בפני שתי תביעות המתייחסות לשירותי בנייה שהעניקה התובעת לנתבעת כקבלן משנה של הנתבעת בפרויקט בנייה במתחם "אירפוט סיטי".

לטענת התובעת, עם סיום העבודות שביצעה ובחשבון סופי שערכה נמצא שהנתבעת חייבת לה את סכום התביעה, 517,959 ₪. לטענת הנתבעת, עם סיום העבודות ובחשבון סופי שנערך על ידה (לרבות תוך קיזוז בגין הוצאות שהיו לנתבעת) נמצא שלזכות התובעת נותרה יתרה קטנה של כ- 27,000 ₪, שאף אותה לא זכאית התובעת לקבל שכן לא מסרה ערבויות טיב ובדק. בנוסף, בתביעה נגדית, טוענת הנתבעת שיש לחייב את התובעת בתשלום פיצויים מוסכמים בסך של 176,408 ₪ בגין אחריותה לעיכוב ביצוע העבודות.

במוקד המחלוקות נשוא שתי תביעות אלו, עומדת לפיכך התחשבנות פשוטה על כל סעיף וסעיף במפרט העבודות שבצעה התובעת, בשים לב לכמויות שבוצעו ואשר סוכם בהסכמים. התחשבנות שכזו נערכת כדבר שבשגרה בין מזמין וקבלן ישירות, בלא צורך במעורבות שיפוטית, אך למרבה הצער במקרה דנא לא השכילו הצדדים לערוך את בדיקת החשבונות לבדם. לא נותר מנוס איפוא מביצוע הבדיקה בבית המשפט, סעיף לסעיף, ובהתאם לכללים המקובלים במשפט אזרחי, בפרט בדבר נטל ההוכחה.

העובדות

1. התובעת (הנתבעת בת.א. 3564-02-11), חברת בני חסן שמייה להשקעות בע"מ (להלן: "התובעת") הינה חברה פרטית העוסקת בביצוע עבודות בנייה. הנתבעת (התובעת בת.א. 3564-02-11), חברת שיכוי ובינוי - סולל בונה - השקעות בע"מ (להלן: "הנתבעת") הינה חברה ציבורית העוסקת אף היא בביצוע פרויקטים שונים ולרבות בביצוע עבודות בנייה.
2. במהלך 2008 בצעה הנתבעת פרויקט בנייה בחניון ובמרכז המסחרי המכונה "אירפורט סיטי" (להלן: "הפרויקט"), וזאת כקבלן ולפי הסכם מול מזמין העבודות, חברת קריית שדה התעופה בע"מ (להלן: "המזמין"). במהלך ביצוע הפרויקט, ביולי 2008 או בסמוך לכך, נוצר קשר בין הנתבעת לתובעת ונדונה האפשרות שהתובעת תתקשר עם הנתבעת בהסכם לפיו תבצע התובעת עבודות שונות בפרויקט כקבלן משנה של הנתבעת.
3. ביום 7.7.08 נכרת הסכם בכתב בין התובעת לבין הנתבעת (להלן: "ההסכם") ולפיו התחייבה התובעת לבצע בפרויקט עבודות בנייה הכוללות בניית קירות, טפסנות ואספקת פיגומים.

בהסכם נקבע, בין היתר, כי העבודות יושלמו עד ליום 30.8.08; כי התשלום לתובעת ייעשה על בסיס מדידת היקף העבודות שבוצעו ובכפוף לאישור המזמין; כי מכל תשלום שישולם לתובעת יקוזזו 5% להבטחת טיב העבודה; וכי התובעת תשלם פיצוי מוסכם בגין איחור בהשלמת העבודות.

1. במהלך החדשים שלאחר כריתת ההסכם בצעה התובעת עבודות בנייה בפרויקט, ברם העבודות לא הושלמו במועד שנקבע בהסכם, 30.8.08. כארבעה חודשים לאחר המועד שנקבע בהסכם להשלמת העבודות, נחתמה ביום 14.12.08 תוספת להסכם (להלן: "התוספת"). בתוספת נקבע כי התשלום עבור התקנת הפיגומים ייעשה בסכום קבוע של 75,000 ₪; ונקבע מחיר לתשלום עבור ביצוע "קוצים מעוגנים באפוקסי".
2. במהלך ינואר 2009 נתגלעו מחלוקות בין הצדדים על רקע אי הסכמה על היקף התשלום המגיע לתובעת בחשבון חלקי 6 שהגישה התובעת. נוכח מחלוקות אלו הפסיקה התובעת את ביצוע העבודות ביום 28.1.09 בטרם השלמתן.
3. בסמוך לאחר הפסקת ביצוע העבודות על ידי התובעת, ערכה התובעת "חשבון סופי" של ההתחשבנות מול הנתבעת לשיטתה.

לפי חשבון התובעת ובהתחשב בתשלומים החלקיים שנעשו, הסתכם החוב הכולל של הנתבעת בגין העבודות שבצעה התובעת בסך של 994,384 ₪; מסכום זה שולם לתובעת סך של 476,425 ₪; כך שיתרת החוב לתובעת עומדת על סך של 517,959 ₪. כל הסכומים אינם כוללים מע"מ.

הנתבעת ערכה אף היא "חשבון סופי" של ההתחשבנות מול התובעת. לפי תחשיבי הנתבעת עמדו סך הכספים שהגיעו לתובעת על 503,613 ₪, מסכום זה שולם לתובעת סך של 476,425 ₪ ואת ההפרש, 27,188 ₪, מנכה הנתבעת כנגד התחייבויות התובעת לבדק ולטיב.

