1. התובע, שמעון משלי, הוא תושב בית שמש.
2. הנתבעת 2, עורכת דין במקצועה, עוסקת בגביית חובות עבור הנתבעת 1.
3. התביעה הוגשה בעקבות הליכי גבייה שהתנהלו נגד התובע, בטעות, בגין חוב של אדם אחר בשם שמעון משעלי מבית שמש.

טענות הצדדים

1. בכתב התביעה טען התובע כי עיקול ועיכוב יציאה מארץ הם פרסומים המהווים לשון הרע. עוד טען כי הטעויות וההתרשלויות של הנתבעים גרמו לו לעגמת נפש.
2. בכתב ההגנה טענה הנתבעת 1 (להלן: מד"א) כי לא נפלה כל טעות בהתנהלותה.
3. הנתבעת 2 טענה כי ההליכים, עד להגבלת רישיון הנהיגה, ננקטו נגד משעלי שמעון, עם מספר תעודת הזהות של התובע, ורק הבקשה להגבלת הרישיון נשאה את שמו של התובע.

לטענת הנתבעת 2 התובע פנה לראשונה למשרדה ביום 31.5.10, ביום 6.6.10 הוגשה בקשה לביטול הגבלת הרישיון וביום 6.7.10 נסגר תיק ההוצאה לפועל. עוד לטענת הנתבעת 2 לתובע לא נגרמו נזקים עקב הגבלת רישיון הנהיגה שלו, שכן הוא היה מנוע מלנהוג בשל עבירות תנועה.

הנתבעת 2 מודה שהיא הגישה בקשה לעיקול רכב ותפיסתו, אך לטענתה הצו לא בוצע והעיקול בוטל.

הנתבעת 2 מדגישה כי היא פעלה בתום לב ולאור המידע אשר עמד בפניה.

הראיות

1. מהראיות עולה כי ביום 8.4.98 סיפקה מד"א שירות הסעה באמבולנס לאדם בשם שמעון משעלי מרחוב המעפילים 65/5 בבית שמש.
2. במעמד הפינוי חתם משעלי על התחייבות לשלם עבור ההסעה 252 ₪ תוך 30 יום מתאריך ההתחייבות.
3. על גבי ההתחייבות לא צוין מספר תעודת הזהות של משעלי.
4. מד"א שלחה למשעלי דרישה לתשלום החוב, ומשלא שולם החוב, העבירה את הטיפול בגביית החוב אל הנתבעת 2 ביום 4.11.03.
5. עם קבלת הטיפול בגביית החוב פנה משרדה של הנתבעת 2 אל חברת איתורים לבדיקת מספר זהותו של החייב.

לפי תצהירו של יוחנן שפיר, מנהל תפעול במשרדה של הנתבעת 2, ממצאי האיתור העלו כי משעלי שמעון מתגורר ברחוב המעפילים 64 בבית שמש ומספר זהותו 24038440.

1. מהראיות עולה כי מספר זהות זה הוא מספר הזהות של התובע, אשר שמו שמעון משלי, ולא מספר הזהות של שמעון משעלי.
2. משרדה של הנתבעת 2 שלח מספר דרישות תשלום למשעלי, ומשלא שולם החוב, הגיש נגדו ביום 5.3.04 תביעה בסדר דין מקוצר.
3. לפי תצהירו של יוחנן שפיר ולפי אישור המסירה, כתב התביעה נמסר למשעלי שמעון מרחוב המעפילים 64 בבית שמש (אישור המסירה צורף כנספח א' לתצהירו של יוחנן שפיר).

באישור המסירה צוין כי כתב התביעה נמסר לידי משעלי שמעון, אולם הוא סרב לחתום.

1. משלא הוגשה בקשת רשות להתגונן, ניתן ביום 14.7.04 פסק דין בהיעדר הגנה נגד משעלי שמעון.
2. פסק הדין הוגש לביצוע בלשכת ההוצאה לפועל וביום 11.5.05 נמסרה האזהרה. באישור המסירה שצורף כנספח ב' לתצהיר של יוחנן שפיר צוין כי האזהרה נמסרה למשלי שמעון מרחוב המעפילים 64 בבית שמש. על גבי האישור מופיעה חתימה בלועזית בשם Mishali.
3. ביום 20.5.08 הגיש משרדה של הנתבעת 2 ללשכת ההוצאה לפועל טופס "עדכון פרטי החייב". לפי העדכון, כתובתו של החייב היא ברחוב המעפילים 59/1 בית שמש. כתובת זו היא הכתובת של התובע הרשומה במשרד הפנים. הכתובת בה מתגורר התובע בפועל היא רחוב אלברט מנדלר 54 בבית שמש.
4. התובע הצהיר כי באמצע חודש אפריל 2010 הוא פנה למשרד הרישוי כדי להפקיד את רישיון הנהיגה שלו בגלל עבירת תנועה (סעיף 2 לתצהיר). בהיותו במשרד הרישוי נאמר לו כי רישיון הנהיגה שלו עוקל מתחילת חודש אפריל על ידי ההוצאה לפועל (סעיף 3 לתצהיר). התובע פנה ללשכת ההוצאה לפועל, שם נאמר לו כי עו"ד פרנקל היא שפתחה את התיק נגדו.
5. התובע הצהיר כי הודיע לעו"ד פרנקל שהוא מעולם לא פונה על ידי אמבולנס. לפי תצהירו: "היו דברים נרגזים ביני לבין הפקידות של משרד עורכת הדין, כשאני מועבר מפקידה לפקידה. הנני מציין כי זו לא הייתה רק שיחה טלפונית אחת, אלא כמה וכמה שיחות מרגיזות כאלה" (סעיף 8 לתצהיר).
6. התובע הצהיר כי הוא פנה ללשכת ההוצל"פ בתל אביב, שטח טענותיו, ושם הוא למד על ההליכים שהתנהלו בתיק (סעיף 9 לתצהיר). לפי תצהירו כל ההתרוצצויות גרמו לו להפסד של ימי עבודה וכעס רב (סעיף 10 לתצהיר). התובע הצהיר עוד כי: "רק חודשיים לאחר מכן, בתאריך 6.7.10, אחרי התרוצצות ועוגמת נפש רבה, קיבלתי מעו"ד פרנקל מכתב קצר בפקס: "הריני לאשר כי התיק שנפתח נגדך נפתח בטעות"".
7. התובע הצהיר כי: "שמי נרמס וכבודי נפגע קשות הן בקרב משפחתי הקרובה והן בקרב חבריי במקום העבודה על ידי התנהגות רשלנית של חברת מ.ד.א." (סעיף 16 לתצהיר).
8. יוחנן שפיר הצהיר כי לא הוצא צו עיקול כנגד התובע.

האחריות

1. בכתב התביעה נטען כי:

"עיקול הוא פרסום המהווה עוולה ע"פ חוק איסור לשון הרע. צו עיכוב יציאה מן הארץ גם הוא פרסום המהווה עוולה" (סעיף 31 לכתב התביעה).

1. מהראיות עולה כי לא הוצא נגד התובע צו עיכוב יציאה מהארץ.

מחקירת התובע עלה כי בתקופה בה מדובר לא היה לו חשבון בנק (עמוד 10 לפרוטוקול).

מהחקירה הנגדית של תובע עלה כי הצהיר שהוצאו נגדו צו עיקול וצו עיכוב יציאה מהארץ משום שכך אמרה לו הפקידה במשרדה של הנתבעת 2. הוא עצמו לא בדק האם הוצאו צווים אלה (עמוד 10 לפרוטוקול).

מחומר הראיות עולה כי ביום 8.3.06 התבקשה תפיסה של רכב כפי שעולה מנספח ו' לכתב התביעה ואף נעשה ניסיון לתפוס רכב (נספח ח' לכתב התביעה), אלא שהתובע העיד כי אין לו רכב ולא היה ברשותו רכב באותה תקופה (עמוד 11 לפרוטוקול).

1. משהוכח כי לא הוצא צו עיכוב יציאה מהארץ ולתובע לא היו בתקופה הרלבנטית חשבון בנק או רכב, לא הוכחה הטענה בדבר לשון הרע.
2. בכתב התביעה נטען עוד כי:

"לאחר שנודע לתובע במשרד הרישוי כי רישיונו נפסל, היה התובע מנוע מלנהוג, וכך לא יכול היה התובע לעבוד הואיל ועבודתו היא נהג משלוחים. התובע לא עבד כחודש וחצי ונגרמו לו הפסדים כספיים" (סעיף 30 לכתב התביעה).

1. לפי תצהיר התובע, הוא הגיע למשרד הרישוי בחודש אפריל 2010 על מנת להפקיד את רישיונו (עמוד 8 לפרוטוקול). כאשר הוא הגיע להפקיד את הרישיון הסתבר שיש עליו הגבלה (שם). בחקירה הנגדית העיד התובע כי הדבר היה ביולי 2010 (שם), אולם לפי המסמכים בתיק ההוצל"פ נראה כי הדבר היה באפריל 2010.
2. מעדות התובע עולה כי רישיונו נפסל לשלושה חודשים אולם בפועל הפסילה הייתה ארוכה יותר שכן הוא אמור היה לעבור מבחן תיאוריה ולקח זמן עד שעבר את המבחן (עמוד 8 לפרוטוקול).

יוחנן שפיר הצהיר כי עד ליום 31.5.10 לא היה כל קשר טלפוני או בכתב בין התובע ובין משרדה של הנתבעת 2 (סעיף 16 לתצהיר). ביום 6.6.10 הוגשה בקשה לביטול ההגבלה על רישיון הנהיגה ובחודש יולי 2010 נסגר התיק.

התובע היה מנוע, אפוא, מלנהוג עקב הפסילה שהוטלה עליו בעקבות עבירת התנועה ולא עקב ההגבלה שהוטלה עליו במסגרת תיק ההוצל"פ, ולכן נדחית גם טענתו לפיה נגרמו לו נזקים עקב הגבלת הרישיון.

1. טענתו האחרונה של התובע היא כי:

"לטעויות ולהתרשלויות הגורמות עגמת נפש, נזקים והתרוצצויות מרגיזות ומתישות לאזרח טוב יש מחיר וצריך להיות מחיר. מחיר זה אינו סטנדרטי אלא נקבע הוא על פי הנסיבות ועל פי מידת האטימות וההתעמרות לחייו השלווים של האזרח המואשם והמושמץ על לא עוול בכפו על ידי רשלנות בלתי נסבלת של רשויות ובאי כוחם" (סעיף 32 לכתב התביעה).

"שמו של התובע נרמס וכבודו נפגע הן בקרב משפחתו והן בקרב חבריו במקום העבודה על ידי התנהגות רשלנית של הנתבעים" (סעיף 33 לכתב התביעה).

1. יוחנן שפיר הצהיר כי ביום 31.5.10 התקשר התובע לראשונה למשרד וטען כי מעולם לא פונה באמבולנס וכי שמו הוא משלי שמעון ולא משעלי שמעון (סעיף 17 לתצהיר). טיעוניו של התובע נבדקו לעומק ולאור העובדה שבהתחייבות של מד"א לא צוין מספר זהותו של משעלי, ומחמת הספק, הוגשה ביום 6.6.10 בקשה ללשכת ההוצאה לפועל לביטול הגבלת רישיון הנהיגה של התובע וסגירת תיק ההוצאה לפועל (סעיף 19 לתצהיר).

המועדים עליהם העיד יוחנן שפיר מתיישבים עם הפנייה של התובע ללשכת ההוצל"פ בבקשה לסגירת התיק ביום 1.6.10.

1. התובע העיד כי כאשר פנה ללשכת ההוצאה לפועל, על מנת לראות את התיק, נאמר לו שעליו להגיש בקשה, והוא עשה זאת באמצעות עורך דין שנמצא במקום (עמוד 9 לפרוטוקול). בחקירה הנגדית השיב התובע כי כשעה לאחר שהתקשר למשרדה של הנתבעת 2 שלחו לו את האסמכתא אשר בגינה הוא נתבע (עמוד 9 לפרוטוקול).
2. התובע לא הוכיח את תביעתו כנגד הנתבעת 1. ייתכן כי הפרמדיק שמילא את פרטיו של שמעון משעלי צריך היה למלא גם את מספר תעודת הזהות שלו, אולם לא ניתן לומר כי הוא יכול היה לצפות את הנזקים שנגרמו לתובע במקרה זה, בעקבות התנהלות מאוחרת יותר, הקשורה להליכי הגבייה, במיוחד כאשר צוינה על גבי הטפסים כתובתו של שמעון משעלי, אשר איננה מתאימה לכתובתו של התובע בתיק זה.
3. אני דוחה, אפוא, את התביעה נגד הנתבעת 1.
4. הנתבעת 2 היא שטיפלה בפתיחת תיק ההוצל"פ והמעשים והמחדלים הנטענים נעשו כולם על ידי הנתבעת 2. הנתבעת 2 ועובדיה התרשלו בכך שלא בדקו את ההתאמה בין שם החייב ושמו של התובע והתעלמו גם מהכתובות השונות.
5. על הנתבעת 2 לשאת, אפוא, בפיצוי שייפסק.
6. בעקבות התנהלות הנתבעת 2 ומשרדה נאלץ התובע לפנות להוצל"פ על מנת לברר את פשר ההגבלה, להגיש בקשה לסגירת התיק ואף להתנהל מול משרד הנתבעת 2. אני מקבלת את עדות התובע לפיה הפרשה כולה גרמה לו לעוגמת נפש, אולם לא בהיקף הנטען בכתב התביעה.
7. בגין עוגמת הנפש וההוצאות שנגרמו לתובע עקב התנהלות הנתבעת 2 ומשרדה אני פוסקת לתובע פיצוי בסך 5,000 ₪.
8. הנתבעת 2 תשלם לתובע את הפיצוי שנפסק.
9. כמו כן תשלם הנתבעת 2 לתובע הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסכום כולל של 1,500 ₪.
10. התובע ישלם לנתבעת 1 הוצאות משפט בסכום של 1,500 ₪.

ניתן היום, י"ח כסלו תשע"ג, 02 דצמבר 2012, בהעדר הצדדים.