1. התובעים, שוטרים בעלי דרגות שונות משרתים במשטרת ישראל. בתקופה הרלוונטית לתובענה שירתו כל התובעים בתפקיד בלש לוחם ביחידת אתג"ר, שתפקידה לצמצם את תופעת גניבות הרכב במדינת ישראל.

התובעים, עובדי מפלג המבצעים ביחידת אתג"ר, פנו אל הגורמים המוסמכים במשטרה וטענו שהם זכאים לתוספת פעילות רמה א' בגין עבודתם. פנייתם של התובעים נדחתה, ולכן הוגשה התביעה לבית הדין. במסגרת התובענה עותרים התובעים למתן סעד הצהרתי ולפיו הם זכאים לתוספת פעילות רמה א' ולחלופין להורות לגורמים המוסמכים במשטרה ובמשרד לביטחון פנים לערוך בדיקה מעמיקה של תפקידם ולהעלות את בקשתם לתשלום תוספת פעילות רמה א' בפני הגורמים המוסמכים במשרד האוצר.

1. תחילה נפרט את הרקע הנורמטיבי בנוגע לאופן קביעת תנאי שכרם של שוטרים. לאחר מכן נפרט את העובדות הרלוונטיות לענייננו ואת טענות הצדדים. בהמשך נכריע בטענות הצדדים ונקבע מהו הסעד הראוי במקרה שלפנינו.

הרקע הנורמטיבי – קביעת תנאי שכרם של השוטרים

1. ביום 24.1.1979 התקבלה החלטת ממשלה בדבר הצמדת שכרם של השוטרים לשכרם של משרתי הקבע בצה"ל (להלן: החלטת ממשלה ש/33).וכך נקבע בהחלטה^[1]:

"א) ועדת השרים לענייני שכר קובעת כי תישמר ההשוואה בין שכר השוטרים לבין השכר בצה"ל.

ב) להקים וועדת מעקב, בהרכב נציג נציבות שירות המדינה, נציג אגף התקציבים במשרד האוצר והנציגים אשר ייבחרו על-ידי משרד הפנים, שמתפקידה יהיה לעקוב אחר השינויים אשר יחולו בשכר בצה"ל, ולקבוע כיצד להחילם על השכר במשטרת ישראל ובשירות בתי הסוהר".

1. מכוח החלטת הממשלה הוקמה ועדת מעקב שחברים בה כיום נציג אגף התקציבים, נציג אגף השכר והסכמי עבודה במשרד האוצר ונציג המשרד לביטחון פנים. תפקיד הוועדה הוא לעקוב אחרי השינויים שחלו בשכר המשולם בצה"ל ולקבוע כיצד להחילם בהתאמה במשטרה ובשירות בתי הסוהר (להלן: וועדת המעקב). ועדת המעקב השתמשה במהלך השנים ב"טבלת השקילה" הנהוגה בצה"ל על מנת לקבוע את תוספת רמת הפעילות לה זכאים השוטרים תוך בחינת קבוצת ההשוואה הרלוונטית בצה"ל. יודגש כי וועדת המעקב אינה מוסמכת לבחון באופן כללי את סוגיית השכר במשטרה ובשירות בתי הסוהר וליתן מענה לצרכים פנים ארגוניים של גופים אלו.

נוסיף, כי בטרם העברת הדיון לוועדת המעקב מתכנס במשרד לביטחון פנים צוות בין-משרדי שחברים בו נציגי המשרד לביטחון פנים, נציגי המשטרה ונציגי משרד האוצר ואשר תפקידו לבחון את הפניות השונות בנוגע לשכר ולהחליט אם להעבירן לדיון בוועדת המעקב^[2].

1. משכורתם של השוטרים מורכבת משכר יסוד ומתוספת פעילות ייחודית. תוספת הפעילות נחלקת למספר רמות (רמה ד' הנמוכה ביותר ורמה א+ הגבוהה ביותר) ותכליתה ליתן תגמול על פי פרמטרים שונים, כגון: רמת סיכון של התפקיד, עבודה בשעות לא שגרתיות, שירות באזור גאוגרפי מסוכן ועוד, כפי שנקבעו ב"טבלת השקילה" הנהוגה בצה"ל. תוספת הפעילות משולמת לאחר שאושרה על ידי וועדת המעקב או הממונה על השכר במשרד האוצר.
2. ביום 4.4.2012 נחתם סיכום בין משרד האוצר לבין המשרד לביטחון פנים בדבר קביעת רמת פעילות וגרירת ותק פעילות לשוטרים (להלן: הסיכום הבין-משרדי), שאושר על ידי הממשלה בהחלטה מיום 21.6.2012. במסגרת הסיכום הבין-משרדי עוגנה "טבלת שקילה" של המשטרה וכיום שכר השוטרים נקבע בהתאם לאותה טבלה. יצוין כי במסגרת "טבלת השקילה" נותר שיעור תוספות הפעילות כשיעורן בצה"ל פרט לכך שנוספה רמת פעילות "שיטור חדש" הנמצאת בין תוספת פעילות רמה ג' לתוספת פעילות רמה ב'^[3].

העובדות

1. בעת הקמת יחידת אתג"ר (להלן: יחידת אתג"ר או היחידה) בסיס האם שלה היה בעיר רמלה. משנת 1998 ועד לפירוקה של היחידה בחודש מאי 2004 עברו חלק משוטרי היחידה לעבוד בבסיס ביישוב בית אל (קדום). אותם שוטרים תוגמלו בתוספת פעילות רמה א'^[4].
2. בשנת 2006 הוקמה יחידת אתג"ר מחדש בהתאם להחלטת ממשלה מחודש נובמבר 2005, ובסיס האם שלה הוקם בעיר לוד. השוטרים שנקלטו ליחידה תוגמלו בתוספת פעילות רמה ג'. כמו כן, עבור פעילות באזור יהודה ושומרון תוגמלו השוטרים בנוסף בתוספת פעילות רמה א' על פי נוהל ימים בודדים (להלן: הנוהל)^[5].

יצוין כי רק התובעים 1 ו-6 (מר גולן דדון ומר שרון כהן) שירתו ביחידה לפני שפורקה ועבדו בבסיס ביישוב בית אל. תובעים אלה מקבלים 'וותק פעילות' בגין התקופה שבה שולמה להם תוספת פעילות רמה א'^[6].

1. יחידת אתג"ר מהווה חלק מהיחידה הארצית ללוחמה בפשיעה להב 433 והיא כוללת שלוש מחלקות: מודיעין, חקירות ומבצעים. כל התובעים שייכים למפלג המבצעים^[7].
2. בפקודת ארגון 07/08 הוגדר כי יעודה של יחידת אתג"ר הוא לצמצם את תופעת גניבות הרכב ברחבי המדינה באמצעות מניעתן, תפיסת העבריינים והבאתם לדין^[8]. תפקידי היחידה הוגדרו באופן הבא:

"א) ריכוז והובלת היערכות המשטרה בנושא התמודדות עם גניבות הרכב ומניעתן.

ב) ביצוע פעילות מודיעין חשיפתית ופעילות חקירתית של פשיעה בתחום גניבות הרכב, בקרב חשודים ויעדים בתחום תוך מתן דגש למקומות נגועים ולמקומות המשמשים לפירוק הרכב ('משחטות').

ג) תכנון וריכוז מבצעים ארציים בנושא המאבק בתעשיית גניבות הרכב.

ד) קיום פעילות מבצעית בתחום גניבות הרכב בשת"פ עם היחידות המיוחדות של המשטרה, לרבות עם צה"ל והשב"כ, בשטחי הרשות הפלסטינית (בכפוף לאישור צה"ל) ובישובים הישראלים באיו"ש.

ה) הנחייה מקצועית של מחוזות המשטרה בנושא התמודדות עם תופעות גניבות הרכב.

ו) פיקוח על עסקים טעוני רישוי העוסקים בסחר, פירוק, תיקון והרכבה של כלי רכב, לשם גילוי חשודים בביצוע עבירות הקשורות בגניבות רכב ומניעתן של עבירות אלו".

1. הנחת העבודה של יחידת אתג"ר היא שכשבעים אחוזים מכלי הרכב הגנובים מועברים לשטחי הרשות הפלסטינית, ששם מרביתם מפורקים לחלקים ונסחרים בתור חלקי חילוף משומשים באזור יהודה ושומרון ובשטחי הקו הירוק. נוכח הנחת עבודה זו מבוצעת פעילות התובעים הן בתחומי הקו הירוק והן בתחומי יהודה ושומרון וזאת בהתאם לתיקוני חקיקה שיזמה היחידה המעניקים לה את הסמכות לפעול באזור יהודה ושומרון. במסגרת פעילות היחידה מבצעים התובעים, בין היתר, יירוט של כלי רכב גנובים במהלך תנועה בתוך שטחי הרשות הפלסטינית; מעצרים בבתי חשודים המתגוררים בכפרים בשטחי הרשות הפלסטינית; אכיפה של האיסור על תיקון כלי רכב ישראלים במוסכים בשטחי הרשות הפלסטינית; הריסת 'משחטות' לפירוק רכבים גנובים בשטחי הרשות הפלסטינית; פעילות סמויה וגלויה להברחת רכבים גנובים באזור מחסומי "קו התפר". במהלך הפעילות בשטחי יהודה ושומרון משתמשים התובעים במיגון אישי גבוה ובחלק מהפעילויות אף נעזרים בכלי רכב ממוגנים של צה"ל או של מג"ב^[9].

יצוין כי בין הצדדים קיימת מחלוקת בנוגע להיקף הפעילות שמבצעים התובעים באזור יהודה ושומרון, מחלוקת לה נידרש בהמשך.

1. כאמור, התובעים תוגמלו בתקופה הרלוונטית לתובענה בגין עבודתם בשטחי יהודה ושומרון בתוספת פעילות רמה א' על פי נוהל ימים בודדים (להלן: הנוהל או נוהל ימים בודדים). ואלה תנאי הזכאות על פי הנוהל:

".....

ב. מספר ימי השהייה המינימלי לצרכי הזכאות הינו 6 ימים בודדים בחודש קלנדרי.

ג. שהייה של 6 שעות לפחות ביום, ביחידה/אזור מזכה בתוספת פעילות רמה א'....