1. הצדדים לא השכילו להגיע להסכמה על ההתחשבנות ביניהם וביום 15.11.10 פנתה התובעת לערכאות. בסמוך לאחר מכן, 2.2.11, עתרה אף הנתבעת לחיוב התובעת בתשלום בתביעה נפרדת.

תמצית טענות הצדדים, ההליך והראיות

1. לטענת התובעת ביצוע החשבון על בסיס ההסכמות בין הצדדים והעבודות שבוצעו על ידה בפרויקט, מביא לכך שלנתבעת יתרת חוב בסך של 517,959 ₪.

בחשבון שערכה, סוכמת התובעת את הכמויות בגין העבודות שבצעה לפי החוזה (בניית קירות, יציקת עמודים, קידוח קוצים + אפוקסי, והתקנת פיגום) וטוענת שלזכותה סך של 755,060 ₪. על סכום זה מוסיפה התובעת תחשיב בגין עבודות נוספות מעבר למה שנקבה בהסכם (יציקת עמודים, עבודה בהעדר מלגזה מתאימה, אספקת סולר ועוד) בסך של 239,324 ₪. סכום התביעה מבטא את חיבור שני הסכומים הללו בניכוי הסכום ששולם לתובעת עד להפסקת העבודות.

ביחס לטענות הנתבעת בדבר עיכוב בהשלמת העבודות, טוענת התובעת שכלל לא נקבע מועד קטגורי להשלמת העבודות ושדווקא הנתבעת אחראית לעיכוב, עיכוב שנבע מהגבלות באתר העבודות, שיבושים באספקת בטון, סגירת מעברים, הכרח בשינוע בלוקים בידיים ועוד.

התובעת דוחה את תחשיבי הנתבעת בכלל, ואת הקיזוזים השונים שבצעה הנתבעת בכלל זה, וטוענת שהתביעה שהגישה הנתבעת נועדה בסך הכל להוות משקל נגד לתביעת התובעת.

1. לטענת הנתבעת, אין בסיס לתחשיבי התובעת ודווקא לנתבעת עומדת הזכות לפיצויים על העיכוב בהשלמת העבודות להן התחייבה התובעת.

לפי גרסת הנתבעת, בהסכם התחייבה התובעת להשלים את העבודות בפרויקט עד ליום 30.8.08 אולם התובעת לא עמדה בהתחייבות זו והעבודות הושלמו לבסוף רק ביום 30.1.08, לאחר שהתובעת נטשה את האתר חד צדדית. הנתבעת מפנה לסעיף בהסכם בו התחייבה התובעת לשלם פיצויים מוסכמים בשיעור 1% מהחשבון המאושר האחרון בגין כל שבוע איחור, ומחשבת את חובה של התובעת בגין האיחור בסך של 176,408 ₪ ליום הגשת התביעה.

ביחס לטרוניות התובעת בגין החשבון הסופי, טוענת הנתבעת שתחשיבי התובעת שגויים. לפי תחשיבי הנתבעת הסתכם הסכום המגיע לתובעת בגין כל העבודות שבצעה בפרויקט בסך של 631,890 ₪ (לא כולל מע"מ), אך מסכום זה נוכו, לפי ההסכם, דמי ניהול, נזקים שנגרמו לנתבעת ועיכבון להבטחת בדק וטיב, כך שלתובעת לא מגיע כל תשלום.

1. התובעת תמכה את גרסתה בתצהירו של מר עמי מסיקה (להלן: "מסיקה") וכן בתצהיר מנהלה, מר אבו-ראס חסן. דא עקא, שבמהלך הדין התברר שמר אבו-ראס לא היה מעורב בהתחשבנות מול הנתבעת וכל טיעוניו בעניין זה מתבססים על דברים שמסר לו מסיקה (עדותו בעמ' 23; ש' 8 בפרוט') כך שעדותו הינה עדות מפי השמועה שאיננה קבילה וממילא שאין לה משקל. טיעוני התובעת נסמכו איפוא בעיקר על עדותו של מסיקה.

הנתבעת תמכה את גרסתה בתצהירו של מר יצחק משבנק (להלן: "משבנק"), מנהל הפרויקט מטעם הנתבעת בתקופה הרלוונטית.

1. בדיון אשר התקיים ביום 10.2.14 נחקרו המצהירים ובתום החקירות ניתנה לצדדים ארכה להגשת סיכומים בכתב.

דיון

1. אין בין הצדדים מחלוקת על כך שיחסיהן הוסדרו לפי מה שנקבע בהסכם ובתוספת ואף אין מחלוקת לגבי תוכן ההסכמות הללו. המחלוקות שנתגלעו בין הצדדים הינן מחלוקות באשר להיקף העבודות שבוצעו על ידי התובעת בפועל במסגרת הפרויקט וטענות לעיכובים ונזקים שנגרמו במהלך ביצוע עבודות אלו.

יצוין, כי בסיכומים מטעמה טוענת התובעת שהתוספת לא השתכללה לכדי הסכם מחייב (סעיף 42 בסיכומי התובעת) אך טענה זו כלל לא נטענה בכתבי הטענות ומהווה הרחבת חזית, מה גם שאפילו נטענה הטענה הרי ששומה היה על התובעת לבססה בראיות אלא שבתצהיר מסיקה אין אפילו ניסיון לטעון זאת.

