1. ביום 28.11.03 בשעה 00.30 בערך אירעה תאונת דרכים בה היו מעורבים מכונית תוצרת דייהטסו מספר רישוי 99-284-07 נהוגה על ידי התובע (להלן: הדייהטסו וכהן בהתאמה) ומכונית תוצרת הונדה מספר רישוי 36-745-17 נהוגה על ידי הנתבע 1 (להלן: ההונדה ובוטבול בהתאמה). במועד הרלוונטי ביטחה הנתבעת 2 את ההונדה בביטוח אחריות כלפי צד שלישי (להלן: חברת הראל).

2. כתוצאה מהתאונה ניזוקה הדייהטסו. שמאי שבדקהּ לאחר התאונה הגיע לכלל מסקנה כי אין כדאית לתקנה, ולכן הכריז עליה כ-'אבדן כללי'. לפי הערכת השמאי במועד חוות דעתו היה שווי הדייהטסו 27,000 ₪, כך שבניכוי ערך השרידים בסך 2,700 ₪ הסתכם הנזק בסך 24,300 ₪. כהן שילם לשמאי שכר טרחה בסך 1,250 ₪ וכן שילם 135 ₪ בעבור שירותי גרירה.

בכתב התביעה תבע כהן 26,385 ₪. לדבריו מכר את השרידים בסך 2,000 ₪ בלבד. לטענתו זו אין תימוכין בחומר הראיות, ולפיכך אני קובעת כי נזקיו מסתכמים בסך 25,685 ₪, נכון ליום 4.12.03 (תאריך חוות דעת השמאי).

3. התאונה נחקרה על ידי מרחב חוף של לשכת התנועה, ובסיום החקירה הוגש כתב אישום נגד כהן. כהן כפר בעובדות שיוחסו לו ולכן החלה פרשת התביעה. לאחר שמיעת מרבית ראיות התביעה בוטל כתב האישום (לאחר שכהן חזר בו מכפירתו והתובע מצדו חזר בו מכתב האישום).

4. להשלמת התמונה יצוין כי בגין נזקי ההונדה שילמה חברת הראל תגמולי ביטוח לבוטבול, ולאחר מכן תבע השבה מאת הפניקס חברה לביטוח בע"מ (להלן: חברת הפניקס) שביטחה באותה עת את הדייהטסו בביטוח אחריות כלפי צד שלישי. בין שתי המבטחות התקיים הליך בוררות, ובפסקו הטיל הבורר על כהן, נהג הדייהטסו, אחריות בשיעור 80% בסברו כי הלה לא נתן זכות קדימה לבוטבול. לאחרון ייחס אשם תורם בשיעור 20% שכן הבורר סבר כי הלה לא התאים את נסיעתו לתנאי הדרך שלפניו.

תחילה טען בא כוחם של בוטבול ושל חברת הראל כי פסק הבורר הקים מעשה בי-דין ברם לאור הערות בית-משפט לא עמד על טענתו זו. מעבר לדרוש אציין אפוא כי עקרונית יכול פסק-בורר להקים השתק פלוגתא (או השתק עילה) ברם בנסיבות המקרה אין כך הדבר.

תנאי הכרחי לקיומו של השתק פלוגתא, כי עסקינן באותם בעלי דין או בחליפיהם. כהן לא היה צד להליך לפני הבורר, כך שלא היה לו 'יומו' בהליך המשפטי. לא הוכח כי חברת הפניקס דאגה לענייניו של כהן, ולכן אין לומר שהיא חליפתו.

יתרה מכך, הבורר לא שמע עדים ולפניו היו כתבי טענות ותיק המשטרה בלבד, שהרי הדיון בהליך הפלילי היה מאוחר לפסק הבורר. לעניין זה חשיבות רבה, שכן הבורר הסתמך על גרסת בוטבול במשטרה, ובמהלך הדיון בהליך הפלילי המאוחר התבררה גרסתו זו בלתי נכונה (בהודעתו למשטרה מסר כי רכב נסע מולו בניגוד לכיוון התנועה ולכן נאלץ לסטות ימינה כדי למנוע התנגשות. בהליך הפלילי העיד כי הדייהטסו יצאה מחניון 'אולמי המילניום' [כפי שאכן היה] וחסמה את נתיב נסיעתו).

לפיכך פסק-הבורר לא הקים מחסום דיוני המונע הכרעה נוספת בהסתמך על אותה מסכת עובדתית.

5. באי כוח הצדדים הסמיכו אותי לפסוק על סמך ההודעות שנגבו בתיק המשטרה, דוח בוחן תנועה והסקיצה שקדמה לו; העדוית שנשמעו בהליך הפלילי (הבוחן, מתנדבת בלשכת התנועה ובוטבול) ועדותו של כהן לפניי.

כתב התביעה הוגש בסדר דין מהיר, ולכן תהא ההנמקה תמציתית כמצוות הדין.

6. התאונה אירעה סמוך לאולם השמחות 'אולמי המילניום' (להלן גם: אולם השמחות) אשר במפרץ חיפה, שהוא אחד מיני בתי-עסק רבים השוכנים באזור. הבניין שבו מצוי אולם השמחות גובל בכביש שירות חד-סטרי, שהנסיעה בו מותרת מצפון לדרום. כביש השירות מקביל לכביש הראשי (שדרות ההסתדרות). לאולם השמחות חניון המשמש את באיו המצוי בתוך חצריו. דרך הכניסה אליו מכביש השירות. משני צדי דרך הכניסה לחניון ולאורך כביש השירות מדרכה ברוחב כ-5.40 מ' בה חונים כלי-רכב. בשעת חשכה מואר האזור היטב בתאורת רחוב. במועד קרות התאונה פעלה תאורה זו והראות היתה טובה.

7. התאונה אירעה בשעה 00.30 בערך בזמן שכהן יצא מחצר החניון של 'אולמי המילניום' בכוונה לחנות במגרש חניה המצוי מעבר לכביש, ובוטבול, אשר חנה במדרכה במרחק מה צפונית לאולם השמחות (משמאלו), יצא ממקום החניה, השתלב בכביש השירות ונסע מכיוון צפון לדרום.

8. לגרסתו יצא כהן מתוך חצר חניון אולם השמחות והגיע לכביש השירות כשבכוונתו לחצותו. היות שמשמאלו (לכיוון צפון) חנו כלי רכב מסחריים שהגבילו את שדה ראייתו, 'גלש' באיטיות לכביש. בעודו ביציאה מהחניון הבחין במכונית אשר נסעה לכיוונו במהירות. הוא עצר אפוא את הדייהטסו, וכאשר היה במצב עצירה מוחלטת, סטתה לפתע המכונית (ההונדה) לימינהּ לכיוון הדייהטסו, והתנגשה בחזיתה השמאלי בחזית השמאלית של הדייהטסו.

9. לגרסת בוטבול במשטרה, לאחר שיצא ממקום החניה, שהמרחק בינו לבין מקום התאונה נע בין 20 מ' לבין 100 מ', החל בנסיעה איטית שלכל היותר הגיע למהירות של 20 קמ"ש, כאשר לפתע הבחין ברכב הנוסע מולו בניגוד לכיוון התנועה. כדי למנוע התנגשות סטה ימינה (כיוון נסיעתו) ברם לא עלה בידו למנוע את התאונה, והתנגש ברכב. בעדותו בבית המשפט לתעבורה שינה גרסה ומסר כי הדייהטסו יצאה מחניון 'אולמי המילניום' וחסמה את נתיב נסיעתו.

10. כהן העיד כאמור כי שדה הראיה שלו היה מוגבל, ולכן 'גלש' באיטיות לכיוון כביש השירות. בניסוי שערך בוחן התנועה התברר כי רכב מסחרי החונה במדרכה משמאל ליציאה מחניון אולם השמחות אינו מסתיר את שדה הראיה, וניתן לראות את כלי הרכב הנוסעים בכביש השירות. לפי דוח הבוחן, שדה הראיה של בוטבול, שנוסע בכביש השירות, היה פתוח למרחק 100 מ' לפחות.

11. מעדויות הנהגים כמו גם מדוח הבוחן יש קושי לקבוע את מיקומה המדויק של התאונה. בוחן התנועה העיד כי מיקום כלי הרכב בתרשים שערך אינו מדויק. עם זאת, הן בו והן בסקיצה שקדמה לדוח הסופי (בו התרשים) מוקמו המכוניות ביציאה מהחניון, ולא באמצע כביש השירות. כמו-כן שברי הזכוכית פוזרו בקרבת דרך היציאה מהחניון, ולא באמצע הכביש. נוסף על כך, אין חולק כי בוטבול סטה ימינה, כיוון נסיעתו, עובדה התומכת במסקנה שהתאונה אירעה סמוך יותר למדרכה מאשר לאמצע הכביש.

לאחר התאונה ההונדה והדייהטסו היו מקבילות זו לזו בניצב (כמעט) לכביש השירות. עובדה זו כמו גם מיקום הנזק - שתי המכוניות ניזוקו בחזית השמאלית – מאששים את העובדה שההונדה סטתה לימין וממקמים את התאונה בסמוך למדרכה, שהרי לו הגיעה הדייהטסו למרכז כביש השירות וחסמה את נתיב נסיעת ההונדה היה הנזק בה בדופן השמאלית או בחלקה האחורי (בהנחה שההונדה נסעה ישר, לא כל שכן כאשר ידוע שסטתה ימינה).

נתונים אלה מתיישבים עם גרסת כהן, שלפיה עצר את מכוניתו לפני השתלבותו בכביש השירות בסמוך למדרכה או במרחק קטן ממנה.

12. לפי הודעתו במשטרה נסע בוטבול במהירות 20 קמ"ש לכל היותר. בכביש לא נמצאו סימני בלימה, ובוטבול אישר כי לא בלם, אלא סטה לכיוון ימין. כאמור, שדה הראיה של מי שנוסע בכביש השירות פתוח למרחק 100 מ' לפחות. לוּ נסע במהירות 20 קמ"ש נזקק בוטבול כדי לעצור את מכוניתו ל-6.41 מ', כולל זמן תגובה (ראה טבלאות קדרון, שהן בגדר ידיעה שיפוטית). ואפילו נסע במהירות גבוהה יותר, יכול היה לעצור בבטחה לפני מקום התאונה.

בין אם החל בוטבול את נסיעתו 20 מ' לפני מקום התאונה ובין אם במרחק רב יותר, היה יכול להבחין בדייהטסו, שלפי גרסתו המאוחרת חסמה את נתיב נסיעתו, ולעצור את רכבו עצירה מוחלטת מספר מטרים רב לפני מקום התאונה.

וגם אם עצר כהן את הדייהטסו כשחזיתה בולטת מעט לתוך הכביש, הרי שלא היה בכך כדי לחסום את הדרך, ולכל היותר היה על בוטבול לסטות שמאלה (ולא ימינה, כפי שעשה) ולהמשיך בדרכו.

13. מהתנהגות בוטבול ניתן להסיק כי לא היה ער לתנאי הדרך שלפניו, לא הבחין בדייהטסו כלל (שהרי סבר כי מכונית נסעה בניגוד לכיוון התנועה) וסטה מנתיב נסיעתו לכיוון הדייהטסו שעמדה ביציאה מהחניון או בסמוך לה.

14. אין חולק כי רכב היוצא מחצרות חייב לתת זכות קדימה לכלי הרכב הנוסעים בכביש, ולכן היה זה מחובתו של כהן לתת לבוטבול זכות קדימה. ואולם, מחומר הראיות עולה כי כהן נתן זכות קדימה לבוטבול, וכי התאונה אירעה בשל נהיגתו הבלתי זהירה של האחרון, שנהג כפי הנראה במהירות גבוהה, איבד את השליטה על מכוניתו, סטה לימין הדרך והתנגש בדייהטסו אשר הזדמנה למקום.

בנסיבות אלה יש להטיל את מלוא האחריות על כתפי בוטבול, ולא ראיתי לייחס אשם תורם לכהן.

15. אשר על כן אני מחייבת את הנתבעים לשלם לתובע, יחד ולחוד, סך של 25,685 ₪ כשסכום זה יישא הפרשי הצמדה וריבית לפי חוק פסיקת ריבית והצמדה, תשכ"א-1961 החל מיום 4.12.03 וכלה ביום התשלום המלא בפועל.

כן ישלמו הנתבעים הוצאות משפט בסך כולל של 5,000 ₪.

ניתן היום, ה' חשון תשע"ג, 21 אוקטובר 2012, בהעדר הצדדים.