1. בפני תביעה כספית לתשלום סך של 33,775 ₪.

רקע וטענות הצדדים

על פי כתב התביעה, התובעת, העוסקת באספקת שירותי אבטחה ושמירה למוסדות, סיפקה לנתבעת, שירותים וסחורה על פי הזמנותיה. במהלך השנים 2003-2004 הופקו חשבוניות בגין שירותים וסחורה בסך כולל של 65,329 ₪, תוך שהן מגובות בתעודות שירות חתומות על ידי הנתבעת.

הנתבעת שילמה סך של 41,866 ₪ בלבד, ומכאן שנותרה יתרת חוב בסך 23,463 ₪ בצירוף ריבית והפרשי הצמדה עד ליום הגשת התביעה, בסך 10,312 ₪ , ובסה"כ 33,775 ₪.

לכתב התביעה צורפו החשבוניות המבססות, לטענת התובעת, את החוב נשוא התביעה:

חשבונית 12690 – מיום 1.10.03.

חשבונית 12420- מיום 8.10.03.

חשבונית 12469 – מיום 29.10.03.

חשבונית 12628 – מיום 1.10.03.

חשבונית 12972 – מיום 30.11.03.

חשבונית 13085 - מיום 23.12.03.

חשבונית 13239 – מיום 31.12.01.

חשבונית 15020- מיום 6.1.04.

חשבונית 15227 – מיום 31.1.04.

חשבונית 15230- מיום 31.1.04.

חשבונית 15254 – מיום 31.1.04.

חשבונית 15965 – מיום 30.4.04.

חשבונית 15880 – מיום 29.4.04.

בנוסף, צורף דו"ח שירות מס' 10357 מיום 19.10.03, דו"ח שירות מס' 9938 מיום 1.10.03, דו"ח שירות מס' 10389 מיום 28.10.03, דו"ח שירות מס' 10917 מיום 17.1.04, דו"ח שירות מס' 10785 מיום 16.12.03, וכן צורפו העתקים מארבעת השיקים ששילמה הנתבעת לתובעת, בסך של כ-14,666 ₪ כל אחד, בחודשים 6/04-9/04 ומכתב דרישה שנשלח מטעם התובעת לנתבעת,ביום 22.2.05, בגין החוב.

1. מנגד, טענה הנתבעת בתצהירו של מאיר מניה, שתמך בבקשת הרשות להתגונן שהגישה, והפך להיות כתב ההגנה מטעמה, כי הסחורה והעבודות נשוא התובענה סופקו על ידי התובעת לנתבעת במהלך חודשים אוקטובר 2003 עד אפריל 2004. במשך כל אותה תקופה עמד מר אייל משה (להלן: "אייל") בקשר עם הנתבעת, מטעם התובעת, והיה נציגה של התובעת מול הנתבעת.

לטענת הנתבעת, נוהל העבודה עם אייל היה כזה, שמידי כמה שבועות, נערכה התחשבנות בין הצדדים, וסוכמה התמורה בגין העבודות שבוצעו. בהתאם לסיכומים אלה, היתה הנתבעת משלמת את חובה לתובעת. דרישתה של התובעת לתשלום החוב על פי כתב התביעה מנוגדת לסיכומים שהושגו עם אייל, הנתבעת פעלה בהתאם לסיכומים אלה, ושילמה את מלוא החוב, באמצעות ארבע ההמחאות שצורפו לכתב התביעה.

עוד טוענת הנתבעת, כי חלק מהחשבוניות נשוא התביעה התיישנו, משחלפו למעלה מ-7 שנים מהמועד שנקבע לפרעונן. מעבר לכך, לוקה התביעה בשיהוי חמור המחייב את דחייתה על הסף. החשבוניות הופקו לפני למעלה מ-6 שנים, אף מכתב הדרישה שנשלח מטעם התובעת לנתבעת, נשלח לפני למעלה מ-5 שנים, ומאז לא נעשה דבר. שיהוי זה פוגע בסיכויי ההגנה של הנתבעת, שכן כעת, בחלוף זמן רב כל כך, קיים קושי באיתור מסמכים.

