1. פסק הדין ניתן בשתי תביעות שטריות מאוחדות: (1) תביעה בת"א 55029-11-10 שהגיש מר יעקב מזרחי (להלן: "יעקב") נגד הנתבעים בתיק הוצל"פ 01-26742-40-06, לביצוע שישה שיקים שמספריהם 280 עד 285, כל אחד על סך 27,500 ₪, לפירעון בחמישה בכל חודש החל מ- 5.6.10 ועד 5.11.10 בהתאמה; ו- (2) תביעה בת"א 58251-11-10 שהגיש מר יצחק מזרחי (להלן: "יצחק") בתיק הוצל"פ 01-26753-40-4 לביצוע חמישה שיקים שמספריהם 270 עד 275, כל אחד על סך 24,584 ₪, לפירעון בחמישה בכל חודש החל מ- 5.7.10 ועד 5.11.10 בהתאמה.
2. בדיון בשתי ההתנגדויות לביצוע השיקים שהתקיים ביום 20.1.11 ניתן תוקף של החלטה להסדר בין הצדדים שלפיו תינתן לנתבעים רשות להתגונן בשני התיקים הנ"ל, בכפוף להפקדת סך של 50,000 ₪ לתיק 55029-11-10 כבטוחה לסילוק החוב ככל שייפסק עבור התיק הנ"ל ועבור תיק 58251-11-10 או עבור כל אחד מתיקים אלה בנפרד. כב' הרשם קבע בהחלטתו כי הנתבעים רשאים להגיש כתב הגנה, אך משלא הוגש כתב הגנה ובהעדר החלטה אחרת, התצהירים אשר צורפו להתנגדויות לביצוע השטרות משמשים כתבי הגנה בתיק.
3. נתבע 2, מר אביב נקש (להלן: "נקש") ערך תצהיר אשר צורף לכתבי ההתנגדות מטעם הנתבעים שכאמור משמש כתב הגנה בתיקים שבפני. להלן עיקרי טענותיו של נקש בתצהירו.
   1. נקש הוא הבעלים של נתבעת 3, מי חיים בע"מ (להלן: "מי חיים") ומנהל בה. מי חיים היא בעלת המניות בנתבעת 1, שלטי ירושלים בע"מ (להלן: "שלטי ירושלים") שנקש מנהל בה.
   2. ביום 7.7.09 הגיש יעקב נגד נקש ומי חיים תביעה בעניין שאינו כרוך במישרין לתביעה דנן. ביום 30.7.09 הגיעו יעקב, נקש ומי חיים להסדר דיוני בעניין העיקולים הזמניים שהוטלו על נקש ומי חיים. ביום 14.1.10 הגיעו כל הצדדים בתביעות דנן להסכם (להלן: "הסכם מיום 14.1.10") שנועד להסדיר מחלוקות שונות ביניהם בעניין שלטי ירושלים, שהייתה בבעלות משותפת של נקש ומי חיים ושל התובעים.
   3. לפי ההסכם מיום 14.1.10, נקש ומי חיים יקבלו לידיהם את הבעלות בשלטי ירושלים בתמורה לתשלום לתובעים שנפרס על פני 24 שיקים חודשיים עוקבים. כן הוסכם שאם השיקים לא יכובדו, ידוללו אחזקותיה של מי חיים בחברה בשם שבע בכל בע"מ (להלן: "שבע בכל") שאף היא בבעלות משותפת של נקש ומי חיים ושל התובעים, וזאת בהתאם למפתח דילול מוסכם. עוד נקבע בהסכם כי רק במקרה שלא תהיה עוד אפשרות לדלל את מניותיהם של נקש ומי חיים בשבע בכל, אז ורק אז אפשר יהיה לפעול לגביית החוב באמצעות השיקים שהוגשו לביצוע בתביעות דנן. ההסכם נעשה מתוך ידיעה מלאה כי מניות שבע בכל מעוקלות לטובת יעקב.
   4. לאחר שחזרו שניים מתוך 24 השיקים שנמסרו, פנו התובעים במכתב מיום 22.6.10 למר עזרא דר, הגורם המוסכם על הצדדים לסייע בביצוע הדילול, וביקשו להתחיל בדילול בהתאם לסעיף 31 להסכם מיום 14.1.10. ואולם, כשהחל מהלך הדילול החליטו התובעים לחזור בהם ולהתכחש להסכמותיהם המפורשות, והוציאו מכתב באמצעות בא כוחם לדר ולדרהיים (גורם מוסמך נוסף שאמור לסייע בביצוע הדילול), שבו טענו כי אין להפעיל את מנגנון הדילול המוסכם לנוכח השעבוד שהוטל על מניות שבע בכל, בטענה כי "אין לפגוע בערך הבטוחה". התכחשותם של התובעים להסכם המפורש ולהודאתם בכתב שיש לקיימו נובעת מטעמים כלכליים גרידא, משנוכחו לדעת כי בנסיבות העניין הדילול משתלם להם פחות מפירעון השיקים, ולכן לא משתלם להם לכבד את ההסכם מיום 14.1.10.

• 1. על השיקים שהגישו התובעים לביצוע נכתב במפורש "בכפוף למילוי ההסכם". למרות זאת, ואף על פי שבמועד שנקבע לפירעון השיקים הייתה אפשרות לדלל את המניות והתובעים אף הורו לעשות כן, בחרו התובעים להגיש את השיקים לביצוע ולהגיש בקשה להטלת עיקולים מבלי להציג בפני ראש ההוצאה לפועל העתק של ההסכם מיום 14.1.10.

1. בהחלטה שנתנה תוקף להסכמת הצדדים לתת לנתבעים רשות להתגונן נקבעו מועדים להגשת תצהירי עדות ראשית מטעם הצדדים.
2. תחילה הוגש תצהיר עדות ראשית של נקש מטעם הנתבעים אשר חזר על טענותיו בתצהיר שצורף לכתבי ההתנגדות לביצוע השיקים. מתצהיר עדותו הראשית של נקש עולה כי יעקב הוא תושב חוץ, ואחיו יצחק מנהל את עסקיו בישראל. נקש התייחס בתצהירו לכך שהתובעים הסתירו מסמכים ועובדות מראש ההוצאה לפועל, וטען כי מדובר במהלך חמור ובריוני שנועד להפעיל לחץ בלתי חוקי על הנתבעים ולגרום להם נזק.
3. יצחק הגיש תצהיר עדות ראשית מטעמו ומטעם יעקב. להלן עיקרי טענותיו של יצחק בתצהירו:
   1. יצחק באמצעות חברה בבעלותו בשם ים אופקים חדשים יזום וייעוץ כלכלי בע"מ היה שותף בחלקים שווים עם נקש ומי חיים בחברה המשותפת, שלטי ירושלים.
   2. בהסכם מיום 14.1.10 הסכימו יצחק ויעקב למכור לנקש ולמי חיים את חלקם בשלטי ירושלים תמורת סך של 1,250,016 ₪ שניתן ב- 24 שיקים בערבותו האישית של נקש. להסכם זה צורף כתב התחייבות ושיפוי לטובת יצחק בחתימת כל הנתבעים (להלן: "כתב ההתחייבות"). כתב ההתחייבות מתייחס פרטנית אך ורק לעסקת מכירת המניות בשלטי ירושלים, וכולל התחייבות של הנתבעים לפרוע את כל ההמחאות "במלואן ובמועדן".
   3. ביום חתימת ההסכם וכתב ההתחייבות נערכה ישיבת בעלי מניות של שלטי ירושלים, ובפרוטוקול החלטת החברה אושרה חתימתם של הנתבעים על כתב התחייבות בלתי מותנה ובלתי מוגבל ליצחק בערבות מי חיים ונקש.
   4. אין חולק כי התובעים קיימו את חלקם בהסכם והעבירו את מלוא זכויותיהם בשלטי ירושלים לנקש ולמי חיים – העברה אשר בוצעה ונרשמה מידית אצל רשם החברות, בעוד שהשיקים שניתנו ליצחק תמורת המכירה החלו לחזור החל מיום 5.7.10.
   5. טענתם של הנתבעים כי יש להם שיקול דעת אם לכבד את השיקים שמסרו ליצחק או לבצע דילול מניות היא מופרכת בעליל. גם לאחר שנשמעה גרסתם של הנתבעים בעניין השיקים, נקבע כי עליהם להפקיד סך של 50,000 ₪ בקופת בית המשפט כתנאי לביטול העיקולים.
   6. כאשר שיקים של הנתבעים החלו לחזור עקב אכ"מ, הם ביקשו זמן נוסף לפרוע אותם, וכן שלחו אל יצחק בזמן אמת מכתב מיום 4.8.10 שבו ביקשו להביא לידיעתו כי עקב קשיים כלכליים של החברה הם נאלצים להביא לביטול השיקים ומקווים שבתקופה הקרובה יוכלו להחזיר את החברה למצב כלכלי איתן. ואולם, לרוב השיקים נתנו הנתבעים הוראת ביטול ללא סימון אכ"מ, והמשמעות היא שהיה כסף בחשבון הבנק לשם פירעון השיקים. אין במכתב הנ"ל כל אזכור או טענה בדבר זכות שיש לנתבעים כביכול לבחור את דרך פירעון השיקים באמצעות הליך דילול או זכותם לבטל את השיקים חד צדדית.
   7. במועד חילול השיקים כבר הוטלו עיקולים לטובת יעקב על מניותיהם של נקש ומי חיים בשבע בכל, וזאת כבטוחה לפירעון חוב אחר שאינו קשור לתיק זה אלא להלוואה שנטלו נקש ומי חיים מיעקב. בבקשה לביטול העיקולים הנ"ל העלו נקש ומי חיים טענות זהות לאלה שפורטו בתצהירו של נקש אשר צורף לכתבי ההתנגדות, ובהמשך משכו את בקשתם לביטול העיקולים. צו העיקול שניתן אינו מאפשר לבצע מנגנון של דילול מניות בתמורה לפירעון השיקים שהוגשו לביצוע בתיקים דנן.
   8. מנגנון דילול המניות אשר אוזכר בהסכם מיום 14.1.10 היה כפוף להוראות ולתנאים קודמים בנושאים שאין להם שייכות לתיק זה. תנאים אלה לא התקיימו ואין כיום כל אפשרות לבצע את מנגנון הדילול. בסעיפים 32-31 להסכם נקבע כי "במקרה ולא יהיה אפשרות לדלל יותר את מניותיו של אביב יוכלו איציק ו/או קובי לפעול לגביית החוב באמצעות הערבות האישית של אביב על גבי השיקים ו/או לביצוע השיקים ו/או מימוש מניותיו של אביב".
   9. מנגנון הדילול היה תרופה נוספת שעמדה ליצחק אם לא יכובדו השיקים ובהתקיים תנאים קודמים, וזאת מעבר לתרופות ובטחונות שניתנו לו, כגון ערבות אישית של נקש ומי חיים לשיקים וכתב התחייבות שעליו חתמו לפירעון השיקים במלואם ובמועדם.
   10. בהסכם מיום 14.1.10, בטרם התייחסות כלשהי למנגנון הדילול, נקבעו הוראות מפורשות לעניין ביצוע מנגנון איזון בין הצדדים שלפיהן בין היתר כל אחד מהצדדים יהיה רשאי לפנות לכל מוסד בנקאי לשם קבלת הלוואת משכנתא לחברה, אשר תקבוליה יאפשרו את ביצוע מנגנון האיזון, דהיינו החזרת החובות לתובעים. בהתאם לכך פנה יצחק לבנק הבינלאומי הראשון וקיבל אישור לקבלת הלוואה על סך 5.1 מיליון ₪ בתנאים נוחים, אך נקש ומי חיים סירבו לקיים את התחייבותם בהסכם לנטילת הלוואה וביצוע מנגנון איזון.
   11. ביצוע הדילול יניב לתובעים תמורה אפסית, ובכך יאפשר לנתבעים להתחמק מתשלום תמורה ריאלית לתובעים בגין זכויותיהם בשלטי ירושלים.
4. לאחר הגשת תצהיר העדות הראשית של יצחק הוגשה בקשה להזמנת עד מטעם התובעים, עו"ד עדי סומך, אשר לטענת התובעים היה במועדים הרלוונטיים לתביעה עורך דינה של שלטי ירושלים והיה מעורב באופן אישי וישיר בניסוח מסמכים והסכמות בין הצדדים.
5. בדיון ההוכחות נחקרו עו"ד סומך, נקש ויצחק ולאחר הדיון הוגשו סיכומים בכתב.

דיון

הוראות ההסכם מיום 14.1.10

1. השיקים שבפני אשר הוגשו לביצוע נמסרו לתובעים בהתאם להוראות ההסכם מיום 14.1.10 שבו נקבע בסעיף 27 כי שלטי ירושלים תעביר ליעקב 24 שיקים חודשיים ועוקבים בסך של 27,500 ₪ כל אחד בערבותו האישית של אביב, ובסעיף 30 נקבע כי שלטי ירושלים תעביר ליצחק 24 שיקים חודשיים ועוקבים על סך 24,584 ₪ כל אחד בערבותו האישית של אביב.
2. סעיף 31 להסכם מיום 14.1.10 קובע כדלקמן:

"אי פירעון תשלום כל שהוא לאיציק ו/או לקובי בזמן יגרור אחריו דילול באופן מיידי של מי חיים בשבע בכל בע"מ לצד המופר (איציק ו/או קובי לפי בחירתם) ... אולם במקרה ולא יהיה אפשרות לדלל יותר את מניותיו של אביב יוכלו איציק ו/או קובי לפעול לגביית החוב באמצעות הערבות האישית של אביב על גבי השיקים ו/או ביצוע השיקים ו/או מימוש מניותיו של אביב".

1. בסעיף 32 להסכם נקבע לאמור:

"הצדדים מסכימים שבמידה ויצטברו 3 הפרות של אי פירעון אחת ההמחאות החודשיות לפי סעיפים 27 ו- 30 לעיל ללא קשר אם תוקנו או לא ... מי חיים תדולל בהתאם לחוב שיווצר באופן מיידי ולצדדים ולשאר בעלי המניות לא תהיה הזכות למנוע זאת. אולם במקרה ולא יהיה אפשרות לדלל יותר את מניותיו של אביב יוכלו איציק ו/או קובי לפעול לגביית החוב באמצעות הערבות האישית של אביב על גבי השיקים ו/או ביצוע השיקים ו/או מימוש מניותיו של אביב".

1. אין חולק כי הכיתוב המופיע על גב השיקים, "בכפוף למילוי ההסכם", מתייחס להסכם הנ"ל מיום 14.1.10 (ראו עדותו של יצחק בעמ' 38 ש' 29-28).
2. מכאן שהצדדים הסכימו כי במקרה של אי פירעון השיקים יבוצע דילול מניות בשבע בכל, ורק במקרה שבו לא תהיה אפשרות לדלל יותר את המניות יוכלו יצחק ויעקב לגבות את החוב באמצעות הגשת השיקים לביצוע. אף על פי כן, התובעים הגישו את השיקים לביצוע מבלי להפעיל את מנגנון הדילול תחילה, ועוד קודם לכן הגישו בקשה להטלת עיקולים על נכסי הנתבעים במעמד צד אחד מבלי לצרף לבקשותיהם את ההסכם מיום 14.1.10.

טענותיהם המשפטיות של התובעים לגבי התנאי לפירעון השיקים

1. ב"כ התובעים טענו בסיכומיהם כי לפי הפסיקה, תנאי שנכתב בגוף השטר פוסל אותו לחלוטין, למעט במקרה של שטר ביטחון, והיות שבמקרה דנן השיקים נמסרו לפירעון ולא לביטחון, יש לדחות את טענת הנתבעים כי מדובר בשיקים על תנאי. מנגד, בסיכומי התשובה טען ב"כ הנתבעים כי לא רק שטר ביטחון הוא שטר על תנאי, והפנה לסעיף 20(ב)(2) לפקודת השטרות [נוסח חדש] ולפסק דין שניתן בע"א 205/87 ס.מ.ל. סוכנות מרכזית לביטוח בע"מ נ' מגדל חברה לביטוח בע"מ, מג(4) 680 (1989), בעמ' 691 שלפיהם מותר להתלות על תוקפה של החבות השטרית בדרך של קביעת תנאי למסירה, ומשצורף תנאי כאמור, השטר אינו אכיף אלא אם התנאי התקיים. אמנם בפסק דין ס.מ.ל. הנ"ל דובר על שטר ביטחון, אך גם במקרים אחרים שבהם נמסרו שיקים לביטחון ולא לפירעון קיבלו בתי המשפט טענה כי שיקים נמסרו על תנאי (ראו למשל ע"א 216/73 חיים סולומונוב נ' עזרא אברהם כ"ח(1) 184 שם נקבע כי השיקים ניתנו בתנאי שצד ג' לא ינכה מתשלום המגיע למושך השיקים סכומים מסוימים בעקבות עבודה גרועה שביצע הנפרע; וכן רע"א 6553/97 אפרים חגאי ויצחק לביא נ' חברת עבודי חיים בע"מ נב(2) 345 שם ניתנו שיקים על תנאי שלא יסוחרו לצד ג').
2. על כל פנים, בעייננו מדובר בצדדים קרובים לשטר, ולכן הנתבעים רשאים להתגונן בטענות הקשורות לעסקת היסוד עם התובעים (ראו דנ"א צמח נ' שלשבסקי, פ"ד נה(4) 193 ופסקי דין נוספים שאליהם הפנה ב"כ הנתבעים בסיכומיו). לפיכך, ומשאין חולק כי התובעים חתמו על ההסכם מיום 14.1.10, יש לקבל את טענת הנתבעים כי זכותם של התובעים להיפרע מהשיקים כפופה להוראות בסעיפים 31 ו- 32 להסכם, דהיינו ביצוע דילול של המניות תחילה ומצב שבו אין אפשרות לדלל יותר את המניות.

הטענות בעניין אי ביצוע דילול בפועל

1. ב"כ התובעים טענו בסיכומיהם כי אין מחלוקת עובדתית שלא בוצע דילול של המניות במועד פירעון השיקים ואף לא עד מועד דיון ההוכחות בתביעות שבפני, אך טענה זו רק מחזקת את גרסתם של הנתבעים כי לא קוימו הוראות ההסכם מיום 14.1.10 בעניין דילול המניות, ולכן התובעים לא היו רשאים להגיש את השיקים לביצוע.
2. בסיכומים מטעם התובעים נטען כי אילו רצו הנתבעים לבצע את מנגנון הדילול, הרי שהיו יכולים לכל הפחות לדלל את המניות באמצעות העברתן לידי נאמן כלשהו, ולמצער לפי ערכי הדילול של דר, ולהודיע למזרחי כי הם פועלים לפי ההסכם. לחלופין נטען כי הנתבעים היו יכולים לפנות לבית המשפט המחוזי שלו הסמכות לדון בדילול, אך גם זאת לא עשו. אין לקבל טענות אלה של התובעים. כפי שעולה מהעדויות ומראיות נוספות שבפני, התובעים הם אלה שסירבו לביצוע הדילול וניסו למנוע אותו. אמנם בתחילה היו אלה התובעים שפנו אל מר עזרא דר וביקשו לדלל את המניות (ראו מכתבם מיום 22.6.10 בנספח 3 לתצהיר עדותו הראשית של נקש), אך לאחר מכן חזרו בהם וביקשו לפרוע את השיקים (ראו מכתביו של עו"ד ניידרמן מיום 29.7.10 ומיום 4.8.10 בנספחים 4 ו- 5 לתצהירו של נקש). הנתבעים דווקא ניסו לזרז את ביצוע הדילול, בין היתר באמצעות פניה בכתב למר דר מיום 13.4.11 (נספח 6 לתצהיר עדותו הראשית של נקש), אך התובעים חזרו והתנגדו לכך ואף שלחו באמצעות בא כוחם מכתבים למר דר, למר דלרהיים ולנאמן בדרישה להפסיק מידית כל פעולה בקשר למנגנון הדילול. לטענת ב"כ התובעים במכתביו, כל פעולה כזו היא בניגוד להוראות ההסכם, בניגוד מפורש לצו שיפוטי, וכאשר סוגיה זו תלויה ועומדת כיום בפני ערכאות משפטיות (ראו מכתביו של עו"ד ניר קריץ בנספח 7 לתצהיר עדותו הראשית של נקש). בנסיבות אלה שבהן התובעים התנגדו לדילול וניסו למנוע אותו, אין הם יכולים להישמע בטענה כי הנתבעים לא פעלו לביצוע הדילול.
3. טענה נוספת של ב"כ התובעים בסיכומיהם היא כי הוסכם שהתחשיב לצורך קביעת ערך הדילול ייערך על ידי מר עזרא דר ומר דלרהיים יחד תוך 3 ימי עסקים (כנדרש בסעיפים 6 ו- 8 לכתב ההוראות לנאמן – ת/1), ומשלא בוצע תחשיב משותף תוך פרק הזמן הנ"ל ובמשך חודשים ארוכים, לא התקיימו התנאים הנדרשים לביצוע הדילול. ואולם, עיון בת/1 מעלה כי בטרם עריכת התחשבנות היה על רו"ח דלרהיים לספק לכל הצדדים ובכלל זה למר עזרא דר ולנקש חשבוניות ונתונים שונים. נקש התייחס לעניין זה בחקירתו הנגדית והעיד כי רו"ח דלרהיים שמונה מטעם התובעים וטיפל עבורם בתיקים רבים, לא שיתף פעולה עם דר ועם נקש, סירב להעביר להם נתונים, ובסופו של דבר המציא להם קטעי מסמכים בלבד (עמ' 27 ש' 18-10 ועמ' 32 ש' 2-1). כן העיד נקש כי היה נכון אם התובעים היו מזמינים את רו"ח דלרהיים להעיד ובכך שופכים אור על כל ההתנהלות (עמ' 32 ש' 3-2). ואכן, משלא ביקשו התובעים להזמין את רו"ח דלרהיים להעיד, יש לזקוף זאת לחובתם ולקבוע כי לא עלה בידיהם לסתור את טענתו של נקש שלפיה רו"ח דלרהיים סירב לשתף פעולה עם מר עזרא דר לצורך ביצוע תחשיב הדילול. מכאן שאין להטיל על הנתבעים את האחריות לכך שהדילול לא התבצע הלכה למעשה בהתאם להוראות ולמועדים המופיעים בכתב הנאמנות.
4. זאת ועוד, אין בהסכם מיום 14.1.10 או בכתב הנאמנות ת/1 כל הוראה שלפיה אם לא יערכו דר ודלרהיים תחשיב של ערך הדילול כנדרש ובמועד, אזי התובעים יהיו רשאים לפרוע את השיקים לאלתר. לפיכך, במקרה של אי קיום הוראות ההסכם וכתב הנאמנות בעניין ביצוע הדילול, ובהעדר תחשיב מוסכם של דר ודלרהיים, היה על התובעים לפנות לבית המשפט המוסמך ולבקש אכיפה של מנגנון דילול המניות שנקבע בהסכם. התובעים לא עשו כן, ואף חזרו בהם מבקשתם לדלל את המניות.

1. כפי שיפורט להלן, התובעים טענו כי אין מקום ואין אפשרות לבצע דילול של המניות, והציגו מספר נימוקים עובדתיים ומשפטיים לכך.

הטענה כי אין לבצע דילול בשל העיקולים לטובת יעקב

1. הסיבה הראשונה והיחידה שפורטה במכתבו הראשון של עו"ד ניידרמן מיום 29.7.10 הנ"ל היא כי המניות של שבע בכל מעוקלות לטובת יעקב וביצוע דילול יפגע בערך הבטוחה.
2. אין חולק שמעשית וטכנית הייתה אפשרות לבצע דילול של המניות מבלי להסיר את העיקולים, שכן הדילול צריך להיעשות באמצעות הקצאת מניות חדשות, ואינו דורש ביצוע פעולות כלשהן במניות הקיימות (ראו סעיף 20 להסכם מיום 14.1.10 וכן עדותו של יצחק בעמוד 45 ש' 7-1). אמנם בתחילה ביקשו הנתבעים לבטל את העיקולים, בין היתר בטענה שיש לעשות כן לצורך דילול המניות, אך לאחר מכן חזרו בהם מהבקשה, והסבירו כי אין מניעה לבצע את הדילול חרף העיקולים. על כל פנים, משהודה יצחק כי טכנית, העיקולים אינם מונעים את ביצוע הדילול, המחלוקת היחידה בין הצדדים בעניין זה היא האם היה מקום למנוע את הדילול עקב הפגיעה בערך המניות המעוקלות, כפי שנטען במכתבו של עו"ד ניידרמן הנ"ל מיום 29.7.10.
3. בניגוד לטענתו של יצחק בסעיף 17(ג) לתצהירו כי ההסדר הדיוני עם יעקב מיום 30.7.09 מונע את ביצוע הדילול, מעיון בהסדר אשר בית המשפט נתן לו תוקף של החלטה (נספח ז' לתצהיר עדותו הראשית של יצחק) עולה כי אין בו כל איסור על פגיעה בערך המניות המשועבדות באמצעות הקצאת מניות חדשות. כנשאל יצחק בחקירתו הנגדית היכן כתוב בהסדר הדיוני שאי אפשר להקצות מניות חדשות או שאי אפשר לפגוע בערך השעבוד, ציטט את סעיף 5 להסדר שלפיו "נוסח השעבוד הוא כנספח ו' לבקשה שאושר בחתימת הצדדים" והעיד כי צריך להביא את נספח ו', אך בהמשך הודה כי אין בידיו את אותו נספח (עמ' 45 ש' 19-13).
4. יתר על כן, ההסכם מיום 14.1.10 אשר גם יעקב הוא צד לו נחתם כחצי שנה לאחר ההסדר הדיוני עם יעקב שבו הוסכם על הטלת העיקולים. מכאן שבמועד חתימת ההסכם מיום 14.1.10 נושא העיקולים היה ידוע לצדדים, ולמרות זאת, באותם סעיפים בהסכם הנ"ל המתייחסים לדילול המניות אין שום הנחיה או התייחסות לעניין העיקולים, ואין כל הוראה שלפיה הדילול יבוצע רק אם העיקולים יוסרו. יצחק טען בתצהיר עדותו הראשית ובחקירתו הנגדית כי התביעה בגין ההלוואה של יעקב הוחרגה מההסכם מיום 14.1.10, ולכן הדילול לא חל על המניות המעוקלות (סעיף 24 לתצהיר ועמ' 45 ש' 3-1). אולם כל שנקבע בסעיף 23 להסכם שאליו מפנה יצחק הוא כי הצדדים מסכימים לסיים את כל ההליכים המשפטיים ביניהם, למעט התביעה בגין ההלוואה, ולא נקבע באותו סעיף כי אין לבצע דילול מניות כל עוד העיקולים שהוטלו בתביעת ההלוואה עומדים בתוקפם. גם בכתב ההוראות לנאמן, ת/1, אין כל התייחסות לנושא העיקולים, ויצחק לא נתן כל הסבר לכך, אלא רק ציטט את סעיף 1 של כתב ההוראות אשר מפנה להסכם מיום 14.1.10 ואינו מתייחס לעיקולים (עמ' 44, ש' 29-28).
5. אם לא די בכך, במכתבם מיום 22.6.10 ביקשו התובעים להתחיל בביצוע הדילול אף שבאותה עת מניותיו של נקש בשבע בכל עדיין היו מעוקלות לטובת יעקב. כנשאל יצחק בחקירתו הנגדית מדוע נושא העיקולים אינו מופיע במכתב מיום 22.6.10, התחמק ממתן תשובה ישירה ועניינית לשאלה (עמ' 44 ש' 13-5). יצוין כי עוד קודם לכן העיד יצחק שביקש לבצע דילול בגין שני השיקים הראשונים שחוללו מסיבת אכ"מ (עמ' 42 ש' 11-6), ומכאן שלשיטתו לא הייתה מניעה לבצע דילול בגין שיקים אלה חרף העיקולים.
6. אין לקבל את טענת ב"כ התובעים בסיכומיהם כי משמעות הפעלת מנגנון הדילול הקבוע בהסכם מיום 14.1.10 תהיה הכשלת העיקול על ידי הפחתתו, שינויו או ביטולו, וכי פעולות אלה אסורות לפי סעיף 264 לחוק העונשין וסעיף 30 לחוק החוזים. משחתמו הצדדים, לרבות יעקב, על ההסכם מיום 14.1.10 שלפיו במקרה של אי פירעון השיקים יש לבצע דילול מניות, מבלי להזכיר כלל את עניין העיקולים, הרי שהסכימו לביצוע הדילול חרף הפגיעה האפשרית בערך הבטוחה. מכאן שאין לראות בביצוע הדילול הכשלה של העיקולים או של הצו השיפוטי שניתן בעניינם.
7. לאור כל האמור לעיל, יש לדחות את טענת התובעים כי לא היה מקום לבצע דילול מניות לנוכח הפגיעה האפשרית בערך המניות שעוקלו לטובת יעקב, ויש לקבל את טענת הנתבעים כי הצדדים הסכימו לבצע את הדילול חרף העיקולים והפגיעה האפשרית בערך הבטוחה.

הטענה שאין לבצע את הדילול לפני עריכת "איזונים"

1. טענה נוספת של התובעים היא כי תנאי מוקדם לביצוע דילול המניות הוא עריכת ה"איזונים" המוזכרים בהסכם מיום 14.1.10.
2. מנגנון האיזון מוזכר בסעיפים 16-12 להסכם מיום 14.1.10 ומתייחס לתשלומים שיבוצעו לאחר עריכת בירור חשבונאי בעניין הסכום הדרוש לאיזון. הנתונים המופיעים בטבלה שבסעיף 12 להסכם הוצגו כ"דוגמא להמחשה" בלבד (ראו בעניין זה גם עדותו של נקש בעמ' 31 ש' 25-23). מחקירתו הנגדית של נקש עלה, ולא נסתר, כי במשך תקופה ארוכה ניסה לקבל נתונים לגבי השקעתם של התובעים בשלטי ירושלים, אך רו"ח דלרהיים שמונה מטעם התובעים סירב למסור לו ולדירקטורים נוספים את הנתונים (עמ' 27 ש' 13-10). בהמשך העיד נקש כי רק כחודש לפני מועד הדיון בעייננו ובהליך שהתנהל בבית המשפט המחוזי ניתנה לו לראשונה הזדמנות לראות את הספרים באמצעות רו"ח אלכס הילמן שמינה בית המשפט, ועד היום אין לו מושג מה סכום ההשקעות של משפחת מזרחי והאם נדרש איזון כלשהו (שם, ש' 18-14). התובעים לא ביקשו להזמין את רו"ח דלרהיים להעיד כדי לבסס את טענתם כי היה צורך בתשלומי איזון לתובעים, וכדי להפריך את הטענה כי רו"ח דלרהיים סירב למסור לנקש ולדירקטורים אחרים את כל הנתונים החשבונאיים הרלוונטיים.
3. על כל פנים, בסעיפים 31 ו- 32 להסכם מיום 14.1.10 הקובעים שיש לבצע דילול מניות במקרה של אי פירעון השיקים אין כל התייחסות לתשלומי איזון, ואין כל סעיף אחר בהסכם הנ"ל שלפיו ביצוע דילול כפוף ליישום מנגנון האיזון תחילה. גם בכתב ההוראות לנאמן, ת/1, מנגנון האיזון לא מוזכר כלל וביצוע הדילול אינו מותנה בדבר.
4. נוסף על כך, כאמור לעיל, לאחר חילול שני השיקים הראשונים ביקשו התובעים במכתבם מיום 22.6.10 (נספח 3 לתצהיר עדותו הראשית של נקש) לבצע דילול מניות לאלתר, מבלי להזכיר את מנגנון האיזון. גם במכתבו של עו"ד ניידרמן מיום 29.7.10 (נספח 4 לתצהיר עדותו הראשית של נקש) שבו חזרו בהם התובעים מהבקשה לבצע דילול מניות, הנימוק היחיד לכך היה פגיעה בערך הבטוחה שניתנה ליעקב, ולא הועלתה כל טענה כי הדילול כפוף ליישום מנגנון האיזון. הטענה כי עריכת האיזונים הייתה תנאי מקדמי לביצוע הדילול הועלתה לראשונה במכתבו של עו"ד ניר קריץ מיום 18.11.10 (נספח 7 לתצהיר עדותו הראשית של נקש) לאחר הגשת השיקים שבפני לביצוע בהוצאה לפועל.
5. בדיון מיום 26.12.10 שהתנהל בעניין הבקשה לביטול עיקולים, לא נתן יצחק הסבר מתקבל על הדעת לכך שנושא האיזון לא מוזכר בסעיף 31 להסכם מיום 14.1.10, אלא רק העיד כי "זה חלק מההסכם" (עמ' 8 ש' 20-3). בהמשך, כאשר נשאל יצחק מהן לשיטתו הסיבות לכך שאין אפשרות לבצע היום דילול מניות כנגד אי כיבוד השיקים, העלה אך ורק את הטענה בדבר ההסדר הדיוני עם יעקב והפגיעה בערך הבטוחה, ולא הזכיר את עניין האיזונים (שם, ש' 29-26). גם כשנשאל יצחק לאחר מכן האם זוהי הסיבה היחידה, לא העלה במפורש את הטענה שיש לבצע איזון תחילה (עמ' 8 ש' 30 עד עמ' 9 ש' 4). יצחק אף לא הציג כל הסבר לכך שעניין האיזונים אינו מופיע במכתב התובעים מיום 22.6.10, אלא רק העיד שביום 29.7.10 הוצא מכתב נוסף (עמ' 9 ש' 30 ועמ' 10 ש' 1), אלא שכאמור, גם במכתב מיום 29.7.10 אין התייחסות לצורך בביצוע איזון בטרם דילול המניות.
6. כמו כן העיד יצחק בחקירתו הנגדית כי ביקש לבצע דילול בגין שני השיקים הראשונים שחוללו מסיבת אכ"מ ולא בשל מתן הוראת ביטול (עמ' 42 ש' 11-6), ומכאן שלשיטתו לא הייתה כל מניעה לבצע דילול בגין שיקים אלה מבלי לבצע איזון תחילה.
7. לאור כל האמור לעיל יש לקבוע, בהעדר עדויות וראיות מטעם התובעים הסותרות זאת, כי לא הוצגו בפני נקש הנתונים הנדרשים לצורך עריכת תחשיבים כדי לקבוע אם יש צורך בתשלומי איזון, וממילא יש לדחות את הטענה כי עריכת האיזונים המוזכרים בסעיפים 16-12 להסכם מיום 14.1.10 הייתה תנאי מקדמי לביצוע הדילול.

הטענות בדבר כתב ההתחייבות

1. טענה חדשה שהעלו התובעים היא כי יש לחייב את הנתבעים בתשלום סכומי השיקים מכוח כתב ההתחייבות שעליו חתמו (נספח ד' לתצהירו של יצחק).
2. כתב ההתחייבות המופנה כלפי יצחק בלבד לא צורף לבקשות לביצוע שטר, ואף לא הועלתה כל טענה בעניינו בתגובת התובעים לבקשה לביטול העיקולים, אשר ב"כ התובעים ציין כי היא מהווה כתב תשובה של התובעים בתיק (ראו פרוטוקול הדיון מיום 3.4.11 בעמ' 15 ש' 17). מכאן שמדובר בטענה החורגת מגדר המחלוקת בין הצדדים.
3. יתר על כן, בקשתם של התובעים לחייב את הנתבעים מכוח כתב ההתחייבות היא למעשה תביעה חדשה בעילה שאינה שטרית אלא חוזית. ואכן, בדיון שהתקיים ביום 3.4.11 אמר ב"כ התובעים כי יש לתובע (יצחק) טענות חוזיות מפורשות נגד הנתבעים ו"יש כתב התחייבות חוזי נפרד לגמרי", ובעקבות זאת הודיע ב"כ התובעים כי בכוונת מרשיו להגיש תביעה נוספת נגד הנתבעים בעילה חוזית מעבר לעילה השטרית (עמ' 16 ש' 22-16). ואולם, בסופו של דבר לא הגישו התובעים תביעה נוספת נגד הנתבעים, ועל פני הדברים אין מקום לדון בעילת התביעה החוזית במסגרת התביעות השטריות שבפנינו.
4. מכל מקום, דינה של הטענה להידחות גם לגופו של עניין.
5. כתב ההתחייבות מנוסח כמכתב שכותרתו "כתב שיפוי בלתי מוגבל בסכום או בזמן" וצורף להסכם מיום 14.1.10. בסעיף 5 לכתב ההתחייבות נקבע כדלקמן:

"התחייבויותינו כאמור לעיל הינן בנוסף לשיקים הנמסרים לכם בהיקף כולל של 1,250,016 ₪, במעמד חתימת כתב התחייבות זה, על ידינו ואשר אנו מתחייבים לפרוע במועדן ובמלואן".

1. ואולם, מיד לאחר מכן בסעיף 6 נקבע לאמור:

"מובהר כי כתב שיפוי זה כפוף לקיום חיוביכם וחיובו של מר יעקב מזרחי על פי הסכם הפשרה מיום 14.1.10 שנחתם בין הצדדים בכל הקשור לשלטי ירושלים בלבד".

1. מכאן שהתחייבותם של הנתבעים לפרוע את השיקים במלואם ובמועדם כפופה לכל הוראות ההסכם מיום 14.1.10, וביניהן לסעיפים 31 ו- 32 שלפיהם במקרה של אי פירעון השיקים יש לבצע דילול מניות של נקש במי חיים תחילה, ורק כאשר אין אפשרות לדלל יותר את המניות, רשאים התובעים "לפעול לגביית החוב באמצעות הערבות האישית של אביב על גבי השיקים ו/או ביצוע השיקים".
2. לפיכך, אין לקבל את טענת התובעים בדבר חיוב הנתבעים לשלם בגין השיקים מכוח סעיף 5 לכתב ההתחייבות מבלי לבצע דילול מניות תחילה כנדרש בהסכם מיום 14.1.10 אשר כתב ההתחייבות כפוף אליו.

הטענה כי משבוטלו שיקים אין לבצע דילול

1. טענה נוספת של התובעים היא כי משביטלו הנתבעים את השיקים שניתנו לפי ההסכם מיום 14.1.10 הרי שהפרו את ההסכם ומנעו את פירעון השיקים, ולכן הם מנועים מלטעון שיש להפעיל את מנגנון הדילול (ראו סעיפים 67-65 לסיכומים מטעם התובעים).
2. דא עקא, שהתובעים חזרו בהם מביצוע הדילול בסמוך לאחר חילול שני השיקים הראשונים מסיבת אכ"מ, עוד בטרם התקבלה הודעת הנתבעים מיום 4.8.10 על ביטול שיקים (נספח ו' לתצהירו של יצחק). כאמור לעיל, לפי מכתבו של עו"ד ניידרמן מיום 29.7.10 (נספח 4 לתצהיר עדותו הראשית של נקש) הסיבה היחידה לכך שהתובעים חזרו בהם מהבקשה לבצע דילול הייתה הפגיעה בערך הבטוחה של יעקב. יתרה מזאת, גם במכתבו של עו"ד ניר קריץ מיום 18.11.10 (נספח 7 לתצהירו של נקש) אשר נשלח כמה חודשים לאחר הודעת הנתבעים על ביטול השיקים ושבו הועלו נימוקים נוספים ומפורטים לסירובם של התובעים לביצוע דילול, לא הועלתה כל טענה כי ביטול השיקים הוא שמונע את הפעלת מנגנון הדילול. טענה זו לא הוזכרה גם בתגובת התובעים לבקשה לביטול העיקולים אשר ב"כ התובעים ציין כי היא מהווה כתב תשובה של התובעים בתיק (ראו פרוטוקול הדיון מיום 3.4.11 בעמ' 15 ש' 17), ואף לא הועלתה במפורש בתצהיר עדותו הראשית יצחק. בהליך שבפני טען יצחק לראשונה בחקירתו הנגדית כי בקשת התובעים מחודש יוני 2010 לבצע את הדילול התייחסה אך ורק לשני השיקים שחזרו מסיבת אכ"מ (עמ' 42 ש' 11-10), וכשנשאל מדוע טענה זו אינה מופיעה בתצהיר עדותו הראשית ובתגובה לבקשה לביטול עיקולים, התחמק ממתן תשובה עניינית לשאלה (עמ' 42 ש' 20-14 וש' 30-26). בהמשך העיד יצחק כי עו"ד שי ניידרמן ציין במכתבו במפורש שלאחר ביטול השיקים אין לתובעים זכות לבקש דילול לפי ההסכם מיום 14.1.10 (עמ' 43 ש' 6-1), אך כאמור במכתביו של עו"ד ניידרמן ואף במכתבים נוספים של באי כוח התובעים לא מופיעה ולו ברמז כל טענה שלפיה עצם ביטול השיקים מונע מהנתבעים את הזכות לביצוע דילול. מכאן שטענה זו שהיא בגדר הרחבת חזית אסורה ועדות כבושה, ויש לייחס לה משקל אפסי.
3. נוסף על כך, אין ממש בטענת התובעים הנ"ל גם לגופו של עניין. בסעיף 30 להסכם מיום 14.1.10 נקבע כי הדילול יתבצע במקרה של "אי פירעון תשלום כל שהוא לאיציק ו/או לקובי בזמן" ובסעיף 31 ישנה התייחסות ל- "3 הפרות של אי פירעון", מבלי לעשות הבחנה כלשהי בין אי פירעון מסיבת אכ"מ או חשבון מוגבל לבין אי פירעון מחמת מתן הוראת ביטול. גם בכתב ההוראות לנאמן (ת/1), בסעיף 5, ישנה התייחסות ליישום מנגנון הדילול במקרה של "אי פירעון אחת ההמחאות החודשיות" ללא ציון סיבת החילול, ואין כל הוראה שלפיה אין להפעיל את מנגנון הדילול במקרה שהשיקים חוללו עקב מתן הוראת ביטול.
4. אין חולק כי ארבעת השיקים הראשונים שמסרו הנתבעים נפרעו ושני השיקים הבאים חזרו מסיבת אכ"מ. למרות זאת כאמור, עוד לפני ההודעה על ביטול שיקים, סירבו התובעים לבצע דילול. רק לאחר מכן התקבלה הודעתו של נקש שלפיה הוא נאלץ להביא לביטול השיקים המעותדים ליום 5.8.10 בסכום כולל של 52,084 ₪ (דהיינו לביטול של חלק מהשיקים בלבד) עקב מצבה הכלכלי הקשה של שלטי ירושלים. בחקירתו הנגדית חזר והעיד נקש כי ראה שהוא נכנס לקושי לעמוד בתשלום החודשי, ולכן פנה במכתב לתובעים (עמ' 29 ש' 10-6). אמנם בהמשך הודה נקש כי בעצת רואה החשבון שלו גייס כסף חד פעמי כדי ששיקים לא יחזרו בהוראת אין כיסוי מספיק והחברה תכנס להגבלה (עמ' 29 ש' 28-25), אך בנסיבות העניין ובהעדר ראיות נוספות בעניין מצבם הכספי של הנתבעים, אין בעדות זו כדי להוכיח כי ביטול השיקים לא נעשה בתום לב. התובעים הם אלה שהפרו את ההסכם מיום 14.1.10 משסירבו לבצע את דילול לאחר חילול שני השיקים הראשונים מסיבת אכ"מ, ואין בביטול חלק מהשיקים מאוחר יותר כדי להכשיר את ההפרה של התובעים.
5. בסיכומים מטעם התובעים נטען כי הנתבעים הפרו את ההסכם מיום 14.1.10 כאשר ביטלו את השיקים, והפנו בעניין זה לסעיף 42 להסכם הקובע כדלקמן:

"הצדדים מסכימים כי לא יוכלו להשתמש בזכות הביטול כדי לבטל הסכם זה או חלקיו, וכי הסכם זה מהווה מסגרת מלאה ומוחלטת לכל ההתנהלות החוזית בין הצדדים בכל הקשור לשבע בכל ושלטי ירושלים, למעט הסכם ההלוואה המצוי במחלוקת משפטית".

ואולם, סעיף זה מחזק דווקא את טענת הנתבעים כי גם אם הפרו את ההסכם מיום 14.1.10, התובעים וויתרו על הסעד של ביטול ההסכם, כך שהסעד העומד לרשותם הוא של אכיפה בלבד, ובכלל זה אכיפה של מנגנון דילול המניות. מעבר לכך, גם לו היה מקום לקבוע כי התובעים רשאים לבטל את ההסכם במקרה של הפרתו על ידי הנתבעים, אזי כחלק מביטול ההסכם והעסקה היה עליהם להשיב את כל השיקים שקיבלו מהנתבעים.

1. לפיכך, יש לדחות את טענתם החדשה של התובעים אשר הועלתה לראשונה בחקירתו הנגדית של יצחק כי בעקבות חילול השיקים בשל מתן הוראת ביטול, התובעים רשאים להגיש את כל השיקים לביצוע ולהיפרע מהם מבלי להפעיל תחילה את מנגנון הדילול הקבוע בהסכם.

הטענה בדבר חוסר תום לב של הנתבעים

1. בסיכומי התובעים נטען כי הנתבעים לא פעלו בתום לב שכן "הפרו כל תג ותו בהסכם, לא מילאו את חובותיהם הבסיסיות, קיבלו את כל הזכויות שהם חפצו בהם ולאחר מכן ביטלו את השיקים שנמסרו ומנסים לטעון טענות מן היקב ומן הגורן כדי לא לעמוד בהתחייבותם החוזית שקיבלה תוקף של פסק דין" (סעיף 58 לסיכומים). ואולם לאור כל האמור לעיל, אין אלא לקבוע כי התובעים הם אלה שלא פעלו בתום לב כאשר הגישו את השיקים לביצוע בהוצל"פ ללא צירוף ההסכם מיום 14.1.10, וחרף ההוראות המפורשות בהסכם כי במקרה של אי פירעון השיקים יש לבצע דילול מניות תחילה, ורק לאחר שלא ניתן יהיה לדלל יותר, רשאים התובעים להגיש את השיקים לביצוע.
2. יצוין כי ב"כ התובעים הפנו בסעיף 60 לסיכומיהם לקביעות בעניינו של נקש בפסק דין שאינו קשור כלל לענייננו, ואין בממצאים שנקבעו בפסק הדין הנ"ל כדי לבסס טענה בדבר חוסר תום לב של נקש בטענות ההגנה שהעלה נגד התביעות השטריות שבפנינו.

טענות בעניין אמינות

1. בסיכומי הנתבעים נטען כי מזרחי התגלה כחסר מהימנות לחלוטין, תוך הפניה לקטעים שונים בעדותו (סעיפים 110-105 לסיכומים). בסיכומי התובעים לא הייתה התייחסות פרטנית לטענות אלה, אלא רק נטען בסעיף 64 כי "מאחר ורוב העובדות הרלוונטיות להכרעה בפני בית המשפט הנכבד אינן במחלוקת, הם לא מצאו לנכון במסגרת סיכומים אלו להתייחס לסוגיה זו כלל ועיקר". בהמשך נטען שם כי "עיון בתצהיר של נקש למול עדותו, מעיד שהעדר אמינות והסטייה מהעובדות הם לחם חוקו של נקש דווקא", אך זאת ללא הסברים והפניות כלשהן.
2. בית המשפט התרשם כי עדותו של נקש הייתה אמינה יותר מזו של מזרחי. בתחילת החקירה הנגדית נעזר מזרחי בפתקים ובתרשומות שהם לדבריו הערות שלו על טענותיהם ותצהיריהם של הנתבעים (עמ' 36 ש' 26-21). כשנשאל מזרחי מדוע הערות אלה אינן מופיעות בתצהיר עדותו הראשית, השיב: "אני לא יכול לענות על כך" (עמ' 36 ש' 25). בהמשך העיד: "אני רושם את הדברים שאבוא לבית המשפט ואגיד אותם" (שם, ש' 28) וכשנשאל האם כתב לעצמו תשובות על גבי התצהיר, השיב: "לפעמים כן" (עמ' 37, ש' 5-4). מזרחי סירב להציג את התרשומות הנ"ל בפני ב"כ הנתבעים בטענה ש"זה אישי שלי" (עמ' 36, ש' 30), אך הסכים להסירן לצורך המשך החקירה (עמ' 37 ש' 3-1). נוסף על כך, כפי שפורט לעיל, יצחק העלה בחקירתו הנגדית לראשונה טענות אשר לא מופיעות בתצהיר עדותו הראשית, התחמק ממתן תשובה ישירה ועניינית לשאלות רבות שנשאל, ובחלק מהמקרים תשובותיו היו סותרות, בעיקר בכל הנוגע לסיבות לסירובם של התובעים לביצוע דילול וכן לגבי שווי הדילול ביחס לשווי פירעון השיקים. בהקשר זה יצוין כי לפי סעיף 29 לתצהיר עדותו הראשית של יצחק, התמורה שהתובעים אמורים לקבל מיישום מנגנון הדילול שואפת לאפס, ולכן ביצוע הדילול יאפשר לנתבעים להתחמק מתשלום תמורה ריאלית על הזכויות שהועברו אליהם בשלטי ירושלים. לעומת זאת, בחקירתו הנגדית התחמק יצחק בתחילה מלהשיב על השאלה האם ירוויח יותר מדילול המניות מאשר מפירעון השיקים, ורק לאחר התערבותו של בית המשפט השיב: "אם יעשו לפי ההסכם של 14.1 אז כן שווה לי דילול" (עמ' 38 ש' 11). לאחר מכן חזר יצחק על גרסה זו (בעמ' 39 ש' 16-13). מנגד, בהמשך החקירה העיד יצחק לגבי שווי הדילול: "לא ערכתי שום חשבון כך שאיני יכול לדעת" (עמ' 41 ש' 20-18), "לא ערכתי את החישובים וזה לא היה התפקיד שלי" (עמ' 42 ש' 1).
3. תשובותיו המתחמקות והסותרות של יצחק בחקירתו הנגדית מחזקות את גרסת הנתבעים כי סירובם של התובעים לביצוע מנגנון הדילול נבע משיקולים כלכליים בלבד. שיקולים אלה אינם מצדיקים סטייה מהוראות ההסכם, שכן גם אם הסתבר לתובעים בדיעבד שהדילול אינו משתלם להם כלכלית, מדובר בטעות בכדאיות העסקה שאינה עילה לביטול ההסכם וודאי שאיננה עילה לביטול חלק מסוים של ההסכם שאינו כדאי לתובעים.

סיכום ביניים

1. הוכח כי הוסכם בין הצדדים להתנות את הגשת השיקים לביצוע ביישום מנגנון הדילול תחילה, טענות התובעים כי בשל נימוקים שונים המפורטים לעיל אין מקום לבצע דילול נדחו ואין חולק כי נכון למועד הגשת השיקים לביצוע ואף נכון למועד הגשת הסיכומים לא בוצע דילול בפועל.
2. לפיכך, דינה של התביעות להידחות.

הטענה כי הנתבעים מנסים לבצע הליך שאינו בסמכותו של בית משפט זה

1. בסעיף 63 לסיכומים מטעם התובעים נטען כי הנתבעים מנסים, באמצעות התגוננות מפני שטר, לבצע הליך שבו בית משפט זה יעשה את שרק בסמכותו של בית המשפט המחוזי לעשותו, והוא ביצוע דילולים במניות והתערבות ביחסים הפנימיים בין בעלי המניות.
2. אין לקבל טענה זו של התובעים. בית משפט זה אכן אינו מוסמך להורות על ביצוע דילול מניות והנתבעים אף אינם מבקשים שיעשה כן, אלא רק מבקשים למנוע את ביצוע השיקים בשלב זה משלא התקיים התנאי שנקבע בהסכם בין הצדדים והוא ביצוע דילול מניות תחילה.
3. יצוין כי בסיכומי התשובה של הנתבעים נטען כי לאחר הגשת הסיכומים בתיק בוצע דילול מניות לטובת התובעים, ובכך נפרע למעשה החוב נשוא התובענה. ואולם, בית משפט זה אינו דן ואינו מכריע בתוקפו של הדילול שבוצע לאחר הגשת הסיכומים, ואף אינו קובע האם החוב בגין השיקים נפרע באמצעות ביצוע הדילול. קביעתו היחידה של בית משפט זה היא כי הוסכם בין הצדדים לבצע דילול מניות בטרם הגשת השיקים לביצוע, ומשלא בוצע הדילול עקב סירובם של התובעים, דינן של התביעות השטריות להידחות.

טענות נוספות של התובעים לאחר הגשת הסיכומים

1. לאחר הגשת סיכומי הצדדים הוגשו שתי הודעות מטעם התובעים. בהודעה הראשונה ישנה התייחסות לבקשה שהגישו התובעים לבית המשפט המחוזי לקבלת "צו מניעה זמני נגד דילולי המניות בחברה שבוצעו על ידי הנתבעים, שלא כדין". ב"כ התובעים הפנה להחלטתה של כב' השופטת רות רונן בדבר הצורך במכירת הנכס היחיד של שלטי ירושלים בהליך התמחרות ולקביעתה של כב' השופטת כי "לא יהיה תוקף להעברת המניות לצורך המשך היחסים בין הצדדים ועד להחלטה אחרת".
2. לטענת ב"כ התובעים משמעות החלטתה של כב' השופטת רונן היא ראשית, כי לנוכח הליך ההתמחרות של הנכס למניות החברה אין שום ערך כספי, ולפיכך דילול המניות בחברה הפך לחסר משמעות; ושנית כי אין לתת החלטה הסותרת את קביעתו של בית המשפט המחוזי שלפיה להליך הדילול שבוצע על ידי הנתבעים אין תוקף עד למתן החלטה אחרת. בהמשך הגישו התובעים הודעה שלפיה הנכס היחיד של החברה נמכר.
3. ב"כ הנתבעים הגיש תגובה להודעה הראשונה מטעם התובעים, שבה נטען כי לא היה מקום להגשת הודעה לאחר הגשת הסיכומים, וכי התובעים סילפו את החלטתו של בית המשפט המחוזי. בין היתר נטען כי בית המשפט המחוזי לא נתן צו מניעה ואף הורה שלא למחוק את רישום הדילול אצל רשם החברות, אלא רק נעתר לבקשה להמתין עם הדילול משיקולי מיסוי ולכן קבע כי עד להחלטה אחרת לא יהיה תוקף להעברת המניות לצורך המשך היחסים בין הצדדים. בתגובת הנתבעים הודגש כי ההחלטה של בית המשפט המחוזי אינה מתייחסת כלל לשאלת זכאותם של הנתבעים לבצע דילול, ולכן אין לה כל נפקות לתביעות שבפנינו.
4. כפי שהובהר לעיל, בית משפט זה אינו דן ואינו מכריע בתוקפו של דילול המניות שבוצע לאחר הגשת הסיכומים בתיק. החלטתה של כב' השופטת רות רונן אכן איננה מתייחסת לשאלת זכאותם של הנתבעים לבצע דילול מניות תחילה כתנאי לפירעון השיקים, ושאלה זו נתונה להכרעתו של בית משפט זה. כך גם אין לקבל את טענתם של התובעים כי בעקבות מכירת הנכס היחיד של שלטי ירושלים אין למניות החברה כל ערך כספי ולכן הדילול הפך לחסר משמעות. משאין חולק כי לא בוצע דילול מניות לפני הגשת השיקים לביצוע כפי שהוסכם בין הצדדים, אין לקבל את התביעות השטריות. המחלוקות בדבר תוקפו ושוויו של הדילול שבוצע בפועל לאחר הגשת הסיכומים בתיק דנן, אינן נתונות להכרעתו של בית משפט זה.

התוצאה

1. לאור כל האמור לעיל, התביעות השטריות נדחות ויש לסגור את תיק הוצל"פ 01-26742-40-06 ואת תיק הוצל"פ 01-26753-40-4 בהתאם.
2. התובעים ישלמו לנתבעים בגין שכר טרחת עו"ד סך של 21,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד למועד התשלום בפועל.
3. הגזברות מתבקשת להשיב לב"כ הנתבעים את הסך של 50,000 ₪ שהופקד בקופת בית המשפט בתיק 55029-11-10.

המזכירות מתבקשת להעביר העתק של פסק הדין לצדדים.

ניתן היום, ‏ט"ז אלול תשע"ג, 22 באוגוסט 2013, בהעדר הצדדים.