26 אוגוסט 2013

בפני בית הדין תביעת התובעת למלוא גמלת הבטחת הכנסה.

הנתבע טען כי לתובעת הכנסות השוללות זכאות למלוא הגמלה. הנתבע ערך חישוב ושילם השלמת הכנסה בהתאם להכנסות שנטל בחשבון.

העובדות

1. תביעת התובעת למלוא גמלת הבטחת הכנסה מיום 16.8.10 נדחתה במכתב הנתבע מיום 21.9.10.
2. התובעת מתגוררת עם ילדיה הבגירים , וגרושה משלם את חשבונות הארנונה, החשמל והמים.
3. התקופה הרלוונטית לתביעה 9/10,10/10,11/10 ו – 1/11.

המחלוקת

1. האם הסכום שאותו מפקיד גרושה של התובעת בחשבונה נועד לכסות את חוב הארנונה שהוא חייב בו שהצטבר בשנים קודמות? ואם כן האם ניתן לראות בסכום שכזה כהכנסה של התובעת, ואם כן באיזה שיעור.
2. האם יש לייחס לתובעת חלק מהשתתפות גרושה בתשלום חשבונות החשמל, המים וארנונה, ואם כן באיזה שיעור.

הכרעת הדין

1. הנחת חוק הבטחת הכנסה היא שבעל רכוש אינו זקוק לקצבה צנועה כדי לשמור על רמת קיום ומטרת החוק היא לאפשר סיפוק צרכים מינימליים של מי שאין לו הכנסה מתאימה. אין החוק מיועד ליכולים להשתכר או שיש להם הכנסה כלשהי (דבע נב 04-111 המוסד נ' מוחמד אל חג'וג'י פדע כד 507). בענין זה גם הכנסה רעיונית נלקחת בחשבון על פי הפסיקה.

יחד עם זאת, הפסיקה קבעה כי מתנה מקרוב משפחה אינה מוגדרת כהכנסה לצורך החוק (עבל 681/07 אהרן בנישו נ' המוסד). בית הדין הארצי לעבודה קבע לאחרונה כי יש להבחין בעניין פסק דין בנישו בין הכנסה מסיוע בכסף או בעין, שהינה חד פעמית או תקופתית לכיסוי צרכים שאינם כלולים בגמלת מחיה בסיסית לבין סיוע קבוע . סכום הניתן באופן סדיר וקבוע, ייחשב כהכנסה (עבל 176-09 בליתי דוד ואח' נ' ביטוח לאומי (טרם פורסם)).

ושוב חוזר בית הדין על הלכתו כי "אין להביא בחשבון ההכנסות , לעניין בחינת הזכאות לגמלה, אלא "עזרה כספית וולנטרית לא קבועה ובלתי מחייבת"...".(דגש שלי ש.ש.)

ברוח זו של בית הדין נבדוק את הסכומים אשר הופקדו לחשבונה של התובעת, תוך בדיקת תכלית החוק כפי שנקבעה לא אחת על פי הפסיקה וכאמור לעיל.

1. התובעת מתגוררת בנכס השייך לבעלה לשעבר, מר איברהים קרעין. בעלה לשעבר מתגורר בקומה השניה באותו הנכס. בהודעתה לחוקר המוסד מיום 12/10/09 ציינה התובעת כי מר קרעין, משלם את כל החשבונות של הבית, הכל על שמו ויש לו גם חובות ארנונה. לא נחתם הסכם גירושין ביניהם אך בתעודת הגירושין צוין כי הגירושין הן בתמורה לויתור. (מוצג נ/1) בתשובה לשאלה מי משלם את חשבונות הבית, ארנונה מים וחשמל, ענתה התובעת "גרושי הוא זה שמשלם את כל חשבונות הבית, זה ההסכם שהיה ביני לבינו שאוותר על כל זכויותיי בגירושין והוא בתמורה ישלם את כל החשבונות של הבית, הכול על שמו והוא מפחד לא לשלם מחשש שיעשו לו עיקול. יש לו גם הרבה חובות לארנונה."