1. למעשה, ניתן לחלק את המחלוקות לשלושה ראשים נפרדים: המחלוקת באשר לסכום שהגיע לתובעת בגין העבודות שבצעה (הנחלקת לתחשיב בגין עבודות שבוצעו לפי ההסכם ועבודות שחורגות מההסכם – עבודות נוספות); המחלוקת באשר לסכומים שקיזזה הנתבעת; והמחלוקת באשר לאחריות התובעת לעיכוב בביצוע העבודות. מחלוקות אלו יידונו כסדרן.
2. החלק הראשון בטענות התובעת מתייחס לתמורה המגיעה לה בגין העבודות שבצעה לפי ההסכם.

חלק זה בחשבון הסופי אשר ערכה התובעת כולל 4 סעיפים ומסתכם בסך של 766,060 ₪ (נספח א' לכתב התביעה), בעוד שלפי תחשיבי הנתבעת אותם 4 סעיפים מזכים את התובעת בסך של 627,066 ₪. כל הסכומים ללא מע"מ. להלן ההכרעה במחלוקות אלו לפי סעיפי החשבון:

1. חשבון בגין בניית קירות ובלוקים רגילים בעובי 20 ס"מ – אין מחלוקת בין הצדדים כי לתובעת מגיע סך של 52 ₪ למ"ר, אך לטענת התובעת נבנו על ידה קירות בשטח של 6,480 מ"ר בעוד שלפי תחשיבי הנתבעת נבנו קירות בשטח של 6,142 מ"ר בלבד.

במהלך חקירתו הנגדית אישר מסיקה כי התובעת מקבלת את תחשיבי הכמויות של המזמין (עמ' 14; ש' 1 – 3 בפרוט'), וכן כלל לא כפר בטענה שהוצגה לו כי בפריט זה אשר המזמין כמות כוללת של 6,097 מ"ר בלבד (עמ' 14; ש' 14 – 17 בפרוט'). הכמות שאישרה הנתבעת לפיכך אף גבוהה יותר מאישור המזמין, ובהעדר כל ראיה לתמיכה בתחשיבי התובעת יש לקבל את תחשיב הנתבעת ביחס לעבודה זו.

1. חשבון בגין יציקת עמודים וחגורות – אין מחלוקת כי לתובעת מגיע סך של 1,450 ₪ למ"ק, ובתחשיב הנתבעת אושר ביצוע 148 מ"ק בסעיף זה, כמות שעולה על דרישת התובעת שהייתה בהיקף של 140 מ"ק בלבד. ממילא שיש לקבל את תחשיב הנתבעת גם בסעיף זה.
2. חשבון בגין קידוחי קוצים + אפוקסי – סעיף זה בחשבון הסופי מתייחס לקטע בעבודות שבו היה צורך לחבר קוצים מברזל לבטון בצירוף דבק אפוקסי לחיזוק החיבור. לפי תחשיבי התובעת בחשבון הסופי, בוצעו על ידה 2,850 חיבורים כאלו ולפי חבות של 30 ₪ ליחידה מסתכם החוב בסך של 85,500 ₪. לפי תחשיבי הנתבעת מאידך, בוצעו על ידי התובעת 1,230 חיבורים בלבד ובמחיר של 15 ₪ ליחידה. הפער בין הצדדים בסעיף זה עומד על 67,140 ₪.

תחשיב התובעת לתשלום הנדרש בגין כל יחידה מתבסס על האמור בהצעת המחיר של התובעת מיום 3.7.08 (עמ' 42 בנספחים לתצהיר משבנק), אלא שהצעת מחיר זו איננה חתומה וממילא שבתוספת עליה חתמה גם התובעת ביום 24.12.08 (עמ' 60 בנספחים לתצהיר משבנק) נקבע שהתשלום ליחידה בגין סעיף זה יהיה 15 ₪ ליחידה. במהלך חקירתו טען מסיקה שאין הגיון בטענה זו והחתימה על התוספת נעשתה בכפייה (עמ' 14; ש' 27 – 29 בפרוט') אלא שטענה זו כלל לא נטענה בכתבי הטענות של התובעת. יש היגיון בהסבר של העד מטעם הנתבעת, מר משבנק, שלפיו המחיר שסוכם בעניין זה, 15 ₪ ליחידה, היה מחצית מהמחיר שהיה מסוכם לו סופק החומר על ידי התובעת (עמ' 30; ש' 17 בפרוט'), אך גם בלא שינתן משקל להסבר זה, מאחר ולא נטען כלל שאין לקבל את ההסכמות בתוספת, הרי שאלו מחייבים את התובעת ולפיהם המחיר שסוכם בסעיף זה עמד על 15 ₪ ליחידה.

