לפני מונחת בקשת הנתבעים (להלן: "המבקשים") להורות על הוצאת מסמך הערוך בידי עובדת סוציאלית (להלן: "המסמך") מן התיעוד הרפואי אשר נשלח על ידי התובע (להלן: "המשיב") לעיונו של ד"ר עמיקם קם, המומחה מטעם בית המשפט (להלן: "הבקשה").

לטענת המבקשים, תובע מנוע מצירוף כל תיעוד רפואי אשר נערך שלא לצורך טיפול רפואי ובכלל חוות דעת. המבקשים טוענים כי המסמך אשר נערך בידי עו"ס נטשה פינטו מהמחלקה לשירותים חברתיים במקום מגוריו של המשיב ואשר מוען לעו"ס עדי קליין מהמוסד הסיעודי אליו הועבר המשיב, עולה כדי חוות דעת ולפיכך יש להורות על הוצאתו מצרופת המסמכים אשר הועברו לעיונו של המומחה.

המשיב התנגד לבקשה וטען בין היתר כי המסמך כלל אינו עולה כדי חוות דעת וכי גב' פינטו העלתה על הכתב את הממצאים העובדתיים כפי שהתרשמה מביקורה אצל המשיב והוא אינו כולל כל אבחנה רפואית. המשיב הדגיש את החשיבות שבהעברת המסמך לעיון המומחה, זאת לאור נסיבות המקרה והטענות אשר מצויות בפני המומחה.

עוד טען המשיב, כי פנייתה של הגב' פינטו אל הגב' קליין, נועדה לסייע לצוות הרפואי אשר קלט את המשיב לקדם את הטיפול הרפואי בו ולפיכך, יש בו כדי להוות מסמך שנערך לצורך טיפול רפואי.

אחר שעיינתי בבקשה ובתגובה, הגעתי לכלל דעה כי דין הבקשה להידחות. המסמך אינו עולה כדי חוות דעת רפואית ואין כל הצדקה להוציאו מן המסמכים אשר יובאו לעיונו של המומחה. אפרט.

כאמור בפתיח, המסמך נכתב בידי עו"ס אשר ערכה ביקור בית (שני) למשיב. המסמך מפרט את השתלשלות העניינים והטיפול במשיב מצידה של העו"ס, יש בו פירוט של המצב הרפואי של המשיב ומצבו הכללי כפי שהשתקף בביקורה של העו"ס.

גב' פינטו פונה במכתבה זה אל עמיתתה, גב' קליין, זאת לאחר שנמסר לה כי המשיב, לאחר שהופנה על ידה למיון, הועבר לאשפוז במוסד הסיעודי "גני עומר", שם עובדת עו"ס קליין.

תקנה 8(א) לתקנות הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים (מומחים), תשמ"ז- 1986 (להלן: תקנות הפיצויים) מורה כי המסמכים שיוצגו למומחה הם כל המסמכים בדבר הטיפול הרפואי שניתן לנפגע ובדבר הבדיקות שנבדק לצורך אותו טיפול, הנוגעים לעניין שבמחלוקת, ובלבד שלא יוגשו למומחה חוות דעת רפואיות.

הסייג האוסר העברתה של חוות דעת רפואית, נועד לאפשר למומחה מטעם בית המשפט לגבש חוות דעת עצמאית משלו מחד, ומאידך לקבל מידע אותנטי ואובייקטיבי מכלי ראשון, הדרוש לו לצורך הכנת חוות דעתו והמתייחס לטיפול הרפואי שניתן לנפגע עקב התאונה. זאת, להבדיל מפרשנות או מסקנות של רופא אחר או של אדם אחר, שאינם בגדר מידע כזה (רע"א 2339/96 אררט חברה לביטוח נ' דלל, פ"ד נ (4) 533).

הרציו העובר כחוט השני בפסקי הדין השונים, הוא התרשמות אישית ובלתי אמצעית של המומחה מבדיקתו את הנפגע, מבלי שיושפע מכל חוות דעת אחרת או ממצאים אחרים. האם יש באבחנות ובהערכות שבמסמך לסייע למומחה באופן אובייקטיבי לגבש את עמדתו או שמא יש במסמכים כדי לפגוע באי תלותו של המומחה ולהשפיע על חוות דעתו.

לכך יש להוסיף, כי ככל שמדובר במומחה רפואי שנתמנה ע"י בית המשפט ליתן חוות דעתו בתחום הנפשי, גישת בתי המשפט ביחס למסמכים המותרים בהמצאה לעיונו הינה ליבראלית (רע"א 5638/95 מגדל חברה לביטוח נ' שמור, פ"ד מט (4) 865).

א. ריבלין מתאר בספרו תאונות הדרכים תחולת החוק, סדרי הדין וחישוב פיצויים, בעמ' 663-664, 2012 את המסמכים אשר ראוי להביא לעיונו של המומחה כלשונו:

"הנפגע רשאי להציג בפניו "את כל המסמכים בדבר הטיפול הרפואי שניתן לו ובדבר הבדיקות שנבדק לצורך אותו טיפול". חרף הלשון הברורה, לכאורה, של ההוראה הכלולה בתקנה 8 הנ"ל, קו הגבול בין המותר והאסור בהמצאה למומחה אינו ברור והצורך להביא בפני המומחה שנתמנה נתונים חיוניים מחייב לעתים הגמשה ביישום ההוראה. כך למשל הדבר במקרים בהם המומחה הרפואי הוא המומחה בתחום הפסיכיאטרי הנדרש ברגיל למידע נרחב אודות הנבדק, מידע שאינו דווקא בתחום "הטיפול הרפואי שניתן לו" או "בדבר הבדיקות שנבדק". יתרה מכך, "טיפול רפואי" אינו דווקא טיפול הניתן על ידי רופא . גם טיפול נפשי אשר ניתן על ידי פסיכולוג כלול ב"טיפול רפואי". אין מניעה, לפיכך, להעביר למומחה הפסיכיאטרי שנתמנה כרטיס טיפולים אותנטי שנערך על ידי פסיכולוג שהעסיק הנפגע, אלא שראוי אז להבהיר למומחה כי מדובר בפסיכולוג אליו פנה הנפגע באופן פרטי. ...

את המונח "טיפול רפואי" שבתקנות המומחים יש לפרש פירוש מרחיב ולכלול בו גם טיפולים אחרים בגופו או בנפשו של הנפגע, לרבות טיפול שיקומי. אין לפרשו במובנו הצר ככולל רק טיפולים רפואיים במובנם הקלאסי."

ובהמשך בעמ' 665:

"מקום בו חלה התפתחות משמעותית במצבו הרפואי של הנפגע, לאחר קבלת חוות דעתו של המומחה, כגון אשפוז בבית החולים, ביצוע ניתוח, החמרה של ממש, ראוי להמציא למומחה כל מסמך רפואי אותנטי המותר להמצאה, אשר מתאר את האירועים שהתרחשו לאחר מתן חוות הדעת"

ולענייננו, עיון במסמך מלמד כי אין המדובר במסמך אשר "הוזמן" על ידי המשיב או משפחתו, אלא במסמך שנכתב על ידי עו"ס אחת לרעותה. המסמך כולל תיאור של מצבו של המשיב, כפי שחזתה בו העו"ס החתומה על המכתב ואין בו כל סממן של "חוות דעת". איני רואה באמור במכתב כל פרשנות או מסקנה שעלולה לפגוע בשיקול דעתו המקצועי של המומחה. ההפך הוא הנכון. דומה כי ראוי שתוכנו של המסמך יובא לעיון המומחה, מפאת חשיבותו והעובדה כי מתאר הוא את אותה סיטואציה שנתגלתה בפני העו"ס וכן את מהלך הטיפול במשיב לאחר מכן, כל זאת מנקודת ראותה של העו"ס.

לסיכום, לאחר שמצאתי כי המסמך ניתן אגב הטיפול במשיב, כי אין המדובר במסמך "מוזמן", משלא מצאתי כי יש באמור במסמך כדי לפגום בעצמאות שיקול דעת של המומחה וברוח המגמה הרווחת בפסיקה להפעיל גמישות בכל הקשור למסמכים בתחום הנפשי, איני מוצאת להורות על הוצאתו של המכתב מגדרם של המסמכים שיונחו בפני המומחה.

הבקשה נדחית.

המבקש יישא בהוצאות המשיב בגין בקשה זו, בסך 2,000 ₪, סכום אשר ישולם בתוך 30 יום מהיום, אחרת יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק.

המזכירות תמציא ההחלטה לב"כ הצדדים.

ניתנה היום, ו' טבת תשע"ד, 09 דצמבר 2013, בהעדר הצדדים.