מר קרעין, ציין בפני חוקר המוסד כי עם הגירושין ויתרה התובעת על כל זכויותיה ממנו, הבית בו היא מתגוררת הוא ביתו, ולאחר מותו יעבור לילדיו. הוא משלם את כל החשבונות באופן מסודר.

הארנונה מחולקת ולכל קומה יש חשבונית. בקומה הראשונה מתגוררת התובעת והארנונה עומדת על סך של 3,000 ₪ לשנה ובקומה השנייה בה מתגורר מר קרעין, הארנונה היא בערך 1200 ₪ לשנה. החשמל לשתי הקומות אף הוא רשום על שמו, בין 300-400 ₪ לחודש. למים יש שעון אחד והסכום הוא בין 100 ל 150 ₪ לחודשיים.

(הודעה מיום 15/11/09, מוצג ת/2).

1. בניגוד להודעות שמסרו התובעת ומר קרעין לנתבע, התובעת ציינה בתצהירה כי היא מתגוררת יחד עם שני ילדיה הבגירים בדירה השייכת לבעלה לשעבר, מר איברהים קרעין. מר קרעין מסייע לילדיהם המשותפים על ידי תשלום חשבונות החשמל והמים ועל ידי פירעון הארנונה. לגרסתה עזרה זו ניתנת לילדים ולא לתובעת. מר קרעין מפקיד את הסכום החודשי של הארנונה, בשיעור של 400 ₪ בחודש, ישירות לחשבון הבנק של התובעת, שכן למר קרעין ולילדיהם אין חשבונות בנק.

עוד ציינה התובעת בתצהירה כי בעבר הפקיד מר קרעין סך של 1200 ₪ בחודש לחשבונה, לשם פירעון חוב ארנונה שהצטבר בשנים קודמות על הנכס ושולם בתשלומים של 1200 ₪.

התובעת טענה כי מדובר בעזרה כספית וולנטרית לא קבועה ובלתי מחייבת.

1. התובעת צירפה את דפי חשבון הבנק שלה מהם עולים הנתונים הבאים:

בחודש 9/10 הופקד בחשבונה הסך של 950 ₪. חיוב המיסים לחודש זה עמד על סך של 1156 ₪.

בחודש 10/10 הופקד בחשבונה סך של 1,200 ₪ חיוב המיסים לחודש זה עמד על סך של 1161.5 ₪

בחודש 11/11 הופקד בחשבונה של התובעת סך של 1000 ₪. חיוב המיסים בחודש זה עמד על סך של 1167 ₪.

בחודש 1/11 הופקד לחשבונה של התובעת סך של 500 ₪. חיוב המיסים בחודש זה עמד על סך של 382.33 ₪.

הסכומים שהוכנסו הם בקירוב לסכומים שחוייבו. על כן נבדוק מהותם.

1. עוד נציין כי מדפי חשבון הבנק שצירפה התובעת לתצהירה עולה כי גם בחודשים 5/10, 6/10 7/10, הופקד לחשבונה סך של 1200 ₪. בחודש 8/10 הופקד לחשבונה סך של 800 ₪.

בחודש 2/11 הופקד לחשבונה סך של 600 ₪ ובחודש 3/11 הופקד לחשבונה סך של 2000 ₪.חודשים בהם לכאורה כבר לא היה חוב או ליתר דיוק, התובעת לא הוכיחה חוב כזה לגבי חודשים אלו אולם אין הם חודשי המחלוקת בהליך.

1. בבית הדין העידה התובעת כי סכומים אלו נועדו לתשלום חובות ישנים של הארנונה והמים :

ש. אמרת שגרושך משלם חשבונות מסוימים של הבית.