לפי תחשיבי התובעת בוצעו על ידה בסך הכל 2,850 חיבורי קוצים עם דבק אפוקסי, בעוד שלפי תחשיבי הנתבעת בוצעו רק 1,224 חיבורים שכאלו. במהלך החקירה הנגדית הודה מסיקה כי הכמות שאישרה הנתבעת זהה לכמות שאישר המזמין – 1,224 חיבורים (עמ' 16; ש' 12 בפרוט') ואף חזר על ההסכמה לכמויות שאישר המזמין (עמ' 16; ש' 6 – 7 בפרוט'). עוד התברר במהלך עדות מסיקה כי כל החיבורים שאישר המזמין נעשו בחיבורים אנכיים ואילו ההפרש, 1,626 יחידות, מתייחס לחיבורים האופקיים שבוצעו. דא עקא, שהתובעת לא הציגה ולו אסמכתא אחת לכך שנדרשה לבצע חיבורים בדבק אפוקסי גם בחיבורים האופקיים ומסיקה אישר שבמקור כלל לא הייתה התובעת אמורה לעשות כאלו חיבורים עם דבק אפוקסי (עמ' 16; ש' 16 בפרוט'). מסיקה אף אישר שאין לו כלל חישוב כמויות שמבסס את תחשיבי התובעת (עמ' 16; ש' 21 בפרוט'). בהיעדר ראיה של ממש להיקף העבודה שבוצעה; ובהיעדר כל ראיה לכך שהנתבעת הסכימה לחיוב נוסף זה לא ניתן לקבל את טענות התובעת.

לפיכך, לא הוכיחה התובעת את תחשיביה וטענותיה לגבי סעיף זה – נדחות, כך שמתקבל תחשיב הנתבעת גם בסעיף זה.

1. חשבון בגין התקנת פיגומים – לטענת התובעת הותקנו על ידה באתר פיגומים בשטח כולל של 6,480 מ"ר בגינם סוכם שישולם לה סך של 20 ₪ למ"ר ובסך הכל 129,600 ₪. גם בעניין זה מתעלמת התובעת בתחשיביה מהסיכום בתוספת שלפיו ישולם לה סך כולל של 75,000 ₪ בגין הפיגומים ובמקום תחשיב לפי הכמות שהותקנה. וגם בעניין זה ניתן הסבר הגיוני לשינוי, תוך הפנייה לסיכום הראשוני לתשלום 10,000 ₪ בגין פיגומים בהיקף של 500 מ"ר (כאמור בנספח להסכם – עמ' 16 בנספחים לתצהיר משבנק; עדות משבנק בעמ' 30; ש' 2 בפרוט'). נוכח הסברי הנתבעת ובפרט נוכח היעדר כל טענה המתייחסת להסכמות בתוספת, לא ניתן לקבל את תחשיבי התובעת גם בעניין זה.

לסיכום החלק הראשון בחשבון, אין אלא לקבוע שטענות ותחשיבי התובעת לא הוכחו ולפיכך יש לקבל את תחשיבי הנתבעת ולקבוע כי התשלום הכולל שהגיע לתובעת בגין ביצוע העבודות נשוא ההסכם עמד על 627,066 ₪ בצירוף מע"מ.

1. החלק השני בטענות התובעת מתייחס לתמורה המגיעה לה בגין עבודות נוספות שבצעה מעבר למה שנדרשה לבצע בהסכם.

חלק זה בחשבון הסופי אשר ערכה התובעת כולל 9 סעיפים ומסתכם בסך של 239,324 ₪ (נספח א' לכתב התביעה), בעוד שלפי תחשיבי הנתבעת אושרו 2 הסעיפים האחרונים בתחשיבי התובעת בלבד, בסך כולל של 4,824 ₪ בלבד (סעיף 32 בכתב ההגנה של הנתבעת).

בטרם בחינת טענות התובעת ראוי להדגיש כי חלק זה בתביעה מתבסס על הטענה שבמהלך ביצוע העבודות נוספו עבודות נוספות שכלל לא נכללו בסיכום הראשוני שבהסכם ואף לא בתוספת, ואלו מזכות את התובעת בתשלום נוסף. טענה שכזו שומה היה על התובעת לתמוך בראיות שיבטאו הן את הזמנת העבודה הנוספת על ידי הנתבעת, הן את ביצוע העבודה והן את תחשיב המחיר שנדרש. התובעת לא עמדה ולו באחד משלושה תנאים אלו. די לעיין בתצהיר מסיקה כדי להיווכח שאין בו ולו ניסיון לפרט את הבסיס לדרישה לתשלום עבור עבודות נוספות או להפנות להסכמות שהושגו בגינן. במהלך עדותו טען מסיקה שהכל סוכם בעל פה (למשל עמ' 12; ש' 1 בפרוט') אלא שקשה לקבל טענה לפיה נעשו בעל פה סיכומים המשיתים על הנתבעת חבות בהיקף כה גדול דווקא כאשר פרטי ההתקשרות דווקא באים לביטוי בהסכם כה מפורט.

למעשה, די היה במחדל זה כדי לדחות את תחשיבי התובעת בעניין זה, ורק להשלמת התמונה להלן התייחסות פרטנית לסעיפי החשבון בגין "עבודות נוספות":