כך או כך, טוענת הנתבעת כי שילמה את מלוא חובה לתובעת על פי הסיכום שנערך עם אייל, ואף הנפיקה לתובעת חשבונית בגין סכום ההנחה שניתן לה על ידי התובעת, על פי הסיכום, ובכך נפרע החוב במלואו.

מעבר לארבעת השיקים הנ"ל צורפו לבר"ל 2 חשבוניות מטעם הנתבעת: חשבונית מס' 100 מיום 24.3.04 בגין 20% הנחה מיוחדת על פי סיכום, וחשבונית מס' 129 מיום 29.3.04 אף היא בגין 20% הנחה מיוחדת, שתיהן מתייחסות לפרויקט שביצעה התובעת בסניף הנתבעת באשדוד (להלן: "פרויקט אשדוד"), שהוא הפרויקט האחרון שביצעה התובעת לנתבעת. לכן, משנפרע החוב, על ידי השיקים והחשבוניות, דין התביעה להידחות.

1. מטעם התובעת העיד מר יורם גלאור, מנהל התובעת.

בתצהיר שהוגש מטעמו טען, כי הנתבעת לא שילמה את החשבוניות שהונפקו לה באופן סדיר ומדוייק, על פי סכומן, אלא שילמה מעת לעת סכומים שנזקפו על חשבון חוב העבר, לפי המוקדם.

בנוסף טען, כי טענת ההגנה העיקרית של הנתבעת מתייחסת לפרוייקט אשדוד, כאשר לטענת הנתבעת הובטחה לה הנחה נוספת, מעבר להנחה בסך 8,500 ₪ שקיבלה, בגובה של 20% נוספים, והנתבעת הגדילה לעשות, והוציאה על דעת עצמה, באופן חד צדדי, חשבונית זיכוי מטעמה, בגין הנחה נטענת זו. מר גלאור טען, כי אין כל היגיון עיסקי במתן הנחה נוספת שכזו, כנטען על ידי הנתבעת, שכן מתן הנחה שכזו היה גורם לתובעת לבצע את הפרוייקט ללא כל רווח. גלאור ציין, כי אייל היה מודע לחישוב זה, והקפיד לתמחר עבודות באופן כלכלי. עוד הצהיר, כי לא נעשתה אליו פניה למתן הנחה נוספת לפרוייקט אשדוד, מעבר למה שאושר בהצעת המחיר המקורית, והנחה נטענת זו, כאמור, משוללת כל היגיון כלכלי מצידה של התובעת. חשבוניות ההנחה המיוחדת שהוצאו מטעם הנתבעת לא זכו לאישורו, ואף לא היו בידיעתו. מר גלאור אף העלה זאת במסגרת מכתבו מיום 28.3.04, אשר צורף לתצהירו, נספח ט', ממנו עולה כי התובעת התנגדה לחשבונית זו, שכן המחיר שסוכם, בסך 36,000 ₪ בצירוף מע"מ, ניתן לאחר הנחה, ואין מקום להנחה נוספת.

כמו כן, ניתן לראות כי סוכם עם הנתבעת שעלותו של פרוייקט אשדוד תעמוד על סך של 36,000 ₪ בצירוף מע"מ, זאת לאחר הנחה של 19.1%, וסיכום זה אושר על ידי מנכ"ל הנתבעת. מכאן, שאין לקבל את הטענה בדבר הנחה נוספת.

1. מטעם הנתבעת העיד מר מאיר מניה, המשמש כמנכ"ל.

בתצהירו, חזר הלה על האמור בתצהיר שצורף מטעמו בתמיכה לבקשת הרשות להתגונן, כמפורט בסעיף 2 לעיל.

בנוסף, צורף מטעם הנתבעת תצהירו של אייל. האחרון העיד, כי במסגרת שיטת העבודה מול מנהלי הנתבעת, היה נערך סיכום מחיר בגין ביצוע עבודה כלשהי, כולל הנחות המגיעות לנתבעת. לאחר מכן, במועד התשלום, נהגו הצדדים לקיים פגישה נוספת עם מנהלי הנתבעת, לשם סגירת התשלום, כולל מתן הנחות נוספות בגין כלל החיובים, ואף אל מול הצעות מחיר מהמתחרים, שהוצגו מטעם הנתבעת. כך לדוגמא, בפרוייקט אשדוד, ניתן לראות כי מחיר המחירון עמד על סך של 44,000 ₪ ובסופו של דבר סוכם על סך של 36,000 ₪.