ת. הוא לפני הרבה זמן שלם את החובות שנצברו אבל שנה וחצי הוא לא משלם.

ש. כשפנית אלינו הוא עדין שילם.

ת. הוא היה משלם חובות ישנים.

ש. הוא שילם חשבונות ארנונה.

ת. כן.

ש. מים.

ת .כן. מזמן, גם חשמל, אך מדובר בחובות ישנים.

ש. את הבאת דפי בנק שהראית שהוא מפקיד את הסכומים האלה בבנק, מדובר ב 2010

ת. בגלל שלא היה לו חשבון בנק הוא הפקיד את כספו בבנק שלי. החוב של הארנונה, אמר לי תני לני את מס' החשבון שלך ואפקיד לך.

ש. יש תצהיר שמראים שהוא הפקיד סכומי כסף לחשבון, במשך כמה שנים.

ת. היה . לפני הרבה זמן.

ש. דפי חשבון שלך

ת. אני לוקחת הלוואות כדי לשלם את החובות כי הוא לא משלם.

ש. יש דפי חשבון שהמצאת בעצמך.

ת. נכון.

ש. על שנת 2010

ת. נכון.

ש. כמה זמן עשיתם את זה.

ת. הוא סיים לשלם חובות ב 2010 , מדובר בדבר שקרה לפני הרבה זמן. הוא עזב לפני שנים.

ת. תביעתך הוגשה ב נוב' 2010 . בתאריך זה לא כתבת שהוא סיים הרבה זמן לשלם, אלא שהוא ממשיך לשלם כסיוע לך ולילדיך הבגירים. יש עכשיו גרסה חדשה?

ת. לא כתבתי את זה. יש פה בעיה מבחינת ניסוח של הכתיבה, לא אני כתבתי ולא אמרתי זאת לחוקר של המל"ל.

ש. זה תצהיר בשמך, כתוב שאת מקבלת כספים בשבילך ובשביל הילדים, לא כתוב שאת לא מקבלת כספים.

(עמ' 5 לפרוטוקול ש' 7-31)

בהמשך העידה:

ש. בטופס התביעה שלך לה"ה במאי 09 ', שאלו אותך שאלות, רשמו שאת אומרת שאת גרושה משנת 06' אין לך ילדים מתחת לגיל , גרה בנכס הגרוש שלך... וכו', חשבונות המים.. על שמו והוא משלם החשבונות.

ת. היה.

(עמ' 7 ש' 21-24)

וכן : "אני לא הכחשתי את הדברים האלה, הוא שילם על שנת 2009 ו 2010- . מה הבעיה?" (עמ' 8 ש' 25) והעידה כי מר קרעין שילם מים וחשמל בשוברים רגילים ולא דרך חשבון הבנק (עמ' 8 ש' 31-32).

1. מר קרעין, בעלה לשעבר של התובעת חזר בתצהירו על גרסת התובעת לפיה התובעת מתגוררת בנכס השייך לו, יחד עם ילדיהם המשותפים וכי הוא שילם את המיסים על הנכס כעזרה לילדיו בלבד וכי מדובר בעזרה כספית וולנטרית ולא מחייבת.
2. בעדותו בפני בית הדין ציין מר קרעין כי נהג לשלם את חשבונות הנכס בו מתגורר הוא והתובעת, עד לפני שנתיים, עד שנת 2010:

"ש.ת. בדירה שלנו יש מונה אחד, אה, לא שניים. הייתי משלם עד לפני שנתיים. היה לי חסכונות עד שנגמרו

ש. אם אציג בפניך , מתי סיימת לעזור בחשבונות מים וחשמל, סוף 2010 , התחלת 2011

ת. זה קשה לומר, מתי נגמר הכסף. בסביבות 2010

ש. תמקם.

ת. אני לא זוכר בדיוק. אך ב 2010

ש. יש תצהיר עליו אתה חתום. אתה יודע על כך. התצהיר הוא מאוק' 2011 . עשית אותו במשרד עוה"ד.