ד. התשלום יחושב על פי בסיס יומי וינתן יחסית לכמות הימים שהאיש שהה ביחידה/אזור מזכה (בכפוף לעמידה בקריטריונים) מתוך כלל ימי החודש, ובתנאי שהשלים 6 ימים לפחות בחודש קלנדרי".

כלומר, התובעים תוגמלו בתוספת פעילות רמה א' לכל יום שבו שהו בשטחי יהודה ושומרון רק אם שהו לפחות שישה ימים באותו חודש באזור ופרק זמן השהייה ביום היה שש שעות לפחות^[10].

1. לאחר שהתברר לתובעים ששוטרי מחוז ש"י ושלוחמי משמר הגבול בעוטף עזה מתוגמלים בתוספת פעילות רמה א' למרות שאופי עבודתם דומה לזה של התובעים, חשו האחרונים שהם מופלים שלא בצדק. לפיכך פנו שוטרי מפלג המבצעים ביחידה, באמצעות מפקדם, לניצב משנה עופרה ברטוב – ראש היחידה לתכנון שכר במטה הארצי (להלן: נצ"מ ברטוב) וביקשו לקבל תוספת פעילות רמה א' בשל עבודתם בשטחי יהודה ושומרון ובשל תחושת האפליה שחשו עקב תגמול שוטרים אחרים המשרתים בתפקידים בעלי מאפיינים דומים בתוספת זו. במכתב פרטו התובעים את העבודה השוטפת שמבצע מפלג המבצעים וצורפו דו"חות חודשיים המתעדים את ימי הפעילות של הצוותים השונים בשטחי יהודה ושומרון ואת משך זמן הפעילות^[11].

יובהר שקבלת תוספת פעילות רמה א' מלווה בהטבות נוספות כגון הנחה מסוימת במס וגרירת 'וותק פעילות' להמשך השירות במשטרה.

1. ביום 8.3.2010 דחתה נצ"מ ברטוב את בקשת התובעים לתוספת פעילות רמה א' אולם הודיעה להם שעדכנה את הנוהל כך שהחישוב היומי יתבצע על בסיס של 21 ימי עבודה במקום 30 ימי עבודה בחודש. וכך כתבה נצ"מ ברטוב^[12]:

"הנדון: דרישתכם לעדכון רמת הפעילות של בלשי 'אתגר'

בהמשך לבקשתכם בנושא שבנדון נבדקה סוגיה זו על ידי ולהלן התיחסותי:

אכן נצפה כי לבלשי אתגר פעילות עניפה בשטחי איו"ש. עולה מן הדוחות כי בממוצע שנתי (שנת 2009) בלש שהה כ-4.5 ימים בשטחי איו"ש.

בהמשך לפגישה שלנו, בדקתי את נוהל ימים בודדים שנוסחתו מתבססת על 30 ימי עבודה. לאחר בדיקתי הנחיתי את החשבות לעדכן את הנוסחה כך שמס' ימי העבודה (המכנה) יתעדכן ל- 21, מה שיעלה את תוצאת החישוב לגבי כל שוטר אשר זכאי לדיווח ימים בודדים.

לעניין רמת הפעילות - בהתבסס על העובדה שמקום מושבכם הקבוע הוא לוד וכי מס' ימי השהייה בשטחים בממוצע עומד על 4.5 ימים, אין באפשרותנו לבסס בקשה להעלאת רמת הפעילות" (ההדגשות אינן במקור – ק.כ).

1. ביום 8.6.2010 פנו התובעים, באמצעות בא כוחם, לנצ"מ ברטוב על מנת שתשקול בשנית את בקשתם לתוספת פעילות רמה א'^[13]. ב"כ התובעים חזר על מאפייניה המיוחדים והייחודיים של היחידה ועל כך ששוטרים ביחידות אחרות שמבצעים פעילות דומה זכאים לתוספת זו. עוד נכתב כי אין רלוונטיות למקום מושבה הקבוע של היחידה מכיוון שחיילי היחידה לסילוק פצצות בצה"ל מתוגמלים בפעילות רמה א' למרות שבסיס היחידה הוא בתחומי הקו הירוק.
2. ביום 6.7.2010 השיבה נצ"מ ברטוב לב"כ התובעים, באופן הבא^[14]:

"הנדון: רמ"פ א' ליחידת 'אתגר'

בסימוכין ל: שלך אלי מיום 8.6.2010

שלי למפקד אתגר מיום 8.3.2010

1. להלן התייחסותי למכתבך שבסימוכין.

2. אכן, בלשי יחידת אתגר מתוגמלים בפעילות שיטור בדומה לכל יתר הבלשים במ"י.

3. מבדיקת הנתונים לגבי ממוצע ימי עבודה בפועל שטחי איו"ש של בלשי היחידה כפי שדווחו על ידם עולה כי בממוצע בלש שוהה כ-4.5 ימי עבודה בחודש בשטחי איו"ש.

4. בדיוק למקרים מעין אלה, קיים במ"י נוהל דיווח ימים בודדים (ראה נוהל אמ"ש מספר... בתוקף מיום ....). כך, בלש אשר שוהה בשטחי איו"ש, מדווח על כך ומקבל תגמול יומי ברמת פעילות א' כל עוד הפעילות היומית בשטחים עלתה על 6 שעות.

5. זאת ועוד, בעקבות פניה של מפקד היחידה אלי, הוריתי לעדכן את נוסחת החישוב (סימוכין 2) לתגמול עבור ימים בודדים כך שתיקח בחשבון במכנה 21 ימי עבודה ולא 30 כפי שהיה נהוג עד אז.

שינוי זה עדכן את גובה תוספת 'דיווח ימים בודדים' בכ-25% לשוטר זכאי.

6. כיוון שבלש ביחידת אתגר עובד במרבית החודש מחוץ לשטחי איו"ש, לא מצאנו הצדקה להעלות את רמת הפעילות המשולמת לו לרמה א'.

כמו כן, כיוון שאופי הפעילות דומה בעיקרו לזה של בלשים אחרים, לא נמצאה הצדקה להעלות את רמת הפעילות המשולמת לבלשים אלה" (ההדגשות הוספו – ק.כ).

1. בעקבות תשובתה של נצ"מ ברטוב הוגשה התביעה שלפנינו ביום 23.11.2010.
2. ביום 13.6.2011, למעלה מחצי שנה לאחר הגשת התביעה, שלחה סגן ניצב חניתה כהן – ראש מדור תנאי שכר באגף משאבי אנוש במשטרה לראש היחידה לתכנון שכר בקשה לתשלום תוספת פעילות רמה א' עבור התובעים. בפתח המכתב נכתב כך^[15]:

"רקע: כיום מתוגמלים בלשי יחידת אתגר ברמ"פ א' עפ"י דיווח ימים בודדים. תגמול זה אינו מהווה פתרון שכן הוא ניתן על פעילות שאורכה מעל 6 שעות בשטחים. יחד עם זאת פעילויות קצרות המתבצעות מידי יום ביומו בשטחים אינן נרשמות ואינן מהוות בסיס לתגמול. להלן יפורטו מאפייני העיסוק של היחידה, אופי הפעילות והדרישות מבלש ביחידה, מקום העבודה העיקרי, שעות העבודה והמאפיינים היחודיים של עבודת היחידה".

בהמשך המכתב פורטו מאפייני הפעילות של היחידה, האימונים שמבוצעים, המארבים בשטחי יהודה ושומרון ובקו התפר, המעצרים והטיפול ב'משחטות' רכב בשטחי A, הפעילויות בשטחי יהודה ושומרון למניעת תיקון מכוניות ישראליות בשטחי הרשות הפלסטינית ועוד.

1. כאמור, בחודש אפריל 2012 נחתם הסיכום הבין-משרדי שבמסגרתו עוגנה "טבלת שקילה" של המשטרה. בעקבות הסיכום הבין-משרדי החל מיום 1.5.2012 שולמה לתובעים תוספת פעילות "שיטור חדש" וכן תוספת פעילות רמה א' בהתאם לנוהל ימים בודדים.

יצוין כי לאחר בחינה נוספת התברר ששוטרי היחידה בדרגת רובאי 07 ומעלה זכאים לתוספת פעילות רמה ב', ולכן אותם שוטרים החלו לקבל תוספת פעילות רמה ב' החל מיום 1.5.2012^[16].

נוסיף כי לבקשת התובעים הגישו הנתבעים ביום 21.7.2013 תצהיר משלים שבו פירטו את המועד המזכה כל אחד מהם בתוספת פעילות רמה ב'.

ההליכים המשפטיים

1. ביום 23.11.2010 הוגש כתב התביעה. נטען כי התובעים זכאים לתוספת פעילות רמה א' בשל אופי עבודתם ובשל אפלייתם ביחס לשוטרים אחרים וליחידה לסילוק פצצות בצה"ל. לטענת התובעים החלטת הגורמים המקצועיים במשטרה שלא להביא את עניינם לדיון בפני הצוות הבין-משרדי ובפני ועדת המעקב בהתאם להחלטת ממשלה ש/33 לוקה בחוסר סבירות קיצוני, מהווה הפרה של חובת תום הלב ואפליה של התובעים.

בכתב התביעה ביקשו התובעים כי בית הדין יתערב בהחלטת הנתבעים, ישים עצמו במקום הגורמים המקצועיים במשטרה ויקבע כי הם זכאים לתוספת פעילות רמה א' ולכל הזכויות הנלוות החל ממועד הקמת היחידה.

1. ביום 7.12.2011 הוגש כתב ההגנה. הנתבעים הכחישו את הטענות בנוגע לזכאות התובעים לתשלום תוספת פעילות רמה א' ובנוגע לאפלייתם. נטען כי לא נפל פגם בהחלטת הגורמים המוסמכים בעניינם של התובעים. עוד נטען כי אף אם ייקבע שנפל פגם בהחלטה אזי הסעד היחיד שהתובעים יהיו זכאים לו הוא החזרת עניינם לדיון בפני הגורמים המוסמכים, קרי – המשטרה, המשרד לביטחון פנים ומשרד האוצר, לצורך קבלת החלטה חדשה בעניינם.
2. ביום 16.1.2012 התקיים דיון קד"מ. לאחר הדיון ובהתאם להמלצת בית הדין הוסכם שעל מנת לייעל את ההליך יוגשו חמישה תצהירים מטעם התובעים בהתאם לבחירת הנתבעים^[17].

יצוין כי בסופו של יום הוגשו שישה תצהירים מטעם התובעים.

1. בתאריכים 27.2.2013 ו-6.6.2013 התקיימו דיוני ההוכחות לפנינו^[18].

בתאריך 27.2.2013 העידו העדים הבאים:

מטעם התובעים העידו מר גולן דדון (התובע 1; להלן: מר דדון), מר רפאל אסרף (התובע 3; להלן: מר אסרף), מר עינב חבני (התובע 4; להלן: מר חבני) ומר יואב שחר (התובע 10; להלן: מר שחר).

יצוין כי התובעים הגישו גם את תצהיריהם של מר איתי מאירוביץ (התובע 9) ושל מר אליהו יקותיאל (התובע 5). תצהירו של מר מאירוביץ נמשך מהתיק מכיוון שנבצר ממנו להגיע למתן עדות בשל קורס שבו שהה באותו מועד^[19]. בנוסף, תצהירו של מר יקותיאל נמשך אף הוא מהתיק בשל התארכות הדיון והצורך בחקירתו של רב פקד אושרי אבוקסיס, אחד מעדי הנתבעים, באותו מועד.

מטעם הנתבעים העיד רב פקד אושרי אבוקסיס – ראש היחידה המבצעית ביחידת אתג"ר עד לחודש אוגוסט 2012 (להלן: רפ"ק אבוקסיס).

הנתבעים אף הגישו תעודת עובד ציבור של רב סרן יבגני ורניק בנוגע לפעילותה של היחידה לסילוק פצצות. התובעים ויתרו על זימונו לחקירה של רס"ר ורניק^[20].

בתאריך 6.6.2013 העידה מטעם הנתבעים סגן ניצב חניתה כהן – ראש מדור תנאי שכר באגף משאבי אנוש במשטרת ישראל (להלן: סנ"צ כהן).

1. כאמור, ביום 21.7.2013 הגישו הנתבעים תצהיר משלים של סנ"צ כהן שבו פורטו המועדים המזכים בתוספת פעילות רמה ב' לגבי כל אחד מהתובעים. סנ"צ כהן לא נחקרה על התצהיר המשלים.
2. ביום 7.8.2013, במהלך פגרת הקיץ, נערך דיון נוסף שבו נעשה ניסיון להביא את הצדדים לפתרון מוסכם. בעקבות הדיון ניהלו הצדדים משא ומתן ממושך בניסיון לפתור את המחלוקות, שלא צלח.
3. לפיכך הגישו הצדדים סיכומים בכתב. סיכומי התובעים הוגשו ביום 12.11.2014; סיכומי הנתבעים הוגשו ביום 4.2.2015 וסיכומי תשובה הוגשו ביום 8.3.2015.

יצוין כי במסגרת הסיכומים הודיעו התובעים כי התביעה רלוונטית בכל הנוגע לזכויותיהם עד לסוף חודש אפריל 2012 בלבד, עת כניסתו של הסיכום הבין-משרדי לתוקף. כמו כן, במסגרת הסעדים ביקשו התובעים סעד חלופי שעניינו החזרת הדיון בבקשתם לתוספת פעילות רמה א' לצוות הבין-משרדי על מנת שתוצג בפני הגורמים הרלוונטיים במשרד האוצר.

טענות הצדדים

1. ואלה טענות התובעים בתמצית:
   1. הנתבעים היו אמורים להביא את עניינם בפני הצוות הבין-משרדי ולהעבירו להכרעת וועדת המעקב בהתאם להחלטת ממשלה ש/33. נטען שההחלטה שלא להעביר את עניינם לצוות הבין-משרדי או לוועדת המעקב התקבלה על יסוד תשתית עובדתית שגויה, בין היתר, מכיוון שימי השהייה בשטחי יהודה ושומרון הם למעלה מ-4.5 ימים בחודש. לפיכך ההחלטה בלתי סבירה באופן קיצוני, חסרת תום לב ונגועה באפליה.
   2. התובעים זכאים לתוספת פעילות רמה א' בהתאם לקריטריונים הקבועים ב"טבלת השקילה" הנהוגה בצה"ל. שכן רוב עבודתם מבוצעת בשטחי יהודה ושומרון ועל קו התפר; אופי עבודתם מחייב תנועה מתמדת בשטחי יהודה ושומרון וביצוע פעילויות בכפרים הפלסטינים בשיתוף עם צה"ל; רמת הסיכון שלהם גבוהה מרמת הסיכון אליה נחשפים שוטרים אחרים. לפיכך נטען כי לא ניתן להשוות את אופי עבודתם לעבודתם של בלשים רגילים במשטרה. עוד נטען כי לפי טבלת השקילות מיום 25.6.2008^[21] הם זכאים לתוספת פעילות רמה א+.
   3. נוהל ימים בודדים אינו מתאים לאופי העבודה של התובעים מכיוון שהם מבצעים בממוצע כאחת עשרה פעילויות בשטחי יהודה ושומרון בחודש. נטען כי חלק מהפעילויות נמשכות פחות משש שעות ולכן אינן מדווחות. עוד נטען שקיימות פעילויות המוגבלות על ידי שצה"ל לשעות 1:00 – 4:00 בלילה בשל הסיכון הרב הכרוך בהן ושאף הן אינן מדווחות בהתאם לנוהל. נטען כי אין רלוונטיות למשך זמן הפעילות מכיוון שכל פעילות בשטחי יהודה ושומרון מהווה סכנה לתובעים.
   4. התובעים מופלים ביחס לשוטרי מחוז ש"י, ללוחמי משמר הגבול בעוטף ירושלים, לשוטרי היחידות יג"ל ומגן המתוגמלים בתוספת פעילות רמה א'.

יצוין שבמסגרת כתב התביעה נטען שהתובעים מופלים אף ביחס ליחידה לסילוק פצצות בצה"ל. עם זאת, התובעים לא שבו על טענתם בעניין זה במסגרת הסיכומים ולכן יש לראותם כמי שוויתרו עליה.

1. ואלה טענות הנתבעים בתמצית:
   1. בית הדין נעדר סמכות עניינית לדון בתביעה מכיוון שמדובר בתביעה כלכלית לשינוי תנאי עבודה ולא לאכיפת זכות משפטית. שכן, התובעים לא העלו כל טענה בנוגע לשינויים בשכר שחלו בצה"ל ואשר מצדיקים את הפעלת סמכות וועדת המעקב כנדרש בהחלטת ממשלה ש/33.
   2. התובעים אינם זכאים לתוספת פעילות רמה א'. נטען כי רמת הפעילות המשולמת לתובעים יחד עם הנוהל מהווים הסדר שאינו לוקה בחוסר סבירות קיצוני. הפעילות המבוצעת בשטחי יהודה ושומרון אינה חלק עיקרי בעבודת התובעים וממוצע הכניסות לשטחי יהודה ושומרון עמד בממוצע על שמונה כניסות מדווחות לחודש בלבד. עוד נטען כי טבלת השקילה מיום 25.6.2008 לא אושרה מעולם ולא ניתן להסתמך עליה.
   3. עוד נטען כי הנוהל מתאים לאופי העבודה של התובעים מכיוון שהם מתוגמלים על פעילות שנמשכת שש שעות בתשלום עבור יום מלא, כך שיש בהטבה זו כדי לפצות על הכניסות הקצרות יותר לשטחי יהודה ושומרון שאינן מדווחות. עוד נטען כי בשל אופי הפעילות של התובעים שונה החישוב של ערך היום על פי הנוהל והוא מחושב על בסיס 21 ימי עבודה ולא על בסיס 30 ימים. נטען שאם בית הדין יסבור שנפל פגם בנוהל, אזי הסעד המקסימלי לו יהיו זכאים התובעים הוא להחזיר את הדיון לגורמים המוסמכים בנתבעת.
   4. התובעים לא הופלו ביחס לשוטרי מחוז ש"י וללוחמי משמר הגבול בעוטף ירושלים הזכאים לתוספת פעילות רמה א' בהתאם לקריטריונים ספציפיים. עוד נטען כי קיים שוני בין פעילות התובעים לבין פעילות שוטרי היחידות יג"ל ומגן.
2. בטרם נכריע בטענות הצדדים נפרט את המסגרת המשפטית הרלוונטית להכרעה בהן.

דיון והכרעה

המסגרת המשפטית

1. היחסים בין המשטרה לבין השוטרים הם יחסי עובד ומעביד^[22]. תנאי השכר של השוטרים נקבעים על ידי המשטרה באופן חד צדדי כמעביד והם אינם בבחינת חוזה אישי שהוא פרי משא ומתן בין הצדדים. בעניין טרר נפסק כי "סמכות המשטרה לקבוע את שכרם של השוטרים מחזיקה בתוכה גם את הסמכות לערוך שינויים בשכר, לרבות קביעת תנאים ואמות מידה לקבלת תוספות המשולמות לשוטרים בגין פעילותם"^[23].
2. עם זאת, קביעת תנאי השכר והפעלת סמכות המשטרה כמעביד בכלל וכמעביד ציבורי בפרט נתונות לביקורת שיפוטית של בית הדין בהתאם לכללי המשפט המנהלי. ובלשונו של בית הדין בעניין סעיד^[24]:

"פעולותיה של המשטרה בתחום השכר נתונות לביקורת שיפוטית המבוצעת על ידי בתי הדין לעבודה. ביקורת זו משתרעת על פני כל אותם תחומים בהם מוסמך בית הדין להפעיל את ביקורתו, כגון – טענות בדבר חוסר סמכות, שיקולים זרים, העדר סבירות, מידתיות לא ראויה, אפליה פסולה וכיוצא באלה טענות. עם זאת בית הדין – כערכאת שיפוט – אינו מוסמך לבחון עניינים הנוגעים לעיצומם של גובה השכר הראוי או תנאי העבודה הראויים".

1. מכאן, שלבית הדין אין סמכות לבחון עניינים בנוגע לשכר הראוי או לתנאי העבודה הראויים של השוטרים אלא רק להעביר תחת ביקורתו את החלטות המשטרה בעניינים אלה.

בנסיבות אלה במסגרת פסק הדין נבחן אם החלטת הגורמים המוסמכים במשטרה שלא להעביר את בקשת התובעים לתוספת פעילות רמה א' לוועדת המעקב ולמצער לצוות הבין-משרדי הכולל את נציגי משרד האוצר היא החלטה סבירה שהתקבלה בתום לב ומשיקולים ענייניים.

1. כעת נפנה לדון בטענות הצדדים.
2. האם לבית הדין סמכות לדון בתובענה?
3. כאמור, הנתבעים טענו כי מדובר בתביעה לשינוי תנאי העבודה של התובעים ויצירת זכות כלכלית חדשה ולכן בית הדין נעדר סמכות עניינית לדון בה.
4. דין הטענה להידחות, משתי סיבות:

האחת, תוספת פעילות בכלל ותוספת פעילות רמה א' בפרט נהוגות בנתבעת ומשולמות לשוטרים העומדים בקריטריונים שנקבעו ב"טבלת השקילה" הצה"לית בתקופה הרלוונטית לענייננו. מכאן, שאין לפנינו תביעה ליצירת זכות חדשה אלא תביעה לבחינת הזכאות לקבלת זכות קיימת.

השנייה, במקרה שלפנינו התובעים עותרים כנגד החלטת הנתבעים שלא להעביר את עניינם לדיון בפני הגורמים הרלוונטיים ובכלל זה הצוות הבין-משרדי או וועדת המעקב, בהיותה בלתי סבירה ומפלה לגישתם. בהתאם לפסיקה פעולות הנתבעת בענייני שכר והחלטותיה נתונות לביקורת השיפוטית של בית הדין.

בנסיבות אלה, לבית הדין קיימת סמכות לדון בתובענה.

1. האם יש להפעיל את המנגנון הקבוע בהחלטת הממשלה ש/33?
2. בהתאם להחלטת הממשלה ש/33 לוועדת המעקב סמכות להחיל את התוספות המשולמות לאנשי צבא קבע על המשרתים במשטרה ובשירות בתי הסוהר. בעניין גרשון^[25] נפסק בנוגע לסמכות הוועדה:

"לשונה של החלטת הממשלה ברורה וחד-משמעית. סמכותה של הוועדה לעקוב אחר השינויים בשכרם של אנשי הקבע בצה"ל ולקבוע 'כיצד להחילם'. 'כיצד להחיל' נאמר, ולא - אם להחילם וממתי להחילם. דהיינו - יש להחילם בשינויים ענייניים המתחייבים, אך אין לוועדה שיקול דעת, מעבר לאמור בפסקה זו, להחליט אילו תוספות תוחלנה ואילו לא, וממתי תוחל כל תוספת.

מכאן, כי אם תמצא הוועדה כי שינוי בשכר אנשי צה"ל רלבנטי למשטרה ­תחילו על השוטרים. בבוא הוועדה להחליט, כיצד להחיל את התוספות שניתנו לאנשי צבא הקבע, עליה לפעול, כפי שפורט לעיל, בתום לב, ומתוך שיקולים רלבנטיים. במלים אחרות - אין הוועדה מוסמכת להחליט החלטות אשר יאיינו את החלטת הממשלה, מכוחה הוקמה.

על הוועדה לשקול, אם תוספת מסוימת המכוונת לסקטור מוגדר של אנשי צבא הקבע מתאימה לסקטור מקביל במשטרה ומהו אותו סקטור. שעה שמדובר בתוספת 'כלל צהלית' - דרך המלך היא הענקת אותה תוספת אף לשוטרים, אלא אם יימצאו שיקולים רלבנטיים שלא להחילה על אנשי המשטרה. אין לראות בוועדה 'חותמת גומי', שכן עליה לשקול כל נושא לגופו, אך זאת בתחום סמכותה, כפי שנחתם על-ידי הממשלה בהחלטתה, ותוך נאמנות לעיקרון שנקבע בה."

1. כאמור, סמכותה של וועדת המעקב היא לעקוב אחר השינויים בשכרם של אנשי הקבע בצה"ל ולקבוע כיצד להחילם על המשרתים במשטרת ישראל. אין תפקידה של וועדת המעקב לבחון את סוגיית השכר בכללותה במשטרה וליתן מענה לצרכים פנים ארגוניים של המשטרה.
2. במקרה שלפנינו התובעים לא העלו כל טענה בנוגע לשינויים שחלו בשכר משרתי הקבע ואף לא העלו כל טענה בנוגע לאי קיום ההצמדה למשרת משרתי הקבע בצה"ל. אמנם בכתב התביעה הועלו טענות בנוגע לאפליה ביחס ליחידה לסילוק פצצות אולם כאמור במסגרת הסיכומים חזרו בהם התובעים מהטענה.

אי לכך צודקים הנתבעים בכך שאין עילה להורות על כינוס וועדת המעקב בעניינם של התובעים בהיעדר טענה מצידם לשינוי בשכר המשולם לאנשי הקבע בצה"ל או להשוואה לסקטור מוגדר של אנשי קבע.

1. בנסיבות אלה, אין מקום להפעיל את המנגנון הקבוע בהחלטה ש/33 ולהורות על כינוס וועדת המעקב.
2. האם נפל פגם בהחלטה שלא לדון בעניינם של התובעים בצוות הבין-משרדי?
3. כאמור, נציגי המשטרה ובכללם נצ"מ ברטוב החליטו שלא להעביר את בקשתם של התובעים לתוספת פעילות רמה א' לדיון בפני הצוות הבין-משרדי ובפני נציגי משרד האוצר. מהמכתבים של נצ"מ ברטוב מהתאריכים 8.3.2010 ו-6.7.2010 עולה כי קיימות ארבע סיבות להחלטת המשטרה: האחת, אופי פעילותם של התובעים הדומה לאופי הפעילות של בלשים אחרים; השנייה, התובעים שוהים בשטחי יהודה ושומרון כארבעה וחצי ימים בחודש בממוצע בלבד; השלישית, נוהל ימים בודדים מספק מענה לצרכי התובעים; הרביעית, מקום מושבה של יחידת אתג"ר הוא בלוד.

לאחר ששקלנו את טענות הצדדים ועדויותיהם מצאנו כי נפל פגם בהחלטת הנתבעים שלא להעביר את עניינם לדיון בפני הצוות הבין-משרדי על מנת שיבחן בשנית את השכר המשולם להם עבור עבודתם. אנו סוברים כי החלטת הנתבעים התקבלה על יסוד עובדות שגויות בנוגע לעבודתם של התובעים וכתוצאה מכך מדובר בהחלטה בלתי סבירה, כפי שיפורט להלן.

1. ראשית, הוכח כי אופי פעילותם של התובעים שונה מאופי פעילותם של בלשים אחרים.
   1. התובעים העידו כי הנחת העבודה של היחידה היא שכשבעים אחוזים מכלי הרכב הגנובים מועברים לשטחי הרשות הפלסטינית ולכן רוב פעילותם מתמקדת בקו התפר ובישובים הסמוכים לו. התובעים הוסיפו כי הפעילות מתבצעת על בסיס יומי במחסומים של צה"ל ובכפרים הנמצאים בשטחי הרשות הפלסטינית או בקרבתם ופירטו את הפעילויות אותן הם מבצעים^[26]. עוד העידו התובעים כי רמת המיגון שלהם גבוהה ביחס לבלשים אחרים בשל הסיכון הרב הקיים בעבודתם המתבצעת ברובה בשטחי יהודה ושומרון. עדויות התובעים לא נסתרו.

ואלה עיקר הפעילויות שמבצעים התובעים באופן שוטף במהלך עבודתם:

יירוט כלי רכב גנובים בתנועה בתוך שטחי הרשות פלסטינית – הפעילות כוללת איתור כלי רכב גנובים; בידוק לגילוי זיוף רכבים המועברים לשטחי יהודה ושומרון; יירוט כלי רכב גנובים; בידוק גררים; מרדפים אחר חשודים המעבירים חלקי רכבים גנובים לשטחי יהודה ושומרון, תפיסתם ומעצרם בסיום המרדף.

ביצוע מעצרים בבתי חשודים בכפרים בשטחי הרשות הפלסטינית – הפעילות כוללת עצירת חשודים בשטחי הרשות הפלסטינית; חיפושים אחר ראיות; תפיסת מסמכים, רכבים וחלקי רכבים. פעילות זו מתבצעת בשיתוף פעולה מלא עם צה"ל בשל הסיכון הרב הקיים בה.

אכיפת האיסור על תיקון כלי רכב ישראלים במוסכים בשטחי יהודה ושומרון הנמצאים באחריות אזרחית פלסטינית – פעילות זו כוללת עריכת בדיקות במוסכים בשטחי יהודה ושומרון; תפיסת רכבים ישראלים במהלך תיקון; עיכוב ומעצר של בעלי העסק; איסוף ראיות לצורך מיצוי הדין עם החשודים.

הריסת "משחטות" לפירוק רכבים בעומק הרשות הפלסטינית – הצדדים מסכימים שמרבית המשחטות נמצאות בשטחי יהודה ושומרון^[27]. בהתאם לצו אלוף מחודש יולי 2009 למפקד היחידה סמכות להכריז על "משחטה" כמקום שבו מתנהל סחר בכלי רכב גנובים ולהורות על הריסתה. הריסת המשחטות מתאפשרת כאשר קיימות הוכחות לכך שמרבית הרכבים במקום גנובים. לצורך אכיפת הצו מבצעת היחידה פעילות של תיעוד ומעקב אחר כלי הרכב ובסיומה הדבקת הכרזה של מפקד היחידה כי מדובר במקום סחר של רכבים גנובים וכי הוא מיועד להריסה, אלא אם בעל המקום יוכיח שכלי הרכב אינם גנובים. לאחר פרק הזמן שנקבע בצו (כשבעה ימים) מתבצעת כניסה נוספת לאותה "משחטה" בתיאום עם צה"ל לצורך ביצוע ההריסה. ההריסה מתנהלת תוך סיכון רב של חיי התובעים מכיוון שהתושבים המקומיים מודעים לכוונת ההריסה.

פעילות גלויה וסמויה בצירים להברחת רכבים גנובים במחסומי קו התפר – פעילות זו מחייבת תנועה בעומק השטח על אף סכנת המארבים המרחפת על התובעים מצד האוכלוסייה המקומית. הפעילות כוללת חסימות של צירים; יירוט כלי רכב גנובים; ביצוע מעצרים לעיתים תוך כדי מרדף ממונע ורגלי למרחקים ארוכים ולעיתים אף בתוך הכפרים הנמצאים בשטחי יהודה ושומרון.

• 1. חיזוק לעדותם של התובעים בנוגע לאופי פעילותם, למקומות שבהם מבוצעת עיקר הפעילות ולרמת המיגון לה הם נדרשים בשל אופי עבודתם ניתן למצוא בעדותו של עד הנתבעת רפ"ק אבוקסיס, במכתבה של סנ"צ כהן מיום 13.6.2011 ובמכתבו של ניצב מנצור מיום 20.6.2011, ונבאר.

1. רפ"ק אבוקסיס העיד כי התובעים אכן מבצעים את הפעילויות עליהן העידו וכי עיקר הפעילות מתבצעת על קו התפר ובשטחי יהודה ושומרון. רפ"ק אבוקסיס הוסיף כי האוכלוסייה עימה מתמודדים התובעים מידי יום אינה פשוטה בתעוזה שלה וכי הם חשופים לסיכון הן מצד העבריינים הכולל בתוכו ניסיונות דריסה ותקיפה והן מצד האוכלוסייה העוינת בעת ביצוע פעילויות בשטחי יהודה ושומרון^[28].

לעניין המיגון העיד רפ"ק אבוקסיס כי בשונה מבלשים רגילים השוטרים במפלג המבצעים מקבלים מיגון של לוחם כמו שמקובל ביחידות צבאיות או ביחידות מובחרות. המיגון כולל, בין היתר, אפוד קרמי, נשק ארוך, קסדה ורכבים ממוגנים^[29].

1. במכתב של סנ"צ כהן פורטה הפעילות שמבצעים התובעים ובכלל זה מארבים על קו התפר ובשטחי יהודה ושומרון, יירוטים של כלי רכב בתנועה, מעצרים וטיפול במשחטות בשטחי A ותפיסה של כלי רכב המטופלים בשטחי הרשות הפלסטינית. עוד צוין כי התובעים נדרשים במסגרת עבודתם להעמיס חלפים, להשתמש בציוד פריצה, לבצע מעצרים המלווים בהפרות סדר מצד האוכלוסייה המקומית ולתפוס ראיות בעומק שטחי יהודה ושומרון. עוד נכתב כי עיקר הפעילות מתבצעת בשעות הלילה וכי העבודה בשטחי יהודה ושומרון לא תמיד מתוכננת ולעיתים נמשכת על פי ההתפתחויות בשטח. נציין כי סנ"צ כהן לא הכחישה בעדותה את תוכן המכתב בעניינים אלה^[30].

בהקשר זה נוסיף שסנ"צ כהן הכחישה בעדותה את תדירות הכניסות לשטחי יהודה ושומרון שנרשמה במכתב, אולם לעניין זה נתייחס בהמשך.

1. במכתבו של ניצב מנצור העוסק בציוד לו נדרשים התובעים לצורך ביצוע עבודתם, פורטו הפעולות החריגות המבוצעות על ידם ביחס לבלשים רגילים והתבקש לשנות את סיווג התובעים לשוטרי יס"מ וזאת לצורך קבלת ציוד וביגוד בלבד^[31].

כלומר, עדותו של רפ"ק אבוקסיס ומכתביהם של סנ"צ כהן ומר מנצור תומכים בגרסת התובעים בנוגע לאופי עבודתם השונה מאופי עבודתם של בלשים רגילים, בנוגע לפעילויות הרבות המתבצעות בשטחי הרשות הפלסטינית ובנוגע לרמת הציוד והמיגון הגבוהה לה הם נזקקים לצורך ביצוע עבודתם.

מכאן, שעלה בידי התובעים להוכיח כי אופי עבודתם שונה מאופי עבודתם של בלשים רגילים, כי עבודתם מתבצעת בעיקר בקו התפר ובשטחי יהודה ושומרון וכי בשל הסיכון היומיומי שבו הם נמצאים רמת המיגון שלהם גבוהה ומשתווה לרמת המיגון של לוחמים. בנסיבות אלה, הוכח כי השיקול האמור במכתבה של נצ"מ ברטוב בנוגע לאופי הפעילות של התובעים נשען על מידע שגוי. שכן אופי הפעילות שלהם אינו דומה כלל לאופי הפעילות של בלשים אחרים במשטרה.

1. שנית, הוכח כי מספר הכניסות המדווחות של התובעים לשטחי יהודה ושומרון עולה על ארבע וחצי כניסות בממוצע לחודש, כך שההחלטה התקבלה על יסוד נתונים שגויים. עוד הוכח כי התובעים מבצעים כניסות נוספות לשטחי יהודה ושומרון שאינן מדווחות מכיוון שמשכן אינו עולה על שש שעות, אשר כלל לא הובאו בחשבון בעת קבלת ההחלטה.
   1. התובעים הצהירו שהם מבצעים בממוצע כאחת עשרה פעילויות בחודש בשטחי יהודה ושומרון^[32]. התובעים העידו שהם מדווחים רק על פעילויות שנמשכות מינימום שש שעות לפי "נוהל ימים בודדים" וכי בנוסף הם מבצעים פעילויות שמשכן נמוך משש שעות עליהן הם כלל לא מדווחים מכיוון שהם לא זכאים לתשלום עבורן על פי הנוהל^[33].
   2. עדויות התובעים בנוגע לכך שמספר הפעילויות המדווחות המבוצעות בשטחי יהודה ושומרון עולה על ארבע וחצי פעילויות בממוצע לחודש, נתמכות באסמכתאות בכתב. לכתב התביעה צורפו סיכומי פעילות של מפלג המבצעים בשטחי הרשות הפלסטינית, שנמשכו למעלה משש שעות לתקופה של שישה חודשים^[34]. וכך עולה מסיכומי הפעילויות: בחודש 10/2009 ביצעו לוחמי צוות 40 אחת עשרה פעילויות, לוחמי צוות 50 עשר פעילויות, לוחמי צוות 60 שש פעילויות; בחודש 11/2009 ביצעו לוחמי צוות 40 ארבע פעילויות, לוחמי צוות 50 שמונה פעילויות, לוחמי צוות 60 ארבע פעילויות; בחודש 12/2009 ביצעו לוחמי צוות 40 שבע פעילויות, לוחמי צוות 50 אחת עשרה פעילויות, לוחמי צוות 60 חמש פעילויות; בחודש 5/2010 ביצעו לוחמי צוות 40 תשע פעילויות, לוחמי צוות 50 עשר פעילויות, לוחמי צוות 60 שבע פעילויות; בחודש 6/2010 ביצעו לוחמי צוות 40 תשע פעילויות, לוחמי צוות 50 עשר פעילויות, לוחמי צוות 60 חמש פעילויות; בחודש 7/2010 ביצעו לוחמי צוות 40 שמונה פעילויות, לוחמי צוות 50 תשע פעילויות, לוחמי צוות 60 שמונה פעילויות.

כלומר, מהמסמכים עולה כי התובעים נכנסו לשטחי יהודה ושומרון למעלה מארבע וחצי פעמים בממוצע לחודש לצורך ביצוע פעילויות שונות. כאשר נדגיש כי במסמכים אלה פורטו רק פעילויות מדווחות שנמשכו למעלה משש שעות ושיש עליהן תיעוד.

• 1. עדויות התובעים אף נתמכות בעדויות הנתבעים.

סנ"צ כהן הצהירה כי מספר הכניסות המדווחות (כניסות העולות על שש שעות) עלה על ארבע וחצי כניסות לצוות מידי חודש וכי במהלך השנים עמד הממוצע החודשי לכל צוות על כשמונה כניסות לחודש^[35].

אמנם לא נעלם מעינינו שסנ"צ כהן הצהירה שמספר הכניסות הממוצע לשוטר במפלג המבצעים עמד בשנת 2009 על ארבע וחצי כניסות לחודש. אולם היא הוסיפה שבשנת 2010 עמד מספר הכניסות לכל שוטר על 5.4 כניסות^[36]. כלומר, אם בוחנים את מספר הכניסות המדווחות, בין אם בממוצע לשוטר ובין אם בממוצע לצוות, עולה כי מספר הפעילויות המדווחות שמבצעים התובעים בכל חודש בשטחי יהודה ושומרון עולה על ארבע וחצי פעילויות, נתון עליו נסמכו הגורמים המקצועיים בעת קבלת ההחלטה בעניינם של התובעים כפי שעולה ממכתבה של נצ"מ ברטוב.

רפ"ק אבוקסיס הצהיר אף הוא כי מספר הפעילויות המדווחות בממוצע לחודש לכל צוות היה שמונה. רפ"ק אבוקסיס הוסיף כי להערכתו מספר הפעילות הלא מדווחות (פעילויות קצרות משש שעות) עומד על כחמש או שש לכל לוחם.

כלומר, עדותו של רפ"ק אבוקסיס, עד הנתבעת, מחזקת את גרסת התובעים ולפיה מספר הפעילויות לחודש בשטחי יהודה ושומרון עומד בממוצע על כאחת עשרה פעילויות.

• 1. נציין כי לא נעלם מעינינו שהתובעים לא הוכיחו בראיות בכתב את מספר הכניסות לשטחי יהודה ושומרון שאינן עולות על שש שעות, וזאת חרף עדותם של חלקם בדבר רישומים שביצעו ביומניהם האישיים^[37]. עם זאת, אין בכך כדי להחליש את גרסתם של התובעים מן הטעם שעדויותיהם נתמכות בעדויות הנתבעים ומן הטעם שאין חולק כי קיימות כניסות שאינן מדווחות מכיוון שאינן עומדות בתנאי הנוהל.
  2. עוד נציין כי לא נעלם מעינינו שסנ"צ כהן העידה שתדירות הפעילות בשטחי יהודה ושומרון שנרשמה במכתבה מיום 13.6.2010 (3 -4 פעמים בשבוע לצוות), אינה נכונה ^[38]. אלא שאנו מתקשים לקבל גרסה זו משני טעמים: האחד, קשה להאמין כי סנ"צ כהן לא תבדוק את הנתונים הרשומים במכתב מטעמה לפני שליחתו. השני וזה העיקר, סנ"צ כהן הפנתה לנתונים שפורטו בתצהירה בנוגע למספר הכניסות הממוצע בחודש, אלא שאין חולק כי אותם נתונים מתייחסים לכניסות מדווחות בלבד, דהיינו כניסות העולות על שש שעות פעילות, שכן כניסות לפרק זמן קצר יותר כלל אינן מדווחות. לפיכך הנתונים אליהם הפנתה סנ"צ כהן אינם סותרים את אלה שפורטו במכתב בכל הנוגע לתדירות הפעילויות בשטחי יהודה ושומרון שכללו גם פעילויות הקצרות משש שעות.

כלומר, הוכח כי מספר הפעילויות המדווחות של התובעים (מעל שש שעות) המחייבות כניסה לשטחי יהודה ושומרון עולה על ארבע וחצי פעילויות בממוצע לחודש. כמו כן, במסגרת השיקולים לא הובאו בחשבון אותן פעילויות שאינן מדווחות מכיוון שהן קצרות משש שעות ליום על אף שפעילויות אלה נדרשות לצורך ביצוע תפקידם של התובעים. כלומר, הנתונים עליהם הסתמכו נציגי המשטרה בעת קבלת החלטתם היו שגויים.

1. שלישית, שוכנענו כי נוהל ימים בודדים אינו נותן מענה לאופי העבודה של התובעים. כאמור, הנוהל קובע כי התובעים יתוגמלו בתוספת פעילות רמה א' לכל יום שהייה בשטחי יהודה ושומרון רק אם ביצעו באותו חודש שש פעילויות שנמשכו כל אחת שש שעות לפחות. נוהל זה אינו עונה על תנאי העבודה של התובעים, כפי שיפורט להלן.
   1. התובעים הצהירו כי לפני כל מבצע עליהם להיפגש עם נציגי צה"ל בשטחי יהודה ושומרון במשך שעתיים עד שלוש שעות לצורך היערכות. עוד הצהירו התובעים כי כניסות לשטחי יהודה ושומרון לצורך הוצאת רכב גנוב או לצורך תפיסת מוצגים להפללת חשודים חייבות להתבצע במהירות ובפרק זמן קצר משש שעות בשל הסיכון הרב בביצוע פעולות אלה. התובעים הוסיפו כי ישנם מקומות ברחבי יהודה ושומרון שצה"ל מגביל את השהייה בהם לשעות 1:00 עד 4:00 לפנות בוקר בגלל סכנה מוחשית לתובעים^[39]. עדויות אלה לא נסתרו.

מר שחר העיד^[40] כך:

"...אני יכול לתאם פעילות של מעצר וחיפוש במשחטה בג'נין, אני מגיע לאישור התוכנית עם המג"ד וזה קורה 1/2 שעה לפני הפעילות ויושב אתו איש המודיעין והמג"ד אומר חברה לפעילות הזו אנו מבינים את הסיכון ואת הרצון שלכם ואלה הראיות אין יותר מ-3 שעות לפעילות הזו, אתם נכנסים, עושים חיפוש מהיר בבית ורצים לחפש במשחטה שיכולה להיות דקה מהבית או 10 דקות נסיעה... ואז יוצא ורושם 4 שעות ולא מקבל דבר בגין זה".

בהמשך העיד מר שחר בנוגע למספר הפעילויות שאינן עולות על שש שעות כי "זה רוב הפעמים שקורים. הדיווח של 6 שעות מלאות זה ה-7 – 8 בחודש שאני מתוגמל"^[41].

• 1. נוסיף כי עדותם של התובעים נתמכת בעדותו של רפ"ק אבוקסיס, עד הנתבעת, ולפיה בין 40% ל-45% מממוצע הכניסות הכולל לשטחי יהודה ושומרון בחודש הן כניסות קצרות שנמשכות פחות משש שעות (5 או 6 כניסות)^[42].
  2. נציין כי גם מעדותה של סנ"צ כהן עולה שנוהל ימים בודדים אינו מתאים לאופי עבודתם של התובעים. סנ"צ כהן העידה כי לאחר שהתובעים טענו שהתגמול היומי המשולם על פי הנוהל אינו מספיק שונה אופן חישוב התגמול (הסכום חולק לעשרים ואחד ימי עבודה במקום לשלושים ימים קלנדריים). עוד העידה סנ"צ כהן כי מכיוון שחלק מפעילות התובעים נמשכת פחות משש שעות אף הוצע לשנות את נוהל ימים בודדים ולתגמל את התובעים על כל פעילות אף אם היא קצרה משש שעות^[43]. מעדות זו ומניסיונות הנתבעים להתאים את הנוהל לאופי הפעילות של התובעים עולה שאף הם הבינו שנוהל ימים בודדים אינו מתאים לאופי פעילותם של התובעים בשל הכניסות הקצרות לשטחי יהודה ושומרון הנדרשות לצורך ביצוע תפקידם.

לפיכך, אין כל רלוונטיות לטענת הנתבעים בסיכומים ולפיה התובעים מתוגמלים בשכר של יום עבודה מלא על פעילויות שנמשכות שש שעות ומעלה, אף אם הן מסתיימות לפני תשע וחצי שעות וכי תשלום זה מהווה תגמול גם עבור הפעילויות הקצרות משש שעות^[44].

לכך יש להוסיף כי בהתאם לעדותו של מר דדון, שלא נסתרה, לעיתים הפעילויות בשטחי יהודה ושומרון נמשכות למעלה מתשע וחצי שעות אולם הם לא מתוגמלים השעות הנוספות.

בנסיבות העניין שוכנענו כי נוהל ימים בודדים אינו מהווה תגמול מתאים לעבודתם של התובעים בכלל ולאופי הפעילות בשטחי יהודה ושומרון בפרט. שכן, הוכח כי פעילויות רבות של התובעים, לרבות פעילויות מתוכננות, המבוצעות בשטחי יהודה ושומרון אינן יכולות להימשך למעלה משש שעות בשל הסיכון הרב הקיים בהן. בנוסף הוכח כי חלק גדול מאותן פעילויות אינו מתוכנן כלל והפעילויות נמשכות פחות משש שעות, כאשר רמת הסיכון לחיי התובעים גם בפעילויות אלה אינה משתנה.

1. רביעית, לא מצאנו כי מיקום משרדי היחידה רלוונטי לצורך בחינת עבודתם של התובעים. כאמור, עד לסוף חודש ספטמבר 2004 משרדי היחידה היו בשטחי יהודה ושומרון והשוטרים תוגמלו בתוספת פעילות רמה א'. לאחר שהוקמה היחידה מחדש בשנת 2006 וקביעת בסיס היחידה בעיר לוד לא שולמה יותר תוספת פעילות רמה א'.

לטעמנו אין רלוונטיות למיקום משרדי היחידה במכלול השיקולים לבחינת התגמול לו זכאים השוטרים השרתים במפלג המבצעים שכן החשוב הוא מקום ביצוע העבודה בפועל.

מהעדויות עולה כי הפעילות מתבצעת בעיקר על קו התפר ובשטחי יהודה ושומרון וכי מספר הפעילויות בתל אביב או ברעננה קטן. הפעילות בקו התפר מתרכזת בעיקר בישובים הסמוכים לגדר המערכת שבהם מתגוררים בני מיעוטים. התובעים העידו כי קיימות "משחטות" בישראל אולם הן מעטות וכי פעילות שמתחילה במוסכים שנמצאים בתוך הקו הירוק יכולה להגיע בקלות לשטחי יהודה ושומרון^[45].

גם רפ"ק אבוקסיס – עד הנתבעת אישר בעדותו כי "בכלל הפעילות מתרכזת במעבר על קו התפר מול איו"ש. רוב הפעילויות של היחידה שבתוך השטח של מדינת ישראל בעיקר על קו התפר..."^[46]. לעניין הפעילות בתל אביב או ברעננה העיד מר אבוקסיס כי "...אבל מבחינת מסת הפעילות ברעננה ת"א היא פעילות או שתיים של צוות בשבוע אולי. כל שאר הפעילות היא על קו התפר ופנימה"^[47].

נציין כי לא נעלם מעינינו שבניגוד לעדות התובעים^[48], העידה סנ"צ כהן שפרט לכך שמשרדי היחידה נמצאים בלוד ולא בשטחי יהודה ושומרון אף הפעילות של היחידה השתנתה. נטען כי מטרת היחידה היא לטפל בבעיית גניבות הרכב בכל רחבי המדינה ולא רק בשטחי יהודה ושומרון. סנ"צ כהן הודתה שהיא מניחה שרוב המשחטות נמצאות בשטחי יהודה ושומרון אולם חזרה על כך שהתובעים מבצעים עבודה נוספת הכוללת טיפול בגניבות הרכב שמבוצעות בכל רחבי מדינה^[49]. נציין כי פרט לעובדה שעדותה של סנ"צ כהן לא נתמכה בראיות אובייקטיביות נוספות או באסמכתאות בכתב, היא נסתרת בעדותו של רפ"ק אבוקסיס – עד הנתבעים שהעיד כי מבירורים שערך עולה כי היחידה מבצעת את אותה פעילות שביצעה היחידה לפני פירוקה בחודש ספטמבר 2004^[50].

לכך יש להוסיף כי מר דדון ומר כהן (התובעים 1 ו-6) עבדו ביחידה הן לפני פירוקה והן לאחר הקמתה מחדש ובהתאם לעדותם הפעילות שמבצע מפלג המבצעים היא אותה פעילות שבוצעה לפני פירוק היחידה וכי הדבר היחיד שהשתנה הוא מיקום המשרדים. לטעמנו מכיוון שמר דדון ומר כהן הם היחידים שעבדו בפועל ביחידה לפני פירוקה ואחרי הקמתה מחדש, יש ליתן לעדותם משקל גבוה מזה שיש לתת לעדותה של סנ"צ כהן.

כאמור, אנו סבורים כי אין רלוונטיות למיקום משרדי היחידה מקום בו הוכח כי עיקר פעילות התובעים אינה מתבצעת במשרדים אלא מחוצה להם. מהעדויות עולה שהפעילות מתרכזת בקו התפר ובשטחי יהודה ושומרון ולכן העובדה שמשרדי היחידה נמצאים בלוד אינה יכולה להוות שיקול בעת בחינת התגמול לו זכאים התובעים. לטעמנו, במכלול השיקולים היה על הנתבעים להביא בחשבון את מקום ביצוע העבודה בפועל.

1. חמישית, לא נעלמה עדות סנ"צ כהן ולפיה עניינם של התובעים הועבר לדיון בצוות הבין-משרדי, אלא שאין אנו מקבלים אותה משני סיבות: האחת, מדובר בעדות "כבושה" שהועלתה לראשונה בדיון ההוכחות ולא בא זכרה בכתב ההגנה או בתצהיר ולכן המשקל שיש ליתן לה אפסי. השנייה וזו העיקרית, אנו סבורים שאם אכן הצוות בין-משרדי היה מתכנס לדון בעניינם של התובעים היה לכך תיעוד שהיה מוצג בפני בית הדין, דבר שלא נעשה.

אי לכך, לא שוכנענו כי עניינם של התובעים נדון בפני הצוות הבין-משרדי ולטעמנו נוכח החלטתה של נצ"מ ברטוב עניינם של התובעים כלל לא נדון בפני כל הגורמים הרלוונטיים. עוד נציין כי אף אם העניין היה נדון בפני הצוות הבין-משרדי אנו סבורים כי לא הובאו בפניו מלוא העובדות הנכונות בנוגע לעבודתם של התובעים כפי שפורט בהרחבה לעיל.

1. לסיכום: מהעדויות שהוצגו לפנינו שוכנענו כי אופי הפעילות של התובעים שונה מאופי הפעילות של בלשים אחרים המועסקים במשטרה. עבודת התובעים כרוכה בסיכון יומיומי והיא מתבצעת בעיקר על קו התפר ובשטחי יהודה ושומרון. עוד שוכנענו כי נוהל ימים בודדים שעל פיו תוגמלו התובעים אינו נותן מענה לאופי עבודתם ולכניסות הרבות הנוספות המבוצעות על ידם במסגרת עבודתם השוטפת. בנסיבות אלה אנו סבורים כי החלטת המשטרה שלא להעביר את עניינם לדיון בפני הצוות הבין-משרדי על מנת שיבחן את אופן התגמול עבור עבודתם נסמכה על נתונים חלקיים ושגויים וכפועל יוצא מכך ההחלטה בלתי סבירה באופן קיצוני המחייב את התערבות בית הדין.
2. האם התובעים הופלו ביחס ליחידות אחרות במשטרה?
3. כאמור, הצדדים נחלקו בשאלה אם התובעים הופלו ביחס לשוטרי מחוז ש"י וללוחמי משמר הגבול שמשרתים בפלוגות עוטף ירושלים וביחס לשוטרים ביחידות יג"ל ומג"ן המתוגמלים בתוספת פעילות רמה א'.

האם קיימת אפליה ביחס לשוטרי מחוז ש"י וביחס ללוחמי משמר הגבול בעוטף ירושלים?

1. בחודש ינואר 2008 נחתם סיכום בין-משרדי בין משרד האוצר למשרד לביטחון פנים בנושא רמת הפעילות לשוטרי מחוז ש"י וללוחמי משמר הגבול בעוטף ירושלים (להלן: הסיכום הבין-משרדי 2008), וזאת בעקבות השינויים שחלו בפריסת הכוחות ומכיוון שעבודתם של השוטרים כרוכה במגע שוטף ויומיומי עם אוכלוסייה עוינת^[51].

בהתאם לסיכום הבין-משרדי רק המשרתים בתפקיד לוחמה ונדרשים לפי צרכי המעסיק לשרת בתנאי קסרקטין זכאים לפעילות רמה א'. כל יתר השוטרים זכאים לתוספת פעילות רמה ב' או רמה ג' לפי תפקידם.

יצוין כי תנאי קסרקטין משמעם יחידה אשר תנאי השירות בה מחייבים שהייה הכוללת לינה במתקן משטרתי או במתקן אחר.

1. משאין חולק כי התובעים אינם משרתים בתנאי קסרקטין ואינם נדרשים ללון במתקן משטרתי, הרי שאין כל אפליה בינם לבין שוטרי מחוז ש"י וללוחמי משמר הגבול בפלוגות עוטף ירושלים.
2. אי לכך טענת התובעים בנוגע לאפליה בינם לבין שוטרי מחוז ש"י וללוחמי משמר הגבול – נדחית.

האם קיימת אפליה ביחס לשוטרים המשרתים ביחידת יג"ל?

1. יחידת יג"ל היא יחידה הפועלת בגבול לבנון ותפקידה למנוע הברחות מלבנון לישראל.
2. בהתאם לתצהירה של סנ"צ כהן שוטרי היחידה מבצעים "מארבי בטן" בגדר המערכת בתנאי שטח קשים במטרה למנוע, בין היתר, הברחות לישראל. בשל פעילות זו אושרה לשוטרי היחידה פעילות רמה א' במהלך שנות ה-80. החל מחודש מאי 2012 שבו נכנסה "טבלת השקילה הייחודית למשטרה הוחלט להעניק לשוטרי היחידה העוסקים בתפקיד ייעודי ניקוד של 10 נקודות בגין המיקום הגיאוגרפי שבה מבוצעת עבודתם (קו הגבול)^[52].

עדותה של סנ"צ כהן לא נסתרה וכל התובעים שהעידו הודו כי לא עבדו ביחידת יג"ל^[53].

1. כאמור, הוכח כי עבודתם של התובעים מתבצעת בעיקר על קו התפר ובשטחי יהודה ושומרון אולם לא ניתן לקבוע כי כל עבודתם מבוצעת על קו התפר. מהראיות שהוצגו חלק מהעבודה מתבצע גם בתחומי הקו הירוק, אם כי אין חולק שעיקר הפעילות היא בקו התפר ובשטחי יהודה ושומרון. לפיכך, אנו סבורים שלא ניתן לקבוע שהתובעים מופלים ביחס לשוטרי יחידת יג"ל אשר עבודתם מבוצעת דרך קבע על קו הגבול בלבנון.
2. אי לכך טענת התובעים בנוגע לאפלייתם ביחס לשוטרים המשרתים ביחידת יג"ל – נדחית.

האם קיימת אפליה ביחס לשוטרים המשרתים ביחידת מגן?

1. יחידת מגן היא יחידה הפועלת בגבול מצרים ותפקידה למנוע הברחות ממצרים לישראל.
2. בהתאם לתצהירה של סנ"צ כהן הפעילות ביחידה מתאפיינת בביצוע "מארבי בטן" לאורך הגבול בנתיבים של החדרת אמצעי לחימה וסמים על ידי גורמים חמושים בתנאי מזג אויר מדבריים ובביצוע תצפיות בקו הגבול הדרומי למניעת פעילות חבלנית עוינת והברחות.
3. ביום 21.11.2011 נחתם סיכום בין-משרדי. מהסיכום הבין-משרדי עולה, בין היתר, כי שוטרי היחידה שוהים במשך מספר ימים ברצף בשטח מדברי מבודד וכי אופי הפעילות שלהם מצריך מאמץ פיסי ונשיאת משאות כבדים ולכן הם זכאים לתוספת פעילות רמה ב'.

בסיכום הבין-משרדי נקבע כי בעלי תפקידים ביחידה יהיו זכאים לתוספת פעילות רמה א' אם יבצעו במצטבר את הפעילויות הבאות בכל חודש קלנדרי^[54]:

"א. ביצוע לפחות 6 פעילויות, ממין הפעילויות המפורטות ברישא לסיכום זה, בסמוך לגבול או בצירי עומק.

ב. ביצוע של שני אימונים שבועיים יעודיים סמי צבאיים בני 12 – 16 שעות לפחות, הכוללים את הפעילויות הבאות: נהיגה מבצעית בחשיכה, ניווט, הכוונת כוחות בשילוב מסוקים, תצפיות תרמיות בשילוב אמצעים מיוחדים.

ג. ביצוע אימוני שמירת כשירות יחודיים ליחידה".

עוד נקבע בסיכום הבין-משרדי כי הזכאות לפעילות רמה א' תיבחן מידי חודש בחודשו לפי הפעילות של השוטר הזכאי באותו חודש.

כיום, לשוטרי יחידת מגן המשמשים בתפקיד בלשים, קציני בילוש, קציני מבצעים ומפקד היחידה אושרה פעילות רמה ב' בהתאם לטבלת השקילה החדשה שגובשה במשטרה בשנת 2012^[55].

עדותה של סנ"צ כהן בכל הנוגע לתוספת רמת הפעילות שנקבעה לשוטרי יחידת מגן לא נסתרה ואף נתמכה במסמך בכתב. בנוסף, כל התובעים שהעידו לפנינו הודו שלא עבדו ביחידת מגן^[56].

1. כאמור, בהתאם לסיכום הבין-משרדי שוטרי יחידת מגן אינם זכאים באופן אוטומטי לתוספת פעילות רמה א' ותנאי עבודתם שונים מתנאי עבודתם של התובעים, בין היתר, מכיוון שהתובעים אינם נדרשים לשהייה של מספר ימים רצופים בשטח. לפיכך, אנו סבורים שעלה בידי הנתבעים להפריך את טענות התובעים בדבר אפלייתם ביחס לשוטרי יחידת מגן.
2. מן המקובץ עולה כי לא עלה בידי התובעים לשכנע כי הם הופלו ביחס לשוטרים המשרתים ביחידת מגן.

הסעד הראוי

1. התובעים ביקשו בכתב התביעה כי בית הדין יקבע שהם זכאים לתוספת פעילות רמה א' החל ממועד תחילת עבודתם ביחידה ועד לחודש אפריל 2012 ויורה לנתבעים לשלם להם תוספת פעילות רמה א' לכל התקופה. עוד ביקשו התובעים כי בית הדין יורה על גרירת זכויות בגין תוספת פעילות רמה א' לרבות תשלום כל הזכויות הסוציאליות הנובעות מתוספת זו ואף יורה על מתן הנחה ממס בשיעור 7% באופן רטרואקטיבי.

לחלופין ביקשו התובעים כי בית הדין יקבע שעניינם ראוי לבדיקה אמיתית על ידי הצוות הבין-משרדי והגורמים הרלוונטיים במשרד האוצר.

1. כאמור, אין תפקידו של בית הדין להחליף את שיקול הדעת של הגורמים המקצועיים במשטרה והוא מסתכם בהעברת החלטת המשטרה תחת ביקורת שיפוטית. לפיכך בחנו את החלטת המשטרה בעניינם של התובעים ולא בחנו את זכאותם של התובעים לתוספת פעילות רמה א' על פי טבלת השקילה הנהוגה בצה"ל או על פי הטבלאות השונות שצירפו התובעים לכתב התביעה^[57], שאחת מהן היא בבירור בגדר הצעה בלבד (טבלת השקילה מיום 25.6.2008 - נספח ט"ו לכתב התביעה). בחינת הזכאות לתוספת פעילות רמה א' או תוספת אחרת נמצאת בתחום סמכותו של הצוות הבין-משרדי.
2. כאמור, שוכנענו כי החלטת המשטרה בעניינם של התובעים התקבלה על יסוד נתונים שגויים הן בנוגע לאופי עבודתם של התובעים ולשוני בינה לבין עבודתם של בלשים רגילים, הן בנוגע למקום ביצוע עיקר פעילותם של התובעים והן בנוגע למספר הפעילויות המדווחות שמבצעים התובעים בשטחי יהודה ושומרון. בנוסף, המשטרה לא הביאה בחשבון בעת קבלת ההחלטה את מספר הפעילויות הקצרות משש שעות שמבצעים התובעים מידי חודש עליהן הם לא מדווחים בשל הוראות הנוהל. בנסיבות אלה ההחלטה להעניק לתובעים שכר בסיס שמשולם לבלשים רגילים ובנוסף תוספת פעילות רמה א' על פי נוהל ימים בודדים, אשר הוכח כי אינו מתאים לאופי עבודתם של התובעים, ולא לבחון את עניינם בצוות הבין-משרדי הכולל את נציגי משרד האוצר היא בלתי סבירה באופן קיצוני.
3. בנסיבות אלה, הסעד הראוי בעניינם של התובעים הוא להעביר את עניינם לדיון בפני הצוות הבין-משרדי על מנת שיבחן את עבודתם של התובעים על יסוד העובדות הנכונות כפי שפורטו במסגרת פסק הדין ויקבע את שיעור התגמול הראוי לו הם זכאים . כאמור, אין זה תפקידו של בית הדין להחליף את שיקול דעתם של הגורמים המוסמכים בנתבעים.

סוף דבר

1. התביעה מתקבלת.

עניינם של התובעים יוחזר לצוות הבין-משרדי על מנת שהגורמים המוסמכים במשרד לביטחון הפנים, במשטרה ובמשרד האוצר יבחנו את עבודתם של התובעים ויקבעו את שיעור התגמול הראוי לו הם זכאים בגין עבודתם.

1. הנתבעים יישאו בהוצאות התובעים בסכום של 3,000 ₪ ובשכ"ט עו"ד בסכום של 10,000 ₪ בתוספת מע"מ כדין. הסכומים ישולמו בתוך 30 יום שאם לא כן יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד לתשלום בפועל.

על פסק הדין ניתן לערער בזכות בפני בית הדין הארצי לעבודה בירושלים. הודעת ערעור יש להגיש לבית הדין הארצי בתוך 30 ימים ממועד קבלת פסק הדין.

ניתן היום, ה' ניסן התשע"ה, (25 במרץ 2015), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.

1. סעיף 6 לכתב התביעה; סעיף 6א' לכתב ההגנה. ↑

2. סעיפים 7 – 10 לכתב התביעה; סעיף 6 לכתב ההגנה. ↑

3. סעיפים 10 - 13 לכתב התביעה; סעיף 7 לכתב ההגנה; סעיפים 6, 8, 11, 12 ו-13 לתצהיר סנ"צ כהן. ↑

4. סעיף 15 לכתב התביעה; סעיף 8ט' לכתב ההגנה. ↑

5. סעיפים 14 ו-16 לכתב התביעה; סעיף 8ד' לכתב ההגנה. ↑

6. סעיף 8ט' לכתב התביעה; סעיף 9 לתצהיר מר דדון. ↑

7. סעיף 14 לכתב התביעה; עדות רפ"ק אושרי אבוקסיס – עמ' 31 לפרוטוקול ש' 13 – 20. ↑

8. נספח ג' לכתב התביעה; סעיפים 8א' – 8ג' לכתב ההגנה. ↑

9. סעיפים 18, 19, 20, 23 ו-25 לכתב התביעה; סעיף 8ה' לכתב ההגנה; סעיפים 13, 15, 17, 19 ו-21 לתצהיר מר דדון. ↑

10. סעיפים 41 - 43 לכתב התביעה; נספח י"ב לכתב התביעה; סעיף 8ח' לכתב ההגנה. ↑

11. סעיף 31 לכתב התביעה, נספחים ח' – ח'6 לכתב התביעה. ↑

12. סעיף 32 לכתב התביעה, נספח ט' לכתב התביעה. ↑

13. סעיף 33 לכתב התביעה; נספח י' לכתב התביעה. ↑

14. סעיף 34 לכתב התביעה, נספח י"א לכתב התביעה; נספח ו' לתצהיר סנ"צ חניתה כהן. ↑

15. נספח י"ז לתצהיר מר דדון. ↑

16. סעיף 6 לתצהיר סנ"צ חניתה כהן; נספחים ב' ו-ב'1 לתצהיר. ↑

17. הודעת הנתבעת מיום 8.2.2012; הודעת התובעים מיום 19.2.2012. ↑

18. נציג ציבור שני הוזמן ולא התייצב ולכן הוחלט לקיים את הדיון בהיעדרו. ↑

19. דברי ב"כ התובעים והחלטת בית הדין - עמ' 12 לפרוטוקול ש' 9 – 26; דברי ב"כ התובעים והחלטת בית הדין – עמ' 29 לפרוטוקול ש' 21 עד עמ' 30 ש' 12. ↑

20. דברי ב"כ התובעת – עמ' 37 לפרוטוקול ש' 19 – 21. ↑

21. סעיפים 48 – 50 לסיכומי התובעים; נספחים י"ג ו- ט"ו לכתב התביעה. ↑

22. דב"ע (ארצי) מד/59 – 3 טרר – מדינת ישראל, פד"ע טז 32 (1984). ↑

23. ע"ע (ארצי) 1093/00 טרר – מדינת ישראל, (לא פורסם 9.6.2003). ↑

24. ע"ע (ארצי) 174/03 סעיד – מדינת ישראל-משטרת ישראל, (לא פורסם, 29.5.2005). ↑

25. דב"ע (ארצי) מה/77 - 3 גרשון – מדינת ישראל, פד"ע יז(1) 337 (1986). ↑

26. סעיפים 11 ו-12 לתצהיר מר דדון; עדות מר אסרף – עמ' 14 לפרוטוקול ש' 1 – 3; עדות מ' שחר – עמ' 20 ש' 16 – 26; עמ' 21 ש' 3 – 6, ש' 10 – 15, ש' 22 עד עמ' 22 ש' 6. ↑

27. עדות מר דדון – עמ' 10 לפרוטוקול ש' 3 – 5; ↑

28. עדות רפ"ק אבוקסיס – עמ' 36 לפרוטוקול ש' 7 – 20; עמ' 34 ש' 1 – 12. ↑

29. עדות רפ"ק אבוקסיס – עמ' 34 לפרוטוקול ש' 24 – 27. ↑

30. נספח י"ז לתצהיר סנ"צ כהן; עדות סנ"צ כהן – עמ' 57 לפרוטוקול ש' 24 – 25. ↑

31. נספח י"ט לתצהיר מר דדון. ↑

32. סעיף 30 לתצהיר מר דדון. ↑

33. עדות מר דדון – עמ' 10 לפרוטוקול ש' 11 – 12; עדות מר אסרף – עמ' 14 ש' 10, עמ' 15 ש' 5; עדות מר חבני – עמ' 28 ש' 10 – 11. ↑

34. נספחים ח'1 – ח'6 לכתב התביעה. ↑

35. סעיף 15 לתצהיר סנ"צ כהן. ↑

36. סעיף 14 לתצהיר סנ"צ כהן. ↑

37. עדות מר אסרף – עמ' 14 ש' 22 עד עמ' 15 ש' 5, ש' 18 – 20. ↑

38. עדות סנ"צ כהן – עמ' 57 לפרוטוקול ש' 23 - 26. ↑

39. סעיפים 33 ו-34 לתצהיר מר דדון. ↑

40. עדות מר שחר – עמ' 22 לפרוטוקול ש' 9 – 15. ↑

41. עדות מר שחר – עמ'22 ש' 21 – 22. ↑

42. סעיף 12 לתצהיר רפ"ק אבוקסיס. ↑

43. עדות סנ"צ כהן – עמ' 44 לפרוטוקול ש' 18 – 23; עמ' 47 ש' 15 – 23. ↑

44. סעיף 89 לסיכומי הנתבעים. ↑

45. עדות מר דדון – עמ' 8 לפרוטוקול ש' 24 – 27; עדות מר אסרף – עמ' 14 ש' 1 – 31 עדות מר חבני – עמ' 28 ש' 28 עד עמ' 29 ש' 11. ↑

46. עדות רפ"ק אבוקסיס – עמ' 33 ש' 22 – 26. ↑

47. עדות רפ"ק אבוקסיס – עמ' 34 לפרוטוקול ש' 1 – 3; ר' גם עדות מר דדון – עמ' 9 לפרוטוקול ש' 13. ↑

48. סעיף 10 לתצהיר מר דדון. ↑

49. עדות סנ"צ כהן – עמ' 43 לפרוטוקול ש' 3 – 7; עמ' 50 ש' 16 – 18. ↑

50. עדות רפ"ק אבוקסיס – עמ' 33 לפרוטוקול ש' 13. ↑

51. נספח ד' לתצהיר סנ"צ כהן. ↑

52. סעיף 31 לתצהיר סנ"צ כהן. ↑

53. עדות מר דדון – עמ' 10 לפרוטוקול ש' 7; עדות מר אסרף - עמ' 17 ש' 29; עדות מר שחר - עמ' 24 ש' 5 - 6; עדות מר חבני – עמ' 29 ש' 12 - 13. ↑

54. נספח ה' לתצהיר סנ"צ כהן. ↑

55. סעיף 32 לתצהיר סנ"צ כהן. ↑

56. עדות מר דדון – עמ' 10 לפרוטוקול ש' 7; עדות מר אסרף - עמ' 17 ש' 29; עדות מר שחר - עמ' 24 ש' 5 - 6; עדות מר חבני – עמ' 29 ש' 12 - 13. ↑

57. נספחים י"ג ו-ט"ו לכתב התביעה. ↑