אייל העיד, כי הנתבעת היתה לקוח מוביל אצל התובעת, ומתוקף מעמדה זה זכתה להנחות נוספות, מעבר למחירונים שהונהגו על ידי התובעת. בנוסף הצהיר, כי בתקופת עבודתו אצל התובעת, הקפידה הנתבעת לשלם לתובעת את מלוא התשלומים המגיעים.

דיון והכרעה

1. לאחר ששמעתי את חקירתם הנגדית של עדי הצדדים, וסיכומי באי כוחם, ועיינתי במכלול החומר המצוי בתיק בית המשפט, באתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להדחות, ואנמק.

התביעה מתבססת כאמור, על יתרת חוב בכרטסת הנתבעת אצל התובעת.

התובעת מבקשת לראות ביתרת חוב זו, "השורה התחתונה" של הכרטסת, כ"כזה ראה וקדש". לטענתה, הנתבעת לא שילמה בהתאם לחשבוניות שהופקו לה, אלא ביצעה תשלומים שונים מעת לעת, על חשבון החוב, ותשלומים אלה נזקפו ע"י התובעת לזכות הנתבעת, במסגרת הכרטסת, כאשר התשלומים נזקפים תמיד על חשבון החוב הותיק ביותר.

ממסכת העדויות והראיות שהובאו בפני התרשמתי, כי לא כך היה נוהל העבודה בין הצדדים, ויותר מכך, אין מקום לקבל את טענת התובעת כי יש להתבסס בלעדית על יתרת החוב המופיעה בכרטסת, שכן עיון בחשבוניות ובתעודות העומדות בבסיס החוב הנטען מעלה, כי קיימים רכיבי חוב בכרטסת, אשר אינם עולים בקנה אחד עם התנהלות הצדדים בזמן אמת. ועל כך, בהרחבה להלן.

6. טענה מרכזית בגרסתו של מר גלאור נוגעת לאופן ביצוע התשלומים וניהול הכרטסת. מר גלאור העיד, כי הנתבעת לא שילמה בגין פרויקטים באופן סדיר, אלא ביצעה מעת לעת תשלומים לידי התובעת, ואלה נזקפו בכרטסת על חשבון החוב, לפי המוקדם. דהיינו, תשלום שנכנס – נזקף תחילה על החובות הקודמים, על פי הכרטסת.

אלא שמעדויות הצדדים הסתבר, כי לא כך הם פני הדברים.

אין מחלוקת בין הצדדים, כי איש הקשר מטעם התובעת מול הנתבעת היה אייל, ומר גלאור לא היה מעורה בפרטי ההתנהלות מול הנתבעת (עמ' 8 שורות 20-23 לפרוטוקול). אותו אייל העיד, כי הנתבעת שילמה לתובעת פר עיסקה/פרויקט, ולא על חשבון החוב המופיע בכרטסת, מעת לעת (עמ' 17 שורות 21-23 לפרוטוקול).

יתר על כן, לכרטסת העומדת בבסיס כתב התביעה, ולכתב התביעה, צורפו ארבעת השיקים שנמסרו על ידי הנתבעת לתובעת בסך כולל של 42,480 ₪. סכום זה הולם, באופן מפתיע, את שווי העבודה באשדוד (בפער של כ-600 ₪), כאשר אין מחלוקת כי שיקים אלו נמסרו ביחד, כסדרה, במהלך חודש מרץ 2004, הוא מועד סיום משוער של פרויקט אשדוד, כאשר גם חשבוניות ההנחה המיוחדת שהפיקה הנתבעת לתובעת, מספר 100 ו-129, המתייחסות לפרויקט אשדוד, הוצאו בחודש זה. מכך מתבקשת המסקנה, כי סביר יותר שהשיקים הנ"ל והחשבוניות שהוצאו מטעם הנתבעת לתובעת, התייחסו לעסקת אשדוד, ולא כנטען על ידי התובעת, כי השיקים נמסרו על חשבון חוב עבר קיים.