ת. מה אמרתי?

ש. זו חתימתך?

ת. כן.

ש. כתוב אני מפקיד את התשלום החודשי של הארנונה, כתוב שאתה מסייע על ידי תשלום חשבונות חשמל מים וארנונה, לא כתוב שהפסקת לשלם אפילו באוק' 2011 , מועד הגשת התצהיר.

ת. זה לא יתכן.

ש. יש טענה בתצהיר שזה בשביל הילדים לא בשביל אשתך. או שאתה לא זוכר.

ת. לא זוכר.

ש. תצהיר שעשית בשביל התיק הזה.

ש.ת. אני קורא עברית. אני בוגר האוני' העברית. טוב, עונה לשאלות בדרך כלל. היה לי כסף שלמתי. אך לנקוב בתאריכים אני לא יכול

(עמ' 10-11 לפרוטוקול)

1. גרסתה של התובעת כפי שהוצגה על ידה בפנינו איננה מתיישבת עם גרסתה לחוקר המוסד, לפיה הגרוש משלם לה תמורת הויתור, בקביעות את כל החשבונות, ואף עומדת בניגוד לראיות. לעניין זה נקבע כי יש ליתן עדיפות לחקירה שנעשתה בזמן אמת על פני תצהיר או עדות שניתנו לצורך הליך משפטי.

למעט הכחשה כללית, וטענת התובעת לפיה האמור בהודעתה לחוקר המוסד אינו נכון, לא הציגה התובעת כל הסבר המתקבל על הדעת לשוני בין הגרסאות.

התובעת אמרה:

ת. לא. זה לא נכון. לא היה הסכם ביני לבינו שאתגרש והוא ישלם חשבונות חשמל מים זה לא נכון.

לא נכון מה שכתוב פה.

ש. את קוראת ערבית.

ת .כן. בטח.

ש. למה חתמת.

ת. הסעיף הזה לא היה מוזכר שאני ותרתי תמורת שישלם חשבונות. אין סעיף כזה

והוסיפה:

ת. מה שנכתב זה נכון עד שו' 3 מסוף העמוד הראשון, כל השאר זה תוספת של החוקר.

ש. החוקר שקרן?

ת. כן. בטח.

ש. אף פעם לא אמרת דבר כזה.

ת. לא היה הסכם ביני לבין גרושי.

ש. איך זה כתוב בנ/ 1 מכתבך לביטוח לאומי. לא חוקר של ביטוח לאומי כתב. אלא את. איך ?

ת. אין הסכם. לא היה הסכם.

ש. מה שאת אומרת על החוקר זה האשמת שווא וזה חמור ביותר.

ת. אין פה טענות שקריות. יש בעיה עם הכתיבה. מילה אחת יכולה לשנות את כל הניסוח.

ש. את אומרת שהוא הוסיף שלוש שורות.

ת. לא אמרתי שהיה ביני לבינו הסכם שנתגרש והוא ישלם חשבונות.

(עמ' 8 לפרוטוקול ש' 1-23)

מר מנצור עזה, שגבה את ההודעה מהתובעת, העיד בחקירה נגדית:

ש. לפי מה אתה אומר שהתובעת קראה את ההודאה לפני שחתמה.

ת. בסוף כל עדות יש חתימת העד, או הנחקר, למטה יש סימן עיגול שכתוב שקראתי את העדות שלי לאחר מכן חותמים.

ש. לפי הסימן הזה אתה חושב שהיא קראה.

ת. אם הנחקר לא קורא ולא כותב, אם יש בן או בעל שקורא לו אני רושם את פרטיו שהוא הקריא, אם לא באמצע כתוב שאני הקראתי לנחקר את עדותו.

ש. ספר מה היה מהלך רישום הודאת התובעת. אתה רשמת , האם זה כתב ידך.