1. חשבון בגין יציקת עמודים בסוף קירות בנייה – לטענת התובעת בוצעו על ידה עמודים בהיקף של 20 מ"ק ובתעריף של 2,500 ₪ למ"ק. הובהר שממילא נקבע בהסכם שהתשלום בגין בניית קירות כולל יציקת עמודים בסוף הקירות ומסיקה אף אישר שהנתבעת עצמה לא זכאית לתשלום בגין עמודים אלו בהתחשבנות שלה מול המזמין (עמ' 17; ש' 5 בפרוט'). אם סברה התובעת שבהסכם שלה מול הנתבעת אין חבות בבניית עמודים, שומה היה עליה להבהיר זאת מיד במהלך ביצוע העבודות ובפרט אם היא מודעת לכך שהנתבעת אמורה לממן זאת מכיסה ולא בתשלום מהמזמין. התובעת לא הציגה ראיות שעשתה כן.
2. 2 חשבונות בגין יציקת עמודים בודדים וכן בגין יציקת קורות בטון בגובה 3.80 מ"ר – לטענת התובעת בוצעו על ידה עמודים בודדים בהיקף של 6 מ"ק ובתעריף של 2,500 ₪ למ"ק וכן היא יצקה קורות בטון בהיקף של 6 מ"ק בגובה 3.80 מ' ובמחיר של 3,000 ₪ למ"ק. התובעת לא פירטה היכן ומתי בצעה עבודות שכאלו. הנתבעת לא הבהירה מי הזמין ומי אישר את העבודות הללו ואף לא הסבירה כיצד נעשו תחשיביה בגינן. ממילא שהתובעת לא הציגה כל ראיה לכך שבכלל בצעה עמודים או קורות בהיקף לו טענה ושאלו חורגים מהסיכום בהסכם.
3. חשבון בגין בנייה בגובה העולה על 3 מ' – לטענת התובעת בוצעו על ידה עבודות בגובה העולה על 3 מ' ובגינן מגיעה לה תוספת תשלום של 60,000 ₪. בעניין זה לא מדובר בטענה לעבודה נוספת שהוזמנה מהתובעת, אלא בטענה לפיה תוך כדי ביצוע העבודות התברר לתובעת שהיא נדרשת לבצע עבודות בגובה רב ובגין זאת, לשיטתה, מגיעה לה תוספת תשלום. התובעת לא מסבירה מדוע בכלל נחתה עליה בהפתעה עובדת גובה ביצוע העבודות או שמא ניתן היה לברר זאת מראש לפי תכניות ההסכם. התובעת לא מסבירה מדוע לא פנתה לנתבעת מיידית בדרישה לתוספת כשהתבררה לה עובדה זו, לשיטתה, ומתי בכלל התבררה.
4. חשבון בגין פירוק ויציקה מחדש של דלת – בסעיף זה דרשה התובעת סך של 2,500 ₪ בטענה לביצוע פירוק והרכבה של דלת. התובעת לא הביאה כל הסבר לדרישה גם לאחר שהובהר בתצהיר משבנק שכלל לא ברורה הדרישה (עמ' 5 בתצהיר משבנק).
5. 2 חשבונות בגין הרמת בלוקים בידיים ויציקת בטון בידיים בהיעדר ציוד מתאים – בשני סעיפים אלו טוענת התובעת שיש לזכותה בסך של 50,000 ₪ + 39,000 ₪. התובעת איננה מבהירה את הבסיס לתחשיב זה ואין אלא את האמור בכותרות האמורות שלפיהן, לשיטת התובעת, לא ספקה הנתבעת מלגזה מתאימה לביצוע עבודות בגובה שנדרש וכך נאלצה התובעת להשקיע משאבים בביצוע העבודה בידיים. התובעת לא הציגה סעיף כלשהו בהסכם בו התחייבה הנתבעת לספק מלגזה במפרט כלשהו; התובעת לא הציגה מכתב דרישה כלשהו המתייחס למלגזה שאיננה מתאימה לנדרש; התובעת לא הסבירה מדוע לא הביא בעצמה מלגזה אם סברה שכזו נדרשת; והתובעת אפילו לא ידעה להציג רישומים של העלויות הנוספות שנגרמו לה.

בהיעדר כל ראיה לתמיכה בתחשיבי התובעת יש לקבל את תחשיבי הנתבעת גם ביחס לטענות אלו ולפיכך זכאית התובעת לתשלום בסך של 4,824 ₪ + מע"מ בלבד בגין עבודות נוספות שבצעה.

בסך הכל איפוא, בסיכום כל העבודות שבוצעו על ידי התובעת, זכאית התובעת לתשלום כולל של 631,890 ₪ + מע"מ.

1. המחלוקת השנייה בין הצדדים מתייחסת לסכומים אשר קיזזה הנתבעת מהתשלום המגיע לתובעת. לפי טענות ותחשיבי הנתבעת, קוזז מהתשלום לתובעת סך של 115,639 ₪ בעוד שלפי טענות התובעת לא הייתה לנתבעת זכות לביצוע קיזוז בסכום כלשהו מהתשלום לתובעת.

בטרם בחינת תחשיבי הנתבעת, יש להדגיש שבעניין זה הנטל רבץ דווקא לפתחה של הנתבעת. הנתבעת בצעה דין עצמי וקיזזה כספים מהסכום שהגיע לתובעת כאמור. על הנתבעת הנטל איפוא להראות ולהבהיר את הבסיס לקיזוזים אלו. להלן יבחנו סעיפי הקיזוז כסדרם בתחשיבי הנתבעת:

1. קיזוז סך של 5,880 ₪ בגין ניקיון פסולת – הנתבעת טוענת שלאחר שהתובעת התעלמה מפניותיה לנקות את שטח העבודות, במהלך ספטמבר 2008 הוכנסו על ידה 4 פועלים שהועסקו בניקוי השטח. לא ניתן להבין, והנתבעת איננה מסבירה זאת, כיצד זה נדרשו 147 שעות עבודה (!) לניקוי מספר ערמות פסולת (כעולה מהתמונות שצורפו כנספח 8 לתצהיר הנתבעת). הנתבעת איננה מסבירה גם מה דחיפות הייתה לביצוע ניקיון זה תוך כדי ביצוע העבודות, ואיננה מפרטת מה בדיוק נעשה בכה הרבה שעות עבודה כשלטענת מסיקה לפסולת באתר היו אחראים קבלנים רבים (עמ' 12; ש' 5 בפרוט'). טענת הנתבעת לקיזוז זה – נדחית.
2. קיזוז סך של 3,300 ₪ בטענה לעבודות בנייה בגוש B – הנתבעת מציגה חשבונית לתשלום סכום זה אך איננה מסבירה מדוע יש לחייב בתשלום את התובעת. גם מעיון בחשבונית לא ניתן להבין מה לתשלום ולתובעת. טענת הנתבעת לקיזוז זה – נדחית.
3. קיזוז סך של 8,780 ₪ בטענה לנקיון פסולת בגוש C – גם טענה זו איננה מפורטת כלל. הנתבעת מפנה לשתי חשבוניות (נספחים 14, 15 לתצהיר משבנק) מהם נראה שנעשו עבודות ניקיון כלשהן בנובמבר 2008, אך גם כאן לא ניתן לראות מה לאלו ולתובעת והפעם (בניגוד לקיזוז הדומה בגין ספטמבר 2008) אף אין נסיון להפנות למכתב התראה. טענת הנתבעת לקיזוז זה – נדחית.
4. קיזוז סך של 41,138 ₪ בטענה לעבודות טפסנות ויציקת חגורות – גם טענה זו, כקודמותיה, איננה כוללת כל פירוט. הנתבעת מפנה לפירוט שעות וחשבונית (נספחים 16, 17 לתצהיר משבנק) מהם ניתן ללמוד על עבודה שנעשתה, אך לא ניתן ללמוד מה לתובעת ולתשלום זה. אין טענה כי מדובר בתיקון ליקויים בעבודת התובעת וממילא שאם מדובר בעבודה שכלל לא בצעה התובעת, הרי שהנתבעת גם לא נדרשה לשלם בגינה לתובעת. סעיף זה מקומם במיוחד שכן הוא מבטא ניסיון להשית חיוב בסכום גדול בלא פירוט ואפשר שתוך ניצול עמדת הכוח של הנתבעת. טענת הנתבעת לקיזוז זה – נדחית.
5. קיזוז סך של 2,200 ₪ בגין תיקון נזק למלגזה – טענה זו לקיזוז מתבססת כולה על פסקה בחשבונית של "מוסך הטרקטור עזרא בע"מ" (נספח 18 לתצהיר משבנק) ולפיה חויבה הנתבעת בסכום זה בגין "החלפת מתנע שנשבר ונשרף בעקבות תדלוק בסולר מלוכלך שגרם לסתימות". הא ותו לא. בלא כל ניסיון להסביר מי בדק את הטענה, כיצד ניתן לייחס את האחריות לתובעת אשר השתמשה במלגזה, ובאם ניתנה לתובעת הזדמנות להתייחס לתלונה נגדה. טענת הנתבעת לקיזוז זה – נדחית.
6. קיזוז סך של 1,548 ₪ בגין עבודת פועלים בהשלמות בנייה + קיזוז סך של 33,795 ₪ בגין תיקונים והכנות למסירת חנויות – בשני הסעיפים הללו בחשבון הקיזוזים של הנתבעת, נטען שנתגלו ליקויים בעבודות שבצעה התובעת ובגינם נדרשה הנתבעת לשכור שירותי פועלים שיבצעו תיקונים ולשלם בגינן. חלק מהתיקונים הנטענים נעשה בדצמבר 2008 וחלק בינואר 2009. אין ספק בדבר אחריות התובעת לטיב העבודה שבצעה בפרויקט ולתקון ליקויים בעבודתה, ככל שנתגלו כאלו. דא עקא, שלפי הקבוע בהסכם (סעיף 7 (א) בתנאים הכלליים – עמ' 20 בנספחים לתצהיר משבנק), תנאי לזכות הנתבעת לבצע תיקונים ולחייב את התובעת הינו פנייה לתובעת ודרישה ממנה לביצוע התיקון. בפועל, הנתבעת כלל איננה טוענת שפנתה לתובעת בעניין זה, כי בקשה לתקן ליקויים ודרישתה נדחתה. הנתבעת לא טוענת ולא מציגה ולו ראיה אחת לפיה התובעת בכלל הייתה מודעת לטענות לליקויים. למעשה, מתצהיר משבנק והנספחים לו, נראה שהתובעת למדה לראשונה על כך מקבלת החשבון הסופי של הנתבעת. התנהלות זו איננה הוגנת ואיננה מתיישבת עם ההסכם ולפיכך טענות קיזוז אלו – נדחות.
7. קיזוז סך של 19,000 ₪ בטענה לחריגה בהשכרת מלגזה – טענה זו מתבססת על הטענה שהתובעת אחראית לעיכוב בהשלמת הפרויקט, שלכן גם חייבת לשאת בעלויות השכרת המלגזה לחדשים בהם התארך הפרויקט. דא עקא, שהנתבעת עצמה הרי טוענת שעומדת לה הזכות לחיוב התובעת בתשלום פיצויים מוסכמים בגין אותה טענה בדיוק, עיכוב השלמת עבודות התובעת בפרויקט. וממה נפשך? ככל שהטענה לחיוב בפיצוי מוסכם תתקבל, ברי שאין לנתבעת הזכות לחיוב גם בגין הנזקים שנגרמו לה בפועל (סעיף 15 (ב) בחוק החוזים, תרופות בשל הפרת חוזה, התשל"א-1971; ראה גם: ע"א 7903/01 חברת א.ש.צ.נ. צוות נכסים ויזמות (1995) בע"מ נ' שמעון זילברברג (1953) בע"מ [פורסם בנבו] 15.5.03). ומאידך, ככל שהטענה תידחה ממילא שאין התובעת אחראית לתשלום בגין השכרת המלגזה. בין כך או בין כך אין בסיס לטענת קיזוז זו והטענה נדחית.
8. קיזוז סך של 12,638 ₪ בגין בדיקת החשבונות – בהתאם לסעיף 9 בפרוטוקול הסיכומים המיוחדים המהווה חלק מההסכם (עמ' 18 בנספחים לתצהיר משבנק) נקבע שהתובעת תשתתף בעלויות הנתבעת בניהול חשבונות בסכום קבוע של 2% מהיקף העבודות. לא מצאתי כל טענה של התובעת הכופרת בחבותה זו ולפיכך טענת הקיזוז בסכום זה מתקבלת.