בעניין זה, יש לציין את גרסתו החמקמקה של מר גלאור, כשנשאל על כך, וסירב לאשר את ההתאמה בין סכום השיקים לבין עסקת אשדוד. כשנשאל על כך, ענה לפתע מר גלאור כי איננו בקיא בהנה"ח של החברה, וכי פועל בהתאם לשורה התחתונה של הכרטסת. רק לאחר שנשאל על כך מספר פעמים, אישר שמדובר בסכום דומה, היכול לבטא את התשלום בגין עסקת אשדוד (עמ' 6 שורות 10-18 לפרוטוקול).

קיים, אם כן, קושי לקבל את טענת התובעת באשר לנוהל העבודה והתשלומים שהיה נהוג בין הצדדים, ויש לדחות את הטענה כי התשלומים בוצעו מעת לעת על חשבון החוב הכללי, ולא ביחס לפרויקט כזה או אחר, שכן הוכח כי השיקים שנמסרו לידי התובעת וצורפו לכתב התביעה, היוו תשלום על חשבון פרויקט אשדוד, ולא תשלום על חשבון החוב הכללי, המופיע בכרטסת הנה"ח.

7. מר מניה העיד כי פרוייקט אשדוד היה הפרוייקט האחרון שביצעה התובעת לנתבעת, שכן בסמוך להשלמתו, עזב אייל את עבודתו אצל התובעת, ומאחר ואייל היה איש הקשר עם התובעת, תוך שהנתבעת לא הכירה שום גורם אחר אצל התובעת, ואף אחד מטעם התובעת לא פנה לנתבעת לאחר עזיבת אייל, לא היו התקשרויות נוספות בין הצדדים, לאחר סיום פרוייקט אשדוד.

אף אייל העיד, כי פרוייקט אשדוד היה העבודה האחרונה שבוצעה דרכו מול התובעת (עמ' 16, שורה 6).

עובדה זו אף מקבלת חיזוק מהעדויות אשר אינן שנויות במחלוקת לפיהן, אייל עזב את עבודתו אצל התובעת במהלך חודש ינואר 2004. מר גלאור העיד, כאמור לעיל, כי לא הכיר במועדים הרלבנטיים את הנתבעת, וציין כי היתה חלוקת תפקידים אצל התובעת, בהתחשב בכך שמדובר בחברה שהיו לה למעלה מאלף לקוחות, כך שלא הכיר, ולא טיפל בעניינה של הנתבעת.

מכאן, יש לקבוע כי פרוייקט אשדוד היה הפרוייקט האחרון שביצעה התובעת לנתבעת. הנתבעת פרעה את חובה בגין פרויקט זה, באמצעות ארבעת השיקים המופיעים בכרטסת ואשר צורפו לכתב התביעה, יחד עם חשבוניות 100 – 129, שהופקו מטעמה לתובעת, וכך נפרעה מלוא התמורה על פי המוסכם, בגין פרויקט אשדוד.

אומנם, בנמצא נספח ט' לתצהירו של מר גלאור, הוא מכתבו מיום 28.3.04, שבו מתבקשת הנתבעת על ידי התובעת לשלם את יתרת החוב, אלא שמכתב זה זכה למענה מצדו של מר מניה ביום 14.4.04 (ת/1) ובו נטען על ידי מר מניה, כפי שנטען במסגרת כתבי הטענות בתיק זה, כי ניתנו לנתבעת הנחות נוספות לאחר התחשבנות נוספת, וכן היה סיכום ביחס לתנאי האשראי (סעיף 2 למכתבו של מר מניה, ת/1). מכתב זה לא זכה למענה ונותר עומד על כנו, למעשה עד הגשת כתב התביעה דנן. לען, אין לאות במכתבו הנ"ל של מר גלאור כמקעקע את טענות הנתבעת.

8. הן מר מניה והן אייל העידו כי ההתנהלות בעת תימחור פרוייקט היתה כזו שמלכתחילה ניתנה הצעת מחיר, הכוללת הנחות. לאחר ביצוע פרוייקט בפועל, התקיימה התחשבנות, שבה הושוו פרטי הצעת המחיר לעבודות שבוצעו בפועל, ואף ניתנו הנחות נוספות. לאחר עריכת השוואה זו, נקבע המחיר הסופי, ובוצע התשלום בהתאם. מר מניה העיד, כי הציון על גבי החשבוניות "הנחה מיוחדת", מגלם בעצם את התאמת המחיר בין הצעת המחיר המקורית לבין מחירו של הפרוייקט כפי שנקבע בסופו של דבר בפועל, הן בהתחשב בכמות החומר שסופקה בפועל ואף בהנחות נוספות, ככל וניתנו, בתום הפרוייקט.

