התובעת עותרת לתיקון כתב התביעה בדרך של הוספת נתבע נוסף, הוא בנו של הנתבע.

בבקשתה טוענת התובעת, כי כתב תביעה זה, שהוגש לאחר ניהול הליך משפטי נוסף שנוהל נגד הנתבע הוגש תחילה נגד הנתבע, הגם שההליך הקודם התנהל גם נגד בנו של הנתבע, זאת לאור טענת הבן להיעדר יריבות.

יצויין, כי התביעה דנן הוגשה לאחר שניתן פסק הדין בתביעה הנוספת, פסק דין אשר דחה את הטענה להעדר יריבות בין הצדדים.

התובעת טוענת, כי כיום, לאחר שניתן פסק הדין בערכאת הערעור, אשר קובע מפורשות, כי קיימת יריבות בין הצדדים, ולאור העובדה שבהליך דנן ממשיך התובע לטעון טענותיו לגופו של עניין, הגם שבית המשפט הכריע בטענות, מבוקש לתקן את התביעה בדרך של הוספת הבן כנתבע נוסף.

הבקשה הועברה לתגובת הנתבע. הנתבע ביקש ארכות להגשת תגובתו, כאשר בבקשתו האחרונה מציינת ב"כ הנתבע, כי טרם קיבלה יפוי כוח מהבן ולכן לא ניתנה תשובתה העניינית לבקשה.

ב"כ התובע עותר למתן החלטה בבקשה, שכן לטענתו, אין מקום ליתן כל ארכה נוספת.

סבורתני, כי בעניין זה הצדק עם התובעת. בית המשפט לא ביקש את תגובת הבן לבקשה, אלא ביקש את תגובתו של הנתבע. לנתבע ניתנה ארכה של חודשים ארוכים להגיב לבקשה ואף הוריתי על דחיית מועד הדיון שהיה קבוע בתיק זה על מנת לאפשר מתן התגובה. יצויין, כי גם החלטתי זו ניתנה באיחור מה על מנת לאפשר לנתבע זמן קצר נוסף ליתן תגובה עניינית, תגובה שלא ניתנה. לפיכך, הנני סבורה, כי כל דחייה נוספת אינה מוצדקת.

אחר ששקלתי טענות התובעת, ובהעדר תגובה עניינית מטעם הנתבע, מצאתי מקום להיעתר לבקשה.

בראש ובראשונה אציין, כי מן הבחינה העניינית ולאור החלטות בית המשפט במסגרת הליכים קודמים, הרי שצירופו של הבן להליך הינו נימוק המצדיק העתרות לבקשה.

בעת ששקלתי הבקשה, לא נעלמה מעיני טענת התובעת, לפיה מלכתחילה בחרה במודע ובמכוון שלא לתבוע את הבן, הגם שעילת התביעה היתה ידועה לה מבעוד מועד, כאשר התובעת למעשה המתינה לראות כיצד ינהג הנתבע ורק לאחר מכן בחרה לערוך מקצה שיפורים.

התנהגות זו, אינה מצדיקה בדרך כלל העתרות לתיקון. על התובע לערוך שיקוליו כבר עם הגשת כתב התביעה ולא לערוך מקצה שיפורים בשלבים מאוחרים יותר, בפרט בחלוף זמן ארוך מאז הגשת התביעה ובפרט לא כתגובה להתנהלות יריבו, התנהלות שאינה נושאת חן בעיניו.

אולם, מנגד, לקחתי בחשבון את העובדה, כי הגם שחלף זמן ארוך מאז הגשת התביעה, הרי שבמשך מספר חודשים עוכב הדיון בתובענה עקב עניין תלוי ועומד, כך שממילא לא היה מקום להגיש הבקשה כל עוד ההליך מעוכב. מייד בסמוך לאחר קבלת פסק הדין של בית המשפט המחוזי הוגשה הבקשה שלפניי, כך שזו הוגשה כאשר ההליך מצוי בשלבים התחלתיים למעשה.

זאת ועוד, גם אם בית המשפט לא יעתר לבקשה, עדיין עומדת לפני התובעת הזכות להגיש תביעתה נגד הבן בהליך נפרד וחיסכון בהליכים משפטיים הינו שיקול שיש לקחת בחשבון.

לאור האמור, מצאתי מקום להיעתר לבקשה.

נוכח העילה לתיקון, הנני סבורה, כי יש לחייב את התובעת בהוצאות הנתבע עקב התיקון והצורך לתקן כתבי טענותיו הוא.

מנגד, יש לקחת בחשבון, כי לא הוגשה תגובתו של הנתבע לבקשה, כך שלפחות בהקשר זה לא נגרם לו נזק.

מצאתי מקום להורות לפיכך, כי ההוצאות תילקחנה בחשבון בפסק הדין.

כתב תביעה מתוקן יוגש בתוך 15 יום.

ב"כ התובעת ידאג להמציא לנתבע הנוסף גם את פרוטוקולי הדיון ויתר כתבי בי הדין שבתיק, נוכח השלב שבו צורף הנתבע הנוסף.

מצאתי מקום לציין כבר עתה, לאור המחלוקת העולה מבקשות ב"כ הנתבע וההתייחסות אליהן, כי את כתבי בי הדין יש להמציא ישירות לנתבע הנוסף.

לאור החלטתי זו, מורה על דחיית הישיבה המקדמית הקבועה בתיק זה ליום 8.4.13 שעה 10:00.

ניתנה היום, כ"ט כסלו תשע"ג, 13 דצמבר 2012, בהעדר הצדדים.