רקע

1. הנאשם הורשע, כהודייתו, בעבירות של תקיפת בת זוג בנסיבות מחמירות, לפי סעיפים 380 ו- 382 (ג) לחוק העונשין,התשל"ז-1977 (להלן: "החוק"); איומים, לפי סעיף 192 לחוק ותקיפת בת זוג, לפי סעיפים 379 ו- 382 (ב) (1) לחוק.

2. מעובדות כתב האישום המתוקן, הכולל שני אישומים, עולה כי הנאשם והמתלוננת נשואים מזה כ- 19 שנים ולהם בת משותפת.

מעובדות האישום הראשון עולה כי ביום 19.11.10, בבית בני הזוג (להלן: "הבית"), החל ויכוח בין הנאשם לבין המתלוננת, בעת בה היה הנאשם שרוי תחת השפעת אלכוהול.

המתלוננת שכבה במיטה והנאשם הכה בראשה ובפניה במכות אגרוף.

הנאשם הוסיף ואחז בפיה של המתלוננת כך שהכניס אצבעות ידו לפיה, משך אותן בכוח וגרם לדימום בשפתיה. בהמשך, דחף הנאשם את המתלוננת במספר הזדמנויות, כך שראשה נחבט במסך הטלוויזיה.

הנאשם הוסיף ובעט במתלוננת, אחז בחוזקה בגרונה וחנק אותה.

בתגובה, בעטה המתלוננת בנאשם ונשכה את ידו על מנת להשתחרר מאחיזתו ואמרה לו כי בכוונתה להזעיק את המשטרה. אז, הוציא הנאשם את תקע מכשיר הטלפון מהשקע, הכה את המתלוננת בפניה ומשך בשערותיה.

המתלוננת ניסתה לצאת מהבית ואז אמר לה הנאשם שיהרוג אותה. כשנכנס הנאשם לחדר השירותים, נמלטה המתלוננת מהבית והזעיקה את המשטרה.

כתוצאה ממעשי הנאשם, נגרמו למתלוננת חבלות בדמות חתך בשפתה, שריטות בלחייה ומתחת לעינה, נפיחות בראשה, שפשופים ורגישות בפניה ובגפיה התחתונות וסימני חניקה על צווארה.

מעובדות האישום השני עולה כי ביום 14.11.10, עת בה היה הנאשם שרוי תחת השפעת אלכוהול, בבית, הכה בפניה ובראשה של המתלוננת ובעט ברגליה. בהמשך לכך, סטרה המתלוננת בפני הנאשם. כתוצאה מהתנהגות הנאשם, נפלה המתלוננת ונחבטה משולחן.

תמצית טיעוני הצדדים

3. ב"כ המאשימה עתרה להשית על הנאשם עונשי מאסר בפועל, מאסר על תנאי והתחייבות.

הודגשו חומרת מעשי הנאשם בהשוואה לעברו הנקי, התרשמויות שירות המבחן והצורך להחמיר בענישת עבריינים כנאשם המבצעים עבירות אלימות פיזית ומילולית ברף עליון של חומרה.

לגישת המאשימה, המלצת שירות המבחן לסיים את ההליך בענישה צופה פני עתיד ושילוב הנאשם בצו מבחן, אינה הולמת את מכלול הנסיבות ויש ליתן משקל להליך הטיפולי בו הוא מצוי במשך המאסר בפועל שיושת עליו בתוך מתחם הענישה ההולם.

המאשימה הפנתה לאסמכתאות בתימוכין בעתירתה.

4. הסנגורית עתרה לאמץ את המלצות שירות המבחן והדגישה את המצא הנאשם בהליך טיפולי למניעת שימוש לרעה באלכוהול מאז חודש מרס 2011 ועד כה וכי מצבו השתפר, על אף הקשיים שחשף הנאשם באשר להליך הטיפולי בו הוא מצוי.

הסנגורית הוסיפה והפנתה כי קשיים אלו טבעיים להליך טיפולי על רקע שנים ארוכות בהן צרך הנאשם אלכוהול בכמויות גדולות וטענה כי גמילה באבחה אחת אינה סבירה בנסיבות העניין.