9. עיון בחשבוניות התובעת עצמה מעלה כי הן תומכות בטענה זו של מר מניה, לפיה ההנחה המיוחדת שניתנה בסופו של יום, גילמה את הפער בין הצעת המחיר למחיר הפרוייקט בפועל, כמפורט לעיל.

מחשבונית מס' 15227 מיום 31.1.04, שהוצאה מטעם התובעת לנתבעת, ניתן להווכח כי התובעת עצמה ציינה על גבי החשבונית "הנחה מיוחדת".

כך גם בחשבונית מס' 15230, שהוצאה מטעם התובעת לנתבעת, הגדירה התובעת עצמה את ההנחה שניתנה לנתבעת, בגין הצעת המחיר נשוא החשבונית, כ"הנחה מיוחדת".

חשבוניות אלה הינן חשבוניות שהופקו לנתבעת לאחר שניתנה הצעת המחיר, ובוצע הפרוייקט בפועל, ויש בכך כדי לתמוך בטענת מר מניה ואייל, לפיה בתום ביצוע הפרוייקט, נעשית התאמה בין הצעת המחיר לבין הפרוייקט כפי שבוצע בפועל, והתאמה זו באה לידי ביטוי בחשבונית תחת הכותרת "הנחה מיוחדת".

להשלמת נקודה זו יש לציין את עדות אייל לפיה הנתבעת היתה לקוח נכבד וגדול של התובעת (עמ' 16 שורה 10 לפרוטוקול), ועובדה זו יכולה לבסס אף היא את מדיניות ההנחות הנטענת ע"י מר מניה ואייל.

10. לסיכום עד כה, על בסיס עדויות הצדדים והמסמכים התומכים בכתבי הטענות, יש לקבוע כי פרויקט אשדוד היה הפרויקט האחרון שביצעה התובעת לנתבעת, והחוב בגין פרויקט זה נפרע במלואו, באמצעות ארבעת השיקים שצורפו לכתב התביעה, יחד עם חשבוניות מס' 100 ו – 129 שהפיקה הנתבעת לתובעת.

11. מכרטסת הנה"ח שצורפה לכתב התביעה עולה, כי לאחר המועד הרלבנטי לביצוע פרוייקט אשדוד – ינואר-מרץ 2004, הופקו 3 חשבוניות מטעם התובעת לנתבעת, בתאריכים 31.1.04, 29.4.04 ו-30.4.04.

מר מניה העיד כי לאחר עזיבתו של אייל את התובעת, ומאחר ואייל היה איש הקשר היחיד מטעמה של התובעת אל מול הנתבעת, לא בוצעה כל התקשרות בין הצדדים.

לאור כך, נבחן את החשבוניות הללו, המאוחרות כאמור, להתקשרות האחרונה בין הצדדים.

12. חשבונית 15254 - נושאת תאריך 31.1.04, ומצויין בה כי הופקה בגין הצעת מחיר מס' 3348. על גבי החשבונית לא צויין מהו התאריך שבו הונפקה הצעת המחיר הנ"ל, למרות שקיימת רובריקה לשם כך, ועל אף שבחשבוניות המוקדמות, אשר צורפו לכתב התביעה, מצויין תאריך הצעת המחיר העומדת בבסיס כל חשבונית. בנוסף, לא צורפה הצעת המחיר הנטענת.

13. חשבונית 15965 - נושאת תאריך 30.4.04. אף כאן לא צויין התאריך של דו"ח השירות אליו מתייחסת החשבונית, למרות שקיים בחשבונית מקום לציין זאת, ולמרות שחשבוניות קודמות מציינות את תאריך דו"ח השירות אליו הן מתייחסות (ראה לדוגמא חשבוניות 15020, 13239, 13085 וכו').

14. חשבונית 15880 – נושאת תאריך 29.4.04. החיובים בחשבונית זו הינם בגין מוקד בקרה וסיור כלליים מתאריך 1.6.04 עד 31.5.05, ולא בגין הצעת מחיר או שירות ספציפי.

15. האופן שבו ערוכות שלוש החשבוניות הללו, בהשוואה ליתר החשבוניות שצורפו לכתב התביעה, ומצויינות בכרטסת, מוביל למסקנה כי חשבוניות אלה הוצאו ללא שהתבססו על הצעות מחיר ו/או עבודות שבוצעו לנתבעת.

ראשית, נקבע לעיל, על בסיס החומר המצוי בתיק ועדויות הצדדים, כי פרויקט אשדוד היווה את הפרויקט האחרון בהתקשרות בין הצדדים, אולם חשבוניות אלה לא מתייחסות אליו, ומאוחרות לו.

זו אף זו, לא ניתן הסבר מטעם התובעת מדוע בכל יתר החשבוניות העומדות בבסיס התביעה, מופיע תאריך הצעת המחיר או דו"ח השירות בגינם הופקו החשבוניות, בעוד שדווקא ביחס לשלוש החשבוניות האחרונות, אשר הופקו, לכאורה, לאחר מועד עזיבתו של אייל, אין תאריך כאמור, או שמדובר בחיוב שירות כללי למועד מאוחר, במהלך שנת 2004-2005. התובעת לא טרחה לצרף לחשבוניות אלה את הצעות המחיר, שמספרן נקוב בחשבוניות הללו, וזאת למרות שידעה כי הנתבעת מכחישה ביצוען של עבודות, לאחר תום פרויקט אשדוד. מכאן, כי התובעת לא עמדה בנטל הרובץ לפתחה, להוכיח את קיומו של החוב נשוא 3 חשבוניות אלה, שכן לאור טענות הנתבעת באשר להפסקת ההתקשרות, לא יכולה התובעת להטיל את כל יהבה על קיומו של חוב בכרטסת הנהלת החשבונות, מבלי לבסס את שורות החוב הנטענות בה, באמצעות צירוף הצעות מחיר חתומות ע"י הנתבעת וכיוצ"ב מסמכים, המעידים על התקשרות תקפה בין הצדדים.

16. מכאן מתבקשת המסקנה, כי החוב האחרון שנוצר בהתקשרות בין הצדדים הינו בגין פרויקט אשדוד. חוב זה, נפרע, כמפורט לעיל, באמצעות 4 השיקים שנמסרו לידי התובעת יחד עם חשבוניות 100 ו – 129. לאחר מכן, בין היתר, נוכח עזיבת איש הקשר אייל, לא היתה התקשרות נוספת בין הצדדים, וממילא, לא התגבש חוב נוסף. מכאן, כי לא עלה בידי התובעת להוכיח קיומו של חוב אשר לא נפרע מצידה של הנתבעת, ועל כן דין התביעה להידחות.

17. משקבעתי כך, ממילא מתייתר הצורך לדון בטענת ההתיישנות והשיהוי. רק למען השלמת התמונה יצויין כי התביעה הוגשה ביום 15.11.10. משכך, כל חוב נטען, שנוצר טרם מועד ה – 14.11.03 – התיישן, ובכלל זה 4 החשבוניות הראשונות המפורטות בסעיף 1 לעיל.

מעבר לכך, למעשה, מודה התובעת כי תביעתה הוגשה בשיהוי רב, ערב ההתיישנות, אולם מנמקת עניין זה במצב הקשה אליו נקלעה (עמ' 7 שורות 8-16 לפרוטוקול). נוכח התוצאה אליה הגעתי כמפורט לעיל, איני נדרשת לקבוע מסמרות לעניין השיהוי ומשמעותו, אולם אך נהיר הדבר כי התנהלות זו של התובעת הערימה קושי על ניהול ההליך, שכן האירועים נשוא כתב התביעה אירעו לפני למעלה מ – 6 שנים, ועל כן לא ניתן היה לצפות מן העדים שיזכרו את פרטי האירועים והסיכומים הנטענים במועדים הרבלנטים.

18. סוף דבר, התביעה נדחית.

התובעת תישא בהוצאות הנתבעת בגין שכר העד אייל משה, כפי שנפסק בפרוטוקול, וכן בשכ"ט עו"ד בסך כולל של 4,000 ₪.

ניתן היום, ט"ו אדר ב תשע"ד, 17 מרץ 2014, בהעדר הצדדים.