כנגד הנאשמת הוגש כתב אישום אשר בו נטען כי בעת שנהגה במכונית בעיר חולון, נהגה היא עפ"י הטענה בחוסר זהירות, לא נתנה תשומת לב מספקת לדרך, לא שמרה רווח המאפשר לעצור את הרכב בכל עת כדי למנוע תאונה, התקרבה עם רכבה יתר על המידה לרכב אשר לפניה ופגעה בו.

עוד נטען בכתב האישום כי כתוצאה מהתאונה הנ"ל נחבל בגופו נהג הרכב המעורב ושני כלי הרכב ניזוקו.

עוד נטען בהמשכו של כתב האישום כי למרות שהנאשמת היתה מעורבת בתאונה בה נחבל אדם ונגרם נזק לרכוש, לא מסרה היא את פרטיה לנפגע.

העבירות שיוחסו בעקבות כך לנאשמת כמפורט בכתב האישום הינן: אי שמירת מרחק, נהיגה בחוסר זהירות ואי מסירת פרטים .

בישיבת ההקראה שהתקיימה הודתה הנאשמת באחריותה לתאונה ובתוצאותיה, (למעט הסתייגות לגבי קושי בקריאת התעודה הרפואית), וכפרה למעשה אך ורק בכך שלא מסרה פרטים.

סניגורה של הנאשמת ציין במעמד ההקראה ובמעמד הכפירה אשר פירט ,כי הוא מוותר באותו שלב על חקירתו של הרופא אשר ערך את התעודה הרפואית, והוסיף וציין הסניגור כי באם ישנה את דעתו עובר למועד ההוכחות בקשר לכך, אזי הוא שומר לעצמו את הזכות לבקש בכל זאת את זימונו של הרופא לעדות.

בהמשך, ובסופו של יום, לא באה בכל שלב מפי הסניגור כל הודעה על שינוי עמדתו בקשר עם אי זימון הרופא לעדות, ולא באה כל בקשה לזמן בכל זאת את הרופא לעדות.

בהמשך גם ויתר הסניגור על חקירתו של השוטר מר ארז בסון (שהתייצב לעדות כפי שזומן).

בתיק זה, ומאחר שההגנה הודתה כאמור בסעיפים 1 עד 4 (כולל) לעובדות כתב האישום (וגם ויתרה כאמור בסופו של יום על זימונו של הרופא), אין בית המשפט נדרש אם כך אלא להכרעה בסוגיה של אי מסירת פרטים.

ראשית ייאמר אם כך כי מכוח ההודאה שנמסרה, ומשגם שב הסניגור וציין אף בסיכומי ההגנה כי אין בפיו מחלוקת בקשר עם האחריות לתאונה, מורשעת הנאשמת, מכח הודאתה, בעבירות של אי שמירת מרחק ונהיגה בחוסר זהירות.

נדרשת אם כך כאמור ההכרעה אך ורק בשאלה האם כשלה הנאשמת בעקבות האירוע התאונתי הנ"ל גם בעבירה של אי מסירת פרטים או שמא לאו.

מטעם התביעה העיד בסופו של דבר רק האזרח מר רומן דוידוב, ובמסגרת עדותו הוגשו המסמכים הבאים: תצלום של מכוניתה של הנאשמת שצולם על ידו לטענתו באמצעות מכשיר טלפון נייד (סומן ת/4) וכן תעודה רפואית על שמו מביה"ח וולפסון מיום האירוע (סומנה ת/5).

עוד מטעם התביעה, הוגשו בהסכמה מסמכים שערך השוטר מר ארז בסון, כדלקמן: הודעתה של הנאשמת במשטרה (סומנה ת/1), תרשים שערכה הנאשמת במשטרה (סומן ת/2), ומזכר משטרתי בקשר עם הצגת מכשיר הטלפון של המעורב (ת/3).

מטעם ההגנה העידה הנאשמת ובמסגרת עדותה הוגש (עפ"י החלטה שניתנה בעקבות מחלוקת בין הצדדים) פתק שעליו רשומים פרטים מסוימים (סומן נ/1).

לאחר שנתתי את דעתי לעדויות, לנסיבות, וגם לדרישות הדין, מסקנתי היא שהוכח שגובשו גם יסודות העבירה של אי מסירת פרטים וזאת כמיוחס לנאשמת בכתב האישום – עבירה על תקנה 144 (א) (3) לפקודת התעבורה.

ולהלן נימוקיה המפורטים של הכרעת הדין בהקשר זה:

לא היתה מחלוקת בפי הנאשמת על כך שהיא פגעה עם רכבה ברכבו של המעורב.

(ראה נא בהקשר זה את דבריה של הנאשמת הן בעדותה בת/1 שורות 24-25, והן בעדותה בבית המשפט בעמ' 12 שורה 27 לפרוטוקול מיום 2.7.12).

לא היתה בפי הנאשמת גם מחלוקת על כך שכתוצאה מפגיעה זו נגרם נזק לרכוש לשני כלי הרכב. (ראה נא בהקשר זה את דבריה של הנאשמת בת/1 שורות 33 – 36 ).

מעבר לדבריה של הנאשמת על כי ברכבה נגרם שפשוף בחלק הקדמי, וכן כי שפשוף קל (כך לגירסת הנאשמת) נגרם גם לרכבו של המעורב, אני נותן אמון בעדותו של המעורב (מר רומן דוידוב) שלא נסתרה, על כי ניזוק והוחלף הפגוש ברכבו בעקבות התאונה.

אמור לפיכך כי אין מחלוקת שאירעה תאונה, אין מחלוקת שאירעה פגיעה של הנאשמת עם רכבה ברכבו של המעורב, וכי פגיעה זו היתה חזקה דיה כדי שיגרם נזק לשני כלי הרכב כפי שנגרם.

זאת ועוד, הנאשמת העידה בפני בית המשפט כי לכשנעצרו היא והמעורב בתחנת הדלק הסמוכה למקום התאונה, נותר המעורב לשבת ברכבו כאשר חלק מגופו מצוי ברכב וחלק אחר (רגליו) מחוץ לרכב, וכי גם נכון הדבר שהמעורב אמר לה שהוא לא מרגיש טוב, וכי גם נכון הדבר שהמעורב גם אמר לה שהוא יזמין אמבולנס ומשטרה.

הנאשמת גם ציינה בעדותה בפני בית המשפט כי במקצועה אין היא רופאה או אחות רפואית , וכי אין לה הכשרה ברפואה.

והנה, למרות כל אלה, החליטה הנאשמת כי המעורב "מרגיש טוב" וכי לא קרה לו שום דבר גופנית.

בכל הכבוד, לא לנאשמת היה להחליט על דעת עצמה על אתר האם למעורב אירע נזק גופני, שכן איש לא שם את הנאשמת כסמכות רפואית על אתר, ובכלל, לענין זה.

אך זאת ועוד, די הרי היה אפילו בקרות הנזק לרכוש כדי להצדיק ולחייב במתן פרטים, ולא כל שכן לכשהמעורב התלונן שהוא חש ברע ומזמין אמבולנס.

לא נסתר אגב כי המעורב אכן פונה אח"כ מן המקום באמבולנס.

אף יוזכר כי גם נעשה בסופו של יום ויתור מטעם ההגנה על חקירתו של רופא בית החולים שערך את ת/5, כשם שגם לא נסתר כי המעורב התלונן על כאבים, פונה לביה"ח והומלץ על משככי כאבים, מנוחה ליומיים וביקורת אורטופד (ת/5), וכאשר למעשה, בחרה ההגנה גם שלא לחקור נגדית בנושא הרפואי את המעורב עצמו.

מסקנת ביניים מתבקשת לפיכך כאמור הינה שבהחלט קמה על הנאשמת חובת מסירת פרטים, ולמעשה, טוב היתה עושה באם היתה ממתינה במקום להגעת האמבולנס והמשטרה, אלא שאין מחלוקת שהנאשמת עזבה את המקום.

ההסבר של הנאשמת (בעדותה) לכך שעזבה את המקום הינו שהיא סברה שהנאשם, עפ"י התנהגותו המוקדמת יותר, מרגיש טוב.

כאמור, משלא נבדק המעורב ע"י הנאשמת (ובכלל) בדיקה רפואית, לא לנאשמת היה לקבוע רפואית מה מצבו הרפואי לפי ראות עיניה.

וכלום מסרה הנאשמת פרטים למעורב הישוב ברכבו וחש ברע?

מסתבר כי הדבר לא נעשה.

הנאשמת טענה כי רשמה פתק ועליו פרטים וביקשה לתת את הפתק למעורב אך זה סירב.

בהקשר אחרון זה אומר ראשית כי אני נותן אמון בעדותו של המעורב על כי דבר שכזה לא אירע.

המעורב עשה עלי רושם כן וישיר בעדותו, ולמעשה גם הנאשמת נאלצה להודות בחקירתה הנגדית כי אין לראות סיבה אפשרית מדוע יסרב המעורב לקבל פרטיה כאשר הוא זה עצמו שביקש זאת.

שנית, המשקל שאוכל ליתן לפתק נ/1 אשר הוגש הוא משקל מוגבל וזאת לכשפתק זה לא הוצג כלל בחקירתה של הנאשמת במשטרה אלא הופיע פיזית רק בדיון ההוכחות בבית המשפט.

שלישית – גם אם הייתי מקבל את גירסת הנאשמת לגבי הפתק – ואינני מקבלה – עדיין עיון בפתק מלמד כי אין הוא מכיל את הפרטים הנדרשים בהוראת תקנה 144 (א) (3) לת"ת.

רביעית – אם לגירסת הנאשמת סירב המעורב לקבל את הפתק, נשאלת השאלה מדוע בשום שלב לאחר התאונה לא יצרה היא מיוזמתה קשר, (כחובתה), עם המשטרה כדי לדווח על התאונה, אלא פשוט הסתפקה בלהותיר את המעורב יושב ברכבו כשחצי גופו מחוץ לרכבו ומתלונן שחש ברע ומזמין אמבולנס.

ואם ישאל השואל באשר לחובה ההדדית למסור פרטים, אשיב כי המעורב נותר לשבת במקום, חש ברע, המתין לאמבולנס ומשטרה, ואין להלין עליו במצב שכזה.

ויוזכר – מי שעזב את המקום היתה הנאשמת ולא המעורב.

לכשהיה נפגע במקום (ולא היה בידי הנאשמת לשלול אפשרות זו) חובה היה על הנאשמת שלא לעזוב בנסיבות אלה את המקום.

הנה כי כן, הוכח לטעמי כי גובשו גם יסודות העבירה של אי מסירת הפרטים כמיוחס לנאשמת בסעיף 5 לעובדות כתב האישום וסעיף 3 להוראות החיקוק בכתב האישום, ולא מצאתי כי לנאשמת קמה הגנה ראויה מפני כך.

כזכור , הנאשמת הודתה בכל המיוחס לה בכתב האישום פרט לאי מסירת פרטים.

כעת גם נקבע כאמור שהיא כשלה גם באי מסירת פרטים.

הנאשמת מורשעת לפיכך בכל העבירות שיוחסו לה בכתב האישום.

ניתנה היום, 3.9.12 במעמד הצדדים.