עוד הודגש כי הנאשם לא שב והסתבך בפלילים ולא יצר קשר עם המתלוננת ממנה התגרש.

בנוסף, נטען כי יש לזקוף לזכות הנאשם את הודייתו, את התיקונים המהותיים שהוכנסו בכתב האישום ואת היותו משולב בתעסוקה, הימנעותו מצריכת אלכוהול ושיתוף הפעולה מטעמו בהליך הטיפולי.

נטען כי אינטרס ציבורי הוא להשיב את הנאשם לחיק החברה כשהוא משוקם וככל שיישלח לריצוי עונש מאסר מאחורי סורג ובריח, מצבו יתדרדר.

עוד הפנתה הסנגורית לעמדת המתלוננת כפי הבהרת שירות המבחן ולחילופין, עתרה להסתפק בעונש מאסר לריצוי על דרך עבודות שירות.

5. הנאשם ניצל את זכות המילה האחרונה והביע צער רב על מעשיו וכן טען כי שילובו בהליך הטיפולי סיפק לו כלים רבים וידע שיסייעו לו להתנהל באורח נורמטיבי.

מתחם העונש ההולם

6. כמצוות המחוקק בסעיף 40 ג' (א) לחוק, בקביעת מתחם העונש ההולם את מעשי העבירות שביצע הנאשם, בהתאם לעיקרון המנחה הקבוע בסעיף 40 ב' לחוק, יש להתחשב בערך החברתי שנפגע מביצוע העבירות ומידת הפגיעה בו, במדיניות הענישה הנהוגה ובנסיבות הקשורות בביצוע העבירה.

7. ערך חברתי משמעותי הוא לשמר תא משפחתי מוגן מפני אלימות פיזית. נשים מותקפות תדיר על ידי בני זוגן ויש להגן על שלומן מפני אלימות, המנוגדת לחוש הצדק האנושי.

יפים הדברים שנקבעו בהקשר זה בע"פ 6758-07 – פלוני נ' מ"י (לא פורסם), ניתן ביום 11.10.07, לאמור:

"מעשי אלימות בתוך המשפחה נתפסים כבעלי חומרה מיוחדת...

הציפייה האנושית הטבעית הינה כי בתוך משפחה ישררו יחסי אהבה, הרמוניה וכבוד הדדי. הפרתה של ציפייה זו הופכת את השימוש באלימות במשפחה לתופעה העומדת בניגוד עמוק לחוש הצדק האנושי".

מידת הפגיעה של הנאשם בערך חברתי זה משמעותית בהתחשב בהיקף מעשיו ובחבלה שגרם למתלוננת. הנאשם פגע בערך חברתי נוסף בדמות שלוות נפשה של המתלוננת. המלל בו בחר לעשות שימוש מצוי ברף עליון של חומרה והדברים נאמרו בצמידות לניסיונו לחנקה.

בע"פ - 103/88 ליכטמן נ' מ"י, פ"ד מג' (3) 373 נקבע בהקשר זה, כך:

"...אינטרס החברה הוא להגן על שלוות נפשו של הפרט ... מפני מעשי הפחדה והקנטה שלא כדין. אינטרס חברתי נוסף אף הוא מוגן בעקיפין בעבירה זו, והוא נוגע לחופש הפעולה והבחירה של הפרט...וידוע הוא שבמקרים רבים מושמעים איומים Per se כמסר מוסווה להתנהגות המצופה מן המאוים...".

8. בבחינת נסיבות הקשורות בביצוע העבירות, הנאשם נהג באלימות בוטה כלפי גופה ושלוות נפשה של המתלוננת – זוגתו, רעייתו ואם בתו, לה הוא נשוי כ- 19 שנים. כך ובשני מקרים נפרדים בהם הפך את גופה לשק חבטות ונהג משמע מבקש לסיים את חייה וגם דם שזב מפיה של המתלוננת לא הניאו מהמשך הפגנת אלימות בוטה כלפי גופה.

אף ניסיונות המתלוננת להיחלץ מאימת הנאשם, לא צלחו ולא סייעו בחדירת פסול מעשיו הברור דרך מעטה ערפל שכרותו.