ת .כן. כתב ידי. רשמתי את ההודאה , כשאני שואל את השאלה אני רושם אותה לפני שאני שואל א ותה, ובזמן שהנחקר נותן את התשובה שלו, אני רושם מילה במילה בשפה המדוברת. כמו שהוא מתבטא כך אני רושם.

ש. כמה שנים אתה חוקר.

ת. כבר 13 שנה ואני ממשיך לעבוד.

לשאלת בית הדין:

ש. התובעת אמרה ששלוש שורות בעמ' ראשון אחרונות היא לא אמרה, ושאתה הוספת בעצמך.

ת. שאלתי מי משלם את החשבונות מים חשמל וארנונה, התשובה הרשומה בעדות שהגרוש שלה משלם את החשבונות הדירה. על פי הסכם שהיה בינה לבינו , אני לא כותב שום דבר שלא נרשם מפי הנחקר.

(עמ' 12 ש' 9-28)

עדותו זו לא נסתרה.

1. מהודעות התובעת ומר קרעין לחוקרי המוסד עולה כי מר קרעין משלם באופן קבוע את חשבונות הנכס בו מתגוררים הוא והתובעת (בנפרד).
2. גרסתה של התובעת בבית הדין עומדת כאמור בסתירה להודאתה בפני חוקר המוסד ומטעם זה אין לקבלה. יתרה מכך, גרסתה כפי שהוצגה בבית הדין לא הוכחה ואף עומדת בסתירה לראיות, שחלקן אף הוצגו בידי התובעת עצמה ולעדותו של מר קרעין.
3. ביום 8/8/10 מסר מר קרעין הצהרה למוסד (מוצג נ/7) לפיה הוא משלם את חשבונות הארנונה והחשמל עבור הנכס בו מתגוררת התובעת.

בתביעה להבטחת הכנסה מיום 31/5/09 שהגישה התובעת ציינה התובעת בבקשתה כי מר קרעין משלם את כל החשבונות (נספח נ/4).

ביום 22/8/10 הגישה התובעת הצהרה למוסד לפיה מר קרעין משלם ארנונה בסכום של 1200 ₪ בחודש, הוא משלם חשבונות מים וחשמל.

(מוצג נ/2).

במכתבה של התובעת אל הנתבע במסגרת בקשתה להבטחת הכנסה ציינה התובעת כי מר קרעין משלם את הוצאות הבית וזה היה תנאי לגירושין.

(מכתב מיום 7/6/09 מוצג נ/1)

1. בבית הדין אמרה התובעת:

ש. בסעיף 5 אמרת שגרושך מסייע לילדיך הבגירים, תצהיר מאוק ' 2011

ת. היה. אמרתי לך. אני לא מכחישה. מ 2009 עד 2010 . הוא שילם את כל החובות שהיה חייב. אך בתקופה הנוכחית הוא לא משלם

(עמ' 9 ש' 9-11)

1. משמע, מר קרעין שילם את חשבונות הנכס השוטפים לפחות עד שנת 2010 (כולל ).
2. התובעת טענה בתצהירה כי למר קרעין חוב ארנונה אותו הוא משלם בתשלומים של 1200 ₪ בחודש ולכן הוא מפקיד לחשבונה מידי חודש סך של 1200 ₪.

אולם, גרסה זו איננה מתיישבת עם דפי חשבון הבנק של התובעת וכן עם פרוט יתרות ארנונה אשר צורף לתצהיר התובעת.

התובעת לא הוכיחה כי למר קרעין חוב ישן בגין חיובי ארנונה. ברי כי התובעת מתגוררת בנכס של מר קרעין לפחות החל משנת 2006, (מועד גירושין) וסביר להניח כי בעת נישואיהם גרו שם יחד, ואין כל הוכחה כי ככל שקיים חוב, הרי שהוא בגין החלק בו מתגורר מר קרעין. או שהחוב שייך למר קרעין. ברי כי החוב יהא על שמו מאחר והנכס על שמו וכך גם חשבונות הנכס. אולם אין בכך ללמד כי מדובר בחוב של מר קרעין. נהפוך הוא. מהראיות אשר בפנינו עולה כי חובות הארנונה מתייחסות לכל הנכס כולו.