מסיכום טענות הנתבעת לקיזוז מסתבר שהוכחה אך ורק הטענה המתייחס לעלות החשבונות בשיעור 12,638 ₪. הסכום הכולל שעמד לזכות התובעת בגין העבודות נשוא התביעה עומד לפיכך על 619,252 ₪. אין מחלוקת על כך שמסכום זה שולם לתובעת סך של 476,425 ₪ כך שלזכות התובעת עמד במועד עריכת החשבון הסופי סך של 142,827 ₪.

1. לטענת הנתבעת עומדת לה הזכות לעכב תשלום 5% מסך הכספים להם זכאית התובעת בגין העבודות בפרויקט, להבטחת קיום התחייבויות התובעת לבדק וטיב (סעיף 21 בכתב ההגנה). סכום זה מסתכם, לאור התחשיב לעיל, בסך של 30,962.60 ₪.

טענה זו מתבססת על הוראות סעיף 8 (ב) (2) בהסכם (עמ' 12 בנספחים לתצהיר משבנק). מעיון בהוראות ההסכם, ברור שאין מדובר בקיזוז קבוע אלא בעיכוב זמני, עד לתום תקופת הבדק ואחריות הנתבעת כלפי המזמין. אין ספק שלנתבעת עמדה הזכות לעכבון זה, שהרי התובעת לא המציאה ערבות בנקאית להבטחת התחייבות זו כאמור בהסכם. עם זאת, מאז סיום עבודות התובעת בינואר 2009 ועד מועד דיון ההוכחות בתיק זה חלפו למעלה מ- 5 שנים ולא נטענה כל טענה מצד הנתבעת לתלונה על ליקוי או חבות המתייחסת ללקויים בעבודות התובעת. נהפוך הוא, הנתבעת הרי טענה שכל הליקויים שיוחסו לתובעת תוקנו (טענה שלא הוכחה כאמור לעיל). ועל אף זאת, לא טרחה הנתבעת להבהיר אפילו כמה זמן, לשיטתה, בכוונתה להוסיף ולעכב את כספי התובעת. בנסיבות אלו, נוכח הזמן שחלף, אין עוד לנתבעת כל זכות לעכבון זה.

1. לבסוף, טוענת הנתבעת שיש לחייב את התובעת בתשלום סך של 174,585 ₪ (נכון ליום הגשת תביעת הנתבעת) כפיצויים מוסכמים על האיחור בהשלמת העבודות.

לפי גרסת הנתבעת, בהסכם נבע כי העבודות יושלמו עד ליום 30.8.08 אך בפועל הושלמו העבודות רק ביום 30.1.09 (לכל המוקדם) ועוד לאחר שהתובעת נטשה את האתר בלא השלמת העבודות. עיכוב של 21 שבועות ו- 6 ימים. הנתבעת מפנה לסעיף 9 בהסכם (עמ' 12 בנספחים לתצהיר משבנק) בו נקבעו פיצויים מוסכמים על עיכוב בהשלמת העבודות בשיעור 1% מהחשבון המאושר לכל שבוע של עיכוב.

לפי גרסת התובעת, אין לה כל אחריות לעיכוב בהשלמת העבודות שבצעה בפרויקט, כאשר במהלך הביצוע היא נתקלה בעיכובים רבים כגון הגבלות ביכולת המלגזה שסופקה לה, הגבלת העבודה למספר קירות מצומצם, ושיבושים באספקת בטון.

נוכח טענות אלו הנה אשר התברר:

1. לצד הסיכום על מועדי הביצוע בהסכם הוספה הערה בכתב יד בזו הלשון: "מועד סיום סופי יקבע לפי שחרור האזורים ע"י המזמין". הערה זו מלמדת על כך שמלכתחילה מועד הסיום שנקבע בהסכם לא היה סופי. הנתבעת איננה נותנת כל הסבר אחר להערה זו ומשבנק אישר בעדותו שההערה הוספה על דעתו (עמ' 27; ש' 12 בפרוט').
2. ביום 8.9.08 הודיעה הנתבעת לתובעת כי לא עמדה בהתחייבויותיה להשלמת העבודות (נספח 24 לתצהיר משבנק) כשהיא מציינת מועדים שונים להשלמת צירים במהלך ספטמבר 2009. אין במכתב זה כל רמז לכוונה להשית על התובעת תשלום פיצויים והמועדים הנקובים במכתב אינם מתיישבים עם הטענה הנוכחית לפיה היה עיכוב כבר מיום 30.8.08.
3. ביום 23.9.08 הודיע הנתבעת לתובעת כי לא נעשה ניקיון ופינוי פסולת באתר (נספח 24 לתצהיר משבנק). גם במכתב זה אין רמז להטלת אחריות לעיכוב על התובעת או על כוונה להשית עליה תשלום פיצויים.
4. ביום 24.12.08 חתמה התובעת על התוספת שניסחה הנתבעת (עמ' 60 בנספחים לתצהיר משבנק). בכתב התביעה מטעמה טענה הנתבעת שהתוספת נחתמה "לפנים משורת הדין" ואף "מתוך חשש" שהתובעת תעזוב את אתר העבודות (סעיפים 7, 8 בכתב התביעה שהגישה הנתבעת), אלא שטענה זו כלל לא נטענה בתצהיר משבנק ולמעשה נותרה כטענה בעלמא שאין לא כל תמיכה בראיות.

עיון בתוספת עצמה מאידך, מלמד שאין בתוספת ולו רמז להטלת אחריות על התובעת לעיכוב בהשלמת העבודות, אלא שהתוספת מבטאת הסכמה לעבודות החורגות מאלו שנחזו בחתימת ההסכם.

כך סוכם בתוספת על תשלום כולל של 75,000 ₪ בגין התקנת פיגומים במקום תשלום שהוערך בהסכם ב- 10,000 ₪ בלבד. כך סוכם בתוספת על תשלום עבור ביצוע קוצים מעוגנים באפוקסי שעבודה זו כלל לא הייתה חלק מההסכם. למעשה, הסכמה זו על תוספות מתיישבת עם טענת התובעת להגדלת היקף העבודות אולם הנתבעת איננה טורחת להבהיר כיצד זה ניתן באותה נשימה להסכים על הגדלת העבודות אך לדרוש עמידה במועד ההשלמה המקורי. בסיכומיה, טוענת הנתבעת שהיה על התובעת להיערך לביצוע העבודות הנוספות במסגרת לוח הזמנים המקורי (סע' 38 בסיכומי הנתבעת). טענה זו מבטאת ניסיון לפרשנות התחייבויות התובעת בהסכם אלא שמשבנק, העד היחיד מטעם הנתבעת, כלל לא טען להסכמה שכזו. הנתבעת גם לא הציגה ראיה לכך שהגבלה זו הובאה לידיעת התובעת במהלך ביצוע העבודות וממילא שהשכל הישר דווקא תומך בטענת התובעת שהגדלת היקף העבודות כרוך בהארכת תקופת הביצוע.

1. לא הוצג ולו מכתב בודד בו מתריעה הנתבעת בפני הנתבעת על אחריות התובעת לעיכוב או הכוונה להשית עליה חיוב בפיצוי מוסכם בגינו. למעשה, נראה שהטענה נטענה לראשונה בכתב התביעה שהגישה הנתבעת לאחר שהוגש כתב התביעה נגדה.
2. הנתבעת מלינה על "נטישת" העבודות ביום 28.1.09 אך איננה טוענת לכל נזק שנגרם עקב הפקת העבודות באופן זה.
3. נוכח העובדות כאמור, נראה שטענות הנתבעת להשתת חיוב בפיצויים מוסכמים או הטלת אחריות על התובעת לעיכוב בהשלמת העבודות לא נטענו אלא כמשקל נגד לתביעה שהגישה התובעת. נראה שלא בכדי לא נטענו טענות אלו בזמן אמת, שכן תוך כדי ביצוע העבודות היה ברור לצדדים שלא ניתן להטיל על התובעת לבדה את האחריות לעיכוב בהשלמת העבודות, עיכוב שנבע משלל גורמים ובהם הגדלת היקף העבודות ועיכובים נוספים שלא היו באחריות התובעת. לפיכך, טענת הנתבעת לפיה אחראית התובעת לעיכוב בהשלמת הפרויקט נדחית וממילא שכך גם נדחית תביעת הנתבעת והטענה לקיזוז פיצויים מוסכמים.
4. לא מצאתי ממש ביתר טענות הצדדים.
5. לסיכום, בדיקת ההתחשבנות בין הצדדים בגין העבודות שבצעה התובעת העלתה שהנתבעת חייבת לתובעת סך של 142,827 ₪ בצירוף מע"מ, בעוד טענות הנתבעת לקיזוז כספים נוספים או לחיוב בתשלום פיצויים מוסכמים נדחו.
6. אשר על כן אני קובע כדלהלן:

התביעה אשר הגישה התובעת (תיק מספר 29195-11-10) מתקבלת בחלקה והנתבעת תשלם לתובעת סך של 142,827 ₪ בצירוף מע"מ ובצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום הגשת התביעה.

התביעה אשר הגישה הנתבעת (תיק מספר 3564-02-11) – נדחית.

הנתבעת תישא בהוצאות התובעת בגין הגשת התביעה, באגרת בית משפט וכן גם בשכר טרחת עו"ד בסך של 20,000 ₪.

ניתן היום, ו' תשרי תשע"ה, 30 ספטמבר 2014, בהעדר הצדדים.