הנאשם ביקש לבודד את המתלוננת מכל אפשרות להזעיק עזרה ואף מן העולם החיצון, על דרך ניתוק מכשיר הטלפון. בנוסף, הילך הנאשם אימים על המתלוננת ופגע בשלוות נפשה בכך שמסר לה על כוונתו להרגה, בצמידות למבוקשה לצאת את הבית. המתלוננת נאלצה להמתין לשעת כושר על מנת להימלט מאימת הנאשם ולהזעיק את המשטרה.

ודוק - אירוע חמור זה נשוא האישום הראשון הינו עוקב בזמן לאירוע החמור נשוא האישום השני, במסגרתו נפלה המתלוננת על שולחן וספגה חבטה. התרחשות אירוע זה לא הועילה אף היא לנאשם מהימנעות מלשוב לסורו, אך בחלוף חמישה ימים.

הסיבות שהביאו את הנאשם לביצוע העבירות יכול וקשורות בשכרותו ובמורת רוח כזו או אחרת, אך אין בהן ולו ראשיתו של הצדק לנהוג באלימות כלשהי כלפי גופו של אחר. הפסול שבהתנהגות הנאשם, מצוי בעוצמה שכזו שיכל לחדור את מעטה שכרותו, משאין המדובר בהתנהגות מקרית וחד-פעמית ודי והותר בלמים נקרו בדרכו האלימה של הנאשם. לא נודעה התגרות מטעם המתלוננת שקדמה למעשיו ואזכיר כי מהלך האירועים נשוא האישום הראשון, החל עת היא שרועה במיטתה.

לא התרשמתי מכל מצוקה נפשית של הנאשם עקב התעללות המתלוננת בו והוא אינו קרוב לסייג אחריות פלילית. חלקו עיקרי בביצוע העבירות ואין כל נפקות של ממש לזכותו בהתחשב בהתנהגותה האלימה של המתלוננת כלפי גופו, משום מבוקשה להימלט מנחת זרועו. מידת השפעת מעשיו על המתלוננת גבוהה ולו בהתייחס לפגיעות שנחרטו בגופה תוך שאת אלו שבנפשה, ניתן רק לשער.

9. מדיניות הענישה הנהוגה בעבירות בהן הורשע הנאשם, מתחשבת בצורך במאבק בנגע האלימות במשפחה, מאבק במסגרתו ראוי לשדר מסר חד-משמעי לפיו:

"...ידע כל גבר אלים כי הרמת יד על זוגתו, כמוה כחתימה עצמית על גזר דין חמור, השולל את חירותו. כחומרת התקיפה, כך חומרת הענישה, כשנסיבותיו האישיות מתגמדות, לנוכח חומרת העבירה" (ר' פ' 5002/06 – מ"י נ' אביטן (לא פורסם), ניתן ביום 27.3.2006).

יוצא כי עבירות חמורות הקשורות באלימות במשפחה, נושאות בצדן מאסר לריצוי מאחורי סורג ובריח ונהרות של דיו נשפכו אודות ההחמרה הנדרשת בענישת גברים המבצעים עבירות אלימות כלפי בנות זוגם. יפים הדברים שנקבעו בע"פ 2037/92 – בן דוד נ' מ"י, תק-על 92(2), 2877, לאמור:

"בית המשפט מצווה לשרש את התופעה של אלימות שבתוככי המשפחה, שנעשית יותר ויותר למכת מדינה, וכן מצווה הוא להגן על הצד המוכה, שלא תמיד כוחו עומד לו להגן על עצמו. הרתעה זו צריך ויינתן לה ביטוי על ידי השתת עונש מאסר משמעותי, למען ישמעו וייראו, הן מי שהורשע במעשי האלימות והן עבריינים בכוח".

וכן:

"בתי המשפט חזרו לא אחת על הצורך להוקיע את מעשי האלימות ולשרש תופעות אלה ממחוזותינו. אין חמור מכך שאישה לא תהא מוגנת בביתה שאמור להיות מבצרה. העונש מטרתו להוקיע את המעשה וגם להרתיע עבריינים בכוח..." (ר' ע"פ 1191-04 – נורדיצקי נ' מ"י (לא פורסם); ע"פ 9468/08 פלוני נ' מ"י (לא פורסם), ניתן ביום 24.6.2009; ע"פ 6758/07 - פלוני נ' מ"י (לא פורסם), ניתן ביום 11.10.07 ות"פ (חי') 5002/06 הנ"ל).