1. לפי פירוט הארנונה (נספח לתצהיר התובעת) עולה כי סכום הארנונה לשנת 2010 עומד על סך של 3,385.52₪ לשנה לנכס שמספרו מסתיים ב 0117. ויתרת פתיחה עומדת על סך של 6101.52 ₪ (ניתן להסיק מכך שקיים חוב של כ- 6000 ₪. המתיישב עם התשלום החודשי בשנת 2010). בנכס זה מתגוררת התובעת (סעיף 14 לסיכומים).

לנכס שמספרו מסתיים בספרות 0109 חיוב ארנונה שנתי לשנת 2010 בסך 1173 ₪ ויתרת פתיחה 1973.80 ₪.בנכס זה מתגורר הגרוש.

על כן החוב העיקרי הוא בגין הנכס בו היא מתגוררת ולא חוב של בעלה.

1. מדפי חשבון הבנק עולה כי מחשבונה של התובעת נוכו שני סכומים אשר הוגדו כ "חיוב ע. י"ם מסים".

סכום אחד של 280 ₪ בערך, וסכום נוסף בשיעור של 860 ₪ לערך.

סכומים אלו תואמים את תנועות הארנונה (נספח לתצהירה של התובעת). ועולה אם כן שסכום של 860 ₪ בחודש לערך אשר נוכה מחשבונה של התובעת, הינו בגין תשלום ארנונה לחלק בנכס בו מתגוררת התובעת עצמה (6,000 חוב + 3385 לשנה השוטפת חלקי 12 חודשים, זה הסכום ששולם מחשבון הבנק של התובעת) . הסכום השני אף הוא – מכסה את שיעור הארנונה השוטף לשנת 2010 לנכס שמספרו 0109 בתוספת החוב הקודם חלקי 12 חודשים. כלומר ב 12 תשלומים ).

לפיכך, סך של 1200 ₪ שהופקד בחשבונה של התובעת כיסה את תשלום הארנונה השוטף לשנת 2010, וכן חוב העבר, הן בגין החלק בו מתגוררת התובעת והן בגין החלק בו מתגורר מר קרעין. המסקנה היחידה המתבקשת היא כי מר קרעין משלם את חשבונות הנכס, לרבות חוב הארנונה, באופן קבוע לחלקו שלו ולחלקה של התובעת. חלקה של התובעת עמד על 860 ₪ בממוצע לערך. סכום זה יש לזקוף לה כהכנסה. מסך ה- 1200 ₪ יש להפחית את הסך של 280 ₪ שבגינו הכניס הגרוש כסף בגין חובו שלו לארנונה אשר אין לזקפו כהכנסה לתובעת.

כך עולה מתצהירו, מעדות התובעת ומר קרעין לחוקר המוסד ומהנספחים לתצהיר התובעת.

1. מכל האמור לעיל עולה בבירור כי מדובר בסיוע כספי קבוע שניתן לאורך זמן. יש לראות בתשלום חשבונות הנכס על ידי מר קרעין עזרה כספית לתובעת המהווה "הכנסה" לצורך חוק הבטחת הכנסה.
2. לעניין זה נפסק :

"...אין חולק שהמערערת התגוררה עם קרוב משפחתה והוא שילם לה דמי שכירות כלשהם וכן נשא בחלק מהוצאות אחזקת הבית. כפי שקבע בית הדין האזורי, מדובר ב- 1/3 מסכום ההוצאות. תשלום דמי שכירות והשתתפות בהוצאות הבית משפיע על מצבה הכלכלי של המערערת ועשויי להשפיע על זכאותה לגמלה או על היקף זכאותה

...

אין ספק שהעובדה שקרוב משפחה נשא בדמי שכירות והשתתף בחלק מהוצאות השימוש בדירה, אפשר שהיו בהן כדי להשפיע על שיעור זכותה לגמלה

...

לכן נכון הוא לקבל את הערעור במובן זה שעניינה יחזור למוסד לביטוח לאומי על מנת שיבדוק את מידת השפעת הכנסותיה של המערערת מהשתתפות קרוב משפחתה בהוצאות אחזקת הבית ודמי השכירות חלקיים בשנים2003-2006 על היקף זכאותה לגמלת הבטחת הכנסה לאותן שנים. במסגרת בחינה זו ייתן המוסד דעתו להבחנה בין ההשתתפות בהוצאות ממשיות (כגון - מים, חשמל וכיו"ב) לבין דמי שכירות וזאת לעניין קביעת גובה ההכנסה לצורך זכאות להבטחת הכנסה.

(עבל (ארצי) 157/07 אנה פירוגובסקי נ' המוסד לביטוח לאומי, ניתן ביום 28/7/2008)

1. התובעת טוענת כי מר קרעין עושה זאת "כעזרה ילדיו". אין בכך כדי לשנות את תוצאת הדברים. על אף הכחשת התובעת, שוכנענו כי אכן, כפי שמסרה התובעת לחוקר המוסד, וכפי שציינה במספר פניותיה אל המוסד, הרי שההסכם בין התובעת למר קרעין הוא שהתובעת תתגורר בנכס והמר קרעין ישלם את החשבונות. בנוסף, גם אם מר קרעין עושה זאת למען ילדיו או בשבילם, הרי בעשותו זאת הוא למעשה מסייע לתובעת, אשר איננה נדרשת להוצאות אלו, שהן הוצאות בסיסיות למחייתה ובכך יש לשפר את מצבה הכלכלי.

לא למותר לציין כי לא הוכח שהם גרים איתה. מעדות מר קרעין עולה שהבן מאג'ד נמצא הרבה בחו"ל.

1. כך, גם העובדה כי מר קרעין אינו מחויב על פי דין לשלם את חשבונות הנכס, הרי משהוא עושה כן באופן קבוע, יש לזקוף זאת כהכנסה לחובת התובעת.
2. למעלה מן האמור נציין כי התובעת מתגוררת בנכס ואיננה נדרשת לשלם שכר דירה ובכך מקבלת התובעת טובת הנאה שוות ערך. אולם מאחר ומדובר בדירת מגורים אין לזקוף זאת כהכנסה לתובעת.
3. כך גם אין לקבל את טענת התובעת לפיה הפסיקה המתייחסת לעזרה משפחתית כספית מתייחסת רק להפקדות בכסף ולא לתשלום חשבונות. אין לטעמנו לעשות אבחנה בין תשלום החשבונות על ידי אדם אחר או בין עזרה כספית על ידי הפקדות כספיות לחשבון הבנק.
4. הצדדים טענו גם לעניין הסכם הגירושין והאם יש הסכם בין התובעת לבעלה כי ישא בתשלום הוצאות הבית בתמורה לגירושין. די בכך שהוא שילם בפועל במשך תקופה ארוכה את החשבונות והוא הודה בכך כדי לראות בכך סיוע קבוע שיש לראות בו הכנסה, בפרט נוכח הכחשתה בפנינו כי התשלום נובע מהויתור.
5. בסיכומיה טענה התובעת כי יש לזקוף לה רק רבע מתשלום המים והחשמל, שכן בנכס מתגוררים 4 נפשות. אין לקבל טענה זו של התובעת. לא הוכח בפניו כי התובעת מתגוררת עם שני בניה, על אף הצהרות התובעת ומר קרעין. שכן, מראיות עולה כי בנה של התובעת, מאג'ד שוהה רבות בחו"ל.
6. לכתחילה וכאמור בכתב ההגנה הנתבע פעל לעניין זקיפת ההטבה בגין תשלומי הבעל באופן הבא :

הנתבע קיזז מגימלתה את ההכנסות שאותן מקבלת התובעת מאחר והכנסותיה מסתכמות בסך של ( 1200+ 225) יחד 1445 ₪ אזי לגרסת הנתבע זכאית התובעת להפרש בין הזכאות להכנסות בכל חודש. נכון ליום הגשת כתב ההגנה זכאות הבטחת הכנסה ליחיד עומדת על 1595 ₪ לפני ניכוי מס בריאות בגובה 95 ₪ סה"כ 1500 ועל כן גימלתה של התובעת עומדת על סך 75 ₪.

הנתבע פעל כהבנתו נוכח מה שהיה בפניו אז. אולם בפנינו הוכח כי הסך של 1200 ₪ הוא בגין הארנונה הן של הדירה בה היא מתגוררת והן בגין דירתו.

לפיכך יש לזקוף לחובת התובעת את סכום ההפקדה במזומן בניכוי חלקו של מר קרעין בארנונה כדלקמן:

סכום ההפקדה בחודש 9/10 עמד על סך של 950 ₪. בניכוי חלקו של מר קרעין לארנונה 288 ₪, חלקה של התובעת עמד על 662 ₪. סכום זה יש לזקוף לה כהכנסה.

סכום ההפקדה בחודש 10/10 עמד על סך של 1200 ₪. בניכוי חלקו של מר קרעין לארנונה 289 ₪, חלקה של התובעת עמד על 911 ₪. סכום זה יש לזקוף לה כהכנסה.

סכום ההפקדה בחודש 11/10 עמד על סך של 1,000 ₪. בניכוי חלקו של מר קרעין לארנונה 291 ₪, חלקה של התובעת עמד על 709 ₪. סכום זה יש לזקוף לה כהכנסה.

סכום ההפקדה בחודש 1/11 עמד על סך של 500 ₪. בניכוי חלקו של מר קרעין לארנונה 98 ₪, חלקה של התובעת עמד על 402 ₪. סכום זה יש לזקוף לה כהכנסה.

ובאשר לשאר ההוצאות על פי תצהיר של גרושה של התובעת הוא משלם חשבונות החשמל והמים בסך של 300-600 ש"ח לחודש (ממוצע 450 ) . הנתבע התחשב בכך שהתובעת מתגוררת בבית שבו חשבון חשמל ומים משותף לשתי הדירות , ועל כן זקף לתובעת מחצית מסך התשלומים, קרי, 225ש"ח לכל חודש וכך פוסקים אף אנו.

סוף דבר

1. לאור כל האמור לעיל , ומה שהוכח מחשבונות הבנק וחשבונות העיריה ומכל המסמכים שהוצגו , התצהירים והחקירות, אנו קובעים כי יש לזקוף לתובעת הכנסה בגובה הארנונה לנכס מספר 0117 לתקופה הרלוונטית לתביעה בשיעורים המפורטים בסעיף 26 לעיל וכן הכנסה בשיעור מחצית מחשבונות המים והחשמל בשיעור 225 ₪ לכל חודש.
2. על כן זכאית התובעת להשלמת הכנסה בגין החודשים נשוא המחלוקת בשיעור ההפרש לגמלת יחיד בין גובה הגמלה לבין הסכומים שיש לחשב כהכנסה לתובעת. הנתבע ישלם הפרש זה תוך 30 יום.
3. התביעה התקבלה בחלקה הקטן בלבד , מרביתה נדחתה .בנסיבות אלה כל צד ישא בהוצאותיו.

ניתן היום, כ' אלול תשע"ג, ( 26 אוגוסט 2013), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.

החתימה המקורית של נציגי הציבור מצויה בתיק בית הדין.