד שליט, אולם בפרק זמן זה לא חל מועד קריטי לעניין תחולת התעריפים. כלומר, מה שהיה נכון בספטמבר 2003, היה נכון גם בנובמבר 2003. אשר לעלויות, עניין זה לא הוכח על ידי התובעת. התובעת ניסתה לברר שאלה זו במהלך חקירת עדת הנתבעת ולבסס באמצעותה טענה כי למעשה לא נדרשה כל עבודה נוספת על ידי הנתבעת בעקבות חידוש בקשת התובעת לביצוע החיבור ועל כן לא יהיה זה הוגן לחלט את המקדמה. אולם העדה דווקא הסבירה, כי גם אם מדובר בהזמנה זהה, הרי שבגלל חלוף השנים, נדרשת עבודה נוספת של הנתבעת (ע' 32 ש' 13-22). על כן, ההבחנות להן טוענת התובעת בין פסד שליט לבין עניינה אינן משמעותיות ואין סיבה כי התוצאה תהיה שונה.
9. אני סבורה כי במקרה זה הצדק עם הנתבעת והיא פעלה כדין. התעריפים החדשים, כפי שעולה מאמות המידה, לא היו אמורים לחול על התובעת. למרות זאת, נאותה הנתבעת לאפשר לתובעת ליהנות מן התעריפים החדשים, אולם לשם כך נדרש ביטול ההזמנה הראשונה, עליה חלו התעריפים הקודמים. ייתכן שהתובעת יכולה הייתה לפעול כך גם ללא הסכמת הנתבעת (כפי שקרה בפסד שליט), למרות שהעדה מטעם הנתבעת לא הייתה משוכנעת שניתן לעשות זאת (ע' 29 ש' 7). אולם בין שהדבר נעשה מתוך רצון טוב של הנתבעת ובין שנעשה ללא שיתוף פעולה שלה, ביטול ההזמנה הראשונה היה גורר חילוט המקדמה, כפי שנקבע בתנאי ההזמנה. בסופו של יום, התובעת חסכה לא מעט כסף למרות חילוט המקדמה.
10. בשולי הדברים ולמעלה מן הצורך אציין כי ספק אם היה מקום להעלות את טענת השיהוי שהעלתה הנתבעת, שכן הנתבעת עצמה סברה כי המחלוקת בין הצדדים משפטית וככזו, קשה להבין כיצד הגשת התביעה סמוך לתום תקופת ההתיישנות מפריעה לקיום הדיון בה. משדחיתי את תביעת התובעת לגופו של עניין אינני נדרשת להכריע בשאלה זו.

סוף דבר

1. מכל האמור עולה כי אני דוחה את תביעת התובעת. משדחיתי תביעת התובעת אני מחייבת אותה לשלם לנתבעת שכ"ט עו"ד והוצאות משפט בסכום של 7,500 ₪. אציין כי על אף סכום התביעה הנמוך, התקיימו בהליך זה, ישיבת קדם משפט וישיבת הוכחות מלאה לרבות סיכומים בעל פה ויש לקחת זאת בחשבון בפסיקת הוצאות ושכ"ט עו"ד. התובעת תשלם סכום זה בתוך 30 יום מן המועד בו תקבל פסק דין זה שאם לא כן יישא הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד למועד התשלום בפועל.
2. המזכירות תשלח פסק הדין לצדדים.

זכות ערעור כחוק.

ניתנה היום, ב' כסלו תשע"ד, 05 נובמבר 2013, בהעדר הצדדים.