לנוכח עיון בגזרי דין שניתנו בעניינים דומים, בתוספת להתחשבות בערך החברתי בו פגע הנאשם, בנסיבות מעשיו והיקפם וכן במדיניות הענישה הנהוגה - אני קובע כי מתחם העונש ההולם למעשי העבירות שביצע הנאשם, הינו כדלקמן –

ביחס לאירוע נשוא האישום הראשון -

מאסר בפועל הנע בין 6 חודשים ל- 24 חודשים, מאסר מותנה, קנס ופיצוי בהיקפים של אלפי שקלים (ר' אף רע"פ 3629-11 - פלוני נ' מ"י (לא פורסם), ניתן ביום 18.5.11; רע"פ 6821-08 - מסרי נ' מ"י, ניתן ביום 18.8.08; רע"פ 1826-11 - סולומון נ' מ"י (לא פורסם), ביום 8.3.11; רע"פ 7951-10 - ניב נ' מ"י (לא פורסם), ניתן ביום 2.11.10; רע"פ 1293-08 - קורניק נ' מ"י (לא פורסם), ניתן ביום 25.6.08).

ביחס לאירוע נשוא האישום השני, מתחם העונש ההולם למעשה העבירה שביצע הנאשם, הינו מענישה צופה פני עתיד וחינוך בדמות מאסר מותנה וצווי מבחן ושל"צ, עד למאסר בפועל בן 8 חודשים, בתוספת לקנס ופיצוי בהיקפים של אלפי שקלים (ר' ת"פ 2609-07-10 - מ"י נ' הרשקוביץ (לא פורסם), ניתן ביום 23.7.12; ת"פ 44005-09-11 - מ"י נ' חוג'יראת (לא פורסם), ניתן ביום 4.7.12; ת"פ 33652-03-11 - מ"י נ' מטר (לא פורסם), ניתן ביום 3.7.12; ת"פ 43236-06-11 - מ"י נ' מיאלי (לא פורסם), ניתן ביום 23.7.12).

נסיבות שאינן קשורות בביצוע העבירות

10. בגזירת העונש המתאים לנאשם שמלפניי וכמצוות המחוקק בסעיף 40 יא' לחוק, יש להתחשב בנסיבותיו האישיות, אשר אינן קשורות בביצוע העבירות. נסיבות אלה נלמדות מן האמור בתסקירי שירות המבחן ומטיעוני הסנגורית לעונש.

הנאשם יליד 1961 ואין בעברו רישום פלילי.

מתסקירי שירות המבחן עולה רקע חייו של הנאשם, שאך אציין בהקשר זה את תהליך התאקלמותו הקשה לאחר עלייתו ארצה.

הנאשם עובד כמפעיל מכונות במפעל והוא בעל השכלה אקדמאית מארץ מוצאו בתחום ההנדסה. כמפלט לקשייו, החל הנאשם לצרוך אלכוהול והחמרה בהקשר זה החלה לפני כ- 8 שנים.

מערכת היחסים בין הנאשם לבין המתלוננת התדרדרה בהדרגה והסלימה לכדי קונפליקטים תכופים ואלימות מילולית הדדית. בעיקר כך על רקע צריכת אלכוהול מטעם הנאשם.

הנאשם נטל אחריות על מעשיו והדגיש כי תגובותיו נבעו מהתנהלותה האלימה של המתלוננת כלפיו בהיותו תחת השפעת אלכוהול המקצין את תגובותיו.

שירות המבחן שוחח עם המתלוננת באמצעות הטלפון ואף היא תיארה את התדרדרות הנאשם לצריכת אלכוהול ואת קשיי המשפחה שנלוו לכך. הנאשם החל לגלות התנהגות מילולית אלימה כלפי המתלוננת לפני כשנתיים, ותגובותיו הסלימו כמתואר בכתב האישום משום היותו בגילופין.

כיום, המתלוננת אינה חשה איום מהנאשם ותיארה כי הקשר עמו נסוב על נושאים הקשורים בבתם המשותפת, תוך שמתנהל ביניהם הליך גירושין.

באשר למהלכי שיקום, מסר הנאשם לשירות המבחן כי ערך בעבר מספר ניסיונות להיגמל מצריכת אלכוהול אך התקשה לעמוד בהם. שירות המבחן התרשם כי הנאשם מודע לעומק התמכרותו ומגלה תובנות להשלכות ולמחירים האישיים הכבדים הנלווים לאורח חייו ההתמכרותי.

מכאן, המליץ שירות המבחן לשלב את הנאשם בקהילה טיפולית "הדרך" לצורך גמילה מצריכת אלכוהול.

מסיכום הטיפול שהציגה קהילה זו בפני שירות המבחן, עולה כי הנאשם שולב ב"תכנית קצרה" בת 4 חודשים, ביצע בהצלחה את שהוטל עליו ושיתף בכנות את מטפליו בקורותיו. ניכר כי על אף התקופה הקצרה ולמרות קשיי השפה, הצליח לרכוש תובנה ומודעות לבעיית התמכרותו.

סוכם כי הנאשם ימשיך את ההליך הטיפולי באופן אמבולטורי והוא הועמד בפיקוח מעצרים במהלכו נערכו עמו שיחות, הופנה להמשך טיפול בעמותת "אפשר" והשתלב במסגרת תעסוקתית בה מתמיד.

בשלב זה, התקשה הנאשם לשמר השתלבות בטיפול האמבולטורי על רקע קשיים כלכליים ותעסוקתיים ושירות המבחן התרשם דאז מרמת מוטיבציה שאינה מספקת לצורך המשך השתלבות טיפולית. הנאשם אף דיווח על מעידה מטעמו לצריכת אלכוהול במהלך תקופה זו.

שירות המבחן שיקף לפני הנאשם את התרשמותו בדבר הסיכון להתדרדרותו, ככל שלא ישולב בטיפול מתאים. אז, הופנה הנאשם לעמותת "אפשר" בעיר אחרת הפועלת בשעות המתאימות יותר לצרכיו. שירות המבחן התרשם מהצורך בהמשך התייחסות טיפולית לנאשם והדיון נדחה כבקשתו לצורך הגשת תסקיר משלים.

מתסקיר זה, כפי שהוגש, עולה כי מאז חודש פברואר 2012 מצוי הנאשם בטיפול בעמותת "אפשר", משתף פעולה באופן מלא עם התכנית שגובשה עבורו, הכוללת שיחות פרטניות וטיפול קבוצתי, מגלה פתיחות ומשתף גם במעידותיו בעבר על רקע קשיים במסגרת מגורים משותפת בבית הוריו, המהווה גורם מעכב בתהליך שיקומו.

המלצת העו"ס המטפלת בנאשם הינה לאפשר לו להגיע לקבוצות המקיימות מפגשים בעתות בהן הוא מצוי במעצר בית לילי וכן להמשיך את הטיפול במסגרת העמותה על בסיס התכנית שהוכנה עבורו.

עוד התייחס שירות המבחן להשלמת הליך הגירושין בין הנאשם לבין המתלוננת ולרגיעה ולאיזון בקשר ביניהם.

הנאשם הביע שביעות רצון מההליך הטיפולי בו הוא מצוי מאז חודש מרס 2011 ומתפקודו התעסוקתי הנוכחי. הדיווחים העדכניים מאת גורמי הטיפול מצביעים על שיתוף פעולה מלא מצדו והוא מגלה מוטיבציה כנה לעריכת שינוי בחייו.

מכאן, המלצתו של שירות המבחן לשקול להשית על הנאשם ענישה הרתעתית ולהעמידו בצו מבחן.

עוד בבחינת נסיבות הקשורות בנאשם עצמו, יש להתייחס להודייתו המשקפת קבלת אחריות, הפנמת פסול מעשיו והימנעות משחזור הטראומה בעבור המתלוננת ולתיקון הלא מבוטל שהוכנס בכתב האישום.

גם התנהגותו הנורמטיבית של הנאשם ביתרת מישורי חייו משמשת לזכותו.

בעיקר התייחסתי לסיכוי הממשי כי הנאשם ישתקם, כהתרשמות שירות המבחן והעו"ס המטפלת בו בעמותת "אפשר". המעידות עליהן דיווח הנאשם, בכנותו, בנוגע לצריכת אלכוהול מטעמו, אינן מעיבות על התרשמות שירות המבחן המקצועי ואינן גורעות מן הסיכוי הממשי כי הוא ישתקם. הנאשם מצוי בהליך טיפולי מזה זמן רב ובכלל זה בקהילת "הדרך" ועמותת "אפשר". התרשמויות נציגי שתי מסגרות טיפוליות אלו משתלבות עם התרשמות שירות המבחן.

כהוראת סעיף 40 ד (א) לחוק, רשאי בית המשפט לחרוג ממתחם העונש ההולם ולקבוע עונש לפי שיקולי שיקומו של הנאשם, אם מצא כי הוא השתקם או כי יש סיכוי של ממש כי ישתקם.

סברתי כי לנוכח מכלול הנסיבות, בעיקר בהתחשב בעברו הנקי של הנאשם ובהליך הטיפולי בו הוא משולב, ראוי לקבוע את עונשו לפי שיקולי שיקומו. זאת, מבלי להתעלם מן התגמול הנדרש לנאשם שישקף את הסלידה שחשה החברה נוכח מעשיו ואת הוקעתם הנדרשת.

סברתי כי השתת עונש מאסר לריצוי על דרך עבודות שירות, תשיג את מטרות הענישה בעניינו של הנאשם שמלפניי. סוג עונש שכזה מאפשר לאסירים מתאימים, כנאשם, צמצום נזקי המאסר תוך כדי הליך הענישה ואגב שיקומם. הנאשם יתרום לחברה שנפגעה ממעשיו ואף היא תצא נשכרת, ככל שיעלה על דרך הישר.

שוכנעתי כי בכך יימצא האיזון בין עתירותיהם הנוגדות של הצדדים והדברים נבחנים מרע"פ 1923/11 - חטיב נ' מ"י (לא פורסם), ניתן ביום 10.3.11 - כהפניית המאשימה, שם, נגזר דינו של הנאשם על דרך ההחמרה גם משום התרשמותו השלילית של שירות המבחן.

ייחסתי משקל משמעותי להמלצות שירות המבחן, אך בית המשפט אינו כפוף להן בהיותו מופקד על בחינת מכלול האינטרסים הנדרשים בענישה.

סוף דבר

11. מכל המקובץ, ביקשתי לייחס משקל בכורה לאינטרס השיקום בענישת הנאשם ונחה דעתי כי יחס הולם בין חומרת מעשי העבירות בנסיבותיהם ומידת אשמו של הנאשם ובין סוג ומידת העונש שיוטל עליו, יימצא ביטויו בהשתת העונשים, כדלקמן –

מאסר בפועל – לתקופה של 6 חודשים. לריצוי על דרך עבודות שירות כפי חוות דעתו של הממונה על עבודות השירות. תחילת ריצוי העבודות ביום – 23.9.12 בשעה 08:00. הנאשם מוזהר כי כל הפרה בתנאי עבודות השירות תביא להפקעתן המנהלית ולריצוי העונש במתקן כליאה.

מאסר על תנאי - לתקופה של 6 חודשים. הנאשם יישא בעונש זה אם בתקופה של שלוש שנים מהיום יעבור על העבירות לפיהן הורשע.

צו מבחן - ניתן בזאת צו מבחן כלפי הנאשם לתקופה של שנה. אני מחייב את הנאשם לשתף פעולה עם שירות המבחן על פי הנחיותיו. מובהר לנאשם כי הפרת צו המבחן יכול ותביא להפקעתו, לחידוש המשפט ולגזירת דינו מחדש.

התחייבות - הנאשם יחתום על התחייבות בסכום של 10,000 ש"ח, להימנע מלעבור במשך שלוש שנים מהיום על העבירות לפיהן הורשע, שאם לא יחתום על התחייבות כאמור ייאסר למשך 10 ימים.

זכות ערעור בתוך 45 ימים מהיום.

ניתן היום, י"ז אלול תשע"ב, 4 ספטמבר 2012, במעמד הצדדים.